אנחנו, נחלל שבת?! • התופעה שהרבי חזר והזהיר מפניה

אברהם רייניץ ושניאור זלמן נוימן, מגזין בית משיח

יוסי ניסה לעכל את הנתונים ששמע מהאורתופד המומחה אליו הגיע לאחר שבועות של תחושת כאב בלתי–פוסקת בברכיים. רופא המשפחה אליו הגיע בתחילה, כבר אמר לו שייתכן ומדובר בדלקת בסחוס ואף שלח אותו לטיפול פיזיותרפי, אבל הוא לא חלם בכלל שעליו לעבור ניתוח להחלפת מפרק הברך הפגוע – בשתל מלאכותי, המחקה את תנועת הברך המקורית…. 

הרופא ניסה להרגיע אותו, שמדובר בניתוח פשוט יחסית, שאורך כ–45 דקות בלבד. אבל הוא הבין שהניתוח עצמו הוא רק ההתחלה, ואחר–כך צריך להתאושש מהניתוח… מבעד למחשבותיו הוא שמע את הרופא מתאר את התהליך, כיצד יעבור את הלילה הראשון במחלקה בעזרת משככי כאבים, ולאחר יומיים–שלושה כבר ישוחרר הביתה. "בסך הכל, תזדקק לתמיכה בהליכה שבועות בודדים לאחר הניתוח", סיים הרופא את תיאור התהליך.

גלגלי מוחו עבדו במהירות. כשיהיה בבית, הוא יוכל להמשיך בעבודה כמעט כרגיל. אבל שלושת הימים בהם יהיה תקוע בבית הרפואה – ממש לא מתאימים לו כעת. בדיוק בימים אלה החל בפרוייקט חדש, שדורש ממנו ריכוז מלא. לא, הוא פשוט לא יכול להשבית את הכל, וללכת לניתוח!

גלגל ההצלה שלו הגיע דווקא מהרופא… "אתה לא חייב לבצע את הניתוח באופן מיידי. לא ייגרם לך נזק בלתי–הפיך אם תמשוך עוד קצת, ותקבע את הניתוח בזמן שנוח לך. הרבה אנשים מתזמנים את הניתוחים האלה לזמני החופש או לסוף שבוע, שאז ממילא הם לא עובדים, וכך חוסכים אובדן של ימי עבודה יקרים".

יוסי לא היה צריך ליותר מזה. הוא בדק מייד בלוח השנה, וקבע את הניתוח ליום חמישי בעוד חודשיים. עד אז יסיים את הפרוייקטים הדחופים, וממש מתאים לו להכנס לניתוח בחמישי, ולצאת מבית הרפואה במוצאי שבת. 

חילול שבת רודף חילול שבת…

ליל שבת בחדר מספר 309 בבית הרפואה. על השולחן ליד מיטתו של יוסי הייתה מסודרת סעודת שבת מלאה, שבני משפחתו הביאו לו לפני שבת. החלות, הדגים, הבשר, ואפילו היין הקל שהוא כל כך אוהב. אבל משום מה לגמרי לא היה לו תיאבון לסעוד את סעודת השבת. זה היה מוזר, כי מאז ארוחת הצהריים המוקדמת לא בא אוכל לפיו. בקושי אכל "בשביל המצווה"… כשסיים ברכת המזון, הגיע הפיזיותרפיסט כדי להעניק לו טיפול, והסביר לו שאחת התופעות הנפוצות לאחר ניתוח החלפת ברך היא ירידה משמעותית בתיאבון. הוא הבין ש'עונג שבת' כבר לא יהיה לו…

אבל זה היה עוד כלום לעומת מה שקרה בדקות הבאות. הפיזיותרפיסט, שאינו שומר תורה ומצוות, הוציא בשיא הטבעיות טאבלט חדיש, והחל להראות ליוסי סרטוני–הדרכה לחיזוק השרירים והגדלת טווחי התנועה. הוא הסביר ליוסי, שלאחר השחרור יגיע הפיזיותרפיסט לביקורים ביתיים להמשך תרגול, וביקש מיוסי לספק לו את מספר הטלפון והכתובת, כדי להזין לתוך המערכת.

יוסי הרגיש שזה לא בסדר. הוא הרי לא חולה שיש בו סכנה, וכל הפרטים האלה בהחלט יכולים להידחות למוצאי שבת. למה הוא צריך להחטיא את הפיזיותרפיסט בחילול שבת? הוא ניסה למזער נזקים ואמר: "עכשיו שבת, אולי תגיע לכאן במוצאי שבת?". הפיזיותרפיסט הביט בו במבט מזוגג, לא מבין בכלל מה הבעייה. "מצטער, אבל אני לא מגיע לכאן במוצאי שבת. אני צריך לסיים עכשיו את התפקיד שלי, להראות את הסרטונים ולמלא את כל הפרטים"… יוסי סירב כמובן, והפיזיותרפיסט יצא בכעס מהחדר, כשהוא מכבה אחריו את האור. 

כעבור חצי שעה, האור נדלק. אח רפואי נכנס לחדר וניגש ליוסי. 'ערב טוב! אני צריך לקחת מדדי לחץ דם, דופק וסטורציה'. עוד בטרם יוסי מספיק לחשוב אם הפעולות הללו כרוכות בחילול שבת, ואם מותר לו לשתף פעולה עם זה, האח כבר מצמיד לו את המכשירים החשמליים, מביט במדדים, וממלא את הנתונים בטאבלט שבידיו. יוסי נזכר ששמע פעם על כל מיני פטנטים של מכון צומת שמאפשרים שמירת שבת, וקיווה בלבו שהטאבלט שבידיו של האח עובד בשיטת גרמא, או היתר אחר. אך כאשר ניסה לברר על כך אצל האח, משך הלה בכתפיו ואמר שמעולם לא שמע על המושגים האלה. 'זה טאבלט רגיל', אומר ביובש. משאיר את יוסי בתחושה חמצמצה מאוד. 'בשביל מה הייתי צריך לתזמן את הניתוח ליום חמישי', שאל את עצמו שוב ושוב.

ליל שבת היה רק ההתחלה. לאורך כל השבת נחרד יוסי לראות שוב ושוב חילולי שבת שנעשים במיוחד עבורו ובגללו… אחים ואחיות רשמו נתונים, הגביהו והנמיכו את המיטה החשמלית בטבעיות, ועוד ועוד. הוא ניסה למחות, לבקש לדחות רישום כזה או אחר, אבל כל דבריו היו כקול קורא במדבר. מנוחת שבת כבר לא הייתה לו, ובמוצאי שבת יוסי לא הצליח לספור כמה חילולי שבת נעשו בגללו במהלך השבת… 

הרבי: בדידי הווה עובדא…

סיפורו של יוסי איננו סיפור חריג ומיוחד. כמוהו יש רבים, שזקוקים לניתוחים לא–דחופים, כמו ניתוח קטרקט, ניתוח להסרת כיס המרה או הסרת שקדים ופוליפים וכדומה. הרופאים ממליצים בטבעיות לקבוע את הניתוח לזמן הכי נוח, בדרך כלל בסוף השבוע, וההמשך הבלתי–נמנע הוא הפרת עונג השבת וחילול שבת רבתי.

במשך השנים כתב על כך הרבי באגרות ששיגר לאנשים פרטיים, אולם הדברים נודעו לרבים רק לאחר שהרבי עורר על כך בשיחת חג השבועות תשל"ח, וקיבלו תהודה נוספת לאחר שהרבי הגיה את השיחה והיא נדפסה אחר–כך שוב יחד עם מכתב בנושא, בהוספות ללקוטי שיחות חלק ט"ז ע' 518 ואילך.

אחת ההתייחסויות הראשונות של הרבי מלך המשיח לנושא, הייתה במכתבו אל הרה"ח ר' משה דובער רבקין, מכ"ג שבט תשכ"ז (אגרות קודש כרך כ"ד ע' דש), שם כותב הרבי בזה הלשון: 

לכאורה ברור דבכל טיפול רפואי כהנ"ל (ושבלאו–הכי דוחין אותו לכמה ימים) צריך–להיות הניתוח לא יאוחר מיום ג' בשבוע . . והארכתי בזה במקום אחר ואינו עתה תחת–ידי. [ואף שלכאורה ראי' להיפך משתיקת "הפוסקים" דימינו אלו בארצות–הברית וכיו"ב – קם להו בדרבי' מיני' – מהשתיקה ועד להתיר הנסיעה באניות ישראליות ועד – לנסיעה בעצמם, אף שבזה שקו"ט דאיסור סקילה ר"ל. ואין פוצה פה. וד"ל.

[מעניין, שהרבי כותב שהאריך בזה במקום אחר, ובוודאי אין הכוונה לשיחה והמכתב שפורסמו עשור לאחר–מכן, בשנת תשל"ח ובשנת תש"מ…].

כך גם במענה מז' מנחם–אב תשל"א, לאחר ששאל אודות טיפול רפואי שעליו לעבור – השיב הרבי ש"יעשה כהוראת הרופא", אך יחד עם זאת הדגיש: "אבל 1) באופן המותר על–פי שולחן–ערוך. 2) לא בסמיכות לשבת קודש. אזכיר על–הציון" (מתוך 'ליקוט מענות קודש'). 

ומענה נוסף בראש–חודש אייר תשל"ז, ליהודי שביקש ברכה לטיפול רפואי בערב שבת (אגרות קודש כרך כט ע' רנו):

בנוגע לזמן הטיפול – לאחרי בקשת סליחה רבה, לכאורה אין זמנו כלל בערב–שבת–קודש ומכמה וכמה טעמים, ומהם: כל–שכן וקל–וחומר מהמפליג בספינה, בחוקי בתי רפואה בכמה–מקומות – למחרת הטיפול עושים כמה–וכמה בדיקות וכותבים ורושמים וכו', ובחלקם אין בהם שייכות כלל לרפואה כי–אם לסטאטיסטיקא וכיוצא–בזה, בעיר כפילאדלפיא וכיו"ב חלק מהנ"ל נעשה על–ידי בני–ישראל, בכמה מהם צריך להיות הפאציענט [=מקבל הטיפול] מסייע וכו'.

ועוד וגם–זה חשוב – המצב בהווה הוא – שבשבת–קודש (וביום א') נמצאים בבית הרופאים רק הרופאים "המתחילים" ולא המומחים. ואינו דומה מי שיש לו פת בסלו כו'.

אולי לתשובה זו התייחס הרבי שנה אחר–כך, כאשר החליט להקדיש לכך שיחה ארוכה בהתוועדות חג השבועות תשל"ח, וכך סיפר הרבי:

בדידי הוה עובדא – מישהו כתב לי שהוא צריך לעבור טיפול רפואי ביום פלוני, ובמילא שאזכיר אותו על הציון לברכה ולהצלחה, והוא כתב שאת הטיפול הרפואי קבעו ליום ו' ערב שבת קודש. עניתי שאמלא את בקשתו תיכף (אע"פ שזהו ענין שנוגע לשנים או שלושה חדשים לאחרי זה) – אבל בזה חובתי וזכותי להבהיר ענין עיקרי, הקשור עם פסק דין ברור מן התורה…

הרבי חורג ממנהגו, ופוסק בהחלטיות

מעניין לציין, שלמרות דרכו של הרבי להשתמט מלהורות הלכות, וכידוע שבדרך כלל כאשר שואלים את הרבי בעניינים הלכתיים, מפנה הרבי את השואל ל'רב מורה הוראה' – במהלך השנים היו מספר נושאים בודדים, בהם חרג הרבי ממנהגו, והציג פסק הלכה ברור ומנומק. כך היה בסוגיית הנסיעה באוניות ישראליות בשבת, וכך היה בסוגיית קביעת ניתוחים בלתי–דחופים בסמיכות לשבת.

הצד השווה בשני הנושאים הללו, הוא, שהשאלה הזאת לא הייתה קיימת כמעט בדורות קודמים, כך שאין ספרות הלכתית העוסקת בנידון, ומצד שני – כדי להבין את הבעייה ההלכתית, יש צורך בהבנת המציאות הטכנית, כיצד פועלים המכשירים בימינו, אם זה באופן הפעלת האוניות, ואם זה בפעולות חילול השבת שנעשות בבתי הרפואה. מכיוון שרבני דורנו לא היו מודעים לחומרת הבעייה, יצא הרבי בעצמו למערכה על קדושת השבת. הרבי עצמו, במהלך השיחה, השווה בין שתי המערכות הללו.

הרבי נדרש לשאלה "מהי באמת הסיבה שיראים ושלמים אינם מקפידים בזה?", והסביר שזהו מפני ש"הרגל נעשה טבע":

בדורות שלפנינו לא היתה מציאות שיוכלו לקבוע את הזמן של ניתוח משך זמן לפני זה, ולא היה שייך שיוכלו לדעת מראש שבעוד כחודש יצטרכו לעשות ניתוח – מכיוון שאז לא היו מעבדות שיכולות לזהות מראש מחלה מסויימת. אז היו הולכים לרופא (לעשות ניתוח וכיו"ב) כאשר המצב היה כבר מסוכן, וכרוך בפיקוח נפש, ובמילא לא התחשבו באיזה יום בשבוע זה, כי פיקוח נפש דוחה שבת – ומזה נעשה הרגל שכשמדובר אודות ניתוח, לא מתחשבים בענין של חילול שבת.

אבל מובן בפשטות, שבמקרה שאין ענין של פיקוח נפש, שכן אין עושים את הניתוח מיד, אלא קובעים זמן לעוד חודש וכדומה – הנה אם משתדלים לקבוע את זמן הניתוח לימי החופש כדי שלא להפסיד ימי עבודה ולא להפסיד כמה דולרים, על אחת כמה וכמה שצריכים להשתדל שלא יעשו את הניתוח ביום השבת, ואפילו לא ג' ימים לפני יום השבת, כדי שלא להפר את מנוחת השבת, ובוודאי שלא לגרום לחילול שבת.

פסק דין ברור!

הרב מיכאל שלמה אבישיד, רב קהילת חב"ד ברמת בית שמש א' וחבר מכון הלכה – חב"ד, מסביר לנו את מכלול האיסורים ההלכתיים עליהם הצביע הרבי, שעלולים לעבור כאשר קובעים ניתוח בימים הסמוכים לשבת:

בשולחן ערוך סימן רמ"ח, פוסק המחבר שאסור להפליג בספינה שלושה ימים לפני השבת, כיוון שהנסיעה בספינה מפריעה למנוחת הנפש במשך שלושת הימים הראשונים, ונמצא שהוא בעצמו מבטל את מנוחת השבת1. כניסה לבית הרפואה, מסביר הרבי, הרבה יותר גרועה מנסיעה בספינה. שכן כאשר הוא נכנס לבית הרפואה עליו להסיר את בגדיו וללבוש את בגדי בית הרפואה, מאותו רגע ואילך הוא אינו בעל–הבית על עצמו, ועליו לקום וללכת לישון כאשר הרופאים מורים לו… ומכיוון שמדובר בניתוח שאינו דחוף, הרי כאשר הוא קובע את הניתוח סמוך לשבת, הוא מפר את מנוחת השבת, וזה כשלעצמו כבר אסור. בפרט שכאשר הוא בבית הרפואה, זה מפר את קדושת השבת – גם שלו, וגם של בני משפחתו!

מן הקל אל הכבד, מוסיף הרבי ומתאר את מסכת חילולי השבת שעובר החולה בהיותו בבית הרפואה בשבת – חלקם אסורים מדרבנן וחלקם אסורים מדאורייתא. כך למשל כאשר הרופא מבצע בדיקת דם, הוצאת הדם היא איסור דאורייתא, ומכיוון שעל החולה להושיט את ידו כדי לאפשר את הבדיקה, הרי הוא עצמו שותף לחילול שבת. נוסף על כך שכאשר הרופא יהודי הוא הכשיל אותו בחילול שבת ללא צורך דחוף2. 

בשיחתו מציין הרבי את העובדה שבמקומות רבים בחוץ לארץ (כולל בארצות הברית) רוב הרופאים הם יהודים. ומי מדבר על ארץ ישראל, שכמעט כל הרופאים יהודיים, ובקביעת הניתוח סמוך לשבת מכשילים אותם בחילול שבת שלא לצורך.

נכון אמנם, שיש חילולי שבת שבמצב העכשווי, לאחר שכבר בוצע הניתוח, הם מותרים מטעם פיקוח נפש (כפי שמפורט בשולחן ערוך סימן שכ"ח). אבל מי התיר לו להכנס לכתחילה למצב שיצדיק את חילולי השבת?!3

זאת ועוד, מוסיף הרבי מתוך הכרת המציאות בבתי הרפואה: אפילו כאשר הניתוח מצליח, ואין שום צורך של פיקוח נפש – יש שורת חילולי שבת שאינם נדרשים באופן ישיר לצורך רפואת החולה, ונעשים בבית הרפואה כחלק מהפרוצדורה. עורכים צילומים וכל מיני בדיקות, ואת הכל רושמים4. 

ברגע שנכנסים סמוך לשבת לניתוח שהיו יכולים לקיימו בתחילת השבוע – גורמים באופן ישיר להעתקת התיק הרפואי בשבת, הדפסת מסמכים, זריקות ובדיקות. כל אחד שאי–פעם היה חלילה בבית רפואה, יכול להפעיל את דמיונו ולהבין כמה חילולי שבת נגרמים, והכל נעשה בשבילו ובגללו!

הרבי מתייחס גם לאותם 'חכמים' שאומרים לעצמם: אני מודע לבעייה, ואדאג שלא יבצעו עליי שום פעולה של חילול שבת… מעבר לעובדה שזה לא עוזר להשבתת מנוחת השבת, שאסורה על פי שולחן ערוך – אומר הרבי שפרקטית "לא יהי' אחד מעשרה שיוכל להתנגד לסדרי בית הרופאים, ולדחות את כל הבחינות לאחרי שבת – כי לזה זקוקים לתוקף הכי גדול, ובפרט כשמסובב בבני ביתו, והם לוחצים עליו וכו' שיכול להיות שהרופא יסע וכו', וקשה לעמוד בניסיון זה".

ולבסוף קובע הרבי בשיחה פסק דין ברור: על פי כל הנ"ל – איסור גמור הוא להזמין טיפול רפואי מראש ליום ו' ערב שבת קודש, ואפילו לא ליום ד' ויום ה' בשבוע.

חשוב להדגיש, מבהיר הרב אבישיד, שאם אכן יש מצב של סכנת חיים – גם אם הרופאים אומרים שאפשר לחכות קצת, אסור לשחק באש, מכיוון שכל יום יכולים להתפתח דברים שלא חשבו שיקרו. כל מה שדובר לעיל, היה במקרה שהרופאים אומרים באופן הכי ברור שאין שום בעייה רפואית לדחות את הטיפול לאחרי שבת. ובכל ספק לגבי הגדרת המצב יש לעשות שאלת רב הבקי בהלכות אלו.

גדולי התורה מצטרפים לפסק הרבי

למחרת אמירת השיחה, נערך ב–770 כינוס תורה בהשתתפות ראשי ישיבות ורבנים מגדולי הפוסקים של ארצות הברית. לאחר שהגה"ח הרב יואל כהן חזר על שיחת הרבי שנאמרה כהשתתפות בכינוס תורה, פלפלו הרבנים בדבריו של הרבי מלך המשיח שליט"א. ביניהם ראשי ישיבת תות"ל הגה"ח הרב מרדכי מנטליק, הגה"ח הרב ישראל יצחק פיקארסקי, הגה"ח הרב שמחה עלבערג והגה"ח הרב מרדכי שמואל אשכנזי. 

אב"ד מונטריאל הגאון הגדול הרב פנחס הירשפרונג, שכתב תשובה מיוחדת בעניין – הקדים לדבריו ש"דברי מרן הגה"ק אדמו"ר שליט"א אינן צריכים חיזוק . . רק מחמת חומר העניין שכמה גם בני תורה שלא עלה על דעתם שיש בזה איסור לכן בכגון דא צריך לפרסם הדבר". ומסקנתו הברורה, "דיש איסור גדול לקבוע מראש להיכנס לבית הרפואה ג' ימים קודם השבת אם אין סכנה להמתין".

גם בארץ ישראל הגיעו הדים לדברים, ומחבר ספרי 'יסודי ישורון', הגה"ח הרב גדלי' פעלדער, פרסם מאמר מנומק היטב על גודל האיסור, ומסיים שמי שנכשל בזה – עליו מוטל להזהיר אחרים: "וכדהזהיר על זה מרן אדמו"ר הגאון–והקדוש מליובאוויטש שליט"א בשיחה לא כבר, ואלו שעשו כן מפני חוסר ידיעה עשו ולכן חובה מוטלת להזהיר על החומר האסור ולהכריז שלא יעשו כן…"

בראשית שנות המ"מים התפרסם בארץ ישראל הספר "הלכה ורפואה חלק ב'" מאת הרב משה הרשלר, ושם הובאו דבריו של הרבי.

מהיכן ידע הרב הרשלר, שאינו חסיד חב"ד, על שיחתו של הרבי? שמענו על כך מהרה"ח הרב טוביה זילברשטרום, רב קהילת שיכון חב"ד בירושלים:

זכיתי לשהות בחצרות קודשנו בחג השבועות תשל"ח, ושמעתי בעצמי את השיחה מפי קודשו של הרבי. בזמנו עוררה השיחה רעש גדול בעולם התורני. בשנת תשמ"א הייתי בארץ הקודש, ויצרתי קשר מעניין עם הרב הרשלר. באותם ימים חיפשתי מכתבים של הרבי ב'נגלה' כדי להדפיס אותם בקובץ 'יגדיל תורה' שעליו הייתי אחראי, ושמעתי שהרב הרשלר קיבל מהרבי מכתב על ספרו של המאירי 'קרית ספר' שהוא הוציא לאור. נפגשתי איתו כדי לקבל את המכתב של הרבי, וכך נוצר בינינו קשר.

כאשר ראיתי את ספרו 'הלכה ורפואה' עברתי על הספר, ומאחר שהוא לא הביא מדברי הרבי בנושא רפואה – הבאתי לו את השיחה המוגהת של הרבי בנידון, והוא הכניס אותה בחלק השני של הספר.

הרבי מתפלא: האמנם לא יודעים מהשיחה?

למרות שהרבי דיבר על כך בשיחה, והדברים אף פורסמו בבימות תורניות שונות – עדיין היו חסידים רבים שלא שמעו בכלל על הבעיה בנושא הזה…

כך למשל אירע עם אחד מתושבי קראון הייטס, שסבל מכאבים ברגליו והלך לבדיקות בבית הרפואה. אחיינו כתב לרבי, כי הרופאים איתרו את הבעייה בכלי הדם והמליצו על ניתוח. 'לפני חודש בערך', ממשיך האחיין וכותב לרבי, 'היינו אצל רופא גדול בשם ד"ר לוצמאן, והוא גם אמר מה שאמרו הרופאים כאן . . והחליטו לעשות לו ניתוח ביום ו' הבא עלינו לטובה'. 

האחיין לא חשב לרגע שיש בעייה לקבוע ליום שישי ניתוח שאינו דחוף, ובמכתבו לרבי הוא רק שאל האם לעשות את הניתוח בכלל, והאם לעשות את זה בבית הרפואה בו הוא נמצא כעת או להעבירו לבית רפואה טוב יותר… 

הרבי הקיף בעיגול את האות ו' [יום שישי], וכתב בתמיהה: בערב–שבת–קודש?! ובהמשך המענה: האומנם לא ידוע לו שישנה שיחה ומכ' ומרבנים וכו' – על–דבר ג' ימים לפני שבת–קודש??! (מאוצר המלך כרך ב ע' 186).

בסוף השבוע מתלמדים על החולים!

הרב יוסף יצחק הולצמן, רב המרכז הרפואי 'סוני דאונסטייט' משתף אותנו שפעם נאם בכנס רבני בתי רפואה, וחזר על החלקים ההלכתיים משיחתו של הרבי. לאחר נאומו ניגש אליו הרב אברהם העשל פרידלנדר, רב בית הרפואה מיימונידס שבבורו פארק, ואמר לו בהתלהבות: הדברים של הרבי מתאימים לא רק מהצד ההלכתי, אלא גם מהצד הפרקטי: כרבנים, אנו מכירים את המציאות בבתי הרפואה, שבסופי שבוע המקום נראה כמו מדבר שממה… הרופאים הגדולים יוצאים לחופש, ואת המשמרות מאיישים הרופאים הפחות מומחים במקרה הטוב, או מתלמדים במקרה הפחות טוב… 

אמרתי לו שזה בדיוק מה שהרבי ממשיך בשיחה. לאחר הוכחת הפן ההלכתי, אומר הרבי ש"כדי להקל את הניסיון בזה – עזר הקב"ה שיש גם הסברה פשוטה לכך שאין כדאי לעשות את הניתוח ביום ו', ועל אחת כמה וכמה ביום השבת:

"כאשר עושים את הניתוח ביום שישי, ועל אחת כמה וכמה כאשר עושים את זה ביום השבת – לא נמצאים הרופאים המומחים בבית הרופאים, כי יש את החופש של סוף השבוע ("וויקענד"); הם נמצאים בבית הרפואה עד יום שישי, ואחר–כך הם נוסעים ל"הרים" ("קאנטרי") ומשאירים את הטיפול לתלמידיהם.

"ולכן כדאי לעשות את הניתוח בתחילת השבוע, כי אז הרופאים המומחים נמצאים בבית הרופאים, מה שאין כן כשעושים את זה ביום שישי, שאז הולך הרופא המומחה, ומשאיר את זה לתלמיד הראוי להוראה (בלשון הגמרא), או כשהתלמיד הראוי להוראה הוא כבר גם כן גדול – גם הוא הולך, ונשארים רק אלה שעוד צריכים ללמוד, והם מתלמדים עליו…".

בשיחות עם חולים יהודיים שלא מודעים לבעייה, אני מסביר להם שזה מסוכן גם מבחינה רוחנית, כיוון שבגלל החולה מתקיימים עשרות חילולי שבת, ומסוכן גם מבחינה גשמית, כיוון שרוב הצוות הבכיר לא נמצא. כאשר מגיעים ביום חול, המקום שוקק חיים, יש אסיפות בין הרופאים, ותהליכים מורכבים מקבלים תשומת לב מיוחדת. לעומת זאת בסוף השבוע, המקום ממש מדבר שממה.

לדברי הרב הולצמן בעוד בין חסידי חב"ד יש מודעות לבעייה – אצל חוגים אחרים לא מספיק יודעים על כך, ורבים מהם קובעים ניתוחים לא דחופים בסופי השבוע. יותר מכך: כאשר נודע לו על מנתח יהודי מומחה שעורך את רוב הניתוחים שלו ביום שישי, הוא ישב איתו לפגישה מעמיקה והסביר לו שעל פי ההלכה זה ממש איסור גמור. הלה הביע את פליאתו באמרו: מעניין מדוע רוב הפציינטים היהודים לא יודעים על כך ומבקשים בכוונה לבצע את הניתוחים בסוף השבוע… יתירה מזו: לאחר שהמנתח עצמו השתכנע והעביר את כל הניתוחים שהוא עורך לתחילת השבוע – הוא שיתף את הרב הולצמן שקיבל תלונות רבות מיהודים חרדים, מדוע הוא הורס להם את השבוע… הוא, הרופא, נאלץ להיות ה'ראביי' שמסביר להם את הפן ההלכתי…

חילול שבת אחרי לידה

בתחילת הכתבה הבאנו דוגמאות לטיפולים רפואיים לא–דחופים שנהוג לקבוע אותם מראש. אבל יש עוד דוגמא, שרבים וטובים לא שמים לב שהם עלולים לעבור על איסורים חמורים. המיילדת שיינא אליאב מקראון הייטס, מסבה את תשומת הלב ללידות שנקבעות מראש בסמיכות לשבת (בלי להכנס לעצם הנושא של תזמון–לידה). ברור שכאשר יש בכך צורך רפואי – הדבר מותר. אולם כאשר הדבר נעשה רק לצורכי נוחיות, ואין שום בעייה רפואית ללדת אחרי השבת – גורמים בכך לחילול שבת רבתי.

בכל פעם שהיולדת זקוקה למשהו, היא צריכה ללחוץ על כפתור חשמלי שמצלצל בעמדת האחיות. בכל שמונה שעות בודקים חום ולחץ דם באמצעות מיכשור חשמלי. בבתי רפואה רבים הכיור והאסלה עובדים עם חיישנים, וכל יציאה לשירותים או שימוש בכיור כרוכה בחילול שבת. וכמובן שהאחיות – שרבות מהן יהודיות – רושמות הכל במחשב. בכל פעם שהאמא מבקשת להאכיל את התינוק, האחות צריכה להעביר את הכרטיס האלקטרוני שלה כדי לפתוח את דלת התינוקייה. בכלל, בכל פעם שהתינוק אוכל וכדומה, האחיות צריכות לרשום את זה.

כמובן שכאשר הלידה מתרחשת באופן טבעי בסמוך לשבת – הדברים הנ"ל מותרים, מפני פיקוח נפש שדוחה שבת. אבל כאשר היולדת בחרה בזמן הזה, היא האחראית הישירה לכל חילולי השבת!

שרק יתווכחו על פסק–הדין, ולא יבוא לפועל…

הרבי מלך המשיח סיים את השיחה המוגהת בהוראה ברורה:

"..על–פי כל הנ"ל – איסור גמור הוא להזמין מראש טפול רפואי ליום שישי ערב שבת קודש, ואפילו לא ליום רביעי ויום חמישי בשבוע. וכיון אשר, מכמה סיבות, רבים הם אלה שאינם יודעים אפילו שיש כאן מקום לשאלת רב מורה הוראה – לפענ"ד מצוה לפרסם כל הנ"ל ככל האפשרי". ובבלתי–מוגה הוסיף ש"בפרט שזה נוגע במיוחד לזמן דימי החופש, כי דוחים את עניני הטיפול הרפואי לזמן זה".

הרבי התייחס גם לטענה, שזוהי הדרך היחידה שבה יכולים לעשות את הניתוח – ואומר שמכיון שנמצאים במדינה שבה הכלל הוא ש"הלקוח תמיד צודק" ("דער קאסטעמער איז רייט") – הנה כאשר יימצאו כמה וכמה שיאמרו שהם רוצים לעשות את הניתוח ביום שני או ביום שלישי (ח"ו לפגוע ביום ראשון…!) – יוכלו לפעול זאת. ובשיחה המוגהת הוסיף ש"נודע בפועל ומכמה וכמה אנשים – שבקשו ותבעו שיעשו הטפול בג' ימים הראשונים שבשבוע – ומלאו בקשתם".

ונסיים בדברי כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א: "ויהי רצון, שכל בני ישראל יהיו בריאים (וגם אינם–יהודים), ורק יתווכחו אודות הפסק דין שבזה, אבל לא בנוגע לפועל, ויהי' "רפאני ה' וארפא" עם כל הפירושים שבזה, עד ל"מחצתי ואני ארפא" . . ובקרוב ממש נזכה לביאת משיח צדקנו, בעגלא דידן!".

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

1) (מיוסד על הברייתא בשבת יט, א וראה רי"ף והרא"ש שם ס' לח ושועה"ר סעיף א).

2) (להעיר שדין מסייע אף דאמרינן שאין בו ממש – בכל זאת כרוך לאיסור דרבנן (שבות) ראה שועה"ר ס' שמז, ולפעמים התירו זאת ראה שועה"ר ס' שכח סעיף כא וס' שמ סעיף ב, וכאמור לעיל כאן הכניס את עצמו בלא הכרח).

3) (קשור גם לסוגיה דהפלגה בספינה דלעיל ראה רז"ה בהמאור שבת יט, א. שו"ת הריב"ש סי' יז, יח, קא, קנב. רמ"א ס"א. שו"ע ס"ד.  וראה שו"ת צ"צ חיו"ד סי' צב. אג"ק חי"ג ע' שעב).

4) (אם הם צורך החולה שיש בו סכנה לשיפור מצבו – אף שטיפול ספציפי זה אינו טיפול מציל חיים – ראה שועה"ר ס' שכח סעיף ד ושו"ת צ"צ או"ח ס' לח בדעת רש"י והמ"מ, אולם כאן מדובר שהכניס עצמו בבחירתו לניתוח סמוך לשבת).