הצעיר שהרבי התבטא עליו: הוא "בעל כשרון"

אברהם רייניץ, בית משיח

מאות המשתתפים בערב ה'שלושים' לזכרו של הרב אברהם מיכאל הלוי פלינט, היו מכל גווני הקשת החברתית בשכונת קראון הייטס. היו שם צעירים לצד מבוגרים, חסידיים לצד מודרנים, ותמונה אחת בכותל המזרח שאיחדה את כולם – תמונתו של הרב פלינט. המגוון הרחב הזה העיד על אישיותו הרב–גוונית של הרב פלינט עצמו, שגדל בילדותו כילד אמריקאי לכל דבר, ובסופו של תהליך הפך לחסיד ומקושר בלב ונפש; הוא היה נחבא אל הכלים ויחד עם זאת עסקן שפעל רבות למען תושבי השכונה; איש של שכל ומחשבה, לצד רגש ואמונה.

ידידו משכבר הימים, הרה"ח ר' שלמה זרחי שי', ציין כי בשנות הכפ"ים למדו בליובאוויטשער ישיבה עשרות רבות של צעירים, שלא המשיכו אחר–כך במסלול החב"די. העובדה שהרב פלינט זכה להמשיך בחב"ד, מלמדת על הקשר הנשמתי המיוחד שלו לחסידות חב"ד.

ילדות לאחר השואה

הוריו – הרה"ח ר' יעקב שמעון הלוי ומרת שפרינצא רעכיל פלינט, התגוררו בלודז' שבפולין, שם התחתנו ושם נולדו להם שני ילדים לפני המלחמה. אביו היה מחסידי גור, ומשפחת אמו היו מחסידי היהודי הקדוש מפשיסחא. במהלך השואה האיומה הם אולצו לעבור לגטו, ועם חיסולו של הגטו – נשלחו למחנות הריכוז. שני ילדיהם – אח ואחות של ר' אברהם – לא שרדו את זוועות המלחמה, הי"ד; אולם הוריו ניצלו בניסי ניסים, כל אחד עם סיפור ההצלחה הפרטי שלו.

לאחר המלחמה, אמו בדקה ברשימות הניצולים שפורסמו על ידי ארגוני ההצלה, וראתה את שמו של בעלה כאחד הניצולים שנמצאים בבית רפואה. היא צעדה שלושה ימים ברגל, ובאפיסת כוחות הגיעה לבית הרפואה בו שהה בעלה. הוא עצמו היה במצב רפואי קשה ביותר, והרופאים התייאשו מחייו. אולם כאשר ראה את אשתו, כמו קיבל כוחות חדשים. הוא התרומם ממיטתו, ומאותו רגע ואילך החל להחלים במהירות שהדהימה את רופאיו.

מעטים הם הזוגות שהופרדו במהלך השואה, שגם שרדו וגם מצאו אחד את השני. הם הרגישו את יד ההשגחה העליונה, שלא רק שמרה עליהם, אלא גם זיכתה אותם לאחר המלחמה בבת. השמחה הייתה מהולה בצער, כיוון שאמו הייתה חלושה מאוד לאחר המלחמה, והבת שנולדה הייתה חולנית כל ימיה. אבל כעבור שנתיים נולד להם בן, הלוא הוא ר' אברהם, שברוך ה' נולד בריא ושלם.

בהיותו בן שנה, היגרו הוריו לארצות הברית, וקבעו את מושבם בשכונת בראונזוויל, שהייתה שכונה יהודית מובהקת בסמיכות לשכונת קראון הייטס. סלתה ושמנה של קהילת חב"ד בניו–יורק התגוררו בשנים ההן בשכונה זו. מי שסידר עבורם את ניירות ההגירה לארצות הברית, היה הרב יעקב יהודה העכט, שאשתו מרת חווה הייתה בת–דודה שלישית של משפחת פלינט. בימינו זו קרבה רחוקה, אולם בימים ההם שלאחר השואה, כל קרוב משפחה אפילו הרחוק ביותר, היה נחשב לאוצר של ממש.
ההתקרבות לליובאוויטש

בשנת תשי"ג, בהיותו בן חמש ביקשו הוריו לשלוח אותו לתלמוד תורה. היו אז שני תלמודי תורה עם הסעות לתלמידים משכונת בראונזוויל – ישיבת חיים ברלין, וליובאוויטשער ישיבה. מכיוון שהוריו לא היו מחסידי חב"ד, הם החליטו לשלוח אותו לישיבת חיים ברלין. אולם מכיוון שעד אז היה בביתו, ולא הורגל למסגרת לימודית – כאשר חזר לביתו, בכה מאוד ולא היה מוכן לנסוע שוב לתלמוד–תורה.

הוריו הבינו לליבו, ומכיוון שאחד מחבריו בבית הכנסת למד בליובאוויטשער ישיבה, עלה בדעתם לשלוח אותו באופן זמני לישיבה החב"דית יחד עם חברו, וכך יהיה לו יותר קל לקבל את השינוי. כך למעשה הובילה ההשגחה העליונה את ר' אברהם לליובאוויטש, שם נשאר עד יומו האחרון.

בזכות הלימודים בישיבה החב"דית, הרוח החב"דית החלה לנשב בביתו של ר' אברהם. כאשר הגיע מהישיבה, חזר בהתלהבות על הסיפורים ששמע מרבותיו אודות רבותינו נשיאינו, ובפרט אודות הרבי ומופתים שונים שהתגלגלו באותן שנות בראשית. אמו, שהתמודדה עם הבעיות הבריאותיות של אחותו, וחיפשה להסיח את צרותיה בפני אדמו"ר חסידי, הבינה שהרבי מליובאוויטש הוא הכתובת הטובה ביותר עבורה.

היא התקשרה למזכירות הרבי וקבעה תור ליחידות. וכך, בלילה חורפי של חודש טבת, נכנסה כל המשפחה ליחידות אצל הרבי. במהלך היחידות פנה הרבי לאברהם הצעיר ושאלו מה הוא לומד? אברהם השיב כי הוא לומד בפרשת וישלח, והרבי שאלו – איזה סוג של מלאכים שלח יעקב לעשיו? אברהם ציטט את לשון רש"י, שמדובר ב"מלאכים ממש", והרבי קיבל את תשובתו.

לימים יאמר ר' אברהם שזו הפעם האחרונה שקיבל ציון 100 במבחן אצל הרבי, שכן בשנים הבאות כאשר הרבי שאלו בלימוד – גם כאשר השיב נכון על השאלה הראשונה, המשיך הרבי בשאלות נוספות, עד שהוא נתקע… בין אם משום שלא ידע, ובין אם משום שמרוב לחץ לא הצליח לענות…

יחס מיוחד לניצולת השואה

ברכותיו והדרכותיו של הרבי חיזקו את אמו, במיוחד לאחר שאביו – שמאורעות המלחמה הותירו אותו שבור בגופו וברוחו – נפטר בהיות הנער אברהם בן שתים עשרה, חודשיים בלבד לפני הבר מצווה שלו. לכל אורך הדרך, התייחס הרבי אל אמו באמפתיה מיוחדת. כאשר סיפרה לרבי על חוויותיה בתקופת השואה – דבר שארך זמן רב – האזין לה הרבי בתשומת לב רבה. הוא גם גילה רגישות רבה בכל פעם שהיא פרצה בבכי כשדיברה על מצבה החולני של בתה – אחד הנושאים המרכזיים שעלו בכל אחת מהיחידויות שהיו להם. ר' אברהם זוכר שפעם הרבי איחל לאמו בנוגע לאחותו, שהיא תהיה בעזרת ה' "א שיינע כלה".

שנים אחר–כך, כאשר היה כבר בחור ב–770, ואמו חיפשה שידוך לאחותו, הוא כתב בפתק לרבי, שיהי רצון שברכתו של הרבי שאחותו תהיה "כלה יפה", תממש. זמן קצר אחר–כך התממשה ברכת הרבי, והיא נהייתה כלה. בשבת לפני החתונה, שבת אויפרוף, הרבי התוועד. בשנים ההן הרבי לא התוועד בכל שבת, ור' אברהם הודיע לאמו שלא ישתתף באויפרוף כיוון שברצונו להיות בהתוועדות של הרבי; אולם לפני החתונה נכנסה אמו ליחידות אצל הרבי, ודיברה עם הרבי על כך, וכאשר יצאה, אמרה לו כי הבינה מהרבי שעליו להשאר לשבת אויפרוף…

באותן שנים, היה נהוג שכאשר יש שמחה משפחתית, ניגשים לרבי במהלך ההתוועדות ומקבלים בקבוק משקה עבור השמחה. ר' אברהם ניגש אל הרבי שבועיים לפני החתונה, ואמר ששבוע הבא תתקיים חתונת אחותו. הרבי הגיב ושאל: השבוע הזה, או שבוע הבא? ר' אברהם הבהיר שהחתונה תהיה בשבוע הבא, והבין שהשאלה נועדה לוודא שהוא אכן ימלא את רצון אמו וישתתף באויפרוף… באותו שבוע קרא לו הרב חדקוב למשרדו, ואמר לו: אני מבין שהשבת יתקיים האויפרוף של גיסך לעתיד. הרבי רוצה שתהיה שם…

בימי הקיץ עבדה אמו בקעמפ 'אמונה' שניהלה בת–דודתה מרת חוה העכט. פעם שמעה כי הלילה מתקיימת יחידות מיוחדת לעובדי קעמפ אמונה. למעשה זו הייתה יחידות למסיימות של בית רבקה ולמדריכות של קעמפ אמונה, אבל היא לא שמה לב לדקויות כאלה, והיא ביקשה להכנס ליחידות. בכניסה, מישהי העירה לה שהיחידות לא מיועדת עבורה… היא הייתה אשה עדינה מאוד, ונסוגה אחור. כעבור רגע, אותה אשה שהעירה לה, מיהרה בעקבותיה ואמרה שהרבי ביקש שתכנס…
כאשר עבר בערב פסח לקבל מצה שמורה מהרבי – העניק לו הרבי שתי חתיכות מצה עבור אמו. באחת השנים, זמן קצר לאחר שהרבי יצא עם 'מבצע נש"ק', שאלו הרבי במהלך חלוקת המצה: מה נשמע עם אחותך? כאשר השיב כי אחותו תהיה אצלם בחג הפסח, הביא לו הרבי חפיסת גפרורים (מאותם שיוצרו באותה שנה במיוחד בקשר עם מבצע נש"ק) באומרו: תביא זאת לאחותך, ואחר–כך נתן עוד חפיסת גפרורים עבור האמא.

לאמו היה אח ששרד את השואה, אך לאחרי המלחמה העדיף להשאר בפרנקפורט. הוא הצליח מאוד בעסקים, וכאשר שמע על מצבם הכלכלי הקשה, הציע להם לעבור לפרנקפורט, והוא יממן אותם. כאשר אמו סיפרה על כך לרבי, ושאלה אם לקבל את הצעת אחיה – השיב לה הרבי: כל עוד יש לך ילדים בבית – חס ושלום! אחר–כך, אם תרצי להצטרף לאחיך בגרמניה, זה כבר החלטה שלך… אבל כל עוד מדובר בילדים – חס ושלום!

פעם התלוננה אמו ביחידות, שאחותו לא אמרה את ברכת החודש. הרבי הגיב ואמר שמסתמא היא עשתה זאת כאשר לא ראית, בחדרה הפרטי. אחותו, שהייתה ביחידות, התרגשה מאוד מהתגובה של הרבי, שהגן עליה… ר' אברהם אהב לחזור על סיפור זה, ולהפיק ממנו את הלקח החינוכי – א. תמיד להביט על הילדים במבט חיובי. ב. לא לדחוק אותם לפינה, אלא לתת להם את האפשרות לצאת בכבוד ממצבים מביכים. ג. כאשר נותנים אמון בילדים, זה עצמו נותן להם כוחות להיות טובים יותר ולהצדיק את מה שאמרו עליהם.

השאלות של הרבי ביחידות

ר' אברהם עצמו זכה להכנס לרבי ליחידות בכל שנה סביב מועד יום ההולדת שלו. בדרך כלל, היה הרבי שואל אותו מה הוא לומד, ואז בוחן אותו בנושא הנלמד. ר' אברהם זכר כמה מהשאלות שהרבי שאל אותו, שכן, הרבי הצליח לבלבל אותו כמה פעמים… פעם אחת, כאשר למד פרק 'הכונס', שאל אותו הרבי על המשנה הדנה בשומר הנועל את הדיר שבו נמצאת הבהמה שעל שמירתה הוא מופקד, ואחר כך הוא נרדם – "האם הוא יהיה חייב במקרה שתתרחש פריצה אל הדיר והבהמה תיגנב במהלך הלילה".

"הוא יהיה פטור", ענה אברהם הצעיר תשובה נכונה. "אבל מדוע?", ביקש הרבי לדעת, והקשה: "במקום ללכת לישון הוא יכול היה לעמוד מבחוץ עם אקדח ביד, וכך הייתה נמנעת הגנבה". אברהם הצעיר שתק במבוכה. הוא שכח לגמרי ששומר איננו נדרש לעמוד על המשמר במשך כל הלילה.

בשנה שלאחר מכן שאל אותו הרבי שאלה דומה. היא הייתה קשורה למקרה שבו אפוטרופוס משקיע את כספו של היתום הקטן בקניית בהמה, ואז מגלים שהיא בעלת מום. האם הוא אחראי להשיב את ההפסד הכספי מכיסו הפרטי במקרה שהתברר שהייתה זו השקעה גרועה? "הוא חייב לשאת בהפסדים במקרה שמדובר במום חיצוני וגלוי, אך לא במקרה שבו התברר שלבהמה יש מום נסתר", ענה תשובה מדוייקת. ושוב הקשה הרבי: "למה? – אם לבהמה חסרות שיניים, זהו מום נסתר, אך האם לא היה עליו לפתוח את פיה של הבהמה כדי לבדוק אותה מראש?" שוב הסתבך ר' אברהם ולא ידע מה לענות.

מאוחר יותר הבין שהרבי בעצם שאל אותי את אותה שאלה כמו בשנה הקודמת – כלומר, שהתשובה הייתה תלויה באותו עיקרון – שבדיקת מומים נסתרים אינה בתחום אחריותו של האפוטרופוס.

הרבי גם גילה עניין בחייו האישיים, ושאל כיצד הוא מנצל את זמנו הפנוי. באחת היחידויות שאלו הרבי מה הוא עושה בשבת אחר–הצהריים? כאשר השיב שהוא הולך לפארק ומשחק עם חבריו – אמר לו הרבי: זה יום ארוך, ולצד המשחק עם החברים בפארק, אתה צריך להקדיש גם זמן ללימוד התורה.

באחת השנים, לקראת היחידות השנתית לכבוד יום ההולדת, הרגיש ר' אברהם שהוא לא יודע מספיק טוב את החומר הנלמד, ומאחר שידע כי הרבי יבחן אותו במהלך היחידות, הוא ניסה להתחמק מהיחידות. אמו, שמאוד רצתה שייכנס ליחידות, דיברה על כך עם מנהל הישיבה הרב מענדל טננבוים, והוא שכנע אותי להכנס ליחידות. לפועל, הרבי לא שאל אותו כלום באותה יחידות.

חודשיים לפני הבר מצווה שלו, נפטר אביו ע"ה. הרבי שיגר מכתב ניחום אבלים למשפחה, שלמעשה הלכה והתקרבה לחסידות חב"ד.

הנהלת הישיבה עודדה את התלמידים להגיע להתוועדויות של הרבי שנערכו בימות החול, ואף הכריזו על פרסים מיוחדים לתלמידים שישתתפו בהתוועדות. מכיוון שהיה צורך לנסוע בתחבורה הציבורית, והוא היה קטן מידי מכדי לנסוע לבדו, הוא שכנע את אמו להגיע איתו, וכך בעקיפין תרם גם להתקרבותה המהירה אל הרבי.

כאשר ר' אברהם סיפר על הקירובים שזכה לקבל – הוא הזכיר את דברי רבינו הזקן על הרגשתו של שפל–אנשים כאשר המלך מתכופף לעברו ומחבקו וכו'. כך, אמר ר' אברהם, הייתה התחושה בכל פעם שקיבלנו קירוב כזה או אחר מהרבי.

אוניברסיטה, או ישיבה?

למרות שלמד בליובאוויטשער ישיבה, ואף נכנס ליחידות מידי שנה ליום הולדתו – כשסיים את לימודיו בתיכון של ליובאוויטשער ישיבה, הוא לא החשיב את עצמו לחסיד חב"ד. זה היה קשור במידה רבה לגישה של מנהלי בית הספר, ששאפו להנחיל לתלמידים חינוך דתי ברמה גבוהה, אך לא ניסו ללחוץ עליהם להפוך לחב"דניקים.

אולם הרבי שם עליו עין, וכאשר נכנס בחודש אייר תשכ"ה ליחידות לקראת יום הולדתו השבע עשרה, שאל אותו הרבי בנוגע לתכניותיו לאחר שיסיים את התיכון. האמת היא שר' אברהם לא הקדיש לנושא מחשבה רבה. הוא פשוט חשב ליהנות מחופשת הקיץ, אך התבייש לומר זאת לרבי. בתגובה לשתיקתו, הציע הרבי: "יהיה זה רעיון טוב עבורך ללמוד במונטריאל בקיץ הקרוב".

ר' אברהם לא ידע מה לומר, ופשוט עמד בחדרו של הרבי ושתק. הרבי פירש את שתיקתו כהסכמה, ובהתאם לכך אמר: "טוב מאד. אם כך נדאג לבצע את כל התיאומים עבורך. כל מה שיהיה עליך לעשות הוא לאסוף את הניירת מהמזכירות".

כך מצא את עצמו במונטריאול במשך הקיץ. באותה יחידות דיבר איתו הרבי גם בנוגע לשנה הבאה: "בנוגע לשנה הבאה, האם תעדיף להמשיך ללמוד בישיבה במונטריאל, או בניו ג'רזי?" אלו היו הישיבות של חב"ד באמריקה בעת ההיא. ר' אברהם בחר במונטריאול, ונשאר שם כל אותה שנה.

בשלהי ניסן תשכ"ו, לקראת יום הולדתו ה–18, נכנס ר' אברהם ליחידות, ובפתק שכתב הודיע לרבי כי הוא מעוניין להפסיק את לימודיו בישיבה, מאחר שאמו מעוניינת שילך ללמוד באוניברסיטה. לימים סיפר כי יותר משהדבר היה נוגע לאמו, זו הייתה בחירתו בעת ההיא. אולם הרבי סבר שעדיף יהיה עבורו להמשיך ללמוד במונטריאל. וכפי שהוא ניסח זאת, "בנוגע לעתיד – יהיה זה דבר נכון, ודבר ראוי, ודבר שהוא טוב במאוד מאוד, שתחזור ללמוד במונטריאל".

ר' אברהם קלט את המסר, ופעל בהתאם להמלצת הרבי. לימים סיפר, כי למרות שנטייתו הייתה ללמוד באוניברסיטה – הוא קיבל את דברי הרבי מאחר שספג את אמונת הצדיקים של אמו, והאמין באמת ובתמים שהרבי יודע מה הכי טוב עבורו. הוא נשאר איפוא עוד כמה שנים במונטריאל.

באותה יחידות שאל ר' אברהם את הרבי האם עליו להתחיל להניח תפילין רבינו–תם. באותם ימים לא היו מניחים תפילין רבינו–תם בבר מצווה, אלא לקראת גיל 18 נהגו לשאול את הרבי. הרבי ענה לו: בנוגע לרבינו תם, זה דבר נכון לעשותו.

מכיוון שהיחידות התקיימה כמה שבועות לפני יום ההולדת, שאל ר' אברהם מתי עליו להתחיל בזה, והרבי השיב: רבינו תם לא קשור עם יום ההולדת. מיד כשתוכל להניחן בכל יום – תתחיל להניחן. ואכן, ר' אברהם החל להניח מיד למחרת והלאה.

בסיום היחידות, כאשר ר' אברהם החל לפסוע לאחוריו, עם הפנים לכיוון הרבי כנהוג – הגביה הרבי את ידו, ואמר: והעיקר הוא שיעבוד הלב והמוח!

מכיוון שלא הגיע מבית חב"די, לא הקפיד ר' אברהם על גידול זקן. חבריו בישיבה ניסו לשכנעו להתחיל לגדל זקן, אך ללא הצלחה. רק לקראת פסח תשכ"ח החליט שמימי הספירה ואילך לא יגלח את זקנו. לאחר חג הפסח, כאשר נכנס ליחידות, כתב לרבי שקיבל על עצמו לגדל זקן. לא הייתה זו החלטה קלה עבורו, והרבי שהכיר בכך איחל לו בלשון הזאת: "שההחלטות הטובות שלך ירדו לפועל ללא קשיים מיותרים, ותוסיף כהנה וכהנה".

בשלהי תשכ"ח סיים את לימודיו במונטריאל, והחל ללמוד בישיבת תומכי תמימים המרכזית ב–770. הרב ישראל ג'ייקובסון, שייסד בעת ההיא את ישיבת 'הדר התורה' לחוזרים בתשובה, זיהה את הפוטנציאל הרב של ר' אברהם, וביקשו ללמד בחורים חוזרים בתשובה. כאשר כתב על כך לרבי לקראת היחידות, בירכו הרבי בברכה מיוחדת שיהיה לו נחת מהתלמידים והמושפעים שלו. בהמשך השנים לימד גם במכון חנה, שם התמקד בלימוד השיחות של הרבי על רש"י, והצטיין בבהירות בה הצליח להעביר את הנושאים המורכבים.

לאורך השנים עוררו הרבי להתחזק בלימודים, ופעם התבטא כך: "בחור ישיבה – לכל לראש צריך ללמוד תורה בשקידה והתמדה". בהזדמנות אחרת, כאשר ביקש את ברכת הרבי לעניין מסויים, אמר לו הרבי: העצה לזה, כפי שאדמו"ר האמצעי כותב [בהקדמה לאחד מספריו], שיהיה לך בראש עניין בחסידות, כך שתוכל לחשוב עליו לפני התפילה ובמהלך התפילה, ואז התפילה תהיה יותר בחיות, וכל היום יהיה עם יותר חיות.

הדרכה מהרבי בתקופת השידוכים

לאורך כל התקופה הזו חש ר' אברהם שהרבי דואג לו. כאשר התחיל להתעניין בשידוכים, העניק לו הרבי את ברכתו שימצא שידוך מתאים, ואף נתן לו עצות שהיו לו לעזר. הרבי אמר שבחורים לפעמים מאוד בררנים, וברגע שהם מבחינים בחיסרון כל שהוא, יש להם נטייה לדחות בחורה שעשויה להיות בת זוג מתאימה. "אל תמהר לאמץ עמדה שלילית ביחס למישהי", הזהיר אותו הרבי. "הבט בעין חיובית", אמר, "ותראה את המעלות שישנן, ואת אלו שיתפתחו במשך הזמן".

בשנת תשל"ה נסע ללמוד בישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד, ושם הוצע לו השידוך עם רעייתו תבלחט"א מרת ידידה תחי' ממשפחת ר' משה ותבלחט"א עוזית שניאורסון. לאחר השידוך, ניגש אחד מחשובי החסידים לר' משה וגילה לו כי לפני כמה שנים כאשר חיפש שידוך לבתו, ובמהלך יחידות אצל הרבי הזכיר כמה שמות של בחורים – התבטא הרבי על ר' אברהם שהוא "בעל כשרון".

בתשרי תשל"ו הגיעה כלתו לקראון הייטס, ולאחר שמחת תורה נכנסו ליחידות לקראת החתונה. יום ההולדת של רעייתו חל בט"ו חשון, ור' אברהם הסתפק האם להזכיר בפתק את יום ההולדת, מאחר שזמן קצר לפני כן הודיע הרבי על הפסקת היחידויות בקשר עם יום ההולדת, ואף אמר ברור שכל אלו שיש להם יום הולדת בשנה זו – הרי הוא מעניק להם את ברכתו כעת, ושלא יכנסו עוד ליחידות. הרבי אף התייחס לכאלה שינסו להתחכם ויזמנו תור ליחידות מסיבה אחרת, וכאשר ייכנסו ליחידות יבקשו ברכה ליום ההולדת – ואמר בחריפות: כיצד אתם מגיעים לבקש ברכה, כאשר אתם פועלים נגד ההוראות שלי?!

ר' אברהם התייעץ על העניין עם המשפיע שלו, שסבר כי הוא יכול בהחלט להזכיר את יום ההולדת, כיוון שהם באמת נכנסים ליחידות כחתן וכלה, ואין כאן שום ניסיון להערים ח"ו. כאשר נכנסו ליחידות, שאל הרבי את רעייתו אם היא מדברת אידיש, וכאשר השיבה בשלילה – פנה אליה הרבי בלשון הקודש, ואיחל לה 'שנת הצלחה' ליום ההולדת, ובפרט בנוגע לענייני החתונה.

חתונתם נערכה בר"ח אדר שני בארץ ישראל. בשבת לפני החתונה עלה ר' אברהם לתורה ב–770 כנהוג, ובמוצאי שבת ביקש להספיק לקבל את ברכת הרבי לפני הטיסה, והמתין שהרבי יצא מ–770 לביתו. החתונה התקיימה ביום שלישי, ור' אברהם חשב לעצמו שאם יפסיד את הטיסה של מוצאי שבת, הוא עדיין יכול להספיק לטוס בראשון בלילה… הוא המתין בכניסה ל–770, וכאשר הרבי יצא מחדרו והבחין בו, ותוך כדי שהוא מניח את ידו על המזוזה, איחל לו: סע לבריאות, ושהחתונה תהיה בשעה טובה ומוצלחת. הוא הגיע לשדה התעופה ברגע האחרון, וכאשר הפקידים הבינו שמדובר בחתן – הניחו לו לדלג על כל הביקורות והעלו אותו ישר למטוס…

כמה חודשים לאחר החתונה, חזרו הזוג הצעיר לקראון הייטס, וביתם הפך לסמל של הכנסת אורחים. על מצבתו נכתב "ביתו פתוח לרווחה". ידידו הרה"ח ר' מיכאל זליגסון, שדיבר בעצרת ה'שלושים', הדגיש כי שמותיו של המנוח מורים על מידת החסד, הן אברהם כאברהם אבינו בשעתו, והן מיכאל כמלאך מיכאל שמידתו מידת החסד.

בעסקנות הציבורית

לאחר שיחתו הידועה של הרבי באחרון של פסח תשכ"ט, נגד גל העזיבה של יהודים משכונת קראון הייטס, התגייס ר' אברהם לפעילות החב"דית בנושא. יחד עם בחורים ואברכים נוספים, הם קיבלו מהעסקנים רשימה של יהודים שחושבים לעזוב את השכונה, והחלו לעבור בית בית כדי לשכנע אותם להשאר בשכונה.

לאחר נישואיו עבד ר' אברהם במשרדי וועד הקהל של שכונת קראון הייטס. שנה אחת, במוצאי חג השבועות, לאחר שקיבל כוס של ברכה והתכוון להמשיך הלאה, הביט הרבי על בקבוקי המשקה, לקח את אחד הבקבוקים והושיט לר' אברהם באומרו: זאל זיין פארן גאנצן קאנסל [שיהיה עבור כל הוועד].

באותן שנים העירייה חילקה את העיר ל–32 מחוזות, ובכל מחוז הוקם וועד מקומי של בתי הספר, בו נבחרו תשעה חברים. לחברי הוועד המקומי הייתה השפעה רבה על התנהלות בתי הספר במחוז, כולל מינוי מנהלים וסגני מנהלים לבתי הספר הציבוריים במחוז. למרות שהיהודים לא שולחים את ילדיהם לבתי הספר הציבוריים, כאזרחים שוויי זכויות הייתה להם זכות הצבעה לוועד המקומי, והם ניצלו זאת כדי להכניס נציג מטעמם. עסקני השכונה ביקשו מר' אברהם להציג את מועמדותו, ולאחר שקיבל את ברכת הרבי – שהתבטא "זכות הרבים מסייעתו" – נבחר לחבר בוועד המקומי. במסגרת תפקידו זה הצליח ר' אברהם לסייע ליהודים רבים לקבל משרה בבתי הספר הממלכתיים, ומלבד הסיוע בפרנסתם – זה עזר מאוד לילדים היהודים שלמרבה הצער למדו שם, שיקבלו תמיכה בענייני היהדות, ככל שניתן במסגרת זו. באותן שנים היה יהודי אחד שכתב לרבי שהוא מחפש משרה בבית ספר ציבורי, ומאחר ששמע שאחד מחסידי חב"ד חבר בוועד, הוא מבקש מהרבי לסייע לו. הרבי הפנה את הבקשה לחברי המזכירות, שהעבירו את הבקשה לר' אברהם, שכמובן השתדל לסייע וב"ה הצליח לסדר לאותו יהודי את המשרה המבוקשת.

כאשר הרבי דיבר על "רגע של שתיקה" בבתי הספר הציבוריים, ביקש ר' אברהם להעלות את הנושא על סדר היום בישיבת הוועד המקומי. למרבה הצער, הדבר נודע לתקשורת, ששלחה נציגים לאסיפה, ובעקבות פרסום הדברים – קיבלו חברי הוועד מכתב אזהרה מעורך הדין של משרד החינוך המרכזי, שהנושא הזה אינו בסמכותם, ואין להם אפשרות לקדמו…

'חזרה' ותרגום השיחות של הרבי

ר' אברהם היה נחבא אל הכלים, אבל ידידיו הקרובים ידעו כי מדובר בחסיד למדן עם בקיאות נפלאה בכל חלקי התורה. הרב אברהם גרליצקי סיפר איזה תענוג היה לשמוע את ה'חזרה' שלו על שיחות הרבי, שהייתה בהירה ומדוייקת.

במהלך השנים הצטרף ר' אברהם לצוות שתרגם סימולטנית את שיחותיו של הרבי בהתוועדות. מלבד השליטה המלאה בשתי השפות – אידיש ואנגלית – היה צורך בריכוז מוחלט, וכפי שר' אברהם היה מתבטא שבאותן שעות לא היו לו 'מחשבות זרות'… באחת ההתוועדויות, ר' אברהם היה המתרגם היחידי, והוא תרגם את ההתוועדות כולה. בהזדמנות אחרת, המתרגם לעברית לא הגיע, ור' אברהם מילא את מקומו בהצלחה…

את מלאכת התרגום החל בערך בשנת תש"מ, והמשיך בכך עד ההתוועדות האחרונה של הרבי בימות החול, בט"ו בשבט תשמ"ח. בנותיו זוכרות עד היום את הפריבילגיה המיוחדת שהייתה להן לשבת לידו בחדר של המתרגמים, בתנאי שתהיינה בשקט מוחלט כל ההתוועדות…

והחי יתן אל לבו

גיסו, הרב יהושע שמעוני, שהתארח רבות בביתו של ר' אברהם, פרסם וידאו עם מסר חינוכי שלמד מר' אברהם. הוא סיפר, שבכל פעם שהגיע להתארח בבית משפחת פלינט עם אחד מילדיו – ר' אברהם היה מתעניין באיזה פרק גמרא אוחז האורח הצעיר, וצולל איתו לעומקה של סוגיה.

הדבר עשה רושם גדול על הילדים, שהרגישו כי המארח מתעניין בהם באמת ובתמים, ולא שואל רק כדי 'לצאת ידי חובה'. ואכן, תחושה זו הותיר ר' אברהם אצל כל מי שבא איתו במגע. כל מי שדיבר איתו, בכל נושא שהוא, הרגיש את החשיבות שר' אברהם מעניק לו באמת ובתמים.

בשבוע שעבר, כאשר הגעתי לביתו לראיין את בני משפחתו, סיפרו לי בנותיו על הנוכחות החזקה של אביהם בחייהם. "אבא החדיר בנו שהעיקר זה ההתקשרות לרבי, לימוד תורתו ופעילות במבצעים. כל שאר הדברים, יכולים להיות טובים ויפים, אבל הם מתגמדים ליד העניינים של הרבי".

הברכה המופלאה שהוסיפה שנות חיים

לפני ארבע שנים התגלה אצל ר' אברהם גידול בלבלב. בירור קצר אצל רופאים הבהיר כי גידול באיבר זה הוא מהמסוכנים ביותר, וכי תוחלת החיים ל"ע של חולים במחלה זו היא ששה חודשים בלבד. התחושות היו קשות ביותר. ההרגשה הייתה של רעם חזק ביום בהיר.

הרופאים לא איבדו זמן יקר, וקבעו תור לניתוח שאולי יאט את קצב הגידול. בדיקה קצרה בלוח השנה העלתה שתאריך הניתוח 'נופל' על יום שישי ט' באייר.

במוצאי שבת, ששה ימים לפני הניתוח, ארגנו ילדיו סעודת 'מלווה מלכה', שהייתה גם מעין 'סעודת הודיה', כדי לבטא את האמונה בבורא עולם ומנהיגו שהכול יתנהל על הצד הטוב ביותר. במהלך הסעודה, כל אחד מהילדים העניק לו דבר–מה כסגולה לבריאות שלימה. בתו חיה רחל, הזכירה שפעם הלכה איתו לחלוקת הדולרים, והרבי העניק לה דולר עם ברכה שיאיר מזלה. היא העניקה לאביה את הדולר, וציינה כי היא מעבירה אליו את ברכתו הייחודית של הרבי, בהתאם לידוע שכאשר נר מדליק נר, לא נגרע מאום מהנר הראשון. בתו הוסיפה והסבירה, שהיות והברכה ניתנה על הדלקת נרות, הרי היא מוסרת בלב שלם את הדולר ואת הברכה, ובוודאי הדבר לא יגרע ממנה…

כל הנוכחים בחדר התרגשו מאוד. ר' אברהם נזכר ברגעים בהם עמדו לפני הרבי, את פניו של הרבי והבעתן, את מילותיו הקדושות, והדבר חיזק את רוחו.
הבטה חטופה על שטר הדולר, הותירה אותו בהלם מוחלט: ט' באייר. בדיוק אותו תאריך בו נקבע הניתוח…

ברגע אחד, הוא חזר אחורה 28 שנה, אל אותו ט' באייר תשמ"ט, בו קיבל את הדולר המדובר. וכך סיפר בזמנו בראיון לבית משיח:

"היות שאת מקום מגורנו קבענו בשכונת קראון הייטס, מצאתי את עצמי בהזדמנויות רבות זוכה לעבור במעמד 'חלוקת דולרים', ומקבל מהרבי דולר וברכה. כל אימת שנקרתה בפני הזדמנות או כאשר חשתי צורך, הייתי מצטרף לתור וזוכה לדולר של הרבי בצירוף "ברכה והצלחה".

באחד מימי ראשון של חודש אייר תשמ"ט, עשיתי את דרכי בשעת צהריים מוקדמת ל–770 כדי לזכות לקבל דולר. בדרך, בהשגחה פרטית, פגשתי את אחת מבנותיי, חיה רחל שמה.

בתי זו הייתה אז בת שמונה שנים, ובדיוק באותה שעה סיימה את לימודיה ב'בית רבקה' והייתה בדרכה הביתה. הצעתי לה להצטרף איתי לחלוקת דולרים. בתחילה היא מיאנה ולא רצתה; אך שכנעתי אותה להצטרף אלי. וכך המשכנו שנינו לעבר 770.

לאחר המתנה בתור הארוך, עמדנו בפני פניו הקדושות של הרבי, וזכינו לקבל דולר וברכה. בתוך שניות מצאנו את עצמנו מעבר למפתן הדלת.
אלא שאז נקראנו חזרה… לא הבנו במה מדובר, אך ראיתי שהמזכיר הרב גרונר מבקש שנחזור חזרה לאור בקשתו של הרבי. הייתי מופתע. באותן חלקיקי שניות עד שנעמדנו בשנית מול פני הדרת קדשו, חשבתי מה יכולה להיות הסיבה שהרבי רוצה לראותנו בשנית. מעולם קודם–לכן לא קרה לי כדבר הזה…

כשהתייצבנו לפני הרבי, פנה אלי הרבי ושאל כשהוא מצביע על בתי: "היא מדליקה נרות שבת?" הייתי מופתע מהשאלה. מדובר בילדה חב"דית שגדלה על ברכי הנש"ק. בוודאי שהיא מדליקה! התבלבלתי לרגע. מי שהשיב אותי לקרקע המציאות היה הרב גרונר שחזר על שאלתו של הרבי: האם בתך מדליקה נרות שבת?

עניתי כמובן בחיוב. בשלב זה אורו פניו של הרבי, והוא העניק לילדה דולר נוסף וביקש שתניח אותו לצדקה לפני הדלקת הנרות, ובירך אותה שיאיר מזלה.

יצאנו שנינו יחד מ–770, נרגשים ותמהים גם יחד. עוד זמן רב התחבטתי ודשתי ביני לבין עצמי באותה סיטואציה. הרי בתי זו, חיה רחל, עברה כבר פעמים רבות במעמדים של חלוקות דולרים, פעמים איתי ופעמים עם רעייתי, ואף פעם הרבי לא שאל את השאלה הזו. ידעתי שיש דברים בגו.

28 שנה אחרי, כולם היו פעורי פה. אצל הרבי אין מוקדם ומאוחר, נבואה ממש; לפני עשרים ושמונה (כח) שנה בתאריך זה, הרבי קורא לי שוב, ומדבר איתי. הרבי הרי יכול היה לשאול את הילדה בעצמה כפי שעשה פעמים רבות; הרבי גם היה יכול לשאול אותה בהזדמנויות רבות בהן עברה קודם לכן; אך הרבי העדיף לשאול אותה שאלה זו רק באותו יום דווקא. הרגשתי שבכך הוא מאיר את מזלי. ידעתי שברכתו של הרבי מלווה אותי".

•

בניגוד גמור לכל הסטטיסטיקות – ר' אברהם עבר את הניתוח בהצלחה, וחי עוד כמעט ארבע שנים, בהן הספיק לחתן עוד בת, ולרוות נחת מעשרות צאצאיו כן ירבו.
לפני כשנה חלה בקורונה, ולמרות שהצליח להחלים ממנה, הוא נחלש מאוד, ובכ"ו טבת השיב את נשמתו ליוצרה, והוא בן 72 שנה.

הוא הותיר אחריו יבדלחט"א: רעייתו גב' ידידה תחי' (לבית משפחת שניאורסון), ילדיו: גב' שבי לאזאר – קראון הייטס, גב' מלכי לנג – קראון הייטס, גב' דבורה לאה פלינט – קראון הייטס, גב' חני מינקוביץ' – קראון הייטס, גב' מושקא גרינפלד – קראון הייטס, גב' שיינא לייבוביץ' – קראון הייטס, גב' שרי קנבסקי – קראון הייטס, גב' הינדה פלינט – קראון הייטס, גב' שפרינצה בלטר – קראון הייטס, גב' פריידה פלינט – קראון הייטס, ר' יעקב פלינט – קראון הייטס, ר' מנחם פלינט – קראון הייטס וצאצאים רבים מקושרים בלו"נ לרבי מלך המשיח.