מרצים חב"דיים על השמחה: הרצאה מצחיקה זה עניין רציני

הביא לדפוס: מנדי דיקשטיין, באדיבות מגזין בית משיח

חמישה מרצים חב"דיים הפוגשים מדי יום קהלים שונים ומגוונים של אנשים במסגרת הרצאות, מספרים על שילוב ההומור בהרצאות שלהם, מה מינון ההומור הנכון שצריך לשלב בהרצאות, בדיחות שהשתבשו להם בהרצאות… וגם: מה מצחיק אותם בעצמם:

השועל רדף אחרי השטריימל • הרב עמרם מויאל

כבר מגיל צעיר נמשכתי לאמנות לסוגיה השונים. הייתי רקדן, הייתי מורה למחול, פנטומימאי, ועוד.

כשהתחלתי להתקרב ליהדות בזכות ר' צביקה רוכוורגר, חשבתי לעזוב הכול – את הבימה, את הבידור – הייתי איש במה והופעתי המון גם בתור חייל.

אולם אז קיבלתי הכוונה, שדעתו של הרבי היא לרתום כל דבר לקדושה בבחינת "כל מה שברא הקב"ה, ברא לכבודו". ככה הבנתי שאתה לא יכול לברוח מהתכונות ומהמתנות שקיבלת, ועליך להשתמש בהן.

תמיד השתמשתי ביכולות שלי במחול ובמשחק; הייתי עושה הפעלות לילדים, פנטומימה, וככה זה התחיל להתפרסם. רק בהמשך התחלתי לשלב גם הרצאות בפני קהלים שונים.

במהלך השנים פיתחתי כמה סדנאות שהיו בהן גם הפעלות שנגעו בתחומי עניין שונים בחיינו. תמיד שילבתי בהן מוטיבים של שמחה וצחוק.

למשל, הסדנה שלי העוסקת בזוגיות – נושא רציני מאוד. כדי לתת לזה גם חווייתיות, הכנסתי גם דברים מצחיקים במטרה להעביר מסרים עמוקים. אז למשל, כשאני רוצה להסביר רעיון של הרבי לשאלה שמישהי שאלה אותו: 'איך אני יודעת שזה הבחור שלי?' כאן אני משלב רעיונות בצורה הומוריסטית. למשל: מה יקרה כשחב"דניק יתחתן עם ברסלבית? ואז ייולד להם תינוק שיגיד: נח–נח–נכון–שהרבי מלך המשיח? אז זה מצחיק את האנשים וביחד עם זאת מעביר להם את המסר של הרבי שקובע כי אי אפשר לחבר בין תפיסות שונות, זה פשוט לא ילך.

או: מה יקרה לחב"דניק שיתחתן עם ברסלברית? מקסימום הם יצאו לשליחות ביער…

אנשים מבינים את המוטיב שיש בזה, ביחד עם קבלת המסר הברור שחייב להיות בין בני זוג חיבור וקו חשיבה משותף. דרך הבדיחה מעביר להם את המסר בצורה ברורה.

או בהרצאה בנושא שלימות הבית וזוגיות, אני מסביר שאיך שההורים מתנהלים ביניהם, משתקף אצל הילדים. הילדים הנם שיקוף של ההורים.

פעם, בפינת הבובות בגן הילדים, הילדים רבו, צלחות עפו, כיסאות מתעופפים והרבה צרחות. הגננת נכנסת ואומרת: "ילדים, די לריב! מה קורה פה?"

אחד הילדים מגיב: "אבל הגננת, אנחנו לא רבים".

"אז מה זה צריך להיות?"

"אנחנו רק משחקים באבא ואימא", עונה הילד.

אנשים צוחקים, אבל המסר ברור. הם מקבלים את התוכן בצורה חווייתית לצד עומק ברור שנקלט דרך הצחוק.

שמעתי שיש לך סדנה שלמה שנקראת 'סדנה של הצחוק'. מהי בעצם?

אני קורא לסדנה הזאת: סוד השמחה והצחוק, כי המטרה זה להיות בשמחה, והיסוד של היהדות זה שמחה.

בשבוע האחרון ראיתי וידאו שהרבי מדבר על השמחה, והוא אומר לר' שמואל חפר, שגם ביום סגריר, אפרורי, צריך להיות שמח כמו ביום שטוף שמש. זה מדהים. יש אנשים שבזמן החורף הכול אצלם הופך להיות סגרירי; הם נכנסים לתרדמה של חורף ולא מסוגלים לתפקד. קורים לזה בז'רגון המקצועי 'דכאון חורף'. הם חיים כשיש שמש. כשהקיץ מופיע, הם פשוט פורחים.

בסדנה של השמחה אני מדגיש את כל עניין ההשפעה של החיוך. אני מפעיל את האנשים ועוזר להם לתרגל עם כל מיני כלים, שהעוצמתי שבהם הוא צחוק. כי מה זה צחוק? צ–חוק – צא מהחוקיות של השכל שתוקעת אותך.

יש מקרים שבהם לא נכון לספר בדיחה בהרצאה?

תראה, יש אנשים שלא מבינים בדיחות. ברגע שצריך להסביר בדיחה, נגמר הסיפור.

צחוק אפשר לצחוק כל הזמן. הצחוק פועל כל הזמן, והוא מפעיל את אותו תא של הצחוקים. מה קורה באותו רגע? כשהאדם הבין את הבדיחה, נדלק לו תא במוח ששולח פולסים לבטן, והוא צוחק. אבל זה בתנאי שהוא הבין את הבדיחה. אם הוא לא הבין, הוא 'בחוץ'.

לפעמים מספרים בדיחה ורק שניים צוחקים בעוד אחרים לא מבינים. זו הבעיה בבדיחות. הרבה בדיחות בנויות על מנטליות, על סטיגמות של אנשים, על עדות וכו'. אז אם אדם לא מכיר את העדה, או לא מכיר את הסיטואציה, הוא לא יצחק.

ממה צריך להיזהר כשמספרים בדיחה או סיפור בהרצאה?

יש כאלה שנפגעים מבדיחות. יש עדות שמספרים עליהן בדיחה, ואנשים מהעדה נפגעים. זה מה שקורה בסטנדאפ. כדי לא לפגוע, אנחנו רוצים לעשות משהו טהור, אמיתי. תמיד צריך למצוא משהו שיכול לפעול על אדם בלי לפגוע בו ובלי לתת לו תחושה: אני בחוץ.

אשמח אם תוכל לשתף במקרה של בדיחה או סיפור שסיפרת בהרצאה שלך, שהתפתח לכיוון לא צפוי..

פעם העברתי סדנת צחוק לחיילים ואמרתי להם: יש בדיחות שרק חרדים מבינים. אם אספר לכם בדיחה של חרדים, אתם לא תבינו. הם התעקשו: "תספר, תספר"…

הסתכלתי לראות אולי יש איזה חרדי אחד שמבין מה אני מדבר, מישהו עם כיפה. מסתבר שאין אפילו כיפה אחת. כולם לוחמים, חבר'ה מהנח"ל. כיוון שהם לחצו, אמרתי להם אני חותם לכם שאף אחד לא יבין את הבדיחה.

ואז סיפרתי להם את הבדיחה: היה פעם שועל. השועל רץ רץ. פתאום טראח בום שטריימל!

החיילים הסתכלו עליי ככה ולא הצליחו להבין מה אני רוצה. הסתכלתי עליהם וחייכתי. "אמרתי לכם שרק חרדים יבינו את הבדיחה. אתם לא תבינו. הרי מה זה שטריימל, ממה עושים אותו?!

היה שם חייל בלונדיני כזה שהתחיל להתגלגל מצחוק. הסתכלתי עליו וניסיתי להבין מה הרוסי הזה הבין, מה הצחיק אותו. הוא היה נראה, עולה חדש שהגיע אתמול ממוסקבה. אחרי שנרגע קצת, אמר לי: "הרגת אותי!" במבטא אמריקאי מובהק. כששמעתי אותו, התחלתי לצחוק, ורק שנינו צחקנו בעוד כל החיילים מסתכלים על שנינו, לא מבינים מה קורה.

מה הסתבר? הבחור הזה, שנה וחצי לפני היה חרדי מבורו–פארק. לפי המבטא שלו זיהיתי שהוא 'בורו–פארקי', והוא היחיד שהבין את הבדיחה, כי רק לפני שנה וחצי עוד היה לו שטריימל על הראש… הוא ירד מהדרך וכעת התגייס ליחידה לוחמת.

בהתחלה הוא לא הבין את הבדיחה, כי העברית עדיין לא שגורה על לשונו, אבל אחרי שתרגמו לו, הוא פתאום קלט את העניין וקיבל התקפת צחוק.

זו דוגמה שבעצם בדיחה יכולה לפעול בצורה מאוד מאוד מוגבלת, ואתה מפסיד את המטרה.

צריך לדעת איפה להשתמש בבדיחה, לזהות את הקהל שלך, לזהות מה הבדיחה שיכולה לפעול עליהם, בלי לפגוע בהם.

יש לי סדנה נוספת שם אני אני עוסק בסודה וכוחה של המוזיקה. גם שם אני משתמש בהומור, אם כי בכיוון שונה, אבל אנחנו עוסקים הרי בהומור ולא במוזיקה…

כדי להעביר מסרים, אני משתמש לא רק בצחוק ובהומור, אלא גם דרך משחק ודרך ריקוד. זה פועל על אנשים בצורה מדהימה.

שלוש הסדנאות האלה של שמחה, ריקוד ומוזיקה, הן ההרצאות הכי חזקות ואני מופיע איתן בעולם עם יהודים וגם עם לא יהודים. עכשיו חזרתי מחו"ל, שם העברתי את זה בפני בני נוער גוים.

למרות כל זאת, בשלוש הסדנאות הללו יש עומק של קבלה, של חסידות, ויהדות. יחד עם זאת, זה מתובל עם הומור עוצמתי שמשחיל את המסר עם חוויה.

בעבר עבדתי בהייטק ועזבתי את העבודה לטובת הפצת המעיינות. הרבי כתב לי פעם "הפצת מעיינות". מאז עזבתי הכול וכיום אני מסתובב בארץ ישראל ובעולם ועוסק בהעברת המסרים האלה דרך הכלים שהקב"ה נתן לי.

המחשה חיה בזמן אמת • הרב זיו קצבי

למה חשוב לשלב הומור בהרצאה?

כבר נכתב בגמרא כי "רבה מקמי דפתח להו לרבנן, אמר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן, לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא". רבה, לפני שפתח את השיעור עם תלמידיו, אמר להם דברי–בדיחותא, והחכמים שמחו. לאחר מכן התיישב באימה וביראה וכך פתח את השיעור.

להומור יש השפעה מופלאה לפתיחת הלב של האדם ולהסרת מחיצות, וכשזה כך, השיעור 'נכנס' אחרת אל הלבבות.

אולם יחד עם זה חשוב לשים לב להמשך הכתוב – "לבסוף, יתיב באימתא"; לאחר הבדיחותא צריך להתיישב וללמד מתוך יראה ורצינות.

אני באמת חושב שאין זה מתפקידו של רב או מרצה להיות בדחן או ליצן. חשוב שהקהל ישמע וילמד בעיקר מתוך אווירה של רצינות. ההומור עוזר 'להחליק' את הדברים אל הלב, אבל בשום אופן הוא לא יכול להיות העניין המרכזי. צריך לדעת להתאים את המינון בהתאם לקהל ובהתאם לצורך.

איזו ההשפעה ראית שיש להומור בהרצאותיך?

במשך השנים יצא לי לעמוד מול קהלים שונים ומגוונים. לא פעם הוזמנתי למקומות בהם לחלק גדול מהקהל יש סטיגמה לא טובה, בלשון המעטה, לאנשים שנראים ולבושים כמונו. יושבים מולך אנשים עם פנים קפואות, ואתה מרגיש במוחש את ההתנגדות הטבעית שלהם כלפיך וזה עוד לפני שהתחלת לדבר. דווקא במקומות האלה, כשאתה מצליח להצחיק אותם באמת, עם דוגמאות פשוטות וסיפורים משעשעים מחיי היום יום של כולנו, הם משתחררים ונפתחים.

ממה צריך להיזהר כשמספרים בדיחה או סיפור בהרצאה?

הו, יש הרבה ממה להזהר… ההומור העממי והפשוט שלנו מתובל בהרבה דברים שצריך להיזהר מהם. אסור למשל לספר בדיחות על עדות מסוימות, או על אנשים ספציפיים; גם לא על מקצועות כאלו ואחרים. יכול להיות אמנם שרוב הקהל יצחק וירגיש משועשע, אבל אם חלילה פגענו באדם אחד, זה לא היה שווה.

אשמח אם תוכל לשתף במקרה של בדיחה או סיפור שסיפרת בהרצאה שלך, שהתפתח לכיוון לא צפוי..

לפני כמה שנים קרה לי סיפור מביך, אבל לצדו היה מוסר השכל חשוב.

השתתפתי ב'כינוס השלוחים הארצי' בניר עציון, וביקשו ממני לדבר בפאנל בנושא 'הרצאות והכנת שיעורים'. בין היתר עלתה שם שאלה על שימוש נכון בהומור ועל הזהירויות שצריך לשים לב אליהן.

נתתי דוגמה על הפסוק "אשר נשיא יחטא" וסיפרתי שמישהו בשיעור אצלי העיר הערה צינית בנושא. זה היה בתקופה שהתנהל משפט מתוקשר של הפרזידנט דאז – משה קצב. אמרתי שבדיחות כאלה הן שלא בטעם, כי למעשה הן מהוות לשון הרע, ובנוסף, לעולם אינך יכול לדעת אם בקהל לא יושב מישהו שקרוב אליו והוא עלול להיפגע, שלא לדבר על כך שיכולה להתעורר מכך מהומה.

לפתע קם אחד השלוחים ואמר בקול: "נכון מאוד, משה קצב היא גיסי…"

הייתי נבוך מאוד, למרות שהשלוחים מצידם היו משועשעים מאוד מהסיטואציה…

כמובן שלא הייתה לי כוונה לפגוע, אלא רק לתת דוגמה. למזלי הטוב, השליח ההוא לקח את הדברים ברוח טובה, והרב נפתלי ליפסקר שניהל את הפאנל, לקח את המיקרופון ואמר – 'הנה זכיתם לקבל בהשגחה פרטית ובשידור חי תשובה בצורה המוחשית והטובה ביותר.

הכומר נפל לארובה בפעם השלישית • הרב ישי אלגזי

זכיתי לעסוק בהרצאות לכל רובדי האוכלוסיה ולכל הגילאים מזה למעלה מ–8 שנים.

מדוע זקוקים להשתמש בהומור בהרצאות בנושאים 'כבדים' יחסית, כמו לימוד תורה?

המטרה בהרצאה היא לגעת בליבו של האדם. פעמים רבות אדם מציב מראש הגנות שונות מפני השפעה ושינוי. אנשים בטבעם רוצים להישאר במקום הנוחות שלהם; הם מתקשים לשנות את ההרגלים שלהם.

אחת הדרכים הטובות לעקוף את החסימות הללו, זה על ידי הומור. כאשר מספרים בדיחה עם מסר בצידה – לא סתם בדיחה בשביל בדיחה – זה גורם אדם לצחוק ולהיפתח למסר שאתה מבקש להעביר. בצורה כזאת, המסר יתקבל אצלו בין אם ירצה ובין אם לא.

מתי בעיקר צריך להשתמש ב'כלי' הזה?

בעיקר בתחילת ההרצאה, כשאתה רוצה להקליל את האווירה. הרבה פעמים אתה מגיע לקהל שהוא לא מכיר אותך ויש אווירה די קפואה בינך לבינם. לכן חשוב מאוד לעשות אווירה נעימה.

בקורסים לתורת הנאום לומדים, שכשאתה בא להשפיע על מישהו, הוא חייב להיות אתך. אינך יכול להשפיע עליו בזמן שהוא קפוא מולך. צריך אפוא לפתוח בפעולה של 'הצטרפות והובלה' בדמות בדיחה טובה או סיפור, לצד חיוך ויצירת אווירה טובה. כשהקהל כבר 'מופשר', אתה יכול בהמשך הדברים להשפיע עליו בצורה טובה יותר.

מנסיונך, למה ההומור גורם לפתיחות הזו?

בדיחה טובה נמדדת בכך שהיא גורמת להפתעה אצל האדם ששומע אותה. הרי בכל בדיחה יש סיום לא–צפוי ומפתיע. מכאן נוצר העונג של החיוך ושל הצחוק. כשאומרים על מישהו שהוא יודע לספר בדיחה טובה, הכוונה שהוא יודע להפתיע בסיום הבדיחה בצורה חזקה ובכך הוא גורם לעונג אצל השומעים.

כאשר הצלחת להפתיע את האדם ברעיון שנון או בבדיחה טובה עם סיום מפתיע שגורם לו לעונג, אתה בעצם מעורר את הכוחות הפנימיים ביותר שלו עד כדי כך שאתה יכול להשפיע עליו בצורה עמוקה.

איזו אפיזודה זכורה לך כאשר שילבת בדיחה בהרצאה?

באחת הפעמים הזמינו אותי לתת הרצאה ב'דינר' גדול. התוכנית הייתה שבזכות הדברים שלי, אנשים יפתחו את הכיס שלהם ויתרמו…

כדי לרתום אנשים ולגרום להם לפתוח את הכיס, חייבים לדבר אל הרגש שלהם; ממש להיכנס לתוכם ולסחוף אותם איתך, בלי זה הם פשוט לא יהיו איתך.

במהלך הערב סיפרתי בדיחות גם בתחילת ההרצאה וגם בתוך ההרצאה, לא ממש כבדיחות בפני עצמן, אלא מיני משפטים ומילות הומור שונות. ראיתי במוחש איך זה גרם לאנשים להיכנס לתוך העניין ולפתוח את הלב והכיס.

מאלו דברים או ביטויים כדאי להימנע כשמספרים בדיחה?

חייבים מאוד להיזהר לא לפגוע באנשים ולא לפגוע בעדות. יש המון בדיחות על עדות ועל התנהגויות מסוימות של אנשים. כמובן לא לספר בדיחות מהמפה הפוליטית. חשוב מאוד לזכור שאנחנו לא מכניסים פוליטיקה לתוך הרצאות והשיעורים שלנו; ברגע שיזהו אותך כמי ששייך לצד כלשהו, הצד שכנגד כבר לא יסכים לשמוע או לקבל ממך.

הבדיחות צריכות להיות נייטרליות, אך מצד שני להיזהר שלא ליפול בבדיחות של הומור זול המציבות את המרצה במקומות לא מתאימים.

כמו כן, מאוד חשוב לבדוק מי הקהל שיושב לפניך כדי לדעת איזה סיפורים לספר, אלו מילים להגיד, איזה בדיחות יגעו בקהל, ואיזה בדיחות דווקא יפגעו בו.

אני זוכר שהרציתי בבית חב"ד בלרנקה. בשלב מסוים שאלתי את השלוחים מי הקהל שישתתף באירוע. השלוחים הדגישו בפניי מיד כי בין האנשים יישבו גם אורחים לא–יהודים, ולכן יש להיזהר מאוד שלא לדבר על גויים בצורה לא הולמת.

הזהירות הזו נדרשת לא רק בחו"ל אלא גם בארץ ישראל. אני עובד במגזר הציבורי כרב ואני מרבה לדבר בפני קהלים שונים. כמעט תמיד נמצאים בהרצאות הללו גם לא יהודים. לכן חייבים לחשוב טוב מה מוציאים מהפה, ולדעת לנתב את השיח בחוכמה כדי שלא לדרוך על אנשים; אלא למצוא את המסילות אל הלב בצורה נכונה.

היה לך פעם מקרה שבדיחה תמימה לכאורה התפתחה לכיוון לא צפוי?…

אני מרבה להרצות גם בענייני בית המקדש. הרבה פעמים, כשאני מתאר דברים הקשורים לבית המקדש או סיפורים הקשורים לבית המקדש, אני משלב בדיחות והומור עם 'ויצים' קטנים בתוך הסיפורים. לדוגמה: אני לוקח את הסיפור שהגמרא מספרת על רבי שמעון בר יוחאי שנשלח לרומא כדי לבטל את הגזרות של הקיסר, ואני מכניס בפנים אלמנטים הקשורים לימינו כמו למשל 'הוא שלח לווטסאפ' או 'הוא אמר לו תשלח לי את הקובץ במייל', ואנשים צוחקים מזה שאני משלב אלמנטים מודרניים בתוך הסיפורים של פעם.

יום אחד ניגש אלי מישהו ואומר לי שהשילוב של קטעי הומור הקטנטנים הללו בתוך הסיפורים, גרם לו להבין שהדברים האלה הם לא סתם אגדה שהייתה פעם, אלא משהו של כאן ועכשיו. גם כאשר אני מדבר על ימות המשיח ואני משלב דברים מודרניים ועכשוויים בתוך הדברים, אנשים אומרים שזה מה שחיבר אותם לעניין. זה המחיש להם שמשיח זה לא משהו רחוק, אלא הדברים נראים מציאותיים ומקבלים חיים משל עצמם..

אולי מצחיק לשאול, אבל מהי הבדיחה האהובה עליך?

הבדיחה האהובה עליי היא אומנם קצת ארוכה אבל כשמספרים אותה נכון ובמהירות הנכונה היא מקרבת את האנשים שלא מעולם התוכן של הגמרא, אל ההוויה של סברות התלמוד והחשיבה התבונית.

כומר אחד הגיע לרב ואומר לו הרב אני רוצה שתלמד אותי גמרא שמעתי שהגמרא שלכם מאוד מאוד מעניינת ומאוד חכמה; בבקשה תלמד אותי.

אומר לו הרב "אתה גוי ויש לך ראש של גוי, אין סיכוי שתצליח להבין גמרא".

הפציר הכומר ברב עד שהרב אמר לו "אני מסכים ללמד אותך גמרא בתנאי שתענה לי על שאלה אחת".

"טוב" משיב הכומר "מה השאלה?"

שואל אותו הרב – "שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך ואחד יוצא נקי מי מבין שניהם ילך להתרחץ?"

"פשוט מאוד" עונה הכומר – "המלוכלך יתרחץ והנקי לא".

"אמרתי לך שלא תצליח להבין" אומר לו הרב. "בדיוק להפך – הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ, המלוכלך לעומת זאת, מסתכל על הנקי חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ".

"על זה לא חשבתי" מסכים הכומר, "שאל אותי עוד שאלה".

"טוב" אומר הרב "שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך ואחד יוצא נקי, מי מבין שניהם ילך להתרחץ?"

"פשוט מאוד" עונה הכומר בביטחון, "הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ, המלוכלך לעומת זאת מסתכל על הנקי חושב שגם הוא נקי, ולא הולך להתרחץ".

"שוב טעית" אומר לו הרב – "אמרתי לך שלא תצליח להבין… הנקי מסתכל במראה, רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ, המלוכלך מסתכל במראה רואה שהוא מלוכלך והולך להתרחץ".

"אבל לא אמרת שיש שם מראה" – מתלונן הכומר.

"זה מה שאמרתי לך" עונה הרב, "זה הראש שלך, אתה גוי ולא תצליח להבין. כשלומדים גמרא צריך לחשוב על כל ההיבטים האפשריים, צריך לחשוב על כל האפשרויות".

"טוב" נאנח הכומר "בא ננסה שוב, שאל אותי עוד שאלה".

"פעם אחרונה" נעתר הרב. "שני אנשים נופלים דרך ארובה, אחד יוצא מלוכלך ואחד יוצא נקי, מי מבין שניהם ילך להתרחץ?"

"זה נורא פשוט" מחייך הכומר, "אם אין שם מראה הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ, המלוכלך לעומת זאת מסתכל על הנקי חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ. אם יש שם מראה הנקי מסתכל במראה, רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ, המלוכלך מסתכל במראה רואה שהוא מלוכלך והולך להתרחץ".

עונה לו הרב "אמרתי לך שלא תצליח להבין, שאתה גוי ויש לך ראש של גוי. תסביר לי איך יכול להיות ששני אנשים יפלו דרך אותה ארובה, כאשר אחד יצא מלוכלך והשני ייצא נקי?!"

הפתיחה הזאת אמנם היא ארוכה, אבל כשמספרים אותה בצורה נכונה ומפתיעים את הקהל, זה פתח טוב להכניס אותם לעולם של עומק ההבנה היהודי.

ולסיום, כל מה שנותר לי זה רק לברך את הקוראים היקרים בחודש אדר שמח, ועם כל השמחה נוציא את הפנימיות שלנו לעולם, לקדש את העולם ולהאיר את העולם באור של גאולה, מתוך שמחה וטוב לבב.

הפילוסוף והתיש • הרב יפתח לוזיה

כמה שנים אתה עוסק בהרצאות?

השאלה ממתי נתחיל להפעיל את המונה… כבר בתור בחור בישיבה היו מזמינים אותי לדבר בפורומים שונים. עם השנים עבדתי לפתח את תחום ההרצאות ולהשתדרג בו להנאת השומעים ובעידודם…

מהי החשיבות וההשפעה שאתה רואה בהוספת הומור בהרצאות?

האמת שזה תלוי באיזו הרצאה מדובר ומי הקהל. יש נושא או קהל מסוים שאפילו חצי מילתא דבדיחותא תגרום להרמת גבה ותשווה להרצאה אווירת זלזול וחוסר רצינות. מנגד ישנם מקרים שזה בהחלט משרה אווירה נינוחה וקלילה, ופותח את הלבבות ואת המוחין לקבל ולזרום עם המסרים הנלמדים ביתר שאת.

כשההומור נצרך ואפקטיבי, השפעתו ניכרת ומשמעותית; הוא מרומם את הקהל, אפילו משלהב אותו, והופך את כל ההרצאה לסיטואציה שכיף להיות חלק ממנה.

אני חייב לשתף את הקוראים בתובנה שעלתה לי לאחר שנים רבות בתחום: הומור (במקרים רבים) הוא כמו תבלין: רצוי מאוד לתבל איתו את המאכל, יהיה קשה לאכול אותו בלעדיו, אך לא צריך להגזים איתו. לא רוצים ולא כדאי להשאיר את קהל השומעים רק עם טעם התבלין, הם צריכים גם לשבוע באמת…

אני מבקש להשתמש בנסיונך העשיר כדי להבין את מהותה של השפעה שיש לסיפור או לבדיחה בעת הרצאה.

לעניות דעתי יש חילוק ברור בין השניים: סיפור ובדיחה הם שני דברים שונים לחלוטין. יש בזה מה שאין בזה, ועם זאת מובן ופשוט שישנם גם צדדים דומים בשניהם.

שמעתי פעם סיפור על יהודיה שנכחה בהתוועדות של הרבי במהלכה סיפר הרבי בדיחה כלשהי. זה ממש תפס אותה, והיא התקרבה ליהדות בזכות אותה בדיחה.

לימים פגשה ברב שלא נמנה על עדת החסידים שנכח פעם בהתוועדות של הרבי מה"מ, ולאחר ששמע שהרבי סיפר בדיחה, הדבר לא מצא חן בעיניו. הוא קם ויצא ללא שוב… כשהיא סיפרה לו שבזכות אותה בדיחה היא כיום שומרת קלה כבחמורה – הבין שיפה בדיחתו של נשיא הדור מתורתם של רבנים…

בכלל, פעמים רבות רואים, בפרט כשהרבי בא במגע עם יהודים שאינם חסידים בגלוי (בוידאו'ס של חלוקת דולרים זה מאוד שכיח), שהרבי מאוד מחויך עם הרבה הומור, ומשרה על הבאים בשעריו אווירה נינוחה, כמעט חברית. לפי הסיפורים ששמענו, גם הרבנית השרתה סביבה אווירה טובה ונעימה.

ממה צריך להיזהר כשמספרים סיפור או בדיחה בהרצאה?

צריך לזכור שהרצאה, שיעור או התוועדות, אינם מופעי סטנד–אפ בהם כמעט הכל מותר וקביל. מן הראוי להימנע ולהיזהר עד הקצה האחרון מבדיחות על עדות ו/או על זרמים כלשהם, במיוחד אם ישנם כאלו בקהל.

אני משתדל (ולעיתים לא תמיד מצליח…) להימנע גם מבדיחות על נשים בפני ציבור של גברים ולהיפך. זה עלול לגרום לזלזול של אחד מהם כלפי השני, וזה ממש לא מה שאני רוצה להשיג. גם בדיחות על השקפת עולם (כולל פוליטית) כזו או אחרת, עלולה לפגוע באחד המאזינים ולגרום לתחושת סלידה וריחוק. גם כאשר מספרים בדיחה על גירושין וכדומה, זה עשוי לפגוע במי שגרוש, או שרוי בתהליך כזה, או כאלה שהוריו התגרשו. הוא לא אמור להרגיש רע עם זה בגלל שהמרצה רוצה להנעים את האווירה. צריכים להיות זהירים ורגישים.

היה לך מקרה שמישהו לא הבין את בדיחה ונפגע ממך?

פעם מסרתי שיעור לגברים ונשים אצל משפחה מהמושב שלנו, והסברתי רעיון שהופיע בשיחה של הרבי אותה לימדתי בין היתר באמצעות המילים "ילד בכיתה טיפולית…" זה נפלט לי אגב אורחיה כחלק מההסבר. לפתע אחת הנשים אומרת לי בנימה פגועה: "דבר יפה הרב, הבת שלי בכיתה טיפולית.." כמובן שהתנצלתי מיד והסברתי שלא הייתה לי שום כוונה לפגוע, אבל זה יכול היה להיחסך אם הייתי קצת יותר רגיש ושם לב למילים הספציפיות המשוגרות מפי.

אפיזודה נוספת שזכורה לי, אם כי היא איננה בדיחה. פעם דיברתי באזכרה, ובסיום הדברים אמרתי ליהודי שאביו נפטר: "ויהי רצון שתזכה להיפגש עם אביך בקרוב…" בטרם הספקתי להוסיף את המילים "ממש, בתחיית המתים והקיצו ורננו שוכני עפר!" הוא זעק בבהלה: "חס ושלום! מה אתה רוצה להרוג אותי??…" צריך לשים לב לסנכרון הביטויים שלנו עם הלקסיקון המוכר לקהל.

לסיום, אשמח אם תשתף את הקוראים בבדיחה אהובה עליך:

אני אוהב לפתוח את ההרצאות עם הבדיחה הבאה:

פילוסוף אחד החליט להעביר הרצאות פילוסופיות בכפרים ובעיירות קטנות. מטבע הדברים המאזינים היו נרדמים בזה אחר זה, והוא היה מוצא את עצמו מדבר לעצמו.

ערב אחד הוא התחיל להרצות באיזה כפר ולמרבה ההפתעה מגלה שאחד המאזינים לא נרדם ואפילו מהנהן עם הראש לאות הסכמה. הוא התלהב והמשיך לדבר בחיות יתירה. לפתע המאזין החל לשלול את הנאמר בתנודות ראש ימין ושמאל, וכך חוזר חלילה כל ההרצאה – פעם מאשר בהנהון ופעם שולל בתנועות ראש ימינה ושמאלה…

בסוף ההרצאה המאזין שלנו אישר את הדברים בתנודת כן בולטת ובוטחת.

ניגש אליו הפילוסוף בהתרגשות: "נו, איך היתה ההרצאה? ראיתי שנהנית!" עונה לו המאזין: "נהניתי?! הרי לא הבנתי מילה אחת ממה שאמרת"…

מתפלא הפילוסוף: "מה?? הלא במו עיניי ראיתי כיצד אתה מאשר ושולל את הדברים שוב ושוב! ובסוף אפילו הסכמת באופן מוחלט!"

ענה לו המאזין: "לא הבנת, היה לי תיש שמאוד אהבתי. לפני שבוע הוא נעלם לי ואיני מוצא אותו. כשעלית לדבר, עמדת בזווית כזו עם הזקנקן שלך, שנראית בדיוק כמו התיש שלי. הייתי בטוח שסוף סוף מצאתי את התיש האהוב שלי!… לאחר מכן שינית זווית והבנתי שאתה למעשה לא התיש שלי; אח"כ חזרת לזווית המקורית ושוב השתכנעתי שזה אתה! לאורך כל ההרצאה אני מתלבט האם אתה התיש שלי או לא, לבסוף הגעתי למסקנה שאתה תיש, אבל לא שלי…"

זנב ההרינג סגולה לחכמה • הרב יעקב (יענקוש) זילברמן

כמה שנים אתה עוסק בהרצאות?

זה קרוב לעשרים שנה. כשהגעתי כשליח לאוקראינה בגיל 23, הייתי מרצה  בפני הקהל בכל שבת כחלק מתפקידי כמנהל הקהילה בקייב. גם לאחר שחזרתי לארץ ישראל לפני מספר שנים, זכיתי לנצל את הכישרון שנטע בי הקב"ה ולעורר את הלבבות.

מהי לדעתך החשיבות של ההומור בהרצאה?

ידוע הסיפור על אחד האמוראים שהיה מתחיל את השיעור שלו עם בדיחה. במהלך השנים שמעתי על כך הסברים רבים, כמו למשל שזה בעצם היה בונוס למי שהיה מגיע ראשון לשיעור…

אני חושב שהומור מוסיף המון וגם מביא את האדם לריכוז רב יותר. לכן אני חושב שזה חשוב להתחיל את ההרצאה בבדיחה הגורמת לקירוב לבבות ולהקשבה מקסימלית.

אגב, חשוב מאוד גם להחמיא לציבור המאזינים בתחילת ההרצאה. מנסיוני אני יודע שזה לא מובן מאליו שאנשים מתאספים בשעה מאוחרת לשמוע אדם שלרובם זו הפעם הראשונה שהם רואים.

אשמח לשמוע ממך תובנה שנובעת מהחיבור של הרצאה להומור.

אני תמיד אומר ש'מחשבה' אותיות 'בשמחה'. יש לנו את היכולת לשנות את המחשבות שלנו על ידי שמחה. כאשר אוטמים את האוזניים לא שומעים דברים לא נעימים, וכאשר עוצמים את העיניים ניתן להתעלם מדברים לא חיוביים – אבל את המחשבות לא ניתן לעצור אותן. מה שכן אפשרי הוא להפוך את המחשבות לטובות ושמחות. וזה בעצם הקשר להרצאה: גם כאשר מגיעים לדבר על נושאים חשובים ו'כבדים' כמו דוגמה אישית, חינוך הילדים, הדרכים להתמודד עם נוער נושר וכו', המפתח לפתוח את המוח והלב לקבל את הדברים זה על ידי הומור.

ובכלל, החיים בשמחה הם חיים טובים ויפים יותר. תשעים אחוז מהדאגות שמטרידות את האדם לא באות לידי מימוש; כל המחשבות הלא טובות והדאגות שנובעות מכך, זה חלק מעצת היצר להפיל את האדם בפח העצבות והדיכאון. השימוש בהומור, גם הומור עצמי, גורם לאדם למזער את הדאגות שלו ולקחת את החיים הרבה יותר בקלות.

ממה צריך להיזהר כשמספרים בדיחה בהרצאה?

הדבר הכי חשוב שלא יצא קלקול מפינו, וכמובן שלא יצא חלילה מילים פוגעניות; שהכל יהיה בגדרי הקדושה.

לפני עשר שנים הייתי בהרצאה במהלכה סיפרתי בדיחה על חשבונה של עדה מסוימת. אחרי ההרצאה ניגש אלי מישהו ואמר לי שהוא מאוד התרשם מהתוכן ומדרך ההגשה, אבל הבדיחה שאמרתי באמצע הרסה לו את הכל. הוא לא אהב את זה שאני יושב וצוחק על עדה אחרת. מסתבר שלמרות הנימה המבודחת והקלילות בה דיברתי, הוא לא לקח את זה כבדיחה. לכן צריך להשתדל מאוד ולזכור שיש אנשים שהם רגישים יותר.

איזו בדיחה אתה זוכר ש'עשתה את העבודה'?

בשנת תשע"א נסעתי עם הרב משה אסמן ומקורבים נוספים ברכבת מקייב למוסקבה (במצב הנוכחי זה נשמע בדיחה עצובה…) להכנסת ספר תורה בבית הכנסת של הרב יצחק קוגן שי'.

בדרך הארוכה של עשר שעות ישבנו ביחד כמה יהודים מהקהילה והתוועדנו עם 'לחיים' כדבעי. לידנו, בקרון ה–VIP ישב גוי עשיר ומפורסם שניסה להתחבר אלינו. הוא ביקש להצטרף להתוועדות שלנו וכיבדנו אותו גם כן בכוסית 'לחיים'.

לאחר שהרגיש בנוח, פנה אלי ואמר לי: 'היהודים זה העם הכי חכם, איך אני נהיה חכם כמותכם'?

אמרתי לו: 'אין כזה דבר שאלה בלי לשלם עליה. אם אתה רוצה לדעת תשובה איך הופכים לחכמים, זה עולה כסף'… הוא לא הבין את הבדיחה ואמר ברצינות: 'אני מוכן לשלם לך' ותוך כדי דיבור שלף מהארנק $3000 והניח על השולחן כדמי לימוד…

אמרתי לו שאני בדרך כלל לוקח יותר, אבל לכבודו אני עושה הנחה. לקחתי את $3000 והוא ציפה בדריכות לשיעור, היה שם דג הרינג שהבאנו איתנו לדרך. לקחתי את הזנב של הדג הרינג נתתי לו ואמרתי לו: "אתה רואה, כשאנחנו אוכלים את זה, אנחנו נהיים חכמים"…

הוא מיד תפס את זנב הדג ואכל אותו בבת אחת. לאחר ששתה עוד קצת חזר לכיוון שלנו ושאל אותי "איפה קנית את הדג?" אמרתי לו שקניתי אותו בשוק.

"וכמה הוא עלה לך?"

אמרתי לו שזה עלה כ–4 דולר במטבע הגריבנה המקומי.

"רגע, ואתה לקחת לי רק על הזנב $3000?…"

"נו, אתה רואה שזה עובד ואתה מתחיל להיות חכם", אמרתי…