"שנת הקורונה איתגרה את עולם הזמרה והשמחה"

מנחם זיגלבוים, בית משיח

את ר' מנדי ג'רופי, אני מכיר מאז שהיינו יחד בשנת ה'קבוצה', או כפי שקראנו לה 'קבוצת יחי', שכן הייתה זו שנת תשנ"ג, שנה שבה שרנו כמעט כל יום לפני הרבי 'יחי אדוננו'. הפעם הבאה בה נפגשנו, כמדומני, הייתה בחתונה שלי, לפני עשרים וחמש שנה. אינני זוכר אם היה אז בחור או אברך טרי, אבל כבר אז ידע לשמח לבבות ולתת אווירת שמחה שהקיפה את כל המוזמנים.

נדמה לי שקולו הנעים והרך לא השתנה מאז, למרות השנים שחלפו. פה ושם נפגשו דרכנו, גם בחתונות של חברים ואפילו בחתונות ילדי החברים… תמיד מאיר פנים, תמיד לבבי, כשבכל פעם הוא מפיק רעיונות חסידיים.

הפעם האחרונה שדיברנו, הייתה לפני כמה חודשים, אחרי שהפיק לאור את הקליפ המושקע "כי רגע באפו". לא יכולתי להתאפק אז והתקשרתי להחמיא. הוא לקח ניגון חסידי אותו חיבר החסיד ר' אברהם ליסון ע"ה למילים "כי רגע באפו חיים ברצונו", וצילם זאת. קליפ חסידי, מלא תשוקה וגעגועים, כמו משלים את 'פירוש המילות'. ערגה, מתיקות, נשמה עמוקה – אבל בלי עצב. רק עומק.

השבוע התקשרתי אליו שוב וביקשתי ממנו לסכם את השנה האחרונה, מאז פורים תש"פ ועד היום – שנת הקורונה, אם ניתן לקרוא לזה כך. חתונות נדחו, צומצמו; חנויות מוסיקה נסגרו וכמעט אין למי להפיק שירים חדשים. הכול וירטואלי. ביקשתי לשמוע ממנו כיצד עברה עליו השנה האחרונה כ'בעל מנגן' חסידי.

"זו שנה הכי בלתי צפויה", משיב ר' מענדי לאחר הרהור ממושך. הוא מחפש את המילים מאיפה להתחיל לסכם את השנה הלא–פשוטה הזאת שלמעשה לא הסתיימה. "אם היו אומרים לנו לפני שנתיים שהיינו צריכים להיות במקום הנוכחי, לא הייתי מאמין. זה היה דמיון. אני מדבר כמובן על כל הסיטואציות הללו שאינני יודע איפה אני מופיע, איזו חתונה היום, ומתי החתונה תתקיים מחר, האם בערב או בצהריים… מהבחינה הזאת – זו הייתה שנה מפתיעה, לא–צפויה כלל.

"יש כמובן את כל הסיטואציה בה לחתונות של ימינו לא מגיעים כמעט אנשים, שלא לדבר על כך שכאשר יש סגרים, הכל מתבטל כמעט ברגע האחרון, או לחילופין נערך בחשאיות כגנבים בלילה. זה משהו שלא חלמת שיכול להיות בכלל.

"מה שנשאר בעצם, זה החתונות, כל שאר האלמנטים במוזיקה החסידית – התבטלו כמעט לחלוטין. לא הופעות, לא שמחות בית השואבה, גם לא אולמות שמחה מלאים במעגלי רוקדים המפזזים לכבוד חתן–כלה".

אשאל זאת הפוך: אם לא הייתה הקורונה, מה היית מספיק מבחינה מקצועית בשנה הנוכחית?

"כשאני חושב על כך, מבחינה מסויימת זה 'הפוך על הפוך'. פתאום אני מבין שהיה לי יותר זמן להשקיע בפרוייקטים מוזיקליים. דיברנו הרגע על 'כי רגע באפו' זה שיר שכבר הולך איתי שנתיים ולא הגעתי לשלב הביצוע מחוסר זמן. כעת, דווקא בגלל המצב, יכולתי לסיים את המלאכה אפילו מהבחינה של צילום ולא רק הקלטה. בעבר היו הרבה פרויקטים שנתקעו, ולו משום הסיבה שכשאתה מופיע ברציפות כל ערב בחתונה, הגרון פחות בכושר. כעת, כשיש ימים פנויים, זה יותר מאפשר להיכנס לאולפן ולשיר. גם החברים הנוספים שהשתתפו בקליפ פנויים יותר, ולו בגלל הסגרים שמפנים יותר זמן להגיע לאולפנים".

ההתרגשות לשיר בחצרות קדשנו

שנת הקורונה, כאמור, טמנה בחובה הרבה הפתעות, שינויי תכניות לא צפויים, ועוד. כשרואים את המכלול, אי אפשר שלא לחוש ביד ה' המכוונת את העולם. בפיו של ר' מענדי ג'רופי כמה מקרים מעין אלה בהם נכח השנה:

"דווקא השנה זכיתי לנסוע לכינוס השלוחים שהתקיים בשלהי חודש חשוון. המארגנים ביקשו ממני לשיר במוצאי שבת ולהיות נוכח בכינוס בבוקרו של יום ראשון, אולם ביום שני כבר תוכננה לי חתונה. משום כך לא יכולתי להגיע לכינוס השלוחים. אמרתי למארגנים שמבחינת הטיסות זה לא מסתדר.

"אחרי כמה ימים חזרו אלי ואמרו 'מענדי, תנסה אולי בכל זאת'. ואז אני מתקשר למחותן בחתונה שהייתה אמורה להיערך ביום שני, יהודי בעל השפעה ציבורית רחבה, והוא אומר לי 'אוי, שכחנו לעדכן אותך שהעברנו את החתונה למתכונת מצומצמת יותר. אני לא רוצה לקחת סיכון, ובפרט שאני איש ציבור'… תכנית החתונה נפלה, ואני זכיתי להופיע בכינוס השלוחים בפני כשלוש מאות שלוחים ועוד רבים דרך ה'זום'".

אם אני לא טועה, זה היה אחרי ש–770 נפתח מחדש אחרי תקופה היסטורית בה היה סגור…

"נכון, זה היה כמה חודשים אחרי ש–770 נפתח".

היתה לזה משמעות מיוחדת בעיניך?

"תראה, עצם ההופעה ב–770, היא דבר גדול בעיניי. חשבתי לעצמי שזו הזדמנות שלא היתה לי אף פעם. כל הזמן חשבתי כמה הרבי דיבר על המושג שזה שהקירות ב–770 זה של נשיא הדור, שהוא נמצא פה, הלימוד והתפילות שלו. אמרתי לעצמי שאני עומד להיות במקום העוצמתי הזה שאפילו הקירות מדברים בו, ולשיר. הייתי חייב לעשות איזושהי הכנה נפשית לעניין הזה.

"כשעמדתי שם על הבמה ושרתי 'צמאה לך נפשי כמה לך בשרי', ראיתי לנגד עיניי את הבמה כשעליה נמצא הרבי ומעודד את השירה עם ראשו הקדוש".

דמות חסידית אוטנטית בקליפ מודרני

הקליפ "כי רגע באפו", כאמור, הוא בעצם נעימה חסידית שהיה החסיד הישיש ר' אברהם ליסון מנגן בחלקים מתפילתו. דמותו החסידית–ציורית מוכרת לרבים מאנ"ש חסידי חב"ד, כמו גם השתפכות הנפש שלו בעת תפילותיו רוויות הגעגועים.

ר' מענדי ג'רופי, שהיה בן בית אצלו במשך תקופה, החליט לאחר פטירתו לפני כשנה, להקליט את השיר באופן מקצועי ולצלמו גם יחד, אך מבלי לאבד את האוטנטיות החסידית שלו. ואכן, הקליפ המרשים לו שותפים גם בעלי המנגנים החסידים: אחיו ר' ישראל ג'רופי, ר' יוני שלמה, ר' שמחה פרידמן ר' נמואל הרוש יחד עם ה'ציור החסידי' ר' יענקל' לרנר – מגישים שיר שהוא תפילה, או בעצם תפילה שהיא שיר.

בוא נתחיל מהסוף: איזה תגובות קיבלת? זו הרי לא יצירה רגילה…

"'כי רגע באפו' זו אמירה חסידית. התגובות שקיבלתי היו מרגשות, חלקן בסגנון 'תביאו לנו עוד ועוד מהאווירה הזאת'. אני יכול לעבור פה על ההודעות שקיבלתי ולהקריא לך, רובן ככולן בסגנון: 'תעשו עוד דברים כאלה', 'זה פשוט היה גישמאק', 'החזרת אותי לסדר ניגונים בישיבה', 'בשבת אנחנו מנגנים את זה'. אחד השלוחים בעולם כתב: 'הוצאת אותי מהשיממון שלי'…

"מצד אחד זה הכי חסידי, אבל זה 'עובר מסך' בצורה הכי עכשווית, כדי שיגיע גם אל לבם של כאלה שלא גדלו על 'סדר ניגונים' חב"די. בהחלט שמחתי לקבל את התגובות הללו, שכן בתחילה חששתי כיצד זה יתקבל. במושגים של היום, שיר אמור להימשך כשלוש דקות, מקסימום שלוש וחצי דקות; יותר מכך כבר אין סבלנות להקשיב. ואילו הקליפ הזה נמשך שש דקות!"

ר' מענדי ג'רופי נכנס לעניין הזה באופן רגשי. הוא לא הסתפק בפחות משנים–עשר כלי מיתר, הקלטה באולפנים הכי טובים, בצילום ובבמאי הכי טוב שהכיר, שלא לדבר על ר' מוישה לאופר שגוייס למלאכת העיבוד.

למה השקעת בזה כל כך הרבה, רק כי היית בן בית אצל ר' אברהם ליסון?

"אכן זכיתי להיות בן בית אצלו. היה לנו קשר מאוד קרוב. כשאבא שלי התקרב לחב"ד, הוא היה לי חבר כאח. מלבד זאת, אני מאוד אוהב את הניגון הזה.
אני חושב שהניגון הזה הוא ממש 'פירוש המילות', וזו מחמאה גדולה…

"כששלחתי את זה בפעם הראשונה למשה לאופר על מנת שיעבד את זה, הוא חזר אלי ואמר ממש כך: 'זה כזה פירוש המילות, יותר מדוייק מזה לא שמעתי'…
"זה מראה שהמוזיקה החסידית האותנטית לא נס ליחה, עם כל האמצעים האלקטרוניים שיש היום. אני חושב שאפשר להחדיר את הניגונים גם בדור שלנו. כמובן שצריך להביא את זה בגדרים שהציבור מכיר: סאונד טוב, מוזיקה מקצועית. כן, בהחלט יש לנו חובה גדולה לעשות את זה".

אני חושב שאפשר להרגיש את ר' אברהם ליסון בקליפ הזה. מי שהכיר אותו, לא יכול שלא לראות אותו בניגון הזה…

"הוא בהחלט היה מודל–תסריט שלי, ממש מה שראיתי בסדר היום שלו, יוצא על האופניים בבוקר, הולך למקוה, מאריך בתפילה, עושה הכנות, חוזר חסידות וכולי. גילמתי אותו בדמות הכל כך מיוחדת ומרתקת של ר' יענקל לרנר, המעניק פרשנות חסידית כל כך חיה לשיר ולמילים".

אתה מתכוון להמשיך עם הקו הזה?

"בהחלט. על הכוונת שלי לעשות פרויקט מאוד גדול, עם מספר זמרים חבד"ים מהעולם, אולם זה עדיין בשלב שאי אפשר להרחיב"…

כמה ימים לאחר מכן הלכתי בתחושה 'איפה אני נמצא בכלל'…

כאן מתפתח שיח מעמיק יותר על הניגון החסידי הישן בעידן המודרני.

"אני מופיע הרבה שנים, ואני לא 'סופר סטאר'" אומר ר' מענדי ג'רופי. "אנשים מבקשים שאביא להם שמחה חב"דית פנימית, שמחה אמיתית. אנשים לא אומרים לי 'איזה קול מיוחד יש לך', אלא בעיקר מדברים על היכולת להביא שמחה פנימית יהודית אותנטית. וזה באמת מה שאני משתדל להפיץ".

איך באמת אתה מגדיר שמחה יהודית אותנטית?

"שמחה יהודית זה משהו שמדבק. אתה בא 'רק' להגיד מזל טוב באירוע, אבל אתה לא יכול להישאר שווה נפש לשמחה, ואתה נכנס למעגל… השמחה פורצת את הגדר שלך, ואתה מוותר על איזור הנוחות שלך ונסחף אחריה… אינך יכול להישאר אדיש אליה. מצד שני – היא נשארת במתכונת שלה, ולא מאבדת עשתונות; לא נהיית המונית–פראית.

"בנוסף לעובדה שאני מתעסק בשירה כללית, הקשר שלי למוזיקה הוא דרך ניגוני חב"ד. אצלנו בבית גדלנו רק על ניגוני חב"ד ולא על דברים אחרים. תמיד כשמגיע השיח הזה על המוזיקה החסידית–יהודית, אני מדבר על העוצמה שיש בניגוני חב"ד, ועל כך שזכינו בחב"ד שיש לנו כזה אוצר…"

תראה, יש היום מוזיקה יהודית, שהדור הצעיר טוען שהיא נוגעת לו בנפש. מוזיקה שמשמיעים אותה גם במוסדות חב"ד למשל…

"נכון, זו הסיבה שנכנסתי לפרוייקט של 'כי רגע באפו' באופן הכי בהול. לא פעם הופעתי באירועים של חב"דניקים, כמו בר מצוות, והילדים חברי החתן אומרים לי 'אנחנו לא רוצים ניגוני חב"ד, תשמיע לנו את זה ואת זה'… עם השנים המצב באמת הלך והתרחק.

"זו אחת הסיבות שנכנסתי לפרויקט של 'כי רגע באפו'. זה פרוייקט יקר מאוד ואין לי ממנו שום רווחים. המטרה שלי הייתה להנגיש בכלים מודרניים מוזיקה שנכנסת היישר אל הלב, לא פחות מאשר מוזיקה 'יהודית' עכשווית. יש לי רצון עז להטמיע בחזרה את הניגונים האוטנטיים באיכויות שהדור הזה מכיר. וזה בהחלט עובד.

"אני רוצה לספר לך משהו: לפני כמה שנים קיבלתי קובץ דיגיטלי ובו שיר שר' יואל כהן מנגן בו בעת התוועדות עם תלמידי התמימים; כזו דביקות ועריבות… כמה ימים לאחר מכן עוד התהלכתי בתחושה כזאת של 'איפה אני נמצא בכלל'… עם איזו מוזיקה אני מתעסק, עם מה אני חי… זה ניגון שבאמת רומם אותי. אמרתי לעצמי שאני חייב באמת להיכנס בחזרה לעולם של הניגונים ולהביא אותו גם לעצמי וגם לציבור.

"באתי בדברים עם כמה בעלי מנגנים, חוקרים בניגון החסידי, והתחלתי בכמה יוזמות. אני מקווה שיניבו פירות מבורכים. בין השאר רציתי לפתוח קבוצה שתיקרא 'סדר ניגונים'. כל חסיד שירצה לדבר על ניגונים או שירצה לחפש ניגון כלשהו או למצוא את ההיסטוריה שלו, יוכל לקבל שם מענה.

"המטרה היא להחיות את עצמנו באמצעות הניגון החב"די השורשי. הדבר הזה בהחלט חי וקיים!"

ה' הוא המנהל הטוב ביותר

נחזור לקורונה.

ר' מענדי ג'רופי היה אחד הראשונים ש'זכה' להיכנס לבידוד. זה היה ב'שבת זכור' בשנה שעברה. אחד מבני הקהילה ברחובות היה מאומת קורונה, ובדיעבד ר' מענדי נדבק ממנו. הוירוס אילץ אותו להישאר בבית עד חול המועד פסח.

זו בוודאי מכה כלכלית לא פשוטה.

"כן, אתה יודע שהפרנסה שלנו היא מהשמחות. כשאתה בבידוד אתה יכול לשמח רק את עצמך…"

אלו תובנות יש לך מאירועי השנה האחרונה כזמר וכבעל–מנגן חסידי?

"יש כמה תובנות שהתחדדו אצלי בשנת הקורונה האחרונה: ראשית, ברמה האמונית: שהקב"ה הוא זה שמנהל את יומן האירועים, והוא מנהל את זה הכי טוב…
"תובנה נוספת הקשורה לשמחה עצמה: בשנה זו למדתי שאפשר שתהיה שמחה הכי 'עצמית' בלי כל התפאורות מסביב, בלי מאות אנשים שיסתובבו ויגידו ש'זו החתונה הכי גדולה'. למדתי שגם חתונה של 20–30–40 אנשים יכולה להיות בה שמחה פורצת גדר".

אתה שהיית רגיל לעמוד ערב–ערב באולמות מול מאות רוקדים, הופתעת מכך?

"תראה, גם אני הייתי צריך להתרגל לזה. בהתחלה היה נדמה שאתה חייב את ה'דלק' הזה של כמות בחורים שיש להם את הכוח לרקוד לאורך כל החתונה. אבל עם הזמן מתברר שהחתונות יכולות להיות מאוד שמחות גם עם מיעוט משתתפים. אולי יש בזה גם את האלמנט המתפרץ של השחרור אחרי המתח בהכנות לחתונה. בימינו, הכנות לחתונה מלוות במתח עצום הרבה יותר מכפי שהיה בעבר. ההורים, כמו גם המשפחה, מתוחים – האם ימצאו מקום מתאים או לא; יהיה סגר או לא.

כשמגיעים סוף סוף לשלב הזה של הריקודים, וזה באמת קורה – המתח מתפרק בבת אחת לתוך ריקוד של שמחה.

"השבוע השתתפתי בחתונה שהתקיימה בתוך בית ספר. השמחה שם פרצה גדרות; פשוט תענוג. אתה שר ואינך רוצה שהחתונה תסתיים… זו שמחה שבאה מעצמיותה של נפש. אני שומע את עומק ההודאה של יהודים לה' על שסוף סוף הגיעו לערב הזה בו הם מכניסים את ילדיהם לכלולות; שהם עברו את הערב בשלום מבלי שהגיעו ביקורות, ובכלל…"

לעמוד היום על הבמה ולשיר כשהעיניים מופנות כל הזמן לכיוון הפתח, לראות אם יגיעו שוטרים או לא…

"בתקופה האחרונה אכן היה המון מתח; המתח הוא כפול, גם הנסיעה בסֶגר וגם במשך האירוע עצמו. באמת שאין לנו כל כך שליטה על זה; אנחנו הזמרים לא יודעים איזו משפחה תשמור על הכללים ואיזה לא. אנחנו באים לשמח נטו".

תוכל לספר סיפור מעניין בקשר לחתונות שחווית בשנה האחרונה?

"יש הרבה מאורעות לא צפויים ואפילו מפתיעים.

"אחר צהריים אחד, בדרכי ל'מנחה' אני מקבל הודעה מקולגה: 'מנדי איפה אתה?'

"מה קרה?"

'אני חייב שתגיע דחוף, הודיעו לי שאני מחוייב בבידוד, בבקשה תחליף אותי הערב בחתונה'.

"אני מתקשר הביתה ומבקש להכין חולצה מתאימה, ומיד לצאת לחתונה מבלי להתכונן".

נו ב"ה, יש עוד הכנסה לא צפויה…

(צוחק): תשמע, ברמה אישית ראינו ללא הרף השגחות פרטיות בעניין הפרנסה. לא נכנסנו לענין הזה של דאגות; באמת היינו חדורים באמונה ובביטחון שהכל יהיה בסדר.

אתה יכול לתת לי דוגמה מוחשית לזה מהשנה האחרונה?

"בחודש אדר שעבר שידכנו את הבן בשעה טובה ומוצלחת. זמן קצר לאחר מכן נכנסתי לבידוד. בדרך כלל אחרי פסח אנחנו נכנסים לחופשת ספירת העומר, וההכנסות מתמעטות, והנה גם בידוד, גם חופשה כפויה, וגם חתונה בפתח; לא צריך להיות גאון כדי לדעת כמה הן הוצאות החתונה.

"זכיתי לראות את יד ה' בכל שלב של ההכנות. אספר לך אפיזודה מאוד אישית, אחת מני רבות.

"כשהתחלנו לחפש מקום לערוך בו את השמחה – אז עוד היה מותר עד 250 איש בלבד – לא ידענו היכן לערוך את החתונה. בכפר חב"ד כבר היה הכול תפוס. חבר שהתייעצתי איתו אמר לי 'תשמע, יש פה [ברחובות] אולם שכבר לא עובד הרבה זמן, בא נלך לדבר עם בעל הבית. מה יש לנו להפסיד'.

"נסענו למקום. מדובר במתחם שיש בו שלושה אולמות יוקרתיים למדי. בעל הבית הוא יהודי בורגני, ששום דבר לא מעניין אותו מלבד החיים המשוגעים שסיגל לעצמו. כשבאנו אליו, הוא ישב על 'פוף' ונראה כנהנה מהחיים כל רגע ורגע. פתאום הגענו זוג 'דוסים'. הוא קצת הופתע והתחיל לשאול שאלות שונות ומשונות.

"כשהתחלנו לדבר איתו על הנושא לשמו באנו, אמר: 'טוב, לכו תעשו סיבוב במתחם ותגידו לי איזה אולם אתם רוצים'. יצאתי מהשיחה עמו בתחושה לא נעימה, שעדיף לא לדבר איתו ולא להתעסק איתו בכלל. אבל מכיוון שהזמן היה קצר ואולם לא היה לנו, התחלנו לעבור במתחם האולמות. אחרי חצי שעה חזרנו ואמרנו שבחרנו באולם ספציפי (מתוך שלושה אולמות שהיו שם). זה היה האולם הכי יפה; אמרתי לעצמי 'לכתחילה אריבער'.

"חזרנו אליו ואמרתי – 'בחרתי אולם'. בעל האולם הגיב: 'אתם יהודים נחמדים, קחו את המקום רק תחזירו לי אותו נקי"…

ככה בלי תשלום?

"בלי שום דבר. רק להחזיר נקי…

"ראינו אז, ולאורך כל הדרך, שאם אתה בטוח וסומך על הקב"ה, הקב"ה פשוט מסדר לך את כל הענינים כמו שהוא יודע…" לֵך!

בנוסף לחתונות, יש את החלק הנסתר יותר, מאחורי הקלעים של עולם הניגון והזמרה: הקלטות. מאחורי קירות העץ, ליד מיקרופונים עדינים, הם, הזמרים, עומדים ומקליטים עיבודים חדשים, מפיקים שירים נוספים בתקווה שאלו יגיעו לאור עולם בצורה המיטבית.

גם תחום ההקלטות נעצר בשנה הנוכחית?

"לא ממש. יש כמה דברים שהקלטתי שאמורים לצאת ממש בימים הקרובים. היום רוב ההקלטות הן ביתיות. לאנשים רבים יש בביתם אולפנים, כך שלא צריך לנסוע רחוק כדי להקליט באיכות טובה.

"אחשוף כאן לראשונה משהו חדש: בחודשים האחרונים, גופי המחאה נגד ראש הממשלה יצאו בסיסמת "לֵך". מדבקות ושלטים ואייקונים מסתובבים בכל מקום עם הקריאה הזאת.

"אימצתי אפוא את הרעיון, לא פוליטית כמובן, שהרי כל מה שיהודי רואה בעולם, צריך ללמוד מזה משהו. שוב ושוב אני נפגש עם ה–'לֵך' הזה. חשבתי לעצמי שאני חייב לעשות עם זה משהו לצד החיוב.

"עיינתי אפוא בפסוק 'לֵך בכוחך זה והושעת את ישראל'. התחלתי לעיין בדברי המפרשים על הפסוק. מסופר שם על גדעון שלימד זכות על עם ישראל, 'ה' עמך גיבור החיל' והמפרשים אומרים 'יש בכוחך ללמד סניגוריה על ישראל ובזכות זה הם נגאלים'. או אז הקב"ה אומר לו 'לֵך בכוחך זה והושעת את ישראל'. במילים פשוטות: כשיהודים ירבּוּ לדבר טובות ודברי סנגוריה האחד על רעהו – בזכות זה הם נגאלים.

"באמצעות השיר החדש שהקלטתי והולך לראות אור כבר בשבוע הבא בע"ה, אני קורא לכל אחד ואחד: לֵך ותדבר טובות על עם ישראל, ובזכות זה כל אחד יהיה גיבור חיל, וכולנו ניגאל".

לחן קצבי?

"הו כן, בהחלט".

מדביק מודעות בלילות

ר' מענדי היה בחור כבן 19 שנים בלבד, כשעבר מול הרבי במעמד חלוקת הדולרים. חול המועד סוכות היה אותו יום. מבלי שאמר אמר מילה ("מעולם לא העזתי לפצות את הפה לפני הרבי"), הרבי ברכו והוסיף שתי מילים "מרבים בשמחה".

"אלו היו שתי מילים משנות חיים", הוא מספר. "הרגשתי שהרבי מכוון אותי לשליחות מסוג אחר: לנצל את כישרונותיי ואת הקול בו חנן אותי ה' כדי לשמח את עם ישראל".

מנדי, כאמור, בחור צעיר, בן 19 שנים בלבד. בלי שום תכניות לעתיד. "מאז אני כל הזמן 'שובר את הראש' איך אני יכול להיות מכוון מטרה למה שהרבי ביקש".

דומה כי צמד המילים הללו הפך למוטו חיים אצל ג'רופי. בשנים האחרונות הוא הוציא לאור ספר המביא פתגם יומי בעניין השמחה לכל יום מימות השנה. בספר זה קיבץ מאות אמרות נפלאות ופנינים יקרים שליקט מתוך האוצר הבלום של תורת הרבי מה"מ ורבותינו נשיאנו.

לא רבים יודעים, אבל בכל חודש אדר, הוא מסתובב בכל הארץ, ותולה מודעות עליהם כתוב "מרבים בשמחה" עם הלוגו הקבוע שלו.

למה מודעות?

"בבחינת 'להתמיה את התינוקות'. יהודי פוגש את המודעה, מחכה בתחנה, או עובר ליד לוח המודעות, והוא שואל את עצמו: 'למה התכוון המשורר'. למעשה זו שאלה שגם אני שואל את עצמי: מה הרבי התכוון כשאמר לי את המילים ה'אדריות' הללו בעיצומו של חג סוכות".

הרבי לא התכוון שתהיה זמר, זה בעצם מה שאתה עושה היום?

"הרבה שואלים אותי מי אמר שהרבי התכוון שתהיה זמר. התשובה שאני נותן לעצמי, היא התשובה הכי פשוטה ובסיסית: באמת זה לא רק להיות זמר, אלא להפיץ בכל מקום ובכל זמן את המסר של 'מרבים בשמחה'; אם באמצעות ספר השמחה שהוצאתי, אם באמצעות הדבקת מודעות, או בשירה בחתונות או בהוצאת שירים חדשים. כל דרך שיכולה להוסיף בשמחה – אני משתדל להיות שותף לה".

אם באחד מלילות חודש אדר הקרוב תתקלו בר' מענדי ג'רופי באחת מערי הארץ ("מגיע לכל הארץ, מאילת ועד מטולה"), מדביק מודעות של 'מרבים בשמחה', אל תתפלאו. בדרך כלל הוא מצרף אליו עוד חבר או בן משפחה, והם עסוקים בלעורר את הציבור להוסיף בשמחה.

שמחה פועלת ישועות בקרב הארץ

ר' מענדי נעדר הרבה מהבית. אם בערבים הוא מפזז בחתונות, לפחות נשאר לו להיות עם המשפחה בלילות שבת ובמוצאי שבתות. ציפור לחשה לי סוד מסוים, וביקשתי לברר זאת עם ר' מענדי עצמו, אם אכן יש אמת בדברים.

מה אתה עושה במוצאי שבתות?

(צוחק במבוכה): "אני מניח שאתה לא סתם שואל…"

לראשונה בשיחה הוא קצת מהסס, משתתק, מתחיל לספר ושוב משתתק. ואז הוא זורק את ה'פצצה': "כבר כמה שנים אני עורך מלוה מלכה בבתי יהודים שאין להם ילדים, וב"ה יש כתוצאה מכך כמה וכמה ילדים…"

מה???

"פעם למדתי באחת משיחות קדשו של הרבי, שעל ידי שמחה אפשר לפעול ישועות, כולל בן ובת בגשמיות. הרבי אומר, כמו שעל ידי שמחה מגיעים לבן ובת ברוחניות, כך על ידי שמחה אפשר לפעול הולדה בגשמיות של בן ובת…

"לאחר שלמדתי את השיחה הזאת, הבנתי ביתר שאת את עוצמתה של השמחה. רק שעוד לא ידעתי מה לעשות עם זה…

"לפני עשר שנים פנה אלי חבר בקשר למשפחה מאחד המושבים הסמוכים ליבנה. בני הזוג לא זכו להיפקד בילדים חמש–עשרה שנים אחרי חתונתם. הוא ביקש שאגיע לעשות 'חפלה' ולשמח אותם. השבתי, שאם כבר מגיעים, נעשה את זה בצורה חסידית. אכן הגעתי לביתם ועשינו התוועדות חסידית. אחרי כמה חודשים התברר שהאישה נפקדה באורח טבעי.

"לאחר מכן הוזמנתי לעוד מקום, ערכנו התוועדות באופן של 'מרבים בשמחה', ונולדה בת, ואצל עוד משפחה נולדה גם כן בת… אני יכול לספר לך שבנתניה היו כבר עשרה זוגות שערכנו מלוה מלכה של שמחה בביתם, ונולדו ילדים ב"ה".

מה בעצם אתם עושים שם?

"אנחנו עורכים מלוה מלכה עם שלושת הקוים של תורה עבודה וגמילות חסדים. חוזרים דבר תורה, אני מציע לבני הזוג להתחייב סכום תרומה לתינוקות של בית רבן – אם לתלמודי תורה או למוסדות חינוך של ילדים; עבודה – עבודה שבלב זו תפילה. בדרך כלל אני מביא עמי אורגניסט, ואנחנו עושים בבית שמחה פורצת גדר – וזה עובד…"

ר' מענדי מחייך את החיוך הכובש והצנוע שלו. אני מצידי שותק, מנסה לעכל את הדברים, והוא בינתיים מוסיף לספר:
"היה לי סיפור של משפחה מאנ"ש שלא היו להם ילדים. בעל הבית דווקא לא היה כל כך מעוניין בזה, ומי שפנה אלי היה מקורב אותו קירב ליהדות. הוא זה ששכנע אותי להגיע".

איך הוא הגיע אליך?

"גם זה סיפור של השגחה פרטית מופלא" מחייך ג'רופי. "אותו מקורב היה במקום כלשהו, ובדיוק הגיעו לשם זוג שומרי מצוות. המקורב פנה אליהם ואמר 'תראו, יש כאן יהודי שקירב אותי לקב"ה, אבל זה לא 'פייר'; כי ה' לא מחזיר לו טובה, שכן אין לו ילדים'… בני הזוג הופתעו לרגע מגילוי–הלב, ולאחר שהתאוששו אמרו לו 'גם לנו לא היה הרבה שנים ילדים. יום אחד הגיע זמר חב"דניק אלינו הביתה ועשה שמח, ובזכות זה נולדה לנו בת. למה שלא תזמינו אותו?'…

"מכאן נוצר הקשר בין אותו 'מקורב' לביני, והוא לא הרפה 'אתה חייב להגיע אליהם'. לאחר כמה שבועות הוסרו כל העיכובים והגעתי לביתם של זוג החב"דניקים למלווה מלכה… נו, אחרי חודש האישה נפקדה…"

וואהו, עשית לי צמרמורת.

"יש סרט שערכתי ובו רואים זוגות חשוכי ילדים המספרים על הניסים שראו בזכות אותם 'מלווה מלכה' שערכנו. אני לא מפיץ את זה, כי זה באמת לא הנקודה שלי לחולל ישועות כביכול. אינני 'בבא' חלילה. אני רק מקיים בכל לבי את השליחות של הרבי להרבות בשמחה מתוך אמונה שלמה בדברי הרבי, ששמחה פורצת גדר יכולה להביא ילדים בגשמיות לעולם, ולפעול ישועות בקרב הארץ. אני רואה את זה במוחש…

"תראה, אני מגיע לא פעם לבני זוג שכבר היו אצל כל הצדיקים ועשו את כל הסגולות האפשריות, ועדיין לא נושעו. אז למה ערב שירה בבית שלהם כן יעבוד פתאום?! זו מטרת הוידאו להראות להם זוגות שכבר נולדו להם ילדים; אלה מספרים על סגולות שעשו ולא עזרו, אבל שמחה פורצת גדר במלווה מלכה, כן עזרה להם. עובדה. זה נותן הרבה תקווה.

"אגב, כשהתקשרתי לאישה שהמליצו לי עליה כעורכת סרטים עבור הקליפ, סיפרתי לה במה מדובר ומה תוכן הקליפ שאני רוצה להפיק. פתאום אני שומע אותה בוכה מעבר לקו. 'תשמע, גם לי אין ילדים', אמרה פתאום".

נו…

(צוחק) "נו, ערכנו מלווה אצלה בבית, היא גם נרתמה להפיק את הדיסק, וב"ה יש לה היום בת"…

ר' מענדי מבקש להבהיר: "בבקשה אל תעשה מזה 'עניין'. זה לא משהו אישי שלי. אני שליח שקיבל שליחות מפורשת מהרבי להרבות בשמחה. כל שליח שהרבי הטיל עליו שליחות, זה כבר יוצא מגדר העניין האישי. זה כוח של הרבי נטו ואתה רואה שזה פועל ישועות. זו הפעם הראשונה שאני מדבר על זה בפומביות…"

אתה מבין בעצמך שאחרי פרסום הכתבה הזאת, לא תוכל לראות את הבית במוצאי שבת בשנתיים–שלוש הקרובות…

(צוחק) "מוצאי השבתות, ב"ה, כבר מלאות מכאן ועד להודעה חדשה…"

משהו לסיום…

"מה שחשוב לי באמת, זה להעביר את המסר של שמחה. שמחה זה בעצם כל הענינים: זה ישועה, זה הצלחה וזה גם מועיל לפרנסה, הרבי אומר את זה (כמדומני בשיחת שבת תרומה תנש"א), שבזכות השמחה, קודם כל מצליחים בכל הענינים ומביא ברכה בכל הענינים – ומי לא רוצה הצלחה וברכה בכל ענייניו?!"