עולם שהוא פרדוקס • דרשת משיח בפרשה

מודעה בעיתון עזתי, ערב שמחת תורה: "למכירה, דירה בת חמש חדרים במרכז עזה"

למחרת, "למעשה, רק ארבעה חדרים"

יומיים אחרי כך "תיקון טעות, עכשיו, שלוש חדרים".

בסוף השבוע "חדר שינה, עם מרפסת פתוחה"

מוצ"ש "כבר לא רלוונטי"

השבוע נקרא את פרשת בהר, ויחד עם זאת, ביום ראשון הקרוב יחול ל"ג בעומר, יום ההילולא של התנא האלוקי, ר' שמעון בר יוחאי. אין צירוף מקרים או התרחשות סתמית בלוח השנה היהודי, כל קביעות על פי תורה היא בעלת משמעות ומלמדת אותנו מסר חשוב בעבודת ה' שלנו. מהו, אם כן, ההוראה אותה אנו יכולים ללמוד מהחיבור המיוחד בין פרשת בהר לל"ג בעומר? ובעיקר, מה זה נוסיף לנו בעבודה החשובה והעיקרית של דורנו, הבאת הגאולה?

פרשת בהר היא פרשה פרדוקסלית מאוד. מצד אחד, שם הפרשה:"בהר", מסמל עליה ורוממות. "ההר" הזה הוא הרי הר סיני, עליו ניתנה התורה, ובו ועל ידו התעלו בני ישראל להיות האומה הנבחרת, "נצר מטעי ומעשה ידי" של הקב"ה. מצד שני, תוכן הפרשה הוא סדר כרונולוגי עגום של ירידה אחר ירידה, מדחי אל דחי. ובלשונו של רש"י (כו,א):"אם חמד ממון ונחשד על השביעית… סופו למכור מטלטליו…סוף מוכר אחוזתו…סוף מוכר ביתו…סוף לוה ברבית…סוף מוכר את עצמו. לא חזר בו, לא דיו לישראל אלא אפילו לנכרי." התורה מתארת כיצד יהודי הנכשל בעבירות נופל מטה מטה, מאבד את רכושו, מאבד את ביתו, מוכר את עצמו, מגיע עד שאול תחתית. עד כדי כך, שהסוף המר שלו (לקראת סיום הפרשה) הוא אפילו נמכר לעבד לגוי העובד עבודה זרה!

הלזה יקרא עליה?! האם זה מה שהייתם מצפים לקרוא בפרשה הנקראת בשם "(ב)הר"?! מה קורה פה?

גם הפטרת השבוע, נשמעת פרדוקסלית מאוד. בהפטרה אנו קוראים סיפור מרתק על ירמיהו הנביא,זמן קצר לפני חורבן הבית.  באותה התקופה ישב ירמיהו הנביא בחצר המטרה (סוג של בית כלא), שם כלא אותו מלך ישראל עקב הנבואות הקשות אותם מסר לבני ישראל. ואז הקב"ה מצווה את ירמיהו לקנות שדה מאת בן דודו, חנמאל בן שלום. השדה עלתה שבעה מנים ועשרה סלעים כסף (סכום די גדול באותו הזמן). ורק להזכיר, מדובר בערב החורבן… את שטרות הקניין שם ירמיהו בתוך כלי חרס – כלים המחזיקים לזמן מרובה – ומודיע לאנשים שיבוא יום ואנחנו נשוב לכאן, ואז זאת תהיה ההוכחה שלי כי אכן השדה שלי.

הדבר כל כך פרדוקסלי עד שאפילו ירמיהו הנביא מתקשה להאמין…

דמיינו לעצמכם מיליונר אירופי המגיע להשקיע בנדל"ן בארץ ישראל ורוצה לקנות אדמה דווקא בצפון המופגז, סביבות קרית שמונה ומטולה, או לחילופין, הוא מחפש שדה פוריה בניר עוז או בקיבוץ בארי…לא הייתם חושבים שהוא השתגע?!

ירושלים ערב החורבן..וירמיהו עסוק בקניית קרקעות להשקעה עתידית..מה המסר אלינו, היום ועכשיו?

בסיפור זה אנו רואים שהקב"ה מבקש מירמיהו לחיות חיים של גאולה בתוך שיא הגלות. הוא אומר לו: תתעלה מהרגש וממה שנראה לך כאן בעולם, ותחיה עם האמונה העתידית, האמונה בגאולה.

אבל, לא רק ע"י מחשבות ודיבורים, כי אם ע"י מעשים! הקב"ה מצווה אותו לקחת את כספו ולרכוש עימו חלקת אדמה. הקב"ה מבקש מירמיהו, אדם ריאלי החי כאן בתוך העולם הזה, מצד אחד להתנבא על החורבן,

אך ביחד עם זאת, להתנהג באופן 'גאולתי' – להתעלם מהכל, להאמין באמת, ועוד להשקיע בזה כסף!

איך אפשר לדרוש מבן אדם לחיות חיים שכאלה?! מהיכן נשאב את הכוח להאמין באמת ולהתגבר על מה שאנו רואים סביבנו?!

התשובה לכך טמונה ב…ל"ג עומר! יום ההילולא של רשב"י! גם רשב"י חי חיים פרדוקסלים. מצד אחד, הוא סבל קשיים נוראים. הוא נטמן במערה במשך 13 שנה. ניסיתם פעם לחיות 13 שנה בתוך מערה ובכל משך הזמן הזה לאכול רק חרובים ומים, לשבת בתוך החול בלי בגדים, להתנתק מהמשפחה ומהחיים האנושיים?!

מצד שני, אומר האדמו"ר הזקן ש:"לפני נשמות הגבוהות כמו רשב"י, לא נחרב הבית כלל." הוא לא הרגיש כלום! הוא חי כאילו יש בית מקדש, עם ישראל על אדמתו והכל בסדר! איך זה מסתדר?

רשב"י הוא זה שגילה את תורת הנסתר כאן בעולם, ומצד שני רשב"י היה אחד מגדולי התנאים בתורת הנגלה. היו הרבה תנאים שלמדו את תורת הנסתר והיו עוד יותר שלמדו ולימדו את תורת הנגלה. החידוש הגדול של רשב"י היה שהוא חיבר בין השתיים. בין הנגלה לנסתר, בין הזוהר למשנה. הוא גילה את תורת הנסתר בתוך תורת הנגלה.

פנימיות התורה, תורת הקבלה, אותה גילה רשב"י, היא זו הנותנת לאדם את הכוח והמעוף להתגבר על הקשיים העומדים בפניו, בחיי היום יום. וכשמחברים בין הנסתר לבין הנגלה, אז הדברים הנסתרים בחיים, הופכים להיות גלויים!

בכל גלות יש גאולה, בכל רע יש טוב, בכל מאורע קשה בחיים מסתתרת נקודה חיובית. הבעיה שלנו היא, שאנחנו לא רואים את הטוב, ולא מרגישים את החיובי. אולי אנחנו מאמינים בו, אולי אנחנו מבינים אותו, אבל אנחנו לא חשים את זה, אנחנו לא חיים את זה. זה נסתר בשבילנו, זה נשגב מאיתנו, זה שמימי וערטילאי. רשב"י, ע"י תורתו, מביא את הנסתר בגילוי, גם בתורה וגם בעולם, עד כדי החיים הגשמיים שלנו. הוא, אמנם, שהה במערה זמן מרובה, סבל צרות קשות מאוד, אך הוא רשב"י לא הרגיש את כל זה. הוא חי את נקודת הטוב שיש בזה, את נקודת הגאולה הקיימת בכל מצב. הוא לא רק האמין וידע בשכלו שהכל טוב, אלא הוא חי והרגיש זאת בפועל.

כעת נוכל לענות על השאלות ולתרץ  את הסתירות שמצאנו, הן בפרשה והן בהפטרה.

הפרשה נקראת 'בהר סיני', כי ע"י התורה שניתנה בהר סיני (ובמיוחד – פנימיות התורה) יש ליהודי כח להתמודד עם אתגרי העולם בכל המצבים כולם. גם כשהוא מאבד את רכושו, ממונו וכבודו. גם כשהוא נמצא בגלות הקשה ביותר, הוא עבד לגוי ארור המשרת וסוגד לאלילים. יש לו את הכוח להסתכל לגלות בעיניים ולומר – ' כאן אני רואה את הגאולה'!

בהפטרה, אנו רואים כיצד יהודי, בכוח ציווי הבורא, יכול להתנהג באופן גאולתי גם במצבים הכי גלותיים.

אמנם אף אחד מאיתנו לא רשב"י, אבל רשב"י המשיך את הכח הזה גם בתלמידיו ובממשיכי דרכו. לא רק באלו שישבו מולו בשיעור אז אלא בכל מי שלומד את תורתו – פנימיות התורה היום,

ונסיים בסיפור, אותו סיפר הרבי באותה שיחה נפלאה, על פועלו של רשב"י והיכולת שלו לתת לנו את הכח להתגבר על הקשיים.

מעשה בתלמיד אחד של רבי שמעון בן יוחאי שיצא חוצה לארץ ובא עשיר, והיו התלמידים רואין אותו

ומקנאין בו והיו מבקשים הן לצאת לחוצה לארץ. וידע רבי שמעון והוציאן לבקעה אחת של פגי מדון

]=שם מקום[, ונתפלל ואמר: "בקעה בקעה מלאי דינרי זהב"! התחילה מושכת דינרי זהב לפניהן. אמר

להם: "אם זהב אתם מבקשים, הרי זהב טלו לכם! אלא היו יודעין כל מי שהוא נוטל עכשיו – חלקו של

עולם הבא הוא נוטל, שאין מתן שכר התורה אלא לעולם הבא". (שמות רבה נב,ג)

הרבי הסביר שהחידוש הגדול בכל הסיפור הוא שרשב"י המשיך את דינרי הזהב בשביל תלמידיו, ואפילו כאלו תלמידים שעניין אותם כסף יותר מאשר לימוד התורה.

דבר המבטא את כוחו של רשב"י לחבר את דרגתו הגבוהה גם אנשים כאלו הנמצאים עדיין במקום של גלות.

מסיים הרבי:"רשב"י מסר זאת לתלמידיו ולדורות שלאחריו, והכניס זאת בפנימיות התורה, שנתגלתה בהבנה והשגה על-ידי תורת חסידות חב"ד,בפרט בדור האחרון, דרא דמשיחא, שאז יהיה בדוגמת "דרא דרשב"י", הנה על-ידי לימוד פנימיות התורה – יומשכו כל ההמשכות גם בגשמיות, בטוב הנראה והנגלה."

ונסיים בסיפור על רשב"י של דורנו, הרבי מלך המשיח, וכיצד הוא רואה את הגאולה כבר בתוך עיצומה של הגלות. בתחילת שנות השמונים קרא הרבי מלך המשיח לכמה חסידי חב"ד וביקשם לפנות למדינת ישראל ולדרוש מהם להתחיל להכין ערים לקליטת אלפי יהודים מרוסיה שיחלו לעלות לארץ ישראל בקרוב.

מי שזוכר את אותה תקופה, באותם השנים הייתה ברית המועצות בית כלא אחד גדול, אין יוצא ואין בא. יהודי שהצליח לקבל אישור יציאה ולהגיע למערב, נחשב היה כנס מהלך על שניים. ופתאום הרבי מבקש שיבנו אלפי יחידות דיור.. תגובת הרבי התקבלה במשרד השיכון כבדיחה טובה (רח"ל)..

אך, את הסוף כולנו יודעים. בסוף שנות השמונים קרסו חומות הברזל באחת והציפו את הארץ במאות אלפי יהודיים רוסיים שלא היה מקום לאכלסם.

שבת שלום!

מבוסס על שיעור משיח בפרשה מהמחזור החמישי, לשיעור המלא