ראיון מרתק: תפקידו של רב חב"די בדור השביעי

ראיין: מנחם זיגלבוים, בית משיח

השיחה עם הגה"ח הרב יוסף אברהם פיזם שליט"א, רב קהילת חב"ד בקרית שמואל, אינה קלה כלל. היא נוגעת בנימי–רגש חשופים, בגעגועים גדולים ובתחושה לא–פשוטה.

אך לפני חודשים ספורים נפטר אביו, הגה"ח הרב יגאל פיזם ע"ה שהיה דמות רבת–אנפין: רב בישראל, משפיע, שליח ומחנך בדמו ובנשמתו. הרב יגאל פיזם בנה והנהיג קהילה לתפארת אותה החל ממש מההתחלה. כשהגיע לקריות בשנת תשכ"ה, לפני חמישים–וארבע שנים, לא היו שם חסידי חב"ד וכשנפטר, הותיר אחריו קהילה חסידית גדולה המהווה דוגמה ומופת.

לאחר פטירתו של הרב יגאל פיזם, נפתחה הצוואה, שם התגלה כי הועיד את תפקידו כרב הקהילה לבנו הגדול הרב יוסף אברהם שליט"א, שקיבל את זה במפתיע. "שיקבל את רבנות הקהילה וימשיכו במקומי ובדרכי", ציווה. "מעולם אבא לא דיבר איתי על זה קודם לכן", הוא אומר בעודו נושם נשימה עמוקה במהלך שיחת–חג ממושכת שערכנו עמו בתחילת השבוע. "לא התכוננתי לתפקיד הזה כלל, וזה נפל עלי במפתיע".

ואז?

ואז אנשים שומעים שיש רב חדש, והם באים לשאול שאלות בהלכה ובשורה של עניינים נוספים. אותם לא מעניין שהתפקיד נחת עלי במפתיע ולא התכוננתי לכך. "אתה הוא הרב" הם אומרים בפשטות – והם צודקים… נו, כעת צריך בדוק כל תשובה בהלכה ובמקור שלה, או להתייעץ עם רבנים מורי הוראה אחרים בהתאם לצורך.

יש שמגיעים ואומרים "אבא שלך הכיר אותנו היטב, עזר לנו בכל בעיה בה נתקלנו, כעת אתה צריך לעזור לנו". במקרים אלה עלי להתחיל להכיר את האנשים עם כל מסכת ההתמודדויות שלהם, וכך להיכנס לאט לאט לנעליים הגדולות שאבא הותיר אחריו.

"מצד שני, כרב בישראל אתה פתאום מקבל כוח מאוד, וצריך לדעת לנתב את זה בצורה נכונה לטובת כל אחד".

אבא, מודל חיקוי
חג מתן תורה, מכונה בחב"ד גם בשם "חג המו"צים", על שום העובדה שבחג זה אין כמעט התחבטויות הלכתיות, ולכן רבנים ומורי–צדק היו נוסעים תמיד לרביים להסתופף בצילא דמהימנותא.

כך גם לאורך שנות הדור–השביעי, מדי שנה, לקראת חג מתן תורה, מגיעים רבני חב"ד מכל העולם לשהות בחצרות קדשנו 770.

זו אפוא סיבה טובה ליזום שיחת–חג עם אחד מרבני חב"ד. אך טבעי היה שנפנה לרב חב"די וותיק המנווט את עדתו זה שנים רבות וצבר ניסיון רב; רב שמכיר היטב את ההתמודדויות הרבות של בני קהילתו, כמו גם ולברר איתו ענייני מנהג והלכה ולשוחח עמו על כוחו של רב בישראל לצד תפקידו הייחודי של רב חסידי.

בין כך ובין כך, עלה הרעיון לזמן את עצמנו לשיחת חג עם הרב יוסף אברהם פיזם שליט"א, שזה אך לפני זמן קצר מונה לרב קהילה במקומו של אביו. ביקשנו לגעת בתפקיד הרב כבר בשלבי תחילת צמיחתו, ולראות את הדברים מן הזווית הזאת. קל להודות שזו זווית לא שגרתית.

בדרך כלל נוהגים כותבי–העתים לכתוב עד כמה קשה למצוא זמן פנוי בלוח הזמנים של הרב–המרואיין, בשל עיסוקיו הרבים. אולם במקרה זה, אין מדובר בעוד רב קהילה, אלא גם במי שעומד בראש ישיבת 'תומכי תמימים' שעל–יד מוסדות 'נפש חיה' בקריות, ומנהל תלמוד תורה "צבאות מנחם" זה יותר משלושים וחמש שנים בניהולו של הרב לייבל שילדקרוייט מנכ"ל מוסדות חינוך בית חיה וצבאות מנחם בקריות משלוחי הרבי מה"מ לארה"ק. כל אחד מהתפקידים האמורים מהווה משרה מלאה בפני עצמה. אפשר להוסיף לכך את העובדה כי הרב פיזם ידיו רב לו בכתיבת חיבורי הלכה ומנהג, והוא כתב והוציא לאור ספרים וחוברות רבים מספור.

אף על פי כן, הרב פיזם ניאות בסבר פנים לקבל אותנו לשיחה מרתקת על תפקידו של רב חסידי, ועל ההכנה הנאותה והנכונה לקראת חג השבועות.

שמנו אפוא פעמינו צפונה, לקרית שמואל, שם התקבלנו בסבר פנים יפות ונעימות לשעתיים מרתקות שחלפו ביעף.

ברשותכם, אבקש להתחיל דווקא ברבנותו של אביכם, הרב יגאל פיזם ע"ה. איך הייתם מאפיינים את הרבנות שלו?

אבא היה מורה דרך שלא התפעל ולא התרשם מקושי. אתגרי החיים לא רק שלא שברו, אלא חישלו אותו והביאו אותו להישגים מדהימים.

הזכרתי קודם שאבא בצוואה כתב שהוא מבקש ממני לקבל את המשרה הזאת ולהמשיך בה "במקומי ובדרכי". מאז אני תוהה ביני לבין עצמי, למה הוא התכוון "במקומי ובדרכי", או ליתר דיוק: איך מאפיינים את מקומו ודרכו כדי שאוכל להמשיך אותה?!

מדי פעם אני מנסה לענות לעצמי תשובה לגבי רבנותו של אבא. ראשית, אבא היה רב במובן הכי פשוט של התואר. הוא ענה על שאלות בהלכה כמו שכל רב בישראל עונה על שאלות. אולם היו לו 'יתרונות' רבים בנוסף לכך.

אבא היה בעל ניסיון חיים עשיר שהכיר הרבה מאוד אנשים, מכל הסוגים, החוגים, העדות והגילאים, והוא ידע להתחבר לכל אחד ולהלוך כנגד רוחו של כל אחד. הוא בא מבית דתי–לאומי שינק שורשים מחסידות סדיגורא. הוא למד במוסדות חינוך דתיים–לאומים ומשם הגיע לחב"ד. הוא חלק הרבה מזמנו עם יהודים שאינם שומרי מצוות, הכיר חסידים מחסידויות שונות.

אבא היה בידידות גם עם יהודים רבים מחוגי הליטאים. כך למשל המשגיח הנודע הגה"צ הרב דב יפה ז"ל רכש מאבא ספר תניא ואמר לו: "ראשית למדתי את כולו. שנית, אני קונה את הספר ממך כאן ברחבת הישיבה, כדי שכולם יראו שאני קונה את ספר התניא", מה שמראה על גודל האימון וההבנה שהיו ביניהם.

במשך שנים רבות לימד הלכה במוסדות מסוגים שונים. במכלול הזה הוא הכיר את עולמם הפנימי של אנשים רבים, הכיר מקרוב את המנטליות וידע למצוא איתם שפה משותפת. הוא ניחן ביכולת נדירה לגעת בעומק נשמת הגדול והקטן.

בנוסף, הייתה לו יכולת הקשבה לא–רגילה. הוא לא רק שמע אנשים אלא הקשיב להם, וכשהם שיתפו אותו בבעיות שלהם, ידע להתחבר אליהם ולחוש איתם בצרה שלהם. הייתה בו אכפתיות עמוקה וכובשת לבבות, וכשהיה מעניק עצות טובות, זה לא היה רק מן השפה ולחוץ, אלא נכנס לעומק העניין ומתלבש ממש בתוך הנעליים של הדובר עמו.

לאחר פטירתו, ועד היום הזה, מגיעים אלי בדמעות אנשים שונים – שלא את כולם אני מכיר – ואומרים לי "אבא שלך היה הרב שלי; הוא הכיר אותי לפני–ולפנים עם כל ההתמודדויות שלי". הוא הכיר אנשים בצורה מלאה, והקדיש להם הרבה כוחות (גם כשכבר לא היו לו כוחות) וסבלנות אין קץ.

אם תרצה – מעל הכול, אבא היה איש חינוך בדמו ובנפשו. הוא האמין בחינוך בכל גיל. זה היה מדהים. מעולם לא התייאש ממישהו. תמיד טען שאנשים משתנים בכל גיל. הייתה בו יכולת לראות את הטוב, למצוא את היתרונות של אנשים ולחזק את החלקים האלה שבתוכם. כל זאת היה מתוך רגש עמוק של אהבה והתקשרות לרבי מה"מ, כאשר לא עשה דבר ללא הסכמתו וברכתו של הרבי. כל חייו והנהגתו התנהלו על פי הדרך שהרבי מתווה.

אם שאלת לגבי מאפייני תפקידו כרב – אני חושב שאלו המאפיינים שהכי מזוהים עם האישיות שלו.

בעצם, הוא השאיר לך נעליים מאד גדולות.

כבר אמר פעם מי שאמר: "כמו אבא שלי נולד פעם ב…"

עד לפטירתו, כיהנתם לצדו כמשפיע הקהילה, וכעת אתם בתפקיד הרב. האם יש הבדל בין שני התפקידים או שזה רק עניין של 'תזוזת משרות'?

באחת מאגרות קדשו (ג'תק'צ) כותב הרבי, כי רב הוא גם משפיע: "ויצליח להיות מרא דאתרא כפירוש רבנו הזקן שיהיה כפשוטו דער אמת'ר בעל הבית פון דעם ארט, וישתמש במרות זו לעשות את המקום מקום תורה ומצוה מוארים במאור שבתורה זוהי תורת החסידות הדרכותי' ומנהגי'". כלומר, יחד עם זאת שהרב הוא קודם לכל פוסק הלכתי לכל מי ששואל אותו שאלות, יחד עם זאת, תפקידו להרים, לעודד ולהשפיע לאנשי הקהילה. אפשר לומר שתפקידו של רב זה תוספת כוח על תפקידו של משפיע.

באחד המכתבים באגרות קודשו של הרבי הריי"צ נאמר, שעם ישראל מקבל ומכבד רבנים בתמימות ועושים מה שהרב אומר. לשבחם של אנ"ש בקהילתנו אני יכול לומר, שהם בהחלט נותנים כוח מצדם הם, ומן הצד של הרבנות, אין ספק שזה תוספת ועליה בדרגה הן מהבחינה הרוחנית, הן מבחינת המעמד והן מבחינת יכולת השפעה שאין גם במשפיע.

הרב הוא אחראי על כל ענייני הקהילה

הרב יוסף אברהם פיזם נולד בשנת תשכ"ב לאביו הרב יגאל פיזם ע"ה, ולאמו מרת חנה ע"ה.

בילדותו למד בתלמוד תורה 'תורת אמת' בחיפה וכשהגיע לגיל ישיבה נכנס ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' לוד. כבר אז ניכרו בו כשרונות מבורכים והוא החל לשמש כעורך ראשי ואחראי מערכת "הערות התמימים ואנ"ש".

בשנת תשל"ט נמנה על קבוצת בחורים מהישיבה בלוד שנשלחו לחזק את ישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש בצפת. בסיום תקופה זו נכנס ללמוד ב'תומכי תמימים' בכפר חב"ד ולאחר מכן בישיבת 'תומכי תמימים' מגדל העמק.

כישרונותיו החינוכיים קנו להם שם, וכבר עם סיום מסלול לימודיו בשנת תשמ"ב, עוד קודם חתונתו, החל בהוראת הרבי מה"מ לנהל את תלמוד תורה 'צבאות מנחם' בקרית שמואל. לאחר כשנה בה ניהל את התלמוד תורה בהצלחה רבה, התחתן, ועל פי הוראת הרבי המשיך בניהול התלמוד תורה גם לאחר חתונתו. במקביל, ניהל במשך תקופה גם את בית הספר החב"די המקומי לבנות ואת גני הילדים.

ביום ה' אלול תשע"ז, קיבל הרב פיזם, כמנהל יחד עם צוות התלמוד תורה, תעודת הצטיינות יוקרתית, יחידה במחוז חיפה כולו, על הצטיינות בית הספר 'צבאות מנחם' בתחום הערכי, בתחום החברתי ובתחום הרוחני.

בשלהי תשנ"ז הוקמה ישיבת 'תומכי תמימים' בקרית שמואל בניהול הרב איתן יעקב פיזם שמשקיע מירב כוחותיו בבניית הישיבה, בעוד הרב יוסף אברהם פיזם מונה כר"מ וחבר ההנהלה הרוחנית של הישיבה.

בנוסף, מכהן הרב פיזם כמשפיע ומגיד שיעורים בקהילת חב"ד בקרית שמואל. אנשי קהילתו מספרים עוד, כי הוא משמש כ"בעל תפילה" המתפלל ברגש, במיוחד בימים נוראים ובימים טובים.

עד כמה רב צריך להיות מעורה בחיי הקהילה ובחיי משפחות אנ"ש? או אולי הוא צריך להישאר בתחום ההלכתי, לפסוק הלכה ולהורות הוראה?

רב צריך להיות מעורב בהחלט בכל הדברים הנעשים בקהילתו. בספר "היום יום" (כ"ג אדר שני) מביא הרבי את פתגמו של אדמו"ר הרש"ב לאחד הרבנים שהיה בעל עבודה ומתמיד גדול בלימודו: "רב צריך בכל עת ובכל רגע לזכור, שתמיד הוא עומד על הסף שבין מזכי הרבים או חס ושלום מחטיאי הרבים, על הגבול של עומק רום ועומק תחת, וכל העניינים צריכים לנגוע לו בפנימיות נקודת הנפש ממש, כי בנפשו הוא".

אם אתה הרב, אינך יכול להסתפק בשולחן ערוך, אלא הנך אחראי על כל ענייני הקהילה באופן ש"כל העניינים צריכים לנגוע לו בפנימיות נקודת הנפש ממש, כי בנפשו הוא", לא פחות! אם צריך לעשות ביקורי בית, אז אל תישאר ספון בחדר לימודך, אלא צא ותעשה ביקורי בית. אם צריך להיכנס לעובי הקורה של משפחה פלונית כדי לסייע לה – צא ולמד והכר מה שצריך וסייע במה שצריך, כל מקרה לפי עניינו. רב לא תחום על גילאים מסוימים, אלא הוא אחראי על כל בני קהילתו בכל הגילאים, ועליו לעשות את עבודתו כרועה ומנהיג בחכמה וברגישות. אם יש מי שצריך לדבר איתו בקירוב, או עם אלמוני לדבר באופן אחר – צריך לעשות זאת ברגישות ובזהירות המתאימה, כל אחד לפי עניינו.

רב בתפקידו אחראי על הקשר הרוחני, ההלכתי ועליו לדאוג גם שהיום יום יתנהג לא רק על פי ההלכה, אלא גם באווירה החסידית המתאימה.

זכורני שלפני כמה שנים הגיע אלינו לקהילה המשפיע הרב משה הלל כדי להתוועד עם אנ"ש. בהיותו בדרכים, עצר בשלב מסוים את רכבו ושאל עובר–אורח שחבש לראשו כיפה סרוגה איך מגיעים לבית כנסת חב"ד. התשובה שקיבל הייתה 'לך ישר עד הסוף, ותגיע לחב"ד'.

זו הייתה הנקודה שתפסה את לבו וסביבה התוועד באותו ערב. "שאלתי איך מגיעים לחב"ד, והתשובה שקיבלתי הייתה: 'לך ישר. עד הסוף, ואז תגיע לחב"ד'. זו התורה כולה".

נאמר שהרבנים הם 'עיני העדה'. העיניים מסתכלות ועל פי זה הגוף הולך. אם רב רוצה להשפיע על אנשים, בראש ובראשונה עליו להראות דוגמה אישית (כך ברבנות, כך בחינוך וכך גם בהורות…). מי שלא נותן דוגמה אישית, לא יצליח להשפיע על קהל שומעי לקחו; הזיוף יתגלה במוקדם או במאוחר. אם אתה אמיתי ("תלך ישר עד הסוף") או אז תוכל להשפיע.

ה'וויז' בחיים של חסיד

עבור רבים מהקוראים, 'קרית שמואל' היא מקום לא–ידוע. העובדה שהקריה לא עולה כמעט לכותרות הארציות, מעצימה עוד יותר את האנונימיות השקטה שלה.

מסתבר שהקהילה החב"דית בקריה לא שוקטת על שמריה. כמאה וחמישים משפחות חב"דיות מתגוררות בקרית שמואל, ואנ"שיה מתפללים בארבעה מנייני תפילה. בבית הכנסת חב"ד המרכזי מתפללים כמאה אנשים. בקצה השני של קרית שמואל ישנו מניין נוסף. עוד מניין מתקיים בישיבה וכן מניין לאברכים.

הפריחה המלבבת הזאת לא הייתה כאשר הרב יגאל פיזם ע"ה הגיע לגור במקום. "באותם ימים לא היה פה אף לא חב"דניק אחד, שלא לדבר על בית כנסת", אומר הרב יוסף אברהם פיזם. "אבא התחיל את העבודה מההתחלה; פה קירב תלמיד או חניך לשיעור בחסידות, שם הניח תפילין, במקום אחר הזמין אנשים הביתה, וכך לאט לאט התפתחה הקהילה. לימים נפתח 'חדר' של אחר–הצהריים "תורה אור", בית חב"ד, בית כנסת חב"ד, מוסדות החינוך, כולל אברכים. בשנת תשמ"ט הצטרף לניהול הכולל אחי הרב שמשון פיזם, שסייע והשקיע רבות בהתפתחות המוסדות".

ערב פסח הוכתרתם כרב הקהילה. מאיפה בכלל מתחילים? מה התכניות העתידיות לגבי הנהגת הקהילה?

למעשה, לא מתחילים אלא ממשיכים…

במסגרת התפקידים השונים שאני נושא במשך השנים, אני מעורה היטב בנעשה בקהילה. יחד עם זאת, במשך השנים שלי כמנהל, התעסקתי רבות בצד הארגוני–ניהולי ולא רק הצד הרוחני, והניסיון הזה מסייע לי בתקופה זו. בסופו של דבר, עם כל האחריות שיש, כמה אדם יכול לפעול לבדו?!

קיבצנו אפוא כמה מאנשי הקהילה מסורים ומוכשרים, כל אחד בתחומו, והתאספנו לישיבות עבודה במטרה לגבש תכניות חדשות לעתיד, חלקם לשבועות הבאים, חלקם לחודשים הבאים וחלקם לטווח רחב יותר. זה נעשה מתוך הבנה שהרבנות של הקהילה צריכה להשפיע ולכונן את חייהם של אנשי הקהילה מבחינה רוחנית וגם מבחינה גשמית לפי הצורך.

בראש ובראשונה חשבנו על הצעירים לפתח עבורם יוזמות שונות במסגרת הקהילה. יש אצלנו צעירים רבים, והמטרה היא שיותר יתוועדו ביניהם ולצד זאת להעמיק את המרקם החסידי של המשפחות הצעירות. אם בעבר הזקנים היו מתוועדים והצעירים היו עומדים מסביב ומקשיבים בקבלת עול הרי שהיום זה דור אחר; הצעירים רוצים לשמוע את השפה שלהם. הקמנו אפוא את הפלטפורמה המתאימה עבורם.

כמו כן התחלנו לחזק ולהרחיב את הנושא של 'בין אדם לחברו', כמו הקמת גמ"חים, ביקור חולים ועזרה לזולת באופנים שונים שנידונים בעצם ימים אלה ממש. הרגשנו שהדברים האלה צריכים עידוד ודחיפה מעשית.

במקביל התחלנו לדון בנהלים חדשים לבתי הכנסת, כדי לייעל את המרקם והחיבור הקהילתי בין אנ"ש.

בנוסף לתפקיד הרבנות שהוטל עליכם, הנכם מנהלים תלמוד תורה חב"ד בקריות, ועומדים בראשות ישיבת 'תומכי תמימים' בקריות. איך באמת אפשר להתמודד עם כל התפקידים הללו?

אכן, בהשגחה פרטית, על פי הוראות של הרבי מלך המשיח, אנו זוכים לנהל זה יותר משלושים וחמש שנים את תלמוד תורה חב"ד "צבאות מנחם" בקריות המונה יותר משלוש מאות ילדים כן ירבו. תלמוד תורה חב"ד זה לומדים בו ילדי אנ"ש (ולא רק) מקרית שמואל, מחיפה ומהקריות כולם.

זכינו ולאורך כל הדרך קיבלנו הכוונה ותשובות מהרבי. באותן שנים, שנות הממ"ים, הוצע לי לעזוב את הקריות על מנת לכהן כרב ישוב, שאלתי על כך את הרבי, והתשובה הייתה ברורה: "ישתדל להמשיך במשרותיו עתה, והרי הצליח בהם". כשראיתי את המכתב, שמתי לב לשינוי קטן בכתב ידו של הרבי, אך שינוי מהותי. המזכיר הקליד על המכתב את המילה "במשרתו" אך הרבי תיקן וכתב "במשרותיו".

כשאבא כתב את הצוואה לקבל עלי את תפקיד הרב, שאלתי את עצמי: איך אפשר גם לנהל תלמוד תורה, גם ראשות ישיבת 'תומכי תמימים בקריות, וגם לכהן כרב קהילה, כאשר כל אחד מתפקידים אלו הוא משרה בפני עצמה?

ואז נזכרתי ב"תיקון" הקל של הרבי, שכותב "להמשיך משרותיו", בלשון רבים. הרבי ראה ברוח קדשו הכול; הוא לא נבהל שיש יותר ממשרה אחת. זו לא הבעיה. העניין הוא לדעת לנווט נכון את העשייה.

אני יכול לספר לך עוד פרט מעניין: שנה לאחר שהתחלתי לנהל את התלמוד תורה, בשנת תשמ"ב, שיגרתי מכתב לרבי בו שאלתי האם להמשיך במלאכת הניהול בתלמוד תורה חב"ד בקריות. למעשה ביקשתי אישור להפסיק בעבודתי זו.

בשלב מסוים הבנתי שחינוך זה לא רק עניין חינוכי–רוחני–נחמד, אלא יש במלאכה זו גם צדדים קשים יותר בכל הקשור לניהול והתמודדויות מול אנשים מגוונים, מול משרדים וכו'. הייתי אז צעיר, הגעתי היישר מהישיבה אל תפקיד הניהול, והרגשתי שזה לא בשבילי. אתה יכול להבין לבד שלא התלהבתי, בלשון המעטה, מהתפקיד כאשר חלמתי בכלל לכהן כר"מ בישיבה.

התגובה של הרבי למכתב זה, הייתה חדה וברורה: הרבי קרע את השורות של השאלה הזאת מתוך המכתב שלי שהתפרש על פני שני דפים, ושלח אותו אלי חזרה בדואר. לגבי "האם להמשיך", הרבי מחק את המילה "אם", וסימן חץ לכיוון המילים "להמשיך בשנת הלימודים". גם את המילה "הבאה" הרבי מחק, ובכך הרבי הורה לי להמשיך לנהל בשנת הלימודים הבאה וזו שלאחריה וכן הלאה…

ולעצם שאלתך: בסך הכול, התלמוד תורה מתנהל בצורה נכונה ומסודרת לא רק על ידי, אלא בזכות צוות חינוכי מרשים ומסור בכל לבו ונפשו, ובמיוחד בזכות הסגן המוכשר והמסור הרב משה אסולין. אציין בהערכה רבה גם את הרב לייבל שילדקרויט, מנכ"ל המוסדות ומשלוחי הרבי לארה"ק, שידו תמיד מושטת לעזרה במסירות רבה ומתוך ניסיון עשיר.

יחד עם זאת, העובדה שהתפקיד שלי כמנהל "שודרג" לרב הקהילה, נוסך בי את ההרגשה שקיבלתי יותר סייעתא דשמיא; כעת זה יותר מחויבות והרבה יותר אחריות.

חלק מתפקידיו של מנהל תלמוד תורה זה לעשות ביקורי בית ולשוחח עם הורים ולעמוד מקרוב על צרכי התלמידים – אבל כשעושים כעת ביקורי בית עם ה'טייטל' של רב הקהילה, יש לזה ערך מוסף שלא היה קודם. זו עוצמה יותר גדולה. אין ספק שכשרב הקהילה מגיע לבית אחד מאנ"ש, זה מחזק את ההשפעה הרוחנית בתפקידך הראשוניים כמנהל ומחנך.

להחדיר את התורה בכל בית חסידי

אם מדברים על חינוך ועל דוגמה – אנו נמצאים בשיאם של ימי ההכנה למתן–תורה. מובן אפוא שיש צורך לחזק את העיסוק בלימוד התורה, הן באופן פרטי, כל אחד לעצמו, והן שיעורים קהילתיים. כרב קהילה, איך רב יכול לחזק את שיעורי התורה בקהילה?

אינני יודע אם אתה מכיר, אבל ישנם גיליונות בשם "המעשה הוא העיקר". גיליונות אלו – שראוי היה שיקבלו יותר מקום של פרסום – מסכמים בכל חודש, אפילו בכל שבוע, את ההוראות שנתן הרבי במשך השנים לביצוע באותם ימים. כשמסתכלים בגיליונות הללו, אפשר להיווכח שהרבי לא הותיר אותנו ללא משימה, אתגר או תפקיד. בכל שבוע יש שלל הוראות של הרבי המתאימות לתאריכים אלה (ואת בנוסף לשיעורי חת"ת רמב"ם היומיים–קבועים).

ה'וויז' של חסיד הוא 'שולחן ערוך אדמו"ר הזקן', ובנוסף 'ספר המנהגים' יחד עם המנהגים וההוראות שנתן לנו הרבי במשך השנים. תפקידו של רב הוא להביא את בני הקהילה שלו ליישם את הוראות הרבי וההדרכות שלו, שכן זה מפת–הדרכים שלנו הקובעת איך להגיע ולאן. יישום ההוראות הללו נותן לכל אחד בחייו לחלוחית וחיות של יראת שמים וחסידשקייט.

יש פתגם ידוע מרבי מנחם מענדל מקוצק, שאומר "אינני רוצה שהחסידים שלי לא יעשו עבירות כי הם מפחדים מהגיהנום; אני רוצה שהם יהיו במצב שבו לא יהיה להם פנאי לעשות עבירות"…

זכינו ויש כל כך הרבה הוראות של הרבי, אך יש לזכור שהרבי לא נתן לנו אותם כמליצה או כהמלצה, אלא הוא מתכוון באמת שנבצע את זה באופן המושלם. אם נצמד לעשיה שהרבי מתווה לנו, לא יהיה לנו זמן לדברים אחרים.

אחד החסידים הפעילים של ה'דור השביעי', ר' יצחק גנזבורג, היה חסיד פעלתן באופן מיוחד שעמד בשורה הראשונה של העשיה הציבורית החב"דית בדור האחרון. שנים אחדות לפני שנפטר ערך סיבוב בקרב קהילות אנ"ש ברחבי העולם, בבתי כנסת ובישיבות, ובכל מקום התוועד. בין השאר החדיר לאנ"ש את המסר הבא: "כולם מכירים אותי כבעל יוזמה ועשיה. כבר לפני שנים רבות הכנסתי לעצמי לראש דבר אחד: כשהרבי מדבר בהתוועדות, הרבי מדבר אלי ישירות באופן אישי. כשהוא נותן הוראה לביצוע בסוף שיחה, הוא לא מתכוון 'לכל העולם', אלא מכוון אותה היישר אלי.

כך גם אנחנו צריכים לזכור היטב – שביצוע של הוראות הרבי אינן המלצה או מראה–דרך חיובי גרידא, אלא הוראה ישירה פרטית של הרבי אלינו. וכפי שאמר המשפיע ר' משה הלל "לך ישר, עד הסוף ותגיע לחב"ד". כל אחד צריך לבצע עד הסוף, ללא חכמות, את מה שהרבי מבקש ממנו, ואז נגיע לחב"ד…

אני יכול להעיד, כי מי שיבצע באופן מסודר את ההוראות וההדרכות של הרבי בכל תאריך, החיים שלו ישתנו לחלוטין.

אצלנו בקהילה אני תולה את הדפים "המעשה הוא העיקר". יש שם נושאים רבים והוראות שנאמרו במשך השנים ולא תמיד זוכרים אותם, וממילא גם לא ממש התעסקנו בהם, כולל גם נושאים חשובים. אבל אין זה סותר את העובדה שהרבי רוצה שנבצע אותם כדבעי.

ובכל זאת, אני חוזר לגוף שאלתי: איך אפשר לעורר בכל מקום להוסיף יותר בלימוד התורה, הן כהכנה למתן תורה, וכן בכלל במסגרת מצוות 'תלמוד תורה'?

הוזמנתי לדבר אמש בכנס של נשי חב"ד הצעירות בקריות ובין השאר דיברתי על כך שיש מהרבי מלך המשיח הוראות מה לעשות וכיצד לנהוג לכל מצב ולכל זמן.

בין השאר דיברתי על כך שצריך לחזק את שיעורי התורה בקהילה. הרבי אומר פעמים רבות, שנשים מטבען שייכות יותר לנושא של חינוך, הן מבחינת החיוניות שיש בהן, הן מבחינת החיות והרגש המפעם בהן.

הוספתי ואמרתי: כיוון שכך, תחזקו ותעודדו את הבעלים שלכן לצאת מהבית וללכת לשיעור תורה. אימרו להם שיילכו ללמוד. שיעור אחד בשבוע זה המינימום, לכל הפחות, ואם אפשר אז יותר וכמה שיותר…

כוחה של התורה הוא לשנות את מהות האדם; אם תגרמו לבעלים ללכת לשיעורי תורה, יהיו לכן בעלים איכותיים יותר וחסידיים הרבה יותר.

אני יכול לספר לך, כי רק לאחרונה פתחנו כמה וכמה שיעורים חדשים במסגרת הקהילה. במניין בו אני מתפלל בשעה שבע וחצי בבוקר, החל להתקיים שיעור לפני התפילה בלקוטי תורה השבועי. השיעור מתחיל כבר בשש וחצי בבוקר, כחצי שעה לפני התפילה. בעדות ברורה אני יכול להעיד, שהשיעור הזה כבר נותן אותותיו בקרב המתפללים שמעידים על עצמם כי התפילה שלהם שונה. עוד חצי שעת חסידות ועוד חצי שעת חסידות, ועוד חצי שעה… כל זה משנה את המהות… ללא ספק זה מחלחל ומשפיע…

גם נושא של לימוד הלכה קיבל אצלנו בקהילה דחיפה משמעותית מאד. הקמנו "מכון גבוהה להלכה" יחד עם מכון הסמיכה "למען ילמדו" שמופעל ע"י בני ר' משה חיים שי', המעניק מסגרת לימוד של הלכה ל'סמיכה לרבנות' עבור בעלי בתים. במסגרת זו מתקיים אצלנו שיעור בהלכה שלוש פעמים בשבוע, שלוש שעות כל פעם! יש לנו שתי כתות של סמיכה הלומדות 'יורה דעה'!… מלבד זאת, יש יום נוסף שבו אפשר ללמוד הלכות חופה וקידושין.

לפחות שישים מאנ"ש בקהילה שלנו, מגיעים ללמוד, והם יושבים ברצינות רבה ומתעמקים בהלכות, חלקם אנשים שהתקרבו ליהדות בשנים האחרונות ממש, והנה הם כבר מעמיקים בסעיפים הקטנים.

אגב, גם לאחר התפילה, בתום הקראת הפתגם היומי מ"היום יום" וכן קטע בענייני גאולה ומשיח, אנחנו מוסרים שיעור הלכה קצר בהלכות תפילה, וכך 'טועמים' עוד עניין של לימוד לפני שיוצאים להמשך היום.

כוחם של פסקי דין להביא את הגאולה

במקביל לעיסוקיו הרבים בתחום החינוך, עוסק הרב פיזם בעריכת ספרים וחוברות רבים וידיו רב לו בכך (ראה מסגרת). יבול ספריו מקיף קשת רחבה של נושאים בסוגיות הש"ס, בהלכה ובחסידות, כמו גם בענייני גאולה ומשיח. כששוחחנו עם מכריו, התברר כי הרב פיזם שליט"א בקי עצום בסוגיות הגאולה, ושיעוריו בנושאים אלה קולחים בבהירות להנאת השומעים כולם.

ניצלנו אפוא את ההזדמנות לברר נקודה מרכזית השייכת לרבני ישראל ולגאולה.

פעמים רבות מספור, הפנה הרבי פסקי הלכה לרבני ישראל מורי הוראה. לא מדובר רק בשאלות הלכתיות גרידא, אלא גם בשאלות שמיימיות. הרבי חזר וקבע פעמים רבות, כי לפסקי דין של רבני ישראל יש כוח לשנות את מציאות העולם. לא מעט סיפורי חסידים במשך הדורות – כולל בדור זה – נולדו בעקבות פסקי דין מעין אלה.

אם לא די בכך, הרי שפעמים אחדות קרא הרבי לרבני ישראל לפסוק כי הגיע זמן הגאולה ומשיח צדקנו צריך להתגלות.

מן הראוי אפוא אחת ולתמיד לברר את העניין הזה, והפנינו אל הרב פיזם שליט"א את השאלה הבאה:

מה באמת הכוח של הרבנים להשפיע על מהלכים שמיימיים כמו הגאולה?

יש את השיחה הידועה של פרשת משפטים, בה מדבר הרבי על כוחו של פסק–דין מסיני לחדור בגדרי העולם. כשאני מלמד את השיחה הזאת במסגרת שיעורי ה'דבר מלכות', אני מביא את הסיפור הבא מאדמו"ר ה"צמח צדק".

בתקופת אדמו"ר ה"צמח צדק" הייתה אישה שבעלה נעלם תקופה ארוכה. על פי עדויות שונות שהגיעו, החליטו הרבנים לפסוק שהאישה אלמנה ולהתיר לה להינשא. אחד הרבנים הגיע עם פסק הדין ל"צמח צדק" וביקשו שיצטרף לחתימות. הרבי ה"צמח צדק" היה ידוע כאחד מגדולי הפוסקים, ולכן חתימתו הייתה נחוצה. הרבי עיין בפסק הדין, הניח אותו על שולחנו ולא חתם.

כעבור תקופת–מה, בא 'ההרוג' על רגליו וחזר הביתה לתדהמת כולם.

בנו של ה"צמח צדק" שאל את אביו: "אבא, למה לא חתמת? והרי הדיינים התירו?" השיב הרבי: "האמת שעברתי על התשובה וראיתי שעל פי תורה הדיינים כיוונו יפה. יחד עם זאת, ראיתי שהוא חי. כיוון שאני יודע שבעולם הזה הכול על פי פסק התורה, ידעתי שאם אצטרף לפסק הדין שהוא מת, אז הוא יצטרך למות, וזה לא רציתי. חיכיתי אפוא שיבוא לביתו (ומסתמא הרבי ה"צמח צדק" גם פעל ברוחניות לגרום ליהודי זה לשוב לביתו).

בחיפה התגורר עד לפטירתו הגאון הרב יעקב ניסן רוזנטל, אב"ד בחיפה ובעל מחבר ספר "משנת יעקב". היה לו בית דין מיוחד שהיה מתכנס פעם בחודש, והיו מביאים לפניהם מקרים קשים, והם היו דנים בהם על פי הלכה ופוסקים לפלוני בן פלוני שצריך להיות בריא, כמו גם לשאר אנשים שהיו זקוקים לישועות.

רואים אפוא שהקב"ה נתן לרבנים כוח לפסוק, פסק דין מסיני. כיוון שהתורה היא למעלה מהעולם, אז היא משפיעה על העולם. הדרך אפוא להוריד עניין משמים לעולם שלנו, זה דרך התורה על ידי פסק דין.

זהו אפוא העניין של פסק–דין לזרז את הגאולה וההתגלות של הרבי משיח צדקנו – וסוף סוף, הקב"ה יבצע את פסק הדין שכבר נכתב ונחתם על ידי מאות רבנים מורי הוראה ופוסקי הלכה, שהרבי מלך המשיח צריך להתגלות.

לסיום: לקראת חג השבועות נוהג הרבי לאחל "קבלת התורה בשמחה ובפנימיות". איך מביאים את הברכה הזאת לידי ביטוי באווירה המשפחתית. איך מביאים לכך שבני הבית יקבלו את שיעורי התורה של האבא בשמחה ובפנימיות?

כפי שאמרתי קודם – אם האבא לומד תורה בשמחה ובפנימיות, אז הוא ממשיך את התחושה והברכה הזאת גם לבני הבית. אם הוא לא זוכה לזה – אז רעייתו היא זו שיכולה להשפיע עליו להשתתף בשיעורי תורה. אם גם היא לא זוכה לכך, אז הרבי הרי כבר אמר את דברי חז"ל "והשיב לב אבות על ידי בנים". אולי יזכו ואחד הילדים ייחשף בתלמוד תורה או בבית הספר לשיחה של הרבי על אודות העונג, השמחה שיש בלימוד התורה, ובמאור שבתורה, והוא יביא את הבשורה הזאת להורים ולבני המשפחה כולם. הרבי מצידו 'נוגע' בכל אחד מבני המשפחה ולא פוסח על אף אחד. אם צריך – המסר הזה יגיע אל ההורים דרך הילדים…
כך או כך, שנזכה כולנו לקבל את התורה בשמחה ובפנימיות ונזכה בקרוב ממש לשמוע "תורה חדשה מאתי תצא" – מפי מלך המשיח.