100% יהודי? • משיח בפרשה

שופט בבית משפט פונה לתובע, "אתה מאשים את הנתבע שכינה אותך מטומטם ואידיוט, האם זה נכון?" 

התובע אומר: "נכון מאוד." 

השופט שואל: "נו, אז מה אתה רוצה?"

בסיום פרשת משפטים, אנו לומדים על כניסת בני ישראל בברית היהדות. הגמרא (כריתות ט,א) מלמדת אותנו, על פי הנאמר בפרשתינו, ש״בשלושה דברים נכנסו ישראל לברית: במילה, בטבילה, ובקרבן״. המילה היתה במצרים, ערב היציאה משם. הטבילה היתה במדבר לפני מתן תורה, ואחרון אחרון חביב- הבאת הקרבן מוזכרת בסיום פרשתינו: ״וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות״ (משפטים כד,ה) נערי בני ישראל היו שלוחי העם להבאת והעלאת הקורבן בשם כל ישראל.

זהו לא רק סיפור היסטורי כי אם הלכה פסוקה. הרמב״ם פוסק (איסורי ביאה י״ג, ד), על יסוד הגמרא הנ״ל ש״לדורות, כשירצה גוי להכניס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו על התורה צריך מילה, טבילה, והרצאת קרבן.. שנאמר:״ככם כגר״ מה אתם במילה, טבילה והרצאת קרבן, אף הגר.״  

מה עושה גר צדק בזמן הזה, שאין לנו בית מקדש להקריב בו קרבנות?

ממשיך הרמב״ם בהלכה הבאה ופוסק:״ובזמן הזה, שאין שם קרבן, צריך מילה וטבילה,וכשיבנה המקדש יביא קרבן״.

לפי כל זה, מתעוררת שאלה פשוטה (ודי כואבת) מה גדרו של גר המתגייר בזמן הזה? האם חסר לו משהו? האם הוא יהודי סוג ב׳ (ח״ו)?!

הגאון מרוגצ'וב, בעל ה״צפנת פענח״, כותב בספרו (על הרמב״ם, שם) ״לקדשים לא מיקרי עדיין ישראל גמור, אבל לשאר דברים הוא כישראל לכל דבר, ואם כן בזמן הזה לא מחסר כלל בשביל הקורבן״.

ביאור דבריו: גר שהתגייר בזמן הגלות, לא יוכל לאכול קדשים/קורבנות בביאת המשיח, עד שהוא לא יביא את קרבן הגר, בו הוא מחויב. א״כ, הגר נחשב כיהודי לכל דבר בזמן הזה, אבל לענין קרבנות דינו כבן נח! אמנם אין לנו קרבנות עכשיו, וא״כ הגר לא מפסיד כלום, אבל זה עדיין נשמע מאוד צורם לחשוב שבן אדם שסיכן את חייו, מסר את נפשו, הקריב את ההווה ואת העתיד שלו, קיים קלה כבחמורה בכל כוחו, ייחשב עדיין כבן נח לגבי דין או דינים מסוימים!

הרבי מה״מ חולק על הבנת הגאון מרוגצ'וב (דבר שלא קורה כ״כ הרבה…) והוא מתבסס על דברי הרמב״ם עצמו בתשובתו לרבנו עובדיה הגר, בו כותב הרמב״ם שהוא (רבנו עובדיה הגר) גדול ממעלת כל בני ישראל, כי כל שאר בני ישראל מתייחסים לאברהם,יצחק ויעקב ואילו הוא, ר׳ עובדיה, מיוחס ל״מי שאמר והיה העולם״, הוא מתייחס לקב״ה בכבודו ובעצמו! אז איך אפשר להגיד שבנוגע לענין או הלכה מסוימת, הגר נחשב כ״בן נח״, ח״ו?!

הרבי מה״מ מסביר את שיטתו. לדבריו, אמנם הגר הצטרך להביא קרבן בביאת הגאולה, אבל זה לא גורע ממנו מאומה בקשר ליהדותו. הגר נחשב יהודי במאת האחוזים, גם לענין קרבנות וקדשים, אע״פ שהוא עדיין לא הביא את הקרבן הגר, ואע״פ ש(עדיין) אסור לו לאכול קרבנות.

נשמע תמוה, לא?! אם הוא מאה אחוז יהודי, למה אסור לו לאכול, ואם אסור לו לאכול קרבנות, אולי הוא לא ממש יהודי…

הרבי מסביר את שיטתו באופן ברור ונפלא. לשם כניסה לברית נדרשים שני עניינים, ע״ד ״סור מרע ועשה טוב״ אבל בסדר הפכי. ראשית כל,״עשה טוב״- פעולה (או פעולות) הגורמות ענין חיובי, והם הדבר שמכניס את האדם למצב החדש בו הוא רוצה להיות. שנית, ״סור מרע״- צריכה להיות פעולה (או פעולות) המסירות את הדברים המעכבים בעד הכניסה. גם בגירות קיימים שני עניינים אלו. המילה והטבילה הם ה״עשה טוב״ שבגירות, הם הפעולות שמכניסות את האדם לברית היהדות, והם אלו שגורמות לו להיות יהודי במאת האחוזים. הבאת הקרבן,לעומת זאת, היא פעולה של ״סור מרע״, זוהי רק הסרת המניעה, זאת היא רק פעולה שגורמת שלא תהיה מניעה בעד הכניסה. מתי יכולה להיות כזאת מניעה? רק בזמן שיש קרבנות, העדר הבאת הקרבן יכולה להוות מניעה בעד הכניסה ליהדות. אבל, בזמן הזה, שאין לנו קרבנות, הרי אי אפשר לומר שהעדר הקרבן מהווה מניעה כלשהי

נשמע פלפול יפה וחידוש מחוכם, אבל מה יוצא לנו מזה, באופן פרקטי?

לאור ביאור הרבי, מחדש הרבי הלכה הקשורה לביאת המשיח והגאולה. גר שהתגייר בזמן הזה, יוכל לאכול קורבנות בביאת המשיח, גם לפני שהוא יביא את קרבן הגר! אמנם, גר שהתגייר בזמן הבית, היה אסור לאכול בקדשים, עד שהוא היה מביא את קרבנו, כי אז העדר הבאת הקרבן גרמה למניה בעד חלות הגירות במאת האחוזים, אז הוא עדיין לא נחשב כ״גר גמור״. אבל כיום, בזמן הזה, שאין לנו קרבנות, העדר הבאת הקרבן אינה יכולה להיות מניעה כלל, ולכן הגר נחשב יהודי גם לענין קרבנות, וא״כ יהיה מותר לו לאכול את הקרבנות הראשונים בגאולה, הוא לפני שהוא יספיק להביא את קרבנו שלו!

הסברת הדברים בראי החסידות. המילה והטבילה מביאות לכניסת הנפש האלוקית בגוף הגר. המילה (הסרת הערלה) מוציאה את האדם מטומאת הגויים, ואילו הטבילה מכניסה ומביאה אותו לקדושת ישראל. הקרבן, לעומת זאת, אמור לקרב את הכוחות והחושים של האדם לאלוקות. בזמן הבית, ששרר בעולם גילוי אלוקות ועבודתם של בני ישראל לקב״ה היתה עבודה רוחנית הכוללת שימוש בכוחות נפשיים עילאים. שכל ומידות אלוקיים, אהבה ויראה מורגשת לה׳, ועוד ועוד. אז הייתה הדרישה מהגר, להביא קרבן, דהיינו לקרב את כוחות הנפש שלו ג״כ לאלוקות. אבל עכשיו, בזמן הגלות, שעיקר עבודת ה׳ שלו מתמקדת בעשיה והתבטלות לגבי הקב״ה, קבלת עול ומסירות נפש, הרע גם מה שנדרש מהגר היא עבודה של קבלת עול ומסירות נפש, מילה וטבילה, וזה גורם להתקשרות מלאה ומושלמת עם הקב״ה- יהודי במאה אחוז!

ההוראה הנלמדת מהנ״ל לכל אחד ואחת מאיתנו, גם מי שלא התגייר. הגירות שלנו, כולנו, הייתה במתן תורה. וידוע שיטת החסידות שמתן תורה הוא ענין נצחי, הקב״ה נותן לנו את התורה בכל יום מחדש. א״כ, גם הגירות שלנו בתור יהודים מתחדשת בכל יום מחדש, כולנו גרים כל יום!

יתרה מזו, בשו״ע נאמר על ברכת ״שלא עשני גוי״, שמברכים מדי בוקר כי ״לא נדבק בה נשמת נכרי״ בעת יציאתה מהגוף בזמן השינה בלילה. א״כ חזרת הנפש הקדושה מדי בוקר, בכל יום ויום, היא מעין ״גירות יומית״ אצל כל יהודי!

אם כולנו גרים, אז כולנו צריכים ללמוד מוסר השכל מזה. ש״הגירות״ והברית שלנו עם הקב״ה היא מושלמת ומלאה, בדיוק כפי שהסברנו לגבי הגר בזמן הזה. וגם אם מדי פעם, אנחנו מפשלים ונכשלים, כי נכנסה בנו רוח שטות וגרמה לנו לעשות מעשים שטותיים, אנחנו עדיין מחוברים. בסופו של דבר, מתגלית אצל כל יהודי הנפש הקדושה שלו, ״והבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה, ומיד הן נגאלין״!

נסיים בסיפור, שנים רבות ציפו ר' יעקב וזוגתו לפרי בטן. עד שהגיעו אל הבעל שם טוב הקדוש, הצדיק ברך אותם, ולתקופת השנה נפקדו. במלאת לו שנתיים נסעו אתו ההורים המאושרים לבעש"ט לקבל ברכתו של איש האלוקים. הצדיק האיר להם פנים, נטל את התינוק בזרועותיו, הביט בו בעיניו הקדושות אחר כך שילחם לדרכם.

בשובם הביתה מצאו כי בנם קודח, וטרם הספיקו לנקוף אצבע, החזיר את נשמתו ליוצרו…

אחרי ה"שבעה" נסעו ההורים הרצוצים שוב אל הבעש"ט, שסיפר להם על נשמת בנם:

לפני הרבה שנים, ישב על כס המלוכה מלך גדול ואדיר. מאומה לא חסר למלך, זולת בן יורש-עצר. יום אחד הגיע אליו יועץ מרושע ושכנע אותו: אם תרצה להיפקד בבן, צוה על נתיניך היהודים להתפלל לישועתך. אם יצליחו בתפילותיהם, מה טוב, ואם לא, תגרש אותם מן הממלכה כולה.

 החכמים גזרו תענית וכל היהודים מקטן לגדול התאספו בבתי כנסיות לצום ובכי ותפילה. התפילות בקעו שערי שמים ונשמה טהורה הסכימה לרדת אל המלך כדי להציל את היהודים.

לתקופת השנה נולד הנסיך, ובטלה הגזירה. הנסיך הצעיר, ביקש מן המלך ללמוד גם מדעי דת. המלך מילא רצון בנו והזמין את ההגמון הראשי ללמד את בנו.

ביום מן הימים הבחין הנסיך כי מורו ההגמון שקוע כל כולו בספר כלשהו שכתבו משונה ובלתי מוכר. כאשר הבחין ההגמון בנסיך מביט בו, מיהר לסגור את הספר. הנסיך חד-העין נטפל למורו שיגלה לו טיבו של ספר זה עד שבסופו של דבר נודע לו כי ההגמון אינו כי אם יהודי כשר במסווה הגמון.

הנסיך, הביע מיד משאלתו ללמוד יהדות, להגמון לא נותרה ברירה כי אם למלא רצונו. לא עבר זמן רב והוא ביקש להתגייר, וביום בהיר נעלם מן הארמון ללא השאר עקבות…

במדינה אחרת חי הנסיך בתור יהודי כשר במסווה של איש פשוט. שהגיע שעתו נפטר מן העולם ונפשו הזכה שבה לצור מחצבתה.

בבית דין של מעלה לא נמצאו מקטרגים על נשמת הנסיך אבל תביעה אחת התעוררה כנגדו: שנתיים ימים גדל הנסיך בידי אומנת נכרית. שנתיים אלו צריכות תיקון כדי ששום צל לא יעיב על הנשמה הטהורה.

הבעש"ט סיים סיפורו באמרו: זכיתם ונשמה קדושה זו גדלה וקיבלה תיקון אצלכם בבית, האם יש לכם על מה להתאונן?…

שבת שלום!

__________

מבוסס על לקו״ש חלק כ"ו משפטים ג'

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן