החלפת משמרות • משיח בפרשה

להורדת הדרשה בעברית

פעם בישיבה (ליטאית) התפתח ויכוח בין שני בחורים על פשט בתוספות.

הדברים הגיעו לויכוח קולני, עד שהאחד התריס בחברו.

"אתה העדות שיש גלגול נשמות!"

"למה?!!" שאל השני בתום

"כי להסבר מטופש כמו שלך, לא מספיק פרק חיים אחד!"

פרשת קורח היא, ללא ספק, אחת הפרשיות הקשות ביותר בתורה. מחלוקת "קורעת" את עם ישראל, טענות הנקראות כצודקות נגד ההנהגה המדינית, פער בשוויון הזכויות והבדלי המעמדות בעם, ומה לא?!

[לצערנו, נראה שהרבה לא השתנה מאז קורח ועדתו…וגם היום אנו חווים על בשרנו את בעיית הפילוג בעם וערעור ההנהגה המדינית..]

אבל, שאלת השאלות שצריכה להישאל היא, בלשונו של רש"י:"קורח – שפיקח היה – מה ראה לשטות זו?!"

איך בן אדם חכם ופיקח, כמו קורח, נגרר לקלחת המחלוקת נגד משה רבינו?!

זוהי, ללא ספק, השאלה המרכזית בפרשתינו, שעליה עמדו כל גדולי הדורות, הראשונים והאחרונים, שלכל אחד הסבר משלו. הרבה לקחים הפיקו גדולי המוסר והחסידות על כוחה השלילי של המחלוקת, ועל הכבוד הראוי להינתן למנהיגי העם ונביאיו, אבל השבוע, ננסה להתמקד על משהו חיובי בכל הפרשה הכואבת הזאת, ולהסתכל על מחלוקת קורח בעיניים גאולתיות, ולהפיק ממנה לקחים על העבודה הנדרשת כיום להבאת המשיח והגאולה.

אחד ההסברים המפתיעים שמופיעים בתורת החסידות (לקו"ת פרשתינו נד, ב)  הוא שקורח רצה להקדים את ימות המשיח!…

כל מי שקורא את הדברים בודאי תמה לעצמו:"מה הקשר בין מחלוקת כואבת לימות המשיח?! האם המשיח לא אמור להביא לשלום ולאחדות בעם?!

ההסבר הפשוט לכך הוא, על יסוד דברי האריז"ל (שער הפסוקים ליחזקאל), שלעתיד לבא הכהנים יהיו לויים ואילו הלוים יהיו כהנים, וזה בדיוק מה שקורח רצה!  קורח שהיה לוי, בן דודו של משה רבנו, רצה להיות כהן (ולא סתם, כי אם כהן גדול!) ואילו את אהרון שנבחר להיות כהן, קרח רצה להפוך ל..לוי! בדיוק כמו בגאולה!

האריז"ל מסביר פסוק תמוה בספר יחזקאל (מד, טו) בו מתאר הנביא יחזקאל את עבודת הכהנים בבית המקדש לעתיד לבא. הוא מציין ש:"הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי". זה קרה בסיום סיור מיוחד שערך אחד ממלאכי השרת ליחזקאל הנביא בבית המקדש השלישי, בית המקדש דלעתיד. לאחר שהוא הראה לו את כל תבנית ותכנית הבית, על כל חלקיו ופרטיו, הוא גם אמר לנביא שצאצאיו של צדוק הכהן, שהיה כהן גדול בזמן בית ראשון, אלו ששמרו את משמרת המקדש גם בזמן הגלות כשכל בני ישראל עזבו את הקב"ה, הם אלו שיזכו לעבוד ולשמש בבית המקדש השלישי. אבל הביטוי וצמד המילים:"הכהנים הלויים" נשמע קצת מוזר, לא?! אחרי הכל, אם לוים לא כהנים, ואם כהנים אז לא לוים..

אלא שבימות המשיח תהיה החלפת תפקידים – הלויים של עכשיו ייהפכו להיות כהנים, והכהנים של זמננו יהפכו להיות לויים, ובכך מתרץ האריז"ל את הפסוק התמוה -”והכהנים הלוים": הכהנים – המשמשים בבית המקדש, הלוים- יהיו מי שהיום נקראים לויים.

אבל, למה שזה יקרה?! למה להפוך את הכהנים ללויים, ואת הלויים לכהנים?! סתם לסבך את החיים?!

ההאר"י ממשיך בביאורו הנפלא, המבוסס על עובדה מעניינת, והיא: הנביא יחזקאל הוא הנביא היחיד שמשתמש בצמד המילים:"הכהנים הלויים בני צדוק", אין עוד נביא הקורא לכהנים לויים וללויים כהנים, רק יחזקאל…למה?

שורש נשמתו של יחזקאל הנביא הוא מ'קין' (בנו של אדם הראשון, אחיו של הבל) לכן הנביא יחזקאל מתחיל את נבואותיו, פעם אחר פעם, בצמד מילים הכה ידועות "ואתה בן אדם", כי הוא, באמת, בנו של אדם, אדם הראשון!

כמו הנביא יחזקאל, ככה גם הלויים! שורש נשמותיהם של הלויים מגיע מ'קין', בעוד ששורש נשמותיהם של הכהנים הוא בנשמתו של הבל.

קין הוא הבן הבכור של אדם הראשון ולכן היה הוא אמור לקבל את הכהונה. אך כיון שהוא חטא עברה זכות הבכורה לאחיו הבל – ואכן, אהרון הכהן, שהוא משורש נשמתו של הבל, זכה לכהונה.

אבל, לעתיד לבא, כאשר העולם יגיע לתיקונו המושלם, וכל החטאים שבעולם יתוקנו כולל חטאו של קין,

המצב יחזור להיות כמו שהוא היה בתחילת הבריאה (וכמו שהוא היה אמור להיות, ללא החטא) הלוויים יקבלו בחזרה את תפקידם המקורי ויהיו כהנים, ואילו הכהנים יחזרו למצבם ה'נורמאלי' ויסייעו להם כלוויים.

אמנם, זהו ביאור נפלא מתורת הקבלה, אבל ביאור זה מוליד קושיא אדירה על כל סיפור מחלוקת קורח. לפי זה, מה כל כך נורא בקורח?! מה הוא כבר עשה, סה"כ הוא רצה להביא את המשיח מוקדם יותר, ומה כ"כ גרוע בזה?! האם זה לא מה שכל 'חבדני"ק מתחיל' מנסה לעשות?!

לתורת החסידות יש הרבה מה לומר בנידון, ולהלן נביא את תמצית הדברים, ומהם נוכל ללמוד הוראות חשובות ומעשיות בקשר להבאת הגאולה.

הכהנים נמשכים מספירת החסד בעוד שהלוים שורשם מספירת הגבורה. ההבדל המהותי בין השתיים נובע באופן ההתייחסות וההתחברות שלהם לאלוקות. משל גשמי להמחשת הדברים מופיע בספרי החסידות:דמיינו לעצמכם, שתי אנשים, האחד ניצב במרומי הר גבוה, בעוד השני עומד בבקעה. קיימות שתי אופציות לחבר בין השתיים: או שהעליון ירד אל התחתון (מה שמכונה בלשון החסידות:'המשכה') או שהתחתון יתאמץ ויטפס לעליון (בלשון החסידות:'העלאה'). החסד של הכהנים דוגל באופציה הראשונה, בעוד שהאידיאל המנחה של גבורת הלויים הוא כאופציה השניה. הדברים באים לידי ביטוי מוחשי בהבדל בו עבדו הכהנים והלויים את הקב"ה בבית המקדש. עבודת הכהנים לא נעשתה ברעש ובהתלהבות אלא בחשאי ובכוונת הלב מתוך מטרה שהקורבן יתקבל ברצון לפני ה' ועל ידו יומשך כאן למטה בעולם הזה שפע רוחני וגשמי. לעומת זאת, הלוויים שרו וניגנו בעת ההקרבה ותפקידם היה לפעול את עליית הקורבן והעלאת הגשמיות והחומריות שבעולם לקדושה עליונה.

בספר התניא, (פרק נ) מסביר האדה"ז שזהו, למעשה, ההבדל המהותי בין "יסוד המים" הנמשכים ונגררים כלפי מטה, לעומת "יסוד האש" השואף תמיד לעלות למעלה. זהו ההבדל בין 'הזהב' הדומה לאש, לבין ה'כסף' הדומה יותר למים. זהו מאבק כוחות שהתחיל משחר ההיסטוריה בין חסד לגבורה, בין המשכה להעלאה, בין קין והבל, בין מים לאש, בין הכהנים ללוים, ומה לא?!

אז מי צודק? מי, באמת, יותר טוב?

התשובה היא- תלוי מתי! נכון לעכשיו, העיקר הוא להמשיך אלוקות בעולם, שהעולם יישאר במציאותו הנוכחית ושיחדור בו אור אלוקי, ולכן עכשיו, הכהנים הם העיקר ואילו הלוויים טפלים להם. אבל כשתבוא הגאולה השלימה המצב יתהפך – אחרי שהמטרה לעשות לו יתברך דירה בתחתונים תושג – לא יהיה עוד צורך בירידת השכינה למטה, אלא אך ורק בעבודת ה' באופן של העלאה בעילוי אחר עילוי עד אין סוף…

ולכן אז נשמות הלוויים יהפכו להיות העיקר, ואילו הכהנים יהיו טפלים להם.

קורח רצה להתעלם מהעולם, להתנתק מהצורך להמשיך אלוקות בתוככי הבריאה, בתוככי הסביבה, בתוככי החברה. הוא רצה להתבדל, להסתגר ולהתעסק רק עם השלימות של עצמו, וההישגיות הפרטית שלו, וזו היתה תחילת מפלתו!

כשמתעלמים, ח"ו, מרצון ה' ומתעסקים רק בהתעלות וב'דבקות' בדרגות הרוחניות, מבלי להסתכל על העולם שמסביב ולראות היכן ניתן לבצע את השליחות שלנו 'לתקן את העולם' – התוצאה היא שמחוסר האיזון הזה צומחות תוצאות בלתי רצויות, עד כדי תוצאות הרסניות, וזה היה חטאו האמיתי של קרח!

ההוראה הנלמדת מטעותו של קרח היא פשוטה וכוללנית. ישנם מצבים רבים בהם עלינו להפעיל שיקול דעת באיזה קו לנהוג, האם להתנהג בקו הגבורה או בקו החסד, האם להיות כמו 'מים' או שמא כ'אש', מה עלינו לעשות?

התשובה היא-שבזמן הזה, ברוב המקרים, עלינו להעדיף את ה'חסד' על פני ה'גבורה', וגם אם, מדי פעם, עלינו להשתמש בקו הגבורה, צריך לעשות זאת באופן מחושב ומוגבל, כדי למנוע תוצאות הרסניות הגורמות רק למחלוקת!

ונסיים בסיפור מדהים כיצד התייחסות חסידית בקו החסד, יכולה לשנות את חייו ופועלו של אדם.

הפרופסור אברהם יוסף פוליצ'נסקי מומחה למחשבים ומתמחה ל"מדע העתיד" היה אחד מהמנהיגים של תנועת השמאל הסוציאליסטית של יהודי ארגנטינה.

במאמריו שהתפרסמו בעיתונות התבטאה גישתו האנטי דתית החריפה ביותר. יום אחד החליט, שכדי לבסס את גישתו האנטי דתית ולבטא אותה בצורה משכנעת, עליו לקבל יותר מידע על היהדות הדתית. לכן פנה לכל מיני רבנים בבקשה ללמדו יהדות והסביר להם את מטרתו. אף אחד מהרבנים לא הסכים לעשות זאת, עד שהגיע לשליח חב"ד, והלה היה מוכן ללמדו תורה מבלי להתייחס למטרתו.

פרופסור פוליצ'נסקי התחיל ללמוד תורה, ובהדרגה התחילו דעותיו להשתנות. עד שחל מהפך בהשקפותיו ודעותיו, והוא הפך ליהודי שומר תורה ומצוות. הוא השפיע על אשתו ושניהם הפכו לחסידי חב"ד.

כחסיד חב"ד היה לו קשר חזק עם הרבי, עד כדי כך שהרבי כינה אותו:"החסיד שלי מארגנטינה".

ונסיים בסיפור מופת, פעם אחת שאל פרופסור פוליצ'נסקי את הרבי לגבי לבישת טלית מצמר, הוא היה אלרגי מאוד לצמר עוד מילדותו, ובחב"ד מקפידים ללבוש טלית מצמר. תשובת הרבי הייתה ללבוש טלית מצמר דווקא!…

הפלא היה, שברגע שהתחיל פרופ' פוליצ'נסקי ללבוש טלית מצמר, לא רק שהטלית לא הציקה לו, אלא שהוא חדל להיות אלרגי לצמר בכלל.

שבת שלום!

מבוסס על לקו"ש פרשתינו, תניא פרק נ', לקו"ש חלק ה' עמוד 367 ואילך

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן