כך תכינו נכון את ילדיכם ליום הראשון של הלימודים

ראיין: נתן אברהם, בית משיח

בשבועיים הקרובים יצעדו אלפי ילדי וילדות חמד, לבתי הספר ותלמודי התורה בארץ ישראל ובתפוצות. החזרה לכיתות הלימוד לאחר חופשה של כחודש (או חודשיים), מעוררת אצל ההורים והילדים חששות, סקרנות, התרגשות וחוסר ידיעה. מחקרים רבים מראים שלא רק אנחנו ההורים מייחלים כבר לשגרה, אף הילדים עצמם מחכים ומצפים לשוב לספסל הלימודים.

מעבר לדאגה בכל הקשור לאופיו של הילד ולתנאים סובייקטיביים הקשורים גם אלינו ההורים, אנו עטופים בחוסר ידיעה בכל הקשור למידה בה ילדנו יתאקלם בכיתה החדשה: איך יסתדר עם המורה החדש? עם חבריו החדשים? האם יצליח בלימודיו? האם יתקדם ויביא לנו נחת? או שיצוצו אצלו קשיים שיערערו אותנו ואותו? מסתבר שבמודל החינוכי של ימינו כמעט ואין ילד שלא נדרש להתמודדות.

אך מול כל חשש או ספק, עלינו ההורים לעשות הכול כדי להכין את הילד בצורה הטובה ביותר לקראת האתגרים והיעדים העומדים לפניו ולעשות זאת בחכמה. כל הכנה חייבת להיעשות בהתאם לנקודת מוצא מדויקת, ולכן עלינו להכיר היטב את הילד ותכונותיו. חשוב לשמוע מהילד לגבי חששותיו ואף לעקוב אחריו ברגישות רבה; הדבר יביא לזיהוי מוקדי הקושי ויאפשר לנו לפעול בהתאם ובצורה ממוקדת.

מי שיכול לעזור לנו ההורים להכיר את מוקדי הכוח והחולשה של הילד ולפעול בצורה חכמה שתביא תוצאות טובות, הוא בין היתר יועץ בית הספר, שנמצא בבית הספר על תקן רופא בחדר מיון.

במדורנו השבוע נארח יועץ חינוכי צעיר ונמרץ – הרב אריאל קהניאל, בעל תואר שני בייעוץ חינוכי, יועץ תלמוד תורה 'צבאות מנחם' בקריות ומרצה במכללות שונות לחינוך, שיסייע לנו להכין טוב יותר את ילדנו ולחלוץ בתבונה כמה אתגרים חינוכיים מעיקים ומורכבים על הדרך.

ההכנה – סוד ההצלחה

השאלה הראשונה ואולי הכי מתבקשת: אנחנו בסיום חופשת הקיץ ומתחילים כעת שנה חדשה, איך מכניסים את הילדים לתלם בצורה טובה?

שינוי בשגרה צריך לבוא בצורה הדרגתית, עד אשר הוא מוטמע ומופנם אצל הילדים. במידה והשינוי מאווירת החופש לשגרה אינטנסיבית יתבצע באופן פתאומי, עלולה להיות לילדים חוויית הסתגלות קשה שעלולה להיות מלווה בכעסים ובהתנגדויות.

לכן, לקראת החזרה ללימודים, יש להתחיל את ההכנות מספר ימים לפני כן, לתרגל עם הילדים את השגרה הצפויה להם בתקופת לימודם במסגרת החינוכית, הכוללת שינוי שעות השינה, השכבה ויקיצה מותאמים, קביעת שעה קבועה למקלחת, ארוחת ערב וסדר שינה קבוע, הכולל: קריאת סיפור חסידי, פסוקים, ניגון וכדו'.

אלו לדעתך הכנות בונות, על ההורים והילדים יחד לעשות,  בכדי להביא לכך שהשנה תפתח ברגל ימין?

פתיחת שנת הלימודים הינה זמן מתאים ומסוגל לחשבון נפש אמיתי ולהצבת מטרות לקראת השנה החדשה. ניתן לערוך שיחה אישית חמה ולבבית עם כל ילד בנפרד ולעשות זאת בצורה נעימה ומקרבת ללא שיפוטיות וביקורתיות.

לדוגמה: מה אתה מאחל לעצמך לקראת השנה החדשה? באיזה תחום תרצה להתפתח? מה תרצה להשיג? באיזה מקצוע תרצה להשתפר? כמובן כל רוח השיחה צריכה להיות נינוחה ונטולת לחצים. לאחר השיחה ובניית המטרות המשותפות הכוללות את כל הדברים שעלו בשיחה, חשוב לרשום משימות לביצוע, בכדי להגשים את המטרות שהוצבו יחד בשיחה.

לכל ילד נקודות חוזק, כישרונות, יכולות ואיכויות מיוחדות. בשיחתכם עם הילד, התמקדו בנקודות אלו והשתמשו בהן כדי להתמודד עם משימות וקשיים, בין אם קשיים לימודיים ובין אם קשיים חברתיים. חשוב להעביר מסר לילדים שאתם מאמינים בהם שהינם מסוגלים ועליהם להאמין בעצמם! האיכויות המיוחדות שלהם הם אלו שיבטיחו את המקום החברתי שלהם ואת יכולתם לעמוד בכל המטלות.

חשוב שבשיחות ההכנה הכלליות והפרטניות עם הילדים יהיו פחות 'נאומים' של ההורים ויותר דיבוב של הילדים עצמם. השדר מההורים שהלימודים ובית הספר הינו מקום להתפתחות ולמידת נושאים ומקצועות חדשים ומרתקים. מתוך התקדמות והתחזקות להיות חסידים יראי שמיים ולמדנים. ניתן להזכיר אודות האירועים המשמחים והחיוביים הצפויים להם במהלך השנה, כגון: התוועדויות, ימי הולדת, חגים ותאריכים חסידיים, מבצעים עונתיים או טיולים שנתיים.

כמו כן, חלק מהחזרה לבית הספר עשויה להיות מרגשת בשל חוויית ההתחדשות של הילד, זאת בדרך של רכישת ציוד חדש לבית הספר. בהקשר לכך ניתן להעיר מבקשתו הידועה של הרבי לרכוש סידור חדש לילדים, דבר שמוסיף חיות ומרץ לנצל אותו ולהתפלל מתוכו, וכך גם בענייננו, ספרי קודש חדשים מחברים את הילד בצורה רעננה וחווייתית לתפילה וללימוד.

בנוגע לבחירת כלי כתיבה, מחברות וספרי לימוד – חשוב שהילדים יהיו שותפים לבחירה ולקנייה. לא פחות חשוב, להקדיש יום משותף לעטיפת הספרים והמחברות ודפדוף בהם. העיסוק מחבר את הילדים למטלות הלימודיות שבדרך. כמו כן, ארגון מחדש של החדר עשוי לסייע לחבר את הילד לקראת החזרה ללימודים. לעיתים, אפילו שינוי מקום שולחן כתיבה או תליית לוח שעם חדש בחדרו של הילד, עשויה להוביל ליצירת אווירת לימודים ותחושה חיובית ומרגשת של התחלה חדשה.

סדר עדיפויות נכון

אני רוצה להתקדם משלב ההכנות, ולהציג בפניך שאלה שמטרידה הורים רבים לאחרונה: מרבית בתי הספר והתלמודי תורה של חב"ד נמצאים ב'ממ"ד' ושם דורשים לימודי חול לצד הישגי למידה. כיצד מצליחים בכל זאת להבהיר לילד שהחשיבות העליונה נמצאת במקצועות קודש?

זו שאלה מצוינת. אך למעשה היא אינה מתחילה רק במקצועות החול והישגי הלמידה, אלא נוגעת בכלל להתמודדות היום יומית שלנו בחינוך ילדינו על 'טהרת הקודש', בניגוד גמור לתרבות הרחוב. ידוע שבחינוך, הדוגמה האישית מהווה עבור הילדים את הלמידה הטובה ביותר. הדיבור ההגיוני ביותר לחינוך למעשים טובים לא ישפיע כמו הדוגמא החיה במעשים טובים – הלכה למעשה.

ולכן, כשהילדים חשים בבית את הערך הרב לענייני קדושה מתוך חיות וחמימות חסידית ללא פשרות לתורה למצוות ולהתקשרות לרבי וכדו', ממילא הם יבינו את סדר העדיפויות הראוי לכל העניינים. מה שאין כן, כאשר הילדים רואים את ההורים מונחים ב'ענייני העולם' וכדו', נקל לשער שאם ידרשו מהילדים לתת פחות חשיבות למקצועות חול, מן הסתם לילדים יהיה קשה יותר לקבל ולהפנים זאת.

מה עושים כשיש אלימות?

איך מתמודדים עם אלימות בין ילדים ותלמידים? איך אמור בית ספר להתמודד עם תופעה כזאת, ומה תפקיד ההורים בזה?

ישנן תכניות רבות המעצימות יכולות ומיומנויות תקשורת בין אישית, קודים חברתיים, שליטה עצמית, דחיית סיפוקים ועוד. דברים אלו הינם שפה נרכשת שאותה יש להנחיל, לא רק דרך שיעורי חינוך וחברה באמצעות התוכניות הנפלאות: נרות להאיר, מפתח הלב, כישורי חיים ועוד, אלא דרכם לכל תחומי החיים בבית הספר.

כפי שנמצא בתוצאות מחקר שנערך באוניברסיטה בארה"ב בקרב 650 בתי ספר בצפון ארה"ב שבהם הופעלו תכניות ייחודיות מסוג זה, התכניות שיפרו באופן מעשי את האקלים החינוכי בצורה ניכרת מאוד והורידו את רמת האלימות בצורה משמעותית ואף העלו בעשרות אחוזים (בין 30%–40%) את הציונים בכל המקצועות. שיפור דרמטי זה היה כתוצאה מכך שהתלמידים היו פנויים יותר ללמידה ופחות עסוקים באינטריגות חברתיות.

בית ספר (או אפילו בית משפחתי) המעוניין להפחית אלימות, מומלץ שיפעל במספר מישורים. ראשית, כפי שציינתי קודם, לחזק מבפנים את יכולות הילדים במיומנויות חברתיות, סבלנות, הכלת האחר ועוד. ברגע שיהיה להם יותר כלים ומיומנויות שיח ותקשורת בין אישית; הם פחות יצטרכו להשתמש באלימות מכל סוג שהיא. בנוסף, יש לפעול בצורה ברורה ותקיפה כנגד כל מעשה אלימות מילולית ופיזית.

כשאנו אומרים "צורה ברורה ותקיפה" אין הכוונה חלילה לתגובה נמהרת וספונטנית, מתוך כעס, התגובה צריכה להיות בשיקול דעת, אך מבלי להתפשר על המסר השולל את האלימות, ואפרט: אם חלילה קורה אירוע, יש לברר תחילה עם כל הצדדים: מה קרה? יש לשוחח עם התלמידים המעורבים מבלי שיפוטיות וביקורתיות, אלא מתוך בירור והבנה כנה היכן הייתה הטעות כדי ללמוד להבא כיצד לפעול.

במקביל יש לפעול על פי תקנון בית–הספר שאמור להיות בהיר, ברור ונגיש לילדים. כך שהילדים לא יופתעו, אלא יידעו מראש מה תהיה התגובה הרשמית כלפי אירוע אלימות. מיותר לציין, שטיפול ואכיפה אחידה ועקבית של התקנון מצד כל הצוות החינוכי, תורמת רבות לאקלים החינוכי המיטבי.

בנוגע להורים מול ילדיהם – חשוב שתתייחסו אל ילדיכם כאל בוגר, האמינו ביכולותיו, תסמכו עליו כי הכלים והמיומנויות שהענקתם לו לאורך השנים יסייעו לו להתמודד עם האתגרים החברתיים הצפויים לו. במקביל תעניקו לו את העוגן והביטחון כי אתם שם עבורו בכל שלב שיצטרך. חשוב שתעודדו אותו לשתף אתכם בחוויותיו וברגשותיו סביב בית הספר הנעימות והפחות נעימות, דבר שמאוד יעצים את הקשר ביניכם ויעזור לו רבות.

יחד עם ההכלה והתמיכה בילד, כדאי מאוד שהורים לא יהיו מעורבים אישית במריבות בין ילדים, אלא יהיו בקשר ויפנו את תשומת ליבם של הצוות החינוכי לאלימות. דבר זה יהיה חשוב גם עבור בנם לגידולו, עצמאותו והרחבת יכולת ההתמודדות שלו עם החיים. כמו–כן, הילד ייווכח שהוריו דואגים לו ורוצים בטובתו, אך עושים זאת בצורה מכובדת ונכונה יחד עם הצוות החינוכי.

התחרות – טובה?

שאלה נוספת שיכולה וצצה תדיר בבית הספר, אך גם בין אחים בבית. איך מונעים תחרות בין הילדים והאם ישנה 'תחרות בריאה' ו'תחרות לא בריאה'? 

ניתן לראות, שכבר לאחר בריאת העולם, בימי קין והבל כמו גם סיפור יוסף ואחיו, יחסים בין אחים אינם דבר פשוט. מסתבר שבהרבה מן המקרים, אחים מתחרים זה בזה. תחרותיות בין ילדים מתחילה בדרך כלל להיות מורגשת כבר בגיל חמש. התחרות הבריאה בין הילדים באה ממקום יצירתי; התחרות הבעייתית באה ממקום של חרדה. הקרבה הגדולה בין האחים מאפשרת מצד אחד, הכרות עמוקה ואהבה. ומנגד, היא מייצרת קנאה.

לעיתים התחושות הקשות ביחסים בין האחים מתעצמות כשהאח הצעיר מאפיל בכישרונותיו על אחיו הגדולים. תחרותיות אצל ילדים נובעת מתהליך שמגיע לשיאו בגיל 5–6, אז ילדים מתחילים להרחיב את הגבולות העצמיות שלהם. הילד מתחיל ליהנות משימוש בכישורים הגופניים, הרגשיים והאינטלקטואליים המתגבשים בו בגיל הזה. אין טעם אז לנסות לדכא את התחרותיות הטבעית, אלא עלינו לברר מהו הקושי הרגשי שממנו נובעת תחרות זו. המינון הוא הקובע, באם נדמה להורים שהילד תחרותי מידי, אינו סובל הפסד או מתקשה בחברויות, יש לראות מה חסר לו, מה קשה לו לבטא, ומדוע הוא לא מצליח למתן את עצמו.

אז איך מעודדים ילד לתחרותיות במובן הבריא שלה? ילד שנמנע לגמרי מתחרות ומהוסס לבטא את יכולותיו, אפשר לעודד בעדינות. לא לדחוף אותו לעשות משהו שמפחיד אותו. תחרותיות בריאה היא זו שמתקיימת באופן טבעי, אבל לא ממלאת את הילד מבוקר עד ערב.

חשוב מאוד להימנע מהשוואות בין אחים, כדי שכל אחד מהם יפתח את היכולות שלו. אך יש לשים לב כי העובדה שההורים צריכים להימנע מהשוואה בין ילדיהם, אינה סותרת את הצורך הלגיטימי של הילדים להשוות בינם לבין חבריהם. כך הם ממקמים את עצמם, וזה בסדר, כי זה שלהם, זה בא מעצמם. הורים צריכים לתת לילדים כלים וללמדם שכל אחד הוא שונה, לכל אחד יש משהו אחר ומיוחד להציע.

מתי להתערב?

מתי באמת על הורה או מורה להתערב בדין ודברים או וויכוחים בין ילדים ומתי לא, ואיך עושים זאת בצורה יעילה? 

ישנו צורך לעשות אבחנה מבדלת בין ויכוח נצחני שבו הצדדים לא מעוניינים באמת להקשיב אחד לשני, אלא רק להשמיע את דעתם ואף עלולים לפגוע אחד בשני – כגון במקרה שהוויכוח יורד לפסים אישיים הכוללת העלבות, כינויי גנאי וכו'. ובין דיון ענייני וראוי.

דיון ענייני הינו נכון, מקובל ומובן, וגם אם במידה ושני הצדדים בסופו של דבר – לא יסכימו אחד עם השני, הם יכולים להמשיך  לכבד אחד את השני. אך במידה והוויכוח ירד לפסים אישיים ופגיעות אישיות, גם לאחר ש'נושא הוויכוח' יגמר, הצלקות מהפגיעות יכולות להישאר לאורך זמן רב, ולכן יש להיזהר מכך מאוד.

באופן כללי, רצוי שלא להתערב בוויכוח בין הילדים. כמובן, שכל מקרה לגופו. אך יש לשים לב שנעשה דיון אמיתי וענייני ולא ויכוח סרק אישי ומשפיל. לצורך כך, בזמן רגוע ומיושב כדאי לתת לילדים כלים לניהול דיאלוג וניהול קונפליקטים.

אך במידה וחשים בשעת מעשה שהוויכוח יכול להיגמר בצורה לא טובה, יש לפעול בצורה נכונה ומתאימה מתוך זהירות ושיקול דעת, כדי שבקשה לסיום הוויכוח לא תתפרש בצורה לא נכונה כלקיחת צד מסוים. באם הוויכוח הינו מתוך סכסוך ומריבה בין הילדים, אל תנסו להתחקות אחרי שורשי הסכסוך, אלא הציעו דרכים לפתרונו בהווה.

לדוגמה מהנעשה בבית:

"אמא, הוא לקח לי…"

"נסו להסתדר ביניכם" / "תסביר לו שזה לא נעים לך" / "תציע לו איך להתחלק" וכך הלאה.

דוגמה נוספת:

"אבא, תגיד לו…"

"אני סומך עליכם שתסתדרו…"

האם אפשר ליצור קשר אישי עם 30 תלמידים?

אני רוצה לחזור למה שקורה בין כותלי בית הספר. איך ניתן לפעול לפי הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו" בתוך כיתה של כמה עשרות תלמידים?

הקושי להתאים חינוך לכמות כה גדולה של ילדים, הינו אובייקטיבי, אך אל לנו לשחרר עצמנו מהאחריות הגדולה. הדרך הנכונה לכך היא: ליצור לעיתים תכופות שיחות אישיות עם כל תלמיד ותלמיד. כך ניתן להכיר את התלמיד ואת עולמו, דבר שיכול לסייע למחנך רבות בגישתו אל הילד ויצור קרבה וקשר אישי בונה ומצמיח בין התלמיד למחנך.

יש לשים לב כי תזמון שיחות אישיות הינם לא על רקע של בעיות התנהגות, אלא כקשר אישי ומשמעותי לשני הצדדים בצורה מתוכננת ומתואמת מראש. במידה והמחנך עושה מעקב ותיעוד מסודר אודות התלמידים אותו לקח לשיחה אישית, יוכל להספיק לפגוש את כלל התלמידים בכיתה פעמים רבות במהלך השנה. כך לא ייווצר מצב לא נעים שיחזור על אותם תלמידים ועלול חלילה לפספס אחרים.

כמו כן, שיחות וקשר שוטף עם ההורים יכול לסייע רבות בהיכרות אישית עם התלמידים והתאמת דרכי הפעולה עמם והצלחה רבה בחינוכם.

אתגרים בחינוך

אתה חדש בתפקידך ביעוץ חינוכי. ספר קצת על עצמך, על עבודתך החינוכית, על האתגרים והאחריות בעבודה הזו?

קשה מאוד לסכם את תפקיד היועץ משום שהינו מאוד רגיש ומורכב. בעיקרון, העיסוק המרכזי שלו הינו ב'רפואה מונעת' שכוללת העצמה חינוכית, חיזוק החוסן הנפשי ועוד. אך פעמים ניתן אולי לדמות את תפקיד היועץ לחדר מיון בבית רפואה, שאליו פונים בעת הצורך ומקבלים מענה ראשוני שפעמים הוא מספיק וממצה. אך פעמים ישנו צורך להפנות למחלקה ולגורם המתאים להמשך טיפול.

כך גם היועץ, הרבה מהמקרים מטופלים על ידו. במקרים שדורשים התערבות עמוקה ורחבה יותר, מבצעים התייעצויות, פגישות עם וועדות מקצועיות לפי הצורך בהם מפנים להמשך והרחבת הטיפול לגורמים המתאימים. יתכן שהנושא דורש שאלה הלכתית מול רב מורה הוראה; ולפעמים צריך לדעת איזה איש מקצוע מתאים לטפל בילד.

מטבע הדברים, כשנמצאים במגעים מקצועיים עם גורמי הסיוע והטיפול, כאשר לכל אחד יש שפה וקודים מקצועיים משלו, ישנו צורך לעשות זאת בצורה אחראית ורגישה יחד עם כל כללי האתיקה המקצועית. ישנה ציפייה גדולה בשטח הן מצד ההורים והן מצד הצוות החינוכי והגורמים המקצועיים לתת מענה להרבה מאוד דברים בו זמנית. לרוב, דברים לוקחים תהליך, זמן והרבה סבלנות. יחד עם הרבה תפילות לקב"ה רואים גם פירות ב"ה, אך צריכים סייעתא דשמיא כל הזמן.

חיות במשיח – תלוי בהורים, אך גם לילדים יש תפקיד

איך מחנכים לדעתך ילד בדור שלנו לחיות רבי ומשיח?

ידועה שיחתו של הרבי מה"מ בכ"ח ניסן תשנ"א: "…שיטכסו עצה מה לעשות וכיצד לעשות… שיפעלו שתהיה הגאולה האמתית והשלימה בפועל ממש". היות שבשיחה זו הרבי מסר לנו את האחריות להבאת הגאולה, מתוך הבנה ואמונה בנו שאנו אכן מסוגלים להביאה בפועל ממש! מוטלת עלינו החובה לעסוק בכך כל העת ולקשר כל עניין לזירוז הגאולה.

כפי שרואים מפורשות בשיחותיו הקדושות של הרבי: "אל תגעו במשיחי – אלו תינוקות של בית רבן", וכמו שהרבי מוסיף: "החינוך של תינוקות של בית רבן צריך להיות באופן, שהתינוקות נעשים חדורים לגמרי תוך תוכם עם העניין והנקודה של משיח. כך, שכאשר רק נותנים מבט על ילד יהודי, מה רואים? משיח"  (שמח"ת תשנ"ב).

במידה ואנו ההורים והמחנכים נהיה כפי שהרבי אומר "חדורים בהחיות דמשיח", ממילא זה יורגש היטב ויוקרן לילדים בצורה מוחשית. עצה מעשית שתבוא מצד הילדים ומעולמם תגרום להם להתחבר חזק יותר לנושא ולכן חשוב שהם בעצמם יציעו הצעות, כיצד הם יכולים לקרב את הגאולה; זה יכול להתחיל מאהבת ישראל או מוויתור לאחר במשחק, צדקה בבוקר, נטילת ידיים ליד המיטה וכל הנהגה טובה שנועדה לזרז ולקרב את הגאולה.

מצד בית הספר ישנם גם פעולות רבות שניתן לעשות: כינוסי 'הקהל' חדורים בלהט האמונה וההתקשרות ברבי. 'מבצעים' בימי שישי של תלמידים מהכיתות הגבוהות, מבצעים עונתיים הקשורים ללימוד ענייני גאולה ומשיח, תחרות כיתתיות בנושא בניית חלקים בבית המקדש, הצגות הקשורות לתקופת הגאולה ולבית המקדש ועוד.

משפט לסיכום?

עולם החינוך – צריך להיות עם תחושת שליחות – כבסיס; מקצועיות ויסודיות – כדרך. כל אלה מהווים שער להצלחה חינוכית חסידית משמעותית!

* * *

ההכנות שעל המורים והצוות החינוכי לעשות לקראת פתיחת שנת הלימודים

לפני תחילת שנה חדשה ומפעם לפעם, חשוב להתבונן בתמונתו של הרבי מה"מ נשיא דורנו המשלח. לעלות זיכרונות מהשנה ומהזמן שחלף ולקחת החלטות טובות ומעשיות לזמן הבא בצורה מעשית. על המורה לשאול את עצמו שאלות כמו: כיצד אצליח יותר בשליחות החשובה בשדה החינוך מתוך האחריות הכבדה שהרבי הטיל עלינו? כיצד אצליח להגיע לקשר אישי חיובי עם כל תלמיד מכיתתי?

אין ספק שעצם ההתבוננות, שיש לנו הזכות לעסוק עם בניו של הקב"ה שהינם גם "דעם רבינ'ס קינדער", מחדדת את האחריות הגדולה המוטלת עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי שהבנים של הקב"ה יצליחו לגדול להיות חסידים יראי שמיים ולמדנים, כפי שראינו את מסירות נפשם של רבותינו נשיאנו והחסידים הגדולים בהקמת 'חדרים' מתוך חירוף נפש ומאמצים עילאיים כדי שהילדים ילמדו תורה ויתחזקו בדרכיה.

מורה צריך גם להתכונן לכיתה אותה הוא עומד לקבל. מי הם התלמידים? מהן יכולותיהם? עם אלו אתגרים הם מתמודדים? וכיצד ניתן לסייע להם? עוד קודם היום הראשון של השנה, כדאי ליצור קשר טלפוני עם ההורים ולתת להורים תחושה כי "יש עם מי לדבר".

* * *

עשרה טיפים שיכינו את ילדכם טוב יותר לתחילת שנת הלימודים

1 | ההכנה הראשונה והכי חשובה היא לוודא שהילד אכן מתאים ונמצא ברמה הלימודית והחברתית של הכיתה אליה הוא נכנס. וודאו מול בית הספר מה נדרש מהילד בכיתה החדשה ומול הילד מה מצבו.

2 | מאוד חשוב בזמן החופש לתת לילד רקע ואולי אפילו ללמוד אתו בצורה רצינית יותר את החומר שהוא עומד ללמוד בכיתה. כך הילד מגיע עם חשק גדול יותר ללמוד ולהצליח. הוא משתתף ומראה שיודע וזה מגביר אצלו את המוטיבציה להמשיך באותה הדרך במשך כל השנה.

3 | וודאו – לא ברגע האחרון – שיש לילדכם את כל הדרוש מבחינת ספרים, מחברות וכלי כתיבה. זהו זמן טוב גם לחדש בחדרו כמה אספקטים בכדי ליצור אצלו תחושה של התחדשות והתרגשות לקראת השנה החדשה.

4 | גם אם הילד לא עולה לכיתה א', אלא לכתה ד' או ה', עשו איתו טיול למוסד הלימודים בו הוא לומד, תראו מה השתנה בבית הספר, אם אפשר כנסו לכיתה בה ילמד, ושוחחו על האתגרים של השנה החדשה. הטיול הזה יזכה את הילד, ולמען האמת גם אתכם בביטחון גדול יותר.

5 | כדאי לדבר לא רק על הכיף וההתרגשות סביב הכיתה החדשה והמורה החדש, אלא תנו מקום גם לחששות ולאתגרים שהילד אפשר ויעמוד מולם. הקשיבו לילד, אל תבטלו מיד את דבריו, אין זו שיטה טובה להרגיע אותו; להפך, שתפו אותו בחששות דומים שהיו לכם אז בתור ילדים וכיום בסביבת העבודה שלכם ואיך התגברתם.

6 | אם הילד נכנס למוסד חינוכי חדש, כדאי שתחפשו ותמצאו ילדים נחמדים מהכיתה שלו עוד לפני–כן וצרו היכרות בניהם, זה ירגיע את המתח וההשתלבות של ילדכם ביום ובשבוע הראשון. אם הילד ממשיך באותו מוסד בו הוא למד בשנה הקודמת, גשו אל המחנך בשבת לאחר התפילה (אם אתם מאותה קהילה), לחצו את ידו וגרמו להיכרות מוקדמת בין ילדכם לבין המחנך.

7 | ככל שהילדים יותר גדולים כך קשה יותר החזרה לשגרה בעבורם. במהלך החופש הגדול הם ישנים עד שעה מאוחרת, כל השגרה שלהם מתבלבלת. יש להחזיר את הילדים לשעות השינה המקובלות בימי בית ספר לא יממה לפני תחילת שנה, אלא כבר שבוע לפני.

8 | ילדים רבים חווים קשיי הסתגלות בשבועות הראשונים בבית הספר וזאת מהסיבה שההורים נמצאים יותר עם הילדים בחופש הגדול מאשר בשגרה. כדי למנוע את קשיי ההסתגלות, שימרו על רצף בין החופש הגדול ללימודים והפחיתו בהדרגה את זמן הבילוי שלכם איתם כבר קודם לתחילת שנת הלימודים.

9 | ב'בין הזמנים' התזונה שונה מזו שבשאר ימות השנה, הארוחות פחות מסודרות. לפני תחילת הלימודים כדי לחזור לארוחות מסודרות כבשגרת השנה. כמו כן כדי למנוע וויכוחים על הממרח האהוב עליהם בסנדוויץ', עוד לפני שמתחילה שנת הלימודים הכינו יחד איתם רשימה שבועית של הכריכים שהם אוהבים ותלו על המקרר.

10 | טיפ אחרון לסיום: בלילה לקראת היום הראשון, הכינו לילד מתנה מקורית עם מכתב איחולים לבביים והותירו את השי ליד הכרית שתחכה לו תיכף שיתעורר משנתו.