סיפור המבול בעידן המודרני • משיח בפרשה

להורדת השיחה בעברית

להורדת השיחה בצרפתית

להורדת השיחה באנגלית

תיבת נח

סיפור המבול בעידן המודרני:

הקב"ה פונה לנח ומבקש ממנו לבנות תיבה.

כעבור שישה חודשים הקב"ה רואה שבחצר הבית של נוח אין כלום פרט לדשא וכמה ערוגות הפוכות.

"נוח! אני מתחיל את המבול, איפה התיבה?"

"ובכן", אמר נוח במבוכה, "אני עדיין צריך להשיג אישור בנייה. השכן שלי טוען שהפרתי כמה חוקים של ועד השכונה, והייתי צריך ללכת למחלקת הרישוי והבנייה כדי לתאם איתם את התהליך. אז משרד התחבורה דרש שאספק רישיון לסוג כלי הרכב לפני שאני מתחיל לבנות אותו, ובאותו זמן העירייה חייבה אותי בקנס משום שלטענתם הם יצטרכו להזיז עבור התיבה מספר עמודי חשמל כדי שתוכל להגיע לים. אמרתי להם שהים יגיע אליה, אבל הם סירבו להקשיב לי. .

ואז נוח המשיך וסיפר: ״השגת העץ לבניית התיבה היה עסק מתיש לא פחות. מתברר שיש איסור על כריתת העצים במדינה כדי להציל את קהילת הינשופים שנמצאת בסכנת הכחדה. ניסיתי לשכנע את ארגוני איכות הסביבה שאני צריך את העץ על מנת להציל גם את הינשופים, אך זה לא עזר. כשהתחלתי לאסוף את החיות, התחלתי לקבל איומים ותביעות מצד עמותות וארגוני בעלי חיים, שטענו שאני מתכנן לכלוא בעלי חיים בתנאים אכזריים בחלל קטן. כעת אני צריך 834 רישיונות ואישורים שונים בשביל לאסוף זוג מכל בעל חיים. ניסיתי לשכור עובדים זרים שיעזרו לי ולבניי לבנות את התיבה, אך הממשלה מחייבת אותי להעסיק עובדים על ידי קבלני כוח אדם. בו זמנית היא גם עיקלה לי את כל הנכסים, משום שלטענת גורמים בכירים קיים חשד שאני מנסה לעזוב את הארץ באופן לא חוקי עם זנים שנמצאים בסכנת הכחדה. סלח לי, רבונו של עולם, אך ייקח לי עוד כ-100 שנה לסיים לבנות את התיבה ולהכין אותה לשיט."

לפתע פסק הגשם, השמים התבהרו, השמש חזרה לזרוח ונראתה קשת בענן ברחבי המרומים.

נוח הסתכל למעלה בפליאה ושאל "רבונו של עולם,אתה לא הולך להשמיד את העולם?"

"לא", אמר הקב"ה "הממשלה שלך כבר עשתה את זה במקומי".

פרשת נח נתפסת אצלנו כפרשה שלילת ביותר. מבול, חורבן העולם והאנושות כולה, הצפת העולם ע"י האוקיינוס בדור אנוש וסיפור פיצול האומות ע"י מגדל בבל, אינם אירועים סימפטיים כלל וכלל. זוהי תקופה היסטורית שהיינו מעדיפים לשכוח…

מצב העולם והמין האנושי באותם דורות לא נראה מרנין כלל. "יצר לב האדם רע מנעוריו", בכל מקום אנו מוצאים אנדרלמוסיה וכאוס, עבודה זרה, זנות וגזל, דפוסי התנהגות מחפירים הגורמים לנו לחשוב שבאמת "מותר האדם מן הבהמה, אין…"

האם יש משהו חיובי בפרשה הזאת? האם יש משהו גאולתי מתחת לפני השטח? והאם יש אי אלו תובנות יסודיות אותם נוכל ישם בחיי היום יום שלנו על מנת להביא את הגאולה הפרטית (ודרכה את הגאולה הכללית) של כל אחד ואחת?

האדמו"ר הצמח צדק מאריך בדרושיו להסביר את הקשר הפנימי בין החיים בזמן המבול לבין החיים בעידן הגאולה. יהיו כאלו שישאלו, "על איזה חיים בזמן המבול מדובר?!" הרי "קץ כל בשר בא לפני", והקב"ה השמיד וכילה את כל האנושות יחד עם כל ברואי העולם, אז מי בדיוק חי?! ועל איזה סוג חיים מדבר האדמו"ר הצמח צדק?!

האמת היא שהצמח צדק מתייחס לחיים בתוך תיבת נח! אותם חיות, בהמות, עופות ורמשים, יחד עם משפחת נח, זכו לטעימה של "מעין עולם הבא" בתוך התיבה. דבר ראשון, ידוע שהחיות הטורפות כמו הנמר או האריה, חיו בשלום ובשלווה בתוך התיבה יחד עם הבהמות התמימות כמו העז והכבש. דבר שמזכיר לכולם את היעוד הנבואתי של עידן הגאולה:"וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" (ישעי' יא,ו) יתרה מזאת, אותם חיות טורפות חיו בשלום ובאחוה אפילו עם בני האדם. למעט מאורע אחד ויחיד (המוזכר בפרש"י) לא היתה תקרית בה אחת מהחיות הזיקה לבני משפחת נח. שלום השקט ובטח למשך שנה שלימה, ועוד כשחיים בכזה מקום צפוף ומאוכלס.

(דמיינו לעצמכם את כל מיני חיות העולם, לכל הפחות שתיים מכל מין, דחוסים יחד באזור צפוף הקטן ממגרש כדורגל למשך שנה, די מרשים, לא?!)

הצמח צדק אף מביא סימוכין לדבריו מדברי הפסוק בקהלת (ג,טו):"מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה". כל המאורעות העתידיים להיות בזמן הגאולה הם רק שיחזור של מציאות העולם בזמן קדום יותר, והשלום העולמי בעולם החי שעתיד להיות בגאולה הוא, למעשה, רק שיחזור של תיבת נח. אבל לא רק למשך שנה תמימה, כי אם לעולם ועד.

אז, מצאנו משהו חיובי וגאולתי בתיבת נח, אבל מה אפשר לקחת מזה בחיי היום יום? מהו המוסר השכל?

מסביר הצמח צדק, שהשינוי בהתנהגות החיות בגאולה מושרש בשינוי פנימי של צורת החשיבה שלהם, ואת השינוי הזה, אנחנו יכולים לאמץ כבר עכשיו, בזעיר אנפין, על כל פנים. הפסוק בישעיה, שצוטט לעיל, ממשיך להסביר את השינוי במילים:"לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה'". השינוי בהתנהגות מושרש בשינוי בדעה, בשינוי ההבנה. למה אריה טורף? למה נמר משחית? למה זאב ערמומי? כי חסר להם דעת!

למה הכוונה?

"כי סיבת מה שהם מזיקים חיה זולתם, זהו מפני הכעס שלא יסבלנו…ואין לו דעת להכיר שהוא חיה כמותו, וכל שיש בו דעה יש בו רחמנות!"

לתורת החסידות יש הרבה מה לומר בקשר ל'ספירת הדעת'. (שדרך אגב, זוהי הספירה המיוחסת לאדמו"ר הצ"צ..) 'דעת' זה לא רק אינפורמציה, דעת זה לא רק מידע, דעת זה לא לקבל מאה במבחן. דעת זה להרגיש, דעת זה להתחבר, דעת זה לחוש את השני ולצאת מהמציאות שלי..זה דעת, ואת זה אין לחיות…נכון לעכשיו..כשהאריה מסתכל על כבש הוא לא רואה חיה, הוא רואה ארוחת צהריים, כי אין לו דעת. הוא לא מרגיש והוא לא מתחבר.

בתורת החסידות תיבת נח מסמלת את עולם המוחין, ולא סתם מוחין כי אם מוחין רחבים. כל אחד יודע (ומרגיש) שכשמדברים עם אדם בעל מוחין רחבים, הוא מסוגל להכיל בתוכו את הכל, הוא מסוגל להתייחס לכל מאורע או אדם בכבוד ובהערכה כי "אין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום", אלא שלפעמים לנו אין מקום, בראש! לנו חסר דעת, אין לנו את המוחין הרחבים לראות כיצד השני יכול וצריך להתקיים בתוך המציאות שלנו. אפילו אריה אם רק תתן לו קצת מוחין רחבים, תיכנס בו מידת הרחמים, והוא יוכל לסבול את הכבש, העז, האיל והיחמור. וזה בדיוק מה שקרה לחיות הטורפות כשהם נכנסו לתיבה, וזה בדיוק מה שיקרה בכללות העולם בגאולה העתידה. הקב"ה יתן לכולנו, גם לחיות, דעת. דעת אמיתית, הכוללת הרגשה וחיבור לשני, ולכן נפסיק לכעוס, נפסיק להתרגז, נפסיק לראות את השני בתור 'ארוחת צהריים' שמחכה להיטרף על ידנו. ונראה כיצד השני ראוי לכבוד, ראוי לקיום, ראוי להערכה וראוי לחיות. בני אדם וחיות, גם יחד!

אבל זה לא הכל, עולם הדעת זהו רק השלב הראשון בתיבת נח, וזהו רק השלב הראשון בגאולה.

הנביא ישעיה ממשיך ביעוד גאולתי נוסף, והוא:"אריה כבקר יאכל תבן". זה שהאריה לא יאכל את הבקר, כבר הסברנו לעיל, אבל למה שהאריה יאכל תבן כמו בקר, זה עדיין לא מובן. זה הרי היפך טבעו, ולמה שאריה יהפך לפרה או שור?!

פה, מסביר הצמח צדק, חבוי השלב העמוק יותר של הגאולה. גם בתיבת נח האריה אכל תבן, והנמר אכל חציר. כי בתיבת נח היה גילוי אלוקי עליון שכלל לא רק את 'ספירת הדעת' כי אם גם את ספירת החכמה, חכמה עילאה. בתורת החסידות מוסבר שהחכמה מסמלת את מה שלמעלה מהשגה, את הבלתי מובן ובלתי מוסבר. רמות אלוקיות נשגבות שפועלות ביטול מוחלט באדם, ביטול שמלמעלה מטעם ודעת. הדבר רמוז במילה 'חכמה' עצמה, כח =מה, הכח לשאול ולהרגיש את ה'מה', את הביטול המוחלט שלמעלה מהשגת אנוש. ביטול אמיתי מביא לשינוי, ביטול אמיתי מביא להפיכת המציאות. כשאתה בטל אתה יכול להפוך בין רגע למשהו שבחיים לא היית יכול בעבר! זה בדיוק מה שקרה לאריה ולנמר בתיבה. הגילוי של ספירת החכמה, פעל עליהם ביטול של שינוי המציאות, ביטול שעשה אותם לאוכלי תבן וחציר כמו בקר, כבש ופרה. ביטול מביא לאחדות, כי כשאנחנו בטלים, אנחנו יכולים להתאחד ולהתמזג עם השני, אנחנו יכולים לאכול מה שהוא אוכל ולשתות מה שהוא שותה, כי גדרי המציאות שהיו מפרידים בינינו בעבר, התבטלו!

גם דברים אלו רמוזים בדברי הנביא. "כי מלאה הארץ דעה את הארץ כמים לים מכסים". לא רק שהארץ תתמלא דעת, אלא שהדעת והחכמה תכסה לחלוטין את כל המציאות, בדומה לכיסוי מי האוקיינוס את קרקעית הים. כמו שקרקעית הים בטלה לחלוטין עד כדי אפיסת המציאות, לא רואים אותה ולא מרגישים אותה, ככה גם מציאות העולם לעתיד תתכסה בדעה ובחכמה האלוקית תביא לביטול גדרי המציאות הקיימים ולשינוי מהותי בנו, שינוי שיביא לאחדות אולטימטיבית, בינינו לבורא, ובין איש לרעהו ואישה לרעותה!

שני השלבים האלו, הדעה והחכמה, הסבלנות לשני והאחדות עם השני, צריכים להיות קיימים (בזעיר אנפין) כבר היום. אנחנו, חסידי חב"ד, מייצגי הדעת והחכמה, צריכים להוסיף דעת בנו ובסביבה. דעת שמשמעותה היא רחמים, דעת שמשמעותה הרגש הזולת, דעת שענינה היכולת להכיל את השונה מאיתנו ולקבל גם את מי שלא מסכים איתנו. וחכמה שמשמעותה ביטול, ביטול לאמת האלוקית, ביטול לרבי, וביטול שמביא לאחדות עם הבורא ועם יהודי אחר.

נסיים בסיפור על חסיד שהפנים את האמור לעיל במלוא מובן המילה.

מסופר על החסיד ר' סנדר משקלוב, שהיה סוחר גדול והיה חסיד ממקורבי האדמו"ר הזקן. בעיר שקלוב לא היו חסרים לו שונאים, או מפאת היותו חסיד (כידוע, ששקלוב היתה עיר מעוז של המתנגדים) או מפאת היותו סוחר מצליח, דבר שעורר קנאה בקרב שאר הסוחרים. אותם מתנגדים הלשינו עליו לממשלה שהוא סוחר בסחורה בלתי חוקית, דבר שגרם למאסרו ושלילת רכושו, הוא הפסיד את הכל ונשאר עני מרוד.

אבל אז, ההצלחה האירה לו בשנית והוא שב לעולם העסקים והצליח למעלה מן המשוער, עוד יותר מבעבר. באותה תקופה, המלשין שגרם לו כל כך הרבה צרות, נפל למשכב, ור' סנדר החליט לבקר אותו, על מנת לקיים מצוות ביקור חולים. יתרה מזאת, ביודעו את המצב הכלכלי הגרוע בו היתה משפחת המלשין באותה שעה, הוא השחיל מעטפה מלאה בכסף, סכום עתק, תחת הכר של המלשין, מבלי שאף אחד ירגיש בזה.

לצערינו, ר' סנדר נפטר בגיל צעיר, והאדמו"ר הזקן הגיע לנחם את אביו. באותו ניחום אבלים התבטא האדמו"ר הזקן ואמר שהוא עשה עליית נשמה וראה את ר' סנדר בהיכלות גבוהים מאוד, שמהן בוקע אור אלוקי עצום. האדמו"ר הזקן התפלא מאוד כיצד הגיע אדם כה פשוט למדריגה כל כך גבוהה והוא שאל את ר' סנדר. ר' סנדר ענה בחזרה שהרי האדמו"ר הזקן בעצמו לימד ש"צדקה תרומם גוי", ואם צדקה מרוממת גוי, כל שכן שהיא תרומם יהודי.

לגמול חסד אם מי שפגע בנו זוהי עבודה קשה, אבל תורת החסידות נותנת לנו את הכח לעשות את זה באהבה!

שבת שלום!