מי חשוד? • משיח בפרשה

שוטר ערך בחינה ל-3 מועמדים שהשתתפו בקורס בלשים. כדי לבדוק את היכולות שלהן בזיהוי חשודים, החליט להעביר אותם מבדק. הוא הזמין את המועמד הראשון לחדר החקירות והראה לו תמונת פרופיל של גבר חשוד. אחרי 5 שניות הוא הסתיר אותה ואמר "זה החשוד שלך, איך היית מזהה אותו?"

"בקלות!" עונה המועמד, "יש לו רק עין אחת!" 

"אמממ…" מגמגם השוטר "זה בגלל שזו תמונת פרופיל"…

נבוך מהתשובה המגוחכת, הוא קרא לשני, הראה לו את תמונת הפרופיל של החשוד ל-5 שניות והסתיר אותה. "אוקיי, זה החשוד שלך" אמר, "איך היית מזהה אותו?" 

השני צחקק: "זה ממש קל! יש לו רק אוזן אחת!" 

"ברור שיש לו רק אוזן אחת ועין אחת!" התפרץ השוטר "זו תמונת פרופיל!" 

בשלב הזה הוא כבר היה מיואש, אך נדרש גם לקרוא לשלישי. 

"זה החשוד שלך!" הוא הראה לו את תמונת הפרופיל ל-5 שניות ואז הסתיר אותה. 

"איך היית מזהה אותו…? תחשב טוב לפני שאתה עונה לי תשובה מטופשת". 

השלישי הסתכל בריכוז על התמונה ואחרי רגע ענה: "החשוד מרכיב עדשות מגע!" 

מופתע מהתשובה, השוטר התחיל לגמגם: "אמממ… טוב, זו תשובה מעניינת. חכה פה כמה דקות ואני אבדוק אם זה נכון". הוא עזב את החדר, הלך למשרד, בדק את התיק האישי של החשוד, ולהפתעתו – החשוד מרכיב עדשות מגע! 

"כל הכבוד!" הוא אמר לשלישי. "איך הצלחת להבחין בכך?" 

"בקלי קלות!" ענה, "הוא לא יכול להרכיב משקפיים, כי יש לו רק עין אחת ואוזן אחת!"

סיפור מכירת יוסף הוא סיפור קשה מכל כיוון. איך ניתן להסביר לילד שבני יעקב הצדיקים מכרו את אחיהם? וכיצד יוסף, שהלך בשליחות אביו, ניזוק בשליחותו?! "והרי שלוחי מצוה אינם ניזוקים"?! ולמה יעקב, שהבין קצת בענייני העולם אחרי עשרים שנה בבית לבן, העמיד את בנו האהוב בכזו סכנה?

הזהר הקדוש (פרשתינו קפד ,א) מתייחס לשאלה האחרונה, ומתרץ (בתרגום חופשי):"כִי יַעֲקֹב הַשָּׁלֵם, שֶׁהָיָה אוֹהֵב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו וְהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁכָּל אֶחָיו הָיוּ שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ, לָמָּה שָׁלַח אוֹתוֹ אֲלֵיהֶם? אֶלָּא הוּא לֹא חָשַׁד בהֶם, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁכֻּלָּם הָיוּ צַדִּיקִים וְלֹא חָשַׁד בהם, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּרַם אֶת כָּל זֶה כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת הַגְּזֵרָה שֶׁגָּזַר בֵּין הַבְּתָרִים".

הכל היה מתוכנן מן השמים. השליחות, המכירה, והירידה למצרים, על מנת להביא הגזירה שנגזרה כבר בברית בין הבתרים, "גר יהיה זרעך בארץ לא להם".

מה שמעניין בלשון הזוהר היא החזרה הכפולה על המילים:"לא חשד בהם". יעקב אבינו לא חשב בבניו, אבל למה זה כתוב פעמיים?

הרב לוי יצחק, אביו של הרבי מה"מ, מסביר (לקוטי לוי"י לזהר וישב קמז) שיעקב אבינו לא חשד בבניו, לא לפני המעשה וגם לא לאחר המעשה. הוא לא חשד בהם לפני המעשה, ולכן הוא הרגיש בטוח לשלוח את יוסף אל אחיו, וגם לאחר המכירה, שבני יעקב הביאו לו את כתנת יוסף טבולה בדם, גם אז הוא לא חשד בהם כלל, ולא עלתה על דעתו שאולי הם אלו ש"ביימו" את כל התרגיל המסריח הזה.

אבל דברים אלו אינם עולים בקנה אחד עם שיטת המדרש. לפי דברי המדרש (ב"ר צא ,ט. וכך גם פירש רש"י בפרשת מקץ כב,לו) לאחר הסיפור עם שמעון, שנשאר כלוא במצרים, יעקב התחיל לחשוד שאולי הבנים שלו לא כאלו צדיקים כמו שהוא חשב, "מלמד שחשדם אביהם", אומר המדרש. לאור האמור ישנה מחלוקת במציאות בין שיטת הזוהר לשיטת המדרש. לכולי עלמא, יעקב לא חשד בבניו לפני המכירה, כי אם הוא היה חושד בהם, הוא לא היה מסכן את חייו של יוסף, בנו האהוב. אבל לאחר המכירה (או לאחר סיפור כליאתו של שמעון) לפי המדרש, החלו החשדות לעלות בלבו, ואילו לפי הזוהר יעקב נשאר בתמימותו עד הסוף.

הרבי מה"מ מחדש דרך נפלאה לתווך בין שתי השיטות, יחד עם מוסר השכל חזק בקשר להבאת הגאולה. ובהקדים, מעשה מכירת יוסף הוא מעשה דו פרצופי. למה הכוונה? זהו סיפור שמצד אחד, מהצד השטחי והחיצוני של הדברים, הוא מעשה זוועה, מעשה איום ונורא. ומצד שני, מהצד הפנימי והעמוק, הוא מעשה שהוביל להצלחה מסחררת ולישועה מדהימה. בחיצוניות, מכירת יוסף מסמלת את התחלת הגלות, גלות מצרים. זוהי הסיבה לכך שבני ישראל ירדו למצרים והשתעבדו שם במשך 210 שנה, דבר איום ונורא. מצד שני, מכירת יוסף הביאה איתה גם את (הכל ל)הגאולה ממצרים. בפרט לפי דברי הזוהר בהמשך הענין, שם מוסבר שעי"ז שבני יעקב שלטו ביוסף, ויוסף (בסופו של דבר) הוא "משנה למלך מצרים", יוצא שבני יעקב שלטו על כל מצרים, ואם בני יעקב שולטים על כל מצרים, מובן שיש להם את הכוח לצאת משם, ולהתגבר על הגלות.

לפי האמור ניתן לומר שהמדרש והזוהר אינם חולקים. בהסתכלות חיצוניות, דרך עיני המדרש-נגלה דתורה, אכן מכירת יוסף היא דבר שלילי, ולכן לאחר המכירה יש מקום לחשד. בהסתכלות פנימית יותר, דרך עיני הזוהר-פנימיות התורה, מכירת יוסף היא מעשה נכון וראוי, ולכן אין כל מקום לחשד גם לאחריה.  

מכאן ניתן ללמוד הוראה נפלאה, דרך עיניו של הרבי מה"מ, "האוהב ישראל" הגדול ביותר בדורנו. כשרואים יהודי שנכשל בדבר בלתי רצוי, במעשה שפל ונחות, במעשה מביש ומכפיש, אפילו אם המעשה הזה גרר בעקבותיו תוצאות שליליות והרסניות ביותר, עד כדי כך, שהוא הביא "גלות" חדשה על עמנו. כמו מכירת יוסף שהביאה לירידה למצרים, ולגלות ארורה שנמשכה 210 שנה!

עלינו לדעת שלכולי עלמא, זהו דבר חיצוני בלבד, זה לא מייצג את היהודי עצמו, זה לא מה שהוא! בפנימיות, מצד העצם של כל אחד ואחת מאיתנו, "הוו כולהו זכאין" (לשון הזוהר שם) כולם צדיקים, כולם זכאים, כולם רוצים רק טוב!

אם כן, אז למה ישנם כאלו תוצאות שליליות והרסניות?

הסיבה היא, "גרים קב"ה כולא דא", הקב"ה הוא זה שגרם לזה, כדי לגרום לירידה שתביא בסופו של דבר לעליה, ושע"י הגלות יבואו בני ישראל למעלה הנפלאה של הגאולה!

נסיים בסיפור על כמה אסור לחשוד בצדיקי אמת, גם כשנראה שמעשיהם תמוהים. פעם אחת בסעודת ליל שבת, אמר פתאום רבי ברוך ממז'יבוז' לחסידיו: "מי שידבר רעות על רבי לוי יצחק מברדיטשוב, אני מבטיח לו עולם הבא עבור כך."

בין החסידים עמד אברך אחד, סוחר צעיר, שרצה לגשת תיכף ומיד אל ר' ברוך ולספר דבר רע על ר' לוי יצחק. החסידים הזקנים שהיו סביבו על כוונתו, מנעו ממנו לגשת אל הרבי ואמרו לו: "חלילה לך, אל תעשה זאת." שמע האברך בקולם ולא ביצע את זממו.

למחרת, בסעודת יום השבת, שוב ביקש ר' ברוך שיאמרו לפניו דברים רעים על ר' לוי יצחק. גם הפעם שתקו החסידים ואיש לא פתח את פיו, אך האברך לא חשש ורצה לדבר סרה ברבי לוי יצחק 

ואולם, גם בפעם הזאת לא הניחו לו החברים לגשת אל הרבי.

גם בסעודה השלישית שמע האברך את רבו מבקש לשמוע דברי סרה על ר' לוי יצחק. הפעם לא פנה אל דברי החסידים שניסו להזהירו, ורץ בזריזות לעבר ר' ברוך. 

סיפר האברך:

"פעם אחת באתי לסחור בעיר ברדיטשוב ביום השוק, ועלה בדעתי להיכנס אל בית המדרש של ר' לוי יצחק מברדיטשוב, כדי לראות כיצד הוא מתפלל. 

פיניתי לי זמן באמצע עיסוקיי והלכתי אל בית המדרש. כבר כשבאתי אל פתח בית המדרש שמעתי את קולו הרם של הרבי בתפילתו, ולא רציתי לגשת הלאה ולהיכנס עוד, אלא עמדתי בפתח.

והנה, כשהגיע הרב מברדיטשוב אל ברכת 'יוֹצֵר אוֹר' ואמר את המילים 'יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ יוֹצֵר מְשָׁרְתִים וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו כֻּלָּם עוֹמְדִים בְּרוּם עוֹלָם' פתאום דילג וקפץ עד שבא אליי וחֵמה שפוכה על פניו. באמצע תפילתו פנה ודיבר אליי ביידיש ואמר: 'וואָס וועֵט דּעֵר מלאך מיכאל זאָגעֵן! וואָס וועֵט דּעֵר מלאך גבריאל זאגען!', כלומר: מה יאמר המלאך מיכאל, מה יאמר המלאך גבריאל. מיד לאחר שאמר כך, הרים את ידו וסטר על לחיי, ואחר כך רץ חזרה אל מקומו. כך עשה לי הרב מברדיטשוב".

"ועל כך שואל אני", אמר האברך, "האם רשאי היה להפסיק מתפילתו ולדבר עמי באמצע הברכה? וכל שכן להתמלא חֵמה? וכל שכן להכות איש מישראל? וגם מה פירוש דבריו שאמר, ומה רצה בזה באמצע התפילה? הלוא כל זה נראה כשיגעון חס ושלום!"

לאחר ששמע ר' ברוך ממז'יבוז' את דבריו של האיש, החריש שעה ארוכה. אחר כך פתח ואמר לאיש באוזני כל החסידים: "דע לך, שהרב הקדוש מברדיטשוב הוא סנגור הממליץ טוב על כל עם ישראל בפני בית הדין שבשמים. בשעה שאומרים בבתי הכנסת את ברכת 'יוֹצֵר אוֹר' ומזכירים את המשרתים – המלאכים, באים המלאכים לפני הבורא ומלמדים זכות על מעשיהם של בני האדם. מתאמצים הם להשכיח את עוונותיהם, להצילם ממידת הדין ולהשפיע עליהם חסדים. וכיוון שרבי לוי יצחק משתדל ועוסק באותה המלאכה, בשעת ברכה זו מתעלה ר' לוי יצחק ונכנס בין המלאכים שבשמים, ויחד עמם עוסק בסנגוריה על עמו."

"ואתה" – פנה ר' ברוך אל האברך – "הקשית עליו במלאכתו. הלוא באותו היום גנבת בשעת סעודתך כף של כסף. פעמים אדם גונב כדי שלא ירעב, מתוך ייסורים ופיקוח נפש. אבל אתה, הסוחר, עשיר אתה ולא יחסר לך דבר, ולמה גנבת?

 כיוון שקשה היה לרבי לוי יצחק למצוא שום סנגוריה על העוון שעשית, פנה אליך וצעק – ומה יאמר המלאך מיכאל ומה יאמר המלאך גבריאל. כוונתו הייתה לומר לך, כי כעת קשה מאוד למלאכים למצוא דרך לתרץ את מעשיך הרעים."

כששמע האברך את דבריו של ר' ברוך התמרמר והצטער מאוד על מעשיו, וגם ביקש מחילה. אמר לו ר' ברוך: "כפרתך היא שתלך אל ר' לוי יצחק מברדיטשוב ותבקש ממנו דרך תשובה על חטאך, אז יסלח לך".

שבת שלום!

__________

מבוסס על תורת מנחם- תפארת לוי יצחק בראשית עמוד קפד

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן