המסר של הרבי שהוביל ל'פרוטוקול זלנקו' • מונולוג מרגש

הרב אברהם רייניץ, מגזין בית משיח

שעת בוקר מוקדמת במרפאתו של ד"ר זאב זלנקו במונרו. אל דלפק הקבלה התקרב אחד מנכבדי הקהילה, הגזבר האחראי על תשלום משכורות לכל עובדי המוסדות, וגביר גדול בזכות עצמו. הפקידה התייחסה אליו בכבוד הראוי לו, והכניסה אותו בהקדם אל משרדו של ד"ר זלנקו.

ד"ר זלנקו זכר את ביקורו הקודם של אותו חסיד, לפני שבועות ספורים. הוא התלונן על כאבי בטן ממושכים, ולאחר בדיקה יסודית המליץ לו לעבור בדיקת קולונוסקופיה (בדיקה פנימית באמצעות מצלמה זעירה המוחדרת אל חלל הבטן) בהקדם האפשרי. בינתיים רשם לו כדורים נגד כאבים. כעת מבקש החסיד הנכבד לרשום לו מנה נוספת של משככי כאבים.

"האם עברת את הבדיקה?" שאל ד"ר זלנקו.

"לא הספקתי לעשותה", השיב באדישות, "אולי מאוחר יותר".

ד"ר זלניקו הסיר את משקפיו, הצביע לכיוון הדלת וצעק: "צא ממשרדי מיד!"

החסיד היה המום. הוא לא היה רגיל שידברו אליו, החסיד המכובד, בצורה כה בוטה. ד"ר זלניקו עצמו לא הורגל להשתמש בנימת דיבור שכזו, אך הוא חש כי כרופא – חובתו לדאוג לכך שהפציינט שלו יעבור את הבדיקה בהקדם האפשרי.

החסיד התאושש כעבור רגע, התקומם ואמר כי אף אחד לא העז לדבר אליו בסגנון כזה. "אני יכול לפטר אותך בתוך שעה קלה, הבנת?" השיב מנה אפיים. "אתה פה כדי לשרת אותנו בלבד, אז כדאי לך להיזהר בסגנון דיבורך".

ד"ר זלניקו לא נבהל. "במרפאה אני הקובע! אם לא מוצא חן בעיניך, אתה יכול לפטר אותי. אבל כל עוד שאני פה, או שתמלא את הוראותיי או שתסתלק מכאן!"
החסיד התכונן לצאת ומתוך כעס הוא הפטיר: "אוקיי, נראה מי עוזב", וטרק את דלת המרפאה בזעם.

• • •

חודש אחרי התקרית, והחסיד המכובד חזר למשרדו של ד"ר זלניקו עם מתנה יקרה: כוס של אליהו הנביא מכסף טהור, בגודל מרשים, עבור שולחן הסדר. לצד הגביע, גם סיפור.

"לאחר שזרקת אותי מהמרפאה והתעשתי, הבנתי שרק את טובתי אתה דורש, וכי אתה רוצה שאטפל בעצמי בכל הרצינות. הזדרזתי אפוא לבצע את בדיקת הקולונוסקופיה כפי שאמרת, ומצאו אצלי גידול ממאיר! הם אמרו שהגעתי בדקת האפס וכי עדיין יש תקווה. אם הייתי מגיע בעוד שבוע, זה כנראה היה מאוחר מדי.
"עוד באותו יום נשלחתי לחדר ניתוח, וב"ה, הניתוח הצליח והגידול הוסר לחלוטין! אתה צדקת. לולא הגערה שלך, הייתי דוחה את זה עוד ועוד… ומי יודע… אתה פשוט הצלת את חיי!"

עיניו של ד"ר זלניקו אורו. זה היה אחד מרגעי האושר והסיפוק בעבודתו – כשידע שהציל את חייו של מישהו, או שהציל את בריאותו של אחד ממטופליו.
בתוך האווירה המיוחדת ששררה בחדר הרופא באותם רגעים, פתח החסיד וביקש לספר עוד דבר מה: "ברצוני לשתף אותך במשהו", אמר כצופן סוד.

• • •

"אתה בוודאי זוכר את הסיפור עם כיפת ה'יחי' שלך…"

"בוודאי", הנהן ד"ר זלנקו בראשו, ונזכר בוועדת הקבלה אליה הוזמן לאחר שהגיש את מועמדותו להיות הרופא הקהילתי של חסידות סאטמר במונרו. בהגיעו לראיון, בדקה וועדת הקבלה את תיקו האישי, את המסמכים, הרישיונות וההמלצות, וחברי הוועדה התרשמו לטובה. היתה הסכמה לקבלו לעבודה במקום באופן מיידי, אולם אז קרה דבר ששינה את הכל: הוא הסיר את כובעו. פתאום עיני כולם התמקדו במילים שנרקמו על כיפתו: "יחי המלך המשיח". הוא המשיך לשוחח אתם בנושא המקצועי, אולם הם כבר לא שמעו דבר.

לאחר מספר דקות סיימו את הפגישה עם "אל תתקשר אלינו, אנחנו נתקשר אליך". הם אפילו לא לחצו את ידו בפרידה. ד"ר זלניקו לא היה טיפש. הוא הבין מיד מה ארע פתאום. על פניו, התעסוקה כרופא לקהילת סאטמר במונרו, הייתה נראית כדבר אבוד. אף על פי כן, לד"ר זלניקו עדיין היתה תקווה, שמא בכל זאת הוא יתקבל לעבודה.

חמשה שבועות עברו בלי לשמוע מהוועדה מילה. כעת גם הד"ר הבין שאין למה לחכות יותר, והוא החל לחפש עבודה אחרת – ללא הצלחה. לאחר ששה שבועות, לפתע צלצל הטלפון. מהעבר השני היה נציג וועדת הקבלה במונרו שהזמינו לפגישה שניה.

הפעם, כשהוא התיישב מולם, הם דילגו על הגינונים ועל הצדדים המקצועיים, והחלו מיד בנקודה שהפריעה להם: הכיפה. הם הצביעו לכיוון ראשו והחלו לדבר על הסלוגן המופיע על הכיפה.

לפני שהספיקו לסיים את המשפט הראשון, הרופא עצר בעדם: "רבותיי, מדובר בעסקת חבילה. הכיפה ואני הולכים ביחד. אם אתם חפצים בי, אתם מקבלים אותי עם הכיפה, ואם אתם לא רוצים אותה – גם אני לא פה. זו הפעם הראשונה והאחרונה שאני משוחח על נושא הכיפה. אם אתם מקבלים אותי לעבודה בשל מקצועותי, אזי אני בעל הבית במשרדי ואין לכם זכות לומר לי מה לעשות. מחוץ למשרדי, בקהילתכם, אתם בעלי הבית".

דבריו היו נחרצים. הם העיפו בו מבט נדהם, אך השיבו בהיסוס: "נחשוב על זה".

לאחר שבוע התקשרו עם הבשורה לה חיכה כל כך: הוא מונה לרופא הקהילה!

כל האירועים הללו חלפו ביעף בזכרונו של ד"ר זלנקו, כשהוא תמה מה לחסיד נכבד זה ולסיפור קבלתו.

"אתה יודע למה לקח לוועדה ששה שבועות לחזור אליך לאחר הראיון הראשון שערכו אתך?", שאל החסיד כשחיוך ממתיק סוד על שפתיו.

"מיד אסביר לך: כשהסרת את כובעך לראשונה וכולם ראו את הכיפה שעל ראשך, חשבו שאתה לא שפוי. אתה יודע מה חלק מהאוכלוסיה חושבת על חב"ד, ובפרט על אלו שמאמינים בליובאוויטשער רבי כמלך המשיח… עוד לפני שהגעת לראיון ידעו שאתה נמנה על חסידי חב"ד. הם שיערו שלאור הקונפליקט בין חסידי סאטמר לחסידי חב"ד, תתחכם ותסתיר את עצם היותך חסיד חב"ד, והם מצדם יעלימו עין – והכל יבוא על מקומו בשלום. אבל לא, אתה בכיפה שעל ראשך הפגנת את החב"דיות שלך קבל עם ועדה, וכבר אי אפשר היה להתעלם מכך.

"זו הסיבה שהם ביקשו שלא להעסיק אותך, והמשיכו לתור אחר מועמדים אחרים, אך ללא הצלחה. הם לא מצאו עוד מישהו עם המלצות טובות כפי שהיו לך. בנוסף לכך, הותרת רושם חיובי על כל חברי וועדת הקבלה עוד בטרם הורדת את הכובע. חברי הוועדה לא ידעו מה להחליט – האם להחליט לגופו של אדם או גם על פי דעותיו ואמונתו. הם באו אליי אפוא להתייעצות.

"הקדשתי לזה כמה דקות מחשבה, והצעתי להם להתקשר אליך שוב ולשאול אותך אם אתה מוכן להחליף את הכיפה. אמרתי להם, שאם תשיב בחיוב – סימן הדבר שאתה אדם ללא עקרונות, ושלא יקבלו אותך לעבודה. אולם אם תתעקש על עקרונותיך – שיקבלו אותך, כי זה אומר שתתנהג אתם ביושר בלי להסתיר כלום.
"מסתבר אפוא שהתקבלת לעבודה בגלל עקשנותך, ובזכות אותה עקשנות, חיי ניצלו! רופא אחר היה דואג על מקום עבודתו ומאפשר לי לעשות מה שאני רוצה בחופשיות.

"בסופו של דבר" – סיים החסיד את סיפורו – "אני בעצם הצלתי את עצמי, על ידי העצה שנתתי להעסיק מישהו עקשן כמוך"…

• • •

את הסיפור הזה, הפותח את חלקה השני של הכתבה על חייו המרתקים, סיפר ד"ר זלנקו למורו ורבו מישיבת 'אור התמימים', הרב טוביה בולטון. מכאן נמשיך במונולוג של הד"ר זלנקו עצמו, שמשתף אותנו במהפך שהתחולל בחייו לאחר שהבין כי עבודתו אינה מסתכמת ברפואת הגוף, אלא כוללת גם שליחות נשמתית להפצת תורת החסידות.

לחבר את ליובאוויטש וסאטמר

"החיים במונרו והאינטראקציה עם חסידי סאטמר הובילו אותי לבגרות רוחנית. הטבע של אנשים להרגיש בנוח עם אנשים הדומים להם, ואני לא הייתי שונה. את השקפת עולמי היהודית קיבלתי בחסידות חב"ד, והחשיפה שלי לדרכי חשיבה אחרות ביהדות האורתודוכסית הייתה מוגבלת למדי. הייתי אפילו אומר שהתפתחה בי יהירות רוחנית מסויימת, והסתכלתי מלמעלה למטה על אנשים בעלי השקפת עולם שונה.

ברבות הימים הבנתי שהסתכלות זו נובעת מקטנות המוחין, שכן ביהדות יש מקום לכמה גוונים בעבודת ה', ולצד השמחה על היותי חסיד חב"ד אני יכול וצריך להעריך את הגישות השונות של שאר העדות והחוגים החרדיים, איש איש במסילתו יעלה, בדרך העולה בית א–ל.

למדתי לזהות גם את הנקודות הבסיסיות והפנימיות ביותר, בהן כולנו מאוחדים. גם אם בביטויים החיצוניים אנו בוחרים בנתיבים שונים. אפילו בנושא של ביאת המשיח, לדוגמא, הצלחתי למצוא נקודות השקה רבות בין הציפייה למשיח כפי שהיא חדורה בכל חסיד חב"ד, לבין הציפייה למשיח כפי שהיא מתבטאת בקרב חסידי סאטמר. גם ליובאוויטש וגם סאטמר מאמינים כי הישועה היחידה לעם היהודי היא ביאת המשיח, והתנועה הציונית מעקבת את הגאולה. אלא שבסאטמר התמקדו בחינוך העולם על הסכנה שבציונות, בעוד שליובאוויטש התמקדה בסיוע ליהודים לא–דתיים, גם 'ציוניים', להתקשר עם הקב"ה ותורתו ובכך לקרב את הגאולה.

המגורים לצד קהילת חסידי סאטמר הובילו אותי לחיבורים מיוחדים גם בתחום הלימודי. כך היו לי חברותות עם חסידי סאטמר ללימוד 'המשך תער"ב' של הרבי הרש"ב, בהן אני הייתי בתקן המורה, ומנגד היו לי חברותות עם למדנים מחוגי סאטמר, שבהן אני הייתי על תקן התלמיד.

בכל בוקר נהניתי לשבת בהיכל התפילה המרכזי של חסידות סאטמר במונרו, וללמוד חסידות בחברותא. זה נתן את ה'טון' לכל היום. פעם אחת, תוך כדי למידה, ניגש אלי צעיר חסיד סאטמר, וביקש להודות לי. לא הבנתי על מה, והוא הסביר שתמיד רצה לפתוח את יומו בלימוד, אך התקשה בכך. כאשר ראה אותי, שלמרות עיסוקיי הרבים אני מוצא זמן ללימוד תורה – הוא חש רגשות אשמה, ובזכותי החל אף הוא ללמוד בכל בוקר.

כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם. כשם שאני השתדלתי להתמקד במשותף שבינינו – כך גם רוב חברי הקהילה התעלמו מההבדלים בינינו, והתמקדו במשותף. האחדות המופלאה הזאת, באה לידי ביטוי מיוחד כאשר הזמנתי ספר תורה, והחלטתי להכניסו דווקא לבית הכנסת המרכזי של חסידי סאטמר במרכז קריית יואל במונרו. אלפי חסידי סאטמר השתתפו באירוע, ואין לי מילים לתאר את האהבה והאחדות שהופגנו באותו יום.

לימוד חסידות במונרו

לאחר חמש שנים בהן עבדתי כרופא במרפאה הקהילתית, החלטתי לעזוב ולפתוח קליניקה פרטית משלי. לצד עבודתי כרופא, נהייתי גם מנהל הקליניקה. זה היה תחום חדש, ולמדתי הרבה. שמתי לב שהעובדה שהפכתי למעסיק במקום עובד, הפכה את היחסים שלי עם הקב"ה לקרובים יותר. מצאתי את עצמי פעמים רבות פונה לקב"ה כבן אל אביו, ופשוט מבקש עזרה.

ההצלחה האירה לי פנים ברוך ה', וקיבלתי השראה לפתוח בית כנסת סמוך למשרדי. בעזרת חברי הטובים בניתי בית כנסת יפהפה בשם 'בית מדרש שניאור זלמן' על שם רבינו הזקן. כמובן שאחד השיעורים הראשונים בבית הכנסת, היה שיעור תניא יומי, אותו זכיתי להעביר.

אחד המתפללים הקבועים בבית הכנסת היה הרב פייבל ווייס, תלמיד חכם עצום מחסידי סאטמר. הוא היה בשנות השבעים לחייו, ולמרבה הצער לא התברך בילדים. נוצר בינינו קשר מיוחד, והיו לנו שיחות עמוקות בלימוד החסידות.

יום אחד התקשרתי לראש הישיבה שלי, הרב שניאור זלמן גפני כדי לשאול בשלומו. הרב גפני סיפר לי כי הוא מתאושש כעת מאירוע רפואי, אולם לאחר ששיתף אותי בפרטי האירוע הרפואי, הבעתי את דעתי שהוא צריך לעבור בדיקות נוספות וביקשתי שיבוא לארצות הברית. הוא נענה להצעתי, וכאשר הגיע דאגתי לו לטיפול רפואי אצל טובי הרופאים בתחום. בכל אותה תקופה זכיתי לארח את הרב גפני בביתי, ואישיותו המיוחדת כבשה רבים מחסידי סאטמר.

לא הופתעתי כאשר הרב ווייס והרב גפני התקרבו מאוד אחד לשני, למרות שהגיעו מרקעים שונים. היה זה תענוג אמיתי לראות את שני החסידים הללו דנים בעניינים הרוחניים של עבודת ה'. הם נראו כמו קרובי משפחה, וזה היה קידוש ה' אמיתי לצפות באחדות והידידות ביניהם. גם היום, למרות שחלפו שנים רבות מאז הביקור, אנשים עדיין נזכרים ומדברים על שהותו של הרב גפני במונרו.

עם השנים, כאשר הילדים גדלו והתחילו ללמוד במוסדות חב"ד במונסי, עברתי לגור במונסי ואף פתחתי שם קליניקה נוספת, אך עדיין המשכתי להפעיל את הקליניקה במונרו. בשונה ממונרו בה גרים רק חסידי סאטמר, מונסי היא מיקרוקוסמוס של העולם היהודי, והקהילה שם מורכבת מעשרות חסידויות, לצד קהילות ליטאיות וקהילות מודרניות.

נפתולי החיים

במהלך השנים התברכתי בששה ילדים מקסימים, אולם למרבה הצער חיי הנישואין שלנו לא צלחו, ונאלצנו להגיע לתהליך של גירושין. כואב לי לכתוב על זה ולבי פצוע במיוחד על הכאב שחוו ילדיי, אבל חשוב לי לכתוב על תובנה חשובה שחלחלה לליבי באותה תקופה: מאוד קל ליפול לכעסים ומחשבות שליליות על הצד השני בתקופה זו, וחשוב לעשות כל מאמץ לסלוח ולהרפות. כי הכעס הוא אש שמשמיד את הכועס ואת העולם סביבו.

גם בתקופה קשה זו, ואולי דווקא בתקופה זו, הרגשתי כיצד הקב"ה מוביל אותי בכל צעד ושעל, עד שפגשתי את אשתי רינת למשפחת לוסטיג. כתוב שזיווג שני נקבע על פי מעשיו, וכנראה עשיתי כמה דברים טובים כדי לזכות בה. תחושתי האישית הייתה, שהקב"ה גמל לי על הדרך העדינה בה ניהלתי את תהליך הגירושין.

כאשר נישאנו, רינת הייתה כבר בת ארבעים ואחת, והתפללנו לקב"ה שיזכה אותנו בילד. לאחר תפילות רבות, זכינו ונולדה לנו בתנו שירה. עבורי היא הבת השביעית, אבל עבור רינת היא הבת הראשונה.

חודש לפני ששירה נולדה, לא הרגשתי טוב. התקשיתי לנשום, ולאחר שרופא הפנה אותי לצילום דחוף, התגלה קריש דם גדול בעורק הריאה, שהוא הכלי שמעביר דם מהלב אל שתי הריאות. זה מצב חירום, ונלקחתי באמבולנס של הצלה היישר למחלקת טיפול נמרץ בבית הרפואה. טובי המומחים בדקו אותי, וכולם הסכימו עם האבחון הראשוני והמליצו על מדללי דם. כעבור כמה ימים הרגשתי יותר טוב, ושוחררתי הביתה.

כעבור כמה שבועות נולדה בתנו היקרה שירה, ואין לי מילים לתאר את השמחה הרבה. לא הפסקנו להודות ולהלל את הקב"ה. בשבת ערכנו קידוש גדול בבית הכנסת בקריית יואל בו מתפללים רבים מחבריי, ולאחר התפילה פניתי לבית מארחיי, שהיה מרוחק עשר דקות מבית הכנסת. עליתי במעלה הגבעה, ולפתע התחלתי להרגיש קוצר נשימה וחולשה איומה. כשהגעתי הביתה התחלתי להשתעל ולהקיא דם. זה היה נורא. רינת התקשרה להצלה, ותוך שתי דקות הם הגיעו והבהילו אותי לבית הרפואה. לא ידעתי שחיי עומדים להשתנות לנצח.

המחלה, ההחלמה, והצמיחה הרוחנית

כאשר הגעתי לחדר המיון התברר כי התרופות מדללות הדם נכשלו, וקריש הדם התרחב לריאה הימנית והחל לגרום למוות רקמות. הועברתי לטיפול נמרץ, והרופאים דנו איתי בשתי אפשרויות – או שימוש בתרופות חזקות למניעת קרישי דם, או ניתוח להסרת קריש הדם. לאחר התייעצות עם רופאים מומחים כהוראת הרבי, נפלה ההחלטה לטובת הניתוח. מאוחר יותר התברר כי ההחלטה הזאת הצילה את חיי.

במהלך הניתוח התברר כי כלל אין לי קריש דם, אבל במקומו נמצא למרבה הצער גידול גדול שהחל בעורק הריאה והתפשט לתוך הריאה הימנית. תוך כדי ניתוח נלקחה ביופסיה מהגידול ונשלחה למעבדה הפתולוגית, שם התברר כי מדובר בגידול נדיר בשם 'סרקומה', שהספיק להרוג את הריאה הימנית שלי. הרופאים מיד הבינו את הנס הגדול בכך שלא לקחנו את התרופות נגד קריש הדם, כי זה היה גורם לגידול להתפרק ולהתפשט במהירות שיא גם בריאה השמאלית שלי ר"ל.

הניתוח המורכב דרש צוות של כמה מנתחים בכירים, בעלי מומחיות שונה, ובהשגחה פרטית נפלאה כל הנוגעים בדבר היו בבית הרפואה באותם רגעים קריטיים. הם הוזעקו לחדר הניתוחים, ובחסדי ה' הצליחו לבצע את הניתוח המורכב בהצלחה.

כאשר התחלתי להתאושש מהניתוח, התחלתי לקרוא מחקרים רפואיים על הגידול בו לקיתי, 'סרקומה', והתברר כי מדובר בגידול נדיר ביותר, שבכל העולם מאובחנים בו פחות מעשרה אנשים בשנה. רוב האנשים מתים מהגידול בגלל איבחון מאוחר. היה לי נס אדיר.

במהלך ההתאוששות הגיעו רבים מידידי בקרית יואל לבקרני, ואפילו האדמו"ר מסאטמר עצמו הגיע לביקור חולים. אחד מידידיי סיפר לי שהאחות התפלאה מדוע אני זוכה לתשומת לב רבה כל כך, והוא אמר לה: 'הוא רופא, וכך בדיוק הוא התייחס לכל אחד מהמטופלים שלו. כעת אנחנו מחזירים לו'. היא שאלה אותו אם הוא הבן שלי, והוא השיב: 'מכיוון שהוא התייחס אליי כמו לבן, אני מתייחס אליו כמו לאבא'…

בחיפושיי אחר מחקרים רפואיים בנוגע לגידול שקינן בגופי, ואשר היה צריך לעבור סדרת טיפולים כדי להבטיח שלא יתפתחו גרורות חדשות ח"ו – הגעתי למחקר חדש שהציע לשלב תרופה חדשה עם תרופה ישנה, והוכיח כי השילוב של שתי התרופות מאריך את ימיהם של החולים. המחקר עסק בחולים עם גרורות בגוף, ואילו מצבי היה טוב יותר כיוון שבחסדי ה' הגידול התגלה במהלך הניתוח והוסר. לא ידעתי עם מי אוכל להתייעץ לגבי מצבי.

ההשגחה הפרטית הובילה אותי לד"ר גארי שווארץ, שבתחילה הציע את הטיפול הסטנדרטי למצבי. שאלתי אותו אם הוא מכיר את המחקר שראיתי, ולהפתעתי התברר כי המחקר נעשה במעבדה שלו. ביקשתי שיטפל בי בהתאם לתוצאות המחקר שלו, ובתחילה הוא אמר שהמחקר יושלם רק בעוד שלוש שנים… אולם לבסוף הסכים ואמר לי שאני אהיה החולה הראשון בעולם שייקח את התמהיל הזה כטיפול מונע.

בהתאם להוראת הרבי להתייעץ עם כמה רופאים ולעשות כדעת הרוב, התייעצתי עוד שני רופאים מומחים נוספים, ובהשגחה פרטית שניהם היו תלמידיו של הרופא הראשון, והעריכו מאוד את דעתו. לאחר ששמעו שהוא הסכים לטפל בי בשיטה החדשה, הם הצטרפו לדעתו. אני ראיתי ברצף האירועים הזה השגחה אלוקית מופלאה, והרגשתי כיצד הקב"ה מפנה אותי לשליחיו הנאמנים הטובים ביותר עבורי במצבי.

ניתן לכתוב רבות על תקופת הטיפולים, ורק זאת אומר שברוך ה' הצלחתי להשתמש במחלתי כמנוע לצמיחה רוחנית ורגשית. התפללתי לה' מעומק ליבי, והגעתי להבנה וההכרה שה' אוהב אותי יותר ממה שאני אוהב את עצמי, ואם כך – אין לי מה לדאוג, וה' בוודאי יעזור לי.

מאמרי החסידות שלמדתי במהלך השנים, ויותר מכך – הפנמת המסרים שלהם בהסתכלות על העולם – סייעו לי בהתמודדות עם המחלה. התבוננתי ארוכות במבואר בתניא שהקב"ה מהווה את העולם בכל רגע מחדש, עד שהצלחתי להרגיש שהקב"ה מהווה אותי בכל ננו–שניה מחדש, ואם כן המשך הקיום שלי הוא ראיה והוכחה שהקב"ה רוצה שאתה תחיה כעת. מעין יום הולדת, בכל רגע מחדש.

השתדלתי לראות טוב בכל דבר, אפילו בתהליך הכימותרפי. במקום לראות בתרופה רעל שהורג את הטובים והרעים יחד, ראיתי בה אנרגיה אלוקית שמספקת תקווה לבריאות; במקום לראות באובדן השיער והזקן שלי כתופעת לוואי שלילית – ראיתי בזה הוכחה שהכימותרפיה עובדת. התבוננתי רבות במאמרו של הרבי הצמח–צדק 'חשוב טוב, יהיה טוב', וברוך ה' שהצלחתי לחשוב טוב, ואכן נהיה טוב.

לאחר שברוך ה' החלמתי כליל, נזכרתי במאמרו של הרבי הריי"צ לאחר גאולתו – "אם יציעו לי מיליונים תמורת רגע אחד של ייסורים כאלה בעתיד – לא אקנה; ואם יציעו לי מיליונים תמורת רגע אחד מייסוריי בעת המאסר – לא אמכור". כך בדיוק הרגשתי בנוגע למחלתי: לעולם לא ארצה לחלות שוב, ר"ל, אבל בשום מחיר לא אוותר על שיעור החיים, הצמיחה הרוחנית והרגשית לה זכיתי בעקבות מחלתי. אני מאושר עכשיו יותר מאי–פעם. נהנה מכל רגע של חיים ומודה לקב"ה באמת על כל נשימה.

המסר מהרבי שהוביל ל'פרוטוקול זלנקו'

היום כבר כולם מכירים את שמך, ואת הפרוטוקול הטיפולי שהמצאת להתמודדות עם נגיף הקורונה. מה הביא אותך להיכנס ל'מגרש של הגדולים' ולחפש תרופה למחלה באופן עצמאי?

אכן, מגיפת הקורונה תפסה אותי, כמו את שאר הרופאים בעולם, חסרי אונים. בחודש אדר בשנה שעברה החלה ההתפרצות בארצות הברית, והאזור שלנו היה בין הראשונים בו התפרצה המגיפה. מהר מאוד הגיעו לקליניקה חולי–קורונה בדרגות שונות.

באותם ימים קיבלתי וידאו של הרבי, בו אומר הרבי שכאשר מגיע חולי חדש, שמעולם לא היה כזה חולי – אי אפשר להסתפק בתרופות בהן השתמשו עד היום, אלא מכיוון שמדובר בחולי חדש – מוכרחים למצוא רפואה חדשה. הרבי הוסיף ואמר שדבר ברור הוא שאם יחפשו – בוודאי ימצאו, כיוון שהקב"ה מנהיג את העולם באופן כזה שהוא מקדים רפואה למכה. צריכים רק את אותו אחד שיש לו את השליחות והזכות שעליו נאמר 'ורפא ירפא', שישתדל ובאופן של יגיעה למצוא את הרפואה החדשה, ולקבוע את האופן, הזמן, הכמות והאיכות בהם יש להשתמש בתרופה זו – לכל אדם בפני עצמו. שהרי כל אחד הוא 'עולם מלא' ואי אפשר להסתמך באופן כללי, אלא צריכים לבדוק בשימת לב כל חולה בפני עצמו, ואחר–כך יהיה אפשר לקבוע את אופן הרפואה.

כששמעתי את הרבי, הייתה בי תחושה חזקה כאילו הרבי מדבר ישירות אליי, ומבקש ממני לחפש ולמצוא את התרופה החדשה. ואכן, לאחר שקראתי את המחקרים הרפואיים שהחלו להתפרסם בעת ההיא על הקורונה, וגם ראיתי בעצמי את החולים שהגיעו לקליניקה שלי – הצלחתי בסייעתא שמייא להגיע לתמהיל מסויים של תרופות שכאשר ניתן בשלבים הראשונים של המחלה, החולים מצליחים להחלים כליל מהמחלה.

בית משיח' אינו מגזין רפואי, ולא אכנס כאן לפרטי הטיפול (מי שמעניין בפרטים הרפואיים – יכול לקרוא בפרוטרוט באתר שלי

רק זאת אומר שנדהמתי לראות כיצד כל דבריו של הרבי בשיחה היו מדוייקים להפליא בנוגע לטיפול שהמלצתי, כי 'פרוטוקול זלנקו' קובע את האופן הזמן, והכמות והאיכות בהם יש להשתמש בתרופה, בדיוק במילים של הרבי.

כיום, אחרי כמעט שנה של טיפול בחולי קורונה – מהם אחוזי ההצלחה של 'פרוטוקול זלנקו'?

אני יכול להביט בסיפוק על המטופלים שלי, ולספר לך שעברו אצלי 4,000 חולי קורונה מאומתים, מתוכם 1200 המוגדרים כבעלי סיכון גבוה, אם מפאת גילם או בגלל מחלות רקע. בארצות הברית ממוצע התמותה בקרב בעלי הסיכון הגבוה, עומד על 7.5 אחוזים. לפי חשבון פשוט, מתוך 1200 חולים בסיכון – 90 מהם מתים מסיבוכי הקורונה. 99.9 אחוז מהמטופלים שלי, שקיבלו את הטיפול לפי פרוטוקול זלנקו, הבריאו, ורק 3 נפטרו למרות הכל. זה פחות מעשירית האחוז מכלל החולים שעברו במרפאתי!

אינני מקבל תמלוגים על הפרוטוקול, אבל כרופא שרואה את שליחות חייו בהצלת חיים, אני מלא אושר על כל מדינה שראשיה יוצרים איתי קשר ומצילים את חייהם של מאות אלפי אנשים באמצעות הפרוטוקול הזה. כך בברזיל, כך באיי הונדורס, ועוד עשרות אלפי חולים מכל רחבי העולם שעומדים איתי בקשר ישיר ופועלים לפי הנחיותיי מצילות החיים.

אתה מציין את ברזיל ואיי הונדורס, ואלפים אנשים שפונים אליך באופן פרטי. אבל מערכות הבריאות במדינות המובילות בעולם לא אימצו את הטיפול שלך. מדוע?

לצערי, מכיוון שעדיין אנו בגלות וכלשון אדמו"ר הזקן בתניא, העולם הזה "רובו רע והרשעים שולטים בו" – יש כוחות גדולים שפועלים בשוקי התרופות שמאוד לא אהבו את העובדה שהצלחתי למצוא טיפול שעלותו עשרות דולרים בודדים, בעוד הם מנסים לשווק תרופות במאות דולרים. לרוע המזל, גם העובדה שנשיא ארצות הברית מר דונאלד טראמפ אימץ בחום את הטיפול הרפואי שהמלצתי – עוררה את כל מתנגדיו לתקוף את הנוסחה.

חברות התרופות נלחמות בי בכל דרך אפשרית, ולפני שבועיים הצליחו לחסום לי את ערוץ ההידברות הישיר שלי עם אנשים מכל רחבי העולם, כאשר הרשת החברתית 'טוויטר' החליטה לחסום לי את החשבון, ולהותיר יותר מ–160 אלף עוקבים ללא עדכונים. כל זאת מלבד איומים מוסווים שאני מקבל לאורך החודשים האחרונים.

ואתה לא חושש?

כפי שסיפרתי לך קודם, אחרי האירועים הרפואיים שעברתי, כולל גם ניתוח לב פתוח שהייתי צריך לעבור בעיצומה של תקופת הקורונה, בחודש תשרי האחרון – אני מרגיש כיצד חיי נתונים בידיו של הקב"ה, והכל בשליטתו. כשזו התחושה הברורה שממלאת את כל ישותי, אין מקום לפחד מאנשים בשר ודם.

כאשר המחשבות המדאיגות מנסות לבלבל אותי, אני משתדל ללמוד עוד מאמר חסידות, להתבונן באלוקות שמהווה את הבריאה בכל רגע מחדש, ולהגיע להרגשה והתחושה שברגע זה הקב"ה בורא אותי מחדש. כשמצליחים להגיע להרגשה הזאת – אין מקום לפחד כלל.

אני מסתכל על האירועים בשנה האחרונה, ורואה בזה חלק מתהליך – לקראת הגאולה האמיתית והשלימה, עליה בישר הרבי, ואליה כולנו צריכים להתכונן. עצם העובדה שיהודי שומר תורה ומצוות פעל לפי המסר שקיבל מהרבי והצליח למצוא טיפול לקורונה שהתקבל בכמה מדינות ברחבי העולם – זה מדהים.

כעת אני משתדל להוסיף בלימוד החסידות, שזאת התרופה הטובה ביותר לגלות, וכאשר יפוצו מעיינות החסידות חוצה – נזכה תיכף ומיד ממש להתגלותו השלימה של הרבי מלך המשיח, נאו!