מה ההבדל בין הרבי, לשאר הצדיקים עליהם נאמר שלא מתו?

הגה"ח הרב ישראל הלפרין, שליח כ"ק אד"ש מה"מ ורב קהילת חב"ד הרצליה

רבים מאיתנו, כאשר הם מתבקשים להסביר למקורבים איך ייתכן שהרבי מלך המשיח שליט"א חי וקיים – מצטטים את לשונות הגמרא לגבי יעקב אבינו ואליהו הנביא, או שמביאים ביטויים של אד"ש מה"מ אודות חותנו, הרבי הריי"צ.

אבל, אליבא דאמת, עלינו לדעת שלא הרי חייו הנצחיים של הרבי מלך המשיח שליט"א, כחייהם של הצדיקים עליהם נאמר, בסגנון זה או אחר, שחיים הם גם לאחר הסתלקותם.

בנוגע ליעקב אבינו, אף שנאמר בו "לא מת" (סוטה ד, ב) – הרי יעקב אבינו לא דיבר לפני כן על כך שחייו הגשמיים יימשכו, וגם לאחר מכן יש צורך לדרוש זאת מהמקרא ("מקרא אני דורש"), ועוד ועיקר: היה בו השינוי דגניזה – לא רק מצד ראיית המצרים, אלא גם המציאות האמיתית שהתורה מעידה עליה (שכן ה"מקרא אני דורש" הווה רק לגבי חייו ד"לא מת" ותו לא מידי).

ולכן, הגם שעל–פי תורה "לא מת" מכל–מקום ישנן ה"חסרונות" הנ"ל, ומביא כ"ק אדמו"ר מה"מ שליט"א כי שפיר עשו ד"ספדו ספדנייא כו'" ואין סתירה בין חייו הנצחיים לגניזתו וקיום מנהגי האבילות אחריו.

בנוגע לאליהו הנביא, שואל ריש לקיש את ר' יוחנן (מו"ק כו' א) מדוע קרע אלישע הנביא את בגדיו והרי "אליהו חי הוא?", ומשיב לו ר' יוחנן: "כיוון דכתיב 'ולא ראהו עוד' – לגבי דידיה כמת דמי" (ומכאן מקור הדין דאבילות על רבו, ועי' שו"ע יו"ד סי' ש"מ). מה הגדר ש"לא ראהו עוד"? הרי אלישע ידע שאליהו לא מת, וגם בנוסע למקום רחוק אינו רואהו, ואם נסע שלא על מנת לחזור, האם יקרע אחריו וינהג מנהגי אבלות?

אלא ההסבר בזה, בהתאם למובא במלכים ב' ב' יא, על "ויעל אליהו בסערה השמים" ומסביר הרד"ק שם: "ואליהו נעשה רוחני והגוף כלה באש העליונים ושב כל יסוד אל יסודו . . כיון שנעשה רוחני..". ומכיוון ש"לא ראהו עוד" היה קשור עם שינוי גופו מגשמי לרוחני – לכן היה צריך לקרוע וכו'.

זאת אומרת, שלמרות שאליהו הנביא לא מת – הרי חייו הנצחיים אינם בגוף גשמי, וכמובא בחז"ל שהפך למלאך. למרות הנ"ל, עדיין יש סברא שאין צורך לקרוע עליו, אך מסקנת הגמרא שמכיוון שהפך לרוחני ואלישע לא ראהו עוד – הרי לגביו נחשב כמת ונהג בו מנהגי אבלות.

בנוגע לכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, הנה ישנם ביטויים נפלאים מכ"ק אדמו"ר מה"מ שליט"א ובפרט בשנים ה'שי"ת–תיש"א, דכל זה אינו אלא נסיון ולעינינו הגשמיות וכו' וכו' וכן בשבח הכינוי לאדמו"ר מוהריי"צ "שליט"א" וכו' (ואין כאן המקום לפרט). אך יחד עם זאת, בריבוי אופנים ומקומות מגדיר כ"ק אדמו"ר מה"מ שליט"א את הענין כ"הסתלקות" אמנם מרוממת ביותר עד שהוא נשיא דורנו, וממשיך בחייו גם עתה כאז – ובכל זאת זוהי "הסתלקות", נכתב זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, נהג אבילות וכו'.

וליישב זאת הסביר הרבי מה"מ שליט"א כמה פעמים אודות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ש"נשמתו בי", ועל–דרך חייו הנצחיים של משה רבינו, שנשמתו מלובשת בגוף גשמי תמיד, אלא שהגוף הגשמי מתחלף בכל דור בהגוף של נשיא אותו הדור וכן אצל אדמו"ר מוהריי"צ. לכן מצד אחד הוא נשיא הדור והמשיח היחיד שבדור, ומאידך אחריו יש: "דור השביעי" ו"דור התשיעי" (דהיינו כ"ק אדמו"ר מה"מ שליט"א).

ואילו כאן, אצל הרבי מלך המשיח שליט"א, הרי:

א. כ"ק אדמו"ר מה"מ שליט"א הודיע מראש ובמפורש (ולא רק אחר כך ובאופן ד"דרוש"–כביעקב) כי עניינו הוא חיים נצחיים בגוף גשמי (ולא רק רוחני כאליהו). וללא כל שינויים גם לא דגניזה (כיעקב אבינו). וכן כי הוא נשיא האחרון בגלות והראשון לגאולה ללא כל הפסק בינתיים (ולא כבאדמו"ר מוהריי"צ).

ב. כמו–כן הודיע מראש ובמפורש, כי ראיית עינינו בנדון–דידן (ככל מציאות הגאולה בגשמיות העולם) אינה נכונה מטעם חסרון פקיחת העיניים. וכי בכוחנו לפוקחן ולראות את המציאות הגשמית האמיתית הקיימת. (ולא כמציאות העולם ביעקב אבינו שלא רק שלא ידעו, גם לא יכלו לראות).

ג. מכל המורם לעיל ועוד רבות שיש להוסיף, מובן שלא רק שאין כל מקום לכינויי היפך החיים ר"ל ולתארי ג' תמוז בלתי ראויים, אלא שאין כלל להדרש לכל מנהגי אבילות והיפך החיים ר"ל, לא ביום הנ"ל ולא בכל עת אחרת.

ד. אלא אדרבא: הרבי מלך המשיח שליט"א חי וקיים, בגשמיות כפשוטו, בלי שינוי ובלי גניזה ח"ו, ולא נותר לנו אלא לקבל פניו, לפקוח את עינינו הגשמיות ולראותו, מלך ביופיו, גואלנו גאולת עולמים תיכף ומיד ממ"ש!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!