"בעקבות בניית הדגם נהייתי מכור לבית המקדש" • ראיון

ראיין: שניאור זלמן נוימן, מגזין בית משיח

אמרתי לרבי: "אני מקוה שבית המקדש ייבנה במהרה בימינו, ושזה יישאר רק בגדר של מדגם", והרבי חייך והגיב: "בקרוב ממש, זה העיקר"

עופר נדב היה צעיר ישראלי תושב סידני שמבקר מידי פעם בישיבה החב"דית, ולפעמים אף מארח שיעור בביתו, אך בעקבות שיעור בהלכות בית הבחירה – הוא הפך להיות 'מכור' לבית המקדש • במשך חודשים עמל על בניית דגם גדול ומפואר של בית המקדש, ולאחר שבירך על המוגמר, אמר לו אחד הבחורים: 'למה שלא תביא את זה לרבי?'… • מכאן החל מסע של ניסים ונפלאות בדרך לרבי – החל מהזכייה בלוטו בסכום הכרטיס, וכלה בפקיד המכס שוויתר על התשלום כששמע שהדגם נועד עבור הרבי מלך המשיח • שיאו של המסע היה כאשר הגיש לרבי את המודל הענק, והרבי הסכים לקבל את המתנה ולהשאירה בבית גנזיו.

•

עופר נדב מתגורר כיום בראשון לציון, אב וסב לנכדים. הוא שב לגור בארץ ישראל לפני 15 שנה, ונמצא בקשר עם השליח בשכונה שלו, הרב חנן כוחונובסקי.

עופר נולד בארץ ישראל, אך בשלב מסוים בחייו עזב אותה והיגר לסידני שבאוסטרליה הרחוקה, שם פתח בחיים חדשים. בהגיעו לשם, הכיר מקרוב את חסידי חב"ד שהתגוררו בעיר, ודרכם החל להתקשר לרבי מלך המשיח.

את ילדיו שלח ללמוד במוסדות חב"ד, ובכלל, הוא היה חלק מקבוצה של ישראלים מקומיים שהתגבשה סביב ישיבת חב"ד בעיר. הם התפללו בשבתות בישיבה, עד שבשלב מסוים פתחו בית כנסת מיוחד לישראלים, ברוח ומנהגי חב"ד. מי שניצח על הפעילות היה הרב צבי לובלסקי. "זו היתה תקופת הזוהר", אומר עופר. "היתה אש, הקהילה פרחה ושגשגה. היינו עושים ארוחות ערב ביחד, סעודות ושיעורי תורה. החגים בכלל היו משהו מיוחד"… 

ההיכרות של עופר וחבריו הישראלים עם תלמידי הישיבה, הייתה לא מעט בזכות הבחורים הישראלים שהגיעו לשליחות בישיבה. הקשרים הפכו לקשר של תורה בלימוד חברותות משותף, לצד שיעורי תורה קבועים. זכורים לו במיוחד התמימים יצחק אקסלרוד, שלמה רסקין, ועוד. אולם קשר אישי מיוחד פיתח עם הבחור יוסי גינזבורג, כיום ראש הישיבה ורב הקהילה ברמת אביב.

"התחלנו ללמוד תניא מידי לילה. בהמשך הוא גם הגיע אלי הביתה, והכשרנו את המטבח מא' עד ת'. המטבח אמנם היה כשר גם קודם לכן, אבל רציתי להדר יותר.

"חוץ מהלימוד בחברותא, עליו הקפדנו, מדי שבוע התקיים שיעור שהתארח בבית אחד הישראלים בעיר, כל פעם מישהו אחר".

התפנית הגדולה בחייו של עופר, החלה בזכות אחד השיעורים שהתקיים לקראת תשעה באב, בו למדו על בית המקדש. "פתאום הבזיק בי רעיון – לבנות מודל של בית המקדש".

הסלון התמלא במפות ואיורי בית המקדש

מה פתאום לבנות? אתה מתעסק באמנות? ועוד בניית מודל של משהו?

"לא, לא התעסקתי באמנות ולא בניתי מודלים, אבל הלימוד על בית המקדש 'הצית' אותי בצורה לא רגילה".

ממחשבה לדיבור ולמעשה. ראשית עופר החליט ללמוד את נושא המקדש מתוך המקורות. "פתחנו ספרים, העמקנו בדברי הרמב"ם, ויוסי ואני הוצאנו מפות", הוא מתאר בפשטות. "מילאתי את הסלון במפות, איורים וציורים, וככה התחלתי. בניתי ועם הזמן גם שיפרתי, הוספתי ותיקנתי לפי הצורך".

ואז, בשלב מסוים של הבניה, הבריק הרעיון להביא את המודל הזה לרבי. "אמנם בהתחלה בניתי את זה לעצמי, חשבתי גם להניח אותו בבית הספר של הילדים כדי שילמדו מתוכו. אבל יום אחד הרב יוסי אמר לי בפשטות 'למה שלא תביא את זה לרבי?' אמרתי לעצמי: 'זה רעיון מעולה!' והסכמתי בשמחה.

"בעקבות ההחלטה להביא את הדגם הזה כמתנה לרבי, שדרגתי את התכנית, ובנוסף לתכנון המקורי שכלל רק את המקדש עצמו, בניתי סביבו גם את הר הבית והחומות. הוספתי גם עצים מסביב ותאורה כדי "לפאר ולרומם את בית ה'". 

זה היה סיפוק עצום לעסוק בבניה. מלבד הבניה, רכשתי ידע רב; אתה יודע מה היה בכל לשכה, ולמה היא שימשה. ממש תענוג. במהלך העבודה שלחתי לרבי עדכונים על התקדמות הפרוייקט, מה עם המקדש ומה עם המזבח. גם כתבתי וגם שלחתי תמונות מהעבודה. 

כמה זמן ארכה העבודה?

העבודה על הדגם ארכה כחמישה חודשים, מסביבות תשעה באב עד חנוכה, יום אחר יום. התעסקתי בזה כל הזמן. כשהיה לי יותר זמן, עבדתי גם חמש עד עשר שעות ביום. לפעמים אפילו עד שלוש–ארבע בבוקר… הייתי מפעיל מוזיקה חסידית ועובד ללא הפסקה.

בניתי הכל בעצמי, כשהרב גינזבורג מייעץ לי כל הזמן מבחינת התכנון.

הזכייה בהגרלת הלוטו איפשרה את הנסיעה

כמו חקלאי שקצר את פירות שדהו וכעת הוא מתעתד להביאם אל הכהן בבית המקדש, כך חש עופר נדב כאשר סיים את מלאכתו, והגיע השלב לנסוע לרבי, ולהביא לו את פרי ביכורי יצירתו – בית המקדש. 

"עם סיום הבניה, קניתי כרטיס טיסה מתוך רצון להביא בעצמי את הדגם לרבי מלך המשיח. לא תכננתי לנסוע בתאריך מסויים, אלא פשוט כשסיימתי את הדגם, נסעתי לרבי. לפני הנסיעה, ערכנו בביתי התוועדות גדולה. הרב ברוך לשס והרב צבי לובלסקי ועוד דמויות חסידיות הגיעו להשתתף בהתוועדות. הזמנתי אורחים, פתחנו בסלון שולחן גדול, והמודל עמד מואר ופיאר את השולחן.

הדאגה הגדולה שלי היתה, אולי יהיה משהו לא מדוייק בכמה מילימטרים והרבי יעיר לי על כך… זה הלחיץ אותי. פניתי אז אל הרב לשס, אני זוכר עדיין את המילים: "הרב לשס, אני רוצה שתבדוק טוב טוב, תסתכל על המודל, אם יש איזושהי טעות, אני רוצה לתקן אותה עכשיו"… הוא הסתכל ואמר לי תשובה שהלחיצה אותי עוד יותר: "כל הכבוד על העבודה, אני לא רואה שום בעיה. אבל העיניים שלי זה לא העיניים של הרבי, אז קח את זה בחשבון…"

הכסף לנסיעה, הגיע ממש בנס. באותה תקופה מילאתי כרטיס לוטו באופן קבוע. זמן קצר לפני הנסיעה, בדקתי את המספרים, והנה אני רואה שזכיתי. אמרתי לעצמי 'יופי, יהיה לי כסף לכרטיס'…

כשהתוועדנו לפני הנסיעה ואמרנו 'לחיים', הרב לשס היה במצב רוח מרומם. שאלתי אותו "התפללתי לזכות בלוטו כדי שאוכל לנסוע לרבי, ואכן ברוך ה' זכיתי בלוטו. זכיתי בכ–900 דולר, שזה בדיוק צד אחד לניו יורק, אבל איך אחזור?" הרב לשס חייך ואמר: "כשהתפללת שתוכל לנסוע לניו יורק, ביקשת גם לחזור?…" וכולם צחקו. כמה מהנוכחים נרתמו לעניין, והשלימו לי את עלות הנסיעה".

ניסים ונפלאות בטיסה מאוסטרליה עם הדגם

דגם המקדש שבנה עופר, הוא גדול וכבד. להעביר מטען רגיש שכזה בטיסות מאוסטרליה בואכה ניו יורק, זו משימה לא פשוטה כלל ועיקר. "היו ניסים ונפלאות עד שהגענו ל–770", נזכר עופר. "בנינו ארגז גדול בתוכו הכנסנו את הדגם. את ה'היכל' הייתי צריך להוריד בגלל גובהו, והוא נארז בקופסה נפרדת. רק בקראון הייטס חיברתי אותו מחדש. מלגזה מיוחדת לקחה את המטען. לשדה התעופה בסידני הגיעו בחורי הישיבה כדי ללוות אותנו. כולם רקדו והיתה ממש תהלוכה. זה הזכיר את השמחה הגדולה שהייתה לעולי הרגל שהביאו עמם את הביכורים".

אל הטיסה הצטרף ישראל אבנר, חברו של עופר, שסייע בטלטולי הדרכים. השניים טסו יחד מסידני. שום דבר לא היה פשוט.

"בתחנה הראשונה שהגענו בלוס אנג'לס" נזכר עופר, "הכריזו ברמקול 'הנוסעים שהגיעו עם ארגז העץ הגדול, נא לגשת למודיעין'. לקחו אותנו למכס, והיינו צריכים להצהיר שזה מודל של בנין. עמד שם כושי גדול, שרירי, ושאל אותי 'מה זה?' עניתי לו 'מודל של איזה מבנה'.

"איזה מבנה?"

"מבנה של בית המקדש", עניתי.

"מה? הולכים לבנות אותו?" נדהם.

"בעזרת ה'"…

"בעיקרון", אמר, "אם זה עבור בנין שבונים, זה דורש תשלום למכס, כי זה עניין עסקי"…

בלעתי את הרוק. לזה לא ציפיתי… הסברתי לו שאני לוקח את זה לאיזה רב גדול בניו יורק. 

"אה, לרעבע!" הפטיר.

הנהנתי בראשי במרץ. "אכן כן".

"טוב, תעברו תעברו"…

כשהגענו סוף סוף לקראון הייטס, הייתי צריך לסדר גם את התאורה של הדגם. כאשר בניתי את הדגם, הרכבתי לו תאורה לפי מתח החשמל באוסטרליה, ובארצות הברית מתח החשמל שונה.

התארחתי בביתם של אברהם וידידה פלינט, קרובי משפחה של הרב גינזבורג. נסעתי עם המארח וביחד חיפשנו פתרונות בחנויות השונות. בסוף הצלחנו לסדר את העניין, וכאשר הצגנו את המודל לפני הרבי – חיברנו אותו לכבל מאריך והרבי ראה את המודל כשהוא דולק.

ב–770 פגשתי את יצחק אקסלרוד שהכרתי מהקבוצה הקודמת באוסטרליה, והכרתי עוד בחורים חדשים כמו נחמיה וילהלם (כיום השליח בבנגקוק) ועוד, שהרב גינזבורג קישר בינינו. לא ידעתי איך אסתדר עם הצורך להרים את הדגם הגדול, ובתוך–כדי לדבר עם הרבי. בלילה ישבתי עם הבחורים בדירה שלהם, וסוכם שהם ירימו את זה לבד, ואני אדבר עם הרבי.

הרגע הכי מרגש: הרבי מקבל את המתנה

יום ראשון כ"ד כסלו תשנ"ב הגיע, הרגע הגדול הלך והתקרב. מבעוד מועד הוא קנה חליפה במיוחד לכבוד המפגש עם הרבי, בבוקר הלך למקווה. וההתרגשות הגיעה לשיא…

עופר נדב וכמה בחורים שנרתמו לעזרתו, הגיעו ל–770 עם הדגם כשהוא מכוסה בניילון, שלא ייהרס מהגשם, וכך נכנסו ל–770. הם לא חיכו בתור. מבעוד מועד תואם עם המזכיר הרב גרונר, והדלת הראשית נפתחה עבורם במיוחד. "זו הייתה מעין 'יחידות' רק לנו", מתפעל עופר…

איך היה לראות את הרבי בפעם הראשונה?

אי אפשר לתאר… זה לראות מישהו שהוא בכלל לא מהעולם שלנו. הלב דפק בחוזקה בשעה שהוא נכנס לחדר… כבר חודש לפני כן הכנתי נאום קצר כדי לומר אותו בפני הרבי. אמרתי לעצמי שאני חייב ללמוד אותו בעל פה כדי שלא אתבלבל. 'אתה הולך לעמוד לפני המלך!' אמרתי לעצמי שוב ושוב.

ובפועל?

"פשוט נאלמתי… כל המילים שתכננתי להגיד, פשוט פרחו לי. לא יודע איך יצאו לי המילים שכן אמרתי כשסוף סוף זכיתי לדבר עם הרבי".

עופר עצמו לא זוכר את כל פרטי השיח עם הרבי, ולשם כך נעזרנו ביומני התקופה ובסרט הוידאו. 

השעה הייתה 12:30 בצהריים. המזכיר הרב גרונר הציג את הקבוצה מסידני, וציין כי הם בנו דגם של בית המקדש השני – והביאו זאת כמתנה לרבי.

הרבי נתן דולר אחד לעופר באמרו באנגלית "תודה רבה", ודולר נוסף "עבור המתנה שלך".

הרבי: "בקרוב ממש, זה העיקר"

עופר אזר אומץ ואמר לרבי "אני מעניק את זה לרבי כשי לחג החנוכה, ואני מקוה שבית המקדש ייבנה במהרה בימינו, ושזה יישאר רק בגדר של מדגם".

הרבי חייך והגיב: "בקרוב ממש, זה העיקר"

בשלב זה, הרבי מלך המשיח שליט"א בחן את המדגם במשך כמה רגעים, ואחר–כך הכניסו אותו ל'גן עדן התחתון', תוך כדי שהרבי מברר אצל הרב גרונר היכן יניחו את הדגם.

אחר כך עברו גם התמימים שהכירו את עופר והצטרפו אליו למעמד המיוחד. כזכור, הם גם אלה שהחזיקו את הדגם בשעה שעופר הציגו בפני הרבי. 

אחד הבחורים היה הת' יוסף ישעי' שי' ברוין, כיום רבה של קראון הייטס. הרבי העניק לו דולר נוסף באומרו: "זה בשביל הדגם", וכך אמר גם לתמימים נחמיה וילהלם, שמואל ונקרט ויצחק אקסלרוד. דולר נוסף קיבל גם רמי הראל מסידני.

כשעופר נדב נזכר במעמד ההוא, עיניו נוצצות מחדש. "הכי חשוב שהרבי אמר 'בקרוב ממש' על מה שברכתי שיבנה בית המקדש", הוא טורח לציין.

העובדה שהרבי קיבל את מתנתך, אינה דבר של מה בכך…

"בהחלט!", מסכים עופר. "כולנו היו במתח מה הרבי יגיד לעשות עם זה, האם הרבי אכן יקבל את המתנה. אני הייתי במתח רב, גם בגלל הסיבה שלא ידעתי אם אצטרך להחזיר את זה אחרי כל התלאות שעברתי במשך שלוש טיסות, מכבש אחד של מטוס לכבש אחר, תוך דאגה צרופה שהדגם לא יישבר.

"הייתי לחוץ מה תהיה תגובת הרבי. לא ישנתי לילות לפני זה. כאשר הרבי אמר להשאיר את זה, הוצפתי בכל כך הרבה אושר. אין דבר יותר חלומי מזה".

בשלב זה, הגיעו כמה מתנדבים שביקשו לקחת את הדגם לבניין הספריה, אבל עופר רצה את הזכות הזאת לעצמו. "ניצלתי את ההזדמנות להיכנס בעצמי לספריה המיוחדת", שם נמצא הדגם עד היום הזה, בקומה השניה של הספריה, ליד המעלית. 

זו היתה הפעם הראשונה בה הגיע עופר נדב לרבי מה"מ. בעקבותיה הגיעו עוד ביקורים. "בפעם האחרונה שהגעתי לרבי, נכנסתי גם לספריה כדי לראות את המודל שבניתי, ואמרנו 'לחיים'"…

ד"שים מבית המקדש

איזה תגובות קיבלת בעקבות בניית הדגם?

"קיבלתי הרבה ד"שים מבית המקדש… הייתי מקבל עדכונים, גם באמצעות כתבות שונות שהתפרסמו בעיתונים. במשך השנים הגיעו קבוצות של תלמידים מבתי ספר מארצות הברית ומקנדה. נאמר לי שעשרות אלפי תלמידים עברו בבניין הספריה כדי לראות מקרוב את המודל. זה סיפוק רוחני שאין דומה לו. ברוך ה'. זכיתי!".

הבניה של מודל המקדש שינתה משהו בחייך? 

"נהייתי 'מכור' לבית המקדש", צוחק עופר, "עד היום הזה. כל חודשיים–שלשה אני נוסע לירושלים ונכנס לראות שם את מנהרות הכותל ואת החיזיון בו רואים את הלווים והכהנים בעבודתם. זה מרגש אותי בכל פעם מחדש. כל מי שאני יכול, אני 'סוחב' אותו לראות את זה.

המשפחה, החברים והמכרים שלי כבר יודעים אודות הקשר המיוחד שלי עם בית המקדש ומעניקים לי דברים הקשורים למקדש. ליום הולדת האחרון למשל, קיבלתי מבני מתנה – ספר ענק של בית המקדש. כל זה נהיה בעקבות בניית הדגם"…

בשלט הקטן והמוזהב שעל הדגם אני רואה "מתנה לכ"ק אדמו"ר שליט"א. שיבנה מקדש במקומו ועומד על גג ביהמ"ק ואומר להם לישראל 'ענווים הגיע זמן גאולתכם'".

"נכון, אנחנו מחכים שזה יקרה, והרבי יבנה את בית המקדש. בסידני כבר אז כולם ידעו ודיברו על כך שהרבי הוא המשיח".

זכרונות נעימים מ-770

כאמור, לפני 15 שנה עלה עופר נדב לארץ הקודש, ומאז הוא מתגורר בראשון לציון. הוא שומר על קשר חם עם הרב יוסי גינזבורג. "בכל פעם שאני נוסע בעולם, אני תמיד מבקר בבית חב"ד המקומי. כשהגעתי לבנגקוק, התוועדתי יחד עם השליח הרב נחמיה וילהלם, והעלינו יחד זכרונות נעימים מ–770 ומהבאת הדגם לרבי".

עופר גאה בחברים שלו מהימים ההם. והוא משתף: "הרב ברוין אותו הכרתי באוסטרליה, כיום הוא רבה של קראון הייטס! הרב יצחק אקסלרוד הוא ראש ישיבה בכפר חב"ד, והרב גינזבורג הוא רב ושליח ברמת אביב. תראה מה זה, כולם שלוחים של הרבי מלך המשיח להכין את העולם לקבלת פני משיח".

למרות שהוא אינו לבוש בכובע וחליפה, עופר רואה את עצמו כחב"דניק לכל דבר וענין "לא רק בגלל ה–770 שיש לי במספר הטלפון", הוא צוחק. "אני גם מרגיש שאני לוקח חלק בשליחות של הרבי היכן שאני יכול". כך למשל, כשביקר בהודו לפני מספר שנים, הגיע לבית חב"ד בדרמקוט, שם נערך ליל הסדר ל–450 מטיילים. הוא עזר שם לשלוחים לארגן את ליל הסדר, כשהוא מסתייע בנסיונו כמנהל מסעדה בסידני.

נו, מתי אתה מגיע שוב ל–770?

"כשאתה מדבר איתי על זה, אז באמת נדלק בי ניצוץ שאני באמת צריך להגיע כבר… הרבה זמן לא הייתי… זו תהיה גם הזדמנות לעשות שיפוץ קטן לדגם בית המקדש. אבל אני מפחד לפספס את ההתגלות של מלך המשיח כשאהיה שם. 

אל תדאג, אתה לא תפספס! הרבי מלך המשיח יתגלה קודם כל ב–770 ומשם יגיעו כולם לירושלים…

מצויין! אז אקנה כרטיס רק כיוון אחד…

הרב ברוין: כשהרבי נכנס ללובי, הוא כביכול לא ראה את כל התכונה סביב הדגם…

הגאון החסיד הרב יוסף ישעיה ברוין, מרא דאתרא וחבר הבד"צ של שכונת קראון הייטס, הוזכר בגוף הכתבה כמי שעופר הכירו בסידני, ולאחר מכן זכה להיות בין אלו שהגישו את מודל המקדש המיוחד בפני הרבי מלך המשיח.

כששאלנו על כך את הרב ברוין, הוא אישר מיד ונזכר באותו מעמד מיוחד. על הדרך שמענו ממנו על תקופת השליחות כבחור בסידני.

"עיקר השליחות שלנו כ'התלמידים השלוחים' לסידני, היה לימוד התורה, וכפי שהרבי התווה זאת עם קבוצת השלוחים הראשונה: "לכבוש את אוסטרליה על–ידי לימוד התורה".

היינו קבוצה של 18 בחורים, וכל אחד התמקד, בנוסף לעיקר השליחות בשמירת סדרי הישיבה, בסגנון אחר של פעילות. עם הישראלים עבדו בעיקר התמימים הישראלים שבקבוצה, יוסי גינזבורג ושלמה רסקין, בעוד שאני התעסקתי בעיקר עם תלמידי המתיבתא המקומית. פעלתי שם הן עם החב"דניקים, והן עם אלה שטרם כאלה בגלוי. מסרתי להם שיעורים ברמב"ם, ופעלתי עליהם שיכתבו בשורות טובות לרבי וכד'. בין התלמידים היה גם גם תומר נדב, בנו של עופר.

עופר למד עם הרב גינזבורג בקביעות, ובעקבות כך החל לבנות דגם של בית המקדש.

יום אחד סיפר לי חברי לשליחות והחברותא שלי ללימוד חסידות בבוקר, הרב יוסי גינזבורג, שהוא הולך לשכנע את עופר להביא את הדגם לרבי. "מה?!", נדהמתי. "אחרי שהוא למד ועבד והשקיע בזה כמה חודשים?", שאלתי אותו. בפועל, כשהרב גינזבורג דיבר איתו, עופר הסכים בשמחה.

בהשגחה פרטית מופלאה, נכחתי גם אני בעת מסירת הדגם לרבי שליט"א, וכך התגלגלו האירועים:

אחי התחתן באותם ימים בניו יורק, ונסעתי לחתונה, לא לפני שקיבלתי אישור מיוחד מההנהלה. 

[במאמר המוסגר: התלמידים שנסעו לאוסטרליה בשליחות הרבי, נסעו לשנתיים תמימות, בלי לנסוע משם כלל. בשנת תנש"א, בעקבות אישור מהרבי לשניים מהשלוחים במלבורן לנסוע לחתונה שהתקיימה במשפחתם, שאר הקבוצה כתבו לרבי שהם מתחננים ומפצירים לקבל הסכמה לנסוע לרבי ליום הבהיר י"א ניסן, התחלת 'שנת הצדי"ק'.

"מובן ופשוט", הוסיפו במכתבם, "שכתוצאה מהנסיעה יתוסף התחדשות וחיות חדשה בהמשך מילוי השליחות כאן, ולמה נגרע משאר חברינו השלוחים שיחיו בכל רחבי תבל בענין זה".

הרבי מלך המשיח שליט"א הקיף את מה שכתבו "מובן ופשוט שכתוצאה מהנסיעה יתוסף התחדשות וחיות חדשה בהמשך מילוי השליחות כאן", וכתב: "ועל פי זה כדאי, ויהא בשעה–טובה ומוצלחת. אזכיר על הציון".

בעקבות האישורים, הרב פלדמן שליט"א – השליח הראשי בסידני – שאל את הרבי האם נשתנו העתים? והרבי הקיף את המילים "נשתנו העתים" כאות סימן חיובי.

בהתאם לכך שנשתנו העתים, נסעתי לחתונה של אחי. האישור שההנהלה העניקה למקרים מעין אלה, היה לשבוע בלבד. כיוון שכך, עשיתי חשבון שעדיף לי מסיבות שונות לנסוע לחתונה ולהישאר לשבת שלאחריה, מאשר להגיע לשבת שלפני החתונה, כך אוכל להרוויח פארבריינגען עם הרבי.

החתונה התקיימה בחג החגים י"ט כסלו, וחישבתי שאם כבר אשאר לשבת, אז ביום ראשון זה יהיה ערב חנוכה. אמרתי להנהלה שזו תהיה בעיה לנסוע בחנוכה, שכן הרבי הורה שלא לעבור את קו התאריך באמצע חנוכה, בכך 'מפסידים' יום.

"אז תישאר עד אחרי חנוכה", קבעה ההנהלה, ואני הרווחתי את כל ימי החנוכה יחד עם שתי התוועדויות של הרבי: שבת פרשת וישב תשנ"ב (השיחה המפורסמת על מהפכת צרפת), ושבת פרשת מקץ].

בהיותי בשדה התעופה בסידני, ראיתי את עופר נסחב עם דגם המקדש לקראת נסיעתו לרבי, אך טסנו בטיסות שונות.

ביום ראשון כ"ד בכסלו, תכננתי לעבור בדולרים, לכבוד בואי מסידני. עוד לפני שנעמדתי בתור, חלפתי על פני בניין 770, ובהשגחה פרטית ראיתי את עופר ועמו החבר'ה מסידני והתמימים שבאו לעזור לו להציג את הדגם בפני הרבי. כשראו אותי, קראו לי להצטרף אליהם. זה היה הפתעה מוחלטת עבורי.

בין כך ובין כך, פתחו לנו במיוחד את הדלת הראשית של 770, וחיכינו בלובי שהרבי ייצא מחדרו הקדוש למעמד חלוקת הדולרים.

עובדה מעניינת שראויה לציון: הדגם הוא גדול וסביבו עמדנו קבוצה, אי אפשר היה להתעלם מכך, שכן זה בלט ותפס את העין מיד בכניסה לחדר. כמובן, שחברי המזכירות שעמדו שם ר' לייבל גרונר ור' בנימין קליין, וכל המי ומי, כולם התעניינו בדגם. ובכל זאת, כשהרבי נכנס ל'לובי' וניגש לסטנדר שלו, כאילו לא ראה את כל התכונה סביב הדגם. מבחינתו היה אך ורק מי שעמד לפניו, הוא ולא אף אחד אחר…

כשעברנו עם הדגם, הרבי נתן לכל אחד דולר נוסף ואמר לכל אחד מאיתנו "זה בשביל הדגם". מילים הללו חקוקות אצלנו עד היום. ואז הרבי אמר לר' לייבל "את זה הרי צריך להשאיר כאן". ככל הזכור לי, לאחר מכן עלינו עם זה במדרגות הפנימיות לקומה השלישית ולא יצאנו עם זה מחוץ לבניין 770.

בערב שבת פרשת מקץ הכנסתי בקבוק 'משקה' עבור התוועדות ה' טבת בסידני. כאשר ניגשתי לקבל מהרבי את בקבוק המשקה בהתוועדות, מזג לי הרבי 'לחיים' הרבה יותר מהרגיל, כמעט כוס שלימה… יצאתי מהכלים, הרי הייתי רק בחור…

(מוגש לרגל פרשיות בניית המשכן)

חלק מהתמונות צולמו על-ידי דוב בער הכטמן