מיד! עוד לפני שביקשת… • משיח בפרשה

להורדת השיחה בעברית

להורדת השיחה בצרפתית

להורדת השיחה באנגלית

להורדת השיחה ברוסית

למה אליעזר נענה כל כך מהר? ומה ניתן ללמוד מזה?

בזמנים קשים אלו, כולנו מחפשים מקור של השראה והכוונה רוחנית ואלוקית. ידועים דברי האדה"ז שיהודי צריך "לחיות עם הזמן", לחיות עם פרשת השבוע, וללמוד את הלקחים הנגזרים ממנה על מנת לישמם בחיי היום יום.

השבוע נתמקד בנושא המרכזי של פרשת חיי שרה, סיפור שליחותו של אליעזר עבד אברהם לחרן על מנת למצוא שידוך נאות ליצחק אבינו. על החשיבות המיוחדת של השליחות הזאת אפשר ללמוד מדברי רז"ל:"יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה, והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה".

הסיפור ידוע לכולם, אליעזר עבד אברהם מגיע אל באר המים מחוץ לעיר, ומתפלל אל ה', שיזמין לו את בת-זוגו של יצחק. הוא אפילו לא גמר להתפלל ו…"ויהי הוא טרם כילה לדבר, והנה רבקה יוצאת". תפילתו נענתה, במהירות הבזק וכהרף עין.

במדרש (בראשית רבה ס,ד) נאמר, שאליעזר לא היחיד שזה קרה לו:"שלושה נענו במענה פיהם: אליעזר, משה ושלמה". גם אצל משה רבנו, בעת מחלוקת קורח, נאמר "ויהי ככלותו לדבר… ותיבקע האדמה". וכן אצל שלמה המלך, בחנוכת בית-המקדש, כתוב: "וככלות שלמה להתפלל אל ה', והאש ירדה מן השמים".

אבל עדיין קיים הבדל בין שלושת התפילות והאופן בו הם נענו.

מפרשי המדרש ("נזר הקודש") מדייקים מלשונות הפסוקים שיש מעלה מיוחדת בתפילתו של אליעזר, מעלה שאפילו למשה רבינו, אין! תפילתם של משה רבינו ושלמה המלך נענתה כאשר הם כילו לדבר, דהיינו:כשהם גמרו להתפלל, ואילו תפילתו של אליעזר נענתה "טרם כילה לדבר", עוד לפני שהוא גמר.

הייתכן?! כיצד ניתן לומר שתפילתו של אליעזר, עבד אברהם, פעלה יותר מתפילתו של משה רבינו, רבן של כל הנביאים, משהו פה לא מסתדר?!

הרבי מלך המשיח מוצא בשאלה הזאת ביאור נפלא ומחשל, שיכול לתת לנו כח להתגבר על כל הצרות, אפילו בזמנים הכי קשים. השידוך בין יצחק לרבקה מסמל את חיבור ההפכים הגדול ביותר בהיסטוריה. מצד אחד עומד יצחק אבינו, הראשון שנימול לשמונה ימים, אדם השהקב"ה מגדיר אותו כ"עולה תמימה", עד כדי כך ש"חו"ל לא כדאי לך". הוא כבר בתקופה שאחרי העקידה, בגיל ארבעים, והוא הגיע אז לדרגא רוחנית נעלית ביותר. מצד שני עומדת רבקה אימנו, "כשושנה בין החוחים", אישה שמגיעה מהמקום הכי נחות והכי ירוד בעולם (כן, יותר נחות מעזה וג'בליה…) גדלה בין אנשי פשע ורשע, הידועים לשמצה בפי כל (מזכיר להם איזה ארגון טרור?!..) והם אמורים להתחתן… העליון שבעליונים יחד עם התחתון שבתחתונים, ויותר למטה מזה. איך זה אפשרי?!

בתורת הקבלה, החיבור בין יצחק ורבקה מסמל את החיבור בין שם מ"ה לשם ב"ן, שתי גימטריות של מילויו של שם הוי', דבר המייצג את מטרת הבריאה. לפי זה, מטרת הבריאה היא להעלות את התחתון ע"י חיבורו לעליון, ולשם כך נתן לנו הקב"ה את התורה. או במילים פשוטות, יש לנו את הכח הרוחני והמוסרי להעלות גם את המצבים הכי גרועים והכי קשים, ולחבר אותם למשהו עליון, למשהו קדוש. ובנוגע אלינו, כאשר יהודי מרגיש שהוא נמצא בשפל המדריגה, תחתון שאין למטה ממנו, בחושך כפול ומכופל של זמן הגלות, והוא שואל את עצמו:"איך אפשר להמשיך ככה? איך אוכל למלא את תפקידי בבריאה, ואיך אפשר לעשות את זה בשמחה ובטוב לבב, כשהכל מסביב אפל, שחור ועגום?!"

על כך מגיע המענה מפרשת השבוע. תפילתו של אליעזר נענתה עוד לפני שהוא גמר להתפלל, "עד מהרה ירוץ דברו", ובאופן נעלה יותר מאשר תפילתם של משה רבינו ושלמה המלך. כל אחד מאיתנו הוא בנו של אברהם, ובודאי שהקשר שלו לאברהם הוא לא פחות מאשר הקשר של אליעזר לאברהם, אחרי הכל אליעזר היה סה"כ עבד… אז אם עבדו של אברהם נענה בכזו מהירות, כ"ש וק"ו שבנו של אברהם ייענה בכזו מהירות, אם לא יותר מזה!

כל מה שצריך זה, רק שהיהודי יתפלל! זאת אומרת, שזקוקים (מלמעלה, כביכול) ל"אצבע הקטנה שלנו", צריכים רק להתחיל להתפלל, אפילו לא צריך לגמור, רק להתחיל. וברגע שיהודי מניח את האצבע הקטנה שלו בתוך המים, ברגע שהוא נכנס למצב של עשיה, במקום לשבת במצב של קפאון, הדברים משתנים. אסור לשבת בדכדוך ובחוסר מעש עקב המצב, אסור להשתנק עקב השמועות והחדשות, צריך לפעול ולעשות ולו מעשה קטן אחד גרידא!

יהיו כאלו שיאמרו, "אם מדובר על כאלו דרגות נעלות, חיבור עליונים ותחתונים, יצחק ורבקה, מ"ה וב"ן, למה הקב"ה זקוק לפעולה שלי?! שיעשה את זה לבד!"

הביאור בזה: הקב"ה רוצה את עבודת המטה. הוא לא רוצה לתת לנו "נהמא דכיסופא", הוא רוצה שנהיה שותפים פעילים, ולא (רק) קבצנים המקבלים מתנת חינם, אז הוא גורם לנו להרגיש חלק מהתהליך, ולקחת חלק פעיל בהבאת המשיח והגאולה!

אז אם אפשר להביא את רבקה ל(מדריגת) יצחק כהרף עין, בודאי ובודאי שאפשר להביא אותנו, בין רגע, לגאולה האמיתית והשלימה.

ונסיים בסיפור נפלא על תפילה שנענתה במצב הכי גרוע שיכול להיות, בין רגע. סיפור זה התפרסם בשיחת השבוע לפני כעשור שנים.

ערב פסח אחד, הרב גבריאל הולצברג הי"ד, שליח הרבי למומביי, הודו, יצא לסיבוב אחרון בין המלונות כדי להזמין יהודים לסעודת ה"סדר" המפוארת בגג אחד המלונות הגדולים בעיר. הרב פילס את דרכו בין מזי הרעב המוזנחים ותר אחרי פנים יהודיות. מחוגי השעון התקדמו במרץ, השמש נטתה לערוב והרב נלחץ לחזור לעריכת הסדר. לפתע הבחין בבית הארחה זול. הוא הביט על השעון בעצבנות והתלבט אם להיכנס, אבל הלב החבד"י לא נתן לו לוותר על הסיכוי. הוא ביקש מפקידת הקבלה לעיין בספר האורחים, ואחרי שוחד קטן שעבר מיד ליד, הוא קיבל את הספר. העיניים שלו צדו שם בעל צליל ישראלי והוא נענה כי "האורח נמצא בחדר למעלה, בקצה המדרגות".

הוא נקש על דלת החדר, אך שום מענה לא הגיע. הוא ניסה שנית ושלישית ואין קול ואין עונה. הוא מלמל "חבל" והתכוון לרדת בזריזות, אך לפתע שמע את הדלת נפתחת. גבר, שהתעורר משינה עמוקה הביט בו במבט מופתע ושאל בעברית: "איך הגעת אלי"? – "הקדוש-ברוך-הוא שלח אותי", ענה הרב בטבעיות. דמעה בצבצה בעינו של האיש ההמום, הוא ביקש מהרב להמתין רגע עד שיתלבש ויצטרף אליו. בדרך למלון סיפר את הסיפור שלו. "הגעתי היום למומביי, אך בתחנת הרכבת נגנב לי הארנק. נותרתי בלי כסף, בלי דרכון ובלי שום ניירות מזהים. התיישבתי על אבן והתכנסתי במחשבות ייאוש. לפתע ניגשו אליי זוג יהודים מצרפת ושאלו מדוע אני עצוב? הם הרגיעו אותי ואמרו כי 'היום ערב פסח והקונסוליה הישראלית סגורה, אבל אחרי החג תטפל בדרכון'. היהודי נתן לי מעט כסף מקומי והציע לחפש בית הארחה זול עד אחרי החג.

"הגעתי לבית ההארחה הפשוט הזה ושכרתי חדר ליומיים. שכבתי על המיטה, הבטתי בתקרה והתחלתי לדבר עם האלוקים. אמרתי לו: "היהודי שפגשתי בתחנת הרכבת אמר לי שהערב ליל הסדר. אלוקים, הקשר שלי אתך לא משהו, אבל אם אתה שומע אותי – תן לי סימן שאתה אתי!". נרדמתי מותש ופתאום אני שומע דפיקות בדלת. חשבתי שאני חולם, אבל הדפיקות שבו ונשנו. כשפתחתי את הדלת ושאלתי מי שלח אותך? ענית: 'הקדוש-ברוך-הוא'!

שבת שלום!