"בבית אבא, י"ט כסלו היה תמיד יום חג מיוחד"

מנחם זיגלבוים, בית משיח

ארבע–עשרה שנים בדיוק חלפו מאז עמדתי בשעריו של הבניין הגדול של מוסדות "רב פעלים" בנתיבות, ערב חג הגאולה י"ט כסלו תשס"ח. אז זכיתי לפגוש את הגאון הגדול הרב יורם אברג'ל זצ"ל, האיש שזכה לעמוד בראש מהפכה תורנית יוצאת מן הכלל.

מאות אברכים ישבו ולמדו בשקידה בכולל שהקים, כשהוא עצמו יושב ליד שולחן עץ קטן וסגפני, ומשוחח עמי. השיחה לא התקיימה בחדר צדדי, אלא בכולל עצמו, חלק בלתי נפרד מהם.

באותם ימים יצא לאור ספרו הראשון על ספר התניא "בצוּר ירום" – ביאורים ושיחות על אגרת התשובה בתניא. "בצור גם אותיות ציבור", הסביר לי אז הרב זצ"ל בנועם שפתו, "והמטרה בחיבור זה היא לרומם את הציבור על ידי ביאורים באגרת התשובה לרב מלאדי".

כאמור, י"ד שנים חלפו מאז, ושוב אני עומד ממש באותו מקום, אותו כולל אברכים שמלא מקצה לקצה במאות אברכים בכל הגילאים, שוקדים באהבה על תלמודם. שולחן העץ ההוא עדיין נותר במקומו – רק שמאחוריו יושב כעת בנו הגאון הגדול, הרב חיים יוסף דוד אברג'ל שליט"א (החיד"א).

מאז הביקור ההוא, נאסף הרב יורם אברג'ל זצ"ל אל אבותיו. אני מציין באוזני בנו הרב שליט"א, כי אפשר לחוש ממש כי אביו לא עזב את המקום, את האברכים ואת הכולל, ממש כמו היו בניו, עליהם מסר את נפשו וכוחותיו. "מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים" אני מציין באוזני בנו הרב, והוא מהנהן בראשו בחיוב. אף הוא חש בנוכחותו של אביו במקום, "הוא ממשיך לנהל את המקום כמו אז, והרבה יותר מכך. אנחנו רואים זאת במוחש", הוא אומר.

אתם יושבים כאן במקומו, אך אפשר לראות במוחש כיצד המקום גדל מאז ופורח…

"חסדי ה'", הוא אומר בסיפוק והנחת ניכרת מעם פניו. "רבינו הזקן כתב באגרת הקודש אחר פטירתו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב, כי הוא 'נוכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי', והרבי מדגיש גם 'בכולהו עלמין' זה כולל גם בעולם הזה.

"ברוך השם, בית המדרש כאן מלא. מה שאתם רואים כאן, זה אחד, אך יש פה בבניין עוד שני בתי מדרש מלאים באברכים יקרים ויראי השם. אתם מוזמנים לעלות ולהתרשם בעצמכם. מלבד זאת יש גם כוללים בכל הארץ שממשיכים לגדול ולהתפתח".

יפה כוח הבן מתוך כוח האב

כאמור, הרה"ג הרב חיים יוסף דוד אברג'ל, יושב על כסא אביו, וממשיך בחן ובנועם על כל מפעליו שאביו ייסד.

הגעתי כמחצית השעה לפני הזמן, והתיישבתי בין אחד ממאות האברכים שישבו ושקדו בעמלה של תורה. מרחוק הבטתי בעניין בתור הארוך של יהודים, מכל הסוגים והעדות, שביקשו לשוחח עם הרב.

בזה אחר זה הם ניגשו אל הרב, שוחחו בשקט, והרב בשפת גוף שאי אפשר לטעות בה כלל, קשוב כולו, מייעץ, מלטף ומעודד. הם מנשקים את ידו בדחילו ויוצאים החוצה כשפניהם רגועות יותר. "ככה זה בכל יום" אומר לי אחד האברכים. "היום מגיעים עוד יותר מאשר בחיי אביו הרב זצ"ל".

גם מזכירו הנאמן של הרב, הרב ארז ראובן שקיבלני כאן בדיוק לפני ארבע–עשרה שנים, מספר לי על הייחודיות של הרב: "האמת שהרב לא מרגיש כי הוא נכנס לתפקיד של אביו, אלא רק שומר על המקום עד שאביו יחזור. הוא ממש חי את זה.

"אנחנו אכן רואים במוחש כיצד אביו ממשיך לנהל את רשת הכוללים באופן מופלא, עוד הרבה יותר מאשר בחייו. כמנהל הישיבה, אינני מדבר תיאוריות, אלא מסתכל על השורה התחתונה בבנק… בכל הארץ יש כאלפיים אברכים, מתוכם כארבע מאות בנתיבות, וב"ה כולם מקבלים את משכורתם בזמן. אפילו בשיא ימי הקורונה, כאשר הרב עצמו חלה והיה במצב סכנה ואושפז, הוא הורה לאברכים להמשיך ללמוד מבתיהם, ונתן משכורתם כאילו הגיעו בבוקר לכולל ולמדו… דבר כזה לא היה בשום מקום אחר.

"עשרים שנה הייתי צמוד לאביו רב יורם זצ"ל, ואני אומר לך שאין פה מישהו אחר – הרב יורם נמצא כאן וממשיך להנהיג. לא מרגישים פה פטירה".

כשאני שואל על הייחודיות בדרכו של הרב, משיב לי משמשו הנאמן: "הנקודה המרכזית של הרב, שהוא לא יכול לראות משהו לא–טוב אצל הזולת. הוא רואה רק את הטוב כפשוטו."

בפיו של הרב ארז ראובן סיפורים לרוב. הוא מספר דוגמה אחת מני רבות: "הייתה בת שירדה מהדרך, ממש התרחקה, והרב כתב לה מכתבים מלאי רגש: 'צדיקה, את צדיקה. אינך יודעת אפילו כמה בת חביבה את לפני השם יתברך'… זמן קצר לאחר מכן הרב פגש בה במסיבת חנוכת הבית, והוא המשיך להרעיף עליה דברים, בעוד היא שומעת ולא–מאמינה. היא רגילה לגערות ולצעקות והטפות מוסר. לבסוף הבת חזרה לדרך המוטב".

כבוד הרב – אני פונה אל הרב חיד"א שליט"א – הרבי מדגיש כי 'ממלא מקום', זה מי שממלא את המקום. אני בטוח שבכם התקיים העניין של 'יפה כוח הבן מכוח האב'.

הרב אברג'ל ממהר לתקן אותי בחיוך רחב והוא מדייק: "מתוך כוח האב. זה לא אנחנו, אלא אבא עצמו מוסיף כאן חיילים לתורה, גם לאחר פטירתו. היכולת שהקב"ה נתן לו לפעול, זה הרבה יותר מכפי שפעל בחייו – אם בהפצת התורה הקדושה, בספרי הנגלה, בספריו 'בצור ירום' על ספר התניא המנגיש את התניא קדישא לכלל הקהלים. זהו ספר המבאר את התניא ונכתב מתוך השיעורים שמסר. הספר זה מקרב לבבות של אחינו בני ישראל אל אביהם שבשמים. כמה שהיה נפוץ בחיי אבא, היום זה מופץ הרבה יותר".

איך אפשר להסביר זאת?

"'יותר מבחיוהי', אני חושב שזה תמצית הכול. הרבה מאוד אנשים – אברכים ותלמידי חכמים ועד פשוטי עמך; חלקם כאלה שלא היו אצל אבא ואפילו לא ראו אותו מעולם, באים ומספרים כי הם התלמידים שלו בזכות סדרת הספרים 'בצור ירום' על התניא.

"לא מזמן הגיע אלי אברך יקר מפתח תקווה, יהודי קרוב לגיל 50, שאמר לי 'סיימתי עד היום את הש"ס פעמיים, אך התחלתי לעבוד את הקב"ה רק לאחר שהתחלתי ללמוד מהספרים 'בצור ירום'".

בפעם הקודמת שנפגשתי עם הרב יורם אברג'ל, לפני 14 שנה, ציין הרב זצ"ל את הוצאתו לאור של הכרך הראשון של 'בצור ירום'. בימים הקרובים עתיד לצאת לאור הכרך השלושה–עשר מסדרת הספרים.

"הכרך החדש שעתיד לצאת לאור, הוא למעשה השיעור האחרון שאבא מסר", מספר לי בנו וממלא מקומו שליט"א. "היה זה ביום שישי בבוקר, י"ב בתשרי תשע"ו, מיד אחרי יום כיפור. במשך שלוש שעות אבא מסר את השיעור האחרון שלו, שבעה–עשר ימים לפני שהתעלה לישיבה של מעלה. השיעור עסק בעיקר בנושאי ביטול עצמי, להתנהג בענווה, לא להתלונן, עבודת ה' כדבעי ועוד. בעזרת ה', בקרוב השיעור הזה ייצא בכרך בפני עצמו".

אפשר לומר שזו הצוואה שאביכם השאיר?

"הצוואה של אבא היא לא רק זה, אלא הדרך שהתווה במשך כל שנות הנהגתו, וזה מה שהשאיר לנו".

הרבצת תורה מאז ילדות

הרב אברג'ל שליט"א יושב במקומו במזרח הכולל, מסביב יהום הסער. מאות אברכים, לפי אמדן עיניים מהיר, יושבים ולומדים בקול גדול, בהתלהבות ובחיות רבה. לצדו הימני של הרב, ארון ספרים שם נמצאים לא מעט ספרי חסידות, "לקוטי תורה", כמו גם "דבר מלכות" מכורך, "נזר התניא". בצד נמצאת תמונתו של אביו, ועיניו שמחות וצוחקות.

הרב חיים יוסף דוד מזכיר מאד את אביו בחביבותו ובאהבת ישראל הגדולה שלו הנשקפת מפניו.

איך אפשר להגדיר את הדרך שסלל אביכם?

"אבא היה כולו ביטול מוחלט להשם–יתברך. כל חייו היו מסירות נפש ולצד זאת שמחה והפצת התורה, אחזקת התורה, ללמוד וללמד ברבים את התורה הקדושה. אלו היו חייו.

אבא ספג זאת בבית הוריו, הסבא רבי חנניה והסבתא רינה ע"ה. כידוע הייתה להם מסירות נפש להקים את התלמוד תורה החב"די במושב 'ברוש' "אהל יוסף יצחק", שם גם למד שמונה שנים.

שמעתי שכבר אז, בהיותו ילד בכתות הבוגרות, לא פעם כשחסר היה מורה זה או אחר, היו קוראים לו ללמד את התלמידים הצעירים. הוא ידע יפה להחזיק את התלמידים וללמדם תורה, דרך ארץ וערכי תורה. וזה מה שעשה כל חייו. אפשר לומר עליו שהיה בבחינת 'ביטול בדעת'".

למרות שהיה מלא וגדוש בתבונה ובדעת…

"אבא הזכיר תמיד את דברי ספר 'משלי' 'אני חכמה שכנתי ערמה'. כיוון שיש באדם חכמת התורה, יחד עם זאת נכנסה בו עורמה. אומר על כך השל"ה הקדוש, שצריכים מאוד להיזהר שהערמה הנכנסת באדם, תהיה של התורה והקדושה ולא תשנה את התמימות בעבודת ה'. מוסיף השל"ה, כי רואים בגזירות האיומות של השמד, כי דווקא האנשים הפשוטים, הנשים והילדים, הם אלו שמסרו נפשם על קדושת השם, בעוד שתלמידי החכמים הערימו ועשו עצמם 'אנוסים' בסתר. לפעמים כך נוהגים מתוך חכמת התורה, אך אם לא יודעים להבדיל בין חכמה לערמה, אפשר להכניס את הערמה למקומות שבהם יהודי צריך להיות בבחינת 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך'".

מה שרק חסידות יכולה לתת

אם בכל השנה עסקו הרב יורם אברג'ל ובנו, יבלח"א הרב חיד"א בלימוד התניא ובהנחלתו לחלקי העם, הרי שחג הגאולה י"ט כסלו, הוא חג מיוחד הנחגג ברוב עם.

בשיחה שערכתי בעבר עם האב הדגול, שאלתיו מתי נפגש בפעם הראשונה עם ספר התניא. כתגובה נטל בידו את ספר התניא שהיה לידו, ספר תניא, פורמט בינוני, כריכה כחולה מהוהה. דפיו צהובים; ניכר כי זהו ספר ישן. הוא פתח פתח אותו, אחר סגרו וליטפו בחיבה. עיניו נצצו. "אנחנו שומרים על הספר הזה מאד מאד", אמר לי אז בחיבה מופגנת. "בספר הזה התחלתי ללמוד תניא לראשונה, ועל כן חביבותו בעיניי". ואז סיפר שבשנת תש"ל היה תלמיד צעיר בבית ספר חב"ד בברוש, שהקימה 'רשת אהלי יוסף יצחק'. המורה שלו היה המשפיע הרב ישבעם סגל, והוא זה שהעניק לו את הספר.

"כבר בנערותו אבא היה קשור מאוד לחב"ד, והוא נסע להתוועדויות ביום י"ט כסלו", מספר בנו רבי חיים יוסף דוד. "פעם סיפר לי כי בהיותו נער צעיר בן 15, נסע להתוועדות י"ט כסלו בכפר חב"ד. בהלוך כנראה הייתה לו הסעה, אך בחזור לא היה לו איך לשוב הביתה. מישהו לקח אותו בטרמפ עד צומת גילת, לא הרחק ממושב 'ברוש', מקום מגוריו, ושם הוריד אותו. השעה הייתה 1 בלילה, הצומת היה חשוך לגמרי. היה זה לילה חורפי, גשמים ירדו והקור חדר לעצמות. ברקע נשמעו גם נביחות מאיימות, והכביש עצמו היה שממה. הוא לא ידע איך יגיע מכאן לביתו במושב.

"פתאום, כמו משמים, הגיעה משאית שהביאה עמה ירקות מהשוק הסיטונאי בתל אביב. באופן ניסי הם הבחינו בו למרות שתנאי השטח כמעט לא אפשרו זאת, ועצרו לו. זה היה נס בפני עצמו. מכיוון שלא היה מקום בתא הנהג, הוא נדחק בין שני האנשים שישבו בתא הנהג. כשסיפר לי על כך, אמר לי בבת שחוק 'באותו לילה הבנתי כמה חשובה גמילות חסדים'.

"י"ט כסלו הזה נחרת לו בזכרון. בכל שנה, עם הגיע י"ט כסלו, אבא היה עושה שמחה גדולה בהשתתפות אלפי אנשים. בחגיגה זו אפשר היה לראות כיצד אבא קשור בכל נפשו ומאודו רבינו בעל התניא. ניתן לומר כי י"ט כסלו אצל אבא היה היום הכי גדול. היה עושה סעודה גדולה בהשתתפות אלפים באולמי 'פקאן'.

"היו שני אירועים בשנה שהיה מציין במיוחד – האחד בי"ג באלול לכבוד ה'בן איש חי', וביום י"ט בכסלו. אבא דאג שתהיה תזמורת. זכורני שהיו אלו רגעים של התעלות עבורו. פעם לקח את הרמקול, ומתוך התרגשות פנימית עצומה ממש צעק בשמחה 'בעל התניא! בעל התניא!'

"אם תשים לב, כאן על השולחן יש את 'ברכת התניא', ולצדה שמות של אנשים. כל השולחן מלא בשמות של אנשים שזוכים כל יום, לפני שיעור התניא, לקבל את ברכת התניא, וזה לטובת אחזקת הישיבה".

איך אפשר להסביר את עומק הקשר בין אבא לבין בעל התניא?

"אבא סיפר לי כי בתור נער היה מרבה להיות אצל הבבא סאלי הקדוש, וכן אצל הגאון רבי יששכר מאיר, ראש ישיבת 'הנגב' כאן בנתיבות. הוא היה ליטאי מובהק. אבא סיפר לי כי ראה אצלו בסטנדר ספר תניא בו למד. כמה פעמים אף היה אומר דברים בשם התניא, והיה מחזקו בדברים מתוך הספר.

אינני יודע מתי החל החיבור המובהק שלו עם ספר התניא, אבל פעם סיפר לי, כי כשהיה בחור בישיבה, התמנה לתורן בחדר האוכל, והיה עליו לעבור משולחן לשולחן ולחלק את האוכל. כנראה שהתעכב להגיע לשולחן מסוים, ואחד היושבים בו נטל סכין וזרק לכיוון שלו, מן הסתם לא מתוך רצון לפגוע, אלא כדי להביע מחאה… אינני יודע אם הסכין פגעה או לא, אבל כבר אז אבא הסיק מכך 'ראיתי בחורים שלמדו הרבה גמרא, אבל אם לא לומדים תניא, אין יראת שמים במקום הזה'.

ובאמת, כל השנים עמל להפשיט את התניא, לבאר ולהאיר אותו, ולהכניס יהודים רבים לתוך מעגל הלימוד של ספר התניא קדישא".

בימינו, שנת תשפ"ב, העולם מודרני ו'מתקדם' לכאורה. הכול פרוץ והכול נגיש. איך מביאים את ההשפעה של החסידות בעולם כה מתירני וקורץ?

"בדיוק דיברתי על כך עם בני שיחיה. בכלל בתורת החינוך, אפשר לחנך מה מותר ומה אסור, והצורך לשים גבולות. מי ששומע – מה טוב, ומי שלא שומע – נמצא בבעיה.

אולם היום המצב קשה מבעבר. לאנשים כיום יש יכולת להגיע לכל מיני מצבים שקשה למנוע זאת מהם. הזכרתם שהעולם פרוץ – היום כל אחד יכול להשיג טלפון עם אינטרנט, וזה נגיש גם לצדיק ביותר. עם כזה מכשיר, אפשר להגיע עם זה לאן שרק רוצים להגיע… זה לא כמו בתקופות עברו, כאשר כולם ידעו שבבית חרדי אין טלוויזיה או רדיו פתוח. היום זה אחרת. הסכנה כיום גדולה עשרת מונים.

הפתרון לזה הוא שאדם יגדור את עצמו מתוך רצונו שלו, וזה יכול להיעשות רק על ידי יראת שמים פנימית שיש באדם. אם יהודי נמצא במצב של ניסיון כשאף אחד לא יכול לראות אותו אם הוא עומד בניסיון או לא, כמו יוסף הצדיק בשעתו – אם יש לו יראת שמים, אז הוא לא יוכל לעמוד בניסיון.

מהיכן משיגים יראת שמים? מתוך לימוד בתניא קדישא. אנחנו נמצאים בזמן כזה, שהתניא חשוב יותר מתמיד", אומר הרב שליט"א בנחרצות. "זה לא שייך לחינוך 'מבחוץ', אלא מתוך יראת שמים הנובעת מתוכיותו של האדם, וזה רק על ידי לימוד חסידות".

כיצד אתם רואים את ההשפעה של לימוד חסידות על נפש האדם ועבודתו בעולם?

"כשאדם לומד בתניא שהנשמה שלו הגיעה וירדה ממקור עליון ביותר, והוא יודע כי ביכולתו להגיע למקום עוד הרבה יותר גבוה, הנשמה שלו שמחה מכך.

רק בשבוע שעבר למדנו ב'היום יום' מה שהרבי כותב: "יתבונן, כמה גדולים חסדי ברוך–הוא: שכזה קטן שבקטנים כמו האדם, יכול הוא לעשות נחת רוח גדול ועצום לגדול הגדולים וכמו שכתוב 'ולגדולתו אין חקר', צריך האדם להיות תמיד במצב–רוח מרומם ולעשות את העבודה בלב ונפש חפצה".

לפעמים יהודי עוצר וחושב לעצמו: מה אני כבר יכול להוסיף לעולם? לבריאה כולה? זו מחשבה שיכולה להביא את האדם לידי דכדוך. אולם תורת חסידות נותנת לאדם ה'פשוט' להרגיש את יוקר השליחות שלו בעולם. היא מגלה את הכוח האדיר שיש לאדם בכל סדר ההשתלשלות, כוח שהוא עצמו לא ידע כמה יש לו מזה.

זכורני שכשנתניהו רץ לבחירות לפני שנים רבות, הוא הגיע לסיור כאן בנתיבות. במהלך הסיור פגש את אבא ואת הרב יששכר מאיר בבית ראש עיריית נתיבות. בין השאר סיפר להם כי כמה ימים קודם לכן ביקר בכותל המערבי, והייתה שם ילדה קטנה שראתה אותו ואמרה לאמהּ בתמימות: 'אמא, צריכים שהאיש הזה ימשיך להיות ראש ממשלה כדי שהמקום הזה [הכותל], יישאר שלם'. נתניהו התגאה במקרה הזה ואמר: 'הילדה הזאת צודקת לגמרי'.

לאחר מכן חשבתי בליבי: מדוע ראש הממשלה, שנמצא בעמדה חשובה מאוד ובשיא גדולתו, כה מתפעל ושמח מכמה מילים שאמרה ילדה קטנה, עד כדי כך שהוא חוזר על דבריה בפני הרבנים החשובים?! אלא מה, זה בדיוק מה שהרבי כותב, שעל יהודי להתבונן בחסדי ה', שכזה קטן שבקטנים יכול לעשות נחת רוח גדולה ועצומה לגדול שבגדולים – דבר זה מביא את האדם 'להיות תמיד במצב–רוח מרומם ולעשות את העבודה בלב ונפש חפצה'.

זה הכוח שיש ליהודי לשמח את הקב"ה בכבודו ובעצמו בעולמות העליונים. כשאדם מבין זאת, הלב מתמלא בשמחה – ואת זה רק חסידות יכולה לתת".

מה שהרבי פעל בעולם

הרב חיד"א אברג'ל, הוא איש הלכה מובהק. ידיו רב לו בספרי הלכה. ספרו "חלב צאן" על הלכות בשר וחלב, לא מש משולחנם של גדולי פוסקי ההלכה. גם סדרת ספריו "שבת המלכה" על עשרת הכרכים שלה, קיבלה הילולי שבח מפי גדולי הפוסקים, כך גם ספריו "ברכת יוסף" על הלכות ברכות.

גם פה הרב מחובר בכל נימי נפשו לתורת רבינו הזקן. "הקב"ה זיכה אותנו לכתוב על הלכות שבת, וכמעט בכל הלכה הבאנו מדבר קדשו של בעל התניא בשולחן ערוך שלו", הוא מציין.

בנוסף לספרי ההלכה, הוא, כאמור, ממשיך דרכו של אביו בהנחלת חסידות לעם. לעַם דייקא. "הרב לא מחפש עילויים אלא את העם שבשדות" אומר לנו אחד האברכים בכולל. "הוא גאון, אך הגאונות הגדולה ביותר שלו, זו הפשטות. גאון בפשיטות".

כבוד הרב, בחסידות מבארים על המשכת אלוקות בעולם הזה. איזוהי הדרך הטובה ביותר לכך?

"אבא תמיד היה אומר, כי הקב"ה שמח בהנחת תפילין של יהודי שאינו מצוות, יותר מתורה ומצוות בהידור של יהודי קרוב לו. מדוע? כי ה' שמח שהאור של קדושה מגיע גם למקומות הכי חשוכים.

זה למעשה מה שהרבי, קדש הקודשים, ביקש לפעול: להכניס את אור הקדושה לכל מקום בעולם.

שמעתי מהרב יעקב יוסף זצ"ל, שיש הרבה רבנים שפועלים לזכּות יהודים לתשובה, אבל הראשון בקודש, האבא של כל תנועת ההתקרבות לה' – זה הרבי. הוא הראשון שהצליח לחדור לקיבוצים רחוקים, להגיע לבסיסים צבאיים ולכל מיני מקומות שכולם חששו להגיע לשם.

זכורני שלפני כמה שנים הייתי בהתוועדות י"ט כסלו באחת מערי המרכז. בשלב מסוים נעמד סגן ראש העיר מטעם אחת המפלגות ואמר: 'באתי להתוועדות של י"ט כסלו, ואני אברך לא חב"דניק. אז למה באתי? דעו לכם – הכריז באוזני הנאספים – גדלתי בבית רחוק מתורה ומצוות; היהדות היחידה שהייתה לי בגללה אני היום שומר מצוות – זה מה שקיבלתי מחב"ד. בגללם ידעתי מה זה חנוכה, ומה זה חנוכיה, ובגללם בפורים היה משלוח מנות, ובפסח מצות. מלבדם לא הייתי יודע דבר על יהדותי, ובזכותם הגעתי לישיבה, ובזכותם היום אני בן תורה'.

זה איש אחד, וכמה כאלה יש עוד? אלפים ורבבות!"

הגאולה כבר נמצאת בכוללים

רשת הכוללים שהרב מחזיק, פרושה על פני רחבי הארץ: באלעד, במודיעין עלית, בדימונה, בנהריה, בבת ים ובחולון, זאת מלבד כוללים שהרב שותף באחזקתם. האברכים אומרים כי היכולת להחזיק אברכים כה רבים, זה עניין ניסי.

הרב עצמו שולל זאת מכל וכל. הוא אומר לאנשים שעמו שוב ושוב "אני איש פשוט, אני לא מבין למה בכלל פונים אלי בשאלות, אבל אם אני יכול, אני נותן עצה של תורה". ככה פשוט.

ואכן, אינני יכול שלא להבחין בערימה של דפים המונחת על שולחנו, ובהם שאלות שהגיעו אליו דרך המייל. מגוון שאלות והתייעצויות בכל רבדי החיים. בין לבין הרב משיב על השאלות ששוגרו אליו מכל רחבי הארץ. הרב משיב, ואחד האנשים הקרובים מתקשר לאחר מכן כדי למסור דעת תורה לשואלים. "אנחנו נותנים תשובות ממה שה' מזכה אותנו לענות על שאלות ששולחים אלינו בהלכה, בהנהגה או בהשקפה", אומר לי הרב. "אין כאן עניין של רוח הקודש או משהו מעין זה, אין לנו חלק בזה; אנחנו משיבים ממה שנראה לנו בחסדי ה' יתברך".

ידוע שהבעל שם טוב עשה עליית נשמה והגיע להיכלו של משיח ושאלו:  אימתי קאתי מר? והשיב לו: 'כשיפוצו מעיינותיך חוצה'. אתם פועלים במשך כל השנה להפצת המעיינות באמצעות הפצת תורת חב"ד…

הרב חיד"א שליט"א מחייך את חיוכו הנעים, ואומר "אם כן, כאן כבר מאיר משיח"… בהצביעו על הכולל ההומה באברכי משי יקרים. "כאן המעיינות מגיעים לכל אחד, ולפיכך כאן כולם חיים גאולה. שים לב וראה שהאברכים כולם מגיעים מעולם הישיבות הכללי, לא מחב"ד. אבל כולם כבר יודעים שהתניא זה ספר היסוד שצריך ללמוד. עד כדי כך, שבקהילה שלנו יש מקרים בהם כּלות שהביאו לחתנים שלהן כמתנה את סדרת הספרים 'בצור ירום' על התניא. הם לא חב"דניקים שגדלו בקהילה של חב"ד, להיפך… אם היו מספרים על התופעה הזאת לפני כשלושים שנה, היו מסתכלים על המספר כמוכה תמהון.

לא פעם אני מוסר שיעור בכוללים שלנו באלעד או בקרית ספר, שזו עיר ליטאית מאוד, ומזכירים רעיונות מתוך התניא הקדוש, ואנשים מתמוגגים מכל מילה ומילה. היש לך הפצת מעיינות גדולה מזו?!"

יש רגעים בהם הרב הכי מתגעגע לאביו?

"זו שאלה הכי גדולה… אני כל כך קשור לאבא, שהדבר היחיד שנותן לי את הכוח להחזיק בחסדי ה', מהרגע הראשון  – זו העובדה שאני מרגיש שאבא נשאר איתנו לכל דבר ועניין".

הוא השאיר נעליים גדולות…

"אנחנו לא עושים כלום, אלא הוא זה שממשיך לדאוג להכול. בדרך הטבע אין הסבר איך הכול ממשיך. רק לאחרונה היה קיצוץ בתקציב האברכים, ועם זאת אף אחד לא עזב את התורה הקדושה", אומר הרב אברג'ל בסיפוק רב…

איזה מסר הרב מבקש להעביר לקוראי 'בית משיח'?

"'ועמך כולם צדיקים'. עם ישראל כולם צדיקים, וכולם אוהבים את הקב"ה. אהבת ה' שיש בדור הזה, אין לתאר. כל הניסיונות שיש כיום, זה רק מעיד על כך שאנו נמצאים בסוף הגלות, ומחכים לגאולה הקרובה בפועל ממש, כמו שהרבי תמיד אומר".