פאנל מרתק בתות"ל נתניה: "תגיעו! הרבי עומד להתגלות"

לאחר חודשים רצופים של לימוד בהתמדה ובמסירות, בצל הקורונה, העתיקה תות"ל נתניה את תלמידיה לנופש ולימוד במושב גורן בצפון הארץ. הלימודים במקום שולבו בתוכניות חסידיות מגוונות ומרתקות.

גולת הכותרת בנופש היה פאנל 80 שנה, שהכניס את התלמידים לאווירה המיוחדת ששררה אז בחצר הרבי. חברי הפאנל שהגיעו ממרחקים למושב הפסטורלי, הצליחו 'להטיס' את התל' חזרה בזמן, ארבעים שנה אחורה. הנחה את הפאנל: ראש הישיבה הרב משה אורנשטיין.

אנו מתכבדים להגיש בפני הגולשים, תמליל מלא ובלעדי(!) מפאנל בהשתתפות בראשות הרב חיים שלמה דיסקין – שליח הרבי ורב העיר קרית אתא, הרב מאיר מנחם מענדל גליצנשטיין – רבה של בקעת הירדן והרב יעקב סינגאווי – רב ביהכנ"ס המרכזי בקרית גת, בוגרי שנת תשמ"ב אצל הרבי והפך להתוועדות חברית וייחודית.

הפאנל שזור בהוויי אותם ימים, בייחוד ימי י"א ניסן וחג הפסח, בסיפורים ובאפיזודות מרתקות בפרסום ראשון.

התמליל מוגש בכוונה ללא עריכה ועיבוד, על מנת להשאיר את הלחות החסידית שליוותה את הפאנל המיוחד:

חווייה חסידית, מענגת ומרוממת מובטחת!

הרב אורנשטיין: ברוכים הבאים לרבנים התמימים בוגרי שנת תשמ"ב, 80 שנה, אצל הרבי: הרב חיים שלמה דיסקין רבה של קרית אתא, הרב מאיר מנחם מענדל גליצנשטיין רבה של בקעת הירדן, הרב יעקב סינגאווי רב ביהכנ"ס המרכזי בקרית גת.

התכנסנו לכבוד י"א ניסן שנת המאה ועשרים. אם היינו נמצאים בעולם מתוקן הכל היו עוסקים עכשיו בהכנות לי"א ניסן 120 שנה.. התכנסנו כאן הערב כדי לשמוע מפיכם איך תמימים צריכים להתכונן לי"א ניסן. אולי בהמשך לשטורעם שלנו כאן, העולם יתעורר, ירעיש ויתכונן לי"א ניסן…

בש"פ משפטים תשמ"ב היה ביטוי מיוחד של הרבי לגבי דברי ריב"ז שלא ידע באיזו דרך מוליכין אותו, שחסידים מקושרים כן יודעים (!) כי קשורים עם הרבי…

הרב גליצנשטיין: כהקדמה: היו שתי עיירות ברוסיה: קרמנצוג ונעוול. בקרמנצוג היו יותר משכילים. כאשר חזר חסיד מהרבי לקרמנצוג שאלו אותו על מאמר מהרבי, אבל כאשר חזר חסיד לנעוול הייתה השאלה "איך הרבי מרגיש".. כשבחור נמצא בקבוצה (אני הייתי צ"ל בקבוצה מ"ג והקדמתי בשנה) אצל הרבי הוא חי עם הרבי.

מעבר לשיחות ומאמרים, פשוט חיים עם הרבי יום יום. הבוקר טוב זה עם הרבי, הצהריים זה עם הרבי, בערב זה עם הרבי, הכל זה הרבי. כל החיים של הבחור מסתובבים על ציר אחד שזה הרבי. אולי הבחורים של היום משקיעים בלימוד שיחות ומאמרים יותר ממה שאנחנו אז, אבל לחיות עם הרבי באופן כזה, זו זכות מיוחדת של בחורים במחיצת הרבי ב -770.

זה אירע בי"א כסלו. הנוהג אצל הרבי על פי הרוב שביום שנוסע למקווה נוסע ג"כ לאהל, אבל באותו י"א כסלו הרבי נסע למקווה אך לא נסע לאהל. קישרו זאת עם פתק שיצא באותו יום מאת הרבי :"תא חזי עמא דבר שקוראים לשנת תשמ"ב תהא שנת ביאת משיח" זה הי' בום גדול וחידוש של פעם ראשונה, שהרבי יוציא ר"ת "תהא שנת ביאת משיח", באותו יום גם לא יצא למנחה, ב770 זה עשה רעש גדול העניין הזה.

הרב אורנשטיין: היו כאלה שקישרו את הנ"ל עם 80 שנה?

הרב גליצנשטיין: לא חושב שקישרו את זה. אבל מאד התפעלו מצירוף העניינים: המקוה בלי האהל ואי היציאה למנחה, וכזה פתק.. בכלל, בערב שבת בתקופתנו לא התפלל במניין. לבד אם הי' נוסע לאהל באותו יום, שאז הי' יוצא שכן התפלל במניין.

הרב אורנשטיין: מתי זה התחיל? שכן, בזמני לא היה ככה, הרבי היה מתפלל מנחת ער"ש עם הציבור.

הרב דיסקין: בל"ז – ל"ח היה. היו אז מסדרים את הכיסא והסטענדער, והיה יושב אז על הכיסא ולא על הספסל, שהיה המקום הקבוע,

הרב גליצנשטיין: תסביר מה הכונה.. לתועלת התמימים הצעירים..

הרב דיסקין: כאשר הגעתי בפעם הראשונה לרבי בשנת תשל"ו, ליל י"א אלול, במנחה הראשונה שלי עם הרבי, שאלתי היכן יושב הרבי, והצביעו לי על מקום בספסל, ולא הבנתי, ראיתי בחורים יושבים על המקום ולומדים\מפטפטים ותמהתי היתכן שזהו המקום של הרבי? הייתי בהלם, לא האמנתי. ב3:12 דק' (3 דק' לפני מנחה), קמו הבחורים ופינו לרבי את המקום, בספסל ע"י המקום, אני זוכר שהגיע יהודי מב"ב הרב זלמן לייב אסטולין יהודי חסידי מהדור הקודם, הגיע על קביים, ונכנס בפעם הראשונה לזאל והתיישב על המקום של הרבי, ניגשו אליו ואמרו לו "זה המקום של הרבי ועוד מעט צריך לפנות", הוא לא הבין מה מדברים איתו, הוא לא תפס שעל המקום איפה שהוא יושב, ישב עוד רגע הרבי בעצמו בתפילה, הוא הי' מלמד שלי בב"ב ואמר לי אח"כ "לא האמנתי שאני יושב על המקום של הרבי, איך העזתי?!" אמרתי לו, שזה לא רק אתה, גם בחורים נוהגים כך..

בכל אופן במנחה בער"ש שהרבי כן יצא, סידרו כיסא וסטענדער היכן שבשנים הראשונות היו מתקיימות ההתוועדויות, מתחת לחלון.

הרב גליצנשטיין: חוץ מהסטענדער סידרו גם שולחן וישב על יד השולחן, בשמו"ע עמד ע"י הסטענדער,

הרב סינגאווי: כך הי' גם במנחה של שבת.

הרב גליצנשטיין: בקשר למה שהר"ד סיפר, המקום שלי היה על הספסל בפינה ע"י הארון הקודש. הרבי היה נכנס למעריב בקיץ ב 9:30, והנה אני והחברותא שלי לומדים, ופתאום בשמונה וחצי – רבע לתשע, הרבי נכנס ובתנועה הידועה הניח את הגרטל והסידור על השולחן ומתחיל לשים את הגרטל, אנחנו ישבנו שם.. מיד תוך שנייה כולנו מתחת לשולחן והיינו בחוץ, מישהו ניסה לסדר את השולחן, הר"ד הי' מאלה שהיו מסדרים את השולחן על הסנטימטר.. שלרבי יהיה נוח שיהיה ק' רחוק מהקיר..

לרב דיסקין היה מקום קבוע בימי שני וחמישי בזאל הקטן. שהרבי היה נכנס לקריאת התורה (כנהוג עד שנת תשל"ח) החזן היה מתחיל ב9:30 וב10:00 הרבי נכנס, לפעמים היו מחכים ק' לרבי, התפקיד של הרב דיסקין היה לסדר את התהילים באופן שיהיה נוח לרבי לפתוח.

הרב דיסקין: כל יום הניחו לרבי תהילים חדש והיה תחרות מי יניח ראשון.

הרב אורנשטיין: תחרות או הגרלה (כי אני זוכר רק את ההגרלה)?

הרב דיסקין: בהתחלה היה תחרות. מי שמגיע הכי מוקדם.. 6 בבוקר..

הרב גליצנשטיין: לא.. בהתחלה היה בלאגן, והתחילו להניח את התהלים כבר במעריב של לילה הקודם עד שפעם אף נזרק תהילים ופגע ברבי..

הרב דיסקין: ההתחלה שלי ושלך היא לא אותה התחלה.. היינו בשנים שונות.. "התחלה" שלי הכוונה לתשל"ז. הנוהג הי' שמי שמגיע בשעה 6 בבקר זוכה, 6 בבוקר זה לפנות בוקר, מאד מוקדם (בפרט בחב"ד).. מה שיצא זה שכל פעם היה תהילים חדש מהכריכייה, והרבי היה צריך לפתוח ולהחזיק את התהילים משני הצדדים ולתפוס חזק שלא ייסגר, וראיתי שזה לא נוח לרבי, אז התחלתי לקחת את התהילים כל בוקר ולפתוח בפרקים שהרבי אומר (הפרק שלו ושל הרבנית ואם היה נשאר זמן היה אומר את הפרק שלו פעם נוספת). הייתי תופס אותו חזק על הצד השני, ואז כשהרבי פותח את התהילים נפתח לו מיד על הפרק שלו.

היה פעם בן של שליח שהיום הוא שליח גדול ברוסיה, שראה אותי ככה מקמט את התהלים, ושאל את אביו "למה הוא עושה את זה לרבי"?, עד היום הוא מזכיר לי את זה בכינוס השלוחים..

הרב גליצנשטיין: הרבי היה שומע קריה"ת וחוזר למקום ועד שסיימו את האשרי ובא לציון, הי' אומר אז את התהילים.

הרב סינגאווי: חוץ מהתהילים היו עושים גם הגרלה על חומש. חומש גדול שנפתח בסדר.

הרב אורנשטיין: החומש היה גם בשבת?

הרב סינגאווי: לא. רק בשני וחמישי.

הרב גליצנשטיין: בשני וחמישי, אבל לא בימים שיש צום שאז הרבי הגיע עם דפים מוכנים.

הרב דיסקין היה מהבלשים שלנו, לפעמים זה היה הולך לו ולפעמים לא: בקריה"ת הרבי לפעמים היה מעיין ברש"י מסוים שוב ושוב והופך את הדפים, הדלת הייתה נשארת פתוחה והר"ד היה עומד ע"י הקופה ויכל לראות על איזה רש"י הרבי מסתכל, והי' אומר הרבי הסתכל בד"ה פלוני וכך היו יודעים שאולי יהיה פארבריינגען בשבת ואולי זה יהי' הרש"י, זה הי' אחד מהסימנים, אני לא בדקתי כמה פעמים זה עבד לו וכמה לו..

הרב דיסקין: אבל לפעמים כן..

הרב סינגאווי: בד"כ אם הרבי היה יוצא בליל שבת בחמשה לתשע לערך, זה היה סימן שאין פארבריינגען, אך אם הרבי היה יוצא אחרי 9 – 9:10, (וזה בדקתי כל השנה) סימן שיש פארבריינגען למחרת. הבחורים היו מתפללים בזאל הקטן ב8. כל אחד הסביר מה שהוא רצה אבל כך הייתה המציאות.

הרב אורנשטיין: זה אומר שהרבי הכין את ההתוועדות 10-5 דק'?..

הרב סינגאווי: אני כמובן לא יודע, אבל זה היה הסימן.

הרב אורנשטיין: אני זוכר משנות בחורתי הצעירות שהרב ולדמן היה הסימן..

הרב גליצנשטיין: אם ולדמן היה מתעורר בזמן והיה מספיק להגיע לפני שהרבי נכנס לחדר, הוא היה עומד על המדרגות של ג"ע התחתון, והרבי הי' אומר לו את הרש"י שמתכון לדבר עליו. לפעמים הרבי היה אומר לו לפני שבת על איזה רש"י הולך לדבר.

אבל תמיד היינו במתח עד 10:00 בבוקר שאז לייבל היה עומד על יד העמוד האחרון והרבי עובר על ידו ומודיע לו "1:30 פארבריינגען", מיד היו מודיעים לכולם "תאכלו את הצולנט מוקדם"..

הרב דיסקין: אז ידעו שאת הצולנ'ט יאכלו במלווה מלכה..

הרב גליצנשטיין: היה פעם אחד שלפני ברוך שאמר פתאום הודיע ללייבל על ההתוועדות.

אחלוק איתכם סיפור שהיה לי עם הרב דיסקין: הרב יאלעס היה מגיע לרבי בשלוש רגלים "להקביל פני רבו" וביחוד בחוה"מ פסח. הסדר היה שאחרי התפילה הוא היה עולה עם הרבי במעלית, ונכנס לג"ע התחתון עם כל המשפחה, אח"ז המשפחה הייתה יוצאת והוא נשאר לדבר עם הרבי ביחידות, אני והר"ד ועוד שני בחורים היינו, מבעוד מועד, עולים לקומה השנייה, ומקשיבים מה שצריך לשמוע וגם מה שלא צריך..

הרב דיסקין: הרבי והר"י היו יושבים על יד השולחן הקטן, עם הטליתי'ם על הכתפיים.. לר"י הייתה טלית עם "עטרה" ללא שטריימעל.

הרב גליצנשטיין: ואנחנו עומדים למעלה מקשיבים..

זכורה לי פעם אחת מצמררת. היינו חכמולוגים ובכדי שאף בחור לא יעלה תפסנו את המעלית בקומה שניה כדי שאף אחד לא יוכל לעלות.. ואז הגיע מישהי לרש"ג ורצתה להיכנס והמעלית הייתה תפוסה על ידינו ולא יכלה לעלות, וחנה הגיע למעלה והתחילה לצעוק עלינו.. חנה מלמעלה והרבי מלמטה והיא צועקת..

הרב אורנשטיין: איך זה נגמר?

הרב גליצנשטיין: זה נגמר שתפסנו מה שקורה ושחררנו את המעלית..

הרב דיסקין: תספר מה שמענו..

הרב גליצנשטיין: הר"י שאל את הרבי מדוע הוא מתנגד להחזרת סיני הרי זה לא חלק מארץ ישראל. הרבי דפק על השולחן "סיני איז נישט קיין א"י", אבל זה שייך לסימן שכ"ט ולא שייך לקדושת א"י או לא..

היה פעם אחרת (לא זוכר איזה שנה) שהוא שאל מהרבי פתרון על חלום שחלם..

הרב דיסקין: לא בשנה שלי..

היות וזכיתי לעשות את מעשה הזוועה הזה כמה פעמים, אספר לכם חלק מהדברים. אתחיל, בכלל מאיפה קיבלתי את האומץ לזה.. קיבלתי זאת מהרש"ג, הוא נתן לי את הדחיפה ללכת להקשיב מה שהרבי מדבר עם הרב יאלעס ולא רק את זה. עליתי אליו פעם לקומה שלישית ושאל אותי מה קורה למטה (הוא היה אחרי אירוע מוחי), סיפרתי לו שהרב יאלעס עלה עם הרבי למעלית לג"ע התחתון, והוא אמר לי "גיי הער וואס מ'רעדט", אח"כ הוא חקר אותי מה שמעתי, בהתחלה הקשבתי מלמעלה מקומה שלישית, אח"כ קיבלתי אומץ לרדת ולהקשיב מקומה שניה…

בתשמ"א, הר"י הגיע עם נכד ואח"כ הנכד יצא, והוא מספר לרבי שהנכד שאל אותו שהרי כתוב בשם האריז"ל שמי שנזהר במשהו חמץ לא יחטא כל השנה ושאל א"כ איך רבי ישמעאל הטה את הנר בשבת הרי בטח ר"י נזהר במשהו חמץ בפסח, הרבי ענה לו "אפשר דער מעשה מיט רבי ישמעאל געווען שבת חוה"מ פסח..", שאז הרי עדיין לא נשמר כל ה 7 ימים, כך שזו היא השבת היחידה "שבת חוה"מ" שאין עליה בטחון.. אח"כ הרבי דיבר ע"ז בהתוועדות.

הרב אורנשטיין: איך יכולתם לשמוע? הרי מי שעומד בלובי ('מגנט' בלע"ז), על יד ג"ע התחתון לא שומע?

הרב דיסקין: שם יש דלת שמפסיקה, אבל מהקומה שניה שומעים טוב וגם רואים, אם הרבי היה מרים את הראש היה רואה אותנו..

עוד סיפור מעניין, בא' הפעמים בסוכות ראינו את הרבי בבית שלו עושה קידוש מהבית של השמירה שע"י הבית של הרבי..

בשבת חוה"מ סוכות סיפר הר"י לרבי שהיה באה"ק שבועיים בירושלים ושבוע א' בבני ברק ו"ברכתי ברכת כהנים בכל יום וכיוונתי על הרבי כל יום בברכת כהנים" והרבי ענה: "יישר כוח שכיוונת עליי בירושלים עיה"ק" (ולא הזכיר כלל בני ברק.. וד"ל..).

הרב גליצנשטיין: הוא היה יושב בהתוועדויות ליד השולחן של הרבי, ולו הייתה הזכות בהתוועדות י"ט כסלו בחלוקת הש"ס, להביא לרבי עט לכתוב את המסכת.

פעם אחת, הביא לרבי את הספר שלו שקרא לו "אגרות אפרים", קודם כל ביקש מהרבי הסכמה והרבי השיב שזה לא דרכו אבל הוא ישלח לו מכתב, הרבי התחיל לפתוח את ההסכמות, והרבי אמר לו מדוע קוראים לספר חידושי תורה "אגרות" הרי זה לא אגרות? "והא תשאל אותי מר' משה פיינשטיין (אגרות משה), גם עליו יש לי שאלה".

הר"י דפדף לרבי את הדפים והיה איזה דף שהעביר מהר. הסתבר שהופיע בדף ההוא ההסכמה של הסאטמער רב, הרבי שם לב ואמר לו (בערך) "ראיתי שדילגת על ההסכמה של הסאטמער רב.. בטח אתה חושב שהיה לי איתו איזה דין ודברים, ח"ו לחשוב ככה.. שהוא ישב שבעה באתי לנחם אותו ושאני ישבתי שבעה על האמא הוא בא לנחם אותי, והיה ביננו קשר טוב.. אין די לעצטע שנים איז אריינגעמישט דתן ואבירם ועשו מחלוקת.. אני אומר את זה כי ראיתי שלא רצית להראות את ההסכמה של הסאטמער רב".

הרב סינגאווי: כאשר הגענו לקבוצה קיבלנו איזו דירה והיא נשרפה על השבת הראשונה.. לא ידענו מה לעשות, במוצ"ש נגשנו להנהלה והם גם לא ידעו מה לעשות, ר' מענדל פוטרפאס שמע ע"ז ואמר שזה לא יתכן, ואתם צריכים לכתוב ע"ז לרבי, הוא ניגש לרב זלמן לנדא ולרב דיסקין ואמר להם שהבחורים לא נשארו עם כלום, אז הוא שלח אותם לכמה גבירים נתן להם כתובות, ואספו ק' כסף לבחורים, אח"כ כתבנו את זה לרב. יצאה תשובה מיד: "היצאו מאה"ק ברשות ובהתדברות ההנהלות דשם ודכאן", דנו וטחנו הרבה להבין למה יתכוון הרבי, בקיצור הרבי הכניס במשפט הזה 4 קבוצות של בחורים, היו כאלה שהיה להם רשות משם ומכאן, היו כאלה שהיה להם רשות רק משם, היו שהיה להם רשות רק מכאן, והיו שלא היה להם רשות לא מכאן ולא משם.. ובנוגע לתפילין שנשרפו "ישאלו לרבני אנ"ש לעשות מה בזה", אח"כ כ' "ישאלו להמזכירות עם מי לדבר בדבר זה" ולא להנהלה.., "ויה"ר שיקוים בכל א' מהם מאמר קדושי עליון שאחרי שריפה מתעשרים"..

עכ"פ נמצא מכאן גודל וחשיבות העניין של ציות והקשבה להנהלה.

הרב גליצנשטיין: בקשר למסופר לעיל בשיחות עם הרב יאלעס, הי' עוד פעם שעלינו למעלה, כשהרבי חילק ד' מינים. הסדר הי' שהרבי היה מוציא רשימה והי' נציגות מנחלה, ירושלים וכו', והיו עוברים ולוקחים, הרבי היה נשען על המשקוף ואומר להם "ממשיך זיין אלע המשכות", זה הי' שנת שמיטה ובכל מקום היו לוקחים סט אחד והיו מתחלקים ביניהם, למשל מכפ"ח ר' מענדל היה לוקח את האתרוג ר' בערל קסלמן את הלולב השלישי את ההדסים, ככה זה עבד. באותה שנה היה מישהו שלקח אתרוג מיותר ולא נשאר, ואז בנימין גורדצקי עומד ככה מול הרבי עם השטעל שלו, והרבי שואל אותו איפה האתרוג והוא עונה "אין", הרבי נכנס לחדר והוציא לו אתרוג יפהפה ונתן לו.

הרבי התבטא בקפידה למזכירים: "אפילו ערב סוכות דארף מען ארויס נעמען פון כלים" ועשה תנועה עם היד של עגמ"נ.. לייבל קפץ החוצה.. אנחנו עמדנו למעלה, התפוצצנו.. הרבי התכופף להרים את העלים מהרצפה וניקה אבל פחדנו לרדת למטה.. הרבי היה מאד מדויק והיה צ"ל בדיוק ..

באותו פעם נכנס שם שמערלינג מת"א ע"מ לקבל הדסים ואמר "השנה אני רוצה את כל הד' מינים" והרבי עונה "אבל כל שנה אתה לוקח רק הדסים" והוא אומר "אבל השנה אני רוצה את הכל" הוא לקח ואמר לרבי "שנראה את הרבי בא"י" והרבי ענה "אמן צוזמען מיט משיח צדקנו", והוא אמר "מיט משיח אן משיח דער רבי זאל קומען" הרבי חייך חיוך והוא יצא החוצה..

הרב סינגאווי: הר"ג דיבר על גודל הדיוק בזמנים של הרבי, אני זוכר פעם אחת שלייבל נכנס לזאל הקטן (היינו שם רק בחורים וכן היה ברוב התפילות) והודיע שהרבי יאחר ב10 דק'.. מה אכפת לבחורים? עד שהרבי צריך להתנצל כביכול על איחור קטן..

עוד בקשר לזמן אני נזכר מה שאירע בערב תשעה באב בשעה 10:00 בבוקר הרבי נכנס ל770 (אנחנו היינו באמצע תפילה), נתן צדקה בקופה, ופתאום התחיל לדבר, מיד כולם משתתקים, והרבי אומר בכאב "חבל על הזמן שעומדים כאן, במקום לנצל את הזמן ללימוד הל' בית הבחירה לזרז את בניית ביה"מק" ואמר "נו".., לאחר התפילה רצנו לאכול מהר וחזרנו מיד ללמוד, לא זוכר כזה ערב תשעה באב שככה למדו ברצינות עד חצות, מה שכל השנה לא למדו..

וכאן אתה אומר לעצמך "מה חבל על הזמן הרי מסתכלים על הרבי? אבל כנראה שהרבי רצה לוודא שבערב תשעה באב שבד"כ לא לומדים ברצינות, שילמדו, אני זוכר שבליל תשעה באב ישבו בחורים וחיפשו מה ללמוד..

הרב גליצנשטיין: היה לפעמים זמנים שהרבי בשבת בבוקר הגיע ב8:00 בדיוק לזאל לסדר חסידות והיה בושות גדולות, אני לא רוצה להגיד לכם כמה בחורים היו שם..

הרב סינגאווי: מי שהיה שם, ב8:00 בבוקר על המקום של הרבי, זה הי' ברוד וליסון (?), משה ברונשטיין תמיד היה ישב בתוך המאמר.. אבל בכלל היה ריק.. לא היו לא משפיעים ולא משגיחים..

הרב גליצנשטיין: בחור ישן בחדר שני..

הרב דיסקין: היה שיכור א' שהיה שם איפה שהמגבות..

הרב גליצנשטיין: היה סדר אצל הרבי שחתן מקבל סידור ביום חתונתו לפעמים ביחד עם המשפחה. זה היה פעם בחתונה של קנלסקי והחתן הביא איתו יהודי שטען שיש לו מקל של הבעש"ט, ואביו שהוריש לו את המקל א"ל שזה המקל שיציל אותך וציווה עליו שייתן את המקל ל"גוטער איד" וניסו לשכנע אותו שיביא את זה לרבי, ובהתחלה לא הסכים, עד שסו"ס הסכים בתנאי שיעשו לו צילומים מהמקל וכו', והרבי כתב "התורה חסה על ממונם של ישראל" ואין צורך להוציא ע"ז כסף ושיישאר אצלו.

עכ"פ באותו יום הביא את המקל לרבי, הרבי שם אותו בין האצבעות וסיבב אותו, אבל אנחנו לא ידענו מזה, אחרי עלינו של מנחה פתאום הרבי החל הרבי לומר קדיש ואח"כ משניות של "איזהו מקומן" וקדיש (לא הי' את המשניות בסוף הסידור), בזמננו זה הי' נדיר שהרבי יאמר קדיש, רק פעמים ספורות במשך השנה, מה שמתברר שאותו יהודי התנה את נתינת המקל (מקל קטן עם בונבון למעלה) בכך שהרבי יאמר קדיש על אבא שלו והרבי ביקש שיניח תפילין והמזכירות קנו לו תפילין, אח"כ דאגו שמישהו יגיד קדיש על אבא שלו כל השנה.

הרב דיסקין: אספר קצת על י"א ניסן תשמ"א, היו אז הרבה דברים מיוחדים, האחד היה ברכת החמה, פעם ב28 שנה (!). זו הפעם הראשונה והאחרונה שראינו את הרבי עושה ברכת החמה. בתשי"ג כפי שסיפרו היה במעמד מצומצם ללא עשיית ענין מיוחד מזה, משא"כ בתשמ"א הרבי כבר דיבר על זה בשבת מברכים ניסן, וכן בברכת החמה עצמה היו שיחות בחוץ ברחוב, ואנחנו הרגשנו שהנה מתחילה שנת השמונים, עשו לרבי במה בחוץ -היה שנת הקהל, ועמדנו מסביב לרבי, זה היה בבוקר מוקדם, מחזה מדהים, ניגנו את הניגונים של הרביים, הרבי בירך שהחיינו, זה היה בד' ניסן.

אח"כ הגיע י"א ניסן הרבי התועד יום שלישי בערב ליל י"א ניסן, יום רביעי בערב מוצאי י"א ניסן, יום חמישי בערב י"ג ניסן, ואח"כ בשבת שחלה בערב פסח (כהקביעות של ש.ז.) הייתה עוד התוועדות על מים ובננות..

רק לחשוב: ארבע התוועדויות בארבעה ימים בזה אחר זה..

בתקופה זו בתשמ"א הייתי עולה אל הרש"ג כמה פעמים ביום לעשות איתו התעמלות -הליכות מפני שהיה אחרי שעבר אירוע מוחי, היה אז כבר יותר מבן שמונים, וביקשו ממני מהמזכירות אם אני יכול לעלות אליו לקומה שלישית ולעשות איתו הליכות בבית, תוך כדי כך התיידדנו (ובזכות זה הלכתי לשמוע מה שהרבי מדבר עם הרב הרב יאלעס כמסופר לעיל).

יום אחד אני עולה אליו למעלה והוא אומר לי "היום לא עושים ספורט.. היום זה לא יום של ספורט", שאלתי אותו "למה", והוא ענה בהתרגשות "היינט גייט מען אריין צום רבי'ן", לא כ"כ הבנתי את הקשר בין הכניסה לרבי ובין ה"התעמלות", אפשר לחשוב איזה ספורט הוא כבר עושה.. רק הליכות בתוך הבית, ושאל אותי אם אני רוצה ללמוד איתו משהו, לקחנו מאמר ולמדנו בלי הסברים וביאורים, אח"כ אמר לי "תעשה לי טובה תבוא היום בלילה ותתפוס עבורי את המעלית ותעזור לי לרדת לרבי. לא סיפרתי ב770 שהרש"ג הולך להיכנס ליחידות. זה לא עניני.., עליתי במעלית ועמדתי ככה 10 דקות שלא יתפסו את המעלית.

כאשר הגיע הזמן העמדתי שם כיסא ניגשתי לעזור לו ויחד ירדנו למטה לחדר היחידות, ואז נכנסו לג"ע התחתון הבאתי אותו עד לחדר של הרבי והוא דפק בדלת, מיד זזתי אחורה ונשארתי לעמוד על יד המדרגות, הוא נכנס פנימה והיה בפנים להשערתי כ10 דק', אח"כ יצא החוצה אחורנית, על מנת שלא להפנות את הגב לרבי, נתתי לו יד וחזרנו חזרה למעלית, ואני שואל אותו "הרב גור אריה, אולי אפשר לשמוע משהו מה היה, על מה דובר"? ואז הוא ענה לי (אם אתם מבינים מה הכונה "גור אריה" תבינו את תשובתו): "לכן אתה נשארת בחוץ ואני נכנסתי" זו הייתה התגובה שלו, אחרי שעלינו למעלה לביתו, נכנסתי איתו לחדר והוא התיישב, אני אומר לו "יש משהו שכן אפשר לשמוע"?, והוא עונה "אני אגיד לך דבר אחד" והוא מספר "ביקשתי מהרבי רשות לפרוש מהישיבה".

הרש"ג היה המנהל של ישיבת תו"ת והוא היה מאושפז ועבר ניתוח, עבר אירוע מוחי, והיה הרבה זמן חולה, הרבי ענה לו "יש לך שליחות מהשווער" עכשיו תקשיבו, מדובר ביהודי שעבר את גיל 80 אחרי אירוע מוחי, חצי גוף היה משותק (אח"כ הוא אמנם חזר לעצמו אבל בכל זאת).. והרבי ממשיך "ואם הקב"ה נותן לך כוחות אסור לך לעזוב את השליחות" הרבי אמר לו "אתה יכול לצמצם שעות בעבודה אבל עם השליחות אתה צריך להמשיך".

וכך הווה, בימים שלאחר מכן הוא אמר לי "תעלה אלי" ואני הייתי יושב על ידו והוא היה מתקשר לאנשים להתרים כסף לישיבה, היום מי שבא לקבוצה משלם שכ"ל, בזמננו לא שילמו שקל.

הרב סינגאווי: ואז עוד היו מקבלים..

הרב גליצנשטיין: 15$ לחודש..

הרב דיסקין: 15$ ומעילים ומשקפיים..

הרב גליצנשטיין: מעילים מהצבא האמריקאי..

הרב דיסקין: הראש ישיבה היה נוסע איתנו לקנות מעילים, זה סיפור הזוי, הרב מענטליק היה נוסע איתנו לקנות מעילים..

בחזרה לרש"ג, הוא היה מגייס כספים ואני הייתי עוזר לו, אז היה צריך לחייג, (מכירים כזה מושג של לחייג בטלפון?), היה לו פנקס עם מס' טל', לו היה קשה לחייג אז הוא הקריא לי את המס' ואני חייגתי, אחרי שגמרתי הוא היה לוקח ממני את השפופרת והיה אומר כמה מילים "דא רעדט גור אריה, שיקט מיר אריין געלט!", אני לא שמעתי את האדם מהצד השני והוא ממשיך "אתה שולח לי"?, ואז מנתק, וככה המשכנו עם עוד אחד ועוד אחד, אנשים מאד כיבדו אותו, כי אחרת מי נותן ככה כסף..

אספר לכם קוריוז, כל יום רביעי היה יוצא עיתון אלגמיינער זורנא'ל. העיתון היה עיתון כללי באידיש, העורך היה ג'ייקובסון, בכל יום רביעי הייתי הולך לחנות לקנות 2 עיתונים. קיבלתי ממנו הוראה לקנות שניים. פעם שאלתי אותו "בשביל מה אתה צריך שניים"?, אז הוא אומר לי "אחד לי ואחד לה" הכונה לאשתו חנה, ואני ממשיך לשאול "אבל למה צריך שני עיתונים לשניכם"? אז הוא צוחק ואומר "מה שאני קורא היא לא קוראת ומה שהיא קוראת אני לא קורא", מה הוא קרא? הוא היה קורא את המודעות אבל ומודעות ברכה בשביל לדעת ממי אפשר להוציא כסף.."

הפוליטיקה לא ענינה אותו בכלל! חוץ מפעם אחת שעל זה הרבי דיבר בהתוועדות בי"א ניסן תשמ"א, נשיא ארה"ב היה אז רייגן, רייגן היה כמו טרמאפ.. טיפה פחות משיגנער ממנו אבל מאד טוב לישראל, וירו בו ממש לפני פסח, הרבי דיבר על זה בהתוועדות הראשונה של ליל י"א ניסן כמסופר לעיל הרבי קיים אז התוועדות כל יום ארבעה ימים ברצף, שיחות מאמרים, פשוט לא יאומן!

בליל י"א ניסן אז הרבי התחיל עם אות בספר תורה, ובמוצאי י"א ניסן התקיימה עוד התוועדות בה הרבי דיבר על כך שבירושלים עיה"ק התחילו בכתיבת הס"ת הכללי ולכן שוב התוועד, לילה למחרת ליל בדיקת חמץ (!!) -הגבאים כמעט לא נתנו רשות לעשות את זה- אחרי מעריב, הזאל הגדול ב 770 כבר היה נקי לפסח וסגור ונעול, כבר לא נתנו להיכנס, ופתאום הרבי מודיע שיש התוועדות, וזה ליל בדיקת חמץ.. הרבי היה צריך להתנצל שהוא מתוועד באותו לילה.., ובשבת אף אחד לא ידע מזה.

אתם יודעים מה קורה בשבת ער"פ? גם החבדניקי"ם מתפלים מוקדם ועושים קידוש מוקדם כי צריך לגמור את הסעודה כבר ב9:30 אח"כ יש יום ארוך פנוי..

סיימנו מוקדם בבוקר את התפילה אכלנו מהר המוציא לפני סוף זמן אכילת חמץ, אח"כ הבחורים ובתוכם אני הלכנו לישון בפורטין פורטין כמה שעות בשקט לפני הסדר, היינו בטוחים בלי שום ספק שאין סיכוי להתוועדות, זה הרי שבת ערב פסח מה כבר יכול להיות..

פתאום, ב12:30 לייבל גרונר כבר היה בבית שלו, והוא היה גר רחוק ביוטיקה, ארבע בלקים מ770, פתאום הודעה ב12:30 מישהו מסתובב בקינגסטון וצועק "פארבריינגען! פארבריינגען!", קמנו כולנו ויצאנו מהר לכיוון 770, יש התוועדות ב1:30, על מה אפשר להתוועד? הרבי אמר שעלה בדעתו להביא בקבוק יין להתוועדות, אבל מכיוון שע"פ הלכה לא שותים יין בערב פסח ומזונות כבר אסור לאכול, אז הביאו מהבית של הרש"ג אשכול בננות ובקבוק מים, בער"פ הרי לא אוכלים מכל מיני הסדר ככה שזו הייתה האופציה היחידה.

לחיים הרבי אמר על המים ועל הבננות הרבי אמר שמכיוון ויש כאלה שחוטפים ואין די בשביל כולם אז המד"א יוציא יד"ח את כולם בפארבייסן והרבי נתן לרב זלמן שמעון דווארקין את הבננות שהוא יברך ויוציא יד"ח את כולם, הרבי התוועד אז עד ארבע, התוועדות רביעית (!!) יום אחרי יום, ועכשיו שתבינו, כל התוועדות זה מאמר, שיחות, גם בשביל השומעים זה לא פשוט להיות מרוכז כל הזמן..

בכל אופן נחזור להתוועדות ליל י"א ניסן הרבי דיבר על הפציעה של רייגן, כשהבאתי לרש"ג את העיתון הוא התעניין בכך, בכלל פוליטיקה לא עניינה אותו, הוא ופוליטקה היו שני עניינים, לא שייך אליו בכלל, אבל באותו זמן (כנראה מאחר והרבי דיבר על זה) הוא אמר לי: "ירו בנשיא", "איך דבר כזה יכול לקרות באמריקא שיורים בנשיא?!", הרבי אז דיבר על רייגן ושלח לו ישר כוח שממיטת חוליו שלח לרבי מכתב ברכה ליום ההולדת, הרבי בירך אותו ואמר שצריך ללמוד מכל דבר הוראה. הרבי מיד קישר את זה לעניין של חינוך, כי היורה היה א' שגדל בבית של עשירים, בית טוב לכאורה, אבל אם לא מחנכים על אמונה בה' ושיש בורא לעולם ועין רואה ואוזן שומעת, יכול לצאת א' כזה שירה בנשיא.

הרב אורנשטיין: דיברתם על י"א ניסן מ"א זה ממש ההקבלה לשנה שלנו בה אנו נכנסים לשנת ה120..

גם במ"ב היה משהו עד"ז, דבר ראשון הפארבריינגען היה אולי הארוך ביותר שהיה אי פעם..

הרב גליצנשטיין: היה 6 שעות פארבריינגען, ותני'ס הרבי חילק עד 6 וחצי..

הרב אורנשטיין: אח"כ היה קריה"ת..

הרב גליצנשטיין: היה ככה: אנחנו ידענו כבר, שהרבי ביקש להדפיס 10,000 תני'ס עם כל השערים שנדפסו, מי שהיה קרוב ידע שמשהו הולך לקרות, בפארבריינגען תמיד הרבי יושב בצד המערבי על יד העמוד בבימת ההתוועדויות, אבל בי"א ניסן אז, הרבי ישב בצד השני של העמוד כי הפירמידה הייתה מלאה ממש מצד לצד ולא היה בכלל מקום, מחמת ריבוי האנשים בנו בחוץ מסכים לראות את הפארבריינגען בחוץ בוידאו.

הרב סינגאווי: אח"כ פירקו את זה מצד המזג אויר.

הרב גליצנשטיין: הרבי נכנס ב9:30 הפארבריינגען, אם אני לא טועה, נמשך עד 3 בלילה, 6 שעות פארבריינגען, לאח"ז התחילה החלוקה של התני'ס, בתחילה היה בלאגן והרבי לא היה מרוצה, ואמר שאם לא יהיה סדר יפסיקו את החלוקה, בסופו של דבר התחיל סדר והרבי חילק, חלק מהזמן הרבי עמד ולאחמ"כ הרבי התיישב. מענין שלגברים הרבי לא אמר שום דבר בשעת החלוקה, אחרי שהגברים גמרו הרבי אמר שהגברים יצאו והנשים תכנסנה ושרו "כי בשמחה תצאו" וכולם יצאו החוצה.

הרב דיסקין: אבל לא כולם.. הרבי אמר שכולם יצאו החוצה אבל הוא לא אמר מי צריך לצאת ראשון, לי היה את המקום שלי וראיתי שאלה שמול הרבי התחילו מיד לצאת, אז אני אמרתי לעצמי כל זמן שאני יכול להישאר ליד הרבי עכשיו אז אני יישאר, החברה התחילו לצאת ואני גם כן התחלתי ללכת לכיוון היציאה עד שהגעתי אל מול הרבי ממש בין שני השולחנות. לא הייתי היחיד. היינו קבוצה של בחורים שחיכינו להיות האחרונים שיוצאים (למה להשאיר את הרבי לבד?..), פתאום ברגע מסוים פרצו הרבה נשים פנימה, ואז כבר לא יכולנו לצאת, כך זכינו להיות מול הרבי עד 6 וחצי בבוקר..

הרב אורנשטיין: 11 וחצי שעות…

הרב דיסקין: כן, זו לא הייתה הפעם הראשונה שלי. הייתי כרב בהתוועדות 11 וחצי שעות מ6 וחצי בערב עד חמש וחצי לפנות בוקר בשמחת תורה תשל"ז, זה גם היה משהו מדהים..

עכ"פ מה שקרה במ"ב, זה שכל הבחורים שנשארנו בין שתי שולחנות מול הרבי, דבר אחד עשינו, ניגנו כל הלילה ניגונים, נשארנו עד הסוף, ובכדי שלא תהיה דממה ב770 אז אנחנו שרים, הייתה לי את הזכות אז להתחיל שירים..

הרב גליצנשטיין: אני הייתי אז בעזרת נשים מול הרבי, אח"ז שנשים התחילו לקבל את התני'ס להם הרבי אמר "פסח כשר ושמח", הרבי היה ב770 עד 6:10, זה היה לילה עם הרבי, מ 9 וחצי עד 6 ועשרה!, לאחמ"כ היה קריה"ת בזאל הקטן,

הרב אורנשטיין: ומנדלבום היה הבעל קורא..

הרב גליצנשטיין: כן.. ואחרי זה נכנס לחדר של הרבי ד"ר וייס. כך היה הסדר אחרי ל"ח שלאחר זמנים מאומצים ד"ר וייס נכנס לבדוק בשלומו של הרבי, רק ב 7 וחצי הרבי נסע הביתה..

הרבי בכינוס ילדים אמר שיגיד משהו שלא קשור לילדים, שאלה שמתכננים לבוא ליום הולדת של פלוני אז שלפני פסח יישארו בבית, ור' מענדל אמר שעכשיו זה הזמן להגיע, הוא בעצמו גם הגיע, ואז ידעו שהולך להיות משהו גדול.

הרב אורנשטיין: מספרים בשם הרבנית שאמרה לזלמן יפה שדברי הרבי לא אמורים על גוטע פריינד.. בפועל הגיעו מלא אורחים..

הרב גליצנשטיין: במכתבים שכתבתי אז לחברים בארץ (אני בעצם קבוצה מ"ג וכל החבר'ה שלי היו בארץ במגדה"ע ובק.ג.) באותו החורף ושכנעתי שהם חייבים להגיע, "תגיע! מרגישים שהולך להיות כאן משהו מיוחד הרבי עומד להתגלות" זה היה בהמשך לתשובה של "תהא שנת ביאת משיח", האוירה הייתה מחושמלת, לאחמ"כ הוא כתב לי "הנה אתה רואה הרבי לא רוצה שיגיעו" ואני כתבתי לו "תגיע אתה מפספס את הרכבת", ובאמת הרבי הודה אח"כ לאורחים שהגיעו, וקישר את זה ג"כ לחלוקת תני'ס ביחוד לאורחים..

הרב סינגאווי: באותה שבת הייתה התוועדות ארוכה, במוצ"ש ר' בומי פרידלנד בירך בקול רם שהחייינו בשם ומלכות והרבי ענה אמן, זה היה ההתחלה של י"א ניסן.. למחרת מחמת ריבוי האנשים תפסנו מקומות כמה שעות קודם, בד"כ יושבים מאחורי הרבי שורה אחת, הפעם סידרו שתי שורות, היה צפוף מאד, 770 היה מלא וגדוש באורחים.

הרב גליצנשטיין: אתה עמדת לא רחוק ממני על הספסל שם..

הרב דיסקין: ביו"ד שבט הגדול תש"מ ג"כ היה מלא עד שהרבי כמעט לא יכול היה להיכנס, סולוביצי'ק היה אז, הרבי דיבר אז על "בניך" סיום על ארבעת הגמרות, סיכה לא היה אפשר להכניס, הרבי הלך אל הצד בשביל שיוכל להיכנס, הייתה התוועדות מאד מיוחדת, הרבי לא אמר לא להגיע.

אגב במ"א הרבי דיבר שיחה ארוכה שלכאורה כשנכנסים לגבורות הגוף נחלש וצריך להמעיט מהעבודה והרבי דיבר הפוך שצריך להוסיף וכו'.

אצל הרבי זה היה מדהים אחרי ל"ח, אני זוכר את זה הייתי אז במגדל העמק בשליחות הישיבה. שישה בחורים פתחנו אז את הישיבה במגדל העמק שהייתה אז ישיבה ספרדית, ופתאום מגיע טלפון שהרבי באמצע הקפות קיבל התקף לב, כאמור שנה קודם הייתי אצל הרבי והתועד 11 וחצי שעות אז כולם עברו, מי חשב שהרבי צריך בריאות, שיחלק עוד ועוד,

הרב גליצנשטיין: אצל כולנו היה מופרך שהרבי יהיה חולה גם במחשבה הקדומה לא היה מחשבה כזו, ופתאום כזה בום! הייתי אז בל"ח..

הרב דיסקין: אני זוכר בתשרי ל"ז שנכנסתי ליחידות, זה היה אחרי שש (!) לילות יחידות, ואני נכנסתי בלילה האחרון, ביום ראשון בלילה ב 2 ועשרה, הרבי גמר ב 7 ו20 ונכנס לקריה"ת,

הרב אורנשטיין: יש וידאו מזה שפריידין מספר שהרבי אמר לו באותו הלילה "תספרו בארץ באיזה שעה קיבלו אתכם פה"..

הרב דיסקין: לא ראיתי את זה. נכנסתי ב 2 ועשרה בלילה, הייתי אז בן 17 ואני מעכב את הרבי קצת יותר מ 3 דקות ושואל שאלות, זה לא יאומן, בסוף עוד הרבי שואל אותי "האסט באקומן א דולר"?, והרבי נתן לי סדר מה ללמוד בנגלה ובחסידות ובין הסדרים, ולאחרי כן שאלני האסט באקומן א דולר"? לא הבנתי ושאלתי "ביי פארבריינגען"? וענה "יע" והוסיף: אני אתן לך עכשיו עוד דולר ומחר תבוא כאן למשרד והרבי סימן בידו לכיוון חדר המזכירות, ותכניס את שמות כל המשפחה ואת שם הסבתא וניקח את זה לאהל ותלך מחיל אל חיל..

אחרי שקרה האירוע בל"ח לא ידענו את חומרת האירוע.. לקח חודשים שהבנו מה היה, העלימו ולא אמרו את כל האמת.

אח"כ לקראת י"א ניסן הרבי כתב שהתמימים שיחיו ממגדל העמק יביאו מההנהלה אישור שלומדים הם כדבעי ויבואו לכאן מלפני י"א ניסן על מנת לחזור תיכף לאחר הפסח למגדל העמק לפעול בה ביתר עוז, 90% מהוצאות הנסיעה על חשבון המזכירות", קיבלנו אז כמה תשובות מאד מעניינות.

הרב חודקוב אמר לנו "אתם האורחים של הרבי", ובמנחה האחרונה לפני שיצאנו נכנסו ליחידות כל השלוחים של מגדה"ע למשך 12 דק', לא חלמנו על זה, מה שאני בא לספר זה כי אז שהגענו מישהו אמר לנו שעכשיו (אחרי האירוע בלב) זה כבר לא מה שהיה קודם, כפי שאמרתי לפני ל"ח אף אחד לא חשב בכלל שהרבי צריך בריאות ולא חשבו על טרחה וכיו"ב, לא עובר שנה שנתיים ובתש"מ הרבי מתחיל להתוועד משבט כל מוצאי שבתות ולאח"ז עוד יותר ועוד יותר,

אספר לכם קוריוז קטן, עד היום מנהגי לעמוד בקריה"ת כי אני ראיתי את הרבי עומד, אבל אחרי ל"ח הרבי התיישב, ואנחנו הבנו כי זה קשה לו, אבל פתאום 10 שנים אח"כ הרבי מתחיל לחלק דולרים שעות על גבי שעות אבל חצי שעה קשה לו לעמוד?.. (אבל אני התרגלתי לעמוד ולא עשיתי התרת נדרים אז ככה אני ממשיך).

הרב גליצנשטיין: אני התחנכתי לעמוד כי ככה התחנכתי, כך ראיתי את הרבי בשנים שלי..

הרב סינגאווי: אחרי שהרבי חילק את התני'ס, זה היה תניא בצבע בורדו עם דולר בפנים, הרבי חילק 10,000 תני'ס, בחור שינסה להוזיז את היד שלו 1000 פעמים, יראה שזה כבר לא אפשרי..

הרב גליצנשטיין: הרבי לקח ביד ימין העביר ליד שמאל ונתן.

הרב סינגאווי: בקריה"ת אחרי ההתוועדות בחורים עמדו עייפים מאד אחרי לילה שלם שהיו ערים, בשנייה הזו שהרבי נכנס לזאל עירני כאילו ישן כל הלילה זה היה וואו, לאחמ"כ כולם הלכו לישון והרבי נסע הביתה ולאחמ"כ לאוהל עם כל הפתקים.., וזה אחרי ל"ח..

הרב גליצנשטיין: בפורים מ"ב הרבי שר צמאה לך נפשי ואת הסוף הוא לא אמר, זה היה מעמד מיוחד כולם נעמדים בהתחלה אולי בלט לא אולם עמדו אח"כ התחילו לעמוד, והיה שינוי הוא לא סיים את הפסוק..

הרב אורנשטיין: הרב דיסקין, הייתם קודם באמצע לספר על המצות של הרבי, שהיית אחראי והכנסת את המצות אל הרבי. הכנסתם את המצות לחדר של הרבי? הרבי היה שם?

הרב דיסקין: זכיתי אז להיות אחראי בשנים מ"א ומ"ב על המצות של הרבי וגם של הבחורים, אני ועוד אחד.

הרב גליצנשטיין: תגיד מה הבונוס..

הרב דיסקין: היה בונוס. הייתה לנו את הזכות להביא לרבי את המצות, ואת המים שלנו.

הרב אורנשטיין: נא תרגום לעברית. מה הפירוש מביאים את המצות?

הרב דיסקין: האחראים היו מכניסים את המצות לחדר על הריצפה מעל גליל חום מנייר.

אספר סיפור שהיה לי באופן אישי עם המצות של הרבי, בכלל מי שהיה אחראי זה היה הרב מענטליק. היו לו כמה תפקידים כמו למסור לרבי את היין לכוס של ברכה, ואחד הדברים היו המצות, לא יודע למה זה לא שייך לרבנים ושייך אליו.

הרב גליצנשטיין: לא היה אפשר לדבר איתו באותם ימים..

הרב דיסקין: כן, הרב מנעליק ניגש אלי במ"א וביקש שאני יהיה אחראי (זה חידוש אבל אכ"מ לספר למה זה חידוש, במ"א היה לי איתו קטע לא נעים, איתו ועם כל ההנהלה.. אם אתם זוכרים.. ואכ"מ..).

הרב סינגאווי: כן עם ה80 סעיפים..

הרב אורנשטיין: התלמידים כאן חושבים שההנהלה שלנו בעייתית.. תספר על הבעיות שלכם..

הרב דיסקין: זה לא לעכשיו הזמן..(כתבתי לרבי תלונות עליו, והרבי בשבת חנוכה דיבר שיחה נגד הבחורים, אבל באמת אכ"מ..).

בכל זאת הוא ניגש אלי לפני פסח וביקש אם אני יכול לקחת אחריות על המצות, קיבלתי ממנו הוראות מה לעשות. להיות אחראי הפירוש, זה להפעיל רשימות של הבחורים מי צריך לבוא ומתי, החל מהאפייה של ב' ניסן ממנה הרבי שולח מצות לכל העולם אחרי שמפריש חלה, וגם בערב פסח שאז זה המצות האישיות של הרבי, וזה אחריות לא נורמלית, בב' ניסן הבאנו הכל לספריה.

בערב פסח במ"ב היינו במאפיה, המצות הראשונות של ת"ר היינו שמים בנפרד עבור הרבי, רק מהם הרבי היה אוכל, 16-17 מצות, וזה היה מגיע לבית של הרבי מזה הרבי והרבנית היו אוכלים, את שאר המצות הרבי מחלק.

לייבל גרונר היה פורס גליל ניר על הריצפה בפינה של החדר של הרבי, והזכות הייתה להכניס את זה בזמן שהרבי היה יוצא למנחה אז היינו מכניסים את כל המצות, הרבי חוזר ממנחה ומפריש חלה ומברך ברכה, ומתחיל לחלק לכל אלו שעושים סדרים ציבורים, חברי הכולל ,חברי המזכירות.

בתשמ"ב לייבל גרונר צלצל פעמיים ושואל אותי למה המצות עוד לא הגיעו, משום מה זה התעכב, אספנו את כל המצות עם ווען גדול שמענטליק דאג לו , נסענו ל 770 והכנסנו את זה לחדר, אחרי שהרבי גמר לחלק.

הרב גליצנשטיין: בעניין זה, היו שנים שבחורים נכנסו כשהרבי היה בתוך החדר, הרבי ישב עם ספר כאילו הם לא נמצאים..

הרב דיסקין: בא תשמע מה שהיה לי, זה כבר היה ב1 וחצי 2 בצהריים, ואני צריך לארוז את כל הדברים של המאפיה עבור שנה הבאה, הייתה לי תקוה שגם בשנה הבאה אהיה אחראי על המצות אבל אז כבר הייתי חתן לצערי..

הרב גליצנשטיין: לצערך?

הרב דיסקין: כן הצער הוא כמובן רק על כך שהייתי צריך לעזוב את 770.. היה כזה תענוג להישאר ולהישאר עוד שנה ועוד שנה.

בקיצור, אני במאפיה ופתאום אני מסתכל פנימה ורואה ששכחתי חבילה, חבילה של 4 פאונד, חבילה גדולה שלא לקחו לרבי, הלב התחיל לדפוק ואני לא יודע מה לעשות, העליתי את זה תכף אל הרכב ונסעתי מהר ל770, נכנסתי למזכירות, בנימין קליין שם ואני מספר לו על הברוך, "מה אני עושה"? אני לא יודע אם אתם יודעים מי זה בנימין קליין אבל הוא ענה "אני לא יודע, לא שמעתי אותך, לא יודע מה אתה אומר"..

הייתי איתו מאד בידידות ואני אומר לו "בנימין תבין, אני לא יודע מה אני עושה, יש לי פה חבילה ששייכת לרבי".. ועכשיו שתבינו הרבי גם משלם על המצות האלו, הרבי לא הפריש מזה חלה וזה תקוע אצלי ברכב, והוא בשלו "אני לא שמעתי אותך", ואני שואל אותו "למה אתה עונה לי ככה?" אז הוא אומר לי "תגיד לי, אתה יודע מה יהיה אם הרבי יתחיל לשאול שאלות, אתה יודע לענות לרבי?, הרבי ישאל מי אחראי על זה, הרבי ישאל מי יודע בוודאות שזה מהמצות האלה, אם הרבי ישאל אתה תדע לענות? אתה לא תדע לענות"..

הרב גליצנשטיין: כשהרבי היה מחלק את המצות בספרייה, כשהפריש חלה, הוא היה קורא לבערל לוין ומורה לו שעד שיוציאו את המצות מהספרייה שהוא ישמור, לרבי היה מאד חשוב שהמצות יהיו תמיד תחת השגחה.

הרב דיסקין: וגם בדרך הרבי דאג מי יהיה האחראי ובאל על האם סוכם איתם מי האחראי, הרבי תמיד היה מתעניין מי ידאג שהמצות יגעו לארץ.

בקיצור, בנימין מתעלם ממני, אני שומע ככה, ויוצא מהחדר של הרבי "מבואס" (כמו שאומרים בעברית), ואני רואה את לייבל, ואני מספר לו את הסיפור, הוא אומר לי "אני לא לוקח אחריות על זה", שאלתי אותו "אז מה אני אמור לעשות" והוא אומר "איך ווייס ניט, איך וויס ניט" והוא ממשיך ללכת, אני נשאר תקוע וחושב לעצמי כמה דק' מה אני עושה עם זה. הרי אחרי הכל זה באחריותי, ואז אני חושב לעצמי מה פתאום אני תלוי בלייבל ובנימין אני אלך למענטליק, הוא היה גר בקינגסטון חצי דקה מ770, ואני רץ אליו כל עוד נפשי בי, עולה אליו דופק בדלת, הוא פותח, הוא היה אז בלי סירטוק והכובע, ואני אומר לו "הרב מענטליק, יש לי בעיה עם המצות שכחנו חבילה במאפיה, מה אני עושה עכשיו"? והוא שואל "ומה הבעיה" ועניתי ששני המזכירים של הרבי מתעלמים ולא רוצים לענות, הוא צעק בהתרגשות "זיי זיינען נישט די בעלבתי'ם", והוא ממשיך "איך גיי מיט דיר", הוא לבש את הכובע והסירטוק והצטרף אלי במהירות (הוא כבר לא היה אדם צעיר).

למזלי שני המזכירים עדיין היו שם, הרבי היה בחדר, הרב מענטליק ניגש ללייבל ושואל אותו "איזו זכות יש לך להגיד לו לא להכניס את המצות"?, "הרבי משלם על המצות האלו, מה זה לא להכניס את זה לרבי?", לייבל מתחיל לענות "לא הפרישו מזה חלה", אז הרב מענטליק עונה לו "איז נישט דיין עניין", לייבל נבהל לשנייה. הוא החליט להיכנס לרבי, ואמר לי אתה תעמוד עם המצות כאן בכניסה לחדר, ונראה מה יהיה, הוא פותח את החדר של הרבי ואומר לרבי "מ'האט פארגעסן א פעקל מצות, און ראביי מענטליק הייסט מיר אריין ברנגען", הוא הוריד מעצמו את כל האחריות, אתם מבינים מה זה פקחות של לייבל.. מה שנקרא "אני לא בעסק"..

לייבל פותח את הדלת, הרבי עמד שם בלי כובע רק עם הסירטוק..

הרב אורנשטיין: כפתור פתוח?

הרב דיסקין: איך אני יכול לזכור?..

מה שאני זוכר זה שהרבי עמד עם משקפיים, בהתחלה לא הסתכל, נכנסתי עם החבילה, ולייבל מראה לי איפה להניח, במקום של החבילות הקודמות ע"ג גליל הנייר, הנחתי את המצות, ואני בא לצאת, הרבי מרים את העניים הק' והסתכל עלי ואמר לי "זייער גוט", זהו, קיבלתי מהרבי "זייער גוט", וזה מה שעשה לי את כל השנה..,
אגב, זכיתי ג"כ כו"כ פעמים, להכין לרבי את המקוה..

הרב גליצנשטיין: כן, יש לך את הסדינים שהרבי התנגב איתם..

הרב דיסקין: כן, כך היה יותר משנה וחצי שהייתי מכין לרבי את המקווה ביוניון.

הרב אורנשטיין: מה הפירוש להכין?

הרב דיסקין: להכין את המים ולפקח שהמים חמים מספיק, להכין לרבי 2 מגבות וסדין, הרבי אף פעם לא התנגב במגבת, את המגבות הרבי זרק על הרצפה, והיה הולך על גביהם.

הרב גליצנשטיין: אל תספר את זה כאן, אחרת כל המקושרים יתחילו להתנגב בסדין..

הרב דיסקין: לא.., הם מחקים את הרבי רק במה שמשתלם להם.., אני מזמן אמרתי, במה שלא משתלם, לא מחקים את הרבי, בא נראה אתכם מחקים בקימה בבוקר, לא לאחר חצי דקה לסדרים..

בקיצור, הרבי היה לוקח את 2 המגבות וזורק על הרצפה, זה הייתי יכול לראות אח"כ שחזרתי, והיה מתנגב בסדין. כך נהג בקביעות, למה לא יודע, זה ההוראה שקיבלתי וכך עשיתי, תפקידי היה להתקשר ללייבל להודיע שהכל מוכן, הוא היה מודיע לבנימין והוא היה לוקח את הרבי למקווה, הוא היה מוריד את הרבי באולבני פינת יוניון, הרבי היה עולה במדרגות, ואני הייתי פותח לרבי את הדלת ועומד מאחוריה, הרבי היה עולה ומסתובב אלי ואומר לי "יישר כח", קבוע, ואז נכנס פנימה משלשל שטר של 10$ בקופה, ונכנס למקווה, ואז אני הייתי יוצא וטורק את הדלת מבחוץ, כך שאף אחד לא יכול לפתוח מבחוץ.

מי שהיה מחזיר אותי חזרה ל 770 היה בנימין, במכונית של הרבי אבל לא על המקום של הרבי.. אלא מקדימה על ידו, כי בין כך הוא היה צריך לעשות את כל הסיבוב בשביל לחזור חזרה, בדרך היינו מפטפטים קצת.

פעם אחת לקחתי את ה 10 דולר מהקופה והחלפתי אותו, אף פעם לא נגעתי בזה וגם לא עלה בדעתי לקחת, זה לא בשבילי, זה למקווה, פעם אחת לקחתי, אבל אין לי את ה 10 דולר האלה, וזה סיפור בפני עצמו,

היה לי גנב בבית לפני 6 שנים בדיוק בחודש סיון, חזרתי משבת בבני ברק ואני רואה שהבית שלי נפרץ, וגנבו מה שגנבו, אבל מה שכאב לי היה 50$ דולרים מהרבי ועוד 2 שטרות של 10 לירות ו50 לירות שקיבלנו בשביל השליחות של מגדה"ע וה10$ של המקווה ועוד משהו מהרבי הריי"ץ שהיה לי שם בפנים, הכל נגנב, באותו שבוע הייתה כתבה בעיתון ידיעות אחרונות, כתב של ידיעות אחרונות נודע לו מהסיפור, והוא עשה מזה כותרת "הבית של הרב הראשי של קרית-אתא נפרץ ונגנבו הרבה דברים" והוא כותב שם בשמי "אני מוותר לגנב על הכל, רק כואב לי מאד על השטרות שקיבל מהרבי מליובאוויטש", זו הייתה כתבה גדולה על חצי עמוד, זה היה כתב לא דתי ואני שאלתי אותו בשביל מה אתה צריך את הכתבה? את מי זה מעניין? אז הוא אומר לי " אתה יודע שכבר חזרו אליך ספרי תורה גנובים", מה אכפת לך לנסות?,

זה סיפור לא יאומן, כאב לי הלב נורא, כל הדולרים של הרבי הכל נגנב, דולרים שקיבלתי בהתוועדויות ביחידויות, ביחידות של מגדל העמק, הכל נגנב, בערב שבת שובה, כעבור איזה ארבעה חודשים, יום שישי בבוקר מצלצל אלי שליח מטבריא קוראים לו ראובן גול, הוא מחפש אותי ואני לא עונה לו בטלפון, הייתי באמצע שיחה עם אנשים, ואז הוא שולח לי הודעה "הרב דיסקין, תענה מיד! אתה תעשה התוועדות בשבת".

אני אומר לאנשים שישבתי איתם "סליחה, כמה דק'" ואני חוזר אליו, והוא אומר לי "תגיד לי, אולי איבדת את הדולרים שקיבלת מהרבי?" ואני עונה "מה זה איבדתי, נגנב לי!", והוא אומר לי "אז תבוא אלי עכשיו לטבריא, הכל אצלי!", אני הייתי בהלם, לא ידעתי את נפשי.

עזבתי את הכל, ואני טס לטבריא, אני נוסע עם לא יודע כמה עבירות תנועה, אני מגיע לשם, אני מחזיק את זה ביד ומתחיל לבכות, ואני לא מאמין ואני שואל אותו "מאיפה זה?!", אז הוא אומר לי "הגנב היה היום אצל רבי מאיר בעל הנס, והוא פנה לאדם ושאל אותו "אתה מכיר כאן מישהו מחב"ד בטבריא"? והוא ענה לו "כן יש פה למטה בית חב"ד", והגנב אומר "תשמע, יש לי חבילה ביד, והיא שייכת למישהו מחב"ד, אם אתה תיקח את זה לעצמך, אתה לא מרוויח כאן הרבה, אבל אתה עושה כאן נזק מאד גדול למישהו, תיתן את זה לבית חב"ד, והם ידעו למי להחזיר את זה, ושיסלחו לי, וזהו", האדם לא הבין במה מדובר, הוא יורד עם השקית לראובן גול שהיה בבית חב"ד, וראובן מספר לי "בא בן אדם והביא לי את השקית"..

בקיצור, הגנב החזיר לי את כל הדולרים של הרבי, אחד השארתי לבית חב"ד טבריא במתנה, ולקחתי אותם, שהגעתי הביתה, עד שנרגעתי מהסיפור, היה אח"כ כותרת גדולה בעיתון שהגנב החזיר, והיה ע"ז גם אח"כ דיון בגל"צ בין ידידיה מאיר לאשתו, האם הגנב עשה תשובה או לא עשה תשובה, זה היה ערב יום כיפור, היא אמרה "זה לא נקרא תשובה, כי את התכשיטים ואת המזומן שהוא גנב, הוא לא החזיר", אבל הוא טען "אבל אחרי הכל הרב דיסקין כתב בעיתון שהוא מוחל לגנב על הכל והוא רוצה רק את הדולרים..", אבל את השטר של ה10$ של המקוה שלקחתי, את זה הוא לא החזיר, ועוד משהו שהיה לי מהרבי הקודם הוא לא החזיר, את השטר של ה10$ הוא לקח כי לא היה כתוב על זה שזה מהרבי, אבל אני חשבתי לעצמי, כנראה שזה לא מגיע לי, הרבי נתן את זה למקווה לא לי..

הרב אורנשטיין: סדינים כן לקחתם? אז יש לכם סדינים כמספר הפעמים שהרבי היה במקווה?

הרב דיסקין: לא לא, לקחתי אחד לי, ואני לא מוציא אותו יותר מידי מתחת ידי, ועשיתי מזה קיטל, האחיין שלך לבש את זה בחופה שלו…

הרב אורנשטיין: יש לכם מזל שלא ידעתי אז..

הרב דיסקין: אין לך מה לדאוג, זה לא יוצא מהיד שלי..

הרב גליצנשטיין: הרב דיסקין חילק קצת,

הרב דיסקין: כן חילקתי..

הרב גליצנשטיין: הייתה לו עין טובה והוא חילק קצת.. גם לי יש חתיכה ממנו, לא בדרך שהוא נתן לי ישירות, אבל קיבלתי..

הרב דיסקין: נתתי כמה אבל לא עשיתי מזה פרסומת, פחדתי מאד שאם מישהו ישמע ע"ז במזכירות, אני יאבד את המשרה שלי…

גם זכיתי כמה פעמים להרים ילדים לעבר הקופה שהרבי ביקש לתת להם מטבע לתת צדקה. פעמים רבות הרבי שאל אותי: "ער האט שוין גהאט", "ער האט שוין באקומען"? ואם נפל מטבע הרבי היה מחכה עד שהילד ירים, אז שאני עמדתי שם אני הרמתי, היה פעם שהרבי התכופף בעצמו והרים, היה מין תחרות ביני לבין הרבי מי ירים ראשון.. פעם אחת נפל המטבע אבל הילד כבר נעלם, הסתכלתי ולא ידעתי למי להחזיר, ושמתי את זה בקופה והרבי אמר לי "יישר כח", להחזיר לרבי ליד לא עלה בדעתי..

הרב סינגאווי: בקשר למקווה, היה פעם אחת שעשו שם שיפוצים, אז הרבי הלך למקווה של קסטירער של ר' יענקל, ואז הודיעו לבחורים שהרבי צריך להגיע למקווה,.. תכף הוציאו את כל הבחורים משם, וניסו להתחיל לנקות לכבוד הרבי, זו הייתה משימה לא פשוטה, (אחרי שכל הבחורים טבלו..). העמידו שומרים משני הצדדים שלא יגיעו בחורים, ואז בנימין לקח את הרבי למקווה, ואנחנו חיכינו בחוץ, איך שהרבי יוצא משם, נכנסנו בריצה למקווה, מגיעים, הדלת סגורה, ואנחנו רוצים לטבול במקווה שהרבי טבל, הוא לא רצה לפתוח, בקיצור, מישהו שם תקע לו 20$ , כל בחור נתן דולר, ונכנסנו למקווה, אני הייתי בין הראשונים, וזה היה ממש מיוחד, לטבול במים שהרבי טבל כמה דקות קודם, אח"כ אמרנו לו, תשמע אתה לא מחליף את המים, הרבי טבל כאן, הוא עשה הרבה כסף באותו יום, כל הבחורים באו לטבול..

ניסינו לשאול אותו מה היה, והוא הראה לנו איפה הרבי בדיוק עמד, ואח"כ הרבי נתן לו 10 דולר ואמר לו "יישר כח", את ה 10$ האלו הוא לא היה מוכן למכור, "זה מהרבי, ואת זה אני לא נותן", הוא אמר.

הרב גליצנשטיין: היה פעם פארבריינגען ששודר בכבלים, למחרת הרבי נסע לאהל ובדרך שהרבי עלה אל המקווה, עבר שם איזה כושי והוא כ"כ התפעל ואמר "ראביי, ראיתי אותך אתמול בטיבי (טלווזיה)..".

הרב אורנשטיין: שמעתם וראיתם את זה? הרבי הגיב?

הרב גליצנשטיין: כן כן, והרבי חייך.

הרב סינגאווי: אספר עוד משהו קטן, זה היה בא' מחודשי החורף ולא ראו את הלבנה, בכלל הייתי משתדל להישאר ב 770 עד שהרבי הולך הביתה, נראה לי שגם הרב גליצנשטיין היה נוהג ככה. בדרך כלל הרבי היה הולך בסביבות 12 הביתה, באותו לילה קצת לפני 12, לייבל יוצא ואומר שהרבי שאל האם רואים את הלבנה, בחוץ היה כפור וכמה מעלות מינוס וקרח, יצאנו והלבנה הייתה ככה מאירה בלי עננים, הוא הודיע לרבי, והרבי אמר שהוא יצא מיד לקידוש לבנה, בינתיים לייבל אומר לנו לדאוג למניין, אנחנו בודקים ביחד עם הרבי ולייבל ומאיר הארלינג היינו רק 9, וזה חורף 12 בלילה, 770 ריק מבחורים ואנשים, בסוף מצאנו איזה בחור ישן על א' הספסלים, הערנו אותו "הרבי צריך מניין", רצנו החוצה ככה בלי מעילים, אבל אם הרבי רואה בחור בלי מעיל הוא מעיר על זה, אז נכנסנו מהר הבאנו מעילים, ונעמדנו ליד המדרגות למטה במדרכה שם בפינה, כאמור היה מאד רק, ובאופן טבעי אם מאד קר, אז עומדים צפופים, ככה עמדנו מנין מצטופפים, הייתה הרגשה מאד מיוחדת..

הרב אורנשטיין: מי קיבל את ה"שלום עליכם"?

הרב סינגאווי: הרב גליצנשטיין תמיד היה לו את האומץ לעמוד קרוב אל הרבי, אז הוא עמד קרוב, וזכה שהרבי יגיד לו "שלום עליכם", לו ולמאיר הארלינג,

הרב אורנשטיין: שאלתי מי קיבל את השלום עליכם "וניבא ולא ידע מה ניבא"..

הרב גליצנשטיין: חשבתי שאתה יודע את הסיפור..

הרב סינגאווי: אח"כ הרבי בירך "א גוט חודש", ראינו איך הרבי מנענע את הציצית, זה היה מחזה נפלא, היה שווה להישאר ב770 כל החורף, בשביל לזכות פעם אחת לעשות קידוש לבנה עם הרבי.

הרב גליצנשטיין: אסיים בסיפור אישי קטן, אני הייתי צריך להיות 'קבוצה' בתשמ"ג הקדמתי ובאתי במ"ב, זה סיפור שלם לעצמו, במ"ג רציתי להישאר, זה היה אני ולימא וילהלם, הוא גם היה יחד איתי ורצינו להישאר, אבל לרב מענטליק היה עקרון, שקבוצה צריכים לחזור לארץ, "אם אתה רוצה להיות ב770, סע לארץ ותחזור בחזרה", אבל בשום אופן לא להישאר, שלא יגידו אחרים שזה הסדר שנשארים, היו לו בזה כל מיני חשבונות.

לא הייתה לנו הרבה ברירה, בחנוכה חזרנו ארצה לאיזה חודש, מה שמעניין שאני ולימא וילהלם, כתבנו מכתב לרבי לפני שנסענו. כתבנו שנתנו לנו כבר אפי דיויד אבל בהוראת ההנהלה אנחנו נוסעים ארצה ועתידים לחזור, ושבזמן שהותנו הקצרה בארץ נהיה בישיבה בכפר חב"ד, אני והוא הכנסנו כל אחד בנפרד, ודבר מאד מעניין, לי הרבי מוציא דולר, וללימא וילהלם הרבי מוציא 5 שקל, אותו מכתב, אותו עניין, וכל אחד קיבל משהו אחר. בסופו של דבר מה שקרה, שהוא נהיה חתן ונשאר בארץ עם ה-5 שקל שהרבי נתן לו, ואני חזרתי ל770..

הרב אורנשטיין: ישנה 'אגדה' על שיחה בי"ב סיון (תשמ"ב) שהרבי אמר לא לפרסם אותה. על מה היה מדובר?

הרב דיסקין: שלוש שיחות..

הרב אורנשטיין: שלוש שיחות, ואמר שלא לפרסם, והאגדה אומרת שגם סרט ההקלטה נמחק.. אולי כל אחד מכם יציין על שיחה אחת על מה היא נסבה?.. אתם הרי שלושה…

הרב גליצנשטיין: שכחנו את זה, שכחנו..

הרב סינגאווי: לא לא.. הרבי אמר לא לפרסם!..

הרב גליצנשטיין: כולם שכחו את זה!..

הרב דיסקין: לא לא, הרבי ביקש לא לפרסם, הרבי אמר למחוק!

הרב סינגאווי: הרבי אמר גם שלא להגיד, שהיה כזה דבר, אפילו שלא יגידו שהרבי דיבר על זה, עד כדי כך! פוחדים אפילו לדבר על זה..

הרב דיסקין: הרבי אמר שמי ששמע, אז שלא יכתוב את זה, ומי שכתב את זה, שלא יפרסם, שלוש שיחות! בסוף השיחה השלישית כולם היו בהלם, בסוף השיחה השלישית הרבי פתאום התחיל בלהב "הך טי דורי מארקו", אבל זה לא מופיע בשיחות.. כלא היה!..

הרב אורנשטיין: אתם זוכרים את השיחות?

הרב גליצנשטיין: הרבי אמר לשכוח, אז שכחו, מה השאלה?

הרב דיסקין: זוכרים שהיה כזה דבר..

הרב גליצנשטיין: היה לי עוד סיפור מענין עם הרבי. זה היה בתשנ"א. הייתי אצל הרבי יחד עם רעייתי והתאומות שלנו. כאשר עמדנו לחזור, עברנו בדולרים יחד, אני לא רציתי לדבר עם הרבי, אז אמרתי ללייבל קודם שאנחנו בערב טסים לארץ, אז שהוא יגיד לרבי שאנחנו טסים.

עברנו על יד הרבי, ולייבל אומר לרבי "זיי פארן היינט צו אה"ק?", ואז הרבי הסתכל עלינו ואמר שוב "זיי פארן היינט אין ארץ ישראל?" אז אמרתי "כן", אז הרבי נתן לי דולר "לתת צדקה באה"ק". האמת שאשתי לא רצתה לנסוע לשדה התעופה, אם הרבי שואל כזאת שאלה אז אל תיסע לשדה התעופה, טסנו אז בחברה קטנה שנקראת 'מטרו', לא היה להם הרבה טיסות, ואם אתה לא טס אתה מאבד את הכרטיס וצריך לקנות כרטיס חדש, אין אפשרות לדחות, אז אמרתי ניסע.

נסענו לשדה התעופה, עלינו למטוס ב 11 וחצי, והנה 12:00 מגיע, וככה השעה מתאחרת, כבר 2 בלילה והמטוס לא ממריא, ב 2 וחצי גם אני הבנתי שאנחנו הלילה לא טסים, ביקשתי לרדת מהמטוס, אמרו לי אי אפשר, הדלת סגורה, זה היה חברה בלי כסף, והם לא רצו לתת לאנשים בית מלון בלילה, אז הם העלו אותם על המטוס, שישנו שם, לא רצו לפתוח, ואני אמרתי להם, אשתי מרגישה מאד לא טוב, ואנחנו חייבים לרדת, גם אם אתה טס עוד 3 דק' אתה חייב להוריד אותנו מהמטוס, והחוק הוא שהטייס לא יכול להמריא אם יש נוסע שמצהיר שהוא לא מרגיש טוב..

חמש דקות אחרי זה פתחו לנו את הדלת, יצאנו, וחזרנו ל 770, וטסנו באמת לילה למחרת, המטוס לא טס באותו לילה..

הרבי לא שאל סתם ככה בתמיהה: "זיי פארן היינט אין ארץ ישראל?"..

שמעתי מאחי (ר' ישראל) שפעם, הרבה שנים קודם, בתשל"ב, בבני ברק היה יהודי שקוראים לו מאיר חרלפ, אחרי תשרי חברה נסעו לשדה התעופה, והייתה איזו תקלה במטוס, זה היה 10 וחצי 11 בלילה במטוס, אז אמרו להם שאל על, יתנו להם בית מלון, אנשים שם עשו חישוב, שכבר אין מה לחזור ל 770, הרבי כבר ממילא נסע הביתה, והטיסה היא כבר ב 10 בבוקר, כבר לא יראו את הרבי אז הלכו לבית מלון, אבל מאיר חרלפ אמר, "אני נוסע לרבי", לקח מונית ל 770, נכנס בריצה ושואל "הרבי עוד פה"? אמרו לו "כן, הוא לא יצא עוד", הוא הגיע 2 דק' לפני שהרבי יצא", הוא נעמד שם, הרבי רואה אותו והוא אומר לרבי באידיש "המטוס נשבר", אז הרבי חייך אליו ואמר לו "כל עכבה לטובה"..

הרב סינגאווי: עוד סיפור אחד קטן. ל 770 הגיע פעם הרב לאו שהיה אז רב בנתניה, רב צעיר, והגיע עם מנהל בית הרפואה של לניאדו, בתחילה הם נכנסו יחד, אח"כ מנהל בית הרפואה יצא, ואני עמדתי ליד ג"ע התחתון, ואיך שהוא יוצא לכיוון הזאל הקטן, הוא אומר, מלא התפעלות "אתם לא יודעים מי זה הרבי שלכם"!.. "בדרך כלל אני הולך לרבנים או אדמורי"ם, מברכים אותי בברכה כזו או אחרת, אז נכנסתי לרבי וביקשתי ברכה, והרבי התחיל להתעניין ולשאול למה בדיוק הגענו, ואיזה מכשירים יש בבית הרפואה ובפרטי פרטים, ובשפה רפואית, ואני מסתכל בחדר ורואה רק שולחן וספרים.. מילא אני שולט בחומר כי זה המקצוע שלי אבל מאין לו כל הידע"..

הרב גליצנשטיין: הם דיברו עם הרבי על איזה מכשיר, והלה התבטא "שהמכשיר הזה לא כ"כ נצרך", אז הרבי ענה "כדאי שזה יהיה כי כאשר בתי הרפואה במקומות אחרים ישמעו שיש אצלכם את המכשיר הזה, זה ייתן שם טוב לבית הרפואה".

הרב סינגאווי: אח"כ הרב לאו נשאר בחדר, וכבר אז דיברו שכנראה שהרב לאו אצל הרבי זה משהו.. והוא צופה לו גדולות.

וככה נשארנו כמה בחורים, אני קותי ראפ, היה שם בנימין, לייבל, ולא הרבה בחורים זה כבר היה 2 בלילה, ואני כמנהגי נשאר עד שהרבי הולך, בד"כ המזכירים היו פותחים את דלת ג"ע התחתון וזה היה סימן שהשטח שם בין המזכירות לג"ע התחתון צריך להיות סטרילי, כי הרבי כנראה נכנס או יוצא, באותו זמן הדלת הייתה סגורה, אז כולנו עמדנו שם ודיברנו..

פתאום, נפתחה הדלת, והרבי בפתח, הרבי יצא בלי להודיע למזכירים שהוא יוצא, את המבט הזה של הרבי באותו זמן, לא אשכח, מרוב בהלה כולם עפו הצידה, אני עמדתי ליד בנימין קליין ושנינו ברחנו אחורה לכיוון המזכירות, והרבי הסתכל והתחושה הייתה כאילו הרבי אומר 'מה אתם עושים כאן ב 2 בלילה? מחר יש סדרים!'

ואני אומר לעצמי, מילא אני בחור, צריך ללכת לישון, אבל בנימין זה הרי התפקיד שלו.. עד כדי כך זה היה כזה מבהיל, לא העזנו לצאת החוצה..

הרב גליצנשטיין: היה דבר דומה בתשמ"ב, בחג של הכושים, הבחורים עמדו בחוץ, וכשהרבי נכנס, לייבל יצא החוצה ואמר שהרבי שאל למה הבחורים עומדים ברחוב "יש כאן הרי ענין של ע"ז!"..

הרב אורנשטיין: כולכם רבנים, וחוויתם לפני ארבעים שנה את שנת ה80, אולי עכשיו שאנו עומדים בימי ההכנה לשנת ה 120, תדריכו את התמימים כיצד עליהם להתכונן.

הרב דיסקין: בשביל זה יש משפיעים…

הרב גליצנשטיין: יש לי דבר אחד לומר. הרבי מדויק בזמן, בכל הדברים, ולא רק דיוק בזמן אלא גם במהירות ובזריזות. הרבה פעמים רצה שדברים יושלמו במהירות מהרגע להרגע, מצד שני הרבי לא הוציא את המבצעים הכל בבום בבת אחת, זה היה נראה כאילו זה בתהליך של עשייה, בערב ר"ה הוא מדבר משהו, בר"ה הוא ממשיך, כך היה בס"ת כך היה ברמב"ם, בכל המבצעים הגדולים, זה היה נראה כמו תהליך שעובר מהצעה גרידא, וזה מתחמם ומתחמם ונהיה שטורעם גדול.

הרב סינגאווי: לסיום, בקשר עם הניגון של "שיבנה ביהמ"ק" הידוע, מתי היה הפעם הראשונה שניגנו את זה?, זה היה בכינוס ילדים בל"ג בעומר, אז הרבי פתאום אמר "ישנו ניגון שיבנה בית המקדש", וקם החזן טלישבסקי, הוא לא התכונן, והתחיל לשיר את השיר הזה באופן המקורי, לאט לאט, ואז הרבי התחיל למחוא כפיים, והתחיל קצב, ועוד יותר מהר ועוד יותר מהר, ומאז נכנס הניגון הזה של שיבנה בית המקדש.

הרב אורנשטיין: רבותי הרבנים, הענקתם לנו חווייה חסידית מענגת ונדירה. אתם בטח רואים על פניהם של התמימים כיצד הם יושבים מרותקים ופעורי פה כבר כמה שעות. אין לנו מילים להעריך את המאמץ העצום של נסיעה של 3 שעות כל צד.. חוויה מיוחדת ומרוממת מאד!! א כשר'ן און א פריילכען י"א ניסן און פסח.