עצור את המצור • משיח בפרשה

להורדת הדרשה בעברית

למה צמים היום? כי נבוכדנצר עשה-רע בטבת!

צום בשבת?

השבת הקרובה היא שבת מיוחדת במינה. מעבר לכך שאנו מסיימים את חומש בראשית, זוהי השבת היחידה בלוח השנה העברי שבה נצום, ולו לשעה או שתיים. אף שכל ילד יודע כי אין צמים בשבת, ובוודאי לא צום הקשור לחורבן ולגלות, צום עשרה בטבת, החל בערב שבת, נמשך גם לאחר כניסת השבת ותפילת ערבית.

הרקע ההיסטורי

את פשר הדבר נמצא בדברי הנביא יחזקאל על אירועי אותו יום. אך תחילה, נפרוש את היריעה ההיסטורית של עשרה בטבת. בשנת 3327 לבריאת העולם, לפני 2,458 שנים, עלה צדקיהו הצעיר, בהיותו בן 21 בלבד, על כס המלוכה הרעוע של ממלכת יהודה. עלייתו לשלטון התאפשרה בחסדי נבוכדנצר מלך בבל.

לאחר שניצח את פרעה נכה מלך מצרים, הטיל נבוכדנצר מצור על ירושלים. המלך יכניה, בניסיון להציל את העיר ובית המקדש, נכנע לצבאות בבל. הכובש שדד את אוצרות בית המקדש ובית המלך והטיל מס כבד על ארץ יהודה. הוא הדיח את יכניה ומינה תחתיו את אחיינו מתניה, ששמו הוסב לצדקיהו – שם שנועד להזכיר לו את שבועתו שלא למרוד בבבל.

נבוכדנצר שב לבבל והוליך עמו לגלות את המלך המודח יכניה, יחד עם שרי מלוכה, פקידי ממשל בכירים, מפקדי צבא ותלמידי חכמים. גלות זו נודעה כ"גלות יכניה" או "גלות החרש והמסגר".

בהתעלמו מאזהרות ירמיהו הנביא, קשר צדקיהו קשר חשאי עם מלך מצרים, בתקווה שבכוחות משותפים יצליחו להשתחרר מעול בבל. בשנת תשע למלכותו, בהסתמכו על הבטחת העזרה המצרית, הכריז על מרד גלוי בבבל. נבוכדנצר, שהופתע ונזעם מהפרת השבועה, יצא בראש צבא גדול לדיכוי המרד. הוא התמקם בעיר ריבלה ושלח את מצביאו הראשי, נבוזראדן רב טבחים, להטיל מצור על ירושלים. כך, בעשרה בטבת, כותרה העיר הקדושה במצור.

 נבואת יחזקאל והמשמעות המיוחדת

הנביא יחזקאל, ששהה באותה עת בבבל, התנבא על אותו יום: "בן אדם כתוב לך את שם היום, את עצם היום הזה, סמך מלך בבל אל ירושלים בעצם היום הזה" (יחזקאל כד, ב). הביטוי "בעצם היום הזה" מזכיר את הנאמר על יום הכיפורים בתורה. כשם שביום הכיפורים צמים גם כשהוא חל בשבת, משום שהתורה קובעת בבירור שיש לצום "בעצם היום הזה" ואין לדחות את הצום הקדוש.

ה'אבודרהם' מלמד שהשימוש בביטוי זה בנבואת יחזקאל מורה כי גם צום עשרה בטבת יש לקיים בכל מקרה, ללא תלות ביום בו הוא חל. אף אם יחול בשבת – יש לצום בו כביום הכיפורים! אמנם בלוח השנה הקבוע שלנו, עשרה בטבת לעולם אינו חל בשבת, אך הוא עשוי לחול בערב שבת, כבשנה זו.

המשמעות החיובית של המצור

עד כה עסקנו בצד הקשה והחמור של צום עשרה בטבת, אולם טמונה בו גם משמעות חיובית ועמוקה.

התבוננות נוספת בדברי יחזקאל מעוררת תמיהה. הנביא מתאר את המצור במילים "סמך מלך בבל". אמנם הפירוש הפשוט של "סמך" בהקשר זה הוא "התקרב" – נבוכדנצר התקרב לירושלים.

אך למילה "סמך" משמעות נוספת: "תמיכה" או "הישענות". וכאן עולה התמיהה: האם נבוכדנצר תמך בירושלים?! רעיון זה נשמע מופרך, בדומה ל"תמיכה" של האומות המאוחדות בממשלת ישראל (אם הבדיחה בתחילת המאמר לא הצחיקה, אולי זו תצליח יותר, או נכון יותר לומר – תעציב…) מדוע בחר הנביא במילה "סמך" לתיאור המצור? האם נכנה כל מכה בשם ליטוף?

 הסבר הרבי: המצור כמאחד

בשיחת "דברי כיבושין" (תשד"מ), שנאמרה בקביעות שנה דומה לשלנו, מבאר הרבי מלך המשיח את העניין. המצור יצר אחדות בעם ישראל, שכן כולם נאלצו להישאר יחד. כאשר ניתנת לנו הבחירה בין אחדות לפירוד, לעתים קרובות אנו בוחרים בפירוד.

אנו משלים את עצמנו שכך נשיג יותר, נבטא את עצמנו טוב יותר, או נרוויח יתרונות פוליטיים ואחרים. אך האמת היא שפירוד וניתוק מעולם לא הביאו תועלת אמיתית, אף שבדמיוננו המוטעה אנו סבורים אחרת. הקב"ה, כדרכו, מקדים תרופה למכה. לכן, עוד טרם החורבן והגלות, כבר הכין את הפתרון – המצור!

המצור מאלץ את כל חלקי העם להתאחד, ובכך מבטל את שנאת החינם, שהיא סיבת הגלות.

המילה "סמך" מהדהדת גם את הפסוק המוכר מתפילת "אשרי": "סומך ה' לכל הנופלים". גם כשאנו במצב של נפילה (רחמנא ליצלן), כשהמצב קשה מנשוא ואנו שוקעים בייאוש, תמיד מגיע סיוע משמים – ולעתים דווקא מהמקור הבלתי צפוי ביותר: נבוכדנצר!

 לקראת הגאולה

מכאן נובע כוחנו היום להתחזק ולפעול למען הגאולה האמיתית והשלמה. זו הסיבה שיחזקאל הנביא משתמש בביטוי "סמך מלך בבל" – שכן אפילו נבוכדנצר הרשע, בעצם נוכחותו, מעביר לעם ישראל מסר עמוק: יש בכם כוח! יש לכם סיוע!

כאשר יהודי מפנים את משמעותו העמוקה של הצום, הוא מבין שבעומקו טמונים טוב, תמיכה ועידוד. המסר הוא ברור: יש בכוחך להתאחד עם יהודי אחר! יש בכוחך להתעלות!

צום, או דיאטה?

נסיים בסיפור חסידי ידוע על מהותו האמיתית של הצום, כפי שמופיע בשיחת כ"ק אדמו"ר הריי"צ (סה"ש תש"ד עמ' 113 בלה"ק):

חסיד אחד בא אל הרבי המהר"ש ל"יחידות" והתוודה שהוא בעל תחבולות, ערמומי במעשיו. הורה לו הרבי המהר"ש לצום שש מאות תעניות! החסיד נדהם.

אמר לו הרבי המהר"ש: "מה אתה סבור? שצום פירושו להימנע מאכילה מזריחה עד שקיעה? זוהי רק 'דיאטה'!

תענית היא עבודה פנימית. הקדש בכל יום רבע שעה למחשבה על עצמך, שמור את פיך מדיבור. אין הכוונה ללימוד חסידות, אלא פשוט להתבונן בעצמך."

אותו חסיד עבר שינוי מהותי, וכך, בעזרת ה', גם אנחנו.

שבת שלום!

____

מבוסס על דברי כיבושין עשרה בטבת תשד"מ

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן