"ללמוד מה הרבי אומר על מהותו של ג' תמוז"

ראיין: אברהם רייניץ, בית משיח

בדרך כלל, ראיונות עומק לקראת ג' תמוז נערכים עם 'משפיעים', המובילים את הטון החסידי בקהילה או בישיבה. את שיחות העומק עם ראשי הישיבות שומרים להזדמנויות אחרות, בהן עוסקים בעולם הלימודי או החינוכי. אולם כאשר מדובר בראש ישיבת חב"ד בדרום אפריקה, הרה"ח ר' נועם וגנר – הלומדות והחסידישקייט שוכנים זה לצד זה, תומכים ומחזקים האחד את משנהו. במהלך הראיון שעוסק בנושאים חסידיים טהורים — הובאו ראיות מהגמרא לצד ציטוטים משיחות ומאמרי חסידות. כי באמת הכל נקודה אחת.

הרב וגנר נולד בטורונטו שבקנדה, ובצעירותו למד בישיבות ליטאיות. בהשפעת דודיו החב"דניקים לבית שוחט, התקרב לחב"ד ואת שנות לימודיו בישיבה גדולה עשה בישיבת 'אהלי תורה' בקראון הייטס – כך זכה לשהות את מבחר שנותיו בסמיכות ל'בית חיינו', ולשאוב את הלחלוחית המיוחדת, שגורמת לתלמידיו להעריכו כל כך, ולקבל ממנו השפעה פנימית עמוקה.

בחודשים האחרונים, כאשר 'מצב הקורונה' משנה סדרי תבל – משקיע הרב וגנר את רוב שעות היום בלימודים והתוועדויות עם תלמידי הישיבה באמצעות הזום. את מעט הזמן שנותר לו, מקדיש הרב וגנר לעריכת סדרת המאמרים המבוארים באנגלית, שיוצאים לאור על ידי 'הוועד להפצת שיחות'. בימים אלה הוא מסיים את עריכת הביאור למאמר השני בסדרה – "ועבדי דוד". המאמר הראשון בסדרה, "השם נפשנו בחיים" (באנגלית: "Eternal Life"), נדפס כבר בשנה שעברה, וניתן להשגה גם בחנות האינטרנטית אמזון.

בשעה שמדינות רבות נערכות בחשש לגל שני של הקורונה – בדרום אפריקה נמצאים עדיין בעיצומו של הגל הראשון. ב"ה, שהקהילה היהודית כמעט לא נפגעה, וגם בקהילה החב"דית היו ב"ה רק חולים מעטים. אחד מהרבנים השלוחים שהיה בניו–יורק ונדבק שם, אושפז בבית הרפואה במצב קשה, אך בניסי ניסים הבריא לאחר כמה שבועות. אבל החשש עדיין גדול, בתי הכנסת טרם נפתחו ומוסדות החינוך עובדים בשלט רחוק.

לפני שנדבר על משמעותו של ג' תמוז, אני שואל את הרב וגנר – איך אנחנו, כחסידי ליובאוויטש, אמורים להתייחס להתעוררות הגדולה והציפייה למשיח בעקבות מגפת הקורונה?

כאשר אנשים שואלים אותי אם מגפת הקורונה קשורה לביאת המשיח, התשובה היא בוודאי חיובית. אם בכלל אמר הרבי שכאשר מתבוננים במתרחש בעולם רואים כיצד העולם מתקדם לקראת הגאולה השלימה – אין ספק שאירוע בסדר גודל כזה, שמשפיע על מיליארדי אנשים בכל רחבי העולם, הוא חלק מהתקדמות העולם לקראת הגאולה. בפרט לפי מה שהרבי מדגיש בריבוי מקומות ש'אין רע יורד מלמעלה', ובוודאי יש כאן תהליכי עומק טובים. ואכן, כפי שציינת, גם בחוגים מחוץ לחב"ד הבינו שהתהליך הזה קשור לגאולה, ובחודשים האחרונים אנו עדים להתעוררות עצומה בציפייה לגאולה השלימה והתגלות מלך המשיח.

אבל, כאן חשוב לעצור ולהדגיש, שכחסידי חב"ד האמונה שלנו בביאת המשיח לא זקוקה לאישור ולעידוד משום תהליך עולמי. אמונתנו האיתנה שדורנו הוא הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה, ושהרבי מלך המשיח עומד לגאלנו תיכף ומיד – נובעת אך ורק משיחותיו הקדושות של הרבי, ובייחוד – הנבואה הברורה של הרבי!

אולי המילים הבאות חריפות, אבל חשוב להדגיש: הגמרא אומרת "תיפח עצמן של מחשבי קיצין שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא שוב אינו בא" – ועל דרך זה, כאשר האמונה במשיח מתעוררת בגלל מאורע כזה או אחר, הרי אם אותו מאורע עובר, והגאולה טרם באה – גורם הדבר לחסרון באמונה. וכבר כעת אפשר לשמוע קולות, מאותם אלה שהתעוררו להאמין במשיח בגלל הקורונה – "איך ייתכן שהקורונה חולפת, ומשיח עדיין לא הגיע?"… כי כאשר הקורונה מעוררת את האמונה – בחלוף הקורונה, חולפת חלילה האמונה.

האמונה שלנו לא נובעת מאירוע זמני כזה או אחר, אלא אך ורק מדבר הוי' ביד נביאו, הרבי מלך המשיח.

מצד אחד אתם אומרים שהקורונה היא חלק מתהליך הגאולה, ומצד שני אתם מסתייגים מהקשר בין הקורונה להתעוררות האמונה בביאת המשיח… איך לדעתכם צריכים להתייחס לאירועים העולמיים הללו, בזווית ראייה חב"דית?

יסוד האמונה שלנו שהגאולה תבוא בדורנו, היא הנבואה של הרבי. נקודה. רק שלפעמים הנקודה הזאת נחלשת ונשכחת ר"ל, ואז מגיעים אירועים כמו הקורונה שאמורים לעורר אותנו ולהזכיר לנו את הנקודה. לאלו השרויים בחשכה, עד כדי שכך ששכחו את נבואתו של הרבי – הקורונה היא כמו קרן אור ממוקדת, שמאירה ומסבה את תשומת לבנו אל השיחות הברורות, בהן הודיע הרבי על הנבואה העיקרית שהנה זה משיח בא, ואל השיחות הרבות מספור בהן גילה לנו הרבי את התוכנית האלוקית לדורנו, דור השביעי – שהוא הוא הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה. לאחרי שאותה קרן אור האירה את השיחות, הרי איננו שואבים את אמונתנו מקרן האור, אלא מהשיחות אותן היא מאירה!

ללמוד מהנהגת הרבי

חלפו כמעט 26 שנים, או יותר מדוייק 9,512 (!) ימים – מאז ההעלם וההסתר של ג' תמוז תשנ"ד ועד ליום כתיבת הראיון. שוב מתקרבים לג' תמוז, ועדיין לא באה הגאולה האמיתית והשלימה. ושוב עולה הדילמה שחוצה את עדת חסידי חב"ד – איך מתייחסים לג' תמוז? לפעמים מדהים לראות כמה הגדרות יכולות להיות ליום אחד בלוח השנה. תלוי, כמובן, את מי תשאל…

בהחלט אפשר להבין את נקודות ההסתכלות השונות על היום הזה, וכשם שפרצופיהם אינם שווים – כך אין דעותיהם אינם שוות… אבל, כחסידים, חונכנו שלפני שנאמר מה אנחנו חושבים, ומה לנו נראה – עלינו לבדוק בתורתו של הרבי, ולחפש מה הרבי אומר? ולאחר שמצאנו בתורתו של הרבי, מה הרבי אומר – איזה ערך יש למה שאנחנו חושבים?…

גם בנוגע לשאלה "מאי ג' תמוז?", חסידי חב"ד מחפשים את התשובה בשיחותיו של הרבי כמובן, אבל כאן קרה דבר מוזר: יש כאלה, שבמקום לחפש בשיחות והמאמרים שנאמרו בג' תמוז, ומדברים ישירות על מהותו של ג' תמוז – הם פונים לחפש בשיחות שנאמרו ביו"ד שבט, ומדברים על מהותו של יו"ד שבט…

אפילו מי שחושב שג' תמוז הוא כמו יו"ד שבט – עליו ללמוד מהנהגת הרבי עצמו, שכאשר רצה לבאר את עניינו של יו"ד שבט, לא פנה לשיחות שאמר הרבי הריי"צ בב' ניסן, יום ההסתלקות של הרבי הרש"ב – אלא דייק וחזר ודייק במאמר שהוציא הרבי הריי"צ לרגל יו"ד שבט.

ועד כדי כך, שלמרות שבמשך שנת תש"י–תשי"א הוציא הרבי לקראת כל מועד קונטרס ממאמרי הרבי הריי"צ, הרי בהגיע יו"ד שבט לא הוציא הרבי קונטרס, ובהזדמנות הקרובה, כאשר הדפיס את הקונטרס לפורים תשי"א, הבהיר בהקדמה בזה הלשון:

"קונטרס ליו"ד–י"ג שבט לא נדפס שנה זו, כי באשר כ"ק מו"ח אדמו"ר קבע בעצמו מאמר (באתי לגני – קונטרס עד) ליו"ד שבט הוא יום הסתלקותו, הרי מי יבוא אחרי המלך לשנות בזה. וביום ההילולא שלו אנו אין לנו אלא ללמוד ולהעמיק במאמר זה גופא".

הרבי מחנך אותנו במילים אלו לכלל חשוב ויסודי: כאשר הרבי עצמו, במאמריו או בשיחותיו, קובע את מהות היום – אין לך לחפש במקומות אחרים, אפילו לא במאמרים ושיחות אחרות של הרבי עצמו, אלא "ללמוד ולהעמיק במאמר זה גופא"!

ואכן, כך נהג הרבי בכל השנים! שנה אחרי שנה, העמיק הרבי שוב ושוב במאמר זה עצמו. הרבי לא אמר מאמרים אחרים, אלא בכל שנה ביאר פרק נוסף מהמאמר 'באתי לגני', ומתוכו דלה הוראות והדרכות – מה הרבי רוצה מאיתנו היום, וכיצד עלינו להתנהג!

ולכן, כאשר רוצים לדעת מהו ג' תמוז, ומה הרבי רוצה מאיתנו ביום הזה – צריכים ללמוד ולהעמיק במאמרים ובשיחות שהרבי אמר בג' תמוז, ועל ג' תמוז.

האם אפשר לומר שהרבי רק 'איחל' חיים נצחיים?

וכאשר לומדים ומעמיקים במאמרי ג' תמוז – מה מגלים?

בכל שנות נשיאותו, הוציא הרבי שני מאמרים מוגהים לג' תמוז, וכאשר לומדים את שניהם לעומק – רואים שם דברים נפלאים, עם מענה ברור לשאלה "מאי ג' תמוז".

ג' תמוז תשנ"ד, הגיע הרי לאחר תקופה שבה הוביל אותנו הרבי לשיאים חדשים בציפייה להתגלות, ובמהלכה התבטא פעמים רבות על כך שכנשיא הדור השביעי הוא זוכה לחיים נצחיים, ולא יהיה 'הפסק בינתיים' עד הגאולה השלימה.

ההעלם וההסתר שאירע בג' תמוז, היווה סתירה לכאורה לאותו קו ברור שחזר על עצמו עשרות פעמים בשיחות ששמענו מהרבי בשנים האחרונות. הסתירה הזאת בין המציאות הנראית לעיניים הגשמיות, לבין המציאות הכתובה בתורתו של הרבי – עשויה להוביל מישהו למסקנה ש'טעינו'. ומה היא הטעות? שהתבטאויותיו הברורות של הרבי אודות חיים נצחיים בלי הפסק בינתיים – לא היו הבטחה, אלא איחול ומשאלה, שלמרבה הצער לא התקיימה. או, שכל זה היה מצד הרבי, אבל 'אנחנו – לא זכינו'… חס ושלום!

במאמר "יהי ה' אלוקינו עמנו" שהרבי הגיה לג' תמוז תש"נ, מדבר הרבי בדיוק על שתי הנקודות האמורות, ושולל אותן בתכלית השלילה:

במאמר מסביר הרבי, שלמרות שבדרך כלל יש הבדל בין תפילת צדיק להבטחה, שתפילה היא רק בקשה מלמטה שהדבר יתקיים, והבטחה היא מלמעלה שבוודאי תתקיים – אבל כאשר הצדיק הוא בתכלית הביטול, הרי גם בתפילתו ובבקשתו, יש את עניין ההבטחה!

וכדי לשלול את ההתחכמות הנוספת שנאמרה לאחר ג' תמוז, שהדיבורים על חיים נצחיים הם 'מצד הרבי', אבל 'אנחנו לא זכינו' – מוסיף הרבי במאמר וקובע, ש"זה שבהבקשה דבעל הגאולה כלול גם ענין ההבטחה – הוא גם מצד המקבלים"!

במאמר שהגיה הרבי לג' תמוז תשמ"ט, דיבור המתחיל "השם נפשינו בחיים" – מבאר הרבי שלמרות שבכלל החיים, ואפילו חיי הנפש עצמה – הם מוגבלים – הרי יש חיים שלמעלה מהטבע, שאין להם שום הגבלות.

ואיזה רמזים אפשר למצוא בשיחות שאמר הרבי בג' תמוז?

בשיחות, זה ממש לא רמזים… בשיחות קובע הרבי ברור, שג' תמוז הוא יום שבמהותו הוא יום של גאולה. רק שלפעמים לא רואים את זה בשעת מעשה, ורק אחר–כך מתברר למפרע שכבר מתחילה היה זה יום גאולה.

הרבי אומר את הדברים בקשר לגאולתו של הרבי הריי"צ, שג' תמוז היה השלב בו התבטל גזר הדין של היפך החיים, ונגזרה גזירת הגלות. בזמנו ראו ביום זה את גזירת הגלות, אולם למפרע התברר כי ביום הזה החל תהליך הגאולה, שהסתיים כמה ימים אחר–כך. ולכן, כותב הרבי ש"חסידים – עליהם לחוג את ג' תמוז"!

כאשר מדברים על רמזים בשיחות – חשוב ללמוד את שיחת י"ב תמוז תש"י, בה הסביר הרבי, שהסיבה לכך שבי"ג תמוז תש"ט, חודשים ספורים לפני הסתלקותו, דיבר הרבי הריי"צ אודות "חיים ארוכים, חיים אמיתיים בלי הפסק" – כי "בתיבת 'חיים' יכולים לפרש "פשט'לאַך" . . ולכן מוסיף 'חיים ארוכים' – שהכל יודעים שהפירוש ד'חיים ארוכים' הוא חיים כפשוטם, בגשמיות".

חשוב להדגיש: בי"ב תמוז תש"ט, הרבי הריי"צ רק דיבר על כך שהאימרה "וואס געדענקסטו" [= מה אתה זוכר?] החייתה את החסידים לדורותם בחיות של 'תחיית המתים', ובהמשך לזה מתבטא שתחיית המתים זהו חיים ללא הפסק, כי חיים אמיתיים זה קדושה, וקדושה היא אין סוף.

זהו. זה כל מה שהרבי הריי"צ אמר באותה שיחה. הוא בכלל לא דיבר על עצמו, ולא אמר שהוא יחיה חיים ארוכים וכו'. והציטוט הזה מספיק לרבי, כדי לומר בזה הלשון: "שהסיבה לכך שדיבר על זה בי"ג תמוז תש"ט (ולא בשנת תש"ח או תש"ז), היא, להיותו חג הגאולה האחרון לפני יו"ד שבט תש"י, שאז יש צורך להבהיר ("באַוואָרענען") הענין דחיים נצחיים".

ואם כך צריכים ללמוד מאיזכור חד–פעמי ובלי קשר לחייו של נשיא הדור, רק מכיוון שהדברים נאמרו בשנה האחרונה שלפני י' שבט – כל שכן וקל וחומר שכך צריכים אנו להתייחס לעשרות הפעמים בהן אמר הרבי בשנים האחרונות, בהתייחסות ישירה לנשיא הדור השביעי, שימשיך לחיות בחיים נצחיים ללא הפסק בינתיים!

ובפרט בשיחת שבת פרשת בא תשנ"ב, שהיא ליקוט משיחת שבת פרשת בא, וגם משיחת הרבי בג' שבט (בדיוק 30 חודשים לפני ג' תמוז תשנ"ד) – שם אומר הרבי מפורשות, שהחידוש של דור התשיעי מהבעש"ט לגבי הדור השמיני, שבדור השמיני הייתה הסתלקות הנשמה מן הגוף, ואילו בדור התשיעי זה לא יקרה, אלא מגיעים לימות המשיח בחיים נצחיים ללא הפסק בינתיים.

אני בכוונה לא רוצה לצטט קטע מסויים מתוך השיחה, למרות שיש שם ציטוטים מדהימים בנושא הזה – כי את השיחה הזאת חייבים ללמוד בפנים מתחילתה ועד סופה, כדי להבין שהציטוטים על החיים הנצחיים אינם רק ביטוי שנאמר תוך כדי השיחה, אלא ביטויים אלו הם התמצית והסך הכל של מהלך שלם בשיחה.

לצערי שמעתי כאלה הטוענים שציטוטים כאלה ואחרים מוצאים מהקשרם. אני בטוח שמי שילמד את כל השיחה, יגיע למסקנה הפוכה – שהציטוטים לא מבטאים מספיק את העוצמה של דברי הרבי בנוגע לחיים הנצחיים של נשיא הדור השביעי!

בכלל, כל התופעה של ציטוטים חלקיים משיחות הרבי – יש בה מעלה קטנה שהיא מביאה את עיקרי הדברים מתוך השיחה, כך שגם אנשים שלא מצליחים ללמוד את כל השיחה, יכולים להיחשף לדעתו של הרבי. אבל מאידך, אי–אפשר להסתפק בכך, וחייבים ללמוד את השיחה בפנים. כאשר לומדים את השיחה בפנים, במילים של הרבי – א. רואים שהציטוט הוא חלק משיטה שלימה של הרבי, בנויה ומבוססת לאורך לרוחב ולעומק. ב. הלימוד בתורת הרבי פועל על הנפש (כפי שהרבי הדגיש בנוגע ללימוד ענייני גאולה ומשיח, שאין זה רק כסגולה, אלא שהתורה משנה את המציאות וזה פועל שינוי בנפש האדם הלומד), וכאשר לומדים שיחה שלימה, זה פועל בנפש הלומד באין ערוך לפעולה של קריאת ציטוט בלבד.

בשורה התחתונה, מי שלומד את השיחות של הרבי מגיע למסקנה ברורה, שלמרות ההעלם וההסתר – האמת היא, שהרבי חי וקיים.

השמחה של החסידים ברוסיה

הכל טוב ויפה, אבל כאשר מגיע שוב ג' תמוז, ועדיין לא רואים את הרבי בעיני בשר – לא קל להאמין שהמציאות האמיתית שונה… אנשים שואלים: למה לא רואים את הרבי? מה אפשר לענות לכזאת שאלה?

מסכים איתך שזה לא קל. אפילו קשה. אבל כיהודים אנו מאמינים שהמציאות האמיתית נקבעת בתורה, גם אם אנחנו לא רואים אותה. יש מציאות שרואים אותה, ויש לפעמים ש'רואים' את המציאות רק לאחר התבוננות בתורה.

גם בעניין האמונה באלוקים, הרי אנחנו מאמינים באמונה שלימה למרות שלא ראינו את הקב"ה. זו הרי הייתה שיטתם של הקומוניסטים כאשר ביקשו לעקור את האמונה, היו שואלים בגיחוך: אם הקב"ה קיים – למה לא רואים אותו?… בניסיון להפוך את האמונה לבדיחה, הם היו שואלים: איפוא הקב"ה נמצא? איפוא הוא מתחבא?

יהודים, מאמינים בני מאמינים, לא התפעלו מהשאלות הללו. כי יהודים ידעו תמיד, שהמציאות שנראית לעיניים הגשמיות שלנו, היא רק חלק קטן מהמציאות האמיתית. והמציאות האמיתית נקבעת על ידי התורה!

וזה גם המענה לשאלתך: כשלא לומדים את השיחות של הרבי, זה בהחלט קשה. אבל כאשר לומדים אתה השיחות, וכפי שהזכרתי קודם – לא רק ציטוטים, אלא את השיחות המלאות, בהן מדבר הרבי על החיים הנצחיים של נשיא הדור, זה פועל שינוי בנפש האדם, ופתאום ה'ראייה' שלו לא מצומצמת לעיניים הגשמיות, והוא יכול 'לראות' שהרבי חי וקיים, כי כך התורה קובעת.

אמנם, אחרי הכל יש את השאלה: הרי הרבי אומר בלקוטי שיחות חלק כ"ד, שכדי שיהודי יוכל להתקשר לקב"ה בכל כוחות נפשו, גם עם שכלו והרגשתו (לידע, ולהאמין) – הקב"ה מגלה את אלוקותו בעולם על ידי משה רבינו שהוא "איש האלוקים" – איש, שאפשר לראות אותו ולשמוע אותו. אם כן בהחלט אפשר לשאול – מדוע לא רואים כיום את הרבי?

אכן, זו שאלה חזקה, ועלינו להפנות אותה כלפי הקב"ה, בבקשה ובתביעה שיסיר את ההעלם וההסתר הנורא הזה, ושנוכל כבר לראות ולשמוע את נשיא הדור. אבל אי אפשר להתעלם מכל מה שמוסבר בחסידות בכלל ובתורת הרבי בפרט לגבי נצחיות חייו של נשיא הדור, רק בגלל שיש לנו שאלה צודקת.

הרב וועלוול קסלמן, שנפטר בשנה שעברה, ביקר אצלנו פעם בישיבה בדרום אפריקה, ודיבר בקאך מיוחד על כך שהרבי חי וקיים. שאלו אותו בחורים בישיבה: איך אתה יכול לתבוע מאיתנו כזה דבר – אתה ראית את הרבי, ואנחנו לא ראינו…

הוא ענה להם כך: ראשית, אני מקנא בכם, שלמרות ההעלם וההסתר – אתם מאמינים למעלה מטעם ודעת. שנית: אמנם זכיתי לראות את הרבי – אבל לפני כן, במשך שנים רבות גם אני לא ראיתי את הרבי. גדלתי ברוסיה, שם לא היו לנו מאמרים או שיחות של הרבי, ואפילו לא תמונה של הרבי. במקום בו התגוררנו, למשפחה אחת בלבד הייתה תמונה של הרבי, ומפחד הבולשת הם הטמינו אותה מתחת לאדמה, ורק פעם בשנה היו מוציאים וזוכים להביט לרגע בתמונת הרבי. אז גם אנחנו לא ראינו את הרבי. אבל ידענו שיש לנו רבי!

רעיון דומה שמעתי מפיו של הרה"ח ר' דוד רסקין, שסיפר כי פעם התוועדו חסידים ברוסיה, והחליטו לכתוב מכתב לרבי הריי"צ. מכיוון שלא ידעו את כתובתו המדוייקת של הרבי בניו–יורק, כתבו רק "עבור הרבי מליובאוויטש – ניו–יורק"… כמובן שלא יכלו לשלוח את המכתב ישירות, אלא העבירו אותו בדרך–לא–דרך עם יהודי שיצא מרוסיה, והוא שלשל את המכתב בתיבת הדואר מעבר למסך הברזל. המעטפה הגיעה לדואר האמריקאי, ולמרות שלא הייתה כתובת מדוייקת – עזר השי"ת, והמכתב הגיע לרבי הריי"צ. הרבי שלח להם תשובה, שאף היא נשלחה כמובן בדרכים נסתרות. בכל אופן, בשולי המכתב כתב המזכיר: נ.ב. כתובתו של הרבי היא 770 איסטערן פארקוויי, ולהבא אפשר לשלוח לכתובת הזאת…

הרב רסקין סיפר, שכאשר קיבלו את המכתב – הם התוועדו לילה שלם על השורה הזאת: לרבי יש כתובת! הם מעולם לא היו בניו–יורק, לא ראו ולא ידעו מה זה 'איסטערן פארקוויי', וחלק מהם אפילו לא חלמו שאי–פעם יצאו מרוסיה ויגיעו לאותו מקום שנקרא 'איסטערן פארקוויי', אבל עצם הידיעה שיש לרבי כתובת בעולם הזה הגשמי – זה הוסיף להם חיות!

היום יש לנו שיחות וגם מאמרים, לא רק בכתב אלא גם באודיו ואפילו בוידאו! ובכל זאת, גם היום, עיקר החיות היא לא מוידאו כזה או אחר, אלא מעצם הידיעה שיש רבי, והוא נמצא בעולם הזה הגשמי. איפוא הוא נמצא ומה הוא עושה בדיוק ברגע זה, זה לא משנה. העיקר שיש לנו רבי חי – "א לעבעדיקע רבי" – ואליו אנחנו מתקשרים!

אנחנו צריכים להתחבר ל"מקור מים חיים" שמפורשים בתורת הרבי, וגם חשוב שנדע להבדיל בין זה לבין ה"בורות נשברים" של ההרגשים – ככל שיהיו קדושים וטהורים. אמנם לפעמים – מה שמשתקף מדברי הרבי נשמע יותר קיצוני מה'הקצנות' הכי גדולות, אבל זה לא שמחפשים 'להקצין' – אלא קשורים לאמת של התורה, כאשר היא בטהרתה.

במקורות הכל ברור. צריכים רק ללמוד אותם!

אתם מעורים בחיי הקהילה היהודית בדרום אפריקה – האם מי שאינו חסיד חב"ד מסוגל לקבל את הדברים הללו? להאמין במציאות רק בגלל שכך כתוב?

מה שאתה שואל על 'חי וקיים', יש השואלים על עצם האמונה שהרבי הוא מלך המשיח. והתשובה לשניהם היא אחת. כאשר לומדים את הדברים מתוך המקורות, כל יהודי מאמין מסכים ומקבל שזאת האמת.

אספר לך מעשה שהיה כאן בדרום אפריקה, לפני כעשר שנים. מכיוון שאנו מעברו השני של קו המשווה – חג השבועות חל אצלנו בתקופת החורף, וליל שבועות הוא לילה ארוך מאוד… גבאי בית הכנסת חושבים על רעיונות מקוריים איך למלא את הזמן, ובאחד מבתי הכנסת הגדולים כאן, של תנועת המזרחי, החליטו לערוך סימפוזיון בנושא משיח, בהשתתפות רב מזרחי, רב ליטאי ורב חב"די. חוגי המזרחי הביאו רב מפורסם מארץ ישראל, אך מהחוג הליטאי והחב"ד הם נתקלו בבעייה. אצל הליטאים הם לא הצליחו למצוא מישהו שבקיא בענייני משיח, ואילו החב"דיקים לא היו מוכנים לבוא לסימפוזיון כזה…

לבסוף הם פנו אליי, כראש הישיבה החב"דית, ומכיוון שחשבתי שזו הזדמנות מצויינת להעביר את המסר של הרבי – הסכמתי. אחד מחבריי השלוחים, שחשש שהדברים לא יתקבלו, אמר לי בחשש: שמעתי שאתה הולך לוויכוח הזה… מה יהיה אם ישאלו אותך את השאלה? אמרתי לו – אז אענה להם את התשובה… הלה לא היה רגוע, ובירר: תגיד להם את האמת?… אמרתי לו: ומה אתה חושב, שאשקר להם? בוודאי שאומר להם את האמת!

כאשר נכנסתי לבית הכנסת, מי שארגן את הסימפוזיון קידם את פניי בברכה, והוסיף שהם מאוד מודים שהסכמתי להיכנס לגוב האריות… כאומר: זה שתפסיד – זה בטוח… אבל מגיע לך יישר כוח שהסכמת בכלל לבוא… כאשר אחר–כך ראה אותי אומר את התהלים ב'תיקון ליל שבועות', הוא חשב שאני אומר תהלים להצלחת הנאום…

היה שם קהל גדול, כאלף אנשים, נשים וטף. לפני נאם הרב מחוגי המזרחי, שהציג את שיטתם לפי מדינת ישראל היא המשיח והיא הגאולה. אחרי שהוא סיים, התחלתי בנאום מקיף, בו פשוט הצגתי את המקורות התורניים, מהם ברור מהי הגאולה, ומיהו המלך המשיח.

הקו שלי היה מאוד פשוט: כאשר מדברים על משיח, צריכים להבין שמשיח זה נושא תורני–הלכתי לכל דבר ועניין. משום מה, כאשר מדברים על משיח, אנשים מתחילים לדבר מתוך הרגש. אומרים לך בפאתוס "זה לא יכול להיות!". למה זה לא יכול להיות? כי לא נראה לך? או כי ראית בהלכה אחרת?

שאלתי שם שאלה פשוטה: מי יודע היכן כתובים ההלכות של משיח? על השאלה הזאת עוד היו רבים שידוע להשיב שזה נמצא ברמב"ם. באיזה ספר ברמב"ם? בקושי ידעו. האם למדתם את זה פעם? לשאלה הזאת כמעט אף אחד לא השיב בחיוב.

אמרתי להם: אם תהיה לכם שאלה בהלכות איסור והיתר, האם יעלה על דעתם להפנות את השאלה לתלמיד חכם שלמד עשרות מסכתות בש"ס, אבל מעולם לא למד שולחן ערוך יורה דעה? ברור שלא, כי אדם שמעולם לא למד יורה דעה לא יכול לחוות דעה אם העוף כשר או לא… וזה למרות שאנו מעריכים את הלומדות שלו בשאר המסכתות אותן למד!

אחרי ההקדמה הזאת, התחלתי פשוט ללמד את הלכות מלך המשיח ברמב"ם, מהם עולה ברור שמלך המשיח הוא בשר ודם, מלך מבית דוד וכו' שמביא לשלימות התורה והמצוות – כל מה שידוע לכל חב"דניק שלומד ענייני גאולה ומשיח. עבורם הדברים היו בבחינת 'תורה חדשה'…

כאשר לומדים את הרמב"ם, מספיק רק לקרוא את המילים של הרמב"ם, בלי פרשנות, וכולם מבינים שהרבי הוא מלך המשיח. השאלה היא לא האם הרבי הוא המשיח לפי הרמב"ם, אלא רק האם למדו פעם את הרמב"ם?…

סיפרתי, שפעם הייתי בבית כנסת באחרון של פסח, וחזרתי את השיחה של 'ב' תקופות בימות המשיח'. זו שיחה עם הרבה 'לומדות', ולאורך השיחה שמתי לב לאחד המתפללים שעומד בצד ומתעצבן לעצמו, עד שבשלב מסויים הוא התפרץ ואמר: נו, תגיד כבר מיהו משיח… אני בכלל לא דיברתי על זה, אבל כאשר הוא שמע את המילים של הרמב"ם על 'מלך בית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות', הוא שמע שוב ושוב 'הרבי מליובאוויטש'… ואז שמעתי את חברו אומר לו: תרגע, הוא מקודם הסביר שיש שתי תקופות, אז אולי הרבי יהיה משיח רק בתקופה הראשונה…

כך גם היה גם באותו סימפוזיון בדרום אפריקה – לאחר שהסברתי מהי הגאולה לפי הרמב"ם, היה ברור לכולם עוד לפני שאמרתי את זה, שלפי הרמב"ם הרבי הוא המלך המשיח. השאלות הבאות היו בירור ענייני בתוך ההלכות של הרמב"ם – למשל: איך אפשר לומר אחרי ג' תמוז שהרבי הוא משיח, הרי הרמב"ם אומר שאם נהרג, זה מוכיח שהוא אינו המשיח עליו הבטיחה תורה?

ואיך הסברת להם את זה?

ראשית כל הבהרתי שהרמב"ם דייק לומר 'נהרג' ולא 'מת', כיוון שכאשר נהרג במלחמה זה מראה על כשלון הדרך שלו כמלך המשיח, ואילו כאשר 'מת' – הרי הגמרא עצמה אומרת שייתכן שמלך המשיח יהיה מן המתים, והיינו שיקום לתחייה לפני תחיית המתים הכללית, ויגאל מיד את עם ישראל.

ועל דרך מענה הרבי שפורסם בכתי"ק: "שאלו אצלי על זה שאני אומר שבקרוב יקויים היעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר" והוא – כ"ק מו"ח אדמו"ר – בתוכם, והוא – הרבי – יוציאנו מהגלות – הרי הסדר הוא (כפי שמובא גם בתורת החסידות) שתחילה תהי' ביאת המשיח וימות המשיח, ורק לאחרי משך זמן יחיו המתים? והמענה על זה: אף שבכללות הסדר הוא ביאת המשיח, בנין בית המקדש, קיבוץ גלויות ותחיית המתים. מכל מקום, תחיית המתים של יחידים היתה ותהי' גם לפני זה. וכידוע כמה סיפורים בש"ס ומדרשים ומצדיקים שהחיו מתים, וכמארז"ל 'זוטי דאית בכו מחי' מתים'", עכ"ל.

אחר–כך הוספתי ואמרתי שבאמת אנחנו ממשיכים להאמין בפשטות כפי שהאמנו תמיד – שמלך המשיח הוא "מן החיים" (ואולי זהו גם הטעם שהרמב"ם אומר רק "נהרג" ואינו נותן אפשרות ש"מת" – שכן לפי הרמב"ם ישנם שני אפשרויות – או ש"נהרג", ואז "אינו זה שהבטיחה עליו תורה" או שלמרות מה שיכול להיות נראה עיני בשר – הוא חי). הסברתי שהתורה היא זו שקובעת את המציאות, וכאשר התורה קובעת שאדם מסויים חי – הוא חי.

גם דבריי אלו בוססו על מקורות מהגמרא וההלכה, ולכן הדברים התקבלו. הדגשתי, שגם בעניין של 'חי וקיים', יהודים לא קובעים את השקפתם לפי מה ש"נראה להם", אלא לפי מה שכתוב בתורה. אמרתי שאינני בא להתווכח ולשכנע, אלא רק להציג לפניהם את המקורות התורניים, ושהם יגיעו אחר–כך למסקנה שלהם, אבל בהתבסס על המקורות, ולא על תחושות בטן.

סיפרתי להם, שפעם פגשתי ברופא, שהתבטא בזלזול נגד רב מרבני חב"ד שאומר שהרבי מלך המשיח חי וקיים. הלה אמר לי: אני רופא, וכרופא אני אומר לך ברור, שאי אפשר לומר שהרבי חי… אמרתי לו: ראיתי הרבה מקרים שאנשים פנו לרבי עם שאלות רפואיות, והרבי הפנה אותם לרב; אך מעולם לא ראיתי שמישהו שאל את הרבי שאלה הלכתית והרבי הפנה אותו לרופא… עם כל הכבוד למקצוע הרפואה, כאן מדבר בעניין תורני הלכתי, ובזה הרב פוסק לפי ההלכה. אם אתה חושב שהוא טועה, כי בהלכה כתוב אחרת – תלך ותשאל אותו. אבל לומר שהרב טועה בהגדרה הלכתית, כי לך זה לא נראה… הרב פוסק לפי ההלכה, ולא לפי הרגש שלך!

יש דוגמאות תורניות לכך שהפסיקה ההלכתית קובעת את המציאות, ולא להיפך?

הרבי מביא פעמים רבות את פסק ההלכה המבוסס על דברי התלמוד ירושלמי על הפסוק "לא–ל גומר עלי", שאם בית הדין החליטו לעבר את השנה – זה משנה את המציאות, אפילו למפרע! על דרך זה מציין הרבי למובא בגמרא ובהלכה אודות השרצים המתהווים מן העיפוש שלא מזכר ונקבה – שלמרות שהמדענים כיום טוענים שלא תתכן מציאות כזאת, הרי אנו פוסקים לפי דברי חז"ל, ולא מתחשבים בדעת המדענים.

גם בעניין של קביעת חיים ומוות – ההלכה והרפואה לא תמיד רואות עין בעין את המציאות, ואנחנו כיהודים מאמינים פוסקים כמובן על פי ההלכה, ולא על פי הרפואה. וגם אם יעמדו רופאים ויאמרו במאה אחוז שהאדם מת – אם על פי הלכה הוא חי, לא נתייחס כמובן לדברי הרופאים ונתייחס אליו כאל אדם חי.

לכן, כאשר אנו בודקים במקורות התורניים, ומגיעים למסקנה תורנית שנשיא הדור חייב להיות חי בגוף גשמי – הרי אנו מאמינים באמונה שלימה שזו המציאות האמיתית.

[אגב: גם ברפואה יש מציאות נדירה כזאת, שאנו יודעים שאדם חי, למרות שלבו ומוחו אינם פעילים… מדובר בניתוח לתיקון מפרצת במוח שמבוצע בהליך שנקרא 'ניתוח בדום לב' (Standstill operation). בהליך זה, משביתים את פעילות המוח באמצעות תרופות, ובמקביל מצננים את הגוף לטמפרטורה של 15 מעלות ומרוקנים את הדם מהגוף. בשלב זה, הלב לא פועם, המוח לא עובד, וכמובן שהאדם לא נושם… המטופל מנותח למעשה במצב של מוות מבוקר, ואחרי סיום הניתוח, שאורך כשעה – מעלים את טמפרטורת הגוף ומחזירים את הדם ואת פעילות הלב והמוח. ניתוחים כאלה מבוצעים בהצלחה, ואנשים חיים אחריהם עוד שנים ארוכות].

כאשר בודקים את הנושא מבחינה תורנית, ומביאים מקורות הלכתיים, אנשים מופתעים כמה הדברים מורכבים ולא פשוטים. בגמרא יש כמה סיפורים על צדיקים שחיו בגוף גם לאחר 'מותם', כמו הסיפור על רבינו הקדוש, רבי אלעזר בנו של רשב"י, ועוד. הדברים מופיעים גם בספרות ההלכתית, עם דיונים מפורטים מתי צדיקים אלו חייבים במצוות וכו'.

גם בשיחותיו של הרבי, יש התייחסות מפורטת לנושאים אלו. בשיחת כ' מנחם אב תשל"א, קובע הרבי כי לאור דברי הגמרא ש"יעקב אבינו לא מת" – הרי שבאופן מעשי גופו של יעקב אינו מטמא, שכן המת מטמא ואין החי מטמא!

כאשר מדובר במשה רבינו שבכל דור – הרי ידועה שיחתו של הרבי בלקוטי שיחות חלק כ"ו, בה קובע הרבי שחייו של משה רבינו הם נצחיים גם בגשמיות העולם הזה – על ידי התלבשותו בגוף של נשיא הדור שהוא 'אתפשטותא דמשה', ובלשונו של הרבי שם "מוכרח להיות משה בכל דור ודור, שבו תתלבש נשמת משה", ומוסיף שם הרבי שחייו של משה "נשארים נצחיים בעולם הזה הגשמי – על ידי התלבשותם בנשיא הדור שבכל דור ודור" (ובהערות שם מביא הרבי את דעתו של ה'עיון יעקב' שאף בגופו הגשמי לא מת משה).

לאור הקביעה הזאת של הרבי – הרי לומר שבג' תמוז הייתה הסתלקות כפשוטו, זה כמו לומר שלאחר 3300 שנה בהן "משה רבינו לא מת" כי הוא ממשיך לחיות בגופו הגשמי של נשיא הדור – הרי בג' תמוז תשנ"ד משה רבינו מת, ר"ל! ולא משה רבינו בלבד, אלא כל נשיאי הדורות, ממשה רבינו ועד לדורנו – כולם מתו בג' תמוז תשנ"ד, ר"ל היל"ת!

ואת כל זה הסברתם לקהל הלא–חב"די בדרום אפריקה? איך הם הגיבו?

קודם כל, לאורך כל הדרשה הם היו בהקשבה מלאה. אחרי הכל, זה נושא שהם אף פעם לא שמעו עליו מהזווית ההלכתית. יותר נכון, הם לא חלמו שיש זווית הלכתית לעניין… פתאום הם שומעים גמרות, מדרשים, הלכות, והכל סביב נושא של חיי הצדיקים. זה היה מרתק. לא פלא, שבסיום הדרשה כולם מחאו כפיים בהתלהבות. אחר–כך אנשים רבים ניגשו באופן פרטי להודות לי על שפקחתי את עיניהם לראות את הנושא מהזווית התורנית; ולמרות שחלפו עשר שנים מאז, הרבה אנשים מהקהילה עדיין מזכירים לי בשמחה את אותו מעמד.

אספר לך סיפור, שממחיש שלאחרי שלומדים את המקורות התורניים – אנשים ללא דעות קדומות מבינים לבד שהרבי חי וקיים. אתה אפילו לא צריך להסביר להם. הם לבד עושים 'אחד ועוד אחד' ומגיעים למסקנה הפשוטה:

בתקופה שהייתי בשליחות בוונציה, הגיע לשם איש עסקים מבני–ברק, שביקש לנצל את שהותו בעיר גם ללימוד התניא. ישבנו ולמדנו בחברותא את שער הייחוד והאמונה. הוא היה איש עמוק מאוד, מבין עניין. כאשר למדנו שמידת הרחמים אותה שיתף הקב"ה בבריאת העולם – "היינו התגלות אלקות על ידי צדיקים ואותות ומופתים שבתורה", הוא אמר שיש לו שאלה: מכיוון שכתוב שהצדיקים זה גילוי האלוקות בעולם, הרי ברור שכמו שיש תמיד גילוי אלוקות – כך צריכים להיות תמיד צדיקים בעולם. ומה עכשיו?

בתחילה באמת לא הבנתי מה הבעייה שלו… ואז הוא 'הסביר' שאחרי ג' תמוז איזה צדיקים יש בעולם? כאשר אמרתי לו בטבעיות שהרבי הוא הצדיק שמגלה אלוקות בעולם, הוא התסכל עלי במבט מופתע, ושאל–קבע: אז אתה מהמשוגעים?… אך מכיוון שכבר הספיק להכיר אותי, ולהבין שלדברים שאני אומר יש בדרך כלל מקורות מוצקים, הוא ביקש מייד: תסביר לי, אני חייב להבין את זה.

אמרתי לו: כיהודי טוב, אפתח בשאלה: למה בכלל שאלת על הצדיקים אחרי ג' תמוז – הרי אתה מגיע מבני ברק, ויש שם הרבה 'צדיקים'? אלא מה, אתה מבין היטב שמדובר בנשיא הדור, וברור לך שנשיא הדור הוא הרבי מליובאוויטש, וברור לך גם שאף 'צדיק' אחר אינו שייך להיות 'נשיא הדור'. זו כמובן הנחת–יסוד מדוייקת, והיא עצמה מהווה את התשובה – כי מכיוון שהרבי הוא נשיא הדור, מוכרחים לומר על פי התורה שהוא חי וקיים, גם במציאות שלאחר ג' תמוז.

הוא סבר, וקיבל. אחר–כך כאשר חבר שלו – שבדיוק לא היה באותו שיעור – שמע ממנו את הדברים, הוא נדהם: כל כך מהר שיכנעו אותך?!

מה הנקודה? הוא פשוט היה אדם מאוד הגיוני, שיודע לעשות אחד ועוד אחד. וברגע שהיה ברור לו שהרבי הוא נשיא הדור המגלה אלוקות בעולם, ושאין אף אחד שלקח את התפקיד אחרי ג' תמוז – הוא הגיע למסקנה ההגיונית, שמוכרחים לומר על פי תורה שהרבי חי וקיים. אחרת, מי מגלה אלוקות בעולם?

ללמוד לעומק, לא רק ציטוטים!

לסיום, מה אתם מציעים לעשות כהכנה לג' תמוז?

כפי שאמרתי בתחילת שיחתנו – כאשר מתקרב מועד חסידי, אנו חייבים לשבת וללמוד את המאמרים והשיחות של הרבי על אותו מועד, ובענייננו – המאמרים והשיחות על ג' תמוז.

בשיחת י"ט כסלו תשכ"ג דיבר הרבי בכאב ומתוך בכיות, על–דרך הלשון המורגל בשיחות הרבי הרש"ב ש"נחלש ענין העבודה" – שבימינו אלו, יכולים לומר, שנחלש גם לימוד התורה, ובפרט לימוד החסידות.

על דרך זה אפשר לומר, שכל השאלות שמגיעות לקראת ג' תמוז, והחלישות באמונה הפשוטה שהרבי חי וקיים – סיבתן אחת ויחידה: נחלש עניין הלימוד בשיחות ומאמרים של ג' תמוז.

ובכלל, כאשר אנו מגדירים את עצמנו כאנשים שחיים משיח, רק בגלל השיוך הקבוצתי, ולא בגלל שיש לנו קאך בשיחות בענייני גאולה ומשיח – זה מביא לידי כך שחיים משיח באופן 'מקיף' בלבד. לא פלא, שכאשר מגיע ג' תמוז ומעמת את האמונה ה'מקיפית' שלנו עם ההעלם וההסתר, עלולים להתבלבל.

אבל כאשר האמונה שלנו נובעת מתוך לימוד המאמרים והשיחות בפרט, ובכלל – לימוד ענייני משיח וגאולה כפי שהם מופעים בתורה, בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, בנגלה ובחסידות – או–אז, אמונתנו היא פנימית ומושרשת ביסודי התורה, ואז גם רוח סערה לא תוכל להזיזה ממקומה.

יהי רצון, שבזכות הלימוד בעניינים אלו, נגלה את המציאות האמיתית של ג' תמוז גם לעינינו הגשמיות – וכשם שבג' תמוז בשנת תרפ"ז, ראו והבינו למפרע שהיה זה אתחלתא דגאולה,

– כן תהיה לנו תיכף ומיד ממש שנזכה להתגלותו השלימה של הרבי מלך המשיח, ואז לא יהיה צורך בלימוד השיחות, אלא המציאות התורנית והמציאות הגשמית תתאחדנה למציאות אחת ויחידה באופן ברור וגלוי לעיני כול – שג' תמוז תשנ"ד היה אתחלתא דהגאולה האמיתית והשלימה!

•

חתום כעת מנוי לעיתון, וקבל כל שבוע חבילה חסידית גדושה ומלאה לכל המשפחה, כולל המוסף לנשים עטרת חיה והמוסף לילדים במחנה צבאות השם.

לרכישת מנוי לחץ כאן