קידוש שם ליובאוויטש במלונות הקורונה

מנדי דיקשטיין, בית משיח

מגפת הקורונה שאנו נמצאים כעת בעיצומה, מזמנת הרבה סיפורים כואבים. מהלכו של העולם ככלל, וסדר היום של היחיד כפרט, השתנה לחלוטין. מגפת הקורונה הכניסה לעולמינו דפוסי התנהגות שונים לגמרי ממה שהורגלנו עד כה, החל בעטיית מסכות ביציאה למרחב הציבורי, המשך בלמידה מרחוק, דרך מנייני המרפסות והחצרות, וכלה בעוצר כללי של טיסות וסגרים על מדינות שלמות.

אולם דומה כי הדבר שהכי משבש את מהלך החיים, הוא היציאה הכפויה מהבית המוכר והמוגן אל 'מלונות הקורונה'. יום אחד, כמעט פתאום, אתה מתבקש לארוז מטלטליך, להיפרד מבני הבית ולצאת לבידוד מהעולם הגדול עד הריפוי המוחלט.

בשבועות האחרונים נחשף הציבור לשלל סיפורים לא–מלבבים בלשון המעטה, על המתרחש במלונות אלו מבחינת המזון, הניקיון והכביסה. ומעל הכול – ההרגשה הלא נעימה של העקירה מהקן החמים והנוח אל מקום ציבורי, המוני ומנוכר. למרות שמו המרשים כ'מלון', הוא אינו אלא אכסניה זולה לאלו שנמצא בדמם הנגיף.

החלטנו לרדת לשטח ולשמוע את המבריאים עצמם, אלו שהיו – חלקם עדיין – נמצאים באותם מלונות קורונה, כדי לשמוע ממקור ראשון את חוויותיהם במקום. השיחות המרתקות עם המתרפאים הפכו לצרורות של סיפורי אמונה והנפקת הטוב מכל מצב, כפי שלימדנו הרבי מלך המשיח במהלך השנים.

בשל צנעת הפרט, ועל פי בקשתם המפורשת, חלק מהמרואיינים העדיפו שלא לחשוף את שמם, לבד מכאלה שסיפורם המיוחד כבר התפרסם באמצעי התקשורת. הפרטים כולם מוכרים במערכת ושמורים.

– ניר עציון –

קידוש שם ליובאוויטש

הקורונה תפסה את הרב א' ממש לא מוכן. הרב א' מכהן כמשפיע בישיבת חב"ד ייחודית מפורסמת. למרות הקורונה המשתוללת, המשיכה הישיבה לפעול מתוך זהירות ושמירה קפדנית על כללי משרד הבריאות. לאורך השבועות האחרונים, התלמידים ואנשי הצוות המשיכו בלימודיהם במידת האפשר.

אולם לא לעולם חוסן. באחד הימים קיבלו חלק מאנשי הצוות והתלמידים הודעה לקונית; היות והם שהו ליד חולה קורונה מאומת, עליהם להיכנס לבידוד ולהיבדק אם נדבקו. חקירה אפדימיולגית קצרה הבהירה שאחד התלמידים השלוחים לישיבה אכן נדבק בנגיף, וללא ידיעתו 'ייבא' אותו לישיבה.

היות ולא בכל בית ניתן לשמור על בידוד מלא, במיוחד בבתים ברוכי ילדים אך מעוטי חדרים, לא נותרה אפוא ברירה, והרב א' ביחד עם שלושה מתלמידיו התפנו למלון 'ניר עציון' הנמצא במעלה הכרמל ליד העיר חיפה.

במוצאי שבת קיימתי עמו שיחה ארוכה. בניגוד גמור לכל השמועות והידיעות, הסיפורים בפיו היו מאלפים ומלאי רגש.

ראשית, איך ההרגשה הכללית במלון מבחינה גשמית ומבחינה רוחנית?

גם אני שמעתי את הסיפורים הלא–פשוטים אודות מלונות הקורונה, אולם אני יכול לספר באופן אישי על מה שקורה אצלנו במלון 'ניר עציון'.

מבחינה גשמית – אין תלונות; יש מזון טוב ובשפע, בכשרויות מהודרות וביד רחבה. יש בעיה מסויימת עם הכביסות, אולם מנהלי המלון, כמו גם המפקדים במקום מטעם צה"ל, עשו כל שביכולתם לסייע במידת האפשר. המלון בו אנו שוהים מוקף מדשאות עם שטח רחב להסתובב בו ולנשום אויר צח, כך שההרגשה של 'כליאה' או סגר כלל לא קיימת.

אם המצב בגשמיות מניח את הדעת, הרי שהמצב ברוחניות הוא לעילא ולעילא. אל המלון הגיעו יחידים ומשפחות מכל רבדי החברה החרדית. מה שהיה שם אפשר לכנות כ"ימות המשיח". ממש כך. אברכים ובחורים המשתייכים לקבוצות שונות ואף מנוגדות בחברה החרדית, שבימים כתיקונן אין סיכוי שיישבו וידברו ביחד – העובדה שכולנו נמצאים בכמעין 'תיבת נח', גיבשה אותנו לגמרי. אין מדובר רק בחסידים ובליטאים, אלא גם תתי–הקבוצות עצמן שמטבע הדברים יש ביניהן סכסוכים עמוקים ביותר, פשוט ישבו ודיברו, אכלו והתוועדו ביחד. כולם נוכחו לראות כי בצד השני ישנם בני אדם עם אמונה במנהיג ובדרך, ויש להם תשובה סדורה לכל שאלה.

האם גם האמונה של חסידי חב"ד ברבי מלך המשיח עלתה על הפרק?

בוודאי! זה היה הנושא המרכזי אתנו… אני חייב לומר שגם הבחורים והאברכים שהיו בקצה השמאלי ביותר בהתנגדות לחב"ד, כאלה שממשיכים בדרכו של פלוני מבני ברק, ישבו עמנו לשיחות מעמיקות. זה החל כמובן מתוך רצון לקנטר; הם זרקו שאלות בנימה של נצחנות ויכוח, אבל בגלל השהייה המשותפת הארוכה, הסכימו בסוף גם להאזין לתשובות. הדברים שהם שמעו מאתנו הפתיעו אותם לחלוטין, וגרמו להם להתחיל לחשוב. עד היום הם היו בטוחים שמדובר באמונה עיוורת חסרת הגיון של חסידים נאיבים המתכחשים למציאות. בשיחות שקיימנו בגובה העיניים, הופתעו לשמוע על המקורות ההלכתיים והאמוניים מהם יונקים החסידים הדבקים ברבי מלך המשיח את האמונה.

בעניין זה אגב, יש לי חובה נעימה לומר תודה להנהלת 'בית משיח' בארה"ק, על ההירתמות המהירה והיעילה בנושא. היה זה כאשר אחד מחסידי באבוב ששהה במלון עם משפחתו ניגש אלי ביום חמישי, ובפיו תלונה צודקת: איך יתכן שלמלון מגיעים כל העיתונים והשבועונים החרדיים, ורק מקומו של 'בית משיח' נעדר? עם שאלה מוצדקת זו שנבעה מ'אתערותא דלתתא' לגמרי פניתי להנהלת 'בית משיח', ובהתמסרות אישית דאגה לשגר למלון עשרות העתקים של גליונות 'בית משיח', חלקם 'טריים' וחלקם מתחילת תקופת הקורונה.

אותו חסיד באבוב שסידר את ההגעה של העיתונים מבני ברק למלון עצמו, הפך להיות מבוקש. בחורים ואברכים מכל החוגים והזרמים פשוט נהרו לחדרו לבקש גיליון, או להחליף לגיליון אחר, אחרי שסיימו את הקודם מכריכה לכריכה… אני חייב לציין ש'הלהיט' הגדול של הגליונות היה דווקא המוסף לפסח בו סיפרו כמה חסידים על הקשר הראשוני שלהם עם הרבי. זה הפך לנושא השיחה העיקרי בשבת אצל כולם.

אני מבין שבמלון יש המון זמן פנוי. איך מנצלים אותו?

אני רוצה לספר משהו מיוחד מאוד שראיתי בעיניי. ישנם כאלה שיש להם סמארטפון, ואלו היו די מנותקים מהציבור הכללי. רוב הזמן ישבו בלובי או בחצר ובהו במסך. אבל רוב האנשים שהיו בלי טלפון מתקדם, היו פנויים לשיחות מרתקות על כל הנושאים שבעולם. אולם, כל אלה היו רק 'בין לבין'. חלק ניכר מהזמן פשוט ישבו ולמדו.

גם בתחום הזה, הרבה דעות קדומות על ליובאוויטש קרסו בבת אחת. באופן אישי אני יכול לספר כיצד ישבתי עם שני בחורים מהפלג הניצי של הליטאים בלילה חמים, ושוחחנו על עניינים שונים. לפתע הגיע אחד האחים ושאל אם למדו כבר את הדף היומי. התברר שהסוגיה שאחזו באותו יום במסכת שבת היתה מסובכת. היא עסקה בענייני 'מבוי'. האחים הודו שאכן שמעו את השיעור מהמגיד–שיעור בין מנחה לערבית, אבל לא התעמקו בה יתר על המידה.

בשלב זה הם פנו אלי…

וכך בשעת חצות לילה, פתחתי עם אותו בחור את הגמרא במסכת שבת, ובמשך חצי שעה ליבנו יחד את הנושא עד שהתחוור לו כל צרכו. מאותו ערב חלה תפנית גדולה ביחס לאברכים והבחורים החב"דיים. הדבר גרם לכך שגם בזמן שיעורי ה'דף היומי', נתנו לי את האפשרות לחזור על רעיונות וחידושים. מובן שניצלתי זאת לחזור על רעיונות משיחות הקודש של הרבי.

הזכרת שהיו גם בחורי ישיבה חב"דיים. איך הם השתלבו במלון?

אכן, היו שלושה בחורים חב"דיים שעשו קידוש שם ה' וקידוש שמו של הרבי בצורה יוצאת מן הכלל.

אותם בחורים הגיעו מישיבה חב"דית שמותאמת לבחורים שאינם מסוגלים ללמוד במסגרת הלימודית הרגילה. עצם העובדה שלמתרפאים הוותיקים במלון נודע שיש בחב"ד ישיבה המותאמת גם לתלמידים שאינם מסוגלים ללמוד כרגיל, ובכל זאת הם שומרים על צלם ודמות חסידית של זקן מלא, תפילה עם כובע וחליפה וכו', גרמה לרבים מהם להתלהב ולדבר על כך שהלוואי וכך היה בחוגים שלהם.

ההתפעלות מהם רק גברה כאשר התברר שהם לומדים הלכות שחיטה. התלמידים ניצלו את השהייה במלון כדי להתכונן במרץ למבחנים המסכמים של סוף השנה. הם ישבו עם ספרי ה'שמלה חדשה' ופשוט שיננו את החומר בהתמדה ראויה לציון. אברכים שמתמצאים בתחום, מהם ראשי ישיבות ושוחטים בפועל שראו את התעמקותם בנושא הקרוב לליבם, בחנו אותם ישר והפוך על כל החומר. בכל המלון דיברו על כך שאותם בחורים בקיאים בחומר בצורה מוחלטת אפילו יותר משוחטים העוסקים בשחיטה שנים רבות! זה גרם לקידוש ה' וכבוד ליובאוויטש בקנה מידה עצום.

האם היו אתכם במלון חב"דניקים נוספים?

אכן היו כאלה נוספים, מהם מהקהילה שממנה באתי ומהם ממקומות נוספים – אך מצנעת הפרט לא אומר שמות כמובן.

למרות זאת אני רוצה לציין בעיקר בחור חוזר בתשובה שהגיע מישיבת רמת אביב. הבחור שובץ בחדר עם אב ובנו חסידי אמשינוב, כאשר האב נושא במשרה תורנית חשובה והבן הוא תלמיד בישיבת סלבודקה, מהמובחרות בעולם הישיבות. כמה ימים לאחר הגעתו, פנה אלי האב ואמר לי שהוא חש ביטול עצום כלפי הבחור החוזר בתשובה שעמו בחדר. הוא סיפר שהבחור יושב כל היום ולומד ברצינות ובהתמדה שאין למצוא כדוגמתה גם בהיכלי הישיבות הקדושות, גם אצל בחורים ואברכים שנולדו לעולם הלימוד מבטן ומלידה. הוא סיפר שהוא החל לשוחח עמו בלימוד וגילה שיש לו סברות ישרות ובהירות, אבל "חסר לו מעט ביטחון עצמי" לומר את הסברות האלו כעובדות מוצקות. הסברתי לאותו חסיד אמשינוב את החילוק בשיטת הלימוד של חב"ד – כאשר אצל הבחורים שלנו אין את 'הברייטקייט' הישיבתי המקובל לקבוע חידושים שעלו במוח הלומד כאילו הם האמת ואין בלתה. כך או כך, האיש יצא מגדרו מרוב התפעלות מאותו בחור.

גם בעניין התפילות סיפר, כי הוא עקב אחריו במשך מספר תפילות וראה את תפילתו הרצינית והמתונה בלי להתיק מבט מהסידור, דבר שגרם לו להרגיש נחות מול הבחור.

אגב פרט נוסף מעניין: במהלך ימי השהות שלנו במלון, מחמת כמות הילדים הגדולה ששהו במלון, החלו להקרין בערבים סרטים מצויירים כדי להפיג את השעמום. אל סרטים אלו התקבצו מטבע הדברים גם מבוגרים וכו'. כשהדבר הגיע לאוזניו של אותו בחור חוזר בתשובה, הוא ידע היטב עד כמה סרטים 'תמימים' שכאלה עלולים לחרוץ חריצים בלתי הפיכים בנפש. הוא הגיע אפוא להסדר עם הנהלת המלון שבמקום הסרטים חסרי–התוכן הללו, שיתחילו להקרין סרטים חינוכיים מסדרת 'ניצוצות של קדושה'. הוא לא הסתפק בכך, ומכספו הפרטי קנה מנוי להקרנה (היקר יותר ממנוי פרטי). מאותו ערב הקרנות הסרטים הפכו מסתם בזבוז זמן לחוויות עם ערך חינוכי.

בעקבות ההתעסקות שלו בעניין הסרטים, פנו אלינו מספר אברכים רציניים ושאלו מתי נעשה הקרנות סרטים על הרבי? הבקשה נענתה בחיוב, ובערב אחד ישבו עשרות רבות של חסידים וליטאים וצפו מרותקים במשך חמש שעות בהתוועדות קודש של הרבי! זו הייתה הפעם הראשונה בחייהם שראו את הרבי מוסר שיעור בכל מכמני התורה באופן שיטתי ומסודר כדרכו.

אם אחרי ההתוועדות חשבנו שהגזמנו, בכל זאת מדובר בחמש שעות, התברר לנו שזו רק ההתחלה… לאחר ההתוועדות ביקשו הנאספים לחזות במראות קודש נוספים. מאז, מידי ערב התקיימה הקרנה של קטעים מ'בית חיינו', פנינים מחלוקת דולרים, הרבי בתפילות ובמהלך השנה וכו'. לשיא הגיעו הדברים בסדרה המעולה שהפיקה חברת 'לראות את מלכנו' – 'הרבי מספר'. הציבור שברובו המוחלט דובר אידיש, ישב בפה פעור והאזין לסיפורים שסיפר הרבי במשך השנים.

קטעי הוידאו הנוספים שעוררו עניין מיוחד, היו הקטעים של הרבי בתפילה. האנשים מחוגי החסידים לא רגילים לראות 'רבי' מתפלל בצורה מתונה בלי בליטות. ההנהגה של הרבי עוררה בהם התפעלות עצומה.

במוצאי שבת מטות מסעי ארגנו ביחד עם חב"דניקים נוספים סיום רמב"ם, כפי תקנתו של הרבי. כשהתחלנו לעשות פרסום בעניין, התברר כי לרבים מהנאספים במלון לא היה מושג שחסידי חב"ד לומדים במשך שנה אחת (או שלוש שנים) את כל הרמב"ם. הם שאלו שוב ושוב בתמהון: האם באמת סיימתם את כל הרמב"ם?…

חגיגת הסיום תוכננה למוצאי שבת. הזמנו באופן אישי את כל הרבנים וראשי הישיבות החשובים שהיו במלון. כולם הגיבו בשמחה. ביניהם היה ראש ישיבה ליטאי שהביע את שמחתו להגיע לסיום, אולם ביום שישי קיבל את התשובה השלילית השניה שלו, מה שהביא לכך שהוא קיבל אישור ללכת הביתה לפני שבת. בטרם חזר לחדרו לארוז את חפציו, חיפש אותי בכל המלון כדי להביע את התנצלותו הכנה על כך שבסופו של דבר לא יוכל להשתתף בסיום הרמב"ם.

סיום הרמב"ם אכן נערך במוצאי שבת, כשהמוני מתרפאים מכל רבדי האוכלוסייה החרדית השוהים במלון, ישבו ליד שולחנות ערוכים לסעודת מלווה מלכה ששולבה עם סיום הרמב"ם, כפי הוראתו של הרבי מלך המשיח.

ראשון נשא דברים הרב קוסטליץ, חתן האדמו"ר מדאראג. הוא דיבר במעלת לימוד הרמב"ם ותקנת הרבי מלך המשיח. הוא אף תיבל דבריו עם סיפורים כנהוג במוצאי שבת על תלמידי הבעל שם טוב ועל יחסם ללימוד רמב"ם.

אחריו ריתק את הקהל 'מגיד המישרים' ר' כפיר שובלי. הוא דיבר ברהיטות על הרמב"ם וספר הזהר, חרז גימטריות על מניין הפרקים וההלכות ברמב"ם, והקשר לשבעה עשר בתמוז. בסיום, כל הקהל צפה במראות קודש של הרבי על לימוד הרמב"ם.

– מורדות הר תבור –

בן שגלה, מגלים אביו עמו…

דומה כי קהילת חב"ד שספגה עד כה הכי הרבה נדבקים, היא קהילת חב"ד בנחלת הר חב"ד. המרואיין הבא שלנו הוא אברך יקר מקהילה זו.

ראשית, באיזה מקום אתה נמצא? וכיצד אתה מרגיש כעת?

בניגוד לרבים שהגיעו ל'מלונות קורונה', אנחנו נמצאים בבית הארחה במורדות הר תבור. בית הארחה שנותר שומם מטבע הדברים בשל ירידת התיירות, גוייס על ידי פיקוד העורף ותפקודו הוסב למתרפאי הקורונה.

אני עצמי לא נדבקתי ב"ה, והסיבה שאני נמצא במקום היא בגלל בני היקר בן השבע שנבדק ונמצא חיובי לקורונה. מובן שלא שייך שהוא יגיע לבדו למקום, אך גם לא היתה כל אפשרות להשאירו בבית בבידוד המתבקש. כיוון שכך, לא נותרה ברירה בידי ויצאתי אתו בחששות כבדים למקום מלא וגדוש בנשאי הנגיף.

זו באמת זווית שלא מוכרת דיה בשיח אודות הקורונה. איך בכל זאת אתה מצליח להישמר שלא להידבק?

זו באמת משימה מורכבת הרבה יותר מאלו שהגיעו לכאן לאחר שנדבקו.

אני משתדל מאוד שלא להתערבב עם הציבור כאן. כך למשל בליל שבת הגעתי לחדר האוכל לפני כולם כדי לעשות קידוש ליד הנרות לפני שכולם מגיעים. באופן כללי אנחנו מקבלים את האוכל ישירות לחדרים כשהוא סגור הרמטית, ככה שמשתדלים ככל הניתן להישמר.

ובכל זאת אתה ישן עם בנך בחדר, וממנו הרי לא ניתן לשמור מרחק…

נכון מאוד, אבל ב"ה עד כה לא נדבקתי ממנו. כפי שעולה מהמצב, הילדים הקטנים אכן נדבקים בקורונה אבל פחות מדביקים. מכל מקום, אינני לוקח סיכונים ובכל יום אני מתפלל לקב"ה שלא אדבק ממנו.

האם ישנם חב"דניקים נוספים איתכם בבית ההארחה? יש פעילות חב"דית?

בני ואני היחידים מקהילת חב"ד במקום. היות ואני נקי מהנגיף, אני משתדל שלא להתערבב עם השאר. אני מתפלל בחדר ומשתתף במניינים רק כאשר הם מתקיימים בחצר. אני ממש מקווה שבקרוב תבוא התוצאה השלילית בבדיקה של בני, ונוכל לחזור הביתה ולשגרה.

– מלון 'שניר' – רמת הגולן –

התחיל בחשש והסתיים בריקודי כבוד

אל מלון 'שניר' ברמת הגולן הגיע הרב מלכיאל מחפוץ מקרית חב"ד שבצפת, כחב"דניק יחיד שהגיע למלון המאוכלס בלמעלה ממאתיים בחורי ישיבה ליטאיים. מהר מאוד הבין שהוא לא בא לנפוש אלא לשליחות.

איך היתה ההרגשה להגיע לבד למקום בלי איש מהקהילה שלך, ובעצם להיות 'פרש בודד'?

אספר לך סיפור כדי שתבין את ההרגשה שלי.

כאשר קיבלתי את תוצאות הבדיקה החיובית והתברר לי שעלי להתפנות למלון קורונה, רציתי לקבל חיזוק נוסף. ניגשתי למגירה בה אני שומר את הדולרים שזכיתי לקבל מהרבי, פתחתי את המעטפה המכילה את הדולרים ובאופן אקראי הוצאתי דולר. להפתעתי הרבה על הדולר היה מצויין שקיבלתי אותו מידיו הקדושות של הרבי בכנס השלוחים תנש"א. מיד הרגשתי שאני הולך לשליחות.

בהתארגנות חפוזה הספקתי לקחת איתי שני 'טושים' ודפים לתליית מודעות בשעת הצורך, וכן שני חבילות 'מזונות' להתוועדות ג' תמוז.

כדי להבין את עומק השליחות שלי במקום, אני רוצה לציין כי בתפילת מנחה הראשונה שלי במלון, נכחו בבית הכנסת עשרה יהודים ביחד איתי. אולם החזן סירב להתחיל את התפילה. רק כאשר הגיע יהודי נוסף החלה התפילה. אחריה פנה אלי בצנעא אחד מהנוכחים והתנצל על כך שחבריו למניין לא החשיבו אותי, החב"דניק, כאחד מעשרה הכשרים למניין…

מתי הגעת למלון, ומה בעצם עשית שם?

הגעתי למלון ביום ב' תמוז, כך ש'יריית הפתיחה' של הפעילות שלי שם במשך חודש ימים, היתה התוועדות ג' תמוז. למען האמת, תחילה חששתי מהתגובות של קהל המאזינים; הסיפור של המניין במנחה נתן לי את ההבנה עם אלו אנשים אצטרך לחיות בתקופה הקרובה. אבל כחסיד של הרבי ניערתי מעצמי את כל המחשבות הללו, ובתנועת נפש של תנופה עברתי בכל המקומות והודעתי לבחורים שמחר תתקיים התוועדות לרגל ג' תמוז, תוך הבטחה כי בהתוועדות תהיה גם 'למדנות'…

נוכח ההיענות, הבנתי מהר מאוד שהכיבוד שהבאתי מהבית לא יספיק, והזמנתי משלוח של כיבוד עשיר מקרית שמונה הסמוכה.

ואכן מתוך סקרנות וציפייה התאספו בחדר האוכל כשישים מהמתרפאים להתוועדות. לאחר מילות ההיכרות והחשש הדי–מובן שלי לדבר ולפתח את הנושא, שמתי לב שהם ממש מוכנים ורוצים לשמוע ולדעת. אט אט הבנתי שזו בעצם הפעם הראשונה שיש להם אפשרות בלתי–אמצעית לראות את החב"דניק שמאחורי הסטיגמה והקיטלוג.

ההתוועדות נמשכה עד 3 לפנות בוקר, ויצרה בכל הנוכחים, כולל הקיצוניים, "אתהפכא" של ממש. המחיצות נפלו והתחלנו להתנהל בידידות ובשיתוף מוצלח.

כבר בימים הבאים דאגתי שיגיעו למקום ספרי תניא והתחלנו בשיעורים מסודרים. ספר התניא, כמו תמיד, פועל את פעולתו. גם היום אני ממשיך מהבית את השיעורים באופן פרטי עם כאלו ששומרים עמי על הקשר.

אחד הבחורים הליטאים נמנע מלהשתתף בשיעורי התניא. בכל פעם התנצל שיש לו קביעות חברותא ולא יכול להשתתף בשיעורים. אולם ביום חמישי האחרון לשהותי במקום, הפתיע בהשתתפותו. התחלנו ללמוד פרק א' ב'שער היחוד והאמונה'. הבחור היה מרותק והמשיך ללמוד איתי גם אחרי השיעור. ביום ראשון לפני תפילת שחרית ניגש אלי וקבע לי עובדה: "אינני יודע עד מתי תתעכב איתנו, ולכן מיד אחרי התפילה נמשיך בתניא"… אכן הספקנו ללמוד עוד שלושה פרקים וכעת אנו ממשיכים את הלימוד באמצעות הטלפון.

לאחר כמה ימים של שהות, ניגש אלי לא פחות ולא יותר אחד הבחורים הקיצוניים שבהתחלה סירב להחשיב אותי כאחד מן המניין, והפתיע אותי באמרו 'אני מבין שאתה מתכוון לארגן התוועדות נוספת לכבוד חג הגאולה י"ב תמוז. אז תסביר לי מה זה, כי בסך הכל אנחנו אוהבים לשבת איתך… דע לך – הוסיף – יש תקציב ונוכל לעזור לך עם הכיבוד'… אמרתי לו: 'תראה איך הקב"ה הביא את הנגיף כדי לאחד את כולנו'. שוב הוא הפתיע אותי כשאמר: "'לא כך, אלא הקב"ה רצה להראות לנו שבאמת אין בינינו מחיצות, ואנחנו בעצם כן מאוחדים!"

ואכן, ערכנו התוועדויות נוספות שסחפו אחריהם קהל גדול. כך היה בחג הגאולה י"ב–י"ג תמוז, ביום הברית של הרבי הריי"צ י"ט תמוז ועוד. לקראת כל התוועדות שערכתי, יידעתי את הציבור באמצעות הודעות בלוח המודעות שהדפסתי במשרדי המלון.

אגב, ביום בו התבשרתי כי סוף סוף אני רשאי לחזור הביתה, הזדרזתי להדפיס מודעה שכותרתה "חסידים לא נפרדים". ככה הפכנו את ארוחת הערב להתוועדות 'צאתכם לשלום' גדולה, בסיומה הבחורים הליטאים – שכזכור בתחילה סירבו לצרף אותי למניין – ליוו אותי כעת לרכב בשירה ובריקודים כמו שהם רגילים ללוות את ראש הישיבה שלהם…

לאחר שיצאתי, התרגשתי לקבל טלפון מראש כולל ידוע בבית שמש שאמר לי כי שמע מהבחורים על מה שעשינו במלונית, ואמר לי: "דע לך שהצלת הרבה בחורים מלהדרדר ברוחניות. עכשיו הם אוהבים ומעריכים מאד את חב"ד. ראו שיש לחב"ד מה למכור, כמו גם את הדאגה והאכפתיות לזולת וכו'. הוא הוסיף ואמר: "דע לך שהבחורים האלו, אם הם יתקלו בסביבה שידברו ח"ו לא טוב על חב"ד, הם ייחלצו בנחישות כדי להגן על כבוד חב"ד"!

ואכן, הקשר כל כך התהדק, עד שנציגי הבחורים מכמה ישיבות הבטיחו שיזמינו אותנו להתוועד עם כל תלמידי הישיבה ברגע שיתאפשר…

אילו עוד אירועים ציינתם בבית מלון?

הנה אפיזודה מעניינת של השגחה פרטית: כשנכנסנו כבר לשבת קודש, היה לי צער מכך ששכחתי להביא ממתקים לילדים. עמנו במלונית היו בערך כשלושים ילדים. רציתי לעשות איתם מסיבת שבת, והנה פרח לי מהראש…

באמצע סעודת יום השבת פנה אלי אחד הבחורים ואמר לי בשקט: "יש כאן אישה שקנתה כמות של ממתקים כדי לעשות 'תהילים' עם הילדים, אך אף אחד לא מוכן. אולי תסכים לעשות זאת?" כמעט קפצתי מהתלהבות. עניתי לו מיד: "בשמחה רבה!" הוא היה אפילו מופתע מהתלהבותי. עד כדי כך?! אולם אני ראיתי במוחש כיצד משמים מסייעים בעדי… בפועל ערכתי גם 'מסיבות שבת' נפלאות שגם ההורים השתתפו בהם.

במהלך הימים עצמם, קיימתי הרבה שיחות אישיות עם בחורים ואברכים. את אלו שהיו להם שאלות 'שונות וישנות' היה קל להפנות לספר "מבשר טוב" של הרב וולפא, ובכך חסכתי המון זמן.

לקראת שבת הייתי דואג שישלחו לי מצפת עלונים וחומר חסידי ל'עונג שבת', דבר שהיה כמים קרים על נפש עייפה (ובפרט שזה היה תחליף לעיתונים שונים וד"ל). דאגתי גם שיגיעו תמונות של הרבי, וכן כיבוד עשיר, להנאת המתרפאים. תוך כדי הפעילויות הם גם ידעו להכריז את ה"יחי אדוננו" מעצמם!! הם הבינו שזו הקריאה החב"דית, ואת זה הם הדגישו. אין ספק שהם הרגישו טוב את הרבי הן בפעילויות והן באמצעות ספרי חסידות שהבאנו למקום.

האירוע המרכזי היה סיום הרמב"ם אירוע זה נערך בסיועם הנמרץ של בית חב"ד קיבוצים בראשות הרב יורם מעודה, הרב עמיחי בן נתן, הרב זאב ברנשטוק והרב דני דרוקר. זכינו לקיים את הסיום באופן מכובד ביותר. הם גם סייעו בפעילויות הנוספות שעשיתי במהלך תקופת שהייתי במלון הן בשיעורי תניא קבועים וכן בשתי הרצאות שקיימתי על הלכות בית הבחירה בימי בין המצרים. מובן שכל השיעורים היו חדורים באמונה שתכף ומיד נזכה לראות בעינינו בבניין בית המקדש השלישי.

לסיום, עם איזו תובנה יצאת משם?

יצאתי עם המסר שצריך ללוות כל חסיד ומקושר באשר הוא – כאשר הוא נקלע בהשגחה פרטית למלונית, או לכל מקום אחר. עליו לדעת בוודאות שזו הזדמנות נדירה לשליחות עם השפעה לדורות. אני יכול לומר שראיתי כל הזמן סייעתא דשמיא שמלווה אותי, כמו גם העובדה שאנשים רוחשים הרבה כבוד לרבי מה"מ, גם כאלו שלכאורה הם בשלב ההתרסה וה'אנטי'. חשתי באופן מפליא איך העולם מוכן לגאולה!

אני רוצה בהזדמנות זו להודות לכל מי שעזר וסייע בממונו ובגופו כדי לצייד אותנו בתקופה זו בגשמיות וברוחניות: בית חב"ד "ופרצת – קיבוצים" של הרב יעקב בן ארי והרב דובער חביב. הרב יורם מעודה מכולל חב"ד. הרב זאב ברנשטוק ממכון "קול מבשר", וכן הרב דני דרוקר על ביצוע המשלוחים.

– דן פנורמה – ירושלים –

חגיגת בר מצווה מרגשת עם מאות מתרפאים

גם המרואיין הבא הסכים לחשוף את שמו, היות וסיפור שהותו במלון קורונה 'דן פנורמה' בירושלים התפרסם בשל מאורע משמח שחגג בו.

המדובר הוא במחנך המסור הרב חי דמארי שי', מנחלת הר חב"ד, שנאות לספר ל'בית משיח' את השתלשלות האירועים שהביאו אותם לחגוג במלון שבירושלים.

הבה נתחיל מההתחלה…

במשפחתנו ישנם שבעה ילדים כ"י. לאחר שהתבררו ממדי המגפה שהשתוללה בשכונה ונערכו בדיקות לכל התושבים, התברר כי כמה מילדיי נדבקו בקורונה ובניהם בני הבכור מנחם מענדל.

העובדה שהוא נדבק כאבה לנו ביותר. לבד מהחשש מפני הנגיף המתעתע, מענדל'ה היה אמור לחגוג את בר המצווה שלו ממש בימים אלו. הוא התכונן לחגיגה כדבעי בלימוד מאמר החסידות המסורתי, למד את הקריאה בתורה וכן שיחה של הרבי כדי לחזור עליה ברבים במהלך המסיבה. מובן שגם אנחנו מאוד התרגשנו לקראת בואו של בבנו הבכור לגיל המצוות.

כאשר התחילה הקורונה לצבור תאוצה, אט אט הבנו שהחגיגה הגדולה שחלמנו עליה כבר לא תתגשם. כל ידיעה על צמצום האירועים לחמישים איש או לעשרה אנשים בלבד, החסירה פעימה מליבנו. חתן בר המצווה עצמו היה עצוב והרגיש מאוד לא נעים.

ואז פתאום הגיעה הקורונה ממש לתוך ביתנו, ולגוף ילדינו…

האם היה שייך שתשארו בבית או שהאופציה היחידה היתה להתפנות למלון קורונה?

היות ומדובר ביותר ממחצית הילדים שנדבקו, יכולנו בדוחק להסתדר בבית, כאשר הילדים נושאי הנגיף ישהו בחדרים מסויימים עם תא שירותים משלהם, אבל מעז יצא מתוק. בשיחה שקיימנו עם חמ"ל הקורונה שנפתח בשכונה, הבנו שעל ידי ההתפנות לבית המלון של נשאי הנגיף, נוכל לחגוג לבנינו את המסיבה עליה חלמנו…

כך התפננו כולנו לבית מלון 'דן פנורמה' בירושלים, כאשר הילדים שלא נדבקו נשמרים בחדר מיוחד כדי שלא ידבקו חלילה. הם יוצאים מהחדר רק למקומות מוגנים, 'איזור ירוק'. זמן קצר לאחר בואנו, הבנו שעשינו את הבחירה הנכונה.

מדוע?

עצם העובדה שהילדים לא צריכים להיות מבודדים בחדר בבית, אלא יכולים לצאת החוצה ולשחק עם בני גילם, כמו גם לשאוף אוויר צח בחצר – משפרת מאוד את מצב הרוח הכללי.

השהות במלון רוממה גם את רוחי. כחוזר בתשובה ותיק לא ממש יצא לי להכיר אוכלוסיות חרדיות אחרות לבד מחב"ד. כאן זכיתי להיחשף לקהלים מגוונים ולחשוף בפניהם את תורת חב"ד בכלל ואת הרבי בפרט. הרגשתי שאני נמצא כאן בשליחות 24 שעות.

גם השהות הקרובה עם הילדים בלי צורך לדאוג לגשמיות באופן כללי, תרמה המון לישיבה ביחד איתם. למדנו יחד במשך שעות רבות, לימוד שאלמלא השהות במלון היה בלתי אפשרי בבידוד הביתי.

איך באמת התנהלה מסיבת בר המצווה של מענדי?

אני חייב להקדים ולומר, שעצם הולדתו של מענדי, הבכור, גרמה לי למפנה גדול. עד הולדתו הייתי אומנם חב"דניק מתקרב, אבל מאז הפכתי לאבא, התחזקתי יותר בהידור במצוות ובחיבור שלי למנהגי חב"ד. אז רכשתי סוף סוף תפילין ארבע–על–ארבע כמנהג חב"ד, התחלתי להתפלל עם כובע וחליפה. היום, כאשר בני עצמו מניח תפילין חב"דיות ומתחיל להתפלל עם כובע וחליפה, זה גורם לי לסגירת מעגל מרגשת.

למרות ההיתר שקיבלנו ממספר רבנים להשמיע מוזיקה שאינה חיה גם בימי שלושת השבועות, כדי לרומם את מצב הרוח של המתרפאים, בכל זאת החלטנו שלא ללכת על היתרים. במהלך השמחה הושמעה תחילה מוזיקה ווקאלית בלבד, עד שאברך ליטאי נטל את המקרופון והחל לשיר בעצמו מניגוני ומשירי חב"ד. הוא הפליא בשירתו הקולחת והמגוונת עד שלאחר שעה ארוכה של שירה אמר לי בהתפעלות, כי הוא עצמו לא ידע כמה ניגוני חב"ד הוא מכיר…

מי השתתף במסיבה הלכאורה–פרטית של המשפחה שלכם?

כולם!

למעשה, כל אירוע ששובר את השיגרה במלון, הוא אירוע שמתקבל בשמחה על ידי המתרפאים, על אחת כמה שלא מדובר כאן בהרצאה או בהופעת אמן–חושים, אלא בשמחה של מצווה. אורחי המלון כולם באו לחדר האוכל רחב הידיים, וככל הנראה זהו אחד המקומות היחידים שבהם מותר באופן חוקי לרקוד ולשיר ביחד כמו בימים הטובים שלפני הקורונה… השמחה הרקיעה שחקים. נראה היה שהציבור רק חיכה להזדמנות כדי לפרוק את המתח והדאגות, והנה כעת נמצאה ההזדמנות הטובה ביותר לכך.

במהלך המסיבה חזר בני מענדי על המאמר בצורה מעוררת התפעלות. אברכים חסידיים באו לאחר מכן לשאול ולדון בנושאי המאמר, ונוכחו לדעת שהוא לא רק יודע לחזור על המילים בעל פה, אלא גם בקי ומבין את תוכן הדברים, וזה גרם להם 'לצאת מהכלים'.

במהלך האירוע סיפרתי על קורות חיי ועל תהליך החזרה בתשובה שלי, לצד סגירת המעגל שאני עושה בבר המצווה של בני. היה משעשע לראות את הבעות הפנים של הקהל שהיה בטוח שאנחנו משפחה חב"דית מלידה.

קשה לי להאמין שבתנאים רגילים, גם לפני הקורונה, היינו זוכים לחגוג את בר המצווה של בננו הבכור בשמחה כה גדולה וטהורה כפי שחגגנו בצל הקורונה, ובעצם בגללה…

איך התארגנתם מבחינה גשמית לארח את כל האורחים הרבים?

זו באמת שאלה במקומה. באופן כללי צוות המלון דאג לספק לנו לאורך כל התקופה את התצרוכת הגשמית. כך גם היתה אמורה להיות המסיבה, כאשר האוכל של ארוחת הערב היה למעשה הכיבוד. אבל החלטתי לשדרג את האירוע באמצעות עוגות, קוגלים וכו'. מכיוון שהמלון נמצא בשליטה צבאית של פיקוד העורף, כל דבר ששובר את התבנית והשיגרה כרוך באינספור אישורים ובירוקרטיות. בסופו של דבר צלחנו את כל המשוכות, וב"ה היתה מסיבת בר מצווה שמחה בגשמיות וברוחניות.

– 'יערים' – הרי ירושלים –

עזרה מבחוץ

את סבב מלונות הקורונה נסיים במלון 'יערים' הנמצא בהרי ירושלים. למלון זה הופנו רבים מבני הקהילה בנחלת הר חב"ד שלא יכלו להישאר בביתם בתנאי בידוד.

בשיחה עם החמ"ל העירוני שהוקם בקרית מלאכי עולה, כי למלון זה הופנו ילדים רבים מקרב בני הקהילה, מה שגרם לעסקנים המסורים של נחל'ה, ובראשם מ"מ ראש עיריית קריית מלאכי עו"ד בצלאל מזרחי, וחבר החמ"ל ר' יוסי מור–יוסף (שבעצמו יצא כעת מבידוד) לדאוג לרווחת אנ"ש מנחל'ה שיצאו למלוניות. אלו דאגו לשלוח לכל המתרפאים חבילות ובגדים לקראת השבת. בנוסף דאגו למשלוח מיוחד של ממתקים ופרסים לילדים שנמצאו חיוביים לנגיף.

במלון עצמו התארגנו פעילויות של 'צבאות ה" וכן ישיבה מקומית של תמימים שהגיעו אף הם למלון וזכו ללמוד ביחד בלי מגבלות של קפסולות וכדומה.

חסיד יוצר סביבה

לסיכום שורות אלו ייכתב, כי למרות שמגפת הקורונה היא רעה ומעיקה, המשבשת את כל סדרי החיים, במיוחד אצל אלו שנאלצו לעקור ממקום מגוריהם הבטוח אל מקומות זרים – חזקה על חסידי חב"ד דבריהם של רבותינו הקדושים, שכל חסיד יוצר סביבה. כפי שהשתקף בכתבה, ניתן לומר כי הוראה זו מיושמת גם בתנאים לא רגילים ובנתוני פתיחה שונים מהרגיל, שכן כל חסיד וכל 'תמים', הנו 'נר להאיר'.

• חתום כעת מנוי לעיתון, וקבל כל שבוע חבילה חסידית גדושה ומלאה לכל המשפחה, כולל המוסף לנשים עטרת חיה והמוסף לילדים במחנה צבאות השם.

לרכישת מנוי לחץ כאן