רוצה להיות מורה צדק? סקירה רחבה על פעילות הרבנים

מי שזכה להיות בחג השבועות ב-770, פגש רבים מרבני חב"ד, מורי הוראה שבכל החגים חייבים להשאר עם בני הקהילה ורק בחג שבועות מרשים לעצמם לנסוע לרבי.

ברב שיח מרתק עם רבנים מורי הוראה ביקשנו להבין מהם הכישורים הנדרשים כדי ללמוד ולהיות מורה צדק בפועל. וגם: מדוע חשוב שכל אברך ילמד חלקים נרחבים מהשולחן ערוך גם אם אינו מתכוין להיות רק קהילה.

לרגל חג השבועות מגזין בית משיח ערך כתבת סיקור מיוחדת על רבני מכון "למען ילמדו".

***

חג השבועות הוא הזמן העיקרי בו נוסעים הרבנים החסידיים אל הרבי. הסיבה לכך היא כיון שבשאר מועדי השנה על הרבנים להישאר עם בני הקהילה ולשמש להם לעזר בספקות המתעוררות בעניני הלכה. בחג השבועות, בו אין מצוות מיוחדות ודינים סבוכים, מתאפשרת גם להם הנסיעה אל הרבי.

על שם נסיעתם של ה"מורי-צדק" בקהילות אל הרבי מכונה חג השבועות אצל החסידים בשם "חג המו"צים" או 'חג המצו"ת'. הרבי ביאר באחת ההזדמנויות את הטעם לשם זה היות שבכדי לפסוק הלכה כראוי צריכים הרבנים לנהוג באופן של 'מצה' וביטול, ואת הביטול הזה רוכשים בעת הנסיעה לרבי, בחג השבועות תשכ"ז הרבי אמר כי הסיבה הפשוטה לכך שרבותינו נשיאינו היו אומרים מאמרים עמוקים בחג השבועות, הוא משום שלחג זה היו באים הרבנים שלהם ישנה יכולת הבנה עמוקה יותר.

כאשר מדברים על רבנים 'מורי צדק' מתעוררות שאלות רבות: מהו רב מורה הוראה? והאם יש הבדל בין רב קהילה, רב בית כנסת, לרב מורה הוראה? האם מו"צ הוא תכונה נולדת או שמא תוצאה של הדרכה מסוימת?  אילו תכונות נדרשות מחסיד העומד להתעטר בכתר תורה ולהורות הלכה? האם השאיפה להיות רב רצויה או מושללת? כיצד לומדים לדמות מילתא למילתא בנושאים שאינם מוזכרים בספרים? מדוע לימוד ההלכות ביסודיות אינה מספקת לענות תשובות הלכתיות לחברים ומקורבים? 

עם שאלות אלו ורבות נוספות פנינו אל כמה ממורי ההלכה הבולטים של חסידי חב"ד בארץ הקודש לראיון עומק ללבן את הסוגיה, המשתתפים ברב שיח המרתק הם: הרב דב טברדוביץ' מו"צ בכפר חב"ד וחבר וועד ההסמכה של למען ילמדו, הרב שד"ב יהושע ליפש דיין ומו"צ בחיפה, הרב ישראל הלפרין דיין ומו"צ וחבר בבית ההוראה כפר חב"ד ומומחה נודע בהלכות שבת והרב ישראל מעל מו"צ בתל אביב וראש מכללת 'למען ילמדו'.

הרבנים נחשבים מפוסקי ההלכה הבולטים כיום, אולי נתחיל מההתחלה, איך הגעתם להוראה? 

הרב ישראל הלפרין: ראשית נסיר את הניסוחים שאינם מלשון החסידים מדורי דורות…

ולגוף השאלה, זכיתי ללמוד אצל הגאון החסיד הרב מאיר אהרון שליט"א, ברחובות, שידיו רב לו בהעמדת דור הרבנים הנוכחי באנ"ש. באותם השנים, הכולל ברחובות היה בראשיתו, וזכיתי להימנות על קבוצה קטנה ואיכותית של בחורים ואברכים שהיוו את פריצת הדרך לקהל הלומדים שממשיך עד היום ב"ה לנהור לכולל זה. כמעט כל מי שאני זוכר מאותה קבוצה בראשיתית, מכהנים כיום בכותל המזרח של אנ"ש, מהם רבנים ודיינים מכהנים, ראשי ישיבה, משפיעים, ראשי כוללים, ושלוחים חשובים בארץ ובעולם. הלימודים היו תובעניים ומעמיקים, ימים ולרבות הלילות של לימוד רצוף עד השעות הקטנות של הלילה, ולהתעורר שוב לפנות בוקר להמשך לימוד וחזרה ושינון..

במשך יותר מחמש עשרה שנה, שבהם למדתי בכולל ברחובות, זכיתי ללמוד חלקים גדולים מחלקי השו"ע ולהיבחן בהיכל שלמה על המבחנים לרבנות ולדיינות, ובעקבותיהם קיבלתי מהרבנות הראשית סמיכה ו"כושר". כמו"כ הוסמכתי באותם ימים גם ע"י רבנים ודיינים נוספים מאנ"ש ומכלל הציבור החרדי.

במקביל זכיתי לעשות שימוש חכמים בבית ההוראה של הגאון הנודע הרב שמואל הלוי וואזנר בעל שבט הלוי ובבית הדין לממונות של הגאון החסיד הרב משה יהודה לייב לנדא ראב"ד בני ברק זכרונם לברכה, ואצל מורי הוראה נוספים.

הרב דב טברדוביץ': זה התחיל לפני שנים רבות, אחרי שלמדתי בבחרותי בישיבה וגם עשיתי שימוש. ראיתי שכשנשאלת שאלה ישנם אנשים שממהרים לענות תשובות לא נכונות והחלטתי שבמקום שאין אנשים השתדל להיות איש. בפרט שכאשר צריך לפסוק, זה גורם ללימוד להיות ברמה אחרת לגמרי.

הרב שד"ב יהושע ליפש: כפשוט, אצל חסידים לא החזיקו מתארים, ובוודאי לא מהתואר הפוסק החשוב, ידועה שיחתו של הרבי מלך המשיח (ש"פ ויצא תשמ"ג), שהסיבה לכך היא מפני שאצל חסידים לנגד עיניהם תמיד נמצא הרבי – 'בעל השמועה עומד כנגדו'… כמובן, שהדברים אמורים בעיקר בנוגע להסתכלות של חסיד על עצמו, ולא חלילה להפחית בכבודו של חסיד אחר.

אך בנוגע למעשה, מפורסם מה שמביא הרבי ב'היום יום' (כ"ה ניסן): עבודה היא בכל אדם לפי מהותו ומעלתו. מי שיש בידו לנקוב מרגליות או ללטוש אבנים טובות ועוסק בעבודת מלאכת אפיית לחם, הגם שהיא עבודה ומלאכה הנצרכת במאד, בכל זה לחטא יחשב לאיש ההוא.

ולעניינו, לאחר שסיימתי את מבחני הרבנות של הרה"ר לישראל, ושימוש חכמים, התלבטתי מאד, באיזו שליחות לבחור, וכמה מרבני חב"ד שהתייעצתי איתם, הורו לי נחרצות, שמי שיש אפשרות בידו להורות וללמד אחרים את דבר ה' זו הלכה, בוודאי שיש להשקיע בכך את כל המרץ הדרוש, במקום לחפש תפקידים אחרים חשובים ככל שיהיו.

האם הרב יכול לשתף אותנו באיזה שלב הרב הרגיש שמסלול חייו משתנה לכיון ההוראה והפסיקה?

הרב ישראל הלפרין: כפי שתיארתי הלימודים היו מקיפים מעמיקים ומלאי חיות, וברור שככל שהתקדמנו במסלול הלימוד והשימוש כך נעשה הלימוד יותר ויותר מעשי. ללמוד על מנת לעשות. אך אפשר בהחלט להצביע על רגע מכונן בהחלטה להמשיך לכיוון זה, היה זה כשלמדתי את הלכות עירובין, נמשכתי במיוחד ללימוד זה, והקדשתי לו זמן ניכר בו הוספתי מעבר לדרישות הבחינות ברבנות,  בהשקעה גם בלימוד האחרונים ופוסקי דורנו על מציאות העירובין בימינו. כמו"כ השתתפתי אז בסיור עירובין בשטח עם רבנים מומחים בעירובין שמתעסקים בכך פועל. אני חושב שאותו לימוד מקיף ומעשי בהלכות עירובין עם ה"שימוש" הראשוני שעשיתי אז בתחום, היו המכה בפטיש להחלטה וההכרה שהובילו את דרכי בע"ה לכניסה לעולם הפסיקה למעשה. ובהשגחה פרטית מופלאה, אני משמש כיום בפועל בעניני העירובין בכפר חב"ד.

הרב שד"ב יהושע ליפש: כבר בשבת תחכמוני ב-770 לאחר שנות הקבוצה, ולימוד הסמיכה, התחלתי ללמוד לפי הסדר של מבחני הרה"ר לישראל, הלכות שבת מקוואות ועוד, וכפי שהזכיר הרב הלפרין לימוד זה ואח"כ לאחר נישואיי לימודי הדיינות ובעיקר הלימוד לפני המבחנים היו תובעני ביותר.

מידי פעם מטבע הדברים, ניגשים אברכים צעירים מאנ"ש לשאול שאלות בהלכה, ערב אחד פנה אלי אברך בשאלה, ואני, אז עדיין לא התעסקתי בפועל עם פסיקה, והפנתי אותו לרבנים חרדיים הגרים באזורנו, אך למרבה ההפתעה, אף אחד מרבני הקהילות המקומיות לא היה בעיר. התקשרתי לעשרות רבנים וכל אחד מסיבותיו הוא לא היה יכול לענות, בשעת לילה מאוחרת נאלץ אותו אברך ליסוע לעיר מרוחקת, כדי לפגוש רב על מנת שיוכל להורות לו כיצד להתנהג.

כמדומני סיפור זה, היה אחד ה'קשים' שהניעו אותי לקבל את ההחלטה, להתעסק עם פסיקה בפועל, כמובן בהתייעצות עם רבנים בעלי ניסיון ויראי הוראה

הרב דב טברדוביץ' הגיע אחרי הקבוצה בשנת תשל"ו, ללמוד בכפר חב"ד בכולל שהיה בתוך בנין הישיבה למטה של הרב אברהם הערש הכהן, לאחר חתונתו הוסמך לרבנות ע"י הרב ישראל גרוסמן, הרב טרבניק והרב אברהם הערש הכהן עליהם השלום, בשנת תשל"ו.

באותם שנים הכפר גדל מיום ליום, וכאשר הרב אשכנזי ע"ה היה נעדר מהכפר היה מורה לשלוח אליו את האנשים לשאול שהזדקקו למו"צ, חיזוק מיוחד לכך הוא קיבל באחד המכתבים מהרבי כאשר המזכירות כתבה את התואר הו"ח הרבי תיקן זאת בכתב ידו הקדושה להרה"ח.

במהלך השנים חיבר הרב טברדוביץ' את הספר 'חוסן ישועות' המדריך המלא לחתן ולכלה, את הספר 'הלכתא כרב' המאגד בתוכו חידושים רבים בשו"ע אדה"ז, וזאת תוך כדי התעסקותו בהוראת ההלכה שנים רבות בישיבת תו"ת בכפר חב"ד ובעוד מקומות רבים.

מה נדרש מתלמיד שרוצה להיות פוסק הלכה, מהם הדרישות לרבנים מורי הוראה?

הרב הלפרין: הרבי בעצמו התייחס באריכות לשאלה זו, והדברים מובאים בהתוועדות של ש"פ נשא יב סיון תשמ"ה, חשוב מאוד לעיין בפנים השיחה בכל אריכות הדברים, אצטט משם בתמצית: הרבי אומר שלמעשה נדרשים כמה וכמה תנאים, אך מדגיש שבכללות נדרשים שלושה תנאים יסודיים:

א) עצם הלימוד הלכה למעשה בהתמדה ושקידה עד לקבלת סמיכה 'יורה יורה' או גם 'ידין ידין' מרב מוסמך.

ב) שימוש אצל רב מורה הוראה בפועל, כלומר, בנוסף על לימוד וידיעת הלכה למעשה, יש צורך לשהות במחיצתו של רב מורה הוראה, ולראות את הנהגתו בפסקי הלכות בפועל.

ג) ובהקדמה לכל זה – נדרשת הוספה מיוחדת בענין של יראת שמים, כלומר נוסף על ענין יראת שמים כהקדמה ללימוד התורה בכלל, ובלשון חז"ל: "ברכו בתורה תחילה", היינו שלימוד התורה צריך להיות חדור בהכרה שזוהי תורתו של הקב"ה, ("ונתן לנו את תורתו.. נותן התורה"), לימוד מתוך יראת שמים. – הרי בנוגע לפסק הלכה למעשה בפועל נוגע הענין דיראת שמים ביותר וביותר, לדעת ולהרגיש את גודל האחריות המוטלת עליו שהפס"ד שלו יהי' מכוון לאמיתתה של תורה, מכיון שע"פ פס"ד זה יתנהגו במעשה בפועל".

למה אני צריך ללמוד קשה? אפשר להרים טלפון לרבנים רבים ולקבל מענה מיידי. אחרי הכל קצת מלחיץ לפסוק הלכה..

הרב ליפש: ראשית, מדוע מראש להעמיד עצמך כמי שזקוק תמיד לאחרים, תאמין ביכולותיך, למד ותשקיע בעצמך, ואולי בהמשך אתה גם תימנה על צוות רבנים שמשיבים בהלכה, ומהווים לעזר לאחרים!

אך מעבר לכך, ידיעת ההלכה על מקורותיה, גם אם לבסוף לא הפכת למורה צדק, מכשירה אותך בבירור בכל ענין שאתה נתקל בו במציאות היומיומית, לדעת מה מהווה שאלה הלכתית ויש לתת עליה את הדעת אם לבצע ואיך לבצע ומה אינה שאלה כלל. וכן אתה לומד כיצד להציג את השאלה בצורה הנכונה לפני הרב. לפעמים הצגת הנתונים בצורה שגויה גורמת שהרב לא הבין את עצם השאלה כשורה ובעקבות כך גם המענה שיתקבל לא יהיה מתאים למקרה הנדרש. כך שבאמת כדי לחיות כיהודי יש לכל אדם לעבור על כל חלקי השו"ע עד כמה שידו מגעת, וכל דרך שמאפשרת לקרב זאת למעשה – משובחת ביותר.

הרב הלפרין: בהמשך לדברי הרב ליפש כדאי לציין עובדה היסטורית מיוחדת, שמחזקת את הדברים. ובהקדים שמדובר באחד מגדולי פוסקי ההלכה שהיו בדורות האחרונים, הלא הוא רבי יעקב מליסא, שחיבר ספרים בכל חלקי השו"ע, ושמו המפורסם ביותר הוא "בעל נתיבות המשפט" על חושן משפט, שכידוע אין דיין שיכריע בהלכה אם לא בדק תחילה מה דעת הנתיבות בסוגיה.

ובכן, בעל "הנתיבות", בצוואתו לבניו כותב כך:  "אם תזכו ותהיו לומדים, קודם שתתחילו לעסוק במשא ומתן [בעסקים] – תלמדו הלכות ריבית בעיון היטב, למען תהיה בקיאים בכל הלכותיו… כי בקל יכול אדם להכשל באיסור ריבית בעסק משא ומתן וכ"ש בעסק הלוואות. וקודם שום עשיית משא ומתן [עיסקי], יפלס הדבר במאזני השכל אם נוגע הדבר באיסור ריבית, כי בקל יכול אדם לטעות בו, כגון במכירה בהקפה ביותר משוויה וכדומה לו הרבה.. וצריך להלכות אלו לימוד ועיון רב, כי הלכה חמורה הוא מאוד".

והדברים הללו מדברים בעד עצמם, לדעת 'הנתיבות', כדי לעסוק במשא ומתן ולהיות בעל עסק טוב כהלכה, כדי להיות סוחר כהלכה, יש ללמוד בעצמו הלכות ריבית "בעיון היטב", ולא מספיק להתקשר לרב..

כמה נושא ה"שימוש חכמים" חשוב ומשפיע על יכולת הפסיקה?

הרב טברדוביץ': ההכוונה האישית של מורה הוראה בפועל, ובפרט אם השימוש נעשה אצל מורה הוראה בעל נסיון רב בתחום אותו לומדים אצלו ה"שימוש", אין לה תחליף! וניתן להמליץ על כך את לשון אדה"ז בהקדמת התניא "מרגלא בפומי דאינשי בכל אנ"ש לאמר כי אינה דומה שמיעה [מרב] לראיה ולקריאה בספרים", ובהוראת ההלכה-למעשה, הדברים ממש לא ניתנים להפרדה, ואי אפשר להורות הלכה כתיקונה אם לא נעשה במקביל גם שימוש חכמים אצל מורה הוראה מובהק.

כך גם מדגיש הרבי בשיחה הנ"ל: "כדאי ונכון שיהי' לו שימוש אצל רב ומורה הוראה הבקי ומתמחה במיוחד בשטח מסויים, אם זה בעניני אורח חיים, יורה דעה, חושן משפט או אבן העזר, שכן רב שעוסק ומתמחה במיוחד בשטח מסויים, גדול כחו בהוראה בשטח זה..".

הרב מעל: במשך חמש השנים האחרונות שאנו ב'למען ילמדו' עוסקים בהכשרת רבנים ע"י ועד ההסמכה בראשות הרב אליהו יוחנן גוראריה שליט"א, עלה הצורך לארגן את 'שימוש החכמים' באמצעות מסגרת מיוחדת למסיימים את הלימוד העיוני, פלטפורמה שתאפשר להשתלם בכל נושא עיוני גם בהיבט המעשי והפסיקתי שלו. למשל, מי שסיים ללמוד הלכות חופה וקידושין ברבנות, יכנס למסלול מעשי, להשתתף עם רב שבקי בסידור חופות, הדרכה פרטנית בכתיבת הכתובה וכדו'. וכן בהלכות טהרה, לאחר הלימוד העיוני, אנו עורכים מסלולי לימוד פרטניים יותר להכשרה על מנת להורות הלכה ע"י הרבנים באופן אישי ופרטני. בדיוק כפי שנעשה כעת לראשונה בהלכות שבת, שאחרי הלימוד העיוני ישתלמו הרבנים שירצו בכך להשתלם בצורה פרטנית לקבלת היתר הוראה בהלכות שבת בתוכנית מיוחדת שצוות המכללה להכשרה תורנית מפיק. 

האם יש הבדל בין "לדעת הלכה" לבין "מורה צדק" בהלכה? האם כל מי שקיבל 'סמיכה' יכול להורות הלכה?

הרב ליפש: בהחלט, "ידיעת הלכה" היא בקיאות בפרטי הדינים בסוגיה המדוברת. "מורה צדק" הינו מי שראוי לפסוק ולהורות ולהכריע גם בפרטים שבהם יש מחלוקת בין הפוסקים, וישנם מורי צדק שנסיונם ורוחב בינתם וכו' מקנים להם גם יכולת להורות פסק הלכה בשאלות מתחדשות שלא מופיע פסק דינם במפורש בהלכה.

אתן דוגמא: למדתי היטב הלכות שבת, אך אין לי בקיאות בהלכות ברכות הנהנין ודיני ריבית, האם אני יכול להורות בהלכות שבת?

הרב הלפרין: הגדרת רב מורה הוראה בפועל מתייחסת בראש ובראשונה לרב המוסמך להורות בכל חלקי השו"ע, ובפרט שיש התאמות והשלמות בחלקי השו"ע ממקום למקום, ופעמים בכדי להגיע להגדרה הלכתית שלימה יש לדעת היטב את כל חלקי השו"ע, למשל: דין קטן שהזיק, שהיה מסתבר שנמצא את מקומו בחלק חושן משפט, דיני הנזיקין, אך למעשה בשו"ע חו"מ הענין מוזכר די בקיצור וברמז, ובעיקר מצאנו בחושן משפט התייחסות לדיני קטן שחבל באחרים, ולומדים "בכל שכן", שדין זהה יהיה לגבי קטן שהזיק בנזקי ממון. (וכן נזכר בהלכות גניבה בקיצור ממש את דין קטן שגנב), ודוקא בחלק אורח חיים בשו"ע, בדיני חינוך קטן (סי' שמג), מצאנו התייחסות לפרטים נוספים בנושא – בנו"כ השו"ע, באופן המשלים פרטי דינים נוספים בענין זה.

כמו כן, ישנם כמה וכמה פרטים בהלכות תערובות המופיעים בהלכות פסח (שבחלק אורח חיים) דוקא, ולא בהלכות תערובות שבחלק יורה (וראה בהקשר לזה את דברי הרבי בש"פ משפטים תשד"מ). והדוגמאות עוד רבות ואי אפשר לפורטם.

אבל, למרות זאת יש מקום בהחלט להגדרת פוסק שיש לו רשות להורות רק בתחום מסויים. ובעצם באופן כללי כך היא חלוקת הסמיכה בישראל מאז מקדם. יש מי שהוסמך רק לעניני איסור והיתר וכו', "יורה יורה", ויש מי שהוסמך גם ל"ידין ידין", וכפי שאומר הרבי באחת השיחות שחילוקי הסמיכה הללו, הם חילוקי דרגות בתוקף הרבנות (ש"פ משפטים, שקלים, תשמז). שמי שמוסמך גם ל"ידין ידין" הרי זה מורה יותר על תוקף הסמיכה שלו לרבנות. כך גם, ביחס לשאלתך, גם אם יש מי שהוסמך להורות רק בהלכות שבת, שזה כולל שעשה 'שימוש חכמים' בפסיקת הלכות אלו, הרי יכול הוא להורות בענינים הברורים לו שבהלכות אלו, ובענינים המסופקים לו או שיש להם נגיעה גם בהלכות אחרות – יפנה השואלים אל מורה הוראה מומחה מנוסה ובקי.

כבוד הרבנים הזכירו קודם, שאחד התנאים לרב הוא היראת שמים, האם אפשר לפרט יותר, מה הכוונה?

הרב הלפרין: בודאי לא מדובר באנשים פורקי עול שמתהדרים בכתר הוראה לעצמם, וקוראים לעצמם פוסק, בשופטני לא עסקינן.. אך עם זאת, הרב נדרש להיות ירא שמים מרבים. 

ומומלץ לעיין בספר "רב- מורה דרך" (של המשפיע הרב אברהם שמואל בוקיעט ע"ה, שנלב"ע לצערנו בשנה זו), ובו מאגרות ושיחות רבותינו נשאינו על מהותו של רב חסידי, בין השאר מובא בו עד כמה דמותו של הרב מובעת בהגדרת היותו ירא שמים, ובאחת הפעמים כתב הרבי: "ויציע [שאלתו] בפרטיות לרבנים בעלי הוראה ביראת שמים והם יורוהו" (אג"ק חי"א).

ידוע הנכתב בהיום יום של כ"ג אדר שני: מדברי הרבי מוהרש"ב נ"ע לרב אחד מחשובי אנ"ש, ש"רב צריך בכל עת ובכל רגע לזכור שהוא עומד תמיד על הסף שבין מזכי הרבים, וחס ושלום מחטיאי הרבים. על הסף שבין עומק רום ועומק תחת, וכל העניינים צריכים להיות נוגעים בפנימית נקודת הנפש ממש, כי בנפשו הוא". דברים אלו מבטאים את גודל האחריות וגודל היראת שמים שנדרשת מהרב, לא להסתפק בכל ענין שיכול לתת צידוק להסרת אחריות מעצמו, אלא כל הענינים ההלכתיים העוברים תחתיו צריכים להיות נוגעים בנקודת נפשו ממש, ולפעול בהתאם לכך בכל גודל הזהירות והאחריות הנדרשת.

הרב ליפש: בהמשך לדברי הרב הלפרין, לענ"ד אחת הנקודות המבטאות ביותר את עניין היראת שמים בהוראת הלכה –  היא היכולת של הרב לומר בעת הצורך: "איני יודע", "אעיין בדבר ואחזור אליך" או להפנות לרב אחר המתמחה בתחום, כאשר ישנה תחושת בושה לומר "איני יודע" או "אני צריך לעיין", עלולים לענות בשליפה על כל שאלה, ולא ימלט שיהיה בכך משום מכשול. ואין צריך לומר שרב שנודע לו שטעה בהוראתו, לא יתבייש לחזור אל השואל ולומר "טעיתי"!.

וכמה וכמה פוסקים אמרו בריש גלי שהם מ"יראי הוראה", ויראו להוציא פסק מחודש שלא נתבאר היטב בפוסקים שלפניהם. וברור שאסור לרב לענות לשואל אלא רק לאחר שברור לו שזוהי דעת הפוסקים בלי ספק. 

שמעתי לאחרונה שישנה תכנית חדשה של "למען ילמדו" 'מורה צדק בשבת'. בכל הדורות תפקיד ההוראה ופסיקת ההלכה היה שמור ליחידי סגולה ועבר מרב לתלמיד.. איך אפשר לעשות את זה בקורס? זה לא סתירה?

הרב ישראל מעל: הקורס הוא מסגרת קידום למי שיש לו ידע קודם, ויש לו ניסיון בלימוד ההלכה בטעמיה, ולא רק ידיעת פסקי הלכה מהקיצורים, ולכן הנהלת המכון תערוך בדיקת התאמה לכל המעונינים ללמוד בקורס, ורק המתאימים לכך יוכלו להשתלב בקורס. כמובן גם אי אפשר להתחייב שכל אחד מהלומדים, שבסופו של הקורס, יוצא עם הסכמה של מורה צדק בשבת, הדבר תלוי בעיקר בכל תלמיד ותלמיד בעצמו, בהתמדתו ובשקידתו בלימוד החומר, בחזרה ובשינון היטב של כל הנלמד ובעמידה במבחנים בהצלחה. העומדים בכל השלבים יקבלו תעודת הסמכה על ידיעתם והצלחתם במבחנים ובלימוד. בשלב הנוסף, וע"פ שיקול דעת הרבנים, ייבחרו המתאימים שיוכלו לעשות 'שימוש' וקבלת הדרכה בכללי פסיקה וההכרעה הנדרשים לרב מורה הוראה בפועל, ולאלה תינתן תעודת סמיכה נוספת של 'מורה צדק בשבת'.

הבשורה של הקורס היא שעד עתה הרבה אברכים למדו הלכות שבת לפי סדר השו"ע, אך היה חסר להם הלימוד ע"מ להורות, הידיעה כיצד פוסקים, כיצד מדמים מילתא למילתא וכו'. ולרבים לא הסתייע כלל להגיע לכלל ביצוע של דבר זה, וחסרו להם יסודות דרכי ההוראה. ב"ה כעת המכון מאפשר תוכנית שיעודה תביא בע"ה ובל"נ את המתאימים לכך לקבל זאת  בצורה נגישה, מסודרת ומקצועית.

מה זה דימוי מילתא למילתא? ואיך זה ישמש אותי כמורה צדק?

הרב הלפרין: החתם סופר (בחידושיו למסכת חולין) קובע: "שעיקר 'שימוש' התלמידים אצל רבם הוא לדמות מילתא למילתא", וכבר בימי הראשונים זעקו על המכשלה של "מורים שלא כהלכה", שהדבר נובע לעיתים כשהמורה שבאה לפניו השאלה, היה מדמה את דבר השאלה שלפניו לדין אחר שפסק דינו מפורש בשו"ע [זהו הלשון 'דימוי מילתא למילתא' – דימוי דבר לדבר], אבל למעשה המורה הזה דימה הדברים בדמיון שגוי, כאשר אין ביניהם דמיון כלל, וממילא הפסק שנתן – מעוות, ולעיתים זהו "מעוות שלא יוכל לתקון", כי השואל כבר עשה מעשה ע"פ הדימוי השגוי.

ורק ב'שימוש חכמים' במשך זמן רב – אצל רב מומחה מורה הוראה בפועל, יוכל התלמיד לדמות מילתא למילתא כהלכה.

איזה ידע נדרש לרב כדי שיוכל לדמות מילתא למילתא?

הרב הלפרין: לדמות מילתא למילתא, נדרשת ראשית – ידיעת המציאות הנכונה של השאלה שבאה לפניו, בפרט אם זו מציאות חדשה, כמו בימינו שהמציאות המשתנה כל העת בהתחדשות הטכנולוגיה, ולמשל כדי שיהיה ניתן להשתמש בכלים החשמליים ודומיהם – כהלכה, ומבלי לעבור על איסורי שבת ויו"ט או שאר דיני התורה, נדרשת הכרת המציאות לאשורה, כיצד פועלים המכשירים, מה מתרחש כתוצאה מפעולה זו או אחרת, ולאחר מכן לדעת לאיזה שורש בהלכה יש לדבר זה דמיון. 

האם זה מסור לכל אחד?

הרב טברדוביץ': אי אפשר לומר שכל ת"ח צעיר שעשה סמיכה ו'שימוש' קצר יוכל לדמות מילתא למילתא, ואסור לו לעשות זאת עד שרכש ידע ונסיון בפסיקה וב'שימוש' לאורך זמן, אך עם זאת, את יסודות הדימוי מילתא למילתא, ולראות כיצד הפוסקים בדורות הקודמים עשו דימוי מילתא למילתא בתשובות שכתבו לשואלים, זה בהחלט ניתן ללמוד כבר בתחילת ה'שימוש' והלימוד, ויסודות אלו יקנו ללומד את הכלים להמשך רכישת היכולת לדמוי נכון בין מילתא למילתא – בבוא העת.

למי הרבנים ממליצים להצטרף לקורס מו"צ בשבת?

הרב הלפרין: כל מי שיש לו ניסיון בלימוד ההלכה בעיון, ונבחן בעבר על כך, ומוכן להשקיע ולהתמיד בלימוד ובחזרה היטב, ושואף להגיע להיקף ידיעת הלכות שבת כראוי, מוזמן להצטרף.

האם מי שלמד היטב הלכות שבת יכול לפסוק לאחרים?

הרב טברדוביץ': מורה צדק הוא אחד שמעבר ללימוד החומר בצורה יסודית לפחות לדעת את השו"ע עם הנו"כ, אחרונים, ושאלות המצויות. מעבר לכך, חייב המו"צ לעסוק תמיד בתחום, להתעניין בכל החידושים, לשמוע מה הפסיקה המקובלת בין רבני חב"ד וכו', וזה נרכש בדרך כלל ע"י ריבוי השאלות שפונים אליו, וכך הוא מעיין היטב בדין, ובודק עם רבותיו שהסמיכוהו כיצד לפסוק לאחרים ועל ידי זה הוא מתמחה בתחום, לא די בלימוד ההלכה, אלא יש להיות מונח בפסיקה שלה בפועל.  

אפשר כיום לקחת אברך שלמד היטב את ההלכות, ולהכשיר אותו בצורה מסודרת להיות פוסק בתחום ספציפי, ע"י שעוברים איתו יחד בקבוצות קטנות על כל השאלות המצויות, לשמור על קשר מתמשך בכל פעם שיש שאלה שהוא מסופק לגבי ההכרעה שלה, והעיקר באמת זה לראות שיש בו יראת שמים שממילא תביא את הסייעתא דשמיא לפסוק כהלכה, וזה רואים שהאברך אינו שש להראות שהוא יודע את הדין, ולא נבהל להגיד שהוא לא יודע, אף שאפשר בצורה דיפלומטית לומר שהוא חייב לברר את זה לעומק וכדו', אך ודאי שלא ישיב שאלה שאין הוא בטוח בתשובה שלה.

מה היתרון של שליח או רב צעיר שהוא גם רב מורה צדק?

הרב הלפרין: אין ערוך לתועלת שיש לשליח שגם משמש כרב מורה צדק, יכולות השפעתו על הקהילה ניכרות בכל צעד. השלוחים שמכהנים כרבנים בקהילתם יוצרים קהילה מגובשת, מתפתחת ומתרחבת לקהלים וציבורים נוספים שמתחברים לקהילה דוקא בגלל היות השליח גם מורה צדק, וכך הקהילה מונהגת בצורה מופתית ע"י שליח מורה צדק – בכל ההנהגות היומיות לאורך כל מעגל השנה.

בנוסף, שליח כזה מרומם את כל בני קהילתו להתפתחות רוחנית והתקדמות אישית של אחד מהקהילה, לאין שיעור. והכל בגלל הדמות והדוגמה האישית, עם הידע ויכולת הפסיקה בהלכה, והמה מעמידים את השליח בקרן אורה מיוחדת שאין יכולת להדמות לה, בלי מעמד תורני זה.

הרב טברדוביץ': הוא נתקל בשאלות, ולפעמים אם לא ישאלו אותו – לא ישאלו מישהו אחר, וכמובן שיש את הנראות של השליח מול הקהילה שכאשר בכל שאלה גם פשוטה ביותר הוא נצרך להפנות למישהו אחר, אני מכיר מקרה לפני שנים אחדות בבית חב"ד שמסרתי שם שיעור, הקהל ניגש אלי אחרי השיעור בשאלה הלכתית מוזרה קצת.. האם אפשר להעביר את השיעור מהבית חב"ד לרב אחר שאינו חסיד וכו', כיון שהרב השני יותר בקיא בהלכה, ואנשים עוזבים את השיעור בבית חב"ד כי הם לא מרגישים שהרב הוא כתובת עבורם. כמובן שהשתדלתי להתחמק מהשאלה הזאת. אבל הלקח כאן הוא ברור, אי אפשר להקים קהילה, למסור שיעורים בלי שהרב מלא וגדוש בתוכן חסידי וגם ובעיקר בידע הלכתי.

מה מיוחד בשימוש שהרבנים עושים במסגרת 'למען ילמדו'?

הרב טברדוביץ': המטרה שלנו היא לתת לאברכים שבקיאים היטב בחומר וכבר נבחנו עליו בעיון, את ההכשרה לפסוק בשאלות המצויות בתחומים שבהם הם השתלמו. זה התנאי הבסיסי והראשון. 

דבר נפלא שהוקם במסגרת של למען ילמדו שהשימוש אצל מורי הההוראה היא במסגרת פרטנית של קבוצות קטנות ואיכותיות עם השימת לב הראויה על כל קוצו של נושא ועל יכולתיו של כל רב לענות תוך כדי הכוונה אישית כך עוברים על כל הדברים המעשיים

בנוסף לכך, יש לדעת שההכשרה שלנו היא התחלה בסיסית בכדי לפסוק רק בדברים ברורים ולא בדברים מסופקים או גבוליים. בדברים כאלו אנו עומדים בקשר עם התלמידים להדריכם לאט לאט וברבות הזמן יעמדו על הדרך הישרה בהלכה. 

לכן, אנו נותנים את ההסמכה רק לשנה אחת בלבד, כאשר בסיום השנה נוכל לבחון שוב את הרבנים לראות שהם אכן משמרים את החומר שלמדו, ומתעסקים בפסיקה בפועל, כפי שבכל מקצוע – אדם שלא יתעסק במקצוע שלמד ורכש ידע – יחלש, כך ממש במקצועות ההלכה. לכן סייגנו את ההסמכה לשנה ראשונה, בכדי שרק מי שבאמת מהווה כתובת לשאלות יוסמך לכך, וכמובן שאחרי שנה הוא יובא שוב בכור המבחן לקבל את ההסמכה שלו הלאה.

לשכת ההוראה שע"י למען ילמדו הוקמה בהתאם לצורך של אברכים, שלוחים ורבנים שלמדו הלכות שבת, טהרה וכד' בצורה יסודית במסגרת למען ילמדו או בכוללים וכד' אך נדרשו לשימוש בפועל ע"י מורי הוראה בישראל

זו בעצם מסגרת המשך פרטנית שמיועדת רק לאברכים או שלוחים שנצרכים לכך, ויש זהירות רבה וכור המבחן גדול כאשר ניגשים לתת היתר הוראה לרבנים שהתמחו בלשכה, התעודות ניתנות בהתחלה לזמן מוגבל, ואח"כ יש מבחן פרקטי נוסף  שנה לאחר מכן. 

מטרתה היא קידום אברכים שהשתלמו היטב בלימוד העיוני של ההלכות, ומחפשים כעת מסגרת לימוד יחד עם פוסקי הלכה מובהקים בכל תחום, על מנת שהם יוכלו להורות לאחרים אחרי שהם שימשו בנושא הנלמד ובהתאם לתנאי הקבלה.