חודש אלול, כבר בדקת את התפילין והמזוזות? • ראיון מרתק

סופר את האותיות

מאת: שניאור זלמן נוימן, בית משיח.

לא היה קל למצוא בימים אלו מגיה סת"ם שיתפנה לספר ולשתף על הנעשה בתחום בימים אלה של חודש אלול. אחד מהם אף ציין באירוניה: בקשה מסוג זה צריך להגיש לסופרים בחודש אדר-ניסן ולא בחודש אלול… 

מתברר שמאז עורר הרבי מלך המשיח שליט"א לבדוק תפילין ומזוזות בחודש אלול, כמו גם לפרסם את הענין – "וכדאי ונכון ביותר שכאו"א ישתדל לפרסם זה (נוסף על הקיום בעצמו) בכל מקום שידו מגעת, בכל מקום ומקום, לכל אחינו בנ"י שליט"א" – הכתה הדים, ופשתה כבר בקרב קהילות רבות בחוגי החסידים, ולא רק.

לבסוף הצלחנו למצוא שעה קלה אצל הרב פינחס שוורץ, ראש "מכון סת"ם הבעש"ט" בפתח תקווה, סופר ומגיה, המשמש גם כמנהל רוחני של ישיבת הבוכרים (ישיבה קטנה), בכפר חב"ד. הרב שוורץ, עם החיוך הלבבי המאפיין אותו, הואיל לפנות לנו קצת מזמנו העסוק.

הרב שוורץ נמנה על קהילת חב"ד 'הדר גנים' בפתח תקווה, מוסר מידי שבת שיעור בשיחת ה'דבר מלכות' השבועית ובחסידות, ומראשי המדברים בהתוועדויות.

הרב שוורץ, איך התחלת להתעסק במקצועות הסת"ם?

"האהבה שלי לאותיות הסת"ם, החלה בד בבד עם החזרה שלי בתשובה. כבר מאז האותיות קסמו לי; הרגשתי שיש בהן סוד מיוחד וקדושה מיוחדת. כשהיתה לי הזדמנות ללמוד את המקצוע, הרגשתי שזה בדיוק מה שאני רוצה. 

"היום, אחרי שלושים-ושלוש שנים בתחום, אני יכול לומר שזו לא הייתה רק התלהבות ראשונית של בעל תשובה, אלא באמת האותיות חדורות בקדושה מיוחדת במינה, אותה אני חש כל העת.

"מסופר במדרש שמשה רבינו ראה את רבי עקיבא דורש תילי תילים של הלכות על כל קוץ וקוץ (שבאותיות התורה), וחלשה דעתו על כך שהוא לא ידע זאת. לכל אות יש הסבר ותורה שלמה המפענחת את המבנה (יש לדוגמא מהרבי מלך המשיח שליט"א בשם אדמו"ר הזקן את ההסבר על המשמעות של האות א', כבגרסאות השונות בזה). בכתב מהודר אפשר לראות ממש שזה כתב שמוסיף חיים וקדושה בעולם. תענוג לראות מזוזות ותפילין בכתב מהודר; התג נראה כתר והאותיות כמלכים", מתמוגג הרב שוורץ…

צילום דוב בער הכטמן

מגלה מחדש

הרב פינחס שוורץ נולד לפני כ-60 שנה בפתח תקווה, למשפחה עם קשר קלוש ליהדות. המילה 'אלוקים' לא הוזכרה בבית, גם לא עשו קידוש, בקושי שמרו יום כיפור. "היה ביטוי דליל מאוד לחיי יהדות".

לפני גיוסו לצבא, בגיל 18, היו כמה מחבריו שהחלו לעורר את הנושא של 'אלוקים', 'אמונה מול מדע'. פינחס מגדיר את עצמו באותם ימים כ"די אתאיסט".

ואז החלו הויכוחים. "הויכוחים גרמו לי להיחשף לעניינים שונים בתורה ובמצוות, דברים שלא הכרתי. בעקבות כך נוצר הקשר הראשוני שלי עם חב"ד. זה היה בשנת תשמ"א כאשר נכנסתי לבית חב"ד בעיר מגוריי. הרב בנימין רבינוביץ, השליח הראשון בעיר שניהל אז את בית חב"ד, לימד אותי הרבה דברים. באתי ללמוד באופן פתוח ובנפש חפצה. באמת רציתי לשמוע. ויכוחים לא חסרו, אך במטרה להגיע לחקר האמת.

"בשבתות התארחתי אצל משפחות חב"דיות שונות בעיר, וכך התחלתי להתקרב לאידישקייט בתהליך ארוך ומתמשך".

למרות שר' פינחס מגדיר את עצמו כבחור שכלתן, הוא מצא את עצמו מתרגש לא פעם מענייני יהדות. "זה חשף אותי למציאות של נשמה שאף פעם לא היתה במודעוּת אצלי. הסיטואציות הללו של התוועדויות, הכרת עולם היהדות והמשמעות הפנימית של כל דבר – פתחו בפניי צוהר לעולם קסום".

הוא זוכר עדיין את ההתוועדות הראשונה בה נכח, ובשבילו זו הייתה חוויה של ממש: "היתה זו התוועדות י"ט כסלו. בבית כנסת חב"ד הוותיק של פתח תקוה ישבו קבוצה של אנשים. הפליא אותי שאנשים מבוגרים עם זקנים לבנים, יושבים יחד עם אנשים צעירים, מתוך הרגשה של 'ביחד'. זו היתה חוויה שלא הכרתי עד אז בציבור הלא-דתי, שם כל אחד היה יושב עם בני גילו, ותחומי הבילוי השונים חולקו לפי הגיל. המראה הזה קסם לי". 

חתונה של 'מבצעים'

כשסיים את כיתה י"ב, לא היה לו ספק כי הוא הולך לצבא. במשפחתו, הגיוס היה עניין בעל חשיבות רבה. את הזמן שנותר עד הגיוס – כמה חודשים – ניצל ללימוד בישיבה בכפר חב"ד, שם למד בין היתר עם התמימים שלמה ברקוביץ, משה אייזנברגר, ירמי זלמנוב, נפתלי ליפסקר, ועוד.

במהלך שירותו הצבאי, התקרבותו לחב"ד התחזקה עוד יותר. כמחצית השנה לאחר תחילת שירותו, התחתן כחסיד חב"ד לכל דבר. זה קרה לאחר שקיבל תשובה מהרבי על כך.

"זו הייתה חתונה יוצאת דופן", הוא נזכר ועיניו נוצצות. "כמעט כל ציבור המשתתפים היה לא-דתי, אבל הצלחנו לפעול שהחתונה תהיה עם מחיצה כהלכה, למרות ההתנגדות מצד המשפחה. חברים מכפר חב"ד הגיעו לשמח אותי, ובעזרת הנשים הגיעו חברות של אשתי אותה הכירו מלימודיה ב'בית רבקה'. 

"זו היתה חתונה של הפצת היהדות… בחורים לקחו את המיקרופון ודיברו על אות בספר תורה, על צבאות ה', על ענינים של הרבי. מי שניהלה את השמחה, הייתה תזמורת חסידית עם מוזיקה בהתאם. החבר'ה הלא-דתיים עמדו והסתכלו בעיניים מבריקות מקנאה בשמחה יהודית אותנטית. זו היתה חתונה שקידשה שם שמים".

לאחר חתונתו המשיך בשירות הצבאי עוד מספר שנים, תחילה בקורס טיס ואחר כך במודיעין, שם שימש כמתכנת. 

רק בשנת תנש"א עזב את הצבא, בעקבות הסכמה שקיבל מהרבי מלך המשיח להתעסק במקצוע הסת"ם ותיאטרון הבובות.

הקהל תשמח מקבל אתרוג מהרבי כזוכה בגורל

לפני שנדבר על הסת"ם, תוכל לספר לנו בכמה מילים על התיאטרון שהגית והפקת?

אני ורעייתי הקמנו תיאטרון בובות שמופעלות על ידי חוטים שנקרא "מופע הבובות החסידי". העלנו על הבמה 14 הצגות של סיפורי צדיקים. במהלך השנים הפקנו שני סרטים – "אברמי וחומש בראשית" ו"אברמי בחברון העתיקה". הוצאנו גם ספר דומה. אפשר לומר שההורים של הדור הנוכחי גדלו על ההצגות שלנו… הופענו במאות הצגות שעשו קידוש ה' וקידוש שם הרבי.

השקענו בציוד מקצועי ביותר, כמו גם הקלטות פסי הקול באיכות הגבוהה ביותר. ההצגות התבססו על מדרשים, סיפורי חז"ל וסיפורי חסידים. בהצגות אלו שמנו דגש על חיזוק האמונה וחיזוק ההתקשרות למלך המשיח. הופענו כמעט בכל בתי חב"ד שהיו אז בארץ – החל מרמת הגולן ועד אילת. ב"ה זכינו להעביר מסר יהודי דרך הבובות, דבר שפעמים רבות משפיע הרבה יותר מאשר בהרצאות.

אני זוכר שהופענו באחת הערים שם השליח חשש ממסרים בולטים על משיח ויהדות, בעקבות מקרים קודמים של התנגדות. אמרתי לו "תשמע, יש לי פס קול מוכן, אין לי הרבה מה לעשות"… הוא נאנח ואמר "טוב, ה' יעזור"…

פס הקול באותה הצגה היה מאוד דתי יחסית, אבל למרות החששות, הגננות דווקא מחאו כפיים, השתתפו ונהנו. לאחר מכן אמר לי השליח "מה שבובה אחת מצליחה לפעול, הרב הגדול ביותר לא מצליח לפעול בהרצאות שלו"…

איך החדרתם באמצעות הבובות את נושא משיח, כפי ההוראות של הרבי שליט"א?

הנושא הזה הופיע בהצגות בצורה מאוד מיוחדת. בסביבות שנת נ"א-נ"ב, בעקבות השיחות של הרבי מלך המשיח שליט"א מידי שבוע, והדרישה להתכונן ולהכין את כולם לקבלת פני משיח ולפרסם את נבואת הגאולה, יצאנו אף בהצגה מיוחדת על משיח. הצגה זו נקראה "חלומו של ילד יהודי", שהתבססה על המכתב של הרבי מלך המשיח ליצחק בן צבי, בו הוא מספר כי 'מיום הלכי לחדר, ועוד קודם לזה, התחיל להתרקם בדמיוני ציור הגאולה העתידה'. אני חושב שעם ההצגה הזו הופענו הכי הרבה פעמים… 

הופענו איתה גם ב'בית יעקב' ובתלמודי תורה ליטאים. זכורני שכשהגענו למקום ליטאי, בהתחלה לא כל כך רצו להכניס את ההצגה בגלל שמופיעה בה המילה 'משיח'. היה גם ברור שמשיח זה הרבי. בסופו של דבר התרצו, ונהנו מאוד. 

אני חושב שההצגות הללו שברו מחסום פסיכולוגי. כמו שלילדים לא דתיים הצלחנו להעביר אמונה בה', לילדים ליטאיים הצלחנו באמצעות הבובות להחדיר את נושא האמונה במלך המשיח.

הופענו כמה שנים במבצע מצה, בו היו מגיעים ילדים רבים לכפר חב"ד למאפיית המצות ולהפעלות נוספות. הצגנו את ההצגה על משיח.

באחת הפעמים ניגש אלי אחד המורים ואמר, "מה שאתה מצליח לעשות בהצגה אחת, אני לא מצליח לעשות בעשרות שיעורים".

מקרה אחר היה עם יהודי שהתעסק בעצמו בתחום ההפקות והבובות, הוא ניגש אלי אחרי ההצגה ואמר "אני מצטער, לא ראיתי את ההצגה". אמרתי לו "למה? ישבת במקום לא טוב, הסתירו לך?" והוא ענה "לא. כל ההצגה בכיתי, ופשוט לא יכולתי לראות מרוב דמעות…"

סיפורים כאלו יש לנו עשרות מאות ואולי אלפים. בכלל כל ההצגות שלנו היו חדורות באמונה ומשיח. לא היתה הצגה שלא הוזכר בה הגאולה והתפילה לזירוזה.

אגב, פעם נשאלנו למה ההצגות לא על טהרת ניגוני חב"ד, והסיפור לא עכשווי מרבותינו נשיאנו? ואכן השקענו להפיק מספר הצגות כאלו, ולמרבה הפלא היו אלו ההצגות הכי מוצלחות והכי יפות.

ב"ה, הרגשנו את הברכה של הרבי מלך המשיח שליט"א, וראינו איך המסרים חודרים על-ידי ההצגות בצורה נפלאה.

מזוזות ותפילין זה כמו קסדת מגן

"כבר כשהייתי בשירות קבע, כתבתי לרבי על רצוני לעזוב את הצבא ולהתעסק בתחום הסת"ם ובמקביל בתיאטרון בובות. על כך זכיתי לקבל את ברכת הרבי מלך המשיח – באמצעות טלפון מהרב גרונר: 'שיהיה בשעה טובה ומוצלחת'".

ואכן, במקביל לשליחות בתחום הבובות, החל הרב שוורץ לעסוק בתחום הסת"ם, כשהוא מתמחה בעיקר בתחום ההגהה, תחום בו הוא עוסק עד היום. תחת ידיו עוברות זוגות תפילין, מזוזות, ספרי תורה ומגילות לרוב. במשך השנים הכשיר סופרי סת"ם רבים, ואף עסק בהסמכת מגיהים ובחינתם.

הנושא הזה ממלא כיום את סדר יומו. "בעבודת הבדיקה וההגהה ראיתי השגחות פרטיות לרוב", הוא מספר.

"סיפור מעניין היה לי כשלמדתי למבחני הסת"ם. אמנם זה לא הרבה חומר יחסית, אבל יש כמה קטעים שיש מחלוקות על אותיות שמחולקות לשתיים. מ' שמחולק לכ' ו-ו', צ' – שמחולק ל-י' ו-נ' ועוד. יש גם הפסקים שלא יוצרים 2 אותיות. יש שם קטע עם כמה מחלוקות, עיינתי בזה הרבה ולא הבנתי. בלילה חלמתי חלום, בו ראיתי את האותיות מסתדרות אחת ליד השניה, ובבוקר קמתי וקלטתי שהבנתי את כל השיטות וכל המחלוקות…" 

***

כאן הרב שוורץ פותח ומתווה את הסתכלותו על כל נושא בדיקת תפילין ומזוזות. מדבריו ניכר שהוא ראה ושמע כמעט כל דבר בתחום הזה…

"לא פעם אני פוגש אנשים שמבקשים לבדוק תפילין ומזוזות – בנוסף על חודש אלול – בעקבות מאורע כלשהו שקרה להם. יש והבדיקה תקינה, ואנשים מתאכזבים שהכל תקין… הם קיוו למצוא בעיה שהיא בעצם הפתרון לבעייתם… 

"אולם ראיתי בספרים הקדושים, כי עצם הבדיקה פועלת את הענין. הבדיקה מוסיפה קדושה בתפילין גם אם לא נמצאה בעיה הדורשת תיקון. 

"בכלל, חשוב לדעת שהבדיקה לא כוללת רק את הפרשיות והאותיות. בדיקת תפילין כוללת גם את הבתים ואת הרצועות ועוד פרטים רבים (וכך עולה מאגרת קודש שכתב הרבי מלך המשיח שליט"א מיום כ' מר-חשוון תשי"ז)".

בפיו של הרב פינחס שוורץ סיפורים לרוב, וכל אחד מאלף לא פחות מקודמו: "זכורני שפעם הגיע אלי רב חב"די חשוב לבדיקת התפילין. הוא חש רשרוש בלב, עד כדי כך שהיה הולך עם אצבע על הלב כדי להפחית את הכאב. במקביל לבדיקת לב שקבע, הביא לי את תפיליו. לבסוף מצאתי משהו ממש קטן שדרש תיקון. תיקנתי ושלחתי לו את התפילין בחזרה.

"לאחר מכן סיפר לי, כי מאז שקיבל את התפילין, הוא לא חש יותר בשום בעיה, והרשרוש חלף כלא היה.

"היה לי שכן לא חב"דניק, שלבנו היתה בעיה לבבית. שאלתי אותו 'מי כתב לך את המזוזות?' והוא התפאר לספר על סופר מיוחד שכתב אותם מתוך תענית, עם כל הכוונות… אמרתי לו 'תביא מהר את המזוזות לבדיקה, שכן סופר שכותב תוך כדי צום, מאוד ייתכן שהוא החמיץ משהו'. ואכן, התברר שהלה החסיר מילה שלמה – "לבבך". החלפנו את המזוזה, וב"ה הענין הסתדר.

"עוד אני זוכר על מקרה של ילד שלא מצא מנוחה לעצמו; במשך שנתיים או שלוש היה אחוז תזזית ולא ידע רוגע. קרובי משפחה שלהם מחסידי חב"ד שכנעו אותם לבדוק את המזוזות. הסתבר שאחת המזוזות היתה הפוכה. מיד לאחר שסידרנו את המזוזה, הילד חזר לחיים נורמליים".

כאמור, הרב שוורץ ראה ושמע הכול. כך למשל קיבל באחד הימים מזוזות מבית כנסת סמוך למקום מגוריו. התברר שבאחד הבתים לא היתה מזוזה כלל. "תופעה שלצערי מוכרת היא מזוזות המודפסות על נייר או צילום משי וכדומה. זכורני שפעם נתקלתי במזוזה על נייר שהודפס עליה מאחורה 'העתק נאמן למקור'… אולי זה נאמן למקור, אך בהחלט לא מקור", צוחק הרב שוורץ.

הרב שוורץ לא מסתפק רק בתפקידו הטכני. הוא רואה בכך שליחות לכל דבר. "כשמזמינים אצלי תפילין לבר מצוה, אני עושה 'טקס הכנסת תפילין', בו אני מזמין את חתן הבר מצוה עם אביו והמשפחה. לעתים מגיעים גם הסבא או הסבות משני הצדדים, ואני מכבד אותם להכניס את הפרשיות לבתים. אני מסביר להם איך ייצרו בתים כבר במדבר סיני, וכל שאר התהליך של ייצור תפילין. פעם כיבדתי את הסבא, כבן 70, בהכנסת הפרשיות. פתאום הוא החל לרעוד מהתרגשות ולבכות בצורה לא רגילה… 

"אני מנצל את ההזדמנות ללמד אותם כמה חשוב לשמור על מזוזות כשרות, וכמה קשה לאתר פסולים. בין השאר אני נותן להם שני קלפים – באחד מהם יש מילה כפולה, ובשני חסרה מילה. הם מסתכלים ומסתכלים ולא מוצאים את הטעות… אני מנסה לעזור להם: תנסה מפה, תבדוק מהשורה הזו. אך הם לא שמים לב. עד שאני אומר להם את השיטה – פשוט לקרוא בקול, וכך עולים על הטעות… או אז הם למדים כמה קשה לכתוב ולבדוק כראוי, וכמה צריך להזהר בכל מילה או אות". 

"אני אף פעם לא מנסה לנחש שבגלל פסול מסויים הבן אדם סובל מבעיה זו או אחרת. צריך לבדוק את התפילין והמזוזות שיהיו בדוקות כהלכתן. אנחנו גם לא צריכים להפחיד אנשים ולהכניס אותם למתח. ידועה התשובה של הרבי שליט"א שהמזוזה היא כמו הקסדה המגינה על ראש החייל. אי חבישת הקסדה לא גורר יותר אש, אבל במקרה של אש, היא מגינה ושומרת. גם במזוזה, זה לא מביא בעיות חלילה, אלא שהמזוזה שומרת, וצריך שהיא תהיה תקינה כדי שתגן כמו שצריך.

תעשיית הסת"ם היא אנושית ממדרגה ראשונה, ללא מגע מכונה, וגורם אנושי באופן טבעי עלול לטעות ולהתבלבל. הדבר אמור גם בנוגע להכנסת פרשיות בצורה הפוכה (אם היה אפשרי שבזמן הכנסת הפרשיות היה עוד משגיח שבודק שהדבר נעשה כהלכה, זה היה מצויין, אבל זה כמעט לא קורה), ואם בהכנסת פרשיות לא במקום, או בהחלפה בין רש"י לר"ת. 

ככל שנקפיד לבדוק את התפילין כל שנה בחודש אלול, גם אם היתה טעות מסויימת, היא תתוקן בהקדם. סכום הבדיקה הוא מועט ביחס למהות העניין. אפשר לקרוא לזה 'ביטוח החיים הכי זול'. 

יום אחד מגיע אלי מישהו עם זוג תפילין לבדיקה, והיה נראה לי משהו מוזר. לקח לי כמה שניות לקלוט מה קרה. בתפילין של ראש היה קשר של יד, ובתפילין של יד היה קשר של ראש. כך הוא הניח שנים!…

לא פעם אנשים בבית הכנסת שואלים אותי אם יש פסול ברצועה, ואני שם לב שאמנם ברצועה אין בעיה, אבל התפילין עצמן פסולות. אם גיד קרוע, או שהבתים קיבלו מכה והריבוע שלהם נפגע. לצערי הרב, המודעוּת בנושא קצת חלשה. כשאנחנו נוסעים ברכב ושומעים רעש מוזר, אנחנו מטפלים בזה מיד, מחשש שמא נתקע באמצע הדרך. התפילין שאנחנו מניחים, זה מצווה מהחשובות ביותר, אנחנו מניחים אותם כל יום חול, ולכן צריך לשים לב שיש דברים שמעכבים, כמו צבע רצועה, רוחב רצועה, תפילין לא במקום, פינה פגומה וכדומה. לפעמים מכה בתפילין פוסלת אותן. 

זכורני שפעם הגעתי לבית חב"ד וראיתי על השולחן כמה זוגות תפילין, והתערבב שם ראש של ר"ת בין התפילין של רש"י. לפעמים אני נתקל בעוד בעיה שלא יודעים עליה – בטעות מחליפים את התפילין של יד בין רש"י לר"ת. אין לזה סימן זיהוי, וזה נראה אותו דבר. לכן אני ממליץ לכולם לעשות סימן מזהה להבחין בין רש"י לר"ת.

פעמים שמוכרים בתים עם הכשר, ושמים מדבקת-הכשר מתחת הבית. יש כאלה שלא שמים לב למדבקה, ומניחים אותן ככה על הראש במשך שנה, שנתיים או שלוש, ורק בבדיקה הם מגלים שהם בעצם לא הניחו תפילין, שכן המדבקה חצצה בין התפילין לבין הראש…

אורח לא צפוי 

ותפילין עוד יותר לא צפויות

אתה שופע סיפורים, ובכל זאת, הייתי שמח לשמוע על סיפור מעניין במיוחד…

יום אחד קיבלתי טלפון, ומעבר לקו מישהו עם מבטא רוסי כבד. הלה שאל אם אני בודק תפילין, ואם הוא יכול לבוא. בשעה חמש נשמעו דפיקות בדלת, אני פותח ורואה מולי מה שנקרא "הר אדם". אדם ענק, שרירי כולו. נראה חזק מאוד, גבוה מאוד, לבוש גופיה. הוא היה נראה לי כמתאבק או מרים משקולות. בגלוי לא היה נראה שיש לו קשור ליהדות. הוא הגיש לי זוג תפילין לבדיקה.

אני פותח ורואה שני זוגות תפילין רש"י ור"ת, 'ארבע על ארבע', בתים מהודרים, פרשיות כתב אדמו"ר הזקן מהממות ביופיין. ואני ככה בהלם מסתכל עליו ושואל אותו 'מה זה?! מאיפה?' הוא מחזיר לי בשאלה 'מה זאת אומרת? זה תפילין'. ואני אומר לו 'תפילין של חב"ד?! כתב אדמו"ר הזקן?' אז הוא אומר לי: 'זה מה שהיה ברוסיה… לא היה שום דבר אחר, רק ליובאוויטש'. כשהוא רצה לקנות תפילין אז הוא קנה תפילין כתב אדמו"ר הזקן. זה מישהו שלפי מראהו החיצוני, לא הייתי מאמין שיש לו כאלו תפילין מהודרות, עם כתב אדמו"ר הזקן, שהשקיע בהן כל כך הרבה כסף.

יש הבדל בין מישהו שבא אליך עם תפילין לבדיקה לבין מישהו שבא ואומר שקיבל תשובה מהרבי לבדוק את התפילין?

יש מקרים רבים שאנשים מגיעים לבדוק את התפילין והמזוזות בעקבות תשובות שקיבלו מהרבי מלך המשיח. למרות שכל בדיקה היא מדוקדקת, בדרך כלל כשבאים עם תשובה מהרבי, אני יורד לפרטי פרטים של ההלכות, כגון התגין על הלמ"ד. על פי כתבי האריז"ל, העוקץ הימני מורה על חסד והעוקץ השמאלי על גבורה, ואנחנו מקפידים שהעוקץ הימני יהיה יותר ארוך מהשמאלי. הרבי כותב לבדוק גם את זה…

היו מקרים שהגיעו בעקבות תשובה מהרבי, ועליתי על הבעיה מיד, עוד לפני שפתחתי את התפילין, כמו למשל תפירות קרועות, בית עקום וכדומה. יש גם מקרים שהבדיקה לא העלתה דבר. ואז אני אומר לבעל התפילין שצריך להניח את התפילין כמו שצריך, לוודא שאין היסח הדעת, ולא לעסוק בענייני חולין כשהתפילין עליו, וכך לא לפגום בקדושתן". 

[מעניין לציין למכתב מהרבי מלך המשיח שליט"א לחסיד הנודע ר' מוטל חן, שסבתו סבלה ממחשבות מבלבלות וכתב על כך לרבי, השיב הרבי מלך המשיח שליט"א (אג"ק חלק ט"ו עמ' יג): "יש לבדוק המזוזות בחדרה". לאחר מכן כתב הלה לרבי כי המזוזות נבדקו ונמצאו כשרות, ועל כך השיב לו הרבי מלך המשיח: "והנה אם וודאי הדבר, אז בטח לא נקבעו על פי דין במקום הראוי ובגובה הראוי וכו', ובכל אופן שהיה משהו בהמזוזות לא כסדר, על פי כתבו מצב הסבתא תחי'"…]

תפילין של התקשרות

זכיתי להכיר מקרוב את הרב ישראל הלפרין ע"ה, שליח הרבי שליט"א מלך המשיח ורב קהילת חב"ד בהרצליה שנפטר לא מזמן. אפשר לומר שההיכרות שלי עמו הייתה מהיום הראשון שהגעתי לחב"ד, בשנת תשמ"א, לפני יותר מארבעים שנה. 

לימים שמע שאני עוסק במקצוע הסת"ם, ובכל פעם שהיה מקבל מכתבים מהרבי מלך המשיח שליט"א על בדיקת תפילין, הוא היה מביא את כל הזוגות תפילין הנדרשות כדי שאבדוק. הוא ממש הקפיד על כל דבר קטן שהיה צריך לתקן או לשפר, ושמח על כל שיפור והידור.

פעם התפילין שלו היו במצב שהצריך שיפוץ, והצעתי לו זאת והוא הסכים. עשיתי כמו שנוהגים כולם, שבית-התפילין יהיה צבוע בצבע שחור מט, וה"שי"ן"ים יהיו צבועים בצבע שחור מבריק. ככה זה אצל כולם כמעט. 

הוא סירב להצעה ואמר לי שהוא רוצה שהתפילין ימשיכו להיות בדיוק כמו שזה היה, בלי לשנות. כלומר, שגם ה'שין' יהיה בצבע הרגיל של הבית. מדוע? כי ככה הוא ראה אצל הרבי שליט"א מלך המשיח (שהכל בצבע אחיד), והוא לא רוצה לשנות מכך. החזרתי אפוא את המצב לקדמותו. אגב, גם את הקופסאות בהן התפלל אצל הרבי, שמר מכל משמר, על אף שכבר היו די בלויות.

ספר תורה פסול, הוא ספר עצוב

הרב שוורץ עוסק לא רק בתפילין ובמזוזות, אלא גם בספרי תורה. הוא זכה לבדוק את ספר התורה ששלח הרבי במיוחד לשכונת נחלת הר חב"ד – ספר תורה עם כתב קטן.

"כל ספר תורה הוא בעצם סיפור עם נשמה. אין ספר תורה שאין סיפור אחריו", אומר הרב שוורץ. "אם זו קהילה שהתאגדה לכתוב ספר תורה, או לעילוי נשמת, או לזכות, או איזו החלטה טובה. המון אנשים משתתפים בכתיבה ומרגישים קשר. 

"זו הסיבה, שכשאני רואה לפעמים ספר תורה עם ה'גארטל' מבחוץ (מה שמעיד על ספר פסול הדורש תיקון), אני מרגיש כאילו ספר התורה עצוב. קשה לו עם זה, וקשה לי לראות את זה. אני מרגיש שלספר התורה יש נשמה שחנקו אותה; היא נמצאת בשבי ובגלות, והיא לא יכולה לעשות את מה שהיא רוצה לעשות כל כך…

"אני עושה כל שביכולתי כדי להחזיר ספר לתיקונו. לא מספיק לרקוד עם הספר", אומר הרב שוורץ בהתכוונו על ספרי תורה פסולים השוהים כל השנה בארון הקודש, ומוצאים החוצה רק בשמחת תורה. 

"פעם הגיע אלי גבאי בית כנסת עם ספר תורה שהורים הכניסו לעילוי נשמת בנם שהיה טייס ונספה. הספר היה ישן וכבר החל להתפורר. אמרתי לו שזה סיפור של עשרות אלפי שקלים, אך הוא אמר לי שהמשפחה רוצה להשקיע הכל, העיקר שהספר יחזור לתפקוד. ואכן החזרתי את הספר הזה לחיים, לשמחת בני המשפחה".

הרי נאמר "הכל תלוי במזל, אפילו ספר תורה שבהיכל"…

בהחלט. במהלך השנים שמתי לב לכך שיש ספרי תורה מהודרים ביותר שכמעט לא יוצאים מארון הקודש, שכן באותם בתי כנסת יש עשרה ספרי תורה ויותר. לעומתם, יש ספרי תורה די פשוטים, אבל קוראים בהם ללא הפסקה. לא סתם אמרו "הכל תלוי במזל", כמה יקראו בספר.

עולם הסת"ם הוא מקצוע ענק

הרב שוורץ שאף מסמיך סופרי סת"ם ומלמד, הינו בעל ידיעה רחבה ומקיפה בכל הקשור לנושא של עולם הסת"ם. "מקצוע הסת"ם הוא מקצוע ענק" הוא אומר. "יש בו כל כך הרבה תחומים, וכל אחד יכול למצוא את הנישה שלו. אם זה בעשיית 'בתים', שאף היא מתחלקת לכמה תחומים. אם זה מלאכת הכתיבה, ייצור הקלף, מעבד, צובע, מכניס פרשיות, כתיבת מזוזות או ספרי תורה. אמנם הכל תחת הכותרת של 'כתיבת סת"ם', אבל כל נישה זה עולם בפני עצמו.

היה פעם סופר שלימדתי אותו כתיבה, אך הוא לא הסתדר עם זה. הוא ידע את ההלכות בצורה נפלאה, אבל לא הסתדר עם עצם הכתיבה עד שעמד לנטוש את המקצוע. המלצתי לו שאם העניין קרוב לליבו והוא יודע את ההלכות, הוא יודע להחזיק קולמוס ולתקן דברים, אז שיתמקצע בתחום ההגהות.

ואכן, במשך תקופה מסויימת השקיע בלימוד ההלכות לעומק ואף נבחן עליהן, וכיום הוא מגיה ללא הפסקה. זו הוכחה שכל אחד יכול למצוא את התחום שלו.

"גם לי אישית קסם במיוחד תחום ההגהה, היות וחלק נכבד בהגהה זו התמקצעות בידיעת ההלכה, בשונה מסופר סת"ם שלא חייב להיות בקיא בהלכה לפני ולפנים, מלבד מה שהוא צריך לדעת. 

התחום קסם לי בגלל הירידה לעומק של פרטים בהלכה, וידיעת הלכה בתחום מעניין. הרי אין יהודי שלא מניח תפילין. כשאתה נמצא בבית כנסת לפחות עם עשרה יהודים נוספים, ואז יש שאלות. גם בשבת, או בשני וחמישי מוציאים ספר תורה, ואז יש שאלות בכתב. לכל יהודי יש מזוזות, וגם פה מתעוררות שאלות מגוונות. זה תחום נדרש.

להתקדמות הטכנולוגית של היום, יש אמירה גם לגבי כתיבת סת"ם?

בהחלט. היום אפשר להפיק 'מוצרי סת"ם' באיכות הלכתית מהודרת, הרבה יותר מלפני כמה עשרות שנים. יש היום אמצעים מדהימים לשפר את הקלף. לכל סופר יש אפשרות לקבל 'תיקון סופרים' עם חלוקה מדוייקת לפי המידה של השורה, והמיקום של האותיות בשורה. יש גם שולחן אור המקל מאוד על הכתיבה ועל ההגהה. התחום השתכלל מאוד.

יש חידושים גם בנושא הקולמוס. יש כיום קולמוס מפלסטיק, מחרסינה, מזהב, מפלטינה, וגם פטנטים שונים להזרקת הדיו בצורה נכונה בתוך הקולמוס. אני באופן אישי התחברתי לקולמוס האורגינלי, אותו קולמוס שמשה רבינו כתב את ספר התורה שלו… אני מרגיש שהקולמוס זה משהו עם נשמה, שיש בו חיות. אני חש שהחיבור בין קולמוס רגיל לקלף הוא הרבה יותר קרוב ורוחני מאשר קולמוס עשוי מתכת או פלסטיק.

גם הכתיבה הלכה והשתפרה. אני רואה סופרים צעירים מול סופרים ותיקים ומומחים, שלא הצליחו להפיק כזה יופי פאר והדר כמו הצעירים…"

מקבלים משיח

כיום, לצד עבודתו כמגיה, עוסק הרב שוורץ כמשפיע ומנהל רוחני בישיבת 'תומכי תמימים' בפתח תקווה (ומאז, עברה לכפר חב"ד והתמזגה עם ישיבת הבוכרים). 

אחת מגולות הכותרת של עבודתו, הוא כתיבת ספר תורה לקבלת פני משיח צדקנו בראשון לציון, ביוזמת שליח הרבי מלך המשיח בעיר, הרב יצחק גרוזמן. לאחר מכן הוא הוכנס בתהלוכה מפוארת במדרחוב, ברוב עם הדרת מלך. אפשר לומר שאלפי תושבי ראשון לציון היו שותפים אז בקבלת פני משיח, באמצעות ספר התורה, בריקודים ובמחולות…