עשירות בכבשים • משיח בפרשה

להורדת הדרשה בעברית

איך קוראים למכשיר ניווט לוויני של רועה צאן? ג'י פי עז…

בשביל השפות הזרות: חקלאי מכניס לביתו כבשה חולה כדי להעניק לה טיפול ותשומת לב.

האישה העצבנית אומרת: "מה עם הריח?"

החקלאי אומר: "לא נורא, היא תתרגל…"

השבוע נקרא את פרשת ויצא, הפותחת בסיפור בריחת יעקב לחרן. עשרים שנה בילה יעקב בבית הנוכל הגדול בהיסטוריה, הלוא הוא דודו, לבן הארמי. ומה עשה יעקב באותן עשרים שנה? התעסק ברעיית צאן, כבשים ועזים מכל הסוגים והמינים. יעקב התעשר מאוד מעבודת רעיית צאן, דבר שמפתיע מאוד.

דמיינו לעצמכם שבחדשות מודיעים שהאדם העשיר בעולם התעשר מגידול עגבניות או מעשיית גבינה צהובה – הייתם מרימים גבה, לא?! אז עכשיו, במקום עגבניות עם גבינה צהובה (שילוב מוצלח, דרך אגב) קבלו את הגביר הנכבד, יעקב אבינו, שהתעשר ממה? מכבשים ועזים?!

לקראת סיום הפרשה מתאר הפסוק את עושרו העצום של יעקב: "ויפרץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים" (ויצא ל, מג). איך הגיע יעקב מכבשים ועזים לעבדים ושפחות, איך הפך את הצאן לחמורים וגמלים? מסביר רש"י שיעקב עשה גם מסחר: "מוכר צאנו בדמים יקרים ולוקח לו כל אלה".

כולם רצו לקנות כבשים מיעקב, אז הביקוש עלה ויחד איתו המחיר, עד שהמותג "צאן יעקב" הפך לשם בינלאומי.

ומה לא משלמים בשביל שם מותג? כך הפך יעקב את הכבשים למזומן, שאיתו רכש את כל נכסיו הענפים. סיפור הצלחה מסחרר שהיה צריך להתפרסם בגלובס או (בשביל תושבי חו"ל) בוול סטריט ג'ורנל.

אבל מה המסר לנו, בני אברהם יצחק ויעקב? מה רוצה התורה ללמד אותנו? להיות רועי צאן?! סביר להניח שבשנת תשפ"ה, 2024-25 למניינם, לא נצליח להתעשר רק מסחר בכבשים או עגלים… וכמו תמיד, מה הקשר בין כל זה לגאולה האמיתית והשלימה?

במאמר חסידות עמוק מציב הרבי מלך המשיח יסוד חשוב בהבנת ההצלחה של יעקב והקשר הישיר אלינו ערב הגאולה. הרבי מצטט מדרש (תנחומא תשא, ט): "בעשרה מקומות נמנו ישראל… ואחד לעתיד לבוא שנאמר: 'עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה'".

וכאן נשאלת השאלה: בני ישראל מכונים במקרא ובחז"ל בהרבה מאוד שמות – בני מלכים, מאמינים בני מאמינים, בנים הם ועוד ועוד. האם הכתוב לא מצא לנכון לקרוא לנו שם יותר סימפטי מאשר "צאן"? מה אנחנו, כבשים?!

יתרה מזאת, בהתחשב בעובדה שמפקד האוכלוסין של בני ישראל בתורה מתחיל בדרך כלל במילים "שאו את ראש בני ישראל", כי מניין בני ישראל אמור להרים את הראש ואת הכבוד והגאווה היהודית, הרי שהרבה יותר מתאים לקרוא לנו בשם אחר, ולא בשם "צאן".

בעיקר, שמדובר במניין העשירי של בני ישראל שאמור להיות אחת מגולות הכותרת של הגאולה ואמור להבליט את אהבתו האינסופית של הקב"ה לבני ישראל, אהבה שמביאה אותו למנות אותנו שוב ושוב. האם לא מן הראוי לכנות אותנו בשם מכובד יותר? מה אנחנו, סטייק?! אז למה דווקא לעתיד לבוא, ודווקא במניין העשירי, אנו מכונים בשם "צאן"?

התשובה נעוצה בשורש המילה "צאן". האדמו"ר האמצעי, בדרושיו הארוכים ב'תורת חיים', מסביר כי שורש המילה "צאן" הוא מלשון יציאה החוצה.

היציאה החוצה מבטאת, בלשון החסידית, את המוכנות של האדם לצאת מעצמו, להשתנות ולהתבטל לפני אדונו. טבע הצאן הוא שביטולם כלפי הבעלים שלהם הוא ביטול מוחלט.

לכן אנו מוצאים בכתובים את המושג "כצאן לפני גוזזיה נאלמה" – הכבשים מקבלות בשקט ובביטול מוחלט את גזיזת הצמר שלהן. זה לא שהן חפצות בכך או מחכות לכך, הן לא רוצות ולא מייחלות, אבל הן מקבלות את רצון האדון בביטול מוחלט.

ביטול הצאן לרועה מייצג את הביטול האמיתי שצריך להיות לאדם כלפי הבורא. האדם אמור לצאת מעצמו, לצאת מרגילותו, לצאת מהקיבעון הנפשי והמנטלי שלו, לתת לקב"ה לנהל את חייו, לתת לקב"ה את המושכות ולהירתם למילוי הכוונה העליונה.

יהיו כאלו שיחשבו, שאם נתנהג כמו צאן, אם נתבטל לחלוטין בפני בורא עולם, אז כבר לא יהיה לנו טעם בחיים, נפסיד את הכל, נפסיד את המציאות שלנו, את ההצלחה שלנו ואת ההישגים שלנו. או במילים אחרות, כבר עדיף לא לחיות, אם אנחנו לא מנהלים את החיים לבד.

זוהי טעות מאוד נפוצה, וכלל עולמית, וזהו בדיוק המסר הגאולתי אותו באה התורה ללמד בפרשת "ויצא" (יציאה) דרך "הצאן"!

"ויפרוץ האיש מאוד מאוד" – כשאנחנו מתעסקים עם צאן, ומתנהגים כמו צאן (ולא כמו חיות…) אז אנחנו משגשגים, אז אנחנו מצליחים, אז אנו פורצים את גבול היכולות הטבעיות שלנו, ומגיעים לאינסוף. יעקב לא איבד כלום בגלל הצאן, הוא רק הרוויח, הוא רק פרץ, הוא רק הצליח, וככה גם אנחנו!

ישנה מעלה בחמורים, ישנה מעלה בשוורים, כמו שאמרו רז"ל: "כשור לעול וכחמור למשאוי", אבל שום דבר לא מגיע למעלת הצאן. יעקב לוקח את הצאן וממנו הוא מגיע לכל שאר המעלות – הוא מגיע לעבדים, שפחות, גמלים וחמורים ועוד ועוד. הוא מגיע לשגשוג בנדל"ן, להצלחה בהייטק, ולעושר בבורסה. מאיפה? מהצאן!

זוהי גם הדרך המובילה לגאולה האמיתית והשלימה – דרך הביטול המוחלט לרצון העליון. בבוא הגאולה, אנו אמורים לקבל גילויים רוחניים ואלוקיים נעלים ביותר, גילויים שאפילו בני ישראל ביציאת מצרים ובמתן תורה לא קיבלו. מאיפה יש לנו את הכוח לקבל את זה? ומאין לנו הכלים להפנים את זה? התשובה פשוטה: צאן! ביטול!

הכלי הכי טוב לקבלת ברכותיו של הקב"ה, הן בגשמיות והן ברוחניות, הוא הביטול. כדברי הנביא: "ואל זה אביט, אל עני ונכה רוח וחרד על דברי". התורה באה להוציא אותנו מהתודעה הקלוקלת, שקבלת עולו של הבורא משמעותה אובדן חיי הפרט.

ההיפך הוא הנכון – הדרך הכי יעילה לאדם לגעת באינסוף ולפרוץ את גבולות היכולת היא דווקא דרך ההתבטלות לבורא. כך אנו נעשים כלים לגאולה הפרטית שלנו ולגאולה הכללית של כל עם ישראל.

לכן יעקב התעסק עשרים שנה עם כבשים, ולכן אנו נקראים בשם "צאן", כדי ללמד אותנו שהדרך האמיתית לחיות את החיים כמו שצריך היא ללמוד מעדר כבשים ולהתנהג בהתאם. עלינו לצאת מעצמנו, לצאת מהקיפאון הרוחני שלנו, לקבל את עול מלכות שמיים בביטול מוחלט, ובכך להביא את הגאולה ואת המשיח שנקרא גם הוא בשם "פרץ".

ונסיים בסיפור על כיצד התבטלות לרצון הבורא פורצת את מגבלות וסטנדרט החיים:

השליח הרב שלום בער ליפסקר ממיאמי הוזמן פעם לסדר קידושין בחתונה מכובדת. כמה רגעים לפני החופה, הרב ליפסקר הבין שהאיש שאמור לעמוד לצדו בחופה ולשמש בתור עד שני, לא מגיע.

המפיק של האירוע מסמן לרב ליפסקר לגשת לחופה והוא נעשה חיוור. הוא הביט על הקהל בדריכות, אך לא מצא אדם שומר מצוות שיוכל לשמש כעד שני.

לפתע ניגש מישהו אל הרב ליפסקר ושאל מה התנאים להיות עד. הרב ענה כי צריך להקפיד על כמה מעיקרי היהדות ובראשם שמירת שבת. אותו אדם אמר שהוא מתעניין ביהדות ועשה כמה צעדים להתחזק, והוא מוכן לקבל על עצמו כעת לשמור שבת כראוי.

הרב ליפסקר שוחח אתו, ראה שכוונתו רצינית במאה אחוז, וניגש אל טקס החופה.

חלפו כמה שנים והרב ליפסקר היה בכותל המערבי. לפתע ניגש אליו אדם, לחץ את ידו בחום ואמר: "כבוד הרב, אתה הצלת את חיי המשפחה שלי. דע לך שכל חבריי התגרשו במשך הזמן ואני היחיד ששומר על המשפחה מלוכדת".

הרב ליפסקר לא הבין מיהו ומתי נפגשו בכלל. "הכול בזכות אותה עצה שנתת לי לפני החופה בפלורידה, להתנתק ליום אחד ולשמור שבת. בכל ערב שבת יושבת כל המשפחה יחד, כל אחד מספר את שעבר עליו השבוע, כולנו נותנים לו גב ותמיכה וככה צולחים את האתגרים של החיים…"

יותר מאשר הוא שמר שבת, השבת שמרה אותו. ויותר ממה שאנחנו עושים טובה לקב"ה, הוא עושה טובה לנו.

שבת שלום!

____

מבוסס על מאמר ד"ה פדה בשלום תשל"ז

____________________

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן