השלוחים בגואה בקריאה: עזרו לנו לפני שמוציאים אותנו מהבית!

הסיפור הוא אמיתי לחלוטין, והוא קורה ממש בימים אלה.

השלוחים בגואה שבהודו, הרב רועי ורעייתו נטע מרילי, ותשעת ילדיהם, מוּצאים מדירת מגוריהם. הסיבה: בעל הבית לא מעוניין יותר. למה? ככה. בהודו לא שואלים שאלות…

כשמדובר בהודו ובמשפחה ברוכת ילדים, השילוב לא פשוט, שכן בהודו הדירות נבנות במתכונת מצומצמת יחסית. כל הניסיונות למצוא דירה חלופית – עלו בתוהו. אין באיזור כמעט דירות מגורים מתאימות. לעזוב את העיר – אי אפשר. זו הרי השליחות עד בוא המשיח.

מה עושים שלוחים? כמו תמיד – כותבים לרבי ומבקשים ברכה.

והתשובה של הרבי מופלאה: הרבי כותב להוסיף בפעילות כהנה וכהנה: "התקוה חזקה שאין מסתפק כלל בהאמור, שהרי אין זה בערך לדרישת והכרח השע, וכנראה במוחש על כל צעד ושעל איך שכמה וכמה מאחינו בני ישראל רעבים וגם צמאים ונפשם בהם תתעטף, עד כדי כך שאין יודעים במה ירוו  את צמאונם ולהשביע הרעבון שלהם" (אגרת ז'תשלח)

השלוחים הבינו שזה הזמן להרחיב את הפעילות, ומכאן תבוא הרכה גם לדירה.

זמן קצר לאחר מכן, בדרך נס! הגיע אליהם בעל הבית של הגן/מעון, וסיפר כי הוא מתעדת לבנות קומה מעל המבנה. הרב רועי מרילי קפץ על המציאה: "אולי תבנה שם דירה רחבה עבורנו?" בעל הבית הסכים, בתנאי שישלמו לו מראש דמי שכירות לשנתיים. "עם הכסף הזה אוכל לבנות" הסביר.

בינגו. נס מושלם!.

וכעת השלוחים בהודו, רועי, נטע ותשעת הילדים – צריכים בית, וגם צריכים להרחיב את הפעילות שלהם.

קהילה – אין שם בגואה. גם לא גבירים שיתרמו. אפילו המטיילים לא ממש תורמים.

אנחנו יכולים להיות השותפים שלהם בפעילות, הרחבה, ובדירת המגורים. שניים-שלושה-ארבעה שקלים ליום, וזה מה שיכול להציל אותם.

היו שותפים בלב רחב.

https://charidy.com/goa