מלחמת גוג ומגוג – מהי הסיבה האמיתית?

מלחמת גוג ומגוג – חלק ב'

מילתא דבדיחותא

אמריקאי ואיראני הגיעו יחדיו אל שערי גיהנום לאחר מותם. פנו השניים אל המלאך הממונה בבקשה יוצאת דופן: "אודה לך אם תואיל בטובך לאפשר לנו להתקשר אל המשפחות שהותרנו מאחור, למען ידעו את אשר עלה בגורלנו".

הסכים המלאך לבקשתם, אך הזהירם: "דעו לכם כי תמורת השירות שאספק, אדרוש תשלום הולם".

"ובכן", קראו השניים פה אחד, "נשלם ככל אשר תבקש!"

האמריקאי, שקיבל זכות קדימה, ניהל שיחה קצרה בת עשר דקות. עם סיומה, פנה אליו המלאך בתובענות: "עליך לרצות שעה בבור הזפת על העונג שנטלת!"

משהגיע תורו של האיראני, האריך הלה בדברים עם יקיריו, וסיים את השיחה רק כעבור שעה וחצי. אך להפתעת האמריקאי, פטר המלאך את האיראני לחופשי בלא כל עונש.

"הלא תבהיר לי", קרא האמריקאי בזעם, "מדוע זה פוטר האיראני מכל עונש, חרף האריכות המופלגת בה ניהל את שיחתו?"

חייך המלאך ואמר: "וכי לא ידעת? שיחות מקומיות הנן בחינם!"

מלחמת גוג ומגוג

בשנה שעברה כתבנו על נבואתם ההיסטורית של אלדד ומידד, אותו צמד רעים שזכו בפרשתנו לכך שנאצלה עליהם מרוחו של משה (יחד עם שבעים הזקנים), והם התנבאו במחנה (במדבר יא, כו). כאן התערב יהושע בן נון, תלמידו המובהק של משה, וביקש לעצור אותם: "אדוני משה, כלאם". שאלנו את השאלה הפשוטה – מדוע? מה כל כך גרוע בנבואת אלדד ומידד? על מה הם בכלל התנבאו?

הבאנו את תירוצו של רש"י, אך התמקדנו בפירושו (תרגומו) של יונתן בן עוזיאל, לפיו הם התנבאו על מלחמת גוג ומגוג! ולא רק זאת, בתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק ישנו תיאור מפורט על נוראות המלחמה העקובה מדם שאמורה להתרחש ערב הגאולה. מובן מאליו שאיש לא העלה על דעתו שמלחמה שכזו תפרוץ ביום שמחת תורה של שנת תשפ"ד… אך מה שקרה, ידוע לכל…

הרבה מן המתרחש סביבנו בעת מלחמה זו דומה (בעקיפין או במישרין) לנבואות הקשות של הנביא יחזקאל (פרקים לח-לט) ושל הנביא זכריה (פרק יד) על מלחמת גוג ומגוג. למשל, המלך "גוג" מוזכר בנבואה כמנהיג של אומות רבות – משך, תובל, פוט, גומר ועוד. אחת האומות הבולטות בתיאור הנבואי היא מלכות פרס, הידועה לנו כיום כאיראן. אומה נוספת שמוזכרת היא "בית תוגרמה", המוכרת לנו כתורכיה. כולנו יודעים, למרבה הצער, על מעורבותה של איראן במלחמה הנוכחית, וגם על "השותפות" של תורכיה בהחרפת המצב. המלבי"ם, בפירושו לספר יחזקאל, כבר מזכיר שלדעתו התיאור על ריבוי האומות שאמורות להשתתף במלחמה העולמית הזאת מתייחס לעמים מן הדת הנוצרית ומן הדת המוסלמית, אשר ישתפו פעולה נגד עם ישראל. לדאבוננו, אנו עדים מדי יום לעליית האנטישמיות במדינות העולם ולהתנגדות לעם ישראל, בעיקר בקרב האומות האירופיות הנוצריות.

מטרת המלחמה – להכין את העולם לגאולה

אולם, הבה נניח לרגע את כל הרמזים והפירושים בצד, שכן איננה זו דרכה של תורת החסידות, ומעולם לא ראינו או מצאנו התייחסות מפורשת כזו מהרבי מלך המשיח. הבה נראה מה הרבי מלך המשיח אומר על מלחמת גוג ומגוג, וכיצד הדבר אמור לסייע לנו בעבודת ה' שלנו להבאת הגאולה.

הרבי מצטט את דברי האר"י הקדוש (פרי עץ חיים, שער הלולב ח) שהשמות "גוג ומגוג" עולים בגימטריה למספר שבעים, המסמל את שבעים אומות העולם שיעמדו נגד עם ישראל. "כי אז ימלוך גוג על שבעים אומות, וכולם יבואו יחד על ישראל, וכשיגאלו מידם, אז תהיה תשועה רבה, כי עתה שנגאלו ממדי ויון גלו לאדום. וכן בכל יום ויום ניצלו מיד זה ונופלים ביד זה, ויום הזה ניצלו מיד כולם" (לשון הפרי עץ חיים שם). כלומר, מטרתם היחידה של אירועי המלחמה הזאת היא להביא לגאולה האמיתית והשלמה, גאולה נצחית שאין אחריה עוד גלות. זאת בניגוד לשאר הגאולות שחווינו בעבר, כמו גאולת מדי שהביאה לגלות יוון, או גאולת יוון שהובילה לגלות אדום, אלא גאולה נצחית מכל שעבוד לאומה כלשהי.

המשמעות הרוחנית של גוג ומגוג

ומה זה אומר לנו? מה המשמעות והלקח עבורנו?

הרבי מלך המשיח מסביר שמלחמת גוג ומגוג בעבודת האדם פירושה המלחמה על בירור המידות. לכל אדם יש שבע מידות רעות, המתוארות בתורת החסידות כשבעת העמים הכנעניים, העמים שישבו בארץ ישראל (פלסטינים?!) כשכל מידה מהן כלולה מעשר, ובסך הכול שבעים (כנגד שבעים אומות העולם). במהלך תקופת הגלות, ביררו בני ישראל את מידותיהם הבהמיות, כל אחד לפי יכולתו. אחד התמקד יותר בשליטה על הכעס, ואילו השני בחר להתמקד דווקא במידת התאווה. השלישי עקר את מידת הגאווה מליבו, בעוד הרביעי ניצח את מידת הנצחנות. כל אחד והבירור שלו, כל אחד והמלחמה האישית שלו. אך לפני ביאת הגאולה, יגיע (וכבר הגיע…) הזמן לברר את כל המידות! לא רק מידה אחת, אלא את כולן. ולא רק בכלליות, אלא בפרטי פרטים!

זהו הרמז הרוחני שטמון לנו במלחמת גוג ומגוג. עלינו לחפש בתוך נפשנו פנימה את אותן המידות הלקויות שעד כה התעלמנו מהן, ולהתחיל בעבודה נפשית אינטנסיבית כדי לברר כל אחת מהן.

הנביא יחזקאל (לט, ב) מתאר את נפילת אומות העולם והמלך "גוג" העומד בראשן כמתרחשת "על הרי ישראל", שהכוונה בהם להרי ירושלים. בעבודה הרוחנית של בירור המידות, משמעות הדבר היא שעלינו להביא את כל מידותינו למצב של "ירושלים". ירושלים מורכבת משתי מילים: יראה ושלם, צירוף שמוסבר בתורת החסידות כ"שלמות היראה". על כל יהודי להגיע למצב שבו הוא ירא את הבורא באמת, לא רק יראת העונש, ולא רק יראת חטא, אלא יראת אלוקים. יראה אמיתית ופנימית מהבורא יתברך.

המלחמה – לא כדי להפחיד אותנו

אך את העיקר, את הנקודה החשובה ביותר, מגלה לנו הרבי בסוף אותה שיחה. לדבריו, הסיבה שהקב"ה גילה לנו על מלחמת גוג ומגוג אינה כדי להפחיד אותנו. הקדוש ברוך הוא איננו משתמש בטקטיקות של ארגוני חזרה בתשובה בני דורנו.

הסיבה האמיתית שבורא עולם גילה את הדברים ליחזקאל ולזכריה היא ללמד אותנו כיצד להיפטר מהצרות העתידיות הללו בדרך הקלה והפשוטה ביותר.

כאשר יהודי יפעל את הדברים הללו בליבו פנימה, כאשר יברר את מידותיו הטבעיות על כל חלקיהן ופרטיהן, הוא "פועל את נצחון המלחמה נגד שבעים האומות במלחמת גוג ומגוג כפשוטה"! "ועל ידי נצחון המלחמה בעבודה הרוחנית, נפעל גם נצחון המלחמה כפשוטה"! יחד עם הבאת הגאולה האמיתית והשלמה!

יראת שמים, גם בעיצומו של הכעס

נסיים בסיפור על יראת שמיים אמיתית שמביאה לשליטה על המידות הרעות בנפש האדם. בספר "לקוטים חדשים" מאת הרב יחיאל משה גרינוואלד, מובא הסיפור הבא: שני צדיקים נסעו פעם בדרך והגיעו לכפר אחד. נכנס אחד מהם לבית מסוים כדי לבקש אש להדליק את המקטרת שלו, והתעכב שם זמן רב, כרבע שעה. כששב לבסוף, שאל אותו חברו מדוע התמהמה כל כך. השיב לו הצדיק: התעכבתי מפני שלמדתי עכשיו מהי יראת שמיים אמיתית. אספר לך מה ראיתי.

וכך סיפר: ראיתי את הכפרי המתגורר בבית הזה מנסה לבקע את ראשו של עגל בקרדום. זוהי מלאכה קשה, והכפרי ביקש מאביו הזקן שיחזיק את ראש העגל, כדי שיצליח להנחית את המכה כראוי. אולם האב לא תפס את ראש העגל כהלכה, והכפרי לא הצליח להכות בקרדומו. הכפרי כעס מאוד על אביו הזקן וצעק: אילולא הייתי ירא שמיים, הייתי מבקע את ראשך עם הקרדום הזה!

גם כשאתה כועס מאוד, וקשה לך לשלוט על עצמך, זכור מהי יראת שמים אמיתית!

שבת שלום!

מבוסס על שיחת שבת חול המועד סוכות תשכ"ד