מ'סדן' הקיץ החסידי – לרבה של קהילת חב"ד

מגזין 'פסחב"ד אינפו', באדיבות מערכת 'בית משיח'

הרב צבי הירש טלזנר הוא מבכירי רבני חב"ד כיום. לפני כשלוש-עשרה שנה נקרא למלבורן באוסטרליה על ידי חמיו, הרה"ח הרב יצחק דוד ע"ה גרונר, על מנת לסייע בידו ברבנות קהילת ליובאוויטש המקומית, וזאת לאחר עשרות שנות רבנות בלונדון.

הרב טלזנר נולד בווסט-סייד שברובע מנהטן בניו יורק, למשפחה רבנית מחוגי ה'מזרחי'. אביו, הרב דוד שרגא ע"ה, נולד בעיירה קטנה ליד ריגה, לטביה. בשנות בחרותו למד בישיבה בריגה, שם זכה להסתופף בצילם של גאוני הדור, ארזי הלבנון ואדירי התורה – ואף זכה להיות בהתוועדויות של הרבי הריי"צ.

לאחר חתונתו עבר הרב דוד שרגא לניו יורק, שם כיהן כרב קהילה במשך עשרות שנים. עם בואו של הרבי הריי"צ לחצי הכדור התחתון, בשנת ת"ש, חידש הרב טלזנר האב את הקשר עם הרבי הריי"צ ואף התבקש לסייע במלאכת המזכירות כבר בזמן שהרבי הריי"צ התגורר במלון "גרייסטאון" בימיו הראשונים באמריקה.

אך לקשרים המסועפים הללו, לא היה כל ביטוי בין כתלי ביתו. הרב צבי טלזנר לא זוכר כלל קשרים כלשהם לחצרות קדשנו שחווה בשנות ילדותו. בסמוך למגורי הוריו במנהטן נפתח 'חדר' על ידי האדמו"ר מבאבוב, שהגיע גם הוא לאמריקה זמן קצר קודם לכן, ואליו נשלח צבי הקטן. כשבגר, עבר ללמוד בישיבת ר' יעקב יוסף ששכנה באיסט–סייד מנהטן.

הרבי מלווה את האוטובוס לקעמפ

בקיץ תש"כ נוצר הקשר הראשון בינו לבין הרבי. מדי שנה דאגה אמו למלא את חופשת הקיץ של ילדיה – שתי בנותיה ובנה היחיד – בתכנים יהודיים. באותה שנה סיפרה לה חברה שיש מחנה קיץ, "קעמפ", ברמה גשמית ורוחנית מעולה במרחק כמה שעות נסיעה מניו יורק. האם ביררה את שם הקעמפ ("גן ישראל"), יצרה קשר עם מנהלו, וחיש קל רשמה את בנה.

כשנודע לצבי הצעיר היכן הוא הולך לבלות את תשעת השבועות הקרובים, התגלו בו ניצני כשרונות הקירוב הברוכים בהם ניחן: לא פחות מעשרים ילדים (!) מכיתתו נרשמו גם הם לאותה שנה בקעמפ בהשפעתו, מתוכם ניתן למנות כיום רבנים, ראשי ישיבות ותלמידי חכמים חשובים בעולם החרדי…

בבוקרו של יום הנסיעה לקעמפ, לקח הרב דוד טלזנר את בנו לנקודת האיסוף של הילדים לקעמפ: 770 איסטערן פארקווי, ברוקלין. ואז, בינות לאוטובוסים ולקהל הילדים שצבא עליהם, שמע צבי קול הברה: הרבי מגיע…

הרבי נעמד בפתח 770 לכמה דקות וליווה במבטו את האוטובוסים. באותה שעה לא הבין צבי הקטן את גודל המעמד, אבל כעבור שבועות בודדים, כשזכה להיות בביקורו האחרון של הרבי בקעמפ גן ישראל, כבר הבין הרבה יותר. תיאור ביקור זה כבר הודפס במקומות רבים, ולא נאריך בו. רק נציין שכאשר הרבי עבר בין כל חדרי הפנימייה בעוד כל ילד עמד כחייל ליד מיטתו, זכה צבי לחיוך מיוחד ונדיר מהרבי.

"אז", מספר הרב טלזנר, "נוצר הניצוץ הראשון"…

אבל בניצוץ לא די: לאורך השנה דאגו המדריכים לעמוד בקשר מתמיד עם חניכיהם. גם ממרחק השנים מציין הרב במיוחד שמות שניים מהם שהתבלטו בדאגה זו: הרב מאיר ראנס ע"ה ויבדלחט"א הרב אברהם יצחק שמטוב. הללו שידלו אותו להגיע יותר לבית חייינו, אלא שהדבר לא היה כה פשוט.

לאורך השנה לא יכול היה צבי הצעיר להגיע ל–770, מן הסיבה הפשוטה. בסתם יום – יש ישיבה. בלילות התוועדות גם לא יכול היה להגיע, משום שהוריו לא נתנו לו לנסוע מחוץ לאיזור מגוריהם מחשש לשלומו. בשבתות היה עליו להיות בבית הכנסת בו כיהן אביו כרב.

אף על פי כן, בימי חול המועד מצא צבי את שעת הכושר להגיע ל–770 (ושעת התפילה המאוחרת לא הזיקה לענין…). וחבריו המדריכים ואף המחונכים דאגו לקבלו בסבר פנים יפות ולהנעים את שהותו.

בקיץ תשכ"א הנסיעה לקעמפ כבר הפכה למסורת.

הרבי הקיף את שמו של "הבחור צבי הירש טלזנר", ושאל: 'וההמשך'?

במרוצת השנה שלאחר מכן, כבר דאגו מדריכיו לשלוח לצבי מאמרים ושיחות מהרבי, שאותם בלע העלם הצעיר בשקיקה. כשהגיע לקעמפ בקיץ תשכ"ב, כבר שייך את עצמו למחנה ילדי אנ"ש (באותן שנים, התגבשו בקעמפ שתי קבוצות עיקריות – ילדי אנ"ש וילדים מבתים ליטאיים, חסידיים, דתיים מודרניים ואנשי ה"מזרחי").

השלב העיקרי הבא בהתקרבותו של צבי לחב"ד, היה במהלך הקעמפ בקיץ תשכ"ג. באותה שנה חל כ׳ אב בשבת קודש, והיה ברור שהרבי יתוועד. כמה מחברי הנהלת הקעמפ החליטו לנסוע לשבת לרבי. צבי שהיה בכיתת התלמידים הגבוהה יותר בקעמפ, ביקש להצטרף אליהם. כולם כבר הכירו אותו והסכימו ברצון – בתנאי שיקבל את רשות ההורים…

אביו לא רצה אפילו לשמוע על כך. "הרי הגעת לנפוש ומה פתאום אתה חוזר לניו יורק? ועוד בשביל מה – הרבי הוא צדיק אבל אנחנו לא חסידים שלו"…

לא כאן המקום לתאר את מסכת הטלפונים, אבל בסופו של דבר, צבי נסע לבית חיינו. לאחר זמן גילה במשרד הקעמפ גלויה בכתב ידו הרהוט והיפה של אביו, בה נכתב שעקב חששו שבנו יעבור על מצוות כיבוד אב, הוא נתן לו את רשותו לנסוע, אבל לא כי הסכים באמת…

לאחר אותה שבת כ׳ אב גורלית, כתב הרב שמטוב דו"ח לרבי ובו פירט את שמות אנשי הצוות שהגיעו מהקעמפ, והוסיף "ועמם הבחור צבי הירש טלזנר".

הרבי הקיף את השורה הזו וכתב "וההמשך"?…

מה מעשיכם בליובאוויטש?….

מאותה שבת בחצר הרבי, חזר צבי אדם אחר לחלוטין. הוא אמנם המשיך ללמוד ב'ישיבת רבנו יצחק אלחנן', כרצון הוריו, אך הניצוץ החב"די התלקח בקרבו והיה ללהבה גדולה. הוריו ניסו להניא אותו מהתקרבותו לחב"ד. הם אף שלחו אליו אנשים שונים שניסו "להסביר" לו שבחב"ד לומדים רק חסידות, אך לא באמת יודעים ללמוד 'נגלה'. צבי, שכבר היה חלק בלתי נפרד בקעמפ, הכיר היטב את מדריכיו התמימים, ידע עד כמה הם יודעים היטב ללמוד גמרא. בין אותם מדריכים היו הרב יהודה קלמן מארלאו (ע"ה, לימים רבה של 'קראון הייטס'; ויבדלחט"א) הרב ישראל לאבקובסקי והרב ישראל פרידמן. הוא ראה מקרוב את שליטתם בנגלה בכלל, ובסוגיות הנלמדות בישיבה בפרט. בכך הניח צבי טלזנר לדיבורי "דורשי טובתו" לחלוף ליד אזניו.

לאחר תקופה נשלח על ידי הוריו ללמוד באה"ק. בשלב זה כבר ראה את מקומו, כדבר מובן מאליו, בישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית בכפר חב"ד. הוריו אמנם ביקשו שיילך לישיבה תיכונית, אך לאחר שבילה שם חודש אחד בלבד, חודש אלול תשכ"ו (במהלכו ייסד שיעור תניא בישיבה…), כולם הבינו שמקומו האמיתי הוא בליובאוויטש.

אנקדוטה מעניינת מספר הרב טלזנר מתקופת לימודיו בישיבה בכפר חב"ד. באחד הימים זכתה הישיבה לאורח נכבד: הרב אפרים הכהן יאלעס, שביקר באה"ק ועל פי בקשת הרבי הגיע לכפר חב"ד לדבר עם התמימים בלימוד.

מי שקיבל את פניו היה הת׳ צבי טלזנר. הרב יאלעס שהכיר היטב את אביו, שאל לשמו, וכשנענה – שאל: "אתם הרי מחוגי המזרחי, ומה מעשיכם בליובאוויטש?"
צבי ענה לו מניה וביה: "הרבי הוא מנהיג היהודים בכל העולם. לא רק של החסידים"…

הרב יאלעס נהנה מהתשובה עד כדי כך שכאשר חזר למקומו ונכנס ליחידות לרבי לספר על רשמיו ממסעו, הזכיר את השאלה ששאל והתשובה ששמע מבנו של הרב טלזנר…

'רצוני ללמוד ב-770'…

במשך שנתיים למד צבי בישיבות חב"ד באה"ק. תחילה בכפר חב"ד ולאחר מכן בישיבת 'תורת אמת' בירושלים. בסוף אותה השנה בישרו לו הוריו בחגיגיות, כי החליטו להתאחד עמו ולעלות ארצה. כמה גדולה הייתה אכזבתם, כשהוא הודיע להם: 'רצוני ללמוד ב–770'…

לאחר תקופת לימוד ב–770, התחתן ונכנס לכולל האברכים שעל ידי 770 שם מילא את כרסו בש"ס ובפוסקים. בתום תקופה בת שלוש שנים, הוצעה לו הצעת השליחות בלונדון אותה קיבל על פי הוראת הרבי, ובה כיהן במשך שלושים–ושלוש שנה, עד למעברו למלבורן.