המסגרת הלימודית שלא מובן איך לא חשבו עליה עד היום

מכינה לישיבה קטנה 'הדר תמימים' בחולון

המעבר הכי משמעותי בחייו של בחור צעיר, הוא המעבר בין התלמוד תורה לישיבה קטנה. זהו שינוי חד, מילד לבחור. ממסגרת יומית למסגרת פנימייתית. זה קשה לבחור וקשה גם להורים. 

במוקדם או במאוחר, כל ילד גדל וגולה מהבית למקום תורה. לפעמים מדובר בישיבה שנמצאת לא הרחק מהבית, ולעיתים במקום מרוחק הכרוך בנסיעה של שעות. הצד השווה הוא: ויתור על חיי הילדות והפרטיות, אל חיי תורה בוגרים, סדר יום לימודי מלא, עם מעטפת של פנימיה עם עוד בחורים רבים, רובם לא-מוכרים. 

סדר היום גם הוא הופך להיות תובעני יותר: יום הלימודים מתחיל בשיעור חסידות השכם בבוקר, ומסתיים ב'סדר שיחות' עמוק בתוך הלילה. גם חדר האוכל הגדול, השינה המשותפת, ההשכמה הקשוחה וכיבוי האורות הבלתי מתפשר, אפילו חדרי השירותים והמקלחות – כל אלו אינם הבית המוכר והאהוב. הצד הרגשי והחברתי עובר טלטלה של ממש. 

זאת ועוד: על הנער הצעיר לקבל מעתה מרות ומשמעת של משגיחים, משפיעים, ר"מים, מדריכים ושאר אנשי צוות הנמצאים בישיבה. זה ממש לא קל.

כדי להקל על חבלי הקליטה הלא-פשוטים הללו, החליטו מספר אברכים מאנ"ש להקים 'מכינה לישיבה קטנה' בשם 'הדר התמימים'. מדובר בעצם בכיתה ח' עם תנאי פנימייה, בה מתרגלים התלמידים את היציאה מהבית בצורה רכה יותר. יום לימודים ארוך מרווח יותר, תחת הדרכה והשגחה ידידותיים. כך התלמיד מתרגל לחיי פנימייה בצורה נעימה ומחבקת לקראת צאתו לישיבה.

"זהו בעצם הרעיון, בה"א הידיעה, שעומד מאחורי הקמת המכינה המיוחדת בחולון לתלמידי כתות ח'", כפי שמספר הרב ישעיהו ברוסילובסקי שי' מצוות המכינה.

איפה הייתם עד היום, ואיך הגיע הרעיון?

זה קרה לפני שלוש שנים, כאשר הרב מיכאל גוצל מכפר חב"ד רקם תוכנית להקמת מכינה כהכנה לחיי ישיבה כדי להקל על הבחורים הצעירים. מדובר בנערים חזקים בלימוד, אך יש להם קושי לצאת מהבית ולתווך את המעבר החד בין עולם ה'חיידר' לעולם הישיבות. 

הוא העלה את הרעיון בפני איש החינוך המשפיע הרב זושא פויזנר ע"ה, שהתלהב ובירך בחום את המיזם. ביחד עם הרב משולם ברוקמן ע"ה נרתמו לעניין, והשתתפו בעצה ובמעשה בהקמת הפרויקט. ניתן לומר כי הרבנים פויזנר וברוקמן הקימו את המכינה מאפס, וכיום לאחר פטירתם, היא ממשיכה להתנהל ברוחם.

"מי שנטל את המושכות הניהול והיעוץ החינוכי, הוא איש החינוך הוותיק והמנוסה הרב מאיר בסטומסקי, שידיו רב לו בהבנת נפש הבחורים, והוא נרתם להכין את התמימים לישיבה בדרך המועילה ביותר".

להכין נכון תלמידים טובים ואיכותיים 

מהר מאוד, הרעיון הנפלא (איך באמת לא חשבו עליו קודם?) קרם עור וגידים.

המכינה הישיבתית שוכנת כיום בשכונת ג'סי כהן בחולון. לרשות התמימים עומד בנין פרטי עם חדרי שינה, חדר אוכל וארוחות מזינות לצד פעילות חברתית תוססת: טיולים, גיבושים, יציאה לפארקים, טיולי אופניים ועוד. לרווחתם של התלמידים הצעירים ישנו גם פארק רחב ידיים בצמוד לשטח המכינה אליו יוצאים בצורה מסודרת ומאורגנת מטעם המכינה, שם הבחורים משחקים באווירה חסידית מגובשת.

סדר היום בנוי בצורה ישיבתית, שילוב של שיעורים וחברותות, לצד חוגים בספורט, באידיש ועוד.

אנשי הצוות של המכינה הנם אנשי חינוך, חלקם ותיקים, המבינים היטב לנפשם של הילדים. כאמור, המנהל והיועץ החינוכי הוא הרב מאיר בסטומסקי ולצדו הצוות: הרב יוסף עמוס, ר"מ בנגלה. הרב רוני עזרא, ר"מ בגירסא ומטפל רגשי. הרב פנחס צינמן, ר"מ בחסידות וגאולה ומשיח, וכן הרב ישעיהו ברוסילובסקי, המשפיע של הישיבה. בזמני ההפסקות הוא מלמד את התלמידים דרכי חשיבה והתבוננות על החיים, לצד שיחות עומק, באמצעות משחקי שחמט ותכנות מחשבים.

"בלילה הבחורים ישנים בהשגחת מדריך הקשוב לכל בקשה שלהם, והוא כמובן המפקח על שלומם".

מה קורה לאחר תום המכינה? 

"ב"ה, עברו אצלנו כבר כמה מחזורים של תלמידים, ואנחנו תמיד שמחים לארח את הבוגרים שעברו אצלינו לשבתות במהלך השנה. זכות היא לנו לקבל מהם משובים על השוואה בינם לבין תלמידים שהגיעו מתלמודי תורה רגילים, וכיצד הם משתלבים יפה בחיי הישיבה. ניתן לומר כי התמימים היוצאים מהמכינה הנם בוגרים ומוכנים להתחיל לבד את החיים בישיבות".

הסגנון המשוחרר יחסית של המכינה יכול להתאים לבחורים בוגרים בגילאי ישיבה קטנה. מדוע בעצם לא להקים ישיבה קטנה בסגנון הזה? מן הסתם יהיה לזה ביקוש גדול…

הרב ישעיהו ברוסילובסקי: "ישנן הרבה ישיבות קטנות בארץ, וחלקן באמת מותאמות לתלמידים שקשה להם ללמוד לאורך יום שלם ברציפות. ישיבות אלו מתנהלות בצורה פתוחה יותר, כך שלא ראינו צורך מיוחד לפתוח ישיבה קטנה נוספת בסגנון הזה. מה שכן זעק מהשטח, זו העובדה שאין הכנה ראויה לחיי פנימייה לקראת הישיבה. לכן הרגשנו צורך להגיש את העזרה שלנו לתלמידים טובים ואיכותיים הרוצים באמת להגיע מוכנים לישיבה.

"מניסיון מצטבר, אנחנו ממליצים לכל אבא שיש לו בן שאוהב ללמוד ורוצה  להתקבל לישיבה טובה, להגיע למכינה וכך לרכוש לעצמו ארגז כלים חשוב בדרכו לישיבה, מתוך אווירה משפחתית וחסידית.

"אנחנו מאמינים שגישה אישית והתאמה לצרכים האינדיבידואליים של הילד, תעזור להגיע להישגים גבוהים ולהשתלב אחר כך בצורה הכי טובה בישיבה.

"כמובן שכל סדרי הישיבה והנהגתה חדורים ב'שליחות היחידה' שנותרה – להביא את משיח צדקנו. התמימים הצעירים מתפרסים במהלך השבוע ברחבי שכונת ג'סי כהן ובשכונות הסמוכות בדוכני הנחת תפילין, ומשתתפים בפעילויות 'הפצה' נוספות החדורות בנקודה העיקרית – קבלת פני משיח צדקנו!"

בפיו של הרב ברוסילובסקי יש גם דוגמאות למכביר על הצלחת השיטה: "כל התלמידים שהיו השנה, עברו בהצלחה רבה את מבחן הקבלה לישיבה. אחד התלמידים, נער שהיה מאד חסידי, אך היה לו ביטחון עצמי נמוך. במשך השנה שלמד פה, הוא התקדם מאוד בכל הגישה כלפי עצמו, וקודם כל בצורת החשיבה – הן חשיבה לימודית וחן חשיבה עמוקה שהעברנו לתלמידים בעזרת חוג שחמט. זה נתן לו הרבה מאוד כלים – ובהצלחה בס"ד". 

נחת מהבן…

את הכתבה בחרתי לסיים עם הרב שמואל מחפוץ, אחד מהורי התלמידים במכינה. הרב מחפוץ ביום-יום, הוא שליח הרבי מה"מ לשכונות נווה עופר ותל כביר בתל אביב. 

מנסיונך כאבא לתלמיד במכינה, מה הם הדברים המיוחדים במכינה שאין בתלמוד תורה רגיל?

"אומר זאת במספר מילים אך לדעתי מתמצתות את המכלול:

"בישיבה מעניקים העצמה, חיזוק, פירגון והרבה יחס אישי!  כל אלו הן מילות מפתח למתיבתא המדהימה שבני הצטרף אליה. הבן שלי זוכה לקבל כל זאת, לצד שימת דגש בלתי מתפשר על הפן החסידי והלימודי.

"מרגש אותי לראות את ההשקעה של הצוות בכל בחור מתוך הארת פנים ואכפתיות אישית ראויה להערכה. אי אפשר שלא לחוש כיצד הם אוהבים כל תלמיד ומכבדים אותו.

"הבן שלנו שלמד באחד מתלמודי התורה הידועים, שמע לפני אודות המכינה. הוא לא רצה לעזוב את לימודיו בת"ת, ומאז, מידי יום הוא היה מגיע למכינה לאחר שגרת הלימודים היומית, והחל 'סשן' לימודי בחברותות לאורך כל שעות אחה"צ והערב. ראיתי במוחש כיצד ההתקדמות שלו הייתה נפלאה, עד שלש ה הבאה נכנס ללמוד מלא כהכנה לישיבה.

"וזו באמת הזדמנות להביע את התודה שלנו לכל הצוות על קידומו ושגשגו של בננו שי' בלימוד הגמרא וחסידות, מתוך השקעה ואהבה ללא גבול".

הת' לוי יצחק ציק, אף הוא אחד המסיימים את מסגרת המכינה לישיבה, בתום שנת תימודים. אמו חנה ציק, מלאת שבחים למקום. "המכינה יש לה פלוס גדול בכך שהילד לא 'קופץ' מהחיידר היישר אל הישיבה. הפער בין שתי המסגרות, הוא רחב וגדול והמכינה נתנה לו הכנה נאותה, וולא מעבר ב'בום'. 

"למעשה", היא מוסיפה לפרט את היתרונות, "המסגרת המכינתית היא אכן יציאה מהבית, אבל 'בדרגה נמוכה'. בנוסף יש את החוויה במקום לצד תוכניות מעניינות שהילדים ממלאים בהם את הנפש".