משל ונמשל • דרשת משיח בפרשה

להורדת הדרשה בעברית

בשבוע שעבר דיברנו על מהותו של כתר התורה, היום נוסיף לכתר קצת "שמן". פרשת תצוה פותחת בציווי הקב"ה למשה רבינו:"ויקחו אליך שמן זית זך, כתית למאור". היכולת המיוחדת של השמן היא להאיר, ולא רק סתם להאיר, כי אם "למאור"- להגיע למקור ושורש האור- המאור!

במדרש נאמר (דברים רבה ז,ג) ש"בחמשה דברים נמשלה התורה:במים, וביין, ובדבש, ובחלב ובשמן." ההשוואה בין התורה לשמן אינה רק מליצה גרידא, כי אם היא מלמדת את חכמינו הוראות רבות על מהותה של התורה ועל האופן הנכון ללמוד ולעמול בה. "מה השמן הזה תחלתו מר וסופו מתוק, כך הן דברי תורה..

מה השמן הזה חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם. מה השמן הזה אורה לעולם אף דברי תורה אורה לעולם."

ההשוואה של התורה לאור – מובנת: אור מאיר את דרכו של האדם בחיים, כמו אדם ההולך ביער עבות בלילה חשוך ומחזיק בידו לפיד, כך התורה מורה לאדם כיצד לנהל את חייו בלי ליפול לבורות ולמכשולים שמציב לו היצר-הרע. אולם מהו הדימוי של התורה לשמן דווקא?

חמשת המשקאות שלהם נמשלה התורה, מסמלים רבדים שונים בתורה. לדוגמא:המים הם משל לחלק הנגלה שבתורה, ואילו היין והשמן הם משל לחלק הסוד שבתורה.

תורת הסוד מתחילה בספרו של רשב"י, הזהר, ממשיכה דרך קבלת ההאריז"ל ותלמידיו, ופותחה והתבארה במשך השנים ע"י הבעש"ט וממשיכי דרכו, נשיאי חב"ד לדורותיהם.

שלושת התקופות האלו: א-קבלת הרשב"י, ב-קבלת ההאר"י, ג-תורת החסידות, והחידוש של כל אחת מהן על חברתה שקדמה לה, יובנו ע"י משל גשמי פשוט.

משל לאדם שבא מארץ רחוקה וסיפר לסביבתו בהתלהבות רבה שישנו עוף מיוחד החי בארץ ההיא שכמוהו לא ראו מעולם, אולם לא היה בפיו הסבר מספק מהו אותו העוף הרגליו תכונותיו ומעשיו, וממילא ההתלהבות לא סחפה את כולם. לימים בא חבירו מאותה הארץ, והסביר לחבריו מהו אותו העוף – צבעו, תכונותיו ועוד…ועדיין נשאר הדבר בגדר נעלם ומעטים נשבו בקסמו של העוף. אולם,כשבא השלישי והביא את העוף בידיו, כולם כבר הבינו על מה מדובר והתפעלו התפעלות רבה.

הנמשל מכך מובן:רשב"י סיפר לעם ישראל על הרבדים הנסתרים. האריז"ל, כבר ביאר יותר מהי המהות האלוקית הנסתרת, ואילו תורת הבעל- שם-טוב, במיוחד כפי שנתבארה בתורת חסידות חב"ד – הפכה את האלוקות למובנת ונגישה לכל יהודי. רבי שניאור זלמן מליאדי, האדמו"ר הזקן מחב"ד, חיבר את ספר ה"תניא", שתירגם את סודות הקבלה – לדרך חיים מובנת וברורה. את מפעלו המשיכו כל אדמו"רי חב"ד, שהסבירו מושגים מופשטים ורחוקים בצורה שכלית על ידי משלים, דוגמאות והסברים, ועל ידי כך באים אל הבנת הלב ולעשיה בפועל.

ליתר הסבר וביאור, מה בדיוק חידשה תורת החסידות על פני האסכולות הקבליות שקדמו לה? ומהי המעלה המיוחדת "בשמן" של היום?

הצורה בה נכתבה תורת הסוד בזמנים הקדומים, הינה שפה של "קודים" ומשלים. פירוש מילולי של הדברים, עשוי להביא את האדם להבנה הפוכה לחלוטין מהכוונה. במקום שהאדם יתעלה מעל מושגי החומר ויתחבר לחלק הרוחני והמופשט של התורה והמציאות – הוא עלול לקחת מושגים מופשטים וחלילה להוריד אותם ולהגשים אותם. (לצערינו, אנו רואים את המציאות הזאת מתרחשת מול העיניים כיום, בחוגים מסוימים..)

ברם, עם ירידת הדורות, הגענו למצב בו אין דרך אחרת להתקרב לקב"ה, לאהוב אותו ולשמוח בקיום מצוותיו – אלא ע"י לימוד מעמיק, יום-יומי, של פנימיות התורה. ככל שהדורות היו זקוקים לכך יותר, התגלו סודות עמוקים יותר של התורה, אך, הפעם, בשונה מהעבר, הם בסגנון ובצורהה כזאת שתעמיד את האדם על פירושם הנכון והמדוייק של הדברים.

זוהי גם ההשוואה בין התורה למים, יין ושמן. מים, ובדומה לכך לחם ואבות המזון הבסיסיים, הם דברים שהאדם נזקק להם לקיום חייו הבסיסיים ואין ביכולתו לחיות בלעדיהם. לעומת זאת, יין ושמן אינם מצרכים בסיסיים, הם באים להוסיף שמחה ותענוג: היין גורם ומגלה את שמחת האדם, והשמן משביח כל מאכל ומענג את האדם. האדם "חי" עם "לחם ומים", זאת אומרת, לימוד הלכות התורה וקיומן. את היין והשמן של פנימיות התורה הוא זקוק כדי לשמוח ולהתענג בקיום המצוות: אם חלילה לא יחוש שום תענוג בקיום המצוות – הוא עלול חלילה לאבד לגמרי את התיאבון; אך בה בעת, עליו להזהר מהקיצוניות השניה, ולא להסתפק בדיאטת יין ושמן. והנמשל מכך מובן…

קיים הבדל גם בין היין והשמן עצמם: היין ניתן לשתיה כפי שהוא, אולם שמן לא ניתן לשתיה בפני עצמו, בצורה זו הוא אף מזיק לאדם ואין מברכים על שתייתו. היין מסמל רובד נמוך יותר של סודות התורה (כנרמז בדברי חז"ל:'נכנס יין, יצא סוד' – יין בגימטריא סוד), שהם קלים יותר להבנה ולהפנמה, וניתנים ל"שתיה" בכמות גדולה יותר, ואילו השמן מסמל את החלק הנעלה והנשגב ביותר של סודות התורה, "רזין דרזין דאורייתא"- שלכן צריכתו אמורה להיות מתוך זהירות כפולה ומכופלת. אך במידה ובצורה הנכונה – תועלתו לא תסולא בפז.

זוהי איפוא תורת החסידות, רזין דרזין דאורייתא – שמן התורה! תורת החסידות נותנת טעם ותענוג – אור וחיות בכל חלקי התורה. אולם פנימיות התורה היא לא רק "תרופה" לחליי בני האדם – היא גם מטרה בפני עצמה, בעצם זוהי תורתו של משיח לעתיד לבוא!

לעתיד לבא, מסביר האדה"ז בספר התניא (אגה"ק סכ"ו), כל מי שטעם את טעמה של תורת החסידות בזמן הזה, לא יצטרך ללמוד יותר את הלכות התורה נגלית. והוא מביא לכך שתי הסברים:

א- "הנגלות יהיו גלויים וידועים לכל איש ישראל בידיעה תחילה, ללא שכחה, ואין צריך לעסוק בהם, אלא לערב רב". ולכן עסק התורה לעתיד לבא יהיה אך ורק בפנימיות התורה ובטעמיהם הנסתרים. דמיינו לעצמכם משהו בסגנון של דיאטת איטקינס למשל, במישור הרוחני של הדברים. מזון רווי שומן וחלבונים, ו(כמעט..) ללא פחמימות. כך גם בימות המשיח, לימוד תורה ספוג ב"שמן", בלי מים או לחם..

ב- "וגם אפשר וקרוב הדבר שידעו מפנימיות התורה כל גופי התורה הנגלית, כמו אברהם אבינו ע"ה". אברהם אבינו קיים את כל התורה קודם לנתינתה. איך? והרי ישנם ענינים בתורה שעדיין לא קרו? איך היו לו פרשיות של תפילין בהם מוזכרת יציאת מצרים, לפני שבני ישראל בכלל ירדו למצרים?!

התשובה על כך היא:אברהם אבינו קיים את המצוות בפנימיות וברוחניות, ע"פ כוונות עליונות המרמזות לכל המדרגות הרוחניות הנשגבות. לעתיד לבא, אנו נדע את הרוח וממנו נלמד על הגשם, אנו נבין את האלוקי, וממנו נשכיל בקר לעולם הגופני שלנו.

אז, בואו ונרים כוסית לחיים על כוס של ..שמן! הוספה יומיומית רצינית בלימוד תורתו של משיח-תורת החסידות.

נסיים בסיפור אותו סיפר ר' לייבל גרונר, מזכירו של הרבי.

כשהאדמו"ר בעל ה"תולדות אהרן" זצ"ל ביקר אצל הרבי ביחידות בשנת תשכ"ו או תשכ"ז, ביקש ממני הרבי שאהיה נוכח בחדרו הקדוש במהלך היחידות. בהתחלה לא הבנתי מה סיבת הדבר, אבל אחר כך הבנתי.

במהלך היחידות שוחח איתו הרבי ארוכות בנושא ההכרח של לימוד החסידות, וביקש ממנו להנהיג בישיבתו סדר קבוע ללימוד החסידות. הרבי שאל אותו האם תלמידי הישיבה לומדים את תורת הבעל שם טוב [אני מדייק בלשון – הרבי קרא לזה "תורת הבעש"ט"]. הוא ענה: בודאי. הרבי התעניין באיזה ספרים לומדים, והוא אמר שכל אחד לומד באיזה ספר שהוא רוצה.

הרבי אמר לו: "לא. כשם שבנגלה יש סדר לימוד קבוע מה לומדים כולם, כך צריך להיות בישיבה חסידית כמו שלך – סדר קבוע בכל יום ללימוד החסידות. תלמיד צריך לדעת שבשעה פלונית ילמדו חסידות".  הרבי המשיך, "אינני מדבר רק על לימוד תורת חסידות חב"ד – העיקר הוא שילמדו תורת הבעש"ט". הרבי פירט, "זה יכול להיות גם 'נועם אלימלך', 'שפת אמת', יכולים ללמוד את ה'שומר אמונים' של ה'תולדות אהרן'" [כמדומני שהרבי הזכיר גם את הספר 'מאור ושמש', ועוד כמה ספרים].

לאחר שיצא מחדרו הקדוש של הרבי, אמר לי הרבי: "בטח תדאג לרשום את הדברים, כדי שיהיה בידיי רישום מדויק של מה שאמרתי לו".

הרבי אמר לי אז בנימה תקיפה: "אחת ולתמיד צריכים לדאוג שבכל הישיבות החסידיות לכל סוגיהן ייקבע סדר של לימוד חסידות, בדיוק כמו סדר נגלה". הרבי אמר: "יכול להיות אפילו סדר של חצי שעה בלבד, אבל הבחור צריך לדעת שחצי שעה זו מוקדשת ללימוד תורת הבעש"ט".

הבעש"ט שמע מהמשיח שהמפתח לביאתו הוא לימוד החסידות, והרבי התבטא: "אם כן, איך אנו יכולים להתחמק מכך?"

_______________________________

מבוסס על פי שיעור משיח בפרשה מהמחזור הרביעי. לשיעור המלא – לחץ כאן

שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.

הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:

עברית – לחצו כאן

אנגלית – לחצו כאן

רוסית – לחצו כאן

צרפתית – לחצו כאן