בן בית אצל הרבי • קווים לדמותו של המשב"ק הרב הולצמן ע"ה

מנחם זיגלבוים, מגזין בית משיח

השמועה על פטירתו הפתאומית של הרה"ח ר' יעקב צבי הולצמן ע"ה, הכתה רבים ממכריו בתדהמה. למרות פ"ז שנותיו, היה בריא בגופו ובנפשו, איתן במסירותו לרבי מה"מ, כשהוא יוצא ל'מבצעים' כחייל נאמן עד הימים האחרונים ממש כדרכו מזה שנים רבות.

ביום פטירתו אף יצא לעבודתו כהרגלו בהשגחה על חליבה, אלא שאז הגיחה משאית שנהגהּ לא הבחין בו, ובתאונת דרכים קשה החזיר את נשמתו לבוראה.

•

דמות מיוחדת הייתה דמותו של הרב הולצמן ע"ה. די היה לשבת עמו שעה קלה כדי לדעת שאיש מיוחד, 'חסיד מתוק של פעם', יושב לפניך. לצד היותו מלא וגדוש בתורה ובחסידות, היה חסיד בכל לבו, נפשו ונשמתו, מקושר בלב ונפש לרבי. לדידו, דבר פשוט היה שצריך לצאת 'למבצעים', גם הרבה לאחר שעבר את גיל הגבורות.

לעתים, בשיחות של כותב השורות עמו, היו עולים נושאים שונים מההיסטוריה החב"דית של הדור השביעי; שכן הוא היה מהיחידים בשנים האחרונות שעוד זכה לראות את אדמו"ר הריי"צ נ"ע ולהשתתף ב'התוועדות ההכתרה' של הרבי מה"מ. הוא לא היה מרבה במילים אך היה מדייק בעובדות. חושב בטרם משיב, וכשהיה משיב – היו אלו דברים שהיה כדאי להקשיב להם קשב רב.

באמת, שפעמים רבות ישבתי עמו לשיחה ידידותית בזכות קירבת משפחתנו, אך מעולם לא היו אלו שיחות מסודרות על זכרונותיו הרבים, עמוסים לעייפה, שכל חסיד יכול לקנא בכמותם ובאיכותם. אינני מדבר על 'ראיון' שיכולתי רק לחלום על זה, אלא אפילו על 'שיחה מסודרת', גם זה נשלל על ידו. הוא פשוט לא הבין בשביל מה צריך את זה.

•

הקשר המשפחתי שלנו החל כך:

זה החל בערב קייצי של חודש אלול תשמ"ה, כאשר אחותי הבכורה 'סגרה שידוך' עם גיסי הרה"ת הרב יוסף יצחק הולצמן, בנה הבכור של משפחת הולצמן וכיום רבו של המרכז הרפואי 'סוני דאונסטייט', ומנהל ארגון החסד 'יד ועזר' בשכונת 'קראון הייטס'. ה'לחיים' התקיים בביתנו בפתח תקווה. על השולחן היה יי"ש, עוגות, בקבוקי 'טמפו' מזכוכית, והרבה התרגשות.

ההתרגשות הגיעה לשיאה כאשר המיועד להיות גיסי ביקש רשות להתקשר לרבנית ולבשר לה על השידוך. אבא ע"ה כמובן הסכים (למרות שדקת שיחה לארה"ב באותם ימים הגיעה ל–6–7 ₪) וגיסי התקשר בפשטות, כמי שמתקשר לסבתא שלו, וסיפר את הבשורה לרבנית. היא התרגשה בשבילו, ברכה אותו ואף ביקשה לדבר עם הכלה. זו הייתה שיחה קצרה בה איחלה הרבנית 'מזל טוב', ואחותי כמעט בלעה את הלשון מהתרגשות. זה לא מנע מהרבנית להעיד לאחר מכן ש"הייתה לנו שיחה מאד נעימה". הרבנית אף גילתה כי באותו יום בטרם עזב הרבי את הבית, כשבידיו המעטפות עם המכתבים, סיפר לה שהגיעה בקשת ברכה לשידוך של יוסף יצחק הולצמן, ואיחל לרבנית "שיהיה לך נחת רוח ממנו".

מאז, הקשר המשפחתי הפגיש אותנו פעמים רבות, אך מעולם הרב יעקב צבי הולצמן לא הסכים לספר על 'בית רבי'. הוא לא הבין מדוע ובשל מה, ו"מה יש צורך בזה", ובכלל "אין לי מה לספר".

לפני כשלוש וחצי שנים, הזדמנו לפונדק אחד לרגל שמחת נישואי נכדו–אחייני שנאור זלמן שי'. השהות המשותפת בת כמה ימים ריככה אותו, וניצלתי הזדמנות לשבת אתו לשיחה נדירה.

זו הפעם הראשונה שבה ניאות הרב יעקב צבי הולצמן ע"ה לגלות כמה טפחים משנות הקירוב להן זכה.

היכרות ראשונה עם הרמ"ש

הרב הולצמן נולד ביום חמישי, ט"ז בשבט תרצ"ד לאביו הרב יצחק מאניס הולצמן בפריז, צרפת. במשך שנות השואה שהה בפריז הכבושה.

את ההיכרות הראשונה שלו עם הרבי, עשה הרב הולצמן כשנתיים לאחר תום מלחמת העולם השניה, בהיותו נער צעיר בפריז של שנת תש"ז. הרבי מה"מ הגיע אז במיוחד לצרפת כדי לקבל את פני אמו הרבנית חנה ע"ה אחרי שהצליחה בניסים לעזוב את עמק הבכא הסובייטי. באותה תקופה שהה חודשים ספורים בבירת צרפת, שם סייע להסדיר את ניירותיה של אמו. את הביקור הזה ניצל הרבי – בהוראות חמיו הרבי הריי"צ נ"ע – לבקר בכל מוסדות חב"ד שהיו פזורים בפאריז ובעיירות סביבותיה. בין השאר ביקר במוסד הנערים שהקים הרב שניאור זלמן שניאורסאהן ובניהולו של הרה"ת הרב אהרן מרדכי זילברשטרום.

יעקב צבי הולצמן היה בין התלמידים שזכו לקבל את פני הרבי באותו מעמד. "הרבי שאל אותי כמה שאלות על הגמרא. בפרק 'השוכר את האומנין' במסכת בבא מציעא. הוא שאל אותי מספר שאלות והופתעתי מכך שלא היתה גמרא פתוחה לפניו. הוא שאל בעל פה. ב"ה, ידעתי את התשובות. הוא שאל עוד מספר שאלות, ורוב התלמידים השיבו כהלכה. אפשר היה לראות שהרבי מרוצה מאוד מרמת הלימודים.

כשחזר לאמריקה, שלח לנו מתנות, ספרים שיצאו לאור על ידי ה'מרכז לעניני חינוך'.

בהזדמנות זו ביקש הנער הצעיר מהרבי ויזת לימודים לארה"ב על מנת שיוכל ללמוד בקירוב מקום לרבי הריי"צ. הרבי נעתר, אך התנה שיקבל את רשות אמו שהתאלמנה בשואה. "הרבי שוחח עם אמא, מרת שיינדל טויבא הולצמן, והיא הסכימה, אך הביעה משאלה שהרבי ישמור עמי על קשר בארה"ב הרחוקה.

"כשאני חושב על זה היום, אני יודע שזו הייתה גבורת נפש וגדלות מצדה של אמא שהסכימה לנסיעתי", נזכר הרב הולצמן. "רק שנים ספורות קודם לכן, איבדה במלחמה בעל ושלוש בנות. היא נשארה עם שני בנים, אני ואחי. למרות זאת היא הסכימה לשלוח אותי ללמוד בישיבה בארה"ב הרחוקה ורק אחי נשאר איתה".

למה לא נסעת ללמוד בארץ ישראל?

"ראשית, באותה תקופה שררה מלחמה בארץ ישראל, מלחמת השחרור. שנית, כיוון שכבר הייתה לנו היכרות עם חב"ד בזכות לימודיי אצל הרב שניאורסאהן בפריז, היה מתאים שאמשיך בחוג שאני מכיר. שלישית, כי בישיבה המרכזית שהייתה בניו יורק הייתה פנימייה, מה שלא היה אז כמעט בשום ישיבה. זו הסיבה שעמי בכיתה עוד צעירים רבים מחסידויות שונות, בגלל האפשרות להתגורר בפנימיה".

הרבי לא שכח את הבטחתו, וכשנה לאחר מכן, בשנת תש"ח, הגיע הרש"ג ע"ה לביקור במוסדות בפריז בשליחות הרבי הריי"צ, והוא הביא אתו את הסרטיפקט המיוחל.

אגב, הרב הולצמן החמיץ את ההזדמנות הנדירה שהרבי ישתתף בחגיגת הבר מצווה שלו שהתקיימה שבועיים לפני בואו, בדיוק באותו חדר גדול בבית הרב שניאורסאהן, שבו התוועד הרבי וסעד עם החסידים בעת שהותו בפריז.

"חולפת בי צמרמורת כשאני נזכר בהתוועדות קבלת הנשיאות"

בשנת תש"ט הגיע הרב הולצמן לארה"ב וזכה להיכנס ליחידות אצל אדמו"ר הריי"צ נ"ע שלוש פעמים, למרות שהיה בחור עדיין. "אבא מעולם לא סיפר מה היה ביחידויות אלו", אמר בנו הרב יוסף יצחק שהשתתף בשיחה, ותלה עיניים שואלות באביו; מחכה אולי הפעם… אבל הרב הולצמן נענע בראשו בהתחמקות בפעם המי-יודע-כמה, ובחר לספר על תואר פני אדמו"ר הריי"צ.

"פניו היו כפני מלאך אלוקים. משהו מיוחד. אני חושב שהתמונות שלו לא כל כך משקפות את הפנים המיוחדות שלו. אולי קצת התמונה האחרונה שלו…", סיפר הרב הולצמן ומוסיף אפיזודה: "אני זוכר שפעם הגיע אדמו"ר מסויים מארה"ק לשכונת ויליאמסבורג והלכנו כמה בחורים מהישיבה לראות אותו בשבת אחר הצהריים. היינו ב'טיש' שלו וניצלנו את ההזדמנות להיות ב'טיש' של עוד כמה אדמו"רים שהתגוררו בסביבה – לאף אחד מהם לא הייתה הדרת פנים כמו לרבי הריי"צ".

באותה תקופה למד ר' יעקב צבי בסניף של הישיבה ברחוב בדפורד. בשנה שלאחר מכן, כמעט לא נתקל ברבי מה"מ. "אני הייתי בישיבה וכמעט לא הגענו ל–770, והרבי מצדו לא הגיע לישיבה", הוא מתאר.

הוא זוכר היטב את שבת פרשת בא תש"י, כאשר חשב לבוא עם חבריו ל–770. "ידענו שהרבי הריי"צ יקבל 'מפטיר' בגלל היארצייט לאמו שחל באותו שבוע, וקיווינו שנוכל להיכנס למניין. אלא שכבר בשעה מוקדמת נודע על הסתלקותו הפתאומית של הרבי".

אתה זוכר את ההלוויה?

"בוודאי".

מה התמונה שאתה זוכר מההלוויה?

"הרבה בכיות, לא יאומן כמה בכו. הפתאומיות של ההסתלקות שברה אנשים רבים. בהתחלה נשאו את הארון על איסטרען פארקויי עד רחוב רג'רס, ואז העלו את הארון למכונית. אני הגעתי עם רכב של מישהו לבית החיים".

הרב הולצמן זכר היטב גם את ההתוועדות של מעמד קבלת הנשיאות של הרבי המ"מ בי' שבט תשי"א, אבל הוא מיאן להרחיב. "הכל כתוב כבר", פטר אותי. כשדחקתי בו, רק הסכים לומר, "בכל פעם שאני נזכר ברגע הזה בו הרבי פתח במאמר דא"ח, עוברת לי צמרמורת בגוף. קודם לכן, מעולם לא שמענו אותו אומר מאמר חסידות, וכשהתחיל ככה במילים 'דער רבי שווער כתב במאמר 'באתי לגני' – לא היה גבול להתרגשות שלנו".

מתי הייתה היחידות שלך הראשונה אצל הרבי מה"מ?

"ארבעה ימים אחרי קבלת הנשיאות, לכבוד יום ההולדת שלי שחל בט"ז בשבט".

"שש שנים הייתי מגיע לבקר את הרבנית כל יום"

המפנה המשמעותי בחייו של הרב יעקב צבי הולמן ע"ה, היה כאשר יום אחד בשנת תשי"ד, פנה אליו המשמש–בקודש הרב בערל יוניק עמו חבש את ספסלי הישיבה, וביקש את עזרתו. "הרבנית נסעה לשלושה שבועות לאירופה", לחש באוזנו, "וצריך מישהו שיביא לרבי כל יום ארוחה מבושלת". ר' בערל יוניק כבר עבד לפרנסתו ולא יכל לבוא כל יום בזמן להביא את האוכל לרבי. וביקש את עזרתי.

הרבנית אכן נסעה אז לביקור חשאי בשוויץ והרבי נסע עמה לשדה התעופה כדי ללוותה. הרבי אף עלה למרפסת ייעודית ממנה היה אפשר לראות את המטוס ממריא.

"הייתי הולך אל הגב' דובינסקי שהתגוררה ב–763 איסטרען פארקווי, היא קנתה מערכת כלים חדשים במיוחד לכבוד הרבי ובישלה במיוחד. הייתי לוקח ממנה את האוכל ומביא אותו לרבי", נזכר הרב הולצמן.

היית מביא את האוכל ל'גן עדן התחתון'?

"מה פתאום?! הייתי מכניס את זה לחדר של הרבי. פורש מפה, מסדר את הסכו"ם ומכין את האוכל על השולחן. לאחר הסעודה, הרבי היה מצלצל בטלפון הפנימי שאפשר להיכנס ולהוציא את הדברים, וזה מה שהייתי עושה.

"הרבי היה נוטל ידיים כל יום, חוץ מיום שישי, אז הייתי מביא 'כעכים' של מזונות" גילה הרב הולצמן.

"אחרי שהרבנית חזרה, התחלתי להיכנס יותר ויותר לענינים. הייתי מביא דברים לרבי מביתו ל–770 ומ–770 לביתו. בהמשך הייתי עולה גם לדירה של הרבי הריי"צ בקומה השניה של 770".

כשר' דובער יוניק התחתן, נקרא ר' יעקב צבי למלא את מקומו בעבודות הבית. מאז החל קשר מיוחד בין ר' יעקב צבי לבין 'בית רבי', קשר שנמשך עשרות שנים לאחר מכן, והיה מעין קשר משפחתי, כפי שעולה מהעדויות בשורות הבאות.

"בכל ערב, אחרי הסדרים של הישיבה, הייתי נכנס לבית ומתיישב לשוחח עם הרבנית על דא ועל הא. הרבנית הייתה מחכה עד לבואו של הרבי, ואני הייתי עוזר לה להעביר את הזמן כשהיא לא–לבדה".

הרב הולצמן סיפר כי הרגיש ממש כבן בית בבית הרבי. "לא לגבי הרבי, שאז היה פחד, כמובן. אבל כשהרבי לא היה בבית, הסתובבתי בבית בחופשיות וסייעתי במה שאני יכול".

"פעם הרבנית סיפרה לי שכשהם קנו את הבית, הם קנו אותו עם הרהיטים. כולם היו יד שניה, מלבד חדר השינה אותו הם קנו חדש. ברבות השנים החליפו לאט לאט את הרהיטים, לפי היכולת.

"בפעם אחרת אמרה לי שאביה, הרבי הריי"צ אמר לה, 'כשאתם מחפשים בית, תחפשו בית שייראה פשוט, כמו כל הבתים'. ואכן, כשאתה רואה את הבית של הרבי, אתה רואה בית רגיל ככל הבתים ברחוב. אין בו משהו מיוחד".

את הביקורים שלו בבית הרבי, החל עוד כשהרבי התגורר בדירה הקודמת, 346 ניו יורק אווניו, בקומה העליונה, בצומת הרחובות ניו–יורק ופרזידנט. רק בשנת תשט"ו נקנה הבית ברחוב פרזידנט.

הרגשת כמו בן משפחה?

"אני חושב שכן".

בשבתות גם היית נכנס?

בשבתות לא.

היו מקרים שהיית בבית והרבי הגיע פתאום?

"הרבה פעמים".

ומה היית עושה במקרה כזה?

"חוזר לישיבה", משיב הרב הולצמן בפשטות.

הרב הולצמן ממשיך לספר מזכרונותיו: "לאורך שש שנים הייתי מגיע לבית הרבי והרבנית כל יום, חוץ מימי שלישי, אז הרבנית הייתה נוסעת להיות עם אמהּ הרבנית הזקנה, והייתה שם עד אחרי עשר בלילה".

למה הרבנית אהבה אותך וקירבה אותך?

"נראה לי בגלל שהייתי בחור בודד בניו יורק, בעוד אמא שלי הייתה בצרפת. היא הייתה לי כאמא"…

"במשך ארבע שנים זכיתי לאכול יחד עם הרבי בימים טובים, כאשר הסעודות התקיימו בדירת אדמו"ר הריי"צ. אני שימשתי כמלצר שמביא את המנות מהמטבח לפני כל היושבים בשולחן.

"שמתי לב כי הרבי מעולם לא החל לאכול לפני שכל המנות הוגשו, כולל המנה שלי. למרות שהייתי בחור צעיר, הרבי הקפיד שלא להתחיל לאכול לפני שהמנה שלי הוגשה לשולחן. הוא גם מעולם לא סיים בשעה שאחרים עדיין אכלו; הוא ידע שכאשר הוא חדל מלאכול, איש לא היה ממשיך. לכן היה מתבונן מסביב לוודא שכולם סיימו את מנתם, ורק אז סיים לאכול בעצמו".

הרבנית הייתה לו כאֵם

לאחר שש שנים, בשנת תש"כ, הוצע לת' יעקב צבי שידוך, את מרת ציפורה פרלמן, נכדתו של המשפיע הנודע ר' שילם קורוטין. היא הייתה יתומה, לאחר שאמהּ נספתה בשריפה קשה, והתגוררה בחיפה אצל משפחת הרב חן שסייעה לה. השדכן היה ר' פינייע אלטהויז.

כאשר היה צריך לנסוע לארץ ישראל לפגישות, הייתה לו חליפה אחת בלבד. הרבנית שהייתה לו כאֵם, אמרה לו 'אתה הולך לפגוש בחורה, אתה לא יכול כל פגישה לבוא עם אותה חליפה'. היא ניגשה אל ארון הבגדים והוציאה משם חליפה ונתנה לו אותה. זו הייתה החליפה שהרבי לבש לפני הנשיאות.

השידוך עלה יפה, ובשנת תש"כ נשא ר' יעקב צבי את רעייתו ציפורה לאישה. מאז החל הקשר 'המשפחתי' עם הרבי והרבנית להתרחב גם עם גב' הולצמן, ולאחר מכן עם הילדים שנולדו בזה אחר זה.

"לחתונה הרבנית העניקה לנו מתנה מיוחדת – סט סכו"ם עשוי כסף טהור. מאז, בכל שמחה משפחתית, הרבנית יצאה מגדרה כדי להעניק מתנות, ממש כמו הייתה סבתא רחימאית".

כשנולד הבן הבכור, יוסף יצחק, הרבנית קנתה עבורו עגלה, מיטת תינוק עם כלי מיטה, והרבה בגדי תינוקות, ממש כמו הייתה סבתא אורגינלית…

בפי הרב יעקב צבי הולצמן סיפור מהתקופה ההיא, שנת תשכ"ב או תשכ"ג: "פעם אחת הלכנו לבקר את הרבנית חנה, אמו של הרבי, שהתגוררה ב–1418 פרזידנט.

יוסף יצחק היה אז ילד קטן בעגלה. פתאום דלת הבית נפתחה והרבי נכנס. הרבנית יצאה לקראתו ואמרה: "מ' (כאן נקבה בשמו הק'), יש לנו אורחים". הרבי לא אמר כלום, הוא הסתובב ויצא, אך בדרכו החוצה נעצר על יד העגלה שעמדה בפרוזדור, הסתכל בעניין רב על יוסף יצחק; הוא היה שובב לא קטן, והרבי אז אמר 'יש לו הרבה חיות'…

עם לידת הילדים למשפחת הולצמן, הרבנית ע"ה עקבה והתעניינה אחר גידולם. כשהבנים בגרו, נסעו ללמוד בניו יורק, ומאז ה'נכדים' גם הם הפכו להיות אורחים קבועים בבית המלכותי שברחוב פרזידנט לאורך השנים, עד ליום פטירתה בחודש טבת תשמ"ח.

"עבור כל בלגיה"

בשנת תשכ"ז, שבע שנים לאחר חתונתם, עברו בני הזוג הולצמן להתגורר באנטוורפן שבבלגיה. הנסיעה לשם הייתה ב'אתערותא דלעילא' ממש.

"נכנסתי ליחידות ואמרתי לרבי שאני רוצה לנסוע לפריז", נזכר הרב יעקב צבי הולצמן, "והרבי הגיב 'למה לא אנטוורפן?' האמת היא שדי התפלאתי. לא היה לי שום דבר עם העיר הזאת ולא עם בלגיה בכלל. לא היו לי שם קרובי משפחה או מכרים.

"בהמשך הרבי אמר לי: 'דו גיי זיך פארנעמען מיט די מענער און די פרוי מיט די פרויען' (אתה תתעסק עם הגברים והאישה תתעסק עם הנשים)".

בני הזוג הולצמן הגיעו לאנטוורפן בחודש חשון תשכ"ז עם שלושה ילדים קטנים והרבה חבילות. באותה תקופה, אנטוורפן הייתה שממה חב"דית. התגוררו בה ארבעה חסידי חב"ד בלבד, והם התפללו בבתי כנסת חסידיים שהיו פזורים בעיר. "אפילו מניין חב"די לא היה. היינו מחפשים שישי ושביעי למניין".

הרב הולצמן פתח שם את המנין החב"די הראשון בשם "בית הכנסת אנשי ליובאוויטש". הפעילות הלכה והתעצמה, ובמשך השנים פתח קעמפ חב"די, חנות למכירה ספרי חב"ד, ועוד.

בשנים הבאות, בני הזוג הולצמן כמעט ולא הגיעו לארה"ב, וזאת בשל הפעילות הרבה שהוטלה על כתפיהם באנטוורפן. הם ערכו ביקורים ספורים בניו יורק, שבהם כמובן נכנסו לביקור 'משפחתי' אצל הרבנית.

בשלהי תשל"ח לאחר הוראת הרבי להדפיס את ספר התניא בכל מקום בו טרם הודפס הספר, ארגן הרב הולצמן את הדפסת ספר התניא הראשונה באנטוורפן.

בתשד"מ, לאחר שהרבי הוסיף והורה שישתדלו להדפיס את ספר התניא (לא רק בכל מדינה אלא גם) בכל עיר ועיירה בה דרים יהודים, נסע הרב הולצמן עם משאית ממקום למקום והדפיס עשרות ספרי תניא.

לא ייפלא אפוא, שכאשר עבר בחלוקת דולרים בשנת תנש"א, נתן לו הרבי דולר נוסף, ואמר "זה עבור כל בלגיה".

בשבט תשנ"ב פתח בית כנסת חב"ד בשם "בית מנחם אנטוורפן" בו מתקיים מידי שבת בשבתו מנינים והתוועדויות.

•

זמן מה לאחר פטירתה של רעייתו בחודש תשרי תשס"ז, עבר לגור בשכונת 'קראון הייטס', שם לצד ילדיו וצאצאיו המשיך לנהל אורח חיים מלא וגדוש שכלל עבודה, 'מבצעים', השתתפות בשיעורי תורה כמו גם בהתוועדויות פעילות. כאמור, עבד במשמרת מלאה עד לרגעיו האחרונים, ביום ד' באלול תשפ"א, אז נהרג בתאונת דרכים מחרידה.

כמה סמלי הדבר שמסע ההלוויתו עבר בצהרי יום שישי האחרון ליד 770, וליד ביתו הפרטי של הרבי ברחוב פרזידנט, ובערבו של יום ראשון הובא למנוחה בחלקת חב"ד בבית העלמין בהר הזיתים בירושלים.

הותיר אחריו את בניו: הרב יוסף יצחק הולצמן רב המרכז הרפואי 'סוני דאונסטייט', ומנהל 'יד ועזר' בקראון הייטס. ר' אורי הולצמן, ביתר עילית. ר' נח הולצמן, קראון הייטס. ר' משולם הולצמן, בופאלו, ניו יורק, ובתו מרת פרומה, רעיית הרב שמואל קראוס, ביבלוגרף ומזכיר בית דין צדק קראון הייטס.