'שלוחו כמותו': חייו של הרב בלומנפלד ע"ה בכתבה מיוחדת

בהלם גדול, בעיצומו של כינוס השלוחים, נתקבלה הידיעה על פטירתו של שליח הרבי מלך המשיח בלימה, פרו, הרב שניאור זלמן (אורי) בלומנפלד ע"ה, מדום–לב פתאומי, בליל שבת כ"ד חשון, והוא בגיל 58 (ח"ן) שנים בלבד. 

הידיעה שהגיעה לניו–יורק רק במוצאי השבת, הכתה בהלם את אלפי השלוחים שהתכנסו אצל המשלח בסימן 'שבת אחים גם יחד'. רבים נזכרו בפטירתו של חמיו, שליח הרבי מלך המשיח, הרב משה סלונים ע"ה, שאף הוא נפטר מדום לב פתאומי בגיל 57, בכ"ג חשון, בעיצומו של כינוס השלוחים – ויהי לפלא.

הלווייתו נערכה ביום שני השבוע בעיר לימה שבפרו, שם כיהן כרב ושליח הרבי מלך המשיח עשרות שנים, ופעל במסירות רבה למען הקהילה היהודית במדינה כולה, ושם נטמן.

שליחות שהחלה בקושי רב 

הרב שניאור זלמן בלומנפלד נולד להוריו הרב ירחמיאל ואלטע דבורה בלומנפלד בריו דה ז'ניירו, ברזיל, שם שימש אביו כרבה הראשי של העיר. בבחרותו למד בישיבת חב"ד "מחנה ישראל" בפטרופוליס, ובשנת תשמ"ג נשלח עם קבוצת תמימים לישיבה בקזבלנקה שבמרוקו.

עם סיום לימודיו, השתדך עם מרת שטערנא שרה סלונים. כבר לפני החתונה כתבו לרבי מלך המשיח כי הם רוצים לצאת לשליחות, ושאלו להיכן לנסוע. הרבי הפנה אותם אל הרב חודקוב, שהציע להם את מדינת פרו. לאחר שכתבו לרבי כי הם מוכנים לצאת לשם, הורה להם הרבי שלא להתעכב שנה בניו–יורק כפי שנהגו שלוחים רבים, אלא לצאת לשליחותם בהקדם האפשרי. 

הרב משה קוטלרסקי שהכיר בבעיות ובקשיים המיוחדים בשליחות זו, סייע להם רבות בתקופת הבראשית. הוא השיג תקציבים למימון השנה הראשונה, ובהוראת הרבי אף התלווה אליהם בנסיעתם הראשונה לפרו.

באותן שנים, רבות ממדינות דרום–אמריקה סבלו ממאבקים פנימיים קשים. עיר הבירה של פרו, לימה, בעלת אוכלוסייה של 8 מיליון תושבים, סבלה באופן מיוחד. השלטון הרקוב איפשר לטרוריסטים להשתולל ולהפוך את חיי האזרחים לבלתי נסבלים. זמן קצר לאחר שהחלו את שליחותם בעיר, הגיעו הטרוריסטים לשיאם. כתוצאה מכך, אזורים נרחבים בלימה לא קיבלו אספקת מים סדירה במשך שמונה חודשים – ובמקרה הטוב רק שעה אחת ביום. כאשר זרם המים היה חלש, היו צריכים לאגור בכלים רבים מים לכל היום. כך גם בקשר לאספקת החשמל. הטרוריסטים זרעו פצצות הרס וחורבן בכל מקום ציבורי, ומדי יום היו נפגעים. העיר הייתה שרויה בעוצר בשעות המאוחרות של הלילה. פוליטיקאים, אנשי עסקים ומנהיגי קהילות נהרגו על ידי הטרוריסטים או נחטפו על ידי פושעים. לימה של השנים ההן, היתה עיר מדוכאת שתושביה מיואשים. מבחינות רבות, לימה הפכה לעיר רפאים. 

הזוג הצעיר – הוא יליד ברזיל, היא ילידת כפר–חב"ד – קבע את ביתו הזמני במלון דירות, וכבר בשבוע הראשון לשהייתו במקום הזמינו השלוחים משפחה יהודית להתארח בסעודת השבת. בנוסף, החלו להוציא–לאור עלון יהדות, למרות שהיו 'טריים' במקום. את שפה המקומית הם עדיין לא הכירו, ונעזרו בנשים מקומיות שתרגמו את העלון. מאז העלון הזה מופיע מדי שבוע להנאת 2500 בני הקהילה היהודית המקומית.

מידי שבת הזמינו משפחות לסעודות שבת, שברבות הימים הפכו לשם–דבר בקרב יהודי פרו, אולם נאלצו מידי פעם לבטל את ההזמנה, כי בערב שבת לא היו מים וחשמל ולא יכלו להכין את סעודת השבת כראוי…

מהמזכירות צלצלו לברר אם יש אוכל לשבת

באותה תקופה קשה, כאשר זוג השלוחים כתבו לרבי על הבעיות – הרבי לא התייחס ישירות לבעיות, אלא הרעיף את ברכותיו להצלחה בשליחותם. במקביל, זכו השלוחים להתעניינות מיוחדת, וביום שישי אחד אף קיבלו טלפון מהמזכירות של הרבי, לברר אם יש להם אוכל לשבת…

כאשר המצב בפרו הידרדר ורבים מיהודי לימה ברחו ממקום הסכנה, שאל הרב גרונר את הרבי האם להורות לשלוחים לעזוב את פרו. הרבי ענה בשלילה מוחלטת! 

דווקא מאז החל המצב להשתנות לטובה. בט' ניסן תש"נ, בעת חלוקת הדולרים, כאשר הרב בלומנפלד ביקש ברכה מהרבי עבור המדינה, נענה הרבי: "כעת מגיע למדינה זמן של מנוחה, שלווה והרחבה בגשמיות וברוחניות". ואכן זמן קצר לאחר מכן נבחר מר אלברטו קניו פוג'ימורי כנשיא חדש למדינה, והמצב הבטחוני, הארגוני והכלכלי החל להשתנות מן הקצה אל הקצה. 

במשך שנתיים עמל הנשיא החדש לחסל את הטרוריסטים. הוא התגבר על בעיות המים, החשמל ויתר השירותים. במקביל לשפע הגשמי, ראו השלוחים הרחבה גדולה גם בשטח הרוחני. כך למשל בשיעור השבועי, שבתחילה השתתפו בו פחות ממניין, החלו להשתתף 40–50 איש.

עם הזמן התרחבה הפעילות לעוד ערים, כמו קוסקו ואוהראז, אליהן מגיעים מטיילים רבים. בעמל רב ביססו את עצמם במדינה. כיום מפעיל בית–חב"ד בפרו חנות למהדרין המוכרת, במחירים מסובסדים, מוצרים כשרים שאינם בהישג–יד: חלב כשר, שעל חליבתו מפקחים בכל שבוע, גבינה כשרה, לחם מהמאפייה הכשרה היחידה במדינה ועוד.

בשלושים השנים הבאות של שליחותם ארגן הרב בלומנפלד ארוחות שבת וחג, ערך סדרי פסח גדולים בלימה, פיקח על מגה–סדרים בהרי האנדים הפרואניים, סיפק סיוע לקהילה ואלפי תרמילאים לאחר אסונות טבע, ארגן שיעורים ופעילויות יהודיות אחרות במדינה שהייתה לה אך מעט נוכחות יהודית מסורתית לפני בואם.

מלבד סיפוק צרכיהם הרוחניים והרגשיים של תיירים, הרב בלומנפלד היה מעורב לא פעם בסיוע למשפחות באיתור יקיריהם הנעדרים ובמתן עזרה לוגיסטית למבקרים שנקלעו למצוקה. לפני כמה שנים, כאשר התרחשה בלימה רעידת אדמה בה נהרגו ונפצעו מאות בני אדם, בית–חב"ד הפך לצומת המידע של הורים מודאגים מארץ ישראל. גם המטיילים השאירו שם הודעת הרגעה או הגיעו לבית–חב"ד כדי להתקשר עם ההורים, ובית חב"ד הפך לצומת מרכזי של סיוע.

הרבי מנע פיגוע המוני
של מחבלי 'פתח'

כבר עם בואם לפרו השתדלו בני הזוג בלומנפלד לקשר יהודים עם הרבי מלך המשיח, והשתדלו שיווצר קשר ישיר בין המקורבים אל הרבי מה"מ. יהודים אלה התחילו להכיר ברבי כרועה ישראל ומנהיגו. לעתים קרובות שלח הרב בלומנפלד גבירים מקהילתו לקבל ברכה מהרבי. חלקם היו יוצאים במוצאי שבת בטיסה של שמונה שעות, הגיעו לניו יורק לפני הצהריים של יום ראשון, עברו בחלוקת הדולרים וקיבלו ברכות לרוב, וכבר באותו ערב שבו לפרו. רבים מהם זכו למופתים מדהימים כתוצאה מפגישות אלה.

לאחר כ"ב שבט תשמ"ח שלח שגריר ישראל בפרו מכתב ניחומים לרבי. הרבי השיב לו במכתב תודה, ובו הוסיף להגדיר את תפקידו של השגריר כתפקיד הכי אחראי, ואיחל לו שישתחרר מכל דאגות. 

בינתיים, במוצאי חג השבועות, בעת חלוקת כוס של ברכה, מסר הרבי מה״מ בקבוק 'משקה' לחותנו של הרב בלומנפלד, הרב משה סלונים, ואמר שזה בשביל היהודים בפרו. העניין נראה די תמוה.

הרב סלונים מיהר לשגר את בקבוק המשקה לפרו, וכאשר השלוחים קיבלו את המשלוח המיוחד, זימנו את מכריהם לומר 'לחיים' על 'משקה' שהגיע מהרבי. בין המוזמנים היה גם השגריר שסיפר בהזדמנות זו על המכתב שקיבל מהרבי, ותמה מדוע מאחל לו הרבי שישתחרר מהדאגות, ומדוע בכלל שלח 'משקה' ליהודי פרו…

לאחר שלושה ימים טלפן השגריר אל הרב בלומנפלד, ואמר בהתפעלות: "כעת אני מבין מה הרבי פעל למעננו… אתמול תפסו כאן שלושה מחבלי 'פתח' מסוכנים שהגיעו במיוחד לבצע פיגועים במוסדות יהודיים. תפיסתם מנעה אסון מחריד"…

חדור במשיח

לאחר השיחה הידועה בכ"ח ניסן תנש"א, בה עורר הרבי על האחריות האישית של כל יהודי להבאת הגאולה – עורר הרב בלומנפלד את יהודי הקהילה לחתום על מכתב לרבי בו כתבו שכלו כל הקיצין, ומדוע משיח לא מגיע? הרבי סימן את המילים "כלו כל הקיצין", וכתב: "הרי כל זה טענותי וחזרת הטענות אינם מענה כלל אזכיר עה"צ [= על הציון]".

מאז כינוס השלוחים תשנ"ב, לאחר שהרבי מלך המשיח הגדיר מחדש את עבודת השליחות להכין את העולם לקבלת פני משיח, השקיע הרב בלומנפלד מאמצים רבים להחדיר משיח וגאולה בכל פרט בעבודת השליחות. כל מי שנכנס בשערי בית חב"ד, הבחין בשלט "ברוך הבא מלך המשיח" עשוי אותיות מוזהבות, מקובעות מעל דלת הכניסה לבית חב"ד. השלט היה רק ביטוי לחיות המיוחדת בענייני משיח שניכרת בכל הפעילות של הרב בלומנפלד. 

יש לציין שלא רק הפעילות הכללית ספוגה באווירת משיח וגאולה. גם בחיי היום יום של משפחת השלוחים רואים זאת הלכה למעשה. אחד האורחים שהשתתף בליל הסדר בבית השלוחים סיפר בהתרגשות: "כאשר ניגשו בליל הסדר לפתוח את הדלת בעת אמירת שפוך חמתך, הכריזו ילדי השלוחים בהתרגשות 'יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד'. הקריאה הזו עשתה רושם אדיר על האורחים שהסבו ליד שולחן ליל הסדר". 

בראיון שהעניק הרב בלומנפלד בעבר ל'בית משיח' סיפר: "כולם כאן מכירים את דעותינו בעניין הרבי מלך המשיח. לא רק שאיננו מסתירים זאת אלא להיפך, מדגישים זאת בכל הזדמנות. הדבר אינו מפריע לפעילות, זה גורם להגברת הפעילות. הצלחתנו נובעת עקב עמדות אלו. ראינו במוחש ששליח המתחבא מאחורי ענין זה של משיח ואינו רוצה שציבור יהודי המקום יידעו מה הן השקפותיו, עושה נזק לא רק לעצמו, אלא בעיקר לציבור האנשים שהוא מופקד לקרבם. אצלנו, כאן בפרו, אומרים בפרהסיה ובפה מלא: 'יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד' וכולם מקבלים זאת ללא עוררין ומתוך אמונה טבעית ושלימה".

הרב בלומנפלד עודד את תושבי המקום לכתוב לרבי מלך המשיח גם אחרי ג׳ תמוז ולבקש את ברכותיו לענייניהם האישיים. הוא גם עודד את אלו שיש להם את היכולת לכך – לנסוע ל־770 ולשאוב חיות מ'בית חיינו'.

כל יום, לאורך כל השנה

בראיון שהעניק בעבר ל'בית משיח' סיפר על מגוון הפעילויות שהוא ורעייתו עשו לאורך השנה כולה: "ראשית אנו עושים את הפעילות הסטנדרטית הנהוגה כיום בכל בית חב״ד בעולם. אלה הם סוג פעולות שהרבי מה"מ התווה לנו וכל בית חב״ד מתאים זאת לתנאי המקום. הפעילות הקבועה שלנו מתנהלת בכמה מישורים:

א. עיתון שבועי בשם 'רפלקסיון'. את העיתון התחלנו להפיץ בכל בית, בשבוע הראשון שהגענו לפרו. אנו מפיצים לא רק בפרו, אלא גם במדינות נוספות באיזור כמו מלל וקובה.

ב. תשמישי קדושה – הצפנו את פרו במזוזות כשרות, תפילין כשרים, ספרי קודש ותמונת הרבי. מתחילת בואנו הצלחנו למכור עשרות אלפי מזוזות, ומאות רבות של זוגות תפילין, ספרי קודש לרוב, וכמעט בכל בית יהודי יש תמונה של הרבי. כאשר הגענו לפרו, נתקלנו בתופעה מוזרה – מתפללי בית הכנסת ביום חול כמעט כולם מתפללים ללא תפילין, ואומרים קדיש מדי תפילה… היום תופעה זו אינה קיימת.

ג. שיעורי תורה ומפגשים – יש לנו שיעורים בהם משתתפים עשרות אנשים. יש שיעור מיוחד לילדי בית הספר. בנוסף לכך רקמנו קשרים אישיים עם עשרות משפחות איתן אנו נפגשים בכל מיני הזדמנויות. הם מבקרים בבית שלנו, בבית חב"ד, או שאנו עורכים בקורי בית בביתם.

בכל שבת ומועד מוזמנות משפחות להשתתף בסעודת השבת או החג בביתנו. סעודות משותפות אלו הנמשכות מספר שעות, מביאות תועלת מרובה לקירוב הלבבות. כמובן שאנו משתתפים בכל השמחות שמתקיימות, ובעלי השמחה רואים בנו מחותנים ראשיים.

הפכנו כתובת לכל בעיה שמתעוררת בחיי משפחה ובחיי הפרט.

ד. חג ומועד: החל מהשנה הראשונה שהגענו למקום הנהגנו להציב עשרות חנוכיות ענק במקומות מרכזיים. התושבים היהודים התנגדו לזה בתחילה מחשש שחנוכיות אלו יעוררו תגובות מצד טרוריסטים מקומיים – אך אנו עמדנו בתוקף על כך והצלחנו רבות בשטח זה. לבתי היהודים שלחנו חנוכיות ביתיות, ומאות איש הדליקו נרות חנוכה.

לפני פורים ופסח נשלחות מנות ומצות שמורה לכל בית יהודי.

הנהגנו אפיית חלות לקראת שבת קודש. הדבר היה אטרקציה בקרב התושבים, ובכל יום שישי הגיעו לקנות חלות לשבת.

כל זאת מלבד פעילות 'שגרתית', כמו ארגון התוועדות מיוחדות בכל יומי דפגרא. התוועדויות אלה הביאו תועלת מרובה.

שטח עבודה בפני עצמו תופסת העבודה עם הישראלים התרמילאים, המסיירים לאחר תום שירותם הצבאי בדרום אמריקה. הג'ונגלים המרשימים של פרו, מושכים אליהם אלפי צעירים. מדי פעם מגיעים הם לסעודות שבת או חגים, במיוחד בימים הנוראים ובליל הסדר.

לתת את הנשמה ואת הלב

"השלוחים עומדים בקשר עם יהודים הנמצאים בפרו. מדובר בקשת רחבה של מקרים של יהודים שנקלעו לאירועים שונים וזקוקים לעזרה, החל מכאלה שאבד כספם או דרכונם, ממשיך בנפגעי אסונות טבע ועד כאלו שנעצרו בשל מעשים פליליים ונמצאים מאחורי סורג ובריח, הרחק מעירם, מולדתם ומשפחתם.

יש לנו קשר עם בתי הסוהר, שם ביקרנו פעמים אינספור כדי לסייע לאסירים יהודים. כידוע, תנאי הכלא בפרו קשים ביותר. באחת הפעמים נתקלתי באסיר ישראלי 'טרי', שנשפט לעשר שנים. הבחור היה שבור מאד, ואני ניסיתי לעודד אותו. הסברתי לבחור שלכל אדם יש שליחות בעולם, ואולי שליחותו היא להגיע למקום זה, ודוקא כאן להתחיל להניח תפילין. הישראלי הניח תפילין לראשונה בחייו, והביע את הסכמתו להמשיך בזה. 

לאחר מספר ימים הגיע לפתע אותו אסיר אל ביתנו, להפתעת כולנו. הוא סיפר כי למחרת ביקורי אצלו בכלא, קראו לו למשרד הכלא והודיעו לו שהוא משוחרר… הוא קישר זאת עם דבריי בקשר לשליחות שלו בעולם, וכעת בא להודות ולקיים את החלטתו להניח תפילין באופן קבוע…"

למעשה, לא תמיד צריך להגיע לבתי הכלא כדי לקבל את הסיוע והתמיכה של הרב בלומנפלד. כך למשל, אחד מתושבי לימה היה מכור לסמים קשים במשך שנים ארוכות. כל ניסיונות הגמילה שעבר, לא הועילו. משפחתו נידתה אותו וניתקה אתו את הקשרים. הרב בלומנפלד טיפל בו במסירות רבה, וכשהתייצב מצבו, שלח אותו אל הרבי, שם שהה עשרה ימים וניגמל לגמרי. כששב לפרו, חזר להיות שותף בעסק המשפחתי. הוא ומשפחתו היו מלאי הערכה לשלוחים על מפעלם.

בין ישראל לעמים

פרק נכבד בחיי השליחות שלו, השקיע הרב בלומנפלד במניעת התבוללות בין יהודים ויהודיות לכאלה שאינם מהעם היהודי. הייתה זו משימה מיוחדת למנוע נישואי תערובת מבעוד מועד, או לטרוח בהפרדת בני זוג מעורבים. הוא השקיע בכך שעות רבות בהסברה, שכנועים והפצרות (ראה גם ב'סיפור לשבת' בגיליון זה). גם עם הישראלים התרמילאים הפוגשים את בנות המקום, הייתה עבודה רבה בכיוון זה.

כך למשל, צעירה יהודיה תושבת המקום הכירה גוי והחליטה להינשא לו. הוריה התנגדו כמובן לנישואין, והיא ברחה עם חברהּ הגוי לאחת המדינות בארה"ב וחיה אתו יחד זמן ממושך. ההורים שיתפו את השלוחים בצעדם. ר' זלמן ואשתו, תבלח"א, החליטו לצאת לדרך. הם הגיעו לאותה מדינה רחוקה בארה״ב, ובמשך יומיים שכנעו את הצעירה ואת חברה הגוי שצירופם יחד אינו טוב לשניהם. לאחר מאמצים רבים עלה בידיהם לנתקם. הרבנית שרה בלומנפלד הביאה אותה אל הרבי, שנתן לה שני דולרים, ובירך אותה. במשך חודשיים המשיכה לעמוד בקשר יום יומי עם הצעירה עד אשר ווידאה כי אין לה כל כוונות לחזור לגוי.

בפעם אחרת ניגש אליו השומר שעמד תמיד בפתח בניין בית חב"ד והגיש לו ספר בהסבירו: "אשה יהודייה השאירה אצלי את הספר הזה. היא ביקשה שאתן לך אותו". הרב בלומנפלד הבחין מיד כי מדובר בספר שחילק הוא עצמו ליהודי הקהילה, ועוסק במניעת התבוללות וחומרת העניין.  ליד הספר הודבק פתק קטן ובו שם האשה שהחזירה את הספר.

הרב בלומנפלד הבין מיד מדוע החזירה האשה את הספר. אותה יהודייה היתה בקשר עם גוי, והם עמדו ממש לפני חתונה. השומר אף סיפר לו כי שניהם הופיעו יחד כדי להחזיר את הספר. הרב בלומנפלד הבין שאותה יהודיה אפילו לא פתחה את הספר; בכך, כפי הנראה, ביקשה להביע את נאמנותה בפני הגוי, "בעלה המיועד".

לא נותר לרב בלומנפלד יותר מידי מה לעשות, והוא ידע כי עשה את שלו, וכל השאר יעשה המשלח. 

חלפו מספר חודשים ופתאום מגיעה שמועה לרב בלומנפלד כי החתונה של אותה יהודייה עם הגוי – התבטלה. הוא התפלא והסתקרן לדעת מה קרה פתאום לאחר צעדם המתריס כאשר הופיעו בשערי בית חב"ד להחזיר את הספר.

לאחר בירור קצר נודע לו כי הגוי הודיע לרעייתו לעתיד כי הוא אינו מתכוון להתחתן עימה. התברר שכל הענין עם הספר הגיע לידיעת הגוי יחד עם העובדה שהיהודים הם "העם הנבחר" לעומתו, וככאלה, נישואי תערובת "אינם מתאימים להם". משנוכח לדעת שכך הוא הענין, החליט לבסוף לסגת מהרעיון… 

עוד נשמה יהודיה ניצלה בזכות פעולתם של השלוחים בפרו.

אישור מיוחד מהרמטכ"ל בימי הקורונה

בית חב"ד בלימה הפך מזמן להיות כתובת לכל יהודי באשר הוא. רבים מרגישים בו כמו בביתם, בני הקהילה היהודית המקומית כמו גם מטיילים שהגיעו לעיר.

עם פרוץ הקורונה, השתנו סדרי בראשית, כמו בשאר מדינות העולם. בתקופה הראשונה הכריזו השלטונות על סגר‬ מוחלט. על האזרחים נאסר לשהות ברחובות פרו. בהשגחה פרטית, לקראת פסח תשפ"א, קיבלו השלוחים ‬ רישיון מיוחד חתום בידי הרמטכ"ל הפרואני, שאיפשר להם‬ לחלק מצה שמורה לכל בית יהודי…

"אם בימים רגילים בית חב"ד הוא כתובת לכל עניין יהודי, הרי במקום כמו שלנו, עובדה זו מתחדדת יותר משום שגם בימים רגילים‬ אין הרבה נותני מענה בנושאים יהודיים. לכן בימי קורונה, הנחיצות של בית חב"ד חשובה בכפליים. אם אין חב"ד – אין יהדות", סיפר הרב בלומנפלד.

"בתקופת הסגר היינו צריכים ברישיון‬ תנועה כדי לחלק את המצות ולהשיג מוצרי מזון. היינו צריכים להפעיל‬ את המטבח ולעשות משלוחים לביתם של אנשים בקבוצת‬ סיכון; לצאת לחליבה, לייצר גבינות חלב ישראל‬ וכדומה. היינו צריכים להמשיך לדאוג שלא יחסר בשר כשר. 

"ואכן, הפעילות נמשכה גם בתקופת הקורונה. ‬ערכנו חופה עם מניין אנשים, ערכנו בר מצווה לפי כללי הריחוק, ‬דאגנו לחולים‬ ולהבדיל הבאנו יהודים לקבר ישראל. בכל התקופה הזאת‬ תוגברו השיעורים וההתוועדויות באמצעות הזום. ‬חלק מהילדים שלנו לא הצליחו להגיע חזרה הביתה משום שנמל‬ התעופה נסגר. ברוך ה', בננו הצעיר הספיק להגיע לטיסה האחרונה מהארץ וסייע לנו רבות יחד עם עוד שני בחורים שעזרו לנו לצלוח תקופה מאתגרת כל כך."

והוא בן ח"ן

כאמור, בשבת האחרונה של כינוס השלוחים, לקה בלבו ולפתע פתאום השיב נשמתו לבוראה, והוא בן ח"ן שנים בלבד. ההלם, הכאב והתדהמה אחזו לא רק בקרב בני משפחתו וידידיו, אלא בקרב הקהילה היהודית כולה בלימה ובפרו, ובקרב עשרות אלפי יהודים שזכו לעבור בעשורים האחרונים בין כתלי בית חב"ד ולהעזר על ידו בסבר פנים יפות ובמאור פנים.

הוא הובא למנוחות בלימה, מקום שליחותו, ביום שני השבוע. ‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

הותיר אחריו תבלח"א אשתו שטערנא שרה, וילדיו: חיה רסקין – אורלנדו, פלורידה. מנדי בלומנפלד – ארץ ישראל. רייזה בלומנפלד –  קראון הייטס/פרו. רבקי פבזנר – קראון הייטס/פרו. יהודית קרליבך –  פרו. משה בלומנפלד – 770, וירחמיאל בלומנפלד – פרו.