בית חב"ד ל"שקופים" • טור פרידה

שניאור דקל

כל מי ששמע איך נחטפת בפתאומיות אמר זה לא יכול להיות, הרי מוטי הוא הבן אדם הכי חי שיש בסביבה, תמיד מלא ששון שמחה ואנרגיה.

חשבתי, הרי עבדת מאוד קשה לפרנסתך והיתה לך התמודדות כלכלית לא פשוטה, ולמרות כל זאת לא התפעלת מכל זה, וכל נער שלא נתנו לו להיכנס בלילה לבית כי עשה משהו 'מוגזם' היום, ידע שיש לו מקום שינה בסלון או במרפסת, בבית הלא גדול שלך…

הרבה פעמים שזה היה כמה נערים ואז הרגשת שיש יותר מדי תסכול באוויר, ואפילו שזה היה בעומק הלילה של סתם יום חול והיית עייף, אתה פשוט ניגשת למנגל ו'הדלקת את האש' וחילקת לכולם את הסטייקים המשובחים שלך, ביחד עם הבדיחות המבריקות שלך. (לכן גרת ברח' חנוך לנער 1…)

עוררת תמיהה איך אתה יכול להיות חבר (לא לקרב…) של נער צעיר שכולם דוחים אותו כי לא הולך בתלם ואתה חבר שלו…?

איך זה שתמיד כשבאו אליך חברים שנתקעו, או נצרכים בבקשה לתרומה, ולמרות שהמצב הכלכלי לא היה פשוט תמיד נתת ביד רחבה ובחיוך?

איך זה שתמיד כשהייתי מבקש ממך את האוטו לכמה סידורים (ולא רק אני), או שתעזור לי כי הרכב לא מניע, תמיד עזרת ללא בקשת כל תמורה?

התשובה לכל זה היא אחת – הנתינה היא מה שעשתה אותך לכל כך שמח ועוצמתי. היה לך את הנקודה האמיתית שאליה כיוונתה כל הזמן אז ממילא כל הדברים שנדמים לנו כחשובים זזו הצידה בשביל הדבר האמיתי.

הוכחת כמו השמש בצהריים שבנתינה יש עוצמה אדירה, ואולי דווקא כשאין לך בדיוק מאיפה לתת.

לכן גם תמיד נתת הזדמנות שניה – וההתוועדות שלך התחילה אחרי שהסתיימו כל ההתוועדויות, עם כל הנוער שלא נתנו לו עוד הזדמנות.

ומשום כך אי אפשר להשוות את הבית כנסת לפני שמוטי נכנס… לאחרי שמוטי נכנס בשבת אחה"צ ומארגן מאיפשהו מטעמים משובחים כדי לשבת להתוועדות פנימית ואמיתית…

וגם אי אפשר להשוות את השולחן שבת בלי מוטי… לשולחן שבת עם הבדיחות המבריקות של מוטי…

ואי אפשר להשוות גם את כפר חב"ד בלי מוטי… לכפר חב"ד עם מוטי שעושה סטייקים 'על האש' בליל שישי לנוער המתמודד, או סתם לאברך שבא להינות ולקבל מהאנרגיות של מוטי…

היית כמו חלום טוב מדי שאנחנו מתעוררים ומגלים שזה היה רק חלום.

איך ה' גודע כזה פרח בעולמו איך???

מי ידאג לאלמנה והיתומים???

מי ידאג עכשיו לכל הנערים שמוטי היה פשוט אבא שלהם???

אולי מותו הטראגי והחטוף של מוטי שלקח את המושג אהבת ישראל עד הסוף, מהווה לנו סימן וזירוז שרכבת האחדות צריכה להתקדם יותר מהר…

ונזכה תיכף ומיד ממש לתחיית המתים ולהתראות עם מוטי האהוב.

הילדים של מוטי – האחריות שלנו – סייעו לאלמנה וליתומים