תנו לילד שלכם את החיים במתנה • ראיון מטלטל

שבועון בית משיח

את השורות הבאות אני כותב עם מטען רגשי גדול על הלב, גיל ההתבגרות נמצא ממש כאן לידי, מציץ עלי, גורם למבול של זכרונות להתערבב בתוכי וסוחף אותי למסע בשבילי החיים.

השיחה עם ר' דובי ברוד, מטפל רגשי ומנחה הורים, גורמת לי לנוע בכסא באי נוחות. המחשבות נעות בין כאב לתקווה, בין הזדהות עמוקה לנער המתבגר לבין הצורך העז להושיט יד לכל אחד כזה שנמצא סביבי.

אבל רגע לפני הראיון, קצת רקע:

הפגישה הראשונה עם ר' דובי ברוד התקיימה לפני מספר חודשים. דובי חזר מכינוס השלוחים עם הצורך להרחיב את השעון ל–30 שעות ביממה. ההרצאה אותה העביר בכינוס השלוחים האחרון, עשתה גלים. מאות הורים מאנ"ש פנו אל דובי וביקשו לקיים איתו שיחה חשובה מאין כמותה – איך מדברים עם נער מתבגר, על מה שקורה לנער המתבגר?

אחרי עבודה רבה, עם צוות מקצועי וממוקד, הפקנו את ההרצאה המהפכנית "שאל אביך ויגדך". בהרצאה מעניק דובי את ה"תורה לשיח עם המתבגר" – מודל שיחה בנוי לתלפיות על השיח הנכון עם המתבגר על נושאים שבקדושה.

בשבועות הבאים, אנו נתקלים ברצף מקרים מצערים, ביניהם כשאיש חינוך מוכר פוגע בקדושת החיים וטרגדיות בקרב בני הנוער, או כאלה המשפיעים ישירות על בני הנוער וגורמים להם להיות מבולבלים, לשאול שאלות – ולא תמיד לקבל תשובות. בזמן כה קשה, אנו מתיישבים לשיחה ומנסים לפרק ולהרכיב, לדבר על הכאב ולהאיר את התקווה.

ר' דובי, אם הייתי נער בשלהי גיל ההתבגרות, איך היית מסביר לי בעברית פשוטה מה עובר עלי כעת?

נער מתבגר נמצא במצב של הגדרות: מי אני? מה המקום הרוחני שלי? מה השייכות שלי לרבי? לחב"ד? לחסידות? איפה אני בתוך העולם הזה?

הוא מרגיש שמשהו בתוכו משתנה, לעיתים הוא זר לעצמו, הוא עלול לחוות סערות רגשיות בעוצמות שלא הכיר, מצבי הרוח משתנים, ראיית העולם הופכת דיכוטומית- הכל שחור או לבן וקיים קושי לתמלל את הרגשות ולשתף בהם אדם אחר.  

כל אלה יכולים ליצור בלבול מבוכה או חרדה שעלולים להביא לתחושת בדידות גדולה. 

בדידות? למה?

הנער המתבגר עלול לחוות בגיל הזה טלטלה מאוד גדולה: המעבר לישיבה, המרחק מההורים, החוקים והכללים החדשים. בנוסף לכל זה תכניס את השינויים הרגשיים והפיזיולוגיים איתם הוא מתמודד. 

נער מתבגר מתחיל לראות לפתע עוד דברים בחוץ, דברים שאולי לא שם לב אליהם עד עכשיו. העיניים שלו עובדות שעות נוספות, מחשבות טורדות אותו, הוא נחשף מוקדם מדי ל"חיים האמיתיים" ולרוב, הוא מקבל את זה באי–הבנה אחת גדולה. אני שומע מנערים רבים עמם אני נפגש על תקופה של "בלבול גדול"; לוקח להם זמן להבין בעצמם מה קורה להם, להיפתח ולהיות מסוגלים להסביר.

נער כזה בטוח שהוא היחיד בישיבה שעובר תקופה כזו; הוא מלא בושה ומבחינתו הוא לא ראוי, ואולי גרוע מכך… אם מישהו היה יודע מה עובר לו בראש – הוא מזמן היה נזרק מהישיבה… נער כזה לא ישתף את ההורים שלו, בטח שלא את המשפיע שלו. כך הוא סוחב ערימות של רגשות לא רצויים על עצמו. אין דרך אחרת להגדיר זאת חוץ מבדידות.

להקשיב לילד המתבגר

מה ההשלכות של הבדידות הזאת? לאן היא מובילה את המתבגר?

תראה, כתב לי לא מזמן אב לילד מתבגר שצפה בהרצאה שלי "שאל אביך ויגדך", והתגובה שלו היממה אותי. הוא אומר שיותר משההרצאה הזו עבור הבן שלו – ההרצאה בכלל עבורו! עשרות שנים הוא היה בטוח שמשהו בו מקולקל ושהוא הבן אדם הכי ירוד ברוחניות בכל מקום שבו היה. הוא היה משוכנע שאם החברים שלו ואפילו אשתו היו יודעים איך הוא היה בתקופת בחרותו – הם לא היו מדברים אתו!

אם כך הדבר אצל אדם מבוגר אב לילדים, שווה בנפשך מה קורה לנפש עדינה של נער מתבגר.

איך באמת ניתן להגדיר את מצבו של האב? אני בטוח שגם לאבי–המתבגר זו תקופה לא קלה.

אני אכן פוגש בהרבה הורים מתוסכלים. הם רואים את הטלטלה שעובר המתבגר שלהם ולא תמיד יודעים מדוע ומה הם צריכים לעשות.

עליהם לדעת שהנער מחכה, ממש מחכה להורה שיבוא ויושיט לו יד, שידליק לו את האור ויגאל אותו מהטלטלה בה הוא שרוי.

יש נער שייגש מיוזמתו בצורה מפורשת לבקש עזרה מאחד ההורים. יש נער שירמוז בצורה עקיפה כי הוא היה שמח לדבר בצורה פתוחה, ויש נער שקשה לו, אז הוא ינסה בכל דרך אפשרית להעביר את המסר "קשה לי"; הוא יזעק לעזרה בדרכים קצת אחרות. אפילו בדרכים שאינן מקובלות עלינו, ולכן שיחה פתוחה וכנה תועיל ותסיר מכתפי הנער המון סבל וצער.

מה אומרים לאבא כזה? איך עוזרים לו לעשות את הצעד ולשוחח עם המתבגר בפתיחות על נושא שכזה?

ראשית, ההורים צריכים לדעת שהם מיוחדים. הקב"ה בחר בהם להיות ההורים של ילדיהם, לגדל אותם ולהנחות להם את הדרך. ויש להם כוחות שאין לאף אחד אחר. יש להם סייעתא דישמייא לכך. הקב"ה מאמין בהם!

אנו יוצאים מנקודת הנחה שיש לכם, ההורים, את היכולת המלאה לעבור את התקופה הזו יחד עם בנכם המתבגר ולהעניק לו כוחות לצמוח ולגדול בצורה בריאה ונכונה. הדבר בידכם.

שנית, על ההורים להבין שהשיחה לרוב לא תבוא מכיוונו של הנער. אם אותך, האב, השיחה מרתיעה מעט, מביכה ואולי קצת מעיקה, ברור הדבר שבנך המתבגר מרגיש כך ואפילו יותר מכך.

השיחה ללא ספק צריכה לעלות על השולחן על ידי ההורים. התגובות מהשטח מוכיחות ששיחה כזו יוצרת חיבור עמוק מאין כמותו בין ההורה לבין הנער. הרי שבעקבות שיח כנה ופתוח – הנער ירגיש נוח לגשת לאביו ולשאול שאלות, לפרוק את אשר על ליבו ולשתף בחוויות רגשיות אותם הוא חווה.

אני מכיר בתים מסויימים בהם לאבא קשה יותר לבצע שיחה שכזו, ולכן השיחה נעשית על ידי האֵם. במקרים נוספים הורים יבקשו דווקא מהמשפיע של הנער שהוא יבצע את השיחה, כל אחד ומה שמתאים לו, אך דבר אחד ברור – כולם בסוף גדלים, מתחתנים ומקימים בתים בישראל. השאלה היא האם עד אז נגדל עם סבל מתמשך, עם בעיות רגשיות לא פתורות לצד משקעים מעיקים – או שנצעד בשבילי החיים מתוך שלווה ובהירות.

הורה שמקיים עם בנו את השיחה הזו – מעניק לבנו את חייו במתנה, לא פחות.

כשהרבי מציף את הבעיה

אי אפשר שלא לדבר על אירועים קשים שהיו בתקופה האחרונה. אתה חושב שיש לכך השלכה והשפעה על בני הנוער?

אני לא מתיימר לתת את סיבת הסיבות לאירועים המצערים שקרו לאחרונה ושקורים בכלל. כל מקרה לגופו. אך אין לי ספק שמודעות לנושא ויצירת שיח פתוח וכנה עם ילדיהם בנושאים אלה, יכולים למנוע מקרים דומים ולחסוך המון עגמת נפש.

צו השעה זה לקחת את הנער המתבגר – בהרצאה האמורה אני מסביר בצורה סדורה כיצד לקחת את הנער המתבגר– ולהעביר לו את הידע הדרוש. זה ממש הצלת נפשות.

אם ניקח את הנושא של "מוגנות" – מתי יכול לקרות מקרה של פגיעה בנער? ברב המקרים כאשר הוא לא יודע מהם הגבולות! כאשר נער לא מקבל את המידע הדרוש לו לפי גילו, וכאשר הוא לא יודע שמידע בנושא זה עובר אך ורק דרך ההורים., ילד כזה עלול להיות בסיכון גבוה יותר להיפגע, להיות מנוצל, וככל הנראה גם לא ישתף בזמן פגיעה חלילה.

 אם הנער ידע בבירור מה מותר ומה אסור, לא יהיה ניתן להגיע למצב של פגיעה חמורה כזו. הבעיה היתה שנערים רבים לא הבינו שהפגיעה בהם היא אסורה, היות ומקור המידע היחיד בנושא היה הפוגע! 

ההרצאה "שאל אביך ויגדך" היא אינה הרצאה על מוגנות, אך היא נדבך נוסף בענין. 

אני בטוח שאם נער או נערה חרדים ייחשפו לשינויים שהם חווים בגיל ההתבגרות בצורה תקינה ויקבלו מידע מסודר ומוסמך מההורים שלהם, הם יהיו מוגנים יותר ומבולבלים פחות. 

מה אומרים לנער שנמצא כעת בתקופה קשה? באיזו גישה יש לבוא אליו?

הנער חייב לדעת שכל מה שקורה, זה חלק מהתכנית האלוקית. הכל זה קדושה. הכל זה אידישקייט. לכל מה שקורה לו יש מטרה גבוהה ונעלית. מי שמגלה לנו את זה, הוא הרבי עצמו.

במהלך השנים הרבי התייחס לתופעות שונות שאיתן אנו מתמודדים כיום, והאיר לנו דרך ברורה ונכונה כיצד להתייחס ולטפל בתופעות אלה. 

 ובאותה נשימה, במכתב מדהים משנת תשי"ד מדבר הרבי על הצורך החשוב לדבר עם נערים מתבגרים על נושאים שבקדושה. הרבי מדגיש שהשיחה צריכה להיעשות בצורה נכונה, לא בפרהסיה אלא באינטימיות, ועם זאת – בפתיחות. דברי הרבי ברורים: יש להציף את הנושא, לשוחח עליו, ולא להשאיר למישהו אחר לעשות את העבודה במקום ההורים. לא 'גוגל', לא חברים, ולא אף מקור מידע אחר. ההורים הם הסמכות לפתוח את הנושא עם המתבגר שלהם ולחסוך לו בלבול רגשי עצום ומיותר.

אני מוכרח לשאול, איך הגעת לתחום הזה? מה גרם לך להיות שקוע סביב נושא המוגנות וההתבגרות?

המסע שלי מתחיל זמן מה לפני החתונה, בהיותי מדריך בישיבה בברינוא, הגיעו אלי תלמידי הישיבה והרגישו בנח לשתף אותי במחשבות, בתחושות וברגשות שלהם. כנראה המעמד שלי, כאחד שאינו חלק מהצוות הרשמי, נתן להם את האומץ לפתוח את הלב קצת יותר…

כששמעתי עם מה הם מתמודדים, הלכתי לחפש עבורם תשובות. לצערי לא תמיד קבלתי אותן בקלות. עד לפני מספר שנים הנושא לא היה במודעות כל כך.

אחרי החתונה התייעצתי עם המשפיע שלי, והוא כיוון אותי ללמוד את הטיפול הרגשי בצורה מקצועית.

מאז, בשיחות שלי עם נערים מתבגרים אני בעצם "מתגלגל איתם יחד על הרצפה" ונכנס עמוק יותר לתוך העולם הרגשי והנפשי שלהם. תהליך הלמידה שלי הוא בלתי פוסק. 

כיום, אחרי תואר שני בטיפול והתמקצעות בתחום המוגנות, אני נחשף יותר ויותר לצורך של ההורים בשיטה סדורה וברורה לשיח כנה עם המתבגרים שלהם.

כך נולדה לה ההרצאה "שאל אביך ויגדך" שהיא בעיני, הרצאה חובה לכל הורה. היא אף קיבלה גיבוי של הרבנים ירוסלבקי וגלוכובסקי, נוסף לשלוחים, משפיעים, אנשי חינוך ובעלי מקצוע בתחום – שכל אחד תרם את חלקו על מנת להוציא את המוצר המזוקק הזה.

התגובות בשטח מוכיחות ב"ה שהצלחנו. מאות הורים שכבר צפו בהרצאה, מרגישים רגועים יותר ובטוחים יותר.

את השיחה אני מסיים בתפילה שלא נצטרך להתעסק ברקיחת תרופות עבור מכאובי הגלות, שנזכה להתגלות מלך המשיח בקרוב ממש.