מאחורי הקלעים של הספר "הדרת פנים זקן" • מרתק

אברהם רייניץ, בית משיח

את הרב משה ווינר הכרתי לראשונה לפני כמה שנים, למרות שעד לקיום הראיון עבור 'בית משיח' לא נפגשתי איתו פנים אל פנים. ההיכרות שלי אותו הייתה דרך ספר עב–כרס שמצאתי בבית הכנסת הסמוך לביתי: "הדרת פנים זקן – בענין גילוח וגידול הזקן לאור ההלכה – מאת הרב משה וינר".

למרות שבמבוא לספר מציג המחבר את עצמו כ'מלקט', הרי כאשר מעלעלים בין 1,228 דפי הספר (במהדורה הרביעית החדשה), אי אפשר שלא להתפעל מהבקיאות הרבה שמפגין הרב ווינר בספרי הראשונים והאחרונים, ויותר מכל – את הלהט והחיות המיוחדת שיש לו בהפצת הנושא בקרב אותם חוגים חרדיים שזקוקים לחיזוק בנושא.

כתושב ניו–יורק ראיתי גם פעמים רבות את הפרסומים שהודבקו על לוחות המודעות בריכוזים החרדיים השונים, כמו גם בקונטרסים שחולקו בבתי הכנסיות – בהן הובאו דבריהם של גדולי ישראל מחוגים שונים, על מעלת גידול הזקן, וגודל האיסור בגילוחו ר"ל. בכל פעם שפורסמה מודעה כזאת, היה מרתק להתבונן בניסוח המודעה, שתמיד היה קשור למועד הקרוב, וקלע היישר ללבו של קהל היעד.

בכל אותן שנים הסתקרנתי להכיר את הדמות שעומדת מאחורי המפעל האדיר הזה, שמשלב ספר למדני עם פעילות הפצה עקבית ונחושה. אבל הרב ווינר העדיף להשאר מאחורי הקלעים, וסירב להפגש לראיון. רק לאחרונה ניאות להתראיין ל'בית משיח', ולחשוף עשרות הוראות והנחיות שקיבל מהרבי, ביחידויות ומכתבים, במהלך השנים. כמובן ששמחתי על הסכמתו לראיון, למרות שלא ידעתי מה גרם לשינוי בגישתו. רק בהמשך הראיון הבנתי מה הייתה הסיבה בשלה הסכים לראיון, ועל כך תוכלו לקרוא בהמשך…

הספר שנולד בישיבת 'מיר'

ספר לנו בבקשה קצת על עצמך, ועל הרקע שהוביל אותך לכתיבת הספר הייחודי.

'חייב אדם לומר בלשון רבו', וכאשר הרבי כתב עלי בהקשר לספר, התבטא הרבי שהמחבר הינו "תלמיד ישיבת מיר". ואכן, הורתו של הספר עוד בימי לימודיי בישיבת מיר, ועוד קודם לכן, כאשר למדתי בישיבת 'נר ישראל' בבולטימור. תודה לה', זכיתי להכיר את חסידות חב"ד ולהשתתף בשיעורי חסידות כבר בגיל צעיר מאוד, כך שכאשר החל זקני לצמוח – היה ברור לי שעליי לגדל זקן. אך חבריי לא הבינו את פשר העיקרון ה'מוזר' שלי, שהיה חריג מאוד בנוף הישיבתי בימים ההם, ומכיוון שלא יכולתי לספר לכולם על הקשר החב"די, התחלתי לחפש מקורות לנושא דווקא בספריהם של גדולי הדור מכל החוגים, כולל הליטאיים.

עם הזמן התאסף בידי ליקוט מרתק מדבריהם של גדולי ישראל במשך הדורות, ממנו עולה ברור כי אסור לגלח את הזקן, ובפרט במכונת גילוח חשמלית, שרבים בציבור החרדי מורים היתר לנפשם בזה. הכנתי ליקוט מסודר בנושא בשם "ליקוטי דעות בענין גילוח וגידול הזקן", ולאחר שהראיתי את החוברת לחבריי, וראיתי שיש סיכוי להשפיע באמצעות הפצת הדברים – שלחתי את החוברת אל הרבי, בשאלה האם כדאי להדפיס.

מענה הרבי, מחודש מנחם אב תשל"ז, היה בזה הלשון: "שיש צורך למצוא מי להגי' בדקדוק הל' והסגנון וגם השקלא–וטריא ההלכתית", והוסיף הרבי וסייג: "לעשות הנ"ל באם המסקנא להחמיר (באם להתיר – אין זה מענינו כלל להוסיף על המצב בפועל – שעל יסוד ההיתר – כו"כ [כמה וכמה] עוברים על האסור לכל הדעות מן התורה. ולפני עוור – לכו"ע מה"ת [לכולא–עלמא מן התורה]".

המענה הזה פורסם בספר, אך מטעמים מובנים בלי איזכור שמו של הרבי, ורק צויין שזהו "ממענה א' מגדולי גאוני ומנהיגי דורנו שליט"א לכותב הטורים – ששאל את עצתו אם לפרסם את החיבור הנוכחי, ועל כך באה התשובה"

כדי להבין את החשש של הרבי מהיתרים – הרי בליקוט שהכנסתי לרבי, הבאתי את דבריהם של גדולי ישראל מכל הדורות שהחמירו מאוד בעניין גילוח הזקן, אך מכיוון שגם בדבריהם הם מצטטים לעיתים דעות שונות שסוברים להקל מטעמים שונים – הרי למרות שהם דוחים את טעמי ההיתר, יכולים אנשים להיתפס דווקא בטעמי ההיתר, וכידוע הכלל שאנשים המחפשים להורות לעצמם היתר – ידגישו את ההיתר ויתעלמו מהאיסור. לכן היה חשוב לרבי, שהקו של הספר יהיה ברור לחלוטין, שהדבר אסור לגמרי. ובפרט, כפי שהרבי מדגיש, שגם אלו המתירים – התירו רק בשעת הדחק ובמקום סכנה, ולצערנו רבים מישראל חושבים שהותר הדבר לגמרי, ומרחיבים את גבולות ההיתרים עד לפריצת כל הגדרים!

נקודה נוספת, שיש לה גם פן הלכתי: יש ההולכים בשיטת המתירים, ומגלחים את זקנם בהתאם להנחיות המדוייקות של רבותיהם המתירים. אבל כאשר הם הולכים ברחוב ואנשים אחרים רואים יהודי עם לבוש חרדי, וללא זקן – הרואים הרי לא יודעים כיצד בדיוק הוא גילח את זקנו, ועלולים לבוא למסקנה שאין בעייה הלכתית בגילוח זקן, ובזה לבד עוברים על "לפני עוור לא תתן מכשול". ואגב: יש מהפוסקים שמביאים חשש זה להלכה, ולדוגמא הריטב"א כותב שגם אם יש מקורות הלכתיים להקל – הרי מצד חשש הרואים חייבים לגדל זקן.

עבדתי על הקונטרס עוד חצי שנה נוספת, והגעתי כבר למאה דפים בכתב ידי. כתבתי על כך לרבי, יחד עם צילום המענה הקודם, והרבי השיב על שולי צילום המענה הקודם: "כל הנ"ל בתקפו עומד. אזכיר על הציון".

כאשר חלפה עוד חצי שנה, כתבתי שבדעתי לפתוח את הספר בביאור העניינים והסוגיות בנושא גידול הזקן. הרבי העביר קו על המילים הללו במכתבי, וכתב: "עיקר ההשפעה תהי' על ידי זה שמראים לפניהם מספר עצום של גדולי רבותיהם המחמירים, ואם כן יש להקדים הלקוטי דיעות". וסיים בברכת "אזכיר על הציון לכל הנ"ל. ויבשר טוב".

הרבי מעורב לפרטי פרטים

הרבי היה מעורב גם בתוכן הספר?

בהחלט. קודם כל, כאשר היו לי ספיקות בהבנת שיטתו של אחד מגדולי ישראל, שדבריו בכמה מקורות היו נראים כסותרים זה את זה – הפניתי את השאלה לכמה מגדולי הרבנים בדורנו, וכאשר קיבלתי את תשובותיהם, הכנסתי את התשובות לרבי, והרבי הכריע איזה תשובה להכניס לספר.

לדוגמא: בדברי הצמח–צדק האוסר לגמרי גילוח הזקן אפילו במספריים שאינם כעין תער, הוא מסתמך על דברי הרשב"א בנוגע לגילוח הנזיר. והיו רבנים שהשיגו על כך מדברי הרשב"א במקום אחר, שם כתוב שמותר לנזיר לספר זקנו. הם טענו שבוודאי אדמו"ר הצמח–צדק לא ראה את דברי הרשב"א הנ"ל.

שלחתי את השאלה להרבה רבנים מכל רחבי תבל, וקיבלתי כמה תשובות. שני רבנים – הגה"ח ר' שלום מרוזוב והגה"ח ר' הלל פבזנר – ענו בדיוק אותה תשובה, והיא הייתה נראית גם הכי הגיונית. מכיוון שכך הכנסתי את התשובות לרבי, ושאלתי האם להכניס את תשובתם כפי שנכתבה או לערוך קצת?

מענה הרבי היה קצר וברור: להדפיס כמו שהוא. והוסיף ברכה "אזכיר על הציון. יהא כהנ"ל בשעה טובה ומוצלחת".

באחת הפעמים הרבי עצמו ענה לשאלתי, וכמובן שהכנסתי את הדברים לספר. היה זה על שאלתי בנוגע לדעת הרמב"ם, שמצד אחד כותב בספרו 'משנה תורה', ש"אם גלח זקנו במספרים פטור", וכמה מגדולי מפרשי הרמב"ם דייקו בלשונו של הרמב"ם, ש"פטור אבל אסור", וכפי שהרמב"ם עצמו מדגיש בכמה מקומות שכאשר פוסק ש'פטור', אין הכוונה שהדבר מותר, אלא הוא אסור, ורק שפטור מעונש. ומצד שני, מצאתי בספר 'תשובות הרמב"ם' שכותב כי "מותר לגלח הזקן במספרים", ואף כותב שכך נוהגים בפועל לגלח פאות הראש במספרים.

התכתבתי בנושא עם כמה מגדולי ישראל, ואחד מהם העיר את תשומת לבי, שבתחילת התשובה מדובר על "לגלח הזקן", ואילו בסופה כתוב על "לגלח פאות הראש", ואמר שמכיוון שתשובות אלו תורגמו מערבית, ייתכן שנפל חוסר דיוק בדברים, וכאשר נדייק במקור ייתכן ויתברר כי התרגום עיוות את דברי הרמב"ם. מכיוון שכך, פניתי אל הרב יוסף קאפח, מתרגם ומפרש כתבי הרמב"ם, וגם אל הרב אברהם סופר, עורך ספרי 'בית הבחירה'. הם נטו להסביר שהרמב"ם אכן מתיר במספרים שאינם כעין תער, ואני שאלתי את הרבי האם עלי להביא את דעתם.

במענה למכתבי פתר הרבי את הסתירה, בפשטות מפליאה:

"הסברה פשוטה – בהתשובה אין תאריך. כיון שהרמב"ם כתב את ספר הי"ד כמה שנים, והגיה ושינה בו כמפורסם, ובידינו מהדורה–בתרא, ושם מוכרח דאסור (הצ"צ סצ"ג סק"י), מסתבר שהתשובה מוקדמת. ואף שכתב בה שכן עושים אנחנו – לאחר המסקנה ביד – גם זה נשתנה".

זאת אומרת, שמכיוון שאין תאריך בתשובה, ואילו את ספר 'משנה תורה' כתב הרמב"ם במשך שנים רבות, ובידינו המהדורה האחרונה, סביר להניח שהתשובה נכתבה בשנים קודמות, שאז סבר הרמב"ם שיש היתר כלשהו, וכך אף נהג לפועל – אולם לאחר שנים, שינה הרמב"ם את דעתו, ופסק להלכה ברורה, שאסור (ורק פטור).

בהמשך התשובה ערער הרבי על נכונות התרגום מערבית, וכתב "בכלל צריך עיון המדויק לשון התשובה – שחסר בה דין הפאה החמשית שבולת הזקן!".

ולאחר זמן הוסיף הרבי: להערתו הקודמת בשו"ת הרמב"ם רמ"ד זה עתה ראיתי דהמהדיר (בכרך ג עמ' 18) משער שנכתבה לפני סיום היד. והדגיש הרבי נקודה חשובה נוספת, ש"בהערות בהוצאה הנ"ל – בכמה וכמה מקומות שאינן כמו שכתוב ביד".

הרב הליטאי שביקש את ברכת הבחור…

אתה מספר שפנית לרבנים מכל רחבי העולם, והם אף שיגרו לך את תשובותיהם… בן כמה היית אז?

(בחיוך:) למעשה הייתי בחור צעיר, אבל כאשר שלחתי אליהם קונטרס שלם שעוסק בעניין, עם צילומי מכתבים של גדולי ישראל שקיבלתי מכבר – הם היו בטוחים שמדובר בתלמיד חכם מבוגר שעוסק בנושא כבר שנים רבות… בכלל, כאשר שלחתי את שאלותיי, הזדהיתי כתלמיד ישיבת מיר וכתבתי מכתבים על נייר–מכתבים של הישיבה. אולי גם זה גרם לרבנים החסידיים חשק לענות לי…

הגיעו הדברים עד כדי כך, שאחד מגדולי הרבנים בחוגים הליטאיים הוסיף בשולי תשובתו, שלאחרונה אשתו לא חשה בטוב, והוא מבקש ממני להתפלל עבורה…

כמובן שהפניתי את הבקשה לרבי, ובמכתב הבא כתבתי לרבי שאותו רב מבקש ברכה עבור אשתו, והוספתי את שמה ושם אמה כפי שאותו רב כתב במכתבו. כעבור כמה ימים, פגש אותי מזכירו של הרבי, ואמר שכאשר הרבי קרא את מכתבו, ביקש לדעת ממי ביקש אותו רב את הברכה…

הרבי מזרז את הדפסת הספר

הרב ווינר עמל כמה שנים על הכנת הספר לדפוס, תוך שהוא ממשיך לחקור ולדייק בדבריהם של גדולי ישראל, ומעדכן את הרבי.

בט"ז מנחם אב תשל"ז כתב לו הרבי אודות שם הספר, ואף יורד לפרטי פרטים כמו עיצוב שם הספר ושם החלק בכל עמוד:
1) קדימה – ספר הדרת פנים – זקן.
2) יציין בההקדמה המקור בשבת. וראה יתירה מזה זח"ג קלט,ב.
3) כרגיל בכו"כ [בכמה וכמה] ס'[פרים]: השם – בע' ימין. החלק בא בהשמאלי.
אזכיר עה"צ בכהנ"ל [על הציון בכל הנ"ל].

ערב ראש חודש שבט תשל"ח כתב הרב ווינער לרבי: "ת"ל סיימתי אסיפת ההסכמות והמדפיסים שיחיו אמרו אשר בהקדם הכי אפשרי יסדרו וידפיסו את כל הבויגן [=עלי–ההגהה]". וכן שאל את הרבי איזה כותרת משנה להעניק לספר?

במענה הרבי, זירזו שוב להוציא את הספר בהקדם, ולא לדחותו מיום ליום… בסוף המענה כתב הרבי את כותרת המשנה של הספר – "גילוח וגידול הזקן לאור ההלכה"
1) מכ' [=מכתבו] הקודם והגליונות דהספר נת' ות"ח ת"ח [=נתקבלו ותשואת–חן תשואת–חן].
2) בהקדם הכי אפשרי – זהו מחר ממש ולא לאחר זמן.
3) קדימה [=בין ההצעות לכותרת–משנה]: גילוח וגידול הזקן לאור ההלכה.

הרב ווינר השתדל להזדרז, אך עדיין ביקש לברר ולנפות היטב את המובא בספר, ובג' אדר א' שיגר לרבי שאלה בנוגע לשיטת רבינו יונה. הרבי לא התייחס לשאלתו, אלא זירזו שוב להדפיס מייד את הספר, ואת כל הדיוקים להכניס במהדורה השניה… וכך כתב הרבי:
(1) תכלית החיבור – שעל–ידי קריאה בו יתוסף בזהירות בענין איסור העברת הזקן וחשיבות גידולו – ולזה מוכרח שיודפס ויופץ בפועל–ממש. וזה כבר כמה שנים שמתעסק בזה, ומזמן לזמן מוצא שקלא–וטריא חדשה ולהתכתב עם כל קצוי תבל! ואין סוף לדבר! וידפיסו בהקדם כמו שהוא.
וכל הספקות [=בירורם] וכו' – ידפיס אחר–כך בפני–עצמו.
(2) [על בקשתו ברכה, בסיום מכתבו, להצלחה בעניניו] אזכיר על–הציון לכל–הנזכר–לעיל.
לאור הוראת הרבי, הזדרז הרב ווינר להכין את הספר לדפוס, ותוך זמן קצר הוציא לאור את המהדורה הראשונה של הספר.

אני רואה שבחודש אדר ראשון תשל"ח הוצאת את המהדורה הראשונה, וכבר כמה חודשים אחר–כך, בשלהי שנת תשל"ח, הספקת להוציא את המהדורה השניה. מה פשר המהירות הזאת?

מכיוון שהמשכתי לעמוד בקשר עם גדולי ישראל, וכן המשכתי במחקר על שיטת גדולי ישראל בדורות קודמים, המשיכו לזרום אליי חומרים נוספים שהצדיקו עריכה חדשה של הספר. כתבתי על כך לרבי, והרבי עודד אותי להוציא מהדורה שניה בהקדם האפשרי.

בינתיים השתדכתי למזל–טוב, ולפני החתונה נכנסתי ליחידות עם כלתי. בפתק שהגשתי לרבי, כתבתי רק בנוגע לחתונה, ולא הזכרתי דבר בקשר לספר. אבל אצל הרבי סדרי העדיפויות היו שונים… הרבי פתח את היחידות בשאלה: 'מה המצב של המהדורה השניה?'

אמרתי לרבי שהעניינים מתעכבים, ומה גם שהייתי עסוק בענייני החתונה. אבל הרבי לא קיבל את התירוצים. בפרט לאור העובדה שהמהדורה הראשונה כמעט אזלה מהשוק, והרבי לא היה מרוצה מכך שבקרוב לא יהיה אפשרי להשיג את הספר, ושאל: עוד כמה זמן יצא?!

למעשה, רוב היחידות דיבר איתי הרבי אודות הספר, ורק לקראת סיום היחידות פנה אלינו הרבי ובירך אותו בשפע ברכות לקראת החתונה.

במשך כל אותה שנה, תשל"ח, זכיתי לקבל מהרבי לפחות שש תשובות–מענות, המלמדות על מעורבותו הגדולה של הרבי בהדפסת הספר והפצתו.

כאשר ביקשתי מהרבי ברכה להשיג הסכמה מאחד מגדולי הרבנים בארצות–הברית – הגיב הרבי (בג' כסלו):

בנתיים בטח מזרז ההדפסה.

כאשר פניתי למערכות העיתונים "אלגעמיינער ז'שורנאל" ו"דז'ואיש פרעסס" לכתוב הערכות וידיעות אודות הספר הם ביקשו לכתוב גם על אישיותו של המחבר ולא רק על הספר. מאוד לא רציתי להיות באור הזרקורים, ובפרט שביקשתי שיתמקדו בתוכן הדברים, בבחינת "קבל את האמת ממי שאמרה", ולכן שאלתי את הרבי אם להתעקש על כך שיכתבו רק אודות הספר. על כך השיב הרבי בי"ב אדר שני:

1) מה שיכול אויספירען [=לפעול] בהמערכת דב' [=עיתונים] הנ"ל שלא יכתבו [אודות אישיות המחבר ורק אודות הספר] – הרי טוב, ובהשאר יוותר, כי נחוץ מאד שידפיסו מאמר וכהנ"ל [= וכל–הנזכר–לעיל] – גם בנוגע ל"המאור" [=כתב–עת תורני בעריכת הרב מאיר אמסעל] (ולמכ"ע באה"ק ת"ו [=ולמכתבי–עת (=עיתונים) בארץ–הקודש–תבנה–ותכונן]).
2) כמה [=ספרים] כבר נמכרו?

אזכיר על הציון.
ואכן, ב'המאור' גליון רמב (שבט–אדר תשל"ח) התפרסם מאמר הערכה (בעמ' 76–75) על הספר. כאשר שלחתי את המאמר לרבי, הגיב על כך הרבי תוך הענקת שורת עצות והדרכות בקשר להפצת הספר ופירסומו (שלהי ניסן):
לפלא שלא נזכר [=בהסקירה ב'המאור'] מספר העמודים [=שמכיל הספר] – שבנדו"ז [=שבנידון–זה] גופא [=מהווה בעצם] "המלצה" היא.
ובטח – באווארענען זה לעתיד [=להבטיח שבפירסומים הבאים יצויין מספר הגדול של עמודי הספר].
פרסום באה"ק (ואצל [חוגים רחבים בעדות] הספרדים שי' וד"ל).
נהוג בכיו"ב [=בכיוצא–בזה] – [=להעניק] הנחה במחיר לתלמידי ישיבות [= רוכשי הספר] ולפרסם עד"ז [=על–דבר–זה].
[הרבי צירף שטר של 100$ וכתב:]
מצו"ב השתתפותי בכהנ"ל [=מצורפת–בזה השתתפותי בכל–הנזכר–לעיל].
זירוז ההפצה נוגע ביותר – לבטל כו' בימי ספה"ע, וק"ל. [= ספירת העומר וקל–להבין].
[= כנראה כוונת הרבי לנצל את תקופת ספירת–העומר בה אין מגלחים הזקן כדי לפרסם הספר שישכנע אנשים להמשיך ולגדל את זקנם גם אחר גמר ימי ספירת העומר].

בכ"ג אייר תשל"ח – לאחר ששלחתי לרבי דוח עדכון על התקדמות הספר, בצירוף הסכמות, מילואים והשמטות שבאו אלי אחר ההדפסה הראשונה – קיבלתי את מענה הרבי:
1) כהנ"ל נת' ות"ח ת"ח [כל הנ"ל נתקבל, ותשואות־חן תשואות־חן].
2) ימשיך וידפיס בפועל ממש המהדורה בתרא, ויסיח דעת לגמרי מהמבלבלים ומהבילבולים, וזכות הרבים מסייעת. וה' יצליחו ויבשר טוב.
אזכיר על הציון.

בליל ט"ו מנחם אב דיווחתי לרבי ש"תודה לא–ל נגמרו ה"תיקונים" וההוצאה השניה מוכנת לדפוס", והרבי הגיב:
מוכנת לדפוס – באופן וכדאי שיוכל להפ[י]צה בתחילת אלול.

באלול כתב לי הרבי מענה נוסף בזה הלשון:
בקשר לעניני חודש אלול ותשרי – כדאי שיפרסמו עה"פ ע"ד ספרו הפ"ז [עוד הפעם על דבר ספרו הדרת פנים זקן]. ואולי מחיר מיוחד לזמן זה (מוזל). ואולי גם הו"ל [הוצאה לאור] דקונטרס הוספות.

מהכחשה לתמיכה

מלבד המענות בהן זירז הרבי את הדפסת הספר והפצתו – האם היו התייחסויות נוספות מהרבי?

אכן, הרבי היה מעורב בכמה פרשיות עם רבנים שניסו להפריע להפצת הספר, אך לא הכל ניתן לפרסום. אספר לך סיפור אחד, וגם הוא – בהשמטת שמו של הרב, כמובן.

כאשר הדפסתי את המהדורה הראשונה, קיבלתי הסכמה מאחד מראשי אגודת הרבנים בארצות הברית. באותן שנים, הוא עצמו היה ללא זקן, ואף רמז זאת בהסכמתו כאשר כתב ש"רבים בעוונותינו הרבים נכשלים בזה"… הייתי אצלו במשרדו, והוא כתב את ההסכמה בפניי. לאחר שהספר התפרסם, היו כמה רבנים ללא זקן שתקפו אותו על שנתן את הסכמתו, עד כדי כך שהוא חשב לסגת מהסכמתו ולפרסם 'הכחשה' בעיתונות.

בהשגחה פרטית, אחד ממקורביו הוא חסיד חב"ד, וכאשר שמע על כוונתו להוציא הכחשה – עדכן אותי, וחשבנו כיצד להגיב. אם כותבים בעיתון נגד הספר, זה לא כל כך בעייה כמו שמישהו כותב שזייפנו את הדברים שלו, כי אז יורדת כל האמינות של הספר, ואני הרי כל כך טרחתי לדייק בכל מילה שציטטתי.

בדיוק באותם ימים, הרב ההוא היה אמור לבוא ל'כינוס תורה' ב–770, ובעצה אחת עם מקורבי המתנתי לו במכוניתי ביציאה מ–770, ולאחר שסיים את דרשתו, ביקש ממנו המקורב להיכנס למכונית כי אברך אחד רוצה לשאול אותו משהו… כאשר הוא נכנס וראה אותי, פניו האדימו… הוא הבין בדיוק מה אני רוצה לשאול אותו…

לשמחתי הרבה הוא הרגיע אותי, ואמר שלא זו בלבד שלא יפרסם הכחשה, אלא ידבר בעצמו בעניין.

לא הבנתי איך קרה המהפך, ואז הוא סיפר לי שאחרי הכינוס תורה, הוא התפלל מנחה במניין של הרבי, ולאחר התפילה נכנס לדבר עם הרבי בגן–עדן התחתון. הרבי התחיל לדבר איתו אודות הספר 'הדרת פנים זקן', וביקש ממנו לומר שיעור על חשיבות גידול הזקן, ואף להדפיס את השיעור בירחון 'הפרדס'.

לפועל, דבריו של הרבי חוללו בו את השינוי. הוא מסר את השיעור כפי שהרבי ביקש ממנו, והדפיס את זה בעיתון ואחר–כך גם בספר שליקט את שיעוריו. הוא אמר וכתב את הדברים בצורה כל כך ברורה, כאילו אני בעצמי כתבתי את זה… בין השאר התבטא שם, שבאירופה שלפני המלחמה היה מופרך כל כך להוריד את הזקן, עד שאצל יהודים פשוטים היה יותר קל לחתוך אבר מאשר לחתוך את שערות הזקן! אבל העיקר היה כאשר בעקבות הדברים הוא עצמו החל לגדל זקן!

'מי שנחשף לספר – מושפע'

למעלה מארבעים שנה חלפו מאז הוצאת את הספר. האם הספר חולל שינוי בתודעה בקרב בני הישיבות?

כאשר הספר מצליח להגיע להיכלי הישיבות, הוא בהחלט משפיע על בני הישיבות. זה ניסיון לא קל, וגם מי שלומד את הספר ומבין את חומרת הדבר, מתקשה לעשות את הצעד המעשי ולהפסיק לגלח את זקנו. אבל בהחלט יש בחורים יראי–שמים, שלאחר שהם נחשפים למה שה'גדולים' שלהם התבטאו בשלילת הגילוח, הם מפסיקים לגלח.

הזכרתי מקודם את המענה של הרבי לזרז את ההפצה בימי ספירת העומר. בימים אלה קל יותר לשכנע את בני הישיבה, מכיוון שבין כך הם לא מגלחים כבר כמה שבועות, ויותר קל להמשיך במצב הזה, מאשר להפסיק לגלח סתם כך באמצע השנה.

יש לי ידיד, בעל חנות פרחים שמעסיק כמה עובדים קבועים לסידור פרחים בחתונות. בימי ספירת העומר, כאשר אין חתונות – הוא צריך לשלם לעובדים את המשכורת הקבועה שלהם, אבל אין לו הרבה עבודה עבורם. הוא החליט לנדב את העובדים שלו לצורך הפצת המודעות שאני מוציא מזמן לזמן עם ציטוטים מתוך הספר.

הדפסתי עלון עם ציטוטים מדבריו של הגאון רבי חיים קנייבסקי נגד גילוח הזקן – גם בלשון הקודש וגם בתרגום לאנגלית – והעובדים שלו עברו מישיבה לישיבה ופיזרו אלפי עותקים.

כמה חודשים אחר–כך נפגשתי עם אחד מראשי הישיבות הללו, בקשר לעניין אחר לגמרי, אך בסיום הפגישה גילה כי הוא יודע שאני מחבר הספר 'הדרת פנים זקן', ואף גילה בקיאות בתוכן הספר… אבל מה שהכי שימח אותי, כאשר שמעתי ממנו ששני בניו לומדים בישיבה ליטאית, ובימי הספירה קיבלו בישיבה את העלון הנ"ל, ושניהם התחילו לגדל זקן! הוא הוסיף וסיפר שלא רק שני בניו, אלא עוד כמה בחורים יראי–ה' למדו את הנושא, והחליטו לגדל זקן.

פעם דיברתי עם הרב חדקוב על הנושא, והוא התבטא ואמר: יבוא יום שהבחורים יבואו עם הספר לראשי הישיבות שלהם וישאלו האם אמן נכון הדבר? וראשי הישיבות יעיינו בספר, ויאמרו: מה שהנחנו לכם לגלח את הזקן, הייתה טעות אחת גדולה!

מי חושש מהספר?

התחלת את תשובתך בהסתייגות, שהספר משפיע "כאשר הוא מצליח להגיע להיכלי הישיבות". מה מונע מספר תורני להגיע להיכלי הישיבות?

הבעייה הגדולה היא, שלמרבה הצער יש גורמים המונעים את הפצת הספר, ועושים הכל כדי שתלמידי הישיבות לא ייחשפו לתוכנו! בימינו, הדרך להפצת ספרים בציבור החרדי עוברת בחלקה הגדול דרך העיתונות החרדית. לצערי, בחלק ממערכות העיתונות לא מוכנים לפרסם את הספר, אפילו לא במודעה משולמת…

בזמנו, כאשר הודפסה המהדורה הראשונה והשניה של הספר, היה לציבור החרדי בארה"ב עיתון אחד מרכזי, וביקשתי להכניס שם פרסומת לספר. מכיוון שכל הרעיון של הספר להציג את הנושא מזווית ראייתם של בני הישיבות – בחרתי להביא ציטוט ממכתבו של אחד מראשי הישיבות הליטאיות, שנשאל "בענין להסתפר הזקן עם מכונת גילוח חשמלי", והשיב בציון לספר של החפץ חיים שכתב שאסור ואין להקל בזה, והוסיף שגם ידוע שהחזו"א אסר כל מכונה. תרגמתי את מכתבו לאנגלית, וביקשתי לפרסם מודעה עם הציטוט הנ"ל.

למרבה הפתעתי, עורכי העיתון ענו 'לא' באל"ף רבתי! הם לא מוכנים להכניס את המודעה הזאת.

שאלתי אותם: בחודשים האחרונים אתם מצטטים את דעתו של אותו ראש ישיבה בעניין החזרת שטחים עבור 'שלום' – אם הוא מספיק בר–סמכא לצטט אותו בעניין הנוגע לפיקוח נפש של מליוני יהודים, מדוע שלא תסמכו על דבריו בנוגע לזקן?…

אחרי וויכוחים ארוכים, הם הסכימו לפרסם את המודעה, אבל בלשון הקודש בלבד… זה היה עיתון באנגלית, והם כנראה קיוו שרוב הקוראים לא יבינו…

לפני 15 שנים, כאשר הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן ע"ה ערך מסע חיזוק והתעוררות בקרב קהילות יהודיות בחו"ל, ביקשתי לנצל את המומנטום ולפרסם מודעה עם דעתו בנושא – כולל תמונה שלו וצילום הכתב יד, עם תרגום לאנגלית. שוב הם סירבו. אמרתי להם: הרי בשבועות האחרונים הדפסתם מוסף שלם לתיאור המסע שלו, והכתרתם אותו כ"גדול הדור" – איך ייתכן שאתם לא מאפשרים לגדול הדור להביע את דעתו בנושא כל כך חשוב?! ואין מענה…

באותה תקופה כבר היו לציבור החרדי בארה"ב עיתונים נוספים, אך גם בהם נעניתי בשלילה. הם טענו שקיבלו הוראה מאחד מגדולי ראשי הישיבות בחוג הליטאי, שלא להדפיס בעיתון שום דבר נגד גילוח הזקן.

פעם, כאשר בלייקווד ציינו את היארצייט הארבעים של מייסד הישיבה – חשבתי שזו הזדמנות טובה להביא לידיעתם בני הישיבה את דעתו של מייסד הישיבה שלהם נגד גילוח הזקן. סידרתי מודעה עם תמונתו וציטוטים מתוך מכתבים בנושא, עם תרגום לאנגלית כמובן, וביקשתי לפרסם את המודעה בעיתון המקומי. הם אמרו שצריכים להתייעץ עם הרבנים שלהם. לאחר כמה ימים התקשרתי אליהם, והם אמרו כי הרבנים הגיעו להחלטה שאי אפשר להדפיס את המודעה. שאלתי לסיבת ההחלטה, והרי מדובר בדעת תורה של ראש הישיבה שלכם? הם הסבירו, שמכיוון שהמודעה באנגלית, הרי גם הילדים יקראו את תוכן המודעה, וזה ייצור בעייה רצינית, כי הילדים יבינו שראש הישיבה הנערץ שלהם נגד גילוח הזקן, והם יפנו לאביהם וישאלו: אבא, איך אתה יכול לגלח את הזקן, והרי ראש הישיבה נגד? אז כדי שלא לעורר קונפליקט משפחתי, החליטו שלא לפרסם את דעתו של ראש הישיבה…

החשש שלהם לדבר על הנושא הוא כל כך גדול, עד שנתקלתי בסירוב גם בעיתון שבאופן רשמי הוא עיתון חסידי, אלא שהוא פונה גם לקהל הרחב, אז הם חוששים להציף את הנושא. באותו עיתון ערכו כתבה על תנועות הקירוב, ובין הדברים הזכירו ארגון שיזם חלוקת מכונות גילוח חשמליות, למי שגילח עד אז בתער. כתבתי להם שכבר היו דברים מעולם, ואחרי מלחמת ששת הימים כאשר החלה תנועת התשובה, היה ארגון ליטאי בשם 'הסעד הרוחני' שתכליתו היה לחלק 'תשמישי קדושה' לבעלי תשובה, כמו תפילין, מזוזות וטליתות; והם החליטו לצרף לחבילות תשמישי הקדושה גם מכונת גילוח חשמלית… הדבר הובא לידיעתם של גדולי הדור הליטאים בעת ההיא, והם פסקו שאסור לעשות כך. היה לי כתב יד של הרב חיים קנייבסקי, שכתב את הדברים בשם אביו ה'סטייפלער', בשם החזון–איש. שלחתי את זה למערכת העיתון, והם לא הסכימו להדפיס את זה…

•

לאחרונה התפרסמה ב'ניו–יורק טיימס' כתבת מגזין על מנהיג הציבור הליטאי הרב חיים קנייבסקי, כאשר בתמונת השער של הכתבה ניתן להבחין בספרייה מאחוריו בספר 'הדרת פנים זקן'. הספר העבה, עם הכריכה הלא–סטנדרטית, די בולט. כאשר אני משתף את הרב ווינר עם סיפור ששמעתי על יהודי שהגיע לרב קנייבסקי בבקשת ברכה, והרב קנייבסקי הורה לו לגדל זקן – הרב ווינר אומר כי שמע על כמה סיפורים כאלה, אם כי לפעמים יש אנשים שמתקשים לקיים את ההוראה…
באחד העיתונים בארץ ישראל, כתבו על אברך שאשתו הייתה חולה מאוד, וראש הישיבה שלו המליץ לו ללכת לבקש ברכה מהרב קנייבסקי. לאחר שהציג את הבעייה הרפואית, אמר לו הרב קנייבסקי שעליו לשנות את ההופעה שלו ולהתחיל לגדל זקן. לאחר כמה שבועות שאל אותו ראש הישיבה: מה אמר לך הרב קנייבסקי? לאחר שסיפר על הוראתו של הרב קנייבסקי, הביט ראש הישיבה בפניו המגולחות ושאלו בתדהמה: אשתך הרי חולה! מדוע אינך מקיים את ההוראה?!

בעיתון 'משפחה' בארץ ישראל, סיפר בנו של הרב קנייבסקי, כי אביו הגר"ח קנייבסקי אמר לו כך: "אנשים לא נורמליים. באים לכאן כל היום, מתנים צרות בלי סוף, אחד חלה, השני סובל מחסור, השלישי נעדר שלום בית. מה הם חושבים – שאתן ברכה והכל יסתדר ברגע? בא אצלי אדם, אני מסתכל איזה דבר קטן, סמלי, אפשר לבקש ממנו שיתקן, ועל ידי כך להתפיס בו ברכה. על זָקָן כתוב בגמרא 'הדרת פנים זקן'. מה אני מבקש? דבר קטן בלבד. אבל אנשים מוכנים למות ולא לקבל על עצמם דבר קטן…".

גידול הזקן, והכנה לביאת המשיח

בכינוס השלוחים תשנ"ב אמר הרבי שכל עבודת השליחות צריכה לעבור דרך השער של הכנת העולם לקבלת פני משיח. אתה עוסק בלהט כל כך הרבה שנים בנושא, האם יש לזה קשר לביאת המשיח?

הבאתי בספר ציטוט מדבריו של רבי יעקב עמדין, שכאשר משיח יבוא – יהיו אנשים שהוא לא יכיר אותם ללא הזקן… כיוצא בזה הבאתי מדבריו של רבי שלמה קלוגר המכונה גם המהרש"ק והמגיד מברודי, שהיה רב פוסק ודרשן מפורסם בגליציה לפני כמאתיים שנה, ובכתבי יד שלו שנחשפו לאחרונה יש דרשה לעשרת ימי תשובה, על הפסוק 'רחל מבכה על בניה כי איננו', וכך הוא מבאר: בכל הדורות רחל אמנו מגיעה לבכות על בניה בגלות. בדורות הראשונים הייתה מכירה אותם בלבוש היהודי ובצלם אלוקים. אבל יבוא זמן לפני הגאולה, שרחל אמנו תבוא לבכות על בניה – ואיננו. היא לא מזהה אותם, מאחר שהם גדועי זקן, בלי צלם אלוקים…

אבל הקשר העיקרי הוא, שכאשר הוצאתי את ספרי "כל כבודה בת מלך" על הלכות צניעות לנשים – כתבתי בהערה לפתח–דבר, מה שמצאתי בספר 'מדרש פנחס' לרבי פנחס מקוריץ – "ווענט זיך דער גלות אין איין האָר" [הגלות תלויה בחוט השערה]. וכתבתי ששמעתי שיש המפרשים את דבריו על שער הזקן של האנשים, ויש על גילוי שערה אחת של הנשים. הגאולה תלויה בשתי שערות הללו.

טרם הדפסת הספר שלחתי לרבי את ה'פתח–דבר' להגהה, והרבי הגיה שם כמה וכמה דברים, כולל בהערות למטה, ואת ההערה הזאת השאיר הרבי ללא שינוי. אני הבנתי שזה אישור מהרבי לנכונות הדברים, וכך הדפסתי אותם. לפני כמה שנים, כאשר הדפסתי מהדורה חדשה של הספר "כל כבודה בת מלך", מצאתי גם כמה מקורות לביאור הזה בדברי רבי פנחס מקוריץ, אבל העיקר שהרבי הגיה את זה והסכים להדפיס את זה. זה אמת! זה אחד הנסיונות הגדולים ביותר לפני הגאולה – צניעות הנשים, וגידול זקן לגברים.

כנראה שגם על זה חל הכלל, שככל שהדבר חשוב יותר – כך גם המניעות והעיכובים גדולים יותר. סיפרתי מקודם על הקשיים בפרסום דרך העיתונות החרדית, אבל מנגד אני רואה גם את ההצלחה הגדולה של הספר כאשר הוא מגיע לעיניהם של בני הישיבות.

לכן אני פונה מכאן לכל מי שיכול לעזור ולסייע – הן בגופו והן בממונו – פשוט להפיץ את הספר ולהביאו לעיניהם של בני הישיבות. אשמח לקבל כל עזרה בנושא, ובפרט בהפצה ממשית של הספר או הפרסומות אודות הספר (שאף הן מלאות וגדושות בחומר למחשבה, שגרם לרבים שינוי מעשי).

אפשר להוריד את כל הספרים והחוברות שיצאו במהלך השנים, ללא תשלום, באתר הייעודי שהקמנו – koshershaver.info – ושם גם אפשר לתרום להפצת הספר.

אין לי ספק, שככל שהספר יגיע לעיניהם של בני הישיבות – האמת תדבר בעד עצמה, ונראה יותר ויותר בני ישיבה שמתחילים לגדל את זקנם, ובזה נזכה לזרז את התגלות המלך המשיח תיכף ומיד ממש!