"ג' תמוז פועל גאולה מכל השאלות והספקות!"

מתוך מוסף 'בית משיח' לג' תמוז, היו"ל על ידי ועד חיילי בית דוד

"ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא" – כל יהודי מאמין יודע שאת התשובות לכל תמיהותיו וספקותיו, יוכל למצוא בתורה הקדושה. כל חסיד יודע שאין ולו שאלה אחת שאין לה מענה בתורתו של רבינו שליט"א, תורתו של משיח.

לעיתים – באים הדברים ברמז, ונדרשת העמקה ויגיעה עצומה כדי לפענח את הרמזים, לפזר את הערפל ולמצוא את המענה הבהיר שבתורה הקדושה. אך לפעמים הדברים הם כה חדים וברורים, עד שאי אפשר שלא להבחין בהם.

ענינו של היום ג' בתמוז משתייך, כנראה, לסוג השני. אין צורך לחקור ולהעמיק בתורתו של הרבי – כי הדברים נאמרו בשפה ברורה ובלתי משתמעת לשתי פנים. אין צורך לחפש באריכות את הפנינים האקטואליות בתוך ים שיחותיו האינסופי – כי כמעט בכל שיחה, בכל שנה שרק תהיה, יזדקרו מיד מילותיו המפורשות של הרבי כאילו נאמרו היום.

וההתייחסות היא אחת, לכל אורך הדרך: ג' תמוז הוא יום של גאולה. ביום זה היתה הגאולה מהיפך החיים לחיים, ומיום זה החל התהליך הגאולתי עד לסיומו המושלם בגאולה השלימה. נכון שבשעתו לא ידעו זאת, ואולי אפילו היה נראה ההיפך ממש – אבל אין זה גורע כלל ממשמעותו של היום כיום של גאולה. וכחסידים עלינו לחגוג את היום, לקבל בו החלטות טובות בנוגע להפצת המעיינות ולקבל ממנו את הכוחות להבאת הגאולה.

[ניתן להוסיף בזהירות, שגם בשיחות אלו גופא רואים כיצד מוסיף והולך הרבי שליט"א בהדרגה בגילוי משמעותו הגאולתית של היום. בשנים קודמות השתמש הרבי בביאור של "ירידה לצורך עליה"; אמנם, בשנים מאוחרות יותר מבואר שג' תמוז הוא הרבה יותר מאשר ירידה לצורך עליה – ביום זה מתגלה שהירידה בגלות היא עצמה עליה! מעיון בשיחות אפשר לשער שככל שהקרבה לגאולה הולכת וגדלה, כך מתגלה יותר הפנימיות של יום זה – הגאולה. ודו"ק].

חשוב בהחלט להתבונן ולהעמיק, לדון במשמעות היום וביחס שלנו כחסידים למה שאירע בו; חשוב ביותר לפנות אל הרבנים והמשפיעים, להאזין להתוועדויות ולקבל הדרכות כיצד מתכוננים אליו ומה מקבלים ממנו; חשוב גם להבין שאיננו יכולים להבין הכל. אך ראשית לכל חובה לזכור – "דער רבי האט אלץ באווארנט"! את ההסברים הברורים, האקטואליים והאמיתיים ביותר על ענינו של ג' תמוז נוכל למצוא בתורתו הנפלאה, הרחבה מני ים והמאירה בכל פרט בחיים של הרבי מלך המשיח שליט"א. חלקים מדברי קדשו בנושא, להלן.

יתרון האור דוקא מתוך החושך

מה שקודם לכן לא ידעו שזהו ענין של גאולה (אלא חשבו שזהו ענין של גלות), לא היתה זו טעות כלל. שהרי, חס ושלום לומר שהיה ענין של טעות אצל נשיא הדור, ובפרט לפי מה שאמר שאם לא יכול להיות הענין דהפצת היהדות, אין צריכים כלל את כללות ענינו ח"ו*.

אלא שהיה צריך להיות ענין הגלות – על מנת להגיע להוספה בענין הגאולה, "כיתרון האור מן החושך" ו"כיתרון החכמה מן הסכלות".

[. .] שלכאורה אין מובן, לשם מה זקוקים לענין הירידה, והרי יכול להיות רק ענין העליה? אמנם, הביאור בזה – שכדי שענין העליה יהיה בתכלית העילוי, מוכרח להיות קודם לכן ענין הירידה (ע"ד הענין ד"יתרון האור מן החושך"). וזהו גם הביאור על כל ענין של גלות.

ועד"ז בנוגע לענינו של ג' תמוז: מה שהיה עונש הגלות בקאסטראמא [שענין הגלות הוא הרי מר ממות, כמובא לעיל מהחינוך; ועונש הגלות היה לג' שנים – אשר "בתלת זימני הוי חזקה"], הכוונה בזה היתה כדי שהגאולה תהיה באופן ד"כיתרון האור מן החושך", ו"כיתרון החכמה מן הסכלות" – שלאחר מכן יתחיל הענין דהפצת היהדות ביתר שאת ממה שהיה עד אז.

[. .] וכיון שענין זה הוא "כיתרון החכמה מן הסכלות", הרי זה ע"ד הענין ד"חכם עוקר את הנדר מעיקרו"; שהרי, כיון שזה קשור לענין החכמה (לא לענין הבינה) – לכן, ה"ז באופן ד"עוקר מעיקרו". זאת אומרת – שאע"פ שהיה זה נדר מדאורייתא (עם כל הגדרים שבזה), אעפ"כ, ע"י הענין דחכמה – מבטלים זאת "מעיקרו".

ועד"ז בנוגע לי"ב תמוז – שכיון שזה קשור עם "יתרון החכמה מן הסכלות", הרי איגלאי מילתא למפרע – שבג' תמוז החל ענין הגאולה.

(משיחת ש"פ חוקת תשל"ז. תרגום חפשי ע"י המערכת)

בשעת מעשה היו ספיקות; לאחר מכן התברר – התחלת הגאולה

וכמדובר פעם בארוכה, שבשנה ההיא (בשעת מעשה) לא ידעו בבירור מהו הענין דג' תמוז –

שהרי אע"פ שלגבי המאסר בבית האסורים ממש שהי' לפנ"ז, הרי זה בודאי ענין של הטבה; אמנם, ביחד עם זה היתה גם הגירסא – של אלו שאסרוהו – שיהי' ענין של גלות בפינה נדחת (מכיוון שהיו שם מעט מאוד יהודים) במשך שלש שני חזקה –

ובמילא, אזי הצטמצמה שלא בערך האפשרות לפעול בהענינים שבהם היה בעל הגאולה שקוע ו'חי', וזו היתה עבודתו אשר עבד בה במשך ימי חייו, ועד שזהו חייו ממש.

שמזה מובן, שאע"פ שלגבי המצב שלפנ"ז היה זה ענין של הטבה – אמנם במעמד ומצב ההוא היה חסר עדיין בנוגע לעבודתו בקודש [אשר, אצלו לא היתה זו רק עבודתו בקודש, כי אם כל עבודתו, אפילו ב"דרכיך" ו"מעשיך", ענינים של חול – עד כמה ששייך לומר אודות נשיא בישראל "ענינים של חול" (עכ"פ בערך לעניני הקודש שלו)].

ויתירה מזו: באותו הזמן היו ספיקות האם כוונתם היא אכן הטבה, או שכוונתם היא להחליש את הלחץ לפי שעה, כדי שלאחר מכן יוכלו למצוא עלילה גדולה יותר.

ולאחר מכן נתברר, שזו היתה ההתחלה הטובה על הגאולה די"ב־י"ג תמוז – שאז היתה ההכרזה באופן גלוי ומפורסם לעיני כל שיתאפשר המשך העבודה של הרבצת התורה, כמו שכתב בעל הגאולה במכתבו לחגיגת י"ב־י"ג תמוז הראשונה.

הרי בפעם הראשונה לא היה ברור שזו גאולה?!

והנה, מכיון שהתחלת הגאולה היתה בג' תמוז – הרי מובן, שאין להמתין עד י"ב־י"ג תמוז, אלא יש להתחיל לעסוק בכל עניני העבודה דימי הגאולה כבר בג' תמוז.

אמנם, לכאורה יכול לבוא מישהו ולשאול: מדוע דורשים ממנו להתחיל בעניני הגאולה בג' תמוז – בה בשעה שבג' תמוז בפעם הראשונה לא הי' ברור עדיין (אפילו אצל בעל הגאולה עצמו) שזהו ענין של אחחלתא דגאולה?! כיצד תובעים ממנו ענין שלא הי' עדיין בפעם הראשונה אצל בעל הגאולה עצמו – מספיק עבורו להתנהג כפי שהי' בפעם הראשונה!…

והמענה לזה – כאמור – שלאחרי שנתברר שג' תמוז הוא אתחלתא דגאולה, הרי זה באופן שפועל גם מלמפרע, בנוגע לג' תמוז דשנה ההיא.

ולכן, גם העבודה דג' תמוז מידי שנה בשנה צריכה להיות באופן המתאים לאתחלתא דגאולה, ולא עוד, אלא שיש להוסיף בכל ענינים אלו ביתר שאת וביתר עוז, שהרי "מעלין בקודש".

(משיחת ג' תמוז תשמ"ה)

ג' תמוז – התחלת הגאולה

בי"ב תמוז נתברר, שהענין דג' תמוז – הוא כבר ענין של גאולה. שהרי קודם לכן לא ידעו מהו ענינו של ג' תמוז; כיון שאע"פ שיצא ממאסר, הרי היה את עונש הגלות בקאסטראמא –

וכמבואר בחינוך (בנוגע לעונש הגלות בערי מקלט), שעונש הגלות הוא חמור יותר מהעונש הקודם שנגזר עליו. ולכן הרי רואים, שהענין דברכת הגומל היה רק לאחר י"ב תמוז – ולא לאחר ג' תמוז, ועד"ז המאמרים ד"ה "ברוך הגומל" כו' – נאמרו גם כן רק לאחר י"ב תמוז, כיון שבג' תמוז לא ידעו עדיין שזהו ענין של גאולה –

רק לאחר מכן, בי"ב תמוז, נתברר שבג' תמוז כבר היתה התחלת הגאולה.

לא רק ירידה לצורך עליה; הגלות עצמה – גאולה!

עפ"ז יש לבאר גם הקשר והשייכות לג' תמוז – שבו מודגש (לא רק שהירידה היא צורך עלי', אלא יתירה מזה) שהירידה עצמה היא התחלת העלי':

בעת היציאה מבית האסורים בג' תמוז דשנה ההיא, לא ידעו עדיין שזוהי התחלת הגאולה, מכיון שהיציאה מבית האסורים היתה (לא לחפשי, אלא) לגלות, ובלשונו של בעל המאסר וה­גאולה: בו ביום (ג' תמוז) הוכרחתי לצאת בגולה אל עיר מקלטי כו'.

וכמודגש גם בשיחתו הידועה לפני נסיעתו לעיר מקלטו: נושאים אנו תפלה להשי"ת, יהי ה' אלקינו עמנו . . לא מרצוננו גלינו וכו', היינו, שיש צורך בתפלה ובקשה נוספת מצד חומרת המצב כו'.

אמנם, לאחרי הגאולה בי"ב־י"ג תמוז איגלאי מילתא למפרע שהיציאה מבית האסורים בג' תמוז היא התחלת הגאולה.

ומזה מובן העילוי המיוחד דג' תמוז בזה גם לגבי י"ב־י"ג תמוז – שרואים בגלוי שענין של גלות ("הוכרחתי לצאת בגולה") הוא באמת התחלה של גאולה.

כלומר: בימי הגאולה י"ב־י"ג תמוז נתגלה שהמאסר (והגלות) הוא באופן של ירידה צורך עלי' (ככל המועדים הקשורים עם הצלה וגאולה), היינו, שנתברר שכוונת ירידת המאסר, היא, שעי"ז יתוסף (לאח"ז) עילוי גדול יותר (כבנדו"ד, שכתוצאה מהמאסר והגאולה ניתוסף בהרבצת התורה והיהדות בכל קצוי תבל וביתר שאת וביתר עוז), אבל, ירידת הגלות כשלעצמה היא בודאי מצב בלתי־רצוי; משא"כ בג' תמוז – הרי, ההליכה לגלות היא (לא רק לצורך גאולה, אלא היא עצמה) התחלה של גאולה.

ג' תמוז נותן לנו את הכחות

[. .] והדגשה יתירה בהנתינת כח – בדברי בעל המאסר והגאולה בג' תמוז (הנ"ל ס"ט) "נושאים אנו תפלה להשי"ת – יהי ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו, שיש בזה גם בקשה וגם הבטחה, אשר השי"ת יהי' עמנו כאשר הי' עם אבותינו, הגם שאין אנו יכולים להידמות לאבותינו כו'".

כלומר, כשמתעוררת שאלה או ספק כו' האם יש לו הכחות הדרושים למילוי השליחות דהפצת התורה והיהדות – אומרים לו, שג' תמוז פועל גאולה מכל השאלות והספקות כו', מכיון שנשיא דורנו הכריז "יהי ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו", ש"הגם שאין אנו יכולים להידמות לאבותינו", מ"מ, ישנה הבטחה ברורה ש"יהי ה' אלקינו עמנו", ולא עוד, אלא, "כאשר הי' עם אבותינו", ולכן בודאי שניתנו הכחות הדרושים למילוי השליחות בהצלחה ובשלימות, ואין הדבר תלוי אלא ברצונו של כל אחד ואחת.

(משיחת ג' תמוז תשמ"ח – מוגה)

גאולה ממצב של היפך החיים ממש

שלישי בתמוז הוא – התחלת ופתיחת הגאולה של כ"ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו, גאולה ממצב דהיפך החיים ממש – כפי שהי’ הקס”ד הראשון, ואח”כ היו כמה שינויים בזה, עד להגאולה דיציאה מבית־האסורים שהיתה בשלישי בתמוז (כידוע ומפורסם פרשת ופרטי הדברים).

וכמשנ”ת במק”א שאע”פ שבשעת מעשה (בג’ תמוז בפעם הראשונה) לא ידעו פירוש הדברים, כיון שהיציאה מבית־האסורים היתה כדי לנסוע לעיר־מקלטו כו’ – הרי, לאחרי כמה ימים נתברר שהיתה זו התחלה ופתיחה לגאולה לגמרי (גם מעיר מקלטו), ועד להיציאה ממדינה ההיא.

ועוד ועיקר – שהיתה זו התחלה ופתיחה לסדר חדש בהפצת המעיינות חוצה לאחרי בוא כ"ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו לחצי כדור התחתון:

השלימות דהפצת המעיינות חוצה, היא – עי"ז שפועלים (לא רק באיזו פנה נדחת בעולם, ואפילו בכל כדור הארץ כולו, אלא העיקר הוא שפועלים) למטה מטה ביותר – חצי כדור התחתון, כידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו שבחצי כדור התחתון לא הי' מתן־תורה. כי אם, בחצי כדור העליון.

וכיון שהאפשרות לבואו של נשיא דורנו לחצי כדור התחתון, כפי שנתלבשה בדרך הטבע, היתה בעקבות המאסר והיציאה מבית־האסורים, שאז התחילה ההשתדלות מכל ארבע כנפות הארץ לפעול ליציאתו ממדינה ההיא, וכך נתגלגלו הדברים עד שהגיע לחצי כדור התחתון – נמצא, שג' תמוז הוא התחלת ופתיחת השלב החדש דהפצת המעיינות חוצה בחצי כדור התחתון.

(משיחת ג' תמוז תשמ"ט)