הרבי מה"מ בביטוי נדיר: "יהיה לשם, לתהילה ולתפארת"

שניאור זלמן לוין

הרבי מה"מ בביטוי נדיר על הרב יגאל פיזם ע"ה: "יהיה לשם, לתהילה ולתפארת"

הרב יגאל פיזם נולד ביום ב' בשבט תש"א בעיר טבריה להוריו ר' שמעון יהודה ורבקה פיזם, שנמנו על הזרם הדתי–לאומי. את שנות לימודו הראשונות עשה בבית ספר ממ"ד 'בירב' בעיר צפת.

בשנת תשט"ו החל ללמוד בישיבה בכפר הרואה תחת הנהגתו של הרב משה צבי נריה, אליו היה קשור שנים רבות וממנו קיבל את דרכי החינוך שליווהו כל השנים.

בשנת תשט"ז התוודע לראשונה לתורת חסידות חב"ד באמצעות שיעוריו של הרב מאיר בליז'ינסקי שהתקיימו בישיבה בכפר הרואה. יחד עמו התקרבו שני בחורים נוספים – הרב דוד קראץ ויבלחט"א הרב יוסף הרטמן. בסיום שנת הלימודים, עברו השניים ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' כפר חב"ד, בעוד ר' יגאל המשיך בדרך חייו במסגרת דתית–לאומית, כאשר לימים הוא מתחיל לפעול בהפצת המעיינות בתוך מסגרות אלו. הוא התגייס לנח"ל כצנחן, ובתום שירותו – בשנת תשי"ט – החל ללמוד בישיבת 'כרם ביבנה' בראשות הרב גולדוויכט ע"ה.

לאורך כל התקופה, עמד בקשר מכתבים עם שני חבריו שעברו לישיבת חב"ד. הללו חשפו בפניו טפחים הרבה מעולמה של חב"ד, ואף שלחו לו שיעורי תניא מפי הרב נחום גולדשמיד שהיה ידוע בהסבריו הבהירים בתורת החסידות, וכן שיחות של הרבי וספרים שונים. עם הזמן החל הרב פיזם ללמוד באופן קבוע בספר התניא ואף צירף אליו בחורים נוספים מהישיבה.

בשנים הבאות המשיך יגאל פיזם הצעיר לפלס דרכו בעולם החינוך וההוראה, דרך בה המשיך גם לאחר נישואיו בשנת תש"כ עם מרת חנה ע"ה.

בשנת תשכ"ג עבר להתגורר בקרית מוצקין, שם עבד בהדרכה בישיבת 'פרחי אהרן' בקרית שמואל, כאשר בד בבד המשיך את מסכת לימודיו לקבלת סמיכה לרבנות בכולל ההוראה של הגאון הרב יעקב ניסן רוזנטל בחיפה, ובהמשך בכולל קרית ביאליק אצל רב העיר הרב חנניה כהן ורב קרית שמואל הרב עקיבא הכרמי שהסמיכוהו לרבנות. תלמידי חכמים אלה זיהו בתלמיד השקדן כישרונות בלתי רגילים, כמו גם את היכולת להוות סמל ומופת של רב בישראל.

לאורך שנים אלו סלל דרכו בעולם החינוך. כאשר לימד תלמידים בישיבת 'פרחי אהרן', היה משלב את הליקוטי–שיחות בשיעוריו השבועיים על פרשת השבוע. לצד זאת לימד חסידות יחד עם השיעורים שמסר בגמרא מידי שבת בקרית שמואל.

בשנת תשכ"ז בערך, הכיר לראשונה את המשפיע החסידי החיפאי ר' ראובן דונין. עד מהרה נשבה הרב פיזם בקסמו של ר' ראובן, בו מצא איש אמת, דבוק ומקושר לרבי מה"מ.

כאן החל המפנה המשמעותי בחייו. הרב פיזם שהיה עד כה בשר מבשרה של תנועת ה'מזרחי', 'עבר את השורות' באופן מוצהר, ומדי שבוע הגיע לביתו של הרב דונין בחיפה, שם היו לומדים חסידות, ובמקביל מפתחים את הפעילות החב"דית בצפון הארץ. ר' ראובן מצדו קירב את האברך הצעיר בצורה מיוחדת. דרכו גמע הרב פיזם בצמא את תורתו של הרבי ובפרק זמן קצר יחסית, היה בקיא בספרי חסידות רבים.

סיפור ברוח אותה תקופה, סיפר הרב פיזם עצמו: "בבוקר שבת אחת הלכנו עם ר' ראובן למקווה. יצאנו מהבית בשעה מוקדמת מאוד כדי שנספיק להגיע בחזרה למניין בבית–הכנסת שברחוב בורוכוב. כשיצאנו מהבית, ראינו בחור מוציא דלי וסמרטוט כדי לנקות את רכבו. ר׳ ראובן איחל לו בלבביות ׳שבת שלום' ואחרי שהתרחקנו מעט אמר: 'איזה מסכן! הרי כל מציאותו זועקת 'שבת', שאם לא כן, מדוע קם בשעה כה מוקדמת כדי לנקות את האוטו? אלא שהשבת זועקת מתוכו; רק כמה חבל שאצלו השבת מתבטאת בצורה כזו!'… דבריו אלה עשו עלי רושם עצום ופתחו בלבי חלון רחב למושג ששמו 'אהבת ישראל'!

"מספר שנים לאחר מכן, כשלמדתי להכיר את השקפת־העולם החסידית, הבנתי לעומק את הרעיון שעומד מאחורי הדברים: לכל יהודי יש נשמה אלוקית, וצריכים למצוא את הטוב שבכל יהודי. החשיבה הזו החלה להתפתח בקרבי לראשונה לאחר המאורע הזה", סיים הרב פיזם את סיפורו.

•

בשלב זה, כבר היה הרב פיזם לחב"דניק מוצהר. הוא התחיל לפעול ב'מבצעים' בקריות ובחיפה, ואט אט הוכר כדמות מוערכת בקרית שמואל ובסביבתה.

בשנת תשכ"ט התמנה לרב בית הספר תד"ל בקרית ים ולימים אף התמנה לר"מ בישיבת התיכונית 'יבנה' בחיפה כאשר במקביל שימש בהוראת הרבי כמחנך וכרב בתיכון 'לוינסון' בקרית ים.

בכל תפקידיו החינוכיים, הביא עמו את רוחה של חב"ד, כאשר הוא מנחיל את עקרונות תורת החסידות למאות ואלפי תלמידיו אליהם התמסר מתוך אהבת נפש. "אבא קיבל מהרב נריה את שיטתו החינוכית הכוללת עקרונות של כבוד התלמיד, קירובו מתוך גישה חיובית, חינוך לאחריות ונתינת אחריות. כל זה היה אצלו בדם", אומר בנו הרב יוסף אברהם פיזם. "בתקופה בה עבד כמדריך, מעולם לא הגיע הביתה לפני השעה שתיים בלילה. תמיד ערך שיחות–נפש עם התלמידים ובנה את אישיותם. הוא האמין שתפקיד 'המדריך' הוא התפקיד, בה"א הידיעה, מבין הדמויות החינוכיות בישיבה".

השפעתו על התלמידים הייתה כבירה. אפשר להיווכח בכך כאשר בתקופת עבודתו בישיבת בני עקיבא 'פרחי אהרן', רבים מהתלמידים נהו בגינו אחרי חסידות חב"ד. כשהנהלת הישיבה ראתה שתלמידים רבים מידי הפכו לחב"דניקים, נפרדו מהרב פיזם לשלום…

גם לאחר שעבר לכהן כרב בבית הספר התיכון–דתי 'לוינסון' בקרית ים, הייתה השפעתו על התלמידים גדולה. עשרות תלמידים ותלמידות התקרבו לרבי מה"מ ולתורת חסידות חב"ד. "רבים מקרב העסקנים והחסידים בחיפה והקריות, עשו את תחילת דרכם אחרי אבא באותן שנים", מוסיף בנו שי' לספר.

בין תלמידיו באותם השנים נמנים רבנים, שלוחים ואישים בחב"ד, ביניהם האחים הרב נתן יצחק אוירכמן – רב קהילת חב"ד בעכו והרב משה אוירכמן – יו"ר רשת מפעלי חב"ד בקריות. האחים הרב אלי מקמל והרב יוסף מקמל – סמנכ"ל מוסדות חב"ד בעכו. הרב שלמה ידידיה אייזן – ראש מדרשת 'ניצוצות' בקרית גת. הרב רפאל לווינסון רבו של היישוב תל-עדשים. המחנך הרב תומר וירט. הרב שגיא הר–שפר שליח הרבי בנס–ציונה. הרב צפריר ולנר ע"ה, ועוד שורה של דמויות בולטות בנוף החב"די.

מה היה סוד כוח ההשפעה של הרב פיזם?

"לפני הכל – האישיות שלו" אומר בנו וממלא מקומו הרב יוסף אברהם. "הייתה לו אישיות מקבלת ולא שופטת. הוא היה טיפוס של מנהיג חיובי שאנשים הולכים אחריו, זאת מלבד העובדה שהיה מחנך חביב, בעל רגש ורגיש. חברמ'הן וחברותי. הדרך שלו הייתה מה שנקרא בימינו "חינוך בגובה העיניים", וזה משך אליו תלמידים רבים. אולם מעל הכל הוא הקרין דוגמה אישית יוצאת מן הכלל".

כשהרב יוסף פיזם מדבר על דוגמה אישית, הוא לא יכול שלא לספר על מקרה מעניין שהרבי גילה בו התעניינות מיוחדת.

"הסיפור הבא קרה כאשר אבא כיהן כר"מ בישיבה התיכונית 'יבנה' בחיפה. באותה תקופה אבא היה קם השכם בבוקר, נוסע מהקריות לחיפה, שם טבל במקווה של ר' תנחום דונין. לאחר מכן הלך להיות עם תלמידיו בתפילת שחרית שהחלה בשעה שבע בבוקר. לאחר התפילה מסר שיעור תניא, ולאחר מכן לימד גמרא במשך שעות ספורות. קרוב לחצי היום היה מסיים את עבודתו, או אז היה מתחיל ללמוד חסידות אליבא דנפשיה, ומתחיל להתפלל.

"באותה תקופה נרקמו הסכמי קמפ דיוויד האיומים. הרבי, כידוע, דיבר בתקיפות רבה נגד הסכמים אומללים אלה. הרב ליפא קורצוויל, מנהל בית חב"ד בקרית מלאכי, היה אחד הפעילים שיצא להיאבק בהסכמים אלה.

"יום אחד הוא הגיע לקרית שמואל כדי להחתים רבנים באיזור הצפון על מכתב נגד ההסכמים. הוא הגיע לאבא כדי להתייעץ עמו לאיזה רבנים ללכת.

"לאחר מכן כתב לרבי דו"ח מפורט על הפעילות שעשה ובין השאר סיפר, כי כשהגיע לקרית שמואל בשעת צהריים, מצא את הרב יגאל פיזם מעוטף בטלית ומוכתר בתפילין כשהוא לומד מאמר חסידות.

"הרבי הגיב על הדו"ח בכללותו. ולגבי הקטע שכתב על אבא, הרבי סימן זאת וכתב בסמוך: 'לפני תפילה או אחרי תפילה?' [כלומר, האם היה זה במצב של לימוד לפני התפילה או אחריו], ולאחר מכן הוסיף בכתב יד קדשו 'אם אפשר לברר בקל מבלי שידעו שמכאן שואלים, איזה מאמר'…

"ר' ליפא התחכם והתקשר לאמא שלי, ואמר לה שכשנפגש עם בעלה כמה ימים קודם לכן, על השולחן היה מונח ספר חסידות, ושאל האם הספר עדיין על השולחן; אם כן, ביקש, שתאמר לו איזה ספר זה היה. היא בדקה והשיבה כי מדובר בספר מאמרים של הרבי הריי"צ. הרב קורצוויל העביר את המידע לרבי, והרבי כתב בתגובה "יהיה לשם לתהילה ולתפארת" (בגירסה אחרת: "והוא לשם לתהילה ולתפארת")…

נסיעה ראשונה לרבי

לקראת תשרי תשל"ג, נסע הרב פיזם לראשונה לרבי מלך המשיח. הנסיעה הייתה לאחר השפעה מצד ר' ראובן דונין, כפי שסיפר הרב פיזם עצמו כעבור שנים:

"כבר בשלבים הראשונים להתקרבותי לחב"ד, החל ר' ראובן לשכנע אותי בהתוועדויות שעלי לנסוע לרבי. הוא היה אומר לי: 'תחשוב על זה טוב, עכשיו אנחנו נמצאים בגלות, תיכף תבוא הגאולה ואז יבוא הרבי לכאן וישאל אותך איפה היית עד עכשיו. מה תענה לו?!' עוד התוועדות ועוד התוועדות, עד שה'אסימון נפל' והבנתי שעלי לנסוע לרבי. הוא עזר לי גם מבחינה כספית להתארגן לנסיעתי לרבי".

במהלך אותו ביקור, נכנס ל'יחידות' הראשונה בחייו שנמשכה זמן רב מהרגיל – כרבע שעה. ביחידות זו הדריכו הרבי בנוגע לפעילותו באזור הקריות, ובנוגע לעבודתו בענייני הכלל. בנוסף, ביקש מהרבי הדרכה בקשר לעובדה שהרגיש שבור מעצמו בנוגע למצבו בעבודת ה' הרוחנית. על כך השיב לו הרבי כי אסור להיות עצוב ושאיסור לשון הרע – שהוא מדאורייתא – תקף גם בנוגע לאדם עצמו…

"לאחר מכן הנחהו הרבי בנוגע ללימודיו האישיים, לשליחותו בהפצת התורה והחסידות ובעניני המוסד 'חדרי תורה אור' שהוקם בקריות שנה קודם לכן במסגרת מבצע ע"א מוסדות. כשהרב פיזם שאל את הרבי כיצד לקרוא למוסד, השיב הרבי: "לא חשוב השם, מה שחשוב שהשווער [= אדמו"ר הריי"צ] יהיה הבעל הבית".

נסיעה זו פעלה רבות על דרכו של הרב פיזם, שכבר הייתה סלולה לאורו הגדול של הרבי.

מיד בחזרתו לארץ הקודש, החל לתת דחיפה משמעותית לכל הפעילות החב"דית, שהחלה לצמוח באותם ימים ברחבי הקריות.

היו אלו הימים של טרום מלחמת יום-כיפור, ובאותה תקופה הירבה הרבי לדבר אודות חינוך ילדי ישראל, בהזכירו את הפסוק "מפי עוללים ויונקים". הרב פיזם החליט כי זה הזמן לצאת בפעילות חב"דית ראשונה מסוגה באזור, ויזם את הקמת מפעלי הקייטנות של חב"ד בקריות (ראה מסגרת).

פעולה זו בהיותה הפעילות החב"דית הממוסדת הראשונה באזור, התקבלה באהדה רבה על ידי תושבי המקום, וקידמה צעד נוסף את הרוח החב"דית שהחלה לנשוב ברחובות הקריות.

בשנים הבאות נפתחו שני בתי חב"ד במקום, האחד בקרית ים והשני בקרית מוצקין, אותם מנהל מאז הרב משה אוירכמן, שהחל את פעילותו בקריות כמסייע, לאחר מכן כפעיל בקייטנות החב"דיות ונשאב אל קלחת הפעילות.

יפוצו מעיינותיך חוצה

בנוסף, באותם ימים הוקם מערך שיעורים מסודר ללימוד חסידות. כדי לסחוף קהל רב מתושבי המקום לשכונה, נקבע כי בפתיחתו של כל שיעור יתקיים לימוד בספר הלכה מפי אחד מרבני המקום. אחד הרבנים שבלטו בנוכחותם במסירת השיעורים, היה רב קרית שמואל הרב עקיבא הכרמי, שהסכים לשתף פעולה למרות ביקורתו על חסידי חב"ד, הודות לכך ששיעורים אלו זכו לפופולאריות רבה בקרב אנשי המקום.

מכל הפעולות שהתקיימו באותם ימים בקרית שמואל, היו אלו דווקא שיעורי התניא שגרמו קורת מיוחדת לרבי וזכו לתשובות רבות ועידודים יוצאי דופן. יכולותיו המיוחדות של הרב פיזם הגיעו לידי ביטוי גם במישור זה, כאשר בין הרב פיזם לבין תלמידיו נרקמה מסכת יחסים עשירה ועמוקה. לא ייפלא אפוא כי מתוך אותם שיעורים התקרבו רבים ליהדות ולחב"ד, וניצני הקהילה החב"דית בקריות החלו לפרוח.

אחד המקרים בהם היה ניתן לראות במוחש את השפעת השיעורים, היה לדוגמה עם שלוש אחיות שנהגו להשתתף בשיעורי תניא בניגוד לדעת אביהן. באחת הפעמים הגדיש האב את הסאה, הגיע למקום בו נמסר השיעור וצעק כי הרב פיזם חטף את בנותיו וכי הוא יגיש תלונה למשטרה… לאחר מספר שנים, כשהרב פיזם סידר קידושין עבור בתו הבכורה, כדת משה וישראל, עם תמים חב"די מן המנין, אמר לו האב "איזה טיפש הייתי שלא הבנתי איזה אוצר וברכה הבאתם לי הביתה"… למותר לציין כי כל שלוש האחיות הקימו בתים חסידיים לתפארת…

בשנת תשמ"א כבר התגוררו ברחבי הקריות עשרות משפחות חב"דיות, שקיימו וניהלו אורח חיים חסידי מלא. עובדה זו הביאה להקמת "חדר" חב"די. "חדר" זה שהלך וגדל, היה אבן פינה להקמת מוסדות החינוך המפוארים הנמצאים היום בקרית שמואל. מוסדות אלו גדלו במשך השנים וכיום הם שוכנים בקרית חינוך מרווחת ומפוארת במרכזה של קרית שמואל בניהולו של הרב לייבל שילדקרויט.

מתנה לרבי: כולל חדש

הרב פיזם היה נחשון וחלוץ בנושאים רבים ומגוונים, כאשר אחר כך, שלוחי הרבי ברחבי הארץ חיקו אותו. כך עם סניף בית חב"ד שהקים, עוד לפני שהדבר היה פופולארי ברחבי הארץ, כך עם קייטנות הקיץ, וכך גם עם ישיבה לחוזרים בתשובה וכולל אברכים שהקים בשנת תשמ"ג יחד עם הרב שמואל פרומר.

המניע להקמת הכולל הייתה העובדה כי משפחות רבות ששלחו את ילדיהם ללמוד בתלמוד תורה בקרית שמואל, החלו להתקרב אל חיק היהדות, כך שנוצר צורך חיוני לתת מענה לאותן משפחות שתרו אחרי פינה יהודית חמה ומחבקת. "חשבנו שיהיה מוזר שהילדים המתקרבים בתלמוד תורה יחזרו לאחר הלימודים לבתים שם ההורים חסרי תוכן יהודי", הסביר הרב פיזם כעבור שנים בראיון ל"בית משיח". "בעקבות כך, החלטנו להגיש לרבי מתנה לי"א ניסן ולהודיע על הקמת הכולל".

תשובתו של הרבי שהגיעה בערב ה' מנחם–אב, מוענה באופן אישי לרב פיזם, למרות שהמכתב נשלח ע"י כמה מהעסקנים באזור. בתשובתו הקדושה כתב הרבי כי "בנוגע לכולל באם יש סיכויים טובים שיהיה בר קיימא". מיד לאחר קבלת התשובה התכנסו שוב העסקנים החב"דיים במקום, והוחלט כי התנאים מתאימים לתשובת הרבי, והכולל נפתח. על המכתב שנשלח ובו ההודעה על פתיחת הכולל, השיב הרבי יחד עם צ'ק שהתקבל מ'המרכז לענייני חינוך' להשתתפות בהקמה. כשהרב פיזם ע"ה סיפר על כך, הוא הוסיף בחיוך שמסיבות מובנות, אותו צ'ק לא נפדה, וכנראה בעקבות כך נוצרו כל הבעיות הכלכליות המלוות את מוסדות חב"ד בקרית שמואל במשך השנים…

לאחר הסתלקות הרבנית הצדקנית, קיבל הכולל אישור מהרבי לשם החדש: "ישיבת נפש חיה ע"ש הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא ע"ה".

ברבות השנים, למרות שבגר בשנים וגם התמודד עם לא מעט קשיים בריאותיים, הרב פיזם לא רק שלא 'הוריד מינון' בפעילותו, אלא הוסיף בה כהנה וכהנה. כך היה בעקבות העליה הגדולה מרוסיה, כאשר הקים אגף קליטת עליה הפועל רבות בקריות עד עצם היום הזה.

כשגדלה קהילת חב"ד בקרית שמואל ומנתה עשרות רבות של משפחות, הוחלט בשנת תשנ"ז על ידי העסקנים החב"דיים בקרית שמואל, כי זה הזמן למנות את הרב יגאל פיזם לרב קהילת חב"ד בקרית שמואל ולהכתירו באופן רשמי לתפקיד. מעמד ההכתרה היווה מעמד אחדות מרגש ויוצא דופן, בו התאחדו כל אנשי הקהילה סביב דמותו האבהית והרבנית גם יחד. על כתב ההכתרה חתמו עשרות מאנשי הקהילה וזה נמסר לו על ידי יו"ר המועצה הדתית בחיפה הרב יצחק גץ.

על גודל התקשרותו לרבי מלך המשיח, אפשר היה להיווכח בתקופת משבר קשה במיוחד שחוו המוסדות שהקים בשנת תשנ"ד. באותה שנה הגיעו מים עד נפש, בגלל חובות אדירים שהצטברו לאחר שנות הפעילות הרבות. בצר לו, כתב לרבי בחודש כסלו תשנ"ד ושאל "האם לצאת עם המשפחה להשתקע למשך שנה או שנתיים בצרפת שם קיימת קבוצת ידידים שמוכנים להתמסר לסייע לגיוס משאבים?" ו"האם למכור את הבית הפרטי ותמורתו לרכוש את שטח הבנין של בית הכנסת והכולל".

שתי החלטות אלו היו גורליות בשבילו ונכנסות תחת ההגדרה 'משנות–חיים'. לאחר עשרות שנים שבהן פעל בקריות, לא היה פשוט עבורו כלל ועיקר לעזוב את עירו ואת ארץ מולדתו. לאחר שקיבל מהרבי תשובה חיובית על שתי השאלות, בניד ראש, העתיק את מקום מגוריו לצרפת.

גם שם היה למשפיע שמעניק מטובו ומאוצרותיו לאחרים. הוא החל פועל בפריז בקרב ידידי המוסד ומושפעים רבים שהתלקטו סביבו. כך גם המשיך להפיץ חסידות ולהבעיר את להט ההתקשרות לרבי מלך המשיח בכלל, ובמבצע משיח בפרט.

בשנת ‏תשנ"ו ‎‎חזר לאה"ק עם משפחתו. דווקא כאשר היה נדמה לו שאולי הגיעו הימים בהם הוא יכול לנוח מעשרות שנות פעילות תוססת ומאסיבית, לאחר שכל אחד מהמוסדות בקרית שמואל התבסס בפני עצמו, דווקא אז זכה הרב פיזם לשורת תשובות ברורות מהרבי מלך המשיח באמצעות ה'אגרות קודש', בהם הונחה הרב להקים ישיבה לצעירים.

אם היה מישהו שחשב כי מעתה הרב פיזם 'יירגע' – הרי שהוא טעה. הרב פיזם התמסר בלהט להמשך העשיה. הוא לא ידע מהי מנוחה.

בתוך זמן קצר הוקמה ישיבה חדשה עם עשרים תלמידים. הצד הגשמי של הקמת הישיבה לווה אף הוא בניסים שלמעלה מדרך הטבע שמעולם לא פסקו – כהגדרת בניו, מנהלי הישיבה – והם מלווים את הישיבה מאז במשך כל השנים.

•

התקשרותו לרבי מלך המשיח בערה בנפשו, והוא היה מראשי העומדים בשורה הראשונה של הפצת בשורת הגאולה והגואל, כשהוא לוקח פעיל בכל יוזמה חשובה לזירוז הגאולה.

כבר לאחר ה'תשרי' הראשון בו שהה אצל הרבי בשנת תשל"ג, כאשר חזר לביתו, הכריז באוזני ילדיו: "הרבי מליובאוויטש הוא המשיח". באחת השנים, בשמחת תורה, כאשר הרבי עמד עם ספר התורה לעת ההקפות, בירך את הרבי שיתגלה בקרוב, והרבי השיב לו "אמן".

כל חייו היו "להביא לימות המשיח"; כל שיחת טלפון פתח ב"יחי המלך המשיח". החוט השני בהתוועדויותיו היה גאולה ומשיח, והיה חוזר באמונה עמוקה על הצורך לפעול להביא להתגלותו של הרבי כמלך המשיח בפועל ממש.

כמובן שגם הישיבה שייסד, מבוססת על אמונה מרכזית זו ועל ברכיה מחונכים התלמידים.

•

סיפורה של הקהילה החב"דית בקרית שמואל שהחל בראשית שנות הל"מדים על ידי הרב פיזם ע"ה, נמשך עד עצם היום הזה, כאשר הקהילה החסידית התוססת מונה למעלה ממאה משפחות חב"דיות, ומהווה מגדלור חסידי וקרן אור ממנו שואבים כל תושבי הקריה, כמו גם שאר חסידי חב"ד המתגוררים באזור הקריות השונות. ייחודיותה של קהילה זו מתבטאת ברוח ההתקשרות לרבי הנושבת בקרב אנשי הקהילה, המשלבים בחייהם הפרטיים דוגמה חיה להנהגה חסידית וקירוב יהודים לדרכה של חסידות חב"ד.

כל אחד מחברי הקהילה מעיד כי הרב פיזם, הוא האחראי יותר מכל לתחייתה של הרוח החסידית באזור כולו.

בכתבה שנערכה בעבר עבור "בית משיח", נשאל הרב פיזם על הדבר המאפיין יותר מכל את הקהילה החב"דית המתגוררת בקריות, והוא ענה מיד: "האחדות! אחדות חסידים לבבית ואמיתית, כפי שאין לה אח ורע בעולם החב"די". על כך הייתה גאוותו.

•

בשנים האחרונות התמודד עם קשיים בריאותיים קשים ומורכבים, אך למרות זאת המשיך בפעולותיו הרבות, כמו גם בהנהגתו החסידית הבלתי–מתפשרת. גם כאשר הדבר עלה לו במאמצים מרובים, הקפיד להגיע כל בוקר לטבילת טהרה במקווה, ומשם ללימוד חסידות לפני התפילה. הוא עשה כך גם כשהדברים היו כרוכים במסירות נפש של ממש מצידו.

בשנים האחרונות נחלש, ובתקופה האחרונה היה מאושפז כשסכנה נשקפת לחייו. מי שעמדה לימינו, הייתה רעייתו הגב' רחל תחי', שהתמסרה לטובת בריאותו בכל מרצה וכשרונותיה עד ליומו האחרון.

לאחרונה מצב בריאותו התדרדר יותר. בני משפחתו ותלמידיו הרעישו עולמות בתפילות לרפואתו, אך בליל י' ניסן תשע"ט השלים את משימת חייו הכבירה כשהוא מותיר אחריו בנים ובנות, נכדים ונינים, עוסקים בדרך התורה והמצוות, מסורים בלב ונפש לרבי מה"מ: הרב יוסף אברהם פיזם – מנהל תלמוד תורה בקריות וממלא מקומו ברבנות ובראשות הישיבה. הרב זאב פיזם – שליח הרבי בשדרות. הרב שמשון פיזם – שליח הרבי בגבעת התמרים בעכו ומנכ"ל ישיבת חב"ד בקרית שמואל. הרב איתן פיזם – מנהל הישיבה בקריות. גב' חיימסון – קראון הייטס. גב' הלמן – קרית מוצקין, אשת הרב שנ"ז אליהוף רב בית הכנסת 'אני מאמין' בקרית מוצקין. הרב חננאל פיזם – שליח בשדרות ובישובי שער הנגב. הרב שמעון יהודה פיזם – מנכ"ל התאחדות החסידים לקבלת פני משיח.

הקייטנה החב"דית הראשונה בארץ ישראל

בערב חג השבועות תשל"ג, יצא הרבי בקריאה לדאוג לכך שבחופשת הקיץ יקבל כל ילד יהודי חינוך תורני. הרבי תבע, ביקש והתחנן לפעול עם ילדים בכל דרך אפשרית: בלימוד תורה, בנתינת צדקה וכו'. הרבי ציין את הפסוק "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז להשבית אויב ומתנקם". מאוחר יותר ביקש הרבי שיגיעו עם תינוקות של בית רבן לרחבת הכותל המערבי ולקברי צדיקים כדי להתפלל ולשפוך את צקון לבם בפני אבינו שבשמים בכדי שתתבטל הגזרה כנגד עם ישראל.

"הדברים היו לחידה בעיני כולם", נזכר הרב יגאל פיזם בשיחה שנתן בעבר ל"בית משיח". "הרבי הרעיש עולמות על הצורך לפעול עם ילדי תשב"ר כדי להשבית אויב ומתנקם, אבל אף אחד לא הבין למה הרבי מתכוון. איזה 'אויב ומתנקם'? היה זה בימים שאחרי מלחמת 'ששת הימים' ברחוב שררה תחושה של אופוריה. שטחי יהודה ושומרון היו בידנו, הכותל המערבי, קבר רחל, קבר יוסף, קברם של האבות בעיר חברון. מדוע הרבי מרעיש עולמות? מה קרה?"

"יום אחד מגיע לביתי ר' זושא הפרטיזן ובפיו שליחות מיוחדת מהרבי". שחזר הרב פיזם את אירועי הימים ההם, "הוא ביקש שנסע יחד לביתו של הרב דונין, שם הודיע שהשליחות של השנה היא לעשות פעולות שהכותרת שלהם תהיה 'מפי עוללים ויונקים'. הוא הזכיר שעוד מעט מגיעים ימי החופש הגדול, מוכרחים לארגן קייטנה חב"דית שיתחנכו בה תלמידים לא דתיים והללו ילמדו תורה ויגידו תהילים". אני זוכר שר' זושא דפק על השולחן ואמר, 'הקריות זה קו החזית'.

"יצאנו מהפגישה עם החלטה ברורה שהרבי רוצה קייטנה בקריות, וכך יהיה. מאיפה נביא סכומי כסף? מאיפה יהיה מקום לקיים את הקייטנה, והיו עוד הרבה 'נעלמים' גדולים. השאלות הללו נשאלו בחלל החדר, אך למרות זאת היה ברור שזה מה שהרבי רוצה, וזה יקום ויהיה.

"המוטו שאפיין אותנו באותן שנים זה לעשות!", סיפר הרב פיזם. "מכיוון ששימשתי באותם ימים מורה בתיכון הדתי בקרית שמואל, החליט הרב דונין שמשימת גיוס הילדים תיפול על כתפיי. 'לגבי הכסף', אמר בנחרצות 'אם תהיה בעיה, תאמר שאני ראובן דונין מוכן למשכן את הבית הפרטי שלי לטובת העניין'".

לאחר מסע ארוך ומתיש שעשה הרב פיזם לאיתור מקום נאות לקייטנה, מצא לבסוף חורשת אדמה בגבול שבין קריית שמואל לקריית מוצקין. "כעת נותר רק לקבל את אישורו של ראש העירייה. מששמע את בקשתנו, שאל: 'מאיפה יהיה לכם כסף לממן את זה? תקציבים לא אוכל לתת לכם', אמר ישירות. סיפרתי לו שאנחנו פועלים בשליחותו של הרבי, והוספתי שהרב דונין ניאות למשכן את ביתו לצורך העניין. מששמע זאת, התרגש. 'אם יש יהודי שמוכן בשביל עשייה להפסיד את הרכוש הפרטי שלו, סימן שמדובר בפעילות שהיא ראויה ואמיתית', אמר וכבר באותה פגישה חתם על האישורים".

הקייטנה יצאה לדרך ימים ספורים לפני תשעה באב. יומיים קודם לכן הגיעו למקום אנשי הצוות שהקימו סככות ואוהלים. המדריכות קישטו את כל האזור בקישוטים ססגוניים. למרות הדלות, האווירה הייתה מרוממת. התחושה בקרב אנשי הצוות ובקרב הילדים הייתה שמשהו חדש מתחיל. "המדריכים ידעו לעשות את העבודה", נזכר הרב בנו, הרב משה זאב פיזם שי' ששימש כעוזר–מדריך בקייטנה, "במשך שעות בכל יום היינו מוצאים את עצמנו מנסרים, חותכים ומדביקים, והכל מעזרים פשוטים שנמצאים בכל פינה. יצרנו מלאכות מופלאות של מזוזות וקופות צדקה. כיום אני מביט על אותה תקופה ונפעם. לא היה צריך להוציא אף לא שקל על מלאכות יפות שהעסיקו את הילדים במשך שעות ארוכות".

מול עיני המארגנים עמדה גם הוראתו של הרבי לקחת את הילדים למקומות הקדושים כדי להעתיר שם תפילה כדי "להשבית אויב ומתנקם". איש לא הבין את פשר הדברים, אך הדבר ירד לכלל ביצוע, כפי שמספר הרב משה זאב פיזם:

"מהקריות יצאו מספר משאיות עם ילדים. אוטובוס היה בגדר לוקסוס, אז נסענו במשאיות. היינו עולים על סולם וקופצים לתוך קיבולת המשאית. כיום אני נדהם מאיפה העוז של ההורים לשלוח כך את ילדיהם, אך זו הייתה המציאות".

הקייטנה הראשונה שהתקיימה בקיץ תשל"ג, הוכתרה בהצלחה גדולה. "מלבד המשלחת החסידית הגיעו לבקר גם אנשי משרד החינוך שביקשו ללמוד מקרוב כיצד לעשות אינטגרציה בין ילדים מבתים ישראליים לבין ילדי עולים", ציין הרב פיזם ע"ה, וחתם באנקדוטה מעניינת המלמדת על 'פרי' יהודי העומד לזכותו: "לא מזמן נכנסתי לבית הכנסת בקרית שמואל ופגשתי יהודי ששערו שיבה. הוא ניגש אלי ושאל אם אני מכירו? לא יודע איך, אבל זכרתי אותו, מרדכי קדוש שמו. היה תלמידי בתיכון הדתי וגם השתתף באותה קייטנה ובקייטנות נוספות. הוא היה ידוע בתור ילד שובב. רבים חשבו שהוא לא ימשיך בתלם, אך הנה הוא עומד לידי, יהודי שומר מצוות סב לנכדים שומרי מצוות כולם".

שני רגעי פרידה

הרב יגאל פיזם זכה ברבות השנים לרגעים רבים מרגשים ומיוחדים ולקירובים מהרבי מה"מ, ובאחד הראיונות שהעניק, שיתף בשני רגעים שמלווים אותו תדיר, הן בחייו האישיים והן הציבוריים.

"במוחי נחקקו שני רגעי פרידה מיוחדים שהיו לי עם הרבי.

"היה זה לאחר ביקור ב-770 בחודש תשרי תשל"ג. התעתדתי לשוב ארצה אך לא זכיתי לקבל מהרבי ברכה לנסיעה. באותם ימים, כל מי שהיה שב ארצה, לא היה עושה זאת מבלי לקבל קודם לכן את ברכתו של הרבי. לא ידעתי מה לעשות – האם לנסוע בלי ברכה או להישאר עד שתהיה ברכה?

"באותם ימים שהה ב-770 הרב ישראל גליצנשטיין, והוא הציע לי לרוץ ולהמתין ליד הכניסה לחדרו של הרבי ולבקש ממנו את ברכת 'צאתכם לשלום'.

"כך באמת עשיתי. כאשר דמותו של הרבי הופיעה, נעלמו מהמסדרון כל הנוכחים במהירות הבזק ורק אני נותרתי לעמוד שם. הרבי הוציא מכיסו את המפתחות כדי לפתוח את דלת חדרו, ואז העזתי ואמרתי לרבי באידיש: "רבי, אני נוסע עוד מעט". הרבי הפנה אלי את מבטו, ואז שמתי לב שהרבי שקוע במחשבותיו הקדושות, וכמו היה צריך לקרוע משהו כדי לנתק את עצמו על מנת להתייחס לשאלתי.

"הרבי בירכני בנסיעה צלחה ואיחל שאזכה לבשר טוב. הרגע הזה ליד הרבי ומבטו שחדר בי – חקוקים אצלי עד היום. מאז בכל הזדמנות שיש לי אני מתאמץ לבשר לרבי בשורות טובות."

"רגע פרידה מיוחד נוסף, היה בשנת תשמ"ה. נעתרתי אז להצעתו של ידידי הרב דוד קראץ ע"ה לנסוע אל הרבי בחודשי הקיץ, וכך אמנע מכל הפרוצדורה המורכבת הנדרשת לבקש אישור ממשרד החינוך לטיסה כמו גם ההגבלה בזמן שתמיד הציבו בפנינו.

"טסתי אל הרבי וזכיתי לשהות ב-770 כל חודש תמוז ועוד כמה ימים מחודש מנחם–אב. זו הייתה התקופה הכי ארוכה שזכיתי לשהות בחצרות קודשנו.

"ואז, באמצע חודש תמוז, התפוצצה פרשת הספרים וראו על הרבי את עגמת הנפש האדירה שהפרשה הסבה לו. ניכר היה שהפרשה הזו לוקחת מהרבי כוחות רבים עד כדי כך, שהיה קשה לבקש את ברכתו של הרבי באותה תקופה.

"לפני שובי ארצה, יצא הרבי לתפילת מנחה ב'זאל' הקטן ואני נעמדתי מאחורי הרבי. חטפתי כל רגע בו יכולתי לראות את הרבי וידעתי כי עלי לנצל זאת טרם שובי ארצה. חשבתי לעצמי 'מי יודע מתי אזכה לראות את הרבי בשנית?'

"תוך כדי שהמחשבה הזו עולה בראשי, פתאום הרבי הפנה את כל גופו קדימה ויישר את מבטו אל תוך עיניי. קפאתי על מקומי. מובן שלא יכולתי להחזיק מעמד יותר מכמה שברירי שניות, ואז השפלתי את מבטי על הרצפה. זה היה אור חזק מדי בשבילי.

"המעמד הזה חרוט אצלי ומלווה אותי כל ימי חיי. אני זוכר אותו כאילו קרה הבוקר".

•

בשנת תש"מ החליט הרב פיזם לנסוע לרבי יחד עם כל בני משפחתו. לפני חזרתו ארצה, השתתף יחד עם שאר האורחים ביחידות לאורחים. בסיום היחידות ניגשו המשתתפים לרבי לקבלת ברכה, כשהוועד המסדר הודיע שלא תינתן אפשרות להגיש לרבי מכתבי שאלות וכי כל אחד רשאי להגיש לרבי רק פתק עם שמו ושם אמו, לקבלת ברכה. בעמדו בתור לגשת אל כ"ק אדמו"ר שליט"א, הרהר הרב פיזם לעצמו במספר שאלות שהיה בדעתו לשאול את הרבי, תוך שהוא מיצר בלבו על כך שלא יוכל לשאול על כך את הרבי.

למרבה הפליאה, כשהגיש לרבי את הפתק עם שמו ושם אמו, הביט הרבי בפתק וענה לו בזה אחר זה על כל השאלות שהיה בכוונתו לשאול…

בין הדברים עליהם היה בדעתו לבקש את ברכת הרבי, הייתה ברכה לזכות בבן נוסף. על כך בירכו הרבי כי המשפחה תגדל. ואכן לאחר זמן קצר נפקדה רעייתו חנה ע"ה, והם זכו לבן זקונים – הרב שמעון יהודה – המשמש כיום כמשפיע בישיבה בצפת וכיו"ר ארגון "התאחדות החסידים".