בעיתון הצפתי: סקירה מקיפה על פעילותו של הרב הראל

ארשה לעצמי לפתוח במילים קצרות טרם אגש לנושא הכתבה ולאורח החג שלנו.

זה היה דיי מאתגר לתפוס את הרב הראל, או כפי שהוא נקרא בחביבות על ידי רבים מתושבי העיר "הרב מענדי", לשיחה בערב פסח.

הרב הראל משמש בקודש בשלל תפקידים. הוא פועל כשליח חב"ד בשכונת הדרום, מכהן כראש הכולל לאברכים שתחת ישיבת חסידי חב"ד, בשעות אחה"צ והערב מוסר שיעורים ומרביץ תורה בבתי הכנסת בשכונה הדרומית, ובמהלך כל שעות היום (והלילה) משיב לשאלות הלכתיות בכובעו כאחד מהמוצי"ם המכובדים בשכונת הדרום. ועל הכל הוא כמובן פועל במרץ במבצעי הקודש של הרבי מליובאוויטש.

המשותף לכל תפקידי השונים שאת כולם העושה הוא מתון החיות והחינניות החב"דית המיוחדת לשלוחי הרבי.

•

אם בכל בית יהודי גדלה ההתעסקות בערב פסח, על אחת כמה וכמה אצל מכובדנו ואורחנו הנזכר, שבין שיעור לשיעור, חלוקת מצה שמורה וזיכוי הרבים במכירת חמץ והכנות לליל סדר ציבורי, אילצתי אותו לשבת עמי לזמן קצוב לשיחה אודות פועלו ושליחותו וכן לשמוע ממנו מסר לתושבי העיר לקראת חג הפסח הבא עלינו לטובה.

הרב הראל, שמך הטוב יוצא לפניך, כרב וראש כולל, מדוע בחרת לצאת לשליחות?

"טוב שם משמן טוב" הוא אומר בחיוכו האופייני, לגוף שאלתך. זכיתי ב"ה לגדול בבית של שליחות, הוריי מתגוררים ב"נוף הגליל" (נ. עלית לשעבר), ומיום צאתי לעולם חייתי במקום ובתנועה של שליחות, ואכן אחר חתונתנו בשעה טובה ומוצלחת, חשבנו אני וזוגתי תחי' שגם היא גדלה בבית של שליחות בעיר הרצליה, כיצד נוכל גם אנו לפעול בשליחות.

אחרי מספר שנים מהנישואין, בזמן ששכונת הדרום הייתה שונה מאד מכפי שהיא היום בצביונה, יצאנו לשליחות במסגרת צעירי אגודת חב"ד בעיר.

האם תוכל לספר בקצרה על השליחות בשנים הראשונות בשכונה?

כשהגענו לפעול בשליחות בשכונה, שמנו לעצמנו מטרה 'מטרת שליחות עיקרית', והיא ליצור סגנון של פעילות שיחבב את התורה ומצוותיה על הילדים והמבוגרים כאחד. מטרה זו מאד עיקרית וחשובה בעיניי גם כיום כפי שאספר על כך בהמשך.

אחת הפעולות הראשונות שעשינו בסמיכות להגעתו לשכונה, שנמשכת מידי שנה בשנה (למעט בשנה זו לצערנו בעקבות הקורונה), הייתה תוכנית "שמחת בית השואבה לילדים". שמנו לב ששמחות בית השואבה ישנן הרבה, אבל משהו ייחודי לילדים, אין. במהלך ההפעלה ניגשנו לילדים והצענו להם לברך על ארבעת המינים. אחד הילדים שמאד התרגש, אמר: אני יבוא אליכם כל יום לברך, אבל בשבת לא . . מדוע? מכיוון שהשבת בורא עולם נח ואסור להפריע לו . . זה היה פחות או יותר סגנון השכונה באותן שנים.

הזכרת בדבריך על צביון השכונה, עם השנים צביו השכונה השתנה לכיוון החרדי,  האם סגנון ואופן הפעילות משתנה בהתאם?!

אתה צודק שהשתנו האנשים והרבה מהסגנון שלה, השכונה נהייתה הרבה יותר "חרדית", אבל ה'מוטו' של השליחות לא השתנה, ואסביר. אחד הדברים החשובים ביותר הוא הרגשת תחושת ה"אשרינו מה טוב חלקנו", השמחה והזכות להיות יהודי שמקיים תורה ומצוות מתוך תחשה תמידית של גאון יעקב, ובזה נשארה עדיין פעולה רבה גם כעת.

באחת ההתוועדויות שערכנו בבית הכנסת חב"ד בדרום, השתתף נער אחד מאד נחמד שהיה ניכר עליו שעבר מספר משברים בחייו, בהשגחה פרטית הוא עבר ליד בית הכנסת שמע קול נגינה "הציץ ונפגע (למעליותא)", נכנס להתוועדות וישב בה עד לסיומה. האווירה הניגונים, וגם.. האוכל עשו לו טוב ונעים. ובסיום ההתוועדות הוא ניגש אלי, ואמר לי כשדמעות בעיניו: הטוב והנעימות שהרגשתי כאן, החזירו אותי מספר שנים אחורה, לבית הוריי.  ואני מרגיש כעת כמה חבל שמצד אחד הם מאד רצו להעמיד אותנו על החלק הטוב של יהודים יראי אלוקים, אבל היה חסר את תחושת האשרינו מה טוב חלקנו, וכאן בהתוועדות בפרט כששרו את השיר "אשרינו מה טוב חלקנו" הרגשתי שאני מתמלא בגאווה ועוז יהודיים . .

הזכרת את בית הכנסת שלכם, כפי הידוע הנכם משמשים כרב בית הכנסת חב"ד , ומו"צ לכלל תושבי השכונה. תוכל להתייחס לפן זה בשליחותכם.

אכן, זיכני השם יתברך שחלק עיקרי ומהותי בשליחותי יהיה, הפצת המעיינות וחיבור קהלים ומגזרים על ידי חיזוק חומת ההלכה בעיר ובשכונה, שגם בזה הננו פועלים בדרך האמורה של הנחלת ה'אשרינו' שאנו זוכים ללמוד וללמד לשמור ולעשות באהבה ומתוך שיתוף פעולה וכבוד הדדי של הרבנים מכל הקהילות.

בית הכנסת שלנו "תפארת לוי יצחק", מהווה מגדלור חשוב בשכונה, במהלך השנים זכינו לקיים בו מספר התכנסויות תורנויות חשובות לחיזוק לימוד ושמירת ההלכות בדרך של נעימות ושמחה. בכינוסים אלו השתתפו במהלך השנים רבנים חשובים ובעלי שם.

יחד עם זה מתקיימים בבית הכנסת שיעורים וההתוועדויות ולהם פעולה מאירה ומעוררת על תושבי השכונה, אני נזכר באפיזודה מעניינת שהיתה בתקופה הראשונה לפתיחת בית הכנסת כשהיה צריך לגייס מניין לכל תפילה מחדש. ניגשתי לאחד השכנים שלא היה לבוש באופן שבתי במיוחד, אמרתי לו שבת שלום והצעתי לו להכנס להשלים מניין. הוא אמר לי שעוד מעט יגיע, ואכן הגיע .  ומאז לא פסק להגיע . .

לאחר מספר שנים, בהזדמנות כלשהי, נעמד אותו יהודי וסיפר: אתם זוכרים מתי התחלתי להופיע בבית הכנסת?! אז אני רוצה לספר לכם. באותה תקופה לצערי לא הייתי שומר שבת, וגם היה לי כעס בלב על היהדות מסיבות שונות שעברתי בחיים. באותה השבת שהרב מענדי יצא לחפש מניין, הייתי באמצע עישון, וראיתי שהוא ראה שאני מעשן והחבאתי את הסיגריה בתוף היד . . הטבעיות שהוא ניגש אלי ואמר לי שבת שלום עם חיוך, עשתה לי זעזוע בלב ואמרתי לעצמי 'למקום הזה אני רוצה להיות שייך' . . וב"ה מאז התחזקתי, כיום הנני שומר שבת ומתקדם בקיום המצוות…

מתקרבים אנו לימי הפסח, וידוע לי שאתם פועלים חזק מאד בנושאים הקשורים לפסח תוכל לספר לנו משהו על כך?

כפי שאמרתי לך קודם, אנו פועלים לגלות את החביבות המיוחדת לקיום המצוות בכל שכבות הגיל. אחד הנדבכים המיוחדים בזה, הוא חווית אפיית המצות לילדים, במאפיה ניידת שעוברת בנקודות שונות בשכונה, ומכינים יחד עם הילדים מצות כמו במאפיה אמיתית ממש. החוייה המיוחדת והאור שניצת בעיני הילדים אומרים הכל . .

יחד עם זה כפי שהנהיג הרבי אנו פועלים להביא למה שיותר יהודים מצות שמורות, עגולות עבודת יד,  לעריכת ליל הסדר. ולמצות הללו כח נפלא, ועל כך אספר לך סיפור מהשנים האחרונות.

אחד האברכים שעסק בחלוקת המצות, הגיע לאזור תעשיה שם עסקו מובילים בפירוק סחורה מהמשאית לחנות. האברך הרגיש דחיפה פנימית לתת למובילים מצות, למרות שלא היו בתוכנית שלו מראש. ניגש אליהם ולאחר שאלת שלום קצרה אמר להם שיש ברשותו מצות מיוחדות לליל הסדר וברצונו להעניק להם. הנהג של המשאית לקח את המצה ועלה לקבינה ואילו עוזרו נעמד במסומר למקומו, האברך התפלא קצת ושאל אותו אם קרה משהו, השיב לו הבחור נרגש, 'השנה הזו גמרתי בלבבי שלא לשמור את הפסח והתכוונתי לקנות פיתות מראש לכל הזמן שהמאפיות יהיו סגורות. והנה אתה נוחת לי משום מקום בלי הכנה ומביא לי מצות לפסח, אני מבין שזה מסר עבורי מהשמים ואשמור את הפסח . .'

הזמן עובר, והשיחה קולחת מרתקת ומעניינת, אולם לרב הראל עוד נכון יום ארוך ועמוס של הכנות לחג, ועל כן אני מקצר ומגיע לנקודה.

מה המסר שלך לתושבי העיר לרגל חג הפסח?

קודם כל אברך את כל התושבים בברכת חג הפסח כשר ושמח וחירות אמיתית מכל העניינים המבלבלים בגשמיות וברוחנית.

עיקר עניינו של חג הפסח הוא קיום מצות והגדת לבנך, ואמרו חז"ל שכל מעשה הלילה זה, צריכים להיעשות דרך חירות.

בעיניי, חז"ל באים לומר לנו ההורים: עיקר התפקיד והעבודה שלנו הוא לא רק לספר את המצוות ולקיימם, אלא חשובה מאד ה'דרך' בה נעשים הדברים והדרך צריכה להיות 'דרך חירות'.

עלינו להעביר לילדים את המסר והסיפור של יציאת מצרים – המהווה את יסוד החיים היהודיים.בתורת החסידות מבואר שיציאת מצרים היא ההתמודדות היומיומית עם האתגרים השונים "יום יום יצרו של  אדם גובר עליו", ההתגברות על האתגר והיציאה לחירות, זוהי יציאת מצרים!

עבודה זו, צריכה להיעשות בדרך חירות, בהנהגה ובביטוי של ה'אשרינו', הטוב לב והשמחה להיות יהודי בן לעם ישראל המקיימים את מצוות השם לא רק בקבלת עול, אלא מתוך שמחה והבנה שזו החירות האמיתית. סיפור יציאת מצרים בדרך זו, יעמיד אותנו ואת ילדינו במקום גבוה יותר.

כולנו תפילה וביטחון שבע"ה בקרוב ממש נזכה להשלים את השליחות שלנו שהיא להכין את העולם כולו לקבל את פני משיח צדקנו, ונזכה לקבל את פניו יחד עם כל תושבי עיר הקודש הנפלאים ובקרוב ממש.