יהודי בלב • משיח בפרשה

אימרה עממית מפורסמת אומרת

"כשדלת אחת נסגרת, דלת שניה נפתחת"

ואני אומר, שזה מה שקורה כשקונים ארון מאיקאה…

אם נעשה רשימה של פסוקים ש(כמעט) כל ילד יהודי יודע, סביר להניח שהפסוק בתחילת פרשת השבוע, פרשת תרומה, נכלל גם הוא ברשימה. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"- כל ילד שלמד בחיידר גם יודע לצטט את דברי רז"ל המפורסמים: "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד מישראל". מטרת בניית המשכן, ולאחר מכן בית המקדש הראשון והשני, ידועות. הקב"ה שורה ושוכן בתוך עם ישראל ע"י המשכן והמקדש.

בהמשך הפרשה נקרא גם את הציווי על בניית הארון: "ועשו ארון עצי שיטים". הארון שנבנה ע"י בצלאל, כפי שנקרא בשבועות הקרובים, עבר הרבה הרפתקאות וטלטלות במשך השנים. הוא נשבה ע"י הפלישתים, אך הוחזר לאחר שבעה חודשים בשבי (נשמע מוכר?!), הוא עבר ממקום למקום במשך שנים, עד שדוד המלך התחיל שהגיע הזמן לבנות את בית המקדש, וגם אז הסיפור לא נגמר, כי רק שלמה בנו בנה את בית המקדש, וכבר אז שלמה המלך הכין מקום לגנוז את הארון "במטמוניות עמוקות ועקלקלות" (רמב"ם בית הבחירה ד,א) ועוד בזמן יאשיהו המלך, הרבה שנים לפני החורבן, הארון נגנז ע"פ פקודת יאשיהו, והוא נמצא שם עד היום. 

לאור האמור נמצא, שהארון בעצם קיים לעולם, גם היום. הוא לא נחרב ולא נשרף, לא הוגלה לבבל ולא נשלח לרומי. הוא נמצא בדיוק באותו מקום בו הוא אמור להיות. באותו מקום מיוחד אותו תכנן שלמה המלך לגונזו. ההבדל הוא רק האם הארון בגילוי או בהעלם. בזמן המשכן הארון היה בגילוי, לעומת זאת בתקופת בית המקדש הראשון והשני היה הארון בהעלם (בבית הראשון קרוב לסופו, וכל זמן קיום הבית השני) ואילו אנו תפילה, שבמהרה בימינו ישוב הארון להתגלות, ע"י משיח צדקנו.

מהי המשמעות הרוחנית של גילוי הארון וגניזת הארון? מדוע כל זמן המשכן היה הארון בגילוי, ואילו דווקא בתקופת בית המקדש (הראשון בסופו, והשני כל משך קיומו) היה הארון בהעלם? האם לא היה יותר הגיוני להיפך? ולמה דווקא לעתיד לבא, בזמן הגאולה, יתגלה הארון שנית?

ביאור נפלא, ע"פ תורת החסידות, אנו מוצאים בדברי הרבי מה"מ. בבית המקדש, כמו גם במשכן, היו שלושה חלקים מרכזיים. העזרה (או חצר המשכן) בה עמד המזבח החיצון, עליו הקריבו את הקורבנות, ההיכל (או "הקודש" במשכן) בו עמד מזבח הזהב, עליו הקטירו את הקטורת. ו"קודש הקדשים" בו נמצא הארון, שבו הונחו לוחות הברית.

גם בנפשו (או יותר נכון, בלבו) של כל יהודי קיימים שלושה חלקים מרכזיים. "העזרה" היא סמל לחיצוניות הלב, כמו המזבח החיצון. הקודש הוא סמל לפנימיות הלב, כמו מזבח הזהב, ואילו "קודש הקדשים" היהודי הוא נקודת היחידה שבנפש, המכונה (לעיתים) בתורת החסידות בשם "פנימיות דפנימיות הלב". 

חיצוניות הלב היא עבודת ה' ע"י התעוררות רגשות פנימיים של אהבה ויראה שמקורם בשכל. זוהי עבודה הבנויה ע"פ טעם ודעת. האדם מתבונן באלוקות, מבין ומפנים את גדולת ה' ואהבתו לעם ישראל, וכתוצאה מזה מתעורר ברגשות חיוביים של אהבה לה' ויראה מה'. לעומת זאת, פנימיות הלב היא עבודת שמגיעה מעל השכל. התעוררות רגשית שלמעלה מטעם ודעת. זוהי התעוררות שאינה תלויה בהתבוננות, כי היא מגיעה מעומק הנפש שמעל לשכל. גם חיצוניות הלב וגם פנימיות הלב הם מדרגות בנפש, לעומת זאת, "קודש הקדשים" של הנפש הוא העצם של הנפש. העצם גורם לכך שיהודי הוא יהודי באשר הוא, מעל ומעבר לכל סוג של עבודת ה'.

"הארון" היהודי- קודש הקודשים היהודי, היא עובדה נצחית, שאי אפשר לערער עליה. יהודי ישאר יהודי לעולם ועד. כמו שהארון לא נשרף ולא נחרב, לא גלה ולא ערק, גם היהודי בתוך תוכו פנימה, מעולם לא יעזוב את צור מחצבתו, שום גוי לא יוכל לשנות את זה, ושום עם לא יוכל לקחת את זה מאיתנו! הארון קיים בשלמות לנצח! 

הרבי מסביר (על יסוד דברי התניא פרק מב) שלכל יהודי יש "משה רבינו"בתוכו. בחינת משה שבכל אחד היא המדריגה האמורה לעיל-היחידה שבנפש. היחידה הזאת, "הארון" הזה, קיים תמיד, אבל לפעמים הוא בגילוי ולפעמים הוא בהעלם. בזמן המשכן, הארון היה במקומות המיועד ובגילוי, כי אז היו בני ישראל במדרגה עליונה, הם נקראו "דור דעה", הם היו דורו של משה רבינו בכבודו ובעצמו, ולכן בחינת "משה" שבכל אחד ואחת, היתה בהם בגילוי, ע"כ גם הארון הגשמי היה במקומו ובגילוי.

גם בביאת המשיח תתגלה בכל אחד ואחת מאיתנו "נקודת פנימיות הלב"- בחינת היחידה, ה"משה רבינו" שבכל אחד מאיתנו, ולכן גם אז הארון ישוב ויצוץ, הוא יחזור להתגלות במקומו הראוי.

לעומת זאת, בזמן הבית הראשון והבית השני, וגם עכשיו בסוף זמן הגלות, "נקודת פנימיות הלב" שלנו היא בהעלם, היא אמנם קיימת ונצחית, אבל היא נסתרת ונחבאת, ולכן גם הארון הגשמי גנוז מעינינו.  

מה עלינו לעשות על מנת להביא לגילוי הארון? כיצד נוכל להוציא את פנימיות הלב שלנו מההעלם וההסתר?

קיים כלל חסידי ידוע, "כל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר", דהיינו הגילוי של המדרגות הכי גבוהות בנפש יבואו לידי ביטוי דווקא ע"י המדרגות הכי נמוכות בנפש. היחידה שבנפש, העצם של היהודי, באה לידי ביטוי וגילוי דווקא ע"י עשייה גשמית. הרבי מביא לכך מעין מקור מנוסח תפילת השבת. בברכת "יוצר אור" ביום השבת אנו אומרים: "אין ערוך לך בעולם הזה", הביאור החסידי למילים אלו הוא: שאת "האין ערוך" של הנשמה, את האינסופיות של הנשמה, המגיעה מהבורא יתברך, אפשר להפנים, לראות, ולגלות דווקא בעולם הזה, ודווקא ע"י עשיה גשמית המיוחדת דווקא לעולם הזה.

ע"י התמדת המעשה, בעבודת ה', מתוך הקרבה פנימית ועד כדי מסירות נפש, נוכל להביא לגילוי היחידה, ועי"ז גם לגילוי ארון הברית, בבית המקדש השלישי, נאו ממש!

נסיים בסיפור על כיצד היחידה שבנפש באה ליד ביטוי במעשה המצוות בחייו של חסיד. ר' הלל מפאריטש היה ידוע כמדקדק גדול במצוות, לרבי הלל היה מנהג להגביה בעצמו את ספר התורה במנחה של שבת, ברעוא דרעוין – כך היה מנהגו כל השנים, והוא לא ויתר על כך אף פעם. לקראת סוף ימיו הוא חלה בשבר קשה, ופעם אחת במשך השבת השבר נפתח והוא היה בסכנת חיים. מיד השכיבו אותו במיטה, והוא נשאר מרותק למיטה כל השבת, עד לקבלת טיפול רפואי. את תפילות השבת התפללו כולם במנין מיוחד שעשו לו בחדרו. הגיעה שעת מנחה של שבת, והוא ביקש שיקרבו אליו את הבימה. שאר המתפללים לא הבינו את מהות הבקשה, הם חשבו שר' הלל לא שומע כל כך טוב והוא רוצה להיות קרוב על מנת לא לפספס את הקריאה. בסוף קריאת התורה של מנחה, הוא קפץ מהמיטה, וכמנהגו הגביהה את ספר התורה. כל הקהל עמד בהשתוממות, הם היו בטוחים שר' הלל יפול או יתמוטט יחד עם הספר (ח"ו).  וראו זה נס, לא קרה לר' הלל כלום, הוא הגביה את הספר ולאח"כ חזר למטה, כאילו כלום לא קרה. זוהי מסירות נפש על מעשה מצווה.

שבת שלום!

__________

מבוסס על לקו"ש חלק ט"ז פקודי ב'

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן