בית משיח בהצצה לפעילות החב"דית בדובאי

אברהם רייניץ, בית משיח

אם הייתם מחפשים לפני שבוע את השם "ר' ישראל בוכבינדר" במנוע החיפוש גוגל – לא הייתם מקבלים שום תוצאה עדכנית. למרות שהוא פועל כשליח הרבי לקהילה היהודית שהקים בדובאי לפני  תשע שנים (!) – הוא הקפיד עד השבוע האחרון לפעול בחיסיון מוחלט, שכן איחוד האמירויות הערביות היא מדינה מוסלמית, שאסרה על נושאי דרכון ישראלי להיכנס לתחומה. הוא אמנם נכנס ויצא עם דרכון זר, אבל הכל נעשה תחת מעטה כבד של חשאיות.

בשבוע שעבר, כאשר נודע על הסכם השלום שנחתם בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות, נזכרתי מיד בכתבה המרתקת שערכתי עם ר' ישראל לפני כמה שנים, תחת הכותרת "האיש שלנו בדובאי", אך בלי שמו ותמונתו כמובן…

בשיחה שערכתי עם ר' ישראל, הוא מספר על התרחבות הפעילות החב"דית בשנים שחלפו מאז פורסמה הכתבה בבית משיח.

מסתבר, שבמקביל לפעילותו של ר' ישראל בוכבינדר בקרב בני הקהילה המקומית – הגיע לדובאי גם הרב לוי דוכמן מניו–יורק, ופתח בית חב"ד וקהילה מיוחדת לאנשי העסקים הרבים שמגיעים לאזור.

"באיחוד האמירויות הערביות חיים כיום כ–1,500 יהודים שפזורים בכל שבע האמירויות", מספר השליח.

פעילותו של הרב דוכמן מתקיימת במבנה מפואר שוקק חיים. הוא גם מפעיל בית ספר יהודי שבו לומדים 45 ילדים. "מאוד מרגש לראות ילדים קטנים שרים 'מה נשתנה', וזה לא יאומן לראות אותם לומדים את פרשת השבוע", מספר השליח.

כעת, עם חתימת הסכם השלום, צפויים להגיע תיירים רבים מארץ ישראל, מה שיחייב את הרחבת הפעילות החב"דית, הן בקרב הקהילה המקומית שצפויה לגדול, והן בקרב קהילת אנשי העסקים כמובן.

מסרילנקה לדובאי

הכל התחיל כאשר שמעון ושרון, זוג יהודים תושבי לונדון, סיפרו למשפחתם שהם עוברים לדובאי, עקב דרישות עסקיות, כולם זקפו גבות וביקשו להניא אותם מצעד מסוכן זה. אבל שרון, שמוצאה מאחת מארצות ערב, לא ראתה בכך אסון, וכך עברו השניים להתגורר בדובאי. הם נאלצו להסתיר ברחוב את זהותם היהודית, והרגישו כמו 'אסתר' מסיפור המגילה. בשנה הראשונה לשהותם, גילו עוד כמה משפחות יהודיות שמתגוררות בנסיכות הערבית, ונוצרה ביניהם ידידות מיוחדת. ברית אחים. הם החלו להתארח האחד אצל השני בשבתות, כדי להרגיש קצת קהילתיות, אבל קהילה של ממש לא הייתה שם.

כעבור שנה, בעודם ממתינים ללידת הבן הראשון, החלו השניים להרגיש צורך עמוק בקהילה יהודית מסודרת. החגים המתקרבים הגבירו את תחושת החסר, וכאשר נסעו בני הזוג לחופשת קיץ בסרילנקה, הם שמו פעמיהם לבית חב"ד, והשיחו את צערם בפני שליח הרבי מלך המשיח, הרב מנחם מענדל קרומבי.

הרב קרומבי עודד אותם לפעול להקמת הקהילה, אולם בני הזוג אמרו שהם אינם מסוגלים להרים את הכפפה לבדם, והם זקוקים לסיוע מבחוץ. 'אם תשלח אלינו רבנים לימים הנוראים, נשמח לגבש את הקהילה ולארגן מניין', הבטיחו.

לא קלה הייתה המשימה, שכן מכיוון ומדובר במדינה שאינה מקיימת קשרים דיפלומטיים עם ארץ ישראל, אין אפשרות להיכנס עם דרכון ישראלי, ולכן חיפש הרב קרומבי בחור עם אזרחות אמריקאית או אירופאית.

לבסוף איתר הרב קרומבי שני בחורים שהיו מוכנים לצאת לשליחות המיוחדת: ישראל בוכבינדר, שהחזיק דרכון אמריקאי, ושוקי גור. שהחזיק דרכון אירופאי. למרות הדרכונים הזרים, הנסיעה לדובאי נשאה בחובה סיכון לא קטן, שכן כמה חודשים קודם לכן חוסל בדובאי בכיר חמאס המחבל מחמוד עבד א–ראוף אל–מבחוח, בפעולה שיוחסה על ידי רבים למוסד הישראלי, ובעקבות החיסול הודיע מפקד משטרת דובאי, שלא תותר עוד כניסה למטיילים ישראלים, גם אם יש בידיהם דרכונים זרים וגם אם קיים חשד שהם ישראלים. שני הבחורים החזיקו אמנם גם דרכונים ישראליים, אולם הם החליטו לקחת את הסיכון ולטוס עם הדרכונים הזרים בלבד.

ר' ישראל נזכר: "בשיחה מקדימה עם שמעון ושרון, בני הזוג מדובאי שיזמו את נסיעתנו, הם התרו בנו שעלינו להצניע את הסימנים היהודיים המובהקים, כדי שלא יחשדו בנו בנמל התעופה. ואכן, הגענו כשלראשנו כובעי בייסבול, כמטיילים תמימים. ברוך ה', חוץ מהחקירה של פקידי המכס, עברנו את הכל בשלום, ובסופו של דבר יצאנו מהטרמינל, ופגשנו את בני הזוג שקיבלו את פנינו".

כך הוקמה הקהילה בדובאי

"הגענו יומיים לפני יום כיפור, שבאותה שנה חל בשבת. והמפגש הראשון שלנו עם בני הקהילה התקיים בדירה גדולה בקומה ה–32 של בניין מגורים יוקרתי, המשקיף על האי המלאכותי ג'ומרה, הראשון מבין שלושת האיים המלאכותיים שהוקמו בשנים האחרונות בחופיה של העיר דובאי. שם, מול הנוף המדהים שמסמל את העיר, נולדה הקהילה היהודית הראשונה בדובאי.

לקראת החג עדכנו שמעון ושרון את כל מכריהם במניין המתוכנן, ועשרות הגיעו לתפילות היום הקדוש, כאשר השיא כמובן היה בתפילת נעילה, בה השתתפו למעלה מחמישים יהודים! המשותף לכולם היה ההלם והתדהמה כאשר נכנסו לדירה וראו כל כך הרבה יהודים במקום אחד. כל פריט יהודי עורר בהם התרגשות. וכאשר ראו שיש אפילו ספר תורה, הבינו שזהו זה. הקהילה היהודית בדובאי היא עובדה קיימת.

ההתרגשות הגיעה לשיאה בסיום תפילת נעילה. אחרי הכרזת "לשנה הבאה בירושלים", פצחנו בשירה וכל הגברים הצטרפו לריקוד חסידי סוחף.

רוב חברי הקהילה הם אנשי עסקים שהגיעו לדובאי לתקופה מסויימת, אבל יש גם כמה יהודים שחיים בדובאי עשרות שנים. אחד מהם הגיע לדובאי בגיל חמש. אביו יהודי סורי, ואמו יהודייה מלבנון. כאשר הגיעו לדובאי, חששו כל כך מחשיפת יהדותם, שכל הזמן החדירו בו את הצורך להסתיר את זהותו היהודית. שמו היהודי הוא 'לוי', אבל הוריו קראו לו גם בשם ערבי, טאריק, והקפידו להשתמש בשם הערבי. לאחר שהכיר את יהדותו, נמאס לו מהחיים הכפולים, ויום אחד החליט לחשוף לכולם את יהדותו, והחל לספר לכל חבריו שהוא יהודי. אמנם היו 'חברים' שעזבו אותו בעקבות הגילוי, אבל הרגשתו הכללית השתפרה פלאים. מאדם ממורמר הפך להיות אדם שמח. במקביל, החל להניח תפילין בכל יום חול, להקפיד על כשרות, ומשתדל לשמור שבת. כיום הוא אחד מעמודי התווך של הקהילה.

בקהילה כזאת, אין אף אחד בשוליים. לכל אחד יש חשיבות מיוחדת, וכל אחד משתדל לתרום לטובת הקהילה כמיטב יכולתו וכישוריו. לכל חבר חדש שנוסף לקהילה, יש סיפור מיוחד, כיצד גילה את הקהילה. למעשה, בני הקהילה פיתחו מעין חוש שישי מיוחד לזיהוי יהודים וצירופם לקהילה.

במהלך השנים הגענו למאות יהודים, וכיום הקהילה מחזיקה בשני ספרי תורה – אחד תרומת איש עסקים יהודי, והשני ניתן בהשאלה מבית כנסת בלונדון. בכל ביקור אנחנו מביאים עמנו ספרי קודש ומעשירים את הספרייה היהודית, שנודדת מבית לבית – יחד עם הקהילה.

הרחבת הפעילות לאבו–דאבי

כפי שתיארתי קודם, הביקור הראשון היה אל הבלתי–נודע, ולכן לא היינו ערוכים לשהייה של יותר משבוע. למעשה, לאחר יום הכיפורים עזבנו את דובאי, לא לפני שהשארנו לחברי הקהילה את ארבעת המינים, אגודים כהלכתם כמובן, סידורי תפילה ועוד עלונים אודות החגים.

הביקור הבא בחג החנוכה, ארך שמונה ימים, במהלכן ביקרנו בבתיהם של אנשי הקהילה, וערכנו כמה מסיבות חנוכה. בכל פעם בבית אחר. הבאנו איתנו חמישים חנוכיות, והרבה סביבונים לחלק לילדים. כך הגענו כמעט לכל היהודים שהיו קשורים לקהילה בעת ההיא. במסיבה המרכזית הייתה התרגשות גדולה ביותר, כאשר התאספו יחד כחמישים יהודים, כולם הדליקו חנוכיות, הילדים שיחקו בסביבונים, והייתה תחושה ברורה שהאור היהודי מנצח את החושך.

ניצלנו את ההתעוררות הרוחנית, וסיפרנו ליהודי הקהילה על בשורת הגאולה של הרבי מלך המשיח, ועל כך שדורנו הוא דור הגאולה, וברגע אחד כל המציאות הגלותית תשתנה, וגם בדובאי יכירו ויידעו כולם את מלכותו של מלך המשיח.

באותו ביקור, כמו בכל נסיעה שלנו לשם, הבאנו איתנו סידורים. זו הדרך למלא את ספריית הקהילה בספרי קודש שכמובן אינם ניתנים להשגה במדינה המוסלמית. לצערנו, עצרו אותנו במכס וביקשו לדעת מהם הספרים הללו. מכיוון שחששנו לומר שמדובר בספר דתי, והם חששו שמדובר בחומר הסתה נגד השלטונות… – הם החרימו את הכל, ואמרו שרק ביציאה מהמדינה נוכל לקבל את הספרים בחזרה.

במהלך חג החנוכה הרחבנו את הפעילות במדינה, ונסענו לאבו–דאבי, שהיא 'עיר הבירה' של איחוד האמירויות הערביות. יש שם שלוחה של אוניברסיטת ניו-יורק, ורבים מהמרצים והפרופסורים הם יהודים. נסענו לשם באוטובוס, שעה וחצי נסיעה, והצלחנו לארגן מסיבת חנוכה בהשתתפות כארבעים יהודים. קשה לתאר את ההתעוררות הרוחנית של הנוכחים, שפשוט לא האמינו שהם יושבים במסיבת חנוכה באבו–דאבי ושומעים על התוכן הרוחני של חג החנוכה, ועל הניצחון הרוחני שיתרחש בקרוב ממש בגאולה השלימה.

הדפסת התניא באבו–דאבי

בחנוכה תשע"ה, החליט ישראל להגביר הילוך בהפצת המעיינות במדינה המוסלמית, ולהדפיס את התניא בעיר הבירה אבו–דאבי. לאחר שקיבל את כל הקבצים מהרה"ח ר' שלום ג'ייקובסון, איש הוועד להפצת שיחות הממונה מטעם הרבי על הדפסות התניא – נסע לאבו–דאבי, נכנס לבית דפוס גדול שמנוהל על ידי עובדים זרים מהודו, וביקש להדפיס מאה עותקים.

"כאשר מכונת ההדפסה החלה לפלוט את הדפים הראשונים, מילאה את לבי תחושת שמחה גדולה. מן הסתם מדובר בספר היהודי הראשון שנדפס על אדמת אבו–דאבי! העובדים הגויים, שראו את שמחתי, נדבקו גם הם בהתלהבות והבינו שהם שותפים למעמד מיוחד.

"הדפסנו בסך הכל 4 ארגזים של נייר, אותם לקחתי עמי לניו–יורק, ומשם שלחתי לארץ ישראל לכריכה מהודרת. בביקור הבא חילקנו את ספרי התניא לחברי הקהילה, שנדהמו לשמוע על הדפסת התניא במדינה המוסלמית. אחד מאנשי הקהילה התלהב כל כך, עד שקבע עם מישהו מהארץ שיעור תניא באמצעות תוכנת הסקייפ…".

פורים לפני הקורונה

"לפני כמה שנים, במסיבת פורים שערכנו לילדים, הגיעה אשה ממוצא צרפתי עם בנה הקטן, והתלהבה מאוד מהפעילות. בביקורנו הבא, היא ביקשה שנבוא לביקור בית, כדי שנספר לה ולבנה הקטן על היהדות. לקראת סיום הביקור, אמרה שברצונה להראות לנו משהו יפה: היא לקחה אותנו לסוף המסדרון, שם נעצרנו במקומנו, מול דיוקן ענק של הרבי, עטור בטלית ותפילין, מצוייר בשמן על בד קנבס. משהו מדהים ועוצמתי. היא סיפרה לתומה, שבכל בוקר היא נעמדת ליד תמונת הרבי, ומבקשת את ברכת הרבי, שהקב"ה יעזור לה בכל המצטרך.

"סיפור נוסף, שאירע בחגי תשרי תשע"ו: ביקרתי אצל אחד מבני הקהילה, אותו אחד שסיפרתי עליו שמתגורר כבר שלושים שנה בדובאי. אחותו, למרבה הצער, התאסלמה והתחתנה עם לבנוני. היא תמיד מתווכחת איתו, וצועקת עליו על שחשף את יהדותו. במהלך ביקורי האחרון, תוך כדי שאני יושב בביתו, אחותו התקשרה, ושאלה: אתה יכול אולי להשיג לי מזוזה. הוא היה המום כמובן, אבל השיב בחיוב. 'תוך כמה זמן תוכל להשיג לי את המזוזה?', שאלה, והוא סיפר לה שבהשגחה פרטית הרב כאן והוא יוכל לטפל בזה מיידית. כמובן שמייד מסרתי לו מזוזה כשרה, והוא העביר לה את המזוזה בהזדמנות הקרובה. טרם שמעתי ממנו על המשך הסיפור, אבל עצם ההתעוררות הפתאומית, בדיוק בשעה שאני יושב בביתו, הייתה מרגשת".

*

הפעם האחרונה שר' ישראל ביקר בדובאי, הייתה בחג הפורים האחרון, ימים ספורים לפני פרוץ הקורונה באזור. כעת הוא מתכנן את מסעו הבא לקראת חגי תשרי.

לא נותר אלא לאחל להם המשך הצלחה בשליחות, עד לקיום הנבואה: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".

*

חתום כעת מנוי לעיתון, וקבל כל שבוע חבילה חסידית גדושה ומלאה לכל המשפחה, כולל המוסף לנשים עטרת חיה והמוסף לילדים במחנה צבאות השם.

לרכישת מנוי לחץ כאן