הרב זילברשטרום בהתוועדות חסידית: "חנוכה – נוסעים למלך!"

שניאור זלמן נוימן, מגזין בית משיח

מי שמגיע בימים אלה ל– 770 בית משיח, עשוי בהחלט לחשוב שמישהו התבלבל בלוח השנה… עשרות המזוודות הפזורות בכניסה ובמבואות הבניין, הקהל העצום שממלא את הזאל הגדול, כמו גם עזרות הנשים המלאות עד אפס מקום – מזכירים את האווירה של תשרי. אבל הקור של מינוס 5 מעלות בחוץ, והחום של שלהבות הנרות בפנים, מבהיר כי חג החנוכה הגיע. ועמו גם מגיעים בשנים האחרונות אלפי אורחים ואורחות. והשנה במיוחד – גם ילדים וילדות. אנשים, נשים וטף. 'הקהל' כבר אמרנו?

האם זו האווירה המיוחדת והחגיגית, התפילות עם הרבי מלך המשיח שליט"א ובמיוחד ההדלקה המרגשת מידי יום? האם חנוכה הוא זמן נוח יותר ופחות עמוס מחודש תשרי, ב–770 ובמקומות הלינה, ובמיוחד להגעה עם ילדים קטנים? האם זה בגלל ה'חופש' ממוסדות החינוך, שחסידים רבים, גברים או נשים העוסקים בהוראה לא יכולים כמעט לנסוע סתם כך באמצע השנה? או סתם, פשוט להגיע לרבי מלך המשיח… מן הסתם בין הנוסעים יהיו שיאשרו שכל התשובות נכונות…

כל זה התחזק שבעתיים השנה, שנת הקהל. תמיהת הרבי משנת הקהל תשל"ד מהדהדת אצל רבים: "מדוע לא הבאתם גם את הילדים, מְ'שְׁטוּרֶעמְט דָאךְ ווֶעגְן הַקְהֵל [= הרי מרעישים אודות הקהל], האנשים נשים וטף"?!… או כדברי הרבי בהזדמנות אחרת, שתיכף ומיד זוכים ל"הקהל" דכל בני ישראל . . ושומעים קריאת התורה מפי המלך – כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו…

'הקבוצות של חנוכה'

במשך השנים הגיעו אורחים רבים לכבוד חג החנוכה לרבי מלך המשיח, באופן אישי או בקבוצות. בחנוכה תש"נ הביא השליח הרב אהרן אליעזר צייטלין ע"ה, קבוצה של כמאה יהודים מצפת ומארץ הקודש בכלל, מקורבים רבים לצד כמה מאנ"ש. הם זכו לעידוד וקירובים מיוחדים וברכות מהרבי שליט"א.

הקבוצה כללה משתתפים ממקומות שונים, ובתשנ"ג לדוגמא, 'קבוצת צפת' של הרב צייטלין מנתה יהודים שהגיעו מל"ב ישובים (!) מארץ הקודש, שזכו לחגוג בצל הקודש ולראות בעיניהם את הרבי מלך המשיח שליט"א מעודד את שירת יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

גם כיום מגיעות קבוצות, כשהבולטת היא קבוצה של נשים ובנות מכל רחבי הארץ בארגון נשי חב"ד צפת. זאת לצד אברכים ומשפחות מהארץ ומרחבי העולם.

התשובה שהכריעה

אחד הנוסעים הקבועים שניתן לראות ב–770 בית משיח מידי שנה בחג החנוכה, הוא הרב טוביה זילברשטרום, רב שיכון חב"ד בירושלים. שמענו מפיו כמה סיפורים בהתוועדות חסידית:

בפעם הראשונה שהגעתי עם קבוצת בנות, התחלנו עם שבע בנות שהיו צריכות ברכה לשידוך. מפה לשם, הצטרפו עוד כמה בנות והקבוצה מנתה 17 בנות. עד פסח ב"ה כולן נהיו כלות!

שנה אחר כך הבת שלי ארגנה את הקבוצה, וכבר היו 37 משתתפות. כיום ב"ה אני מלווה את הקבוצה של נשי חב"ד צפת, קבוצה שהולכת וגדלה וכבר מונה מאות נשים נערות וילדות, מכל הגילאים.

באחת השנים הראשונות של קבוצת צפת, התלבטתי באופן אישי אם לנסוע. במקביל הם התלבטו האם בכלל לעשות קבוצה.

כמנהגי בכל לילה, פתחתי את האגרות קודש של הרבי, ושם הרבי כתב על חודש כסלו, ותוכן המכתב היה: זה הזמן של הפצת המעיינות וצריך להוסיף שיעור, ואתה מתלבט אם להוריד שיעור?

באותו רגע החלטתי שאסע ואמסור שיעורים. למחרת התקשרתי לצפת ושאלתי האם תהיה השנה קבוצה.

– למה אתה שואל?

כי קיבלתי מכתב מהרבי שצריך להוסיף שיעורים ולא להוריד.

– מתי זה היה?

ברבע לשתיים עשרה במוצאי שבת.

התברר, שבדיוק במוצאי שבת הם ישבו לאסיפה לדון האם לארגן קבוצה או לא, ובשעה אחת עשרה וחצי הם סיימו בהחלטה לדבר איתי למחרת לבדוק האם אני נוסע השנה, ולפי זה להחליט מה לעשות. והנה רבע שעה אחר–כך פתחתי את האגרות קודש, והרבי דאג שהקבוצה תגיע אליו לחג.

זו היתה הזמנה אחת מהרבי. אחת מני רבות. ב"ה זכיתי לנסוע מאז תשמ"ז ברציפות מידי חנוכה! כיום כבר אין התלבטות, אבל מידי פעם אני זוכה לראות כעין הזמנה אישית ויחס מיוחד מהרבי לנסיעה.

"זילברשטרום כבר הגיע?"…

באחת השנים, בראש השנה הרהרתי במצבי העגום, איפה חסיד נמצא בראש השנה? אצל הרבי! ובמשך כל החג השתוקקתי להיות במקום האמיתי. דמעות עלו בעיני. איפה אני ואיפה 770… אבל אני צריך להיות במקום שליחותי.

מיד במוצאי ראש השנה החלטתי שאם לא הייתי בראש השנה, לפחות אסגור עכשיו כרטיס לחנוכה, וכך עשיתי. באותו לילה שלח לי יהודי הקלטה של הרבי מהתוועדות, בה שומעים את הרבי שואל "זילברשטרום כבר הגיע?"…

גם השנה קיבלתי הזמנה. בהשגחה פרטית קראתי באגרות–קודש ימים ספורים לפני הנסיעה, אגרת מחודש כסלו על הנסיעה באמצע השנה, ועל הצורך להתכונן לנסיעה. כל פעם יש גילוי חדש.

מסובבים בניסים

יש 'בריח–תיכון' שמלווה את כל נסיעותיי בחנוכה, מאז שנת תנש"א, אראנו נפלאות. פגשתי אז ב–770 יהודי שאמר לי 'יש לי רק בנות ואין לי בנים'. אמרתי לו: בוא עכשיו ותבקש ברכה מהרבי! בתחילה הוא חשש שידחפו אותו, אבל עודדתי אותו לגשת, ואמרתי לו: אני לא מבין, אתה רוצה ברכה?

ברוך ה', הוא ניגש לרבי וזכה לברכה, ואכן נולד לו בן שגדל להיות תמים מצטיין וכיום ב"ה כבר אב משפחה.

מאז זה הפך למסורת של נסים ונפלאות. אין שנה שאני לא דוחף יהודים להגיע לרבי, או פוגש אותם שם ומעורר אותם, ושומע נפלאות בענין הזה של זרעא חיא וקיימא. כולל השנה האחרונה.

באחת השנים פגשתי אברך שסיפר לי שעברו כבר עשר שנים מחתונתו וטרם נולדו להם ילדים. הם ניסו כבר הכל, אך ללא הועיל. שכנעתי אותם להגיע איתנו לחנוכה, ואמרתי להם: בעזרת ה' תחזרו השנה עם ברכה מהרבי לילדים!

כעבור שנתיים נפגשנו שוב בחנוכה ב–770. האברך התרגש לראות אותי, ואמר: "בוא רגע החוצה". הוא הראה לי את אשתו עם הילד בעגלה. "באנו להגיד תודה לרבי!" אמר בעיניים נוצצות.

זוג אחר, שחיכו לילדים 11 שנים ר"ל, ובשנה שעברה נסעו לרבי לחנוכה – עכשיו הם מחכים כל יום ללידה בעז"ה.

הרבי משפיע ברכות ואני רואה את זה במוחש בכל שנה. העניינים נמשכים, הכל נפעל, גילוי אלקות כל שנה מחדש.

לפני ארבע שנים פגשתי ב'זאת חנוכה' זוג שלא הכרתי. היה להם ילד אחד, וכבר שמונה שנים הם מחכים להתרחבות המשפחה. סיפרתי להם על הנסים שראיתי בשנים האחרונות בענין, ואמרתי להם: בעז"ה שנה הבאה אתם תספרו לי על התגשמות המופת מהרבי.

שנה אחר כך רץ לעברי מישהו ב–770, ושאל: אתה מכיר אותי? השבתי בשלילה, והלה המשיך בהתלהבות: אתה לא זוכר? שנה שעברה נפגשנו בזאת חנוכה. והנה ב"ה בעוד חודש אשתי צריכה ללדת…

רגעים מרגשים בהדלקת הנרות אצל הרבי

כל רגע שנמצאים ב–770 הוא רגע מרומם. ויש גם רגעים מיוחדים יותר כמו זמני התפילות ואמירת ההלל ברוב עם. אבל גולת הכותרת היא כמובן מעמד ההדלקה. זה משהו מיוחד במינו.

באופן אישי, המעמד הזה מעלה בזכרוני מראות משנים קודמות. כאמור, זכיתי לנסוע לרבי בכל שנה מאז תשמ"ז, וגם בשנות הלמ"ד זכיתי להיות מספר שנים. בשירת 'הנרות הללו' הרבי הסתכל חליפות על הסידור ועל הקהל, והעיניים של הרבי בערו–בערו, כמו שני לפידי אש. אף אחד לא יכל להיישיר מבט לעיניים של הרבי. פעם חשבתי שאולי רק אני מרגיש ככה, והנה אני שומע שני חסידי סטמאר שהגיעו להדלקה לראות את הרבי, אומרים אחד לשני: "עיני אש"… הבנתי שזה לא רק אצלי.

גם בתשנ"ג, עם כל המצב כביכול לעיני בשר, הרבי יצא למרפסת, נעמדתי במקום שאוכל לראות את הרבי. והנה הרבי הסתכל עלי, הורדתי את העיניים, לא יכולתי. ממש מבט שחודר כליות ולב, שוטף ורוחץ אותך, מטהר ומזכך.

גם כיום אלפי חסידים מגיעים להדלקה עם הרבי, רוקדים ושמחים ומחכים כבר לראות את מלכנו תיכף ומיד ממש.

זכיתי לראות את הרבי עצמו מדליק נרות

מלבד מעמד ההדלקה בבית הכנסת, פעם אחת זכיתי לראות את הרבי בעצמו מדליק נרות חנוכה! דבר שגם במשך כל השנים, רק בודדים ממש זכו לראות.

היה זה בשנת תשל"ח. נודע שהרבי יתוועד במוצאי שבת קודש. כולם הלכו איפוא הביתה להדליק נרות, על–מנת לחזור אחר–כך ל–770 להתוועדות. הרבנית שהיתה בבנין הספריה בשבת, כבר נסעה הביתה. עשיתי חושבים, אחד ועוד אחד, בטח הרבי ידליק עכשיו, מיד אחרי הבדלה כאן על פתח חדרו הק' ויישאר ב–770 להתוועדות. עשיתי 'שמיניות באוויר' למצוא דרך לראות את הרבי. ידעתי שזו הזדמנות של פעם בחיים.

בגן עדן התחתון במדריגות לכיוון דירת הרבי הריי"צ, כיום יש שם מיזוג אוויר אבל אז היה שם חלון. הייתי צריך לטפס על שני גגות כדי להגיע לחלון מבחוץ.

הרבי השתמש במנורת חנוכה שהובאה מהספריה. לא המנורה הפשוטה הרגילה שתמיד הרבי הדליק בה, שהיתה אז בבית (ואחרי תשמ"ח הרבי הדליק בה בחדר).

ר' לייבל גרונר הדליק לרבי את השמש, וראיתי איך הרבי מחזיק ביד שמאל את הסידור ומדליק את הנרות.

זכות גדולה ונדירה, שלא משה מעיניי עד היום.

•

חסיד צריך להיות אצל הרבי. במחשבה כל הזמן, אבל גם כמובן להגיע מפעם לפעם. ובמיוחד בשנת הקהל. חנוכה זו הזדמנות מיוחדת. חנוכה זה ימי האור.

השנה, לכבוד שנת הקהל, כל אחד מגיע לרבי. בכלל, מתוך שמונת ימי החנוכה על כל מעלותיהם, 'זאת חנוכה' זה משהו מיוחד מכל הימים. אז עדיין אפשר להספיק להגיע ל'זאת חנוכה'. ואם לא מסתדר בחנוכה אז במשך השנה.

והעיקר שנזכה מיד להקהל הגדול בהתגלות הרבי מלך המשיח תיכף ומיד ממש!

•

מכתבה התקבל

בין הנוסעים בקבוצה עם הרב צייטלין, כמסופר בגוף הכתבה, היה הרה"ח ר' אהוד בשארי, שליח הרבי מלך המשיח שליט"א ביישוב ביריה.

מספרת על כך זוגתו, גב' דבורה:

בשנת תש"נ, נסע בעלי שיחי' לרבי, כדי להסתופף בחצרות קודשנו בי"ט כסלו ובימי החנוכה.

באותה עת לא היה זה דבר של מה בכך, בוודאי שלא כבימינו, כאשר בחורים רבים, אברכים, בנות ונשים נוסעים בהמוניהם ל–770 לחודש החגים ובהזדמנויות אחרות.

תוך כדי ארגון המזוודה לקראת הנסיעה, הדלת נעה על צירה כל הזמן, ואל הבית זרמו מכתבי פדיון נפש של אנשים ששמעו על הנסיעה, וביקשו להעביר עמו את שמות בני משפחותיהם לברכה.

בעלי שמח כמובן להיות שליח להעברת המכתבים לנשיא הדור, והכניס את כולם למעטפה אחת גדולה.

לילה קודם המראתו, בט"ז בכסלו, לאחר שסיימנו את כל האריזות וההכנות, ישבתי גם אני ביני לבין עצמי וכתבתי בריכוז את כל בקשותיי. הזכרתי כמובן את ילדי ואף הוספתי קרובי משפחה שונים שנצרכה להם ישועה; אם בתחום השידוכים, אם בתחום הפרנסה ואם בתחום הבריאות. השקעתי מחשבה רבה כדי להזכיר כל אחד מקרוביי בשמו ובשם אמו, ולאחר שסיימתי חשתי סיפוק רב מכך שהרבי יברך את כולם (לא כולם היו שומרי תורה ומצוות ובטח שלא חסידי חב"ד. ייתכן מאוד שלא כתבו מעולם לרבי, וזו לכאורה ההזדמנות הראשונה שהרבי יברך אותם).

היעדרותו של בעלי לא הייתה קלה לי. נותרתי לבדי עם הקטנטנים בימי החנוכה וללא העזרה הקבועה שלו, אולם המחשבה כי הוא יעביר את המעטפה עם הבקשות לרבי והרבי יברך את כולנו, עודדה אותי ונתנה לי כוח להתמודד עם היום–יום. ברוך ה', נסיעתו עברה בשלום, והנה בעלי כבר חוזר בהתרגשות נפלאה ועם כוחות רבים מהשהות המיוחדת אצל אבינו רוענו.

ארגנתי את המזוודה ורוקנתי אותה. ואז, לא האמנתי למראה עיניי. במזוודה, מתחת לכל הבגדים, מונח לו מכתב מוכר. מדוע הוא במזוודה?! זה לא יכול להיות!… בעלי היה המום אף הוא, ותפס את ראשו. מה מתברר? את המעטפה הגדולה עם המכתבים של כולם העביר מיד עם בואו למזכירות, אולם, את המכתב שלי רצה להעביר בנפרד בהזדמנות אחרת. דווקא הרצון לעשות טוב עשה גרוע יותר, ובמרוצת הימים המכתב נשכח לגמרי… הבנתי את הטעות ובעלי התנצל רבות, אולם ליבי לא יכול היה לעכל זאת… כל אותה תקופה אני מתעודדת בידיעה שהרבי מברך אותנו, ובסוף – שום דבר… התהלכתי מדוכדכת באותם ימים, ולא יכולתי להירגע…

כשבוע וחצי לאחר מכן פתחתי את תיבת הדואר באופן שגרתי. מכתב מארה"ב עם מסגרת כחול–אדום–לבן מונח לו בין המכתבים. מכתב מארה"ב? מי שולח לי? לא פחות ולא יותר, כתובתו של הרבי מתנוססת עליו באותיות ברורות. לא יכולתי לחכות להגיע הביתה כדי להיווכח מדוע זכיתי לקבל מכתב מ–770, הרי לא שלחתי את המכתב. להיפך, זה רק הזכיר לי את תחושת ההחמצה על–כך שהמכתב האישי שלי עדיין מחכה בבית, בצפת.

פתחתי את המכתב בידיים רועדות, ומול עיני המופתעות אני רואה לא פחות ולא יותר את השורה הבאה: "מכתבה מט"ז כסלו התקבל ובעת רצון יקרא על הציון".

הרבי עונה לי! עונה למכתב שכתבתי בט"ז בכסלו, עם כל השמות והבקשות, המכתב הארוך והמפורט – המכתב שנמצא עדיין במזוודה…

הרבי רואה אותנו, בין אם שלחתי את המכתב בפועל ובין אם רק כתבתי אותו – המכתב התקבל!

•

 השירה העשירית

בחג החנוכה תשמ"ז, הגאון הרב אברהם הוכוולד, רבה של דיסלדורף והרב הראשי של מדינת צפון הריין שבגרמניה, זכה לבקר לראשונה בחייו אצל הרבי מלך המשיח שליט"א.

את רשמיו העזים מביקורו הביע בשיר שכתב, אותו הכניס אל הקודש.

הוא זכה למענה הבא מהרבי מלך המשיח שליט"א:

ת"ח [= תשואות חן] ות"ח על השיר המצו"ב [= המצורף בזה]. ויה"ר [= ויהי רצון] שנזכה בב"מ [= במהרה בימינו] לשירה העשירית.

אזכיר עה"צ [= על הציון].

•

פסגות הכתר

ים גועש של אברכים ובני תשחורת

ובתוכם אנשי שיבה נשואי פנים

מתנועע גלים-גלים לקצב שירה סוערת

הבוקעת מלב וסוחפת כל ברננים

"על נסיך ועל נפלאותיך" – מלות השיר

מהדהדות באולם-התפילה ענק הממדים

מבהיקה מנורת הכסף באור יקרות כביר

ומשמשת גולת חן ופרגוד לרוקדים

ופתאום הושלך הס ובן-רגע נאלמו דום

הקולות שאך זה עתה הרעישו עולמות

וקולו של הרבי נישא עד הלום

ויעצור הקהל נשימתו ויקשב ברתת

והדברים מאירים ומשמחים כנתינתם מסיני

וחודרים לעמקי נשמתו של זה הציבור

אשר לו דברי המנהיג פקודה ללא תנאי

והוא שם לב וקולט כל דיבור ודיבור

והדברים אינם דיבובי חן בלבד

כי תובע הרבי מחסידיו את כל-כולם

את המוח והלב, את האמונה באחד ומיוחד

ואת כיסופי הגאולה, אשר הם לה סולם

ומסיים הרבי תביעתו כלפי מעלה

במלים חוצבות לב: "יבוא נא המשיח בעגלא דידן ממש"

ובלב חסידיו רטט קודש, ואחת המשאלה:

חייב הוא לבוא! והם עונים "אמן" אדיר ונרגש

וכל שמונת ימי חנוכה ימי רצון הם והתעלות

ומדי יום ביומו זוכה הציבור לחזות בנועם פניו

של אהוב-נפשם הרבי, הנושא דאגתם ומשאלות

ליבם חבילות חבילות אל אוהל חמיו

ושם באין-רואה משתפכת נפשו האצילה אל שוכן מרום

כי יחונן עם סגופי צער ומיוסרי נפש וגוף, וביתו יכונן

ויקרא דרור לבן עם בת וינצרם כבבת עינו ואל ידום

לזעקתם ומהרה יבנה נוהו בהר קדשו – אמן!