מדוע חשוב להכיר בכך שהסתיימה עבודת השליחות?

ראיין: אברהם רייניץ, בית משיח

הרב יוסף יצחק מייזליש, שליח הרבי במקסיקו, ועורך הספר 'התקופה והגאולה', ידוע במאמריו העמוקים המנתחים את המציאות הגאולתית בהתאם לשיחותיו של הרבי מלך המשיח.

לקראת יו"ד שבט פרסמנו ב'בית משיח' את מאמרו של הרב מייזליש המגדיר את מהות עבודת הדור השביעי בתקופה הנוכחית, תחת הכותרת 'השליחות הסתיימה'. הרב מייזליש ניתח את דברי הרבי בשיחת הרבי בכינוס השלוחים תשנ"ב – והסיק כי בשיחה זו קבע הרבי שעבודת השליחות שהייתה מתחילת דור השביעי – הסתיימה. ומאז והלאה, יש עבודה חדשה.

המאמר גרר תגובות רבות מקוראי 'בית משיח'. חלקם הביעו תמיהה על כמה ממסקנותיו ה'קיצוניות' לדבריהם, וחלקם ביקשו הסבר מפורט יותר בנקודות שנגעה הכתבה. פנינו איפוא לרב מייזליש וביקשנו להתייחס לחלק מהשאלות שהוצגו על ידי הקוראים.

האם אכן מהפכה?

לפני שאכנס לפרטי הדברים, אציג לפניך שאלה כללית, שעלתה מתגובותיהם של כמה מהקוראים:

כל המאמר שלך בנוי על ההנחה שבשיחת כינוס השלוחים תשנ"ב, חולל הרבי מהפך של ממש, חידוש עצום, שמשנה את כל ההסתכלות על מהות השליחות ותפקיד השלוחים.

לכאורה, בסגנון כזה או אחר הדברים נאמרו כבר בשנות היו"דים והכ"פים. כבר מתחילת דור השביעי דיבר הרבי שתפקיד דורנו להביא את המשיח והנה הנה משיח בא, מה הרעש הגדול שעשית משיחת כינוס השלוחים תשנ"ב?

הרב מייזליש: כדאי להקדים שהגישה הזאת לנסות למסמס כל חידוש שהוא, היא תולדה של זן קליפה ידועה שנקראת "כבר", והיא קיימת בכל עניין של קדושה.

מובא בחסידות שבכל פעם שמישהו נכנס להתעוררות מיוחדת, חיות חדשה ממאורע מיוחד שקרה לו, משיחה חדשה ששמע, או ממאמר חדש – באה הקליפה הזו שנקראת "כבר", לצנן את ההתלהבות הזו ולומר לו: זה לא מיוחד, זה לא חידוש, ממה אתה מתלהב? – "כבר הי' לעולמים"! אלו דברים שכבר היו מאז, ורק חוזרים על עצמם ללא שום חידוש – כבר…

אפשר לענות בסגנון אותה קליפה: אין מה להתרגש מקליפה זו – היא קליפה ישנה, ממוחזרת, שקיימת מכבר. וככל הקליפות גם היא עומדת להתבטל ולהיכחד בקרוב מהעולם עם ביאת המשיח.

ולעצם השאלה – האם סגנון הדיבורים על הגאולה רק חוזר על עצמו במשך השנים ללא חידוש מיוחד?

הגאולה היא כל ענינו של הרבי "מיום הלכי לחדר ועוד קודם לזה", עם מטרה וייעוד יחיד: להביא את הגאולה בפועל ממש בדורנו זה. לכן, נושא הגאולה מופיע בכל השיחות.

אבל מי שעוקב בזהירות אחר פעולותיו ושיחותיו של הרבי, רואה ברור, איך שהעבודה להבאת הגאולה על ידי הרבי מתפתחת בשלבים (ככל עניין רציני ואמיתי), ובכל שלב של התקדמות בעבודת השליחות והמבצעים השונים שהרבי יוזם, העולם מתקדם יותר לגאולה והביטויים ביחס לגאולה נעשים חדים יותר ויותר. מי שמביט ברצינות על צורת העבודה של הרבי רואה תכנית מסודרת ובנוי' להפליא, שלב אחרי שלב, עד שמגיע – להכרזה "הגיע זמן גאולתכם".

מאז ההכרזה "הגיע זמן גאולתכם" כשאנו עוברים מ'דור אחרון לגלות' להיות 'דור ראשון לגאולה', אנו שמים לב איך שהביטויים והיחס לגאולה בשיחות מקבלות פנים חדשות לגמרי, הם כלל לא חזרה על ביטויים קודמים, הם כבר מקבלים צורה מעשית וממשית.

"הגיע" אומר הרבי אז, הוא מלשון "נגיעה", כבר אפשר לגעת בגאולה. וכך גם בשיחות הרבי מאותה תקופה והלאה הוא נוגע בגאולה עצמה, ב"ממש" של הגאולה.

לראשונה: 'כלו כל הקיצין' עם תאריך ברור!

תוכל לתת לנו דוגמא נוספת מסגנון השיחות על הגאולה בתקופות קודמות ואיך שהוא משתנה בתקופה האחרונה?

הרב מייזליש: דברי הגמרא "כלו כל הקיצין" מצוטטים עשרות פעמים בשיחות הקודש של הרבי, עם תוספת שקל–וחומר בזמננו וכו'. אך בשנת ה'תנש"א הסגנון משתנה, והציטוט הזה מקבל לפתע ביטוי מעשי וממשי:

בשיחות שבת תזריע־מצורע ה'תנש"א הרבי מצטט שוב את מאמר חז"ל זה, ומוסיף את המילים הבאות: "בימינו אלה ממש (עם סיומו של חודש ניסן דהי' תהא שנת אראנו נפלאות) "כלו כל הקיצין" ("קץ הימים" ו"קץ הימין") כפשוטו ממש".

הרבי כבר לא ממשיך לצטט, אלא קובע את מאמר רז"ל הזה כעובדה ממשית שעכשיו מתיישמת בפועל.

הרבי קובע כאן תאריך מדוייק ואומר שהקיצין כלו "עם סיומו של חודש ניסן דהי' תהא שנת אראנו נפלאות" ומסיים "כפשוטו ממש".

אין כאן כבר לימוד של ק"ו וכיו"ב, אלא קביעה ממשית עם תאריך מדוייק.

אם הקביעה ש"הגיע זמן גאולתכם", או כלו כל הקיצין בניסן נ"א כפשוטו, הם לא דברי חידוש, אז מה זה חידוש?!

על דרך זה כאשר הרבי אומר בכינוס השלוחים נ"ב באותיות ברורות שיש כאן חידוש כללי ועיקרי (שלא בערך החידוש שיכול להיות משנה לשנה) והוא מסביר איך שהחידוש הוא במלא מובן התוכן של חידוש, כי העבודה הקודמת הסתיימה! גם ילד מבין שאם הסתיימה העבודה הקודמת – העבודה הבאה היא לא המשך של העבודה הקודמת (שהרי נסתיימה!) אלא חידוש מלא. וכפי שהוסבר באריכות במאמר.

אם יש מי שמנסה להתעקש שבשיחות בתקופה האחרונה אין 'חידוש' – אומר לך בכאב, הבעיה שלו אינה בנושא ה'חידוש' אלא בעיה ישנה וחמורה בנושא האמונה בדברי השיחה.

חשוב 'להכיר' שהשליחות הסתיימה, כמו שחשוב 'להכיר' שאנו בדור השביעי

בוא נאמר שאנו מסכימים שאכן בשיחות האחרונות נראה שמדובר בזמן חדש, ויש כאן סוג של עבודה חדשה. מדוע כל כך חשוב 'להכיר בזה'? הרי סוף כל סוף המעשה הוא העיקר, ולא ההגדרות של 'צורת' החידוש?

הרב מייזליש: ראשית, אם הרבי עושה מאמץ להכריז, לקבוע ולהסביר שנמצאים בתקופה מיוחדת, תקופה חדשה, ולהדגיש שמדובר בעבודה חדשה – זה חייב לבעור אצל כל חסיד, לרצות לקלוט את זה להבין ולהתחבר לזה (אחרי הכל אנו חסידי חב"ד).

אבל הדבר מקבל משמעות רצינית וקריטית יותר כשמדברים על כך במעמד של כינוס השלוחים.

הגע בעצמך: בכינוס זה עומדים לפני הרבי אלפי שלוחים, חיילים, לא אנשי פילוסופי', אלא אנשי מעשה, שרוצים לשמוע את המסר, מה היא הפקודה, מהי העבודה לשנה הבאה של השליחות, וללכת על כך במסירות נפש. מדוע צריך להלאות אותם עם כל מיני דקויות של "הסתיימה", אבל "לא הסתיימה ממש", מדוע באמת לא באים ישירות עם הפקודה המעשית: עכשיו העבודה לקבלת פני משיח!

נראה לכן שההכרה הזאת גם קריטית ביותר בחלק ה'מעשה בפועל' אותו דורש הרבי מהשלוחים ובעצם מכולנו בכינוס זה.

קיום השליחות החדשה שהרבי מצווה אותנו בכינוס השלוחים תשנ"ב – תלוי' בהכרה של המצב המיוחד של התקופה ושנסתיימה העבודה הקודמת. הדברים מבוארים בשיחה שם, שדווקא לאחר שמכריז ומפרט ש"הסתיימה עבודת השליחות", כותב ש"מזה מובן שהדבר היחיד שנשאר עכשיו בעבודת השליחות, הוא: לקבל פני משיח צדקינו בפועל ממש".

לולי ההכרה בעובדה ש"הסתיימה עבודת השליחות", אם לא נצליח להפנים זאת – לא נצליח לכוון לרצונו של הרבי בעבודה החדשה "קבלת פני משיח צדקינו בפועל ממש". אם לא נבין את משמעות העבודה החדשה, כ'חדשה', גם לא נבין מדוע דווקא בעבודה זו שולל הרבי באריכות בתכלית ובקיצוניות, את סוג העבודה של ה'שדכן'. וכפי שהדברים התבארו בפרטיות במאמר עצמו.

נסכם זאת במילים פשוטות: לחשוב שהעבודה עתה היא עדיין סוג של המשך של עבודה הקודמת – זה כמו להסכים להמשיך את זמן הגלות, ר"ל!

מעין זה אנו מוצאים במאמרו הראשון של הרבי, ובלשונו: "וזה תובעים מכל אחד מאתנו שידעו אז מ'געפינט זיך אין דור השביעי". הרבי תובע מאתנו להכיר בכך שאף שהשביעי בא בהקדמת ששה הדורות שלפניו, הרי השביעי הוא עניין חדש לגמרי! הששה מעבירים את השכינה בתוך התחום הרוחני, מרקיע לרקיע, ואילו הדור השביעי ממשיך את השכינה לארץ, בתחום הגשמי. הכרה זו חייבת לבוא כהקדמה לעבודת דור השביעי והיא דווקא שתתן חיות לכל העבודה הזו. הידיעה שאנו דור השביעי ומשמעותו, תתן לנו הבנה והכרה לכוון לסוג העבודה הנדרשת דווקא בדור זה (ותמנע בלבולים רבים המסוגלים להפריע לעבודה זו).

בדור השביעי, הרבי מתכוון 'כפשוטו'

יש הטוענים שאולי אימרות מסוימות בשיחה נאמרו באופן שמיימי ולא באופן מעשי, והם מנסים להביא לכך ראיות מכמה ביטויים באותה תקופה ולדוגמא ההכרזה ש'נגמרה עבודת הבירורים'. איך אפשר לומר שהרבי מתכוון למציאות בפועל, והרי רואים במוחש שהעולם עדיין מעורב מטוב ורע, וידע אינש בנפשי' במצבו הרוחני.

הרב מייזליש: כפי שהזכרנו, במאמרו הראשון של הרבי ישנה התביעה לכל אחד מדורנו זה "לדעת שנמצאים בדור השביעי". אחד המשמעויות הפשוטת שנובעות מהכרה זו היא: שבעוד שבששת הדורות הקודמים יש אפשרות לתת משמעות רוחנית לדברי הרביים בהתייחסותם לגאולה, כי הם מתעסקים בהבאת השכינה, הבאת הגאולה, כפי שהם במדריגות הרקיעים. וכידוע הסיפור בזה בנוגע ל'קץ' של אדמו"ר הזקן, שנכדו אדמו"ר הצ"צ ביאר שזה התקיים עם הדפסת הלקוטי תורה.

אך בדור השביעי השפה היא כבר לא שפת הרקיעים אלא שפה השייכת לארץ, לגשמיות, לפועל. ואם כן, לתת לשיחות של הרבי, דור השביעי, משמעות רוחנית גרידא, זה כמו להוציא את דברי השולחן ערוך מהמשמעות המעשית שלו ולתת לכך משמעות אלגורית (של משל ומליצה). (משא"כ את דברי המדרש והאגדה למשל, שנאמרו בתחילה עם משמעות אלגורית, של רקיעים).

אדרבה, אתה רק מעצים את השאלה! אם כך איך תסביר את ההכרזה של הרבי בשיחות שנגמרה עבודת הבירורים, בזמן שבעיניים של 'ארץ' אנו רואים את ההיפך ולא נראה קיום היעוד של "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ".

הרב מייזליש: סיום עבודת הבירורים שגורמת לביאת המשיח היא כללות עבודת הבירורים. ועדיין אינה חייבת לגרום לקיום היעוד המושלם של "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", יעוד זה יהי' רק בהמשך הזמן של ביאת המשיח ולא לפני ביאתו.

ובלשון הרבי בשבת פרשת נח תנש"א: "גם כשידע איניש בנפשי' מעמדו ומצבו שיש אצלו ענינים הצריכים תיקון, אין זה בסתירה ח"ו לעדותו של נשיא דורנו שכבר נשלמה העבודה ועומדים מוכנים לקבל פני משיח צדקינו, כי, העבודה דכללות בני ישראל במשך כל הדורות שצריכה להיות בזמן הגלות כדי לבוא להשלימות דהגאולה (שתלוי' "במעשינו ועבודתינו (ד)כל זמן משך הגלות") נסתיימה ונשלמה".

ואולי אפשר לבאר זאת על פי הידוע (תורה אור פרשת וארא ובכ"מ) שגלות וגאולה נמשלים לעיבור ולידה. בתהליך העיבור, כל זמן שהעובר אינו מוכן בשלימות איבריו, הרי זו סכנה שיצא לאוויר העולם וחייב להמשיך את תהליך ההתפתחות ברחם האם. אך ברגע שנשלמו אבריו – אף שישנם כמה פגמים, באברים מסוימים, אין זה מפריע שיצא לאוויר העולם ואדרבה עדיף אז שיצא מחוץ לרחם אמו ואז יהי' קל יותר לתקן את אותו פצע וכיו"ב.

ועל דרך זה בענינינו: טרם הגיע זמן הגאולה, הרי זה מצב הדומה לעובר שלא נשלמו אבריו. ואז חייבים את המשך עבודת הבירורים להשלים את תהליך התפתחות העובר לעובר מושלם עם רמ"ח אברים ושס"ה גידים שלמים.

אך לאחר ש"כלו כל הקיצין", פירוש הדברים שעבודת הבירורים כבר השלימה את תהליך התפתחות העובר בכל אבריו, ואז גם אם עדיין ישנם פגמים מסויימים אין זה מפריע לכך שהעובר כבר יצא מרחם אמו, היינו שיתגלה ויבוא המשיח לגאול אתנו, ואדרבה פגמים אילו יתוקנו טוב יותר ובמהירות יותר עם ביאתו.

ובלשון השיחה, כשמתייחס לכך שנגמרה עבודת הבירורים מבאר הרבי שהעבודה כעת אינה עבודת הבירורים – אלא "עבודה מיוחדת להביא ההתגלות בפועל בעולם, ולפקוח את העיניים ולראות את הגאולה".

מי שיודע שהסתיימה עבודת הבירורים, זועק 'עד מתי' חזק יותר!

אם אכן "נגמרה עבודת הבירורים" בפשטות – מדוע משיח לא מגיע?

הרב מייזליש: לא נראה לי שאנו מעונינים לענות על שאלה זו ולספק לקב"ה תירוצים למה להמשיך את הגלות…

אבל בוא ניקח את השאלה הזו עצמה כדוגמא ליישום העבודה שבשיחת כינוס השלוחים.

שאלה זו יכולה להשאל במגמה לפרוך או להחליש ח"ו את המסקנה של "נגמרה עבודת הבירורים", ובמילא את העבודה הנובעת מזה "קבלת פני משיח בפועל ממש" – שהרי לא שייך לקבל פני משיח בפועל, כשנראה לנו שיש עדיין ריבוי עבודה של הכנה לכך.

אבל למי שברור שנסתיימה עבודת הבירורים, ש"הסתיימה עבודת השליחות", זה נותן לו את האפשרות לשאול את השאלה הזאת מתוך זעקה פנימית כנה: מאחר שברור לנו שכבר הסתיימה עבודת הבירורים ועבודת השליחות – אז, רבונו של עולם, היתכן שלא מגיעה הגאולה?! עד מתי?!

ואכן, בשיחה זו תובע הרבי שהתביעה לגאולה תהי' מתוך הכרה פנימית שנסתיימה עבודת השליחות. ובסגנון השיחה של כינוס השלוחים תשנ"ב: "מאחר שכבר סיימו את עבודת השליחות – בא כל שליח אל המשלח האמיתי, הקב"ה, ומודיע: עשיתי את שליחותי, ועכשיו הגיע הזמן שאתה, כביכול, תעשה את שליחותך . . "שלח נא ביד תשלח" – שלח לנו את משיח צדקנו בפועל ממש"!

סיום עבודת הבירורים – מקרין על המציאות העולמית

אז העובדה של נגמרה עבודת הבירורים בינתיים אין לזה שום משמעות מעשית ממשית במציאות העולם, רק משמעות רוחנית קבליסטית?

הרב מייזליש: אם אין לזה ביטוי מעשי בגשמיות העולם, אז המשמעות של "נגמרה עבודת הבירורים" ריקה מתוכן, שהרי כל ענין הבירורים הוא לברר את גשמיות העולם.

ואכן הביטוי של נגמרה עבודת הבירורים בעולם הוא אדיר, וגלוי.

התקופה אותה מציין הרבי כתקופה שנגמרה בה עבודת הבירורים, פותחת הסטורי' חדשה ביחס של העולם הגשמי ליהודים ולתורה ומצוות. מאז אברהם אבינו, ובמיוחד מעת מתן תורה והלאה על הר סיני, ("שירדה שנאה לעכו"ם עליו"), העולם יצאה בהתנגדות חוצצת לכל נושא של יהדות וקדושה. בזמן שידם היתה תקיפה יותר (בזמן הגלות) זה בלט ברצף של גזירות ושמדות רח"ל בשיא התוקף, שלא פסקו, הדבר נמשך עד לדורנו זה, וברוסי' הסובייטית הדיכוי והגזירות לכל נושא יהודי, המשיכו בכל התוקף כלפי מיליוני יהודים! שהתגוררו בה.

לקראת שנות הנו"ן, ברית המועצות מתפוררת באופן פתאומי וניסי ומליוני היהודים – לא רק שמקבלים חופש דת, אלא הממשל עצמו גם עוזר להתפתחות מוסדות התורה. ומאז אין מקום בעולם המפריע ומתנגד לקיום תורה ומצוות.

הסיבה לכך שזה קורה לקראת שנות הנו"ן – אומר הרבי – מכיוון שבזמן זה נגמרה עבודת הבירורים, הרי לקליפות אין כבר את הכח לנגד באופן אקטיבי לתורה ומצוות, ובמילא התבטל כח הקליפה בכל העולם לנגד בצורה כזו לתורה ומצוות. מאז אין שום מקום בעולם שמסוגל לכפות אותנו נגד התורה ואדרבה העולם הגשמי אף עוזר לנו בכך, כפי שנראה אף ברוסי' והמדינות השכנות. שאריות הקליפה שעדיין נשארה כבר אין בה כלל את אותו הכח שהי' להם קודם. מאז, הבחירה אם להשמע לתאוות היצר נתונה לגמרי להחלטת האדם והיא בידו לגמרי.

וכך אנו חשים בפועל את האפקט של "נגמרה עבודת הבירורים", בכל שלבי החיים כיום, עם ההרחבה בגשמיות וברוחניות שלא הייתה כמוה מאז כמעט אלפיים שנה של הגלות (ואף קודם לכן)! שגם זה הוא רק תוצאה מכך שאנו כבר טועמים את טעם הגאולה גם בגשמיות, מאחר שנגמרו הבירורים.

וכפי שמביא הרבי עוד דוגמאות נוספות בפעולה הגשמית של נגמרה עבודת הבירורים.

יש שלוחים שמתקשים לקבל את החידוש הגדול

איך אתה מסביר את העובדה, שלמרות הכל יש חסידים המתקשים מאוד לקבל את הקביעה שבכינוס השלוחים תשנ"ב היה חידוש מהותי וממשי בעבודת השליחות?

הרב מייזליש: אכן הקושי קיים והוא גם מתבטא בשיחות. אחד מחבריי, התבטא לפניי, שקל לו יותר לשכנע חבר שמעוניין להכנס לעסקים, שיעזוב את העסקים ויצא לשליחות – מאשר לשכנע שליח שהסתיימה עבודת השליחות.

הסיבה לכך בפשטות: מאוד קשה לקבל חידוש מהפכני, קיצוני ובמיוחד כשהיית כל כך שקוע בעבודה הקודמת עם כל כחות הנפש שלך.

בהקדמה לשער היחוד והאמונה מביא אדמו"ר הזקן את הפסוק במשלי "שבע יפול צדיק וקם" והוא מסביר איך שהנפילה של הצדיק היא בין העליה מדרגא אחת לדרגא העליונה ממנה. הנפילה הזאת היא לפעמים הכרחית בשביל העלי', בפרט כשהיא נעלית באין ערוך. אך כפי שמכריז הפסוק "שבע יפול צדיק – וקם". וכך גם בעניננו כשנמצאים בין סוג מדריגה אחת של השליחות למדריגה שונה בתכלית שייך סוג של נפילה, נפילת המוחין, יש אולי רתיעה מאותם רגעים, המסוגלים לעורר מחשבה לחזור אחורה ח"ו (עיין ערך יציאת מצרים), אך בכח האמונה ולימוד השיחות והמאמרים אנו עושים ככל יכולתינו להאחז ולטפס למדריגה החדשה אלי' הרבי מכוון אותנו, ובקרוב ומיד ממש יחד נגיע ונתייצב בה, עם הגאולה האמיתית והשלימה, עם "תורה חדשה מאתי תצא" וכו'.

משיח יחזיר בתשובה את כולם ברגע הגאולה

ואולי הבעי' של קושי הקליטה בזה, לא נובע מרעיונות נשגבים כאילו, אלא מתוך כך שהוא מביט סביבו, ורואה בעיר שלו אלפי יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות. ככל הידוע לי, ברחבי העולם יש קרוב ל–12 מיליון יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות לעת–עתה – האם אין לנו 'שליחות' לקרב אותם? להניח להם תפילין, ללמוד איתם תורה?

הרב מייזליש: אענה לך, כדרכם של יהודים, בשאלה: האם לדעת השואל, הגאולה לא תבוא עד שהשלוחים יגיעו לאותם 12 מיליון יהודים, ויחזירו אותם בתשובה שלימה ומלאה?!

אם ניקח בחשבון את כמות היהודים שהצלחנו להחזיר בתשובה מליאה במשך שבעים השנים האחרונות – למרות שרואים הצלחה אלוקית ומדובר במספרים מדהימים – עוד לא 'גירדנו' את מספר היעד של 12 מיליון יהודים! בחישוב פשוט תגיע למסקנה שצריכים עוד כמה מאות שנים או אלף שנים (ר"ל!) כדי שנצליח להחזיר בתשובה שלימה ומלאה את כל היהודים…

ומכיוון שכולנו מאמינים באמונה שלימה שהמשיח צריך להתגלות ברגע זה ממש – ברור אם כן, שאין כזה תנאי, שצריכים להחזיר בתשובה מליאה את כל היהודים לפני ביאת המשיח.

אלא מה? אם ברצוננו להגיע לרגע הנכסף בו כל עם ישראל יחזור בתשובה שלימה ומליאה – עלינו 'לקבל' את דברי הרבי, שהשליחות הסתיימה, ולהבין שכעת הרבי דורש מאיתנו שליחות חדשה. וכאשר נקיים את השליחות החדשה, שהיא "להתכונן בעצמו ולהכין את כל בני ישראל במקומו ובעירו וכו' לקבלת פני משיח צדקנו". אז, בזמן הכי קרוב, נאו! נזכה לביאת המשיח שעם ביאתו תקויים תוך דקות ספורות הנבואה המובאת בתפלת "ועל כן נקוה לך" – "וכל בני בשר יקראו בשמך . . ויקבלו כולם עליהם את עול מלכותך" (אפילו אומות העולם!).

רבים חושבים שעבודת השליחות היא לקרב את כל היהודים לתורה ומצוות כתנאי לגאולה. לפי מה שהסברת, שלמעשה זה יקרה ברגע אחד אחר הגאולה, באופן ניסי – אם כך, בשביל מה הרבי היה צריך להתייגע איתנו, להוציא אותנו לשליחות ולדרוש מאיתנו לעבוד כל כך קשה בשבעים השנים מאז תחילת דור השביעי? היה עדיף שמיד בתחילת דור השביעי יביא הרבי את הגאולה, וכל עבודת החזרה בתשובה תתרחש בתוך רגע אחד, כפי שהזכרת.

הרב מייזליש: כפי שהזכרנו קודם (בעניין עבודת הבירורים), ישנו זמן ועבודה מסויימת שצריכה לבוא דווקא כחלק של "מעשינו ועבודתינו" הגורמת לביאת המשיח. עבודה זו היא הכרחית ובלעדה לא נגיע למצב של "הגיע זמן גאולתכם". בתקופה זו, כל יהודי שמקרבים יותר לתורה ומצוות מכין את העולם ומקרב אותו יותר לקראת הגאולה, זמן הגאולה (וכדאי להעיר מלקו"ש חט"ז פרשת בא (ג) בסופה, שלצורך הגאולה מספיק שיפעול על כל יהודי אפי' מצוה אחת). אבל כאשר מגיעים לשלב שסיימנו את העבודה שלנו, והעולם כבר מוכן ואפשר שתהיה כבר ביאת המשיח בפועל – אין עניין לדחות את הדבר, גם לא עם חשבונות של קדושה, אלא מייד לעשות הכל להביא את המשיח בפועל ממש.

מובן ופשוט שאת הקביעה הזאת – שנגמרה עבודת הבירורים והסתיימה עבודת השליחות – יכול לעשות רק המשלח (לא השליח). בשיחה זו, של כינוס השלוחים, אכן המשלח קבע זאת!

ההיסטוריה חוזרת על עצמה…

האם יש לנו דוגמאות קודמות ממצב כזה, שיוכל קצת להאיר לנו ולתת לנו יותר הבנה וקליטה של המצב העכשווי שלנו.

הרב מייזליש: ישנה דוגמא קלאסית דומה, ואולי אפילו דומה מאוד, בהיסטורי' היהודית, שתוכל לתת לנו מושג קרוב יותר בתוכן האמור לעיל, ואולי אף לתת לנו הסבר בעובדה שאנו נתקלים בקושי מיוחד לקבל את העבודה החדשה.

הדוגמא הזו נמצאת בשיחות הרבי על פרשת בשלח בחלק כא.

על הפסוק "וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּם־סוּף" מביא רש"י את דברי המדרש, שמשה היה צריך ל"הסיען בעל כרחם". והסיבה לכך – מכיוון שהיו עסוקים בביזת הים ולכן לא רצו לעזוב את ים סוף. מקשה הרבי: איך ייתכן שלאחר שראו בקריעת ים סוף גילוי אלוקות עד שאמרו "זה א–לי" מראה באצבעו ואומר זה! ו"ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים", וידוע שספרו הימים בגעגועים מתי יגיעו כבר למתן תורה, ופתאום כשהם רואים את הכסף והזהב של ביזת הים – הם נעצרים מללכת למתן תורה! עד שהיו צריכין להסיען בעל כרחם?!

מבאר כאן הרבי ביאור מפתיע: מכיוון שקודם לכן מסר להם משה את ציווי הקב"ה "וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב" וביאר להם את גודל מעלת "עבודת הבירורים" והעלאת הניצוצות שפועלים בזה, הרי בני ישראל נכנסו לעבודה זו בכל כחות הנפש שלהם, וכשראו את הכסף וזהב של ביזת הים – הם הבינו שיש עדיין ניצוצות שלא התבררו וחייבים להעלותם והמשיכו לכן בעבודה זו בכל החיות והכח.

אלא שאז מגיע הנשיא, משה רבינו, ואומר להם: עם כל מעלת עבודת הבירורים והעלאת הניצוצות – אבל עכשיו, עבודת הבירורים הזאת – הסתיימה! לא זאת העבודה עכשיו! כעת צריכים להכניס את כל החיות ואת כל המרץ בעניין אחד – להתקדם ולהגיע לקבלת התורה!

וזה לא היה קל. זה היה להם קשה מאוד. כי לאחר שכבר היו מונחים לגמרי בכל הכוחות שלהם בעבודת הבירורים – הם התקשו מאוד להתנתק מזה, הן בשכל והן ברגש. ולא הייתה ברירה, אלא שמשה יסיעם בעל כרחם.

משיחה זו גם ניתן ללמוד איך שהמעבר הנפשי, הפסיכולוגי, ממצב של התמסרות טוטלית לשליחות, ולהיות שקוע בה לגמרי – למצב ההכרזה והעובדה ש"הסתיימה עבודת השליחות" היא לא פשוטה, ובדרך כלל היא תתקל בהתנגדות פנימית (לפעמים אפילו לא מורגשת), עד שצריכים פעולה מיוחדת מצידו של משה רבינו – "וַיַּסַּע (בניקוד פת"ח) משה".

אולי גם היום צריכים את ה'ויסע משה'…

הרב מייזליש: נכון, ובאמת יש לנו את ה'ויסע משה' – בשיחות ומאמרי הרבי ובמיוחד בשיחות של חורף תשנ"ב. רק שצריכים ללמוד את השיחות! מי שלומד את השיחות היטב, רואה ברור כיצד הרבי מסיע אותנו, שוב ושוב, מהעבודה הקודמת – אל העבודה החדשה.

יש עבודה, אבל חדשה!

מעבר למשמעות הרגשית של תביעת הגאולה מכל הלב – מה המשמעות המעשית של ההכרזה ש"הסתיימה עבודת השליחות"? האם חלילה לא צריך לפעול בעשרת המבצעים? האם כבר אין סיבה לצאת לשליחות?

ה'שליחות' הסתיימה; לא ה'פעילות'. כלומר, המשך הפעילות בכל עניני המבצעים וכו' נשארת חובה ואדרבה. אבל מכאן ואילך היא צריכה להיות חדורה בנקודה אחת ויחידה, וכלשון הרבי בשיחה:

"כל הפרטים בעבודת השליחות של הפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה, צריכים להיות חדורים בנקודה זו – כיצד זה מוליך לקבלת משיח צדקנו".

במילים אחרות, אולי קצת חריפות: מאז כינוס השלוחים תשנ"ב, כל פעילות שאינה חדורה בנקודה של "קבלת פני משיח בפועל" – הרי זו פעילות של מצוה, פעילות חשובה שבוודאי יקבלו עליה שכר וכו' אבל לעבודת השליחות של עכשיו – זה כבר לא שייך.

לדוגמא: בזמנו של הרבי הרש"ב, העבודה העיקרית של החסידים והמקושרים התבטאה בעבודת התפילה. זו הייתה התביעה העיקרית של הרבי והשליחות של כל חסיד במקומו. האם בדור השביעי כבר לא נצרך להתפלל בעבודה? אדרבה, חסיד הוא מתפלל, ובלי עבודת התפילה חסר במהות הפנימית של החסיד; אבל השליחות בדור השביעי היא שהחסיד המתפלל – יצא לשליחות. היציאה לשליחות כפי שקובע הרבי עכשיו, היא השליחות עם ה"חוצה" וכו' (ואין ספק שעבודת התפילה תעזור ותגרום הצלחה מיוחדת בעבודת השליחות של כאו"א).

על דרך זה בענייננו: לאחר שהרבי קבע שהסתיימה עבודת השליחות, וכעת יש שליחות חדשה שכל הפעילות תהיה חדורה בנקודה כיצד זה מוביל לקבלת פני משיח בפועל. וכפי שהארכנו בזה בפנים המאמר.

היציאה לשליחות עכשיו חשובה וקריטית הרבה יותר מאשר קודם לכן, ועד שהיא חייבת לכלול כל יהודי ויהודי (בנוסף לשלוחים שזכו "שכל עבודתם מוקדשת לעבודת השליחות"); כולם חייב לקחת חלק בשליחות החדשה – "להכין עצמו" וכל סביבתו לקבלת פני משיח בפועל.

היציאה לשליחות כעת יכולה וצריכה להיות בשמחה ובזריזות גדולה יותר מבעבר, מכיון שיודע שזה בוודאי יביא תיכף ומיד את ה"ושבתי בשלום אל בית אבי", זעהן זיך מיטן רבי'ן והוא יגאלנו!

'אבן הבוחן':

האם בלי קבלת פני משיח – כל הפעילות לא שווה כלום? מכיוון שבאופן כללי הפעולות הן אותן פעולות, והחידוש של השליחות החדשה הוא בכוונה, ובמחשבה – מהי 'אבן הבוחן' לבדוק את עצמנו, האם אכן 'קלטנו' שיש כאן שליחות חדשה?

הרב מייזליש: אם אנחנו מארגנים כינוס, התוועדות או פעילות כלשהי, ומסיבות שונות 'לא יצא לנו' לדבר על ההכנה לקבלת פני משיח – איך אנחנו מרגישים אחר–כך?

האם אנו מרגישים שהחמצנו 'משהו חשוב'? האם אנו חשים שפספסנו 'משהו עיקרי'? או שאנו מרגישים שכל האירוע הזה לא היה שווה כלום?!

כל עוד אנחנו לא מרגישים, ובאמת(!), שהאירוע הזה היה 'להבל ולריק', כלשון הרבי בשיחה הידועה – הרי זו הוכחה שלא הפנמנו מהי השליחות שלנו כעת!

כי פעילות שלא חדורה בנקודה של קבלת פני משיח – היא יכולה להיות מצווה גדולה, ואפילו מגיע לנו על כך 'גן עדן'… אבל בפעילות הזאת לא קיימנו את השליחות שלנו. לגמרי!

העבודה החדשה תלויה בידיעה של 'משיח בדור'

בהגדרת השליחות החדשה, הרבי לא מדבר על קבלת הגאולה באופן כללי, אלא על 'קבלת פני משיח', כלומר קבלת פניו של האיש, המלך המשיח. יש המתמקדים במילים אלו, וטוענים כי פרסום זהות המשיח זהו עניין עיקרי בעבודת השליחות כיום. לעומתם, יש המדייקים מכך שכאשר הוכנסה השיחה להגהתו של הרבי, והיה כתוב שם שצריכים להסביר "את ענינו של משיח", היה כתוב שם גם "ומיהו משיח" – והרבי מחק זאת בהגהה! מכך למדים הם, שהרבי לא מעוניין שיפרסמו 'מיהו משיח', אלא רק 'עניינו של משיח' באופן כללי.

הרב מייזליש: כשמתבוננים בשיחה, מחד, לא מצאנו בשיחה זו הוראה מפורשת, לפרסם את זהות המשיח, אבל גם אין בשיחה שום צד של איסור להתייחס לזהות המשיח ואדרבה יש שם נטי' ברורה לכך כשזה נעשה נכון.

כדי להיות צמוד לדברי השיחה בפרט בנושא עדין זה כדאי לצטט את דברי השיחה כלשונם.

לאחר כל האריכות בחלק ההשכלה של השיחה, כאשר הרבי מגיע להוראה המעשית, כותב הרבי כך:

"מזה מובן, שמאחר שהשלוחים . . כבר סיימו את השליחות . . ואף על פי כן עדיין לא באה בפועל ממש הגאולה האמיתית והשלימה – צריך לומר, שעדיין נשאר משהו לעשות כדי להביא את הגאולה בפועל. והוא: על פי הידוע ש"בכל דור ודור נולד א' מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח לישראל" . . ועל פי הודעת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, השליח היחיד שבדורנו המשיח היחיד שבדורנו, שכבר סיימו את כל העבודה – הרי מובן, שמתחיל להתקיים ה"שלח נא ביד תשלח", השליחות של כ"ק מו"ח אדמו"ר, ומזה מובן, שהדבר היחיד שנשאר עכשיו בעבודת השליחות, הוא: לקבל פני משיח צדקינו בפועל ממש"

בשיחה כאן נכתב ברור, שהעבודה של קבלת פני משיח בפועל, אינה מתכוונת ל"ענינו של משיח", אלא לאיש המשיח. וכפי שמאריך שעבודה זו תלוי' בהכרה שבכל דור יש אחד שהוא הראוי להיות משיח, עם הזכרה מפורשת שבדורנו "נשיא דורנו" הוא ה"משיח היחידי שבדורנו" [ואגב: התואר "היחידי" ("דער איינציגער") זו הוספה של הגהה של הרבי!] והעבודה עתה היא – לקבל פניו בפועל – פניו של אותו משיח שבדור.

האם ניתן לתת פירוש אחר לדברים הברורים האלו של השיחה?

אך לאידך, בהמשך השיחה, שקבלת פני משיח צריכה להיות על–ידי שהוא "מסביר את ענינו של משיח" – לא כותב הרבי במפורש ובפרטיות "ולהסביר מי הוא משיח" ואדרבה מחק את הוספת המניחים "ומי הוא משיח"?

בכללי ההיגיון הפשוט, מחיקת משפט מסויים, משמעותו, שהדבר לא צריך להיות כתוב במפורש; אך המחיקה לא שוללת את הדבר עצמו. ובפרט כשהתיבות שהרבי השאיר: "להסביר את עניינו של משיח", כבר כולל גם את ההבנה והסברה בזהותו (כפי שהרבי עשה בשיחה זו עצמה!).

(ועל דרך כל ה'תורה שבעל פה' שלא נכתבה ב'תורה שבכתב'. אין הפירוש שהתורה שבכתב שוללת את התורה שבע"פ, רק מסיבות מסוימות, התורה רצתה שחלק מהתורה יבוא מפורש בכתב וחלק יהי' נלמד בע"פ מהרמזים של תושב"כ ב–13 מדות שהתורה נדרשת בהם. מה שהתורה לא רצתה בהם – כתבה מפורש שלא לעשותם, וזה פשוט).

כלומר, מחיקת התיבות "ומי הוא משיח" מלמדת רק שהרבי אינו רוצה לכתוב זאת מפורש, ואולי שהכוונה שלימוד זה יהי' כחלק מהלימוד של ענינו של משיח ולאו דוקא בפני עצמו (אך אין בזה תוכן של שלילת הדבר).

הדברים מקבלים משנה תוקף, לאור העובדה הידועה, שלאורך כל השנים לא פורסמו ההגהות לשיחות של הרבי, ולומדי השיחות למדו רק מה שנדפס, ולא מה שנמחק! לא היה ללומדי השיחה שמץ של מושג מה הרבי מחק. כך הי' הסדר הרגיל. וכאשר לומדים את המפורש בשיחה המוגהת, כפי שפורסמה ועד שנמסרה לפרסום בעיתונות – רואים מפורש שהעבודה החדשה של קבלת פני משיח תלויה בידיעה שבכל דור ישנו משיח ומזכיר שבדורנו "נשיא הדור" הוא המשיח היחידי שבדורנו.

'תורה אור' ו'לקוטי תורה' הם 'בגדי השבת' של חסיד

אחרי שהסברת בטוב טעם ודעת את החידוש הגדול בשיחה, אני מאמין שמי שילמד את השיחה בעיון, יראה את החידוש הזה זועק מתוך כל שורה בשיחה. בפרט בתחילת וסיום השיחה, בה הרבי מדבר מפורשות על סיום השליחות, והגדרת השליחות החדשה. אבל דווקא בשורות האחרונות של השיחה, מוסיף הרבי הוראה, שלכאורה נראית מנותקת מהמהפך העצום של השיחה – הרבי מעורר ללמוד את כל ה'תורה אור' ו'לקוטי תורה'… האם זה ה'סך הכל' של שיחה מהפכנית כזו? הרי לימוד תורה אור ולקוטי תורה היה מאז דורו של אדמו"ר הזקן, ומה הקשר לשליחות החדשה של "קבלת פני משיח בפועל"?

הרב מייזליש: הרבי בשיחה מצביע על עובדה מעניינת ואולי פלאית איך שספר הלקוטי תורה בתחלתו (פרשת ויקרא) מדבר על עניין השליחות באופן כללי, ודווקא בסיומו ממש בפרשת וזאת הברכה על תוכן ושלימות השליחות דיחוד מ"ה וב"ן בשליחות אליעזר, וההמשך הוא שיר השירים עניין הנישואין.

קטונתי מלקבוע מסמרות בהבנת הקשר בין לימוד התורה אור ולקוטי תורה – לקבלת פני משיח. אבל אולי בדרך אפשר, ניתן לומר:

העבודה להכין את העולם לגאולה, היא בדוגמת העבודה להכין את הבית עבור אורח הכי חשוב שעומד להגיע. עבודה זו כוללת שני שלבים:

שלב ראשון: מנקים את הבית מהלכלוך, צובעים אותו בצבע חדש, ואף מכניסים כלים חדשים שיהיו מתאימים לכבוד הארוח. בעבודת הכנה זו, הלבושים הם 'בגדי עבודה' וכיו"ב

שלב שני: ברגע שנגמרה עבודת ההכנה הזו, והאורח אמור להגיע הביתה כבר ברגעים הקרובים – או אז, פושטים את לבושי החול ולובשים לבושי שבת מתאימים ועומדים הכן לקבל פניו. לא עומדים שם עם כלי הצבע ומכנסי העבודה.

כך גם כאן: מכיוון כשכבר נסתיימה עבודת השליחות, ונמצאים בדרך ל"ושבתי בשלום אל בית אבי" – "לקבל פני משיח בפועל", כעת צריכים להתלבש עם לבושי בגדי השבת.

התורה אור והלקוטי תורה וכן המאמרים והשיחות של הרבי שמיוסדים על תוכן הדברים של התו"א והלקו"ת, הם בגדי השבת של חסיד.

הרבי רוצה שהשלוחים והמקורבים ברגע הגאולה, כשהם עומדים ומקבלים פני משיח בפועל, החב"ד שלהם, המוח והלב שלהם יהיו מלאים וחדורים בגלוי בעניני החסידות, באלקות של תורת החסידות, מוכנים לקבל את ה"תורה חדשה", מוכנים לתקופה של "ומלאה הארץ דעה את ה'".

ומכיוון שעבודה זו באה לאחר שנים של עבודת השליחות הקודמת – הרי כהבטחת רבינו הזקן, "נעשים לבו ומוחו זכין אלף פעמים ככה" כפשוטו, מה שעוזר לנו להבין את התורה אור ולקוטי תורה המאמרים והשיחות אלף פעמים ככה ובזמן קצר יותר.

מסיבת סיום לגלות

במאמר אתה כותב שההודעה "הסתיימה עבודת השליחות" היא המחמאה ושבח הכי גדול שהרבי נתן אי פעם לשלוחים – שהצליחו וסיימו את עבודת השליחות שהוטל עליהם! האם אכן אפשר לעשות 'מסיבת סיום' להצלחת השליחות, לסיום הגלות?…

הרב מייזליש: אכן כמה פעמים עלה ברעיוני לראות לארגן שכל השלוחים יקיימו מסיבת סיום של הגלות, פשוט פארבריינגען מיוחד על הבשורה הכי גדולה שהצלחנו ב"ה לסיים את עבודת השליחות, ומתוך "מסיבת הסיום" עם השמחה העצומה, יקחו יחד החלטות רציניות בקשר להעבודה החדשה – קבלת פני משיח צדקינו בפועל ממש.

לא לצחצח יותר מידי!

מילה לסיום…

הדברים הבאים, קשה לומר אותם, אך עוד יותר קשה שלא לומר אותם… ומכיוון שהרבי עצמו אמר אותם, מוכרחים לאומרם:

ידועים דברי הרבי, שכאשר מצחצחים את הכפתורים יותר מידי – לא רק שזה לא מועיל, זה אף מזיק ומחסר בכפתור רח"ל.

ההכרה שהסתיימה עבודת השליחות וההתמסרות לעבודת השליחות החדשה "קבלת פני משיח בפועל" – היא קריטית גם מהבחינה הזאת. בכך מונעים את הצחצוח המיותר והתוצאות שלו רח"ל.

וגדולה מדה טובה שכאשר מבינים ומקיימים את השליחות החדשה – גורמים להמשיך את הברכה והשפע החסידי הכי גדול ורחב שמגיע לנו כשלוחים, בבני חיי ומזוני רוויחי וכולם רוויחי, ובעיקר "קבלת פני משיח בפועל", זעהן זיך מיטן רבי'ן והוא יגאלנו, תיכף ומיד ממש!