-
לקראת יו"ד שבט ישב כתב 'בית משיח' עם הרב יצחק מאיר גורארי', משפיע ראשי בישיבת תומכי תמימים מונטריאול, לשיחה מעוררת ומחזקת • הוא מספר על הקרובים המיוחדים שזכה לקבל מהרבי במהלך השנים, ומשוכנע שכאשר מתייגעים להיות מקושרים לרבי באמת – גם היום אפשר לקבל הדרכות אישיות והשפעה ישירה מהרבי • לקריאה
חב"ד אינפו|ט׳ בשבט ה׳תשע״טראיין: אברהם רייניץ, בית משיח
בעיצומו של הראיון המרתק והמעורר, כאשר הרב גורארי' דיבר בלהט על כך שגם מי שלא ראה מעולם את הרבי, יכול וצריך להתייגע ולהיות מקושר לרבי בכל לבו ונפשו – שאלתי אותו האם הוא באמת מאמין שאברך בן ימינו, שלא זכה לראות את הרבי בעיניו הגשמיות, יכול להגיע לאותה דרגת התקשרות לה זכו אברכים כמוהו שזכו לראות את הרבי מאות פעמים, לשמוע שיחות ומאמרים ואף להכנס ליחידות אישית מידי שנה בשנה?
הרב גורארי' עצר לרגע משטף דיבורו, ובחיוך מריר אמר–שאל: "ובשנים ההן, כאשר בחור נכנס ליחידות אצל הרבי, והרבי אמר לו ישירות מה בדיוק הוא דורש ממנו לעשות – אתה חושב שהבחורים של אז היו כאלה צדיקים שקיימו מייד את כל הוראותיו של הרבי?
"אגלה לך סוד: היצר הרע של היום, זה שמונע ומעכב אותנו מלקיים את הוראותיו של הרבי בשלימות, הוא אותו יצר הרע שקינן בליבותיהם של הבחורים בשנים ההן. אמנם נכנסו ליחידות, אבל יחד איתם נכנס גם היצר הרע… וכאשר יצאו מהיחידות, היצר הרע עבד קשה כדי להכשיל, והיו צריכים ליגיעה עצומה כדי להצליח לקיים את דברי הרבי.
"עד כדי כך היה קשה, שבשלב מסויים הרבי ביקש לבטל את היחידות השנתית שכל בחור היה זכאי לה לקראת יום ההולדת שלו. הרבי התלונן על כך שבחורים מגיעים אליו כעבור שנה, עם אותן בעיות עליהן דיברו בשנה שעברה. כאילו לא הראה להם בשנה שעברה את הדרך העולה בית א–ל…
"וכשם שבשנים ההן, מי שהתייגע באמת, הצליח – כך גם בימינו. אולי צריך ליותר יגיעה, אבל מי שמתייגע – מובטח לו שיצליח להיות מקושר לרבי".
– זה היה המוטו העיקרי של הרב גורארי' במהלך הראיון שעסק בעיקר בהכנות הנדרשות לקראת יו"ד–י"א שבט: כדי להשיג רוחניות, כדי להתקשר לקדושה – חייבים להתייגע בכל שלב. וכאשר מתייגעים באמת – משיגים באמת!
•
הרב יצחק מאיר גורארי', זכה במהלך השנים ללוות מקרוב את התפתחות חסידות חב"ד בארצות הברית. הוא נולד בקראון הייטס חודשים ספורים לאחר שהרבי הריי"צ קבע את מושבו ב–770, ובזכות אביו הרה"ח ר' שניאור זלמן ע"ה גורארי' שהיה מחשובי החסידים המקושרים והמקורבים לרבי הריי"צ ואחר–כך לרבי מה"מ – זכה בילדותו לקירובים נדירים מהרבי.
את שנות ילדותו ובחרותו עשה במחיצת רבותינו נשיאינו בחצר ליובאוויטש שב–770, ובשנת תש"כ נשלח על ידי הרבי לישיבת תומכי תמימים מונטריאול, שם היה לאחד מ"קני המנורה" שהעניקו חיזוק לאווירה הלימודית בישיבה. בשנת תשכ"ב, נשלח לשנה נוספת של שליחות, כשהפעם הרבי מכוון את דרכו לארץ הקודש לישיבת תומכי תמימים לוד.
בתקופת בחרותו, זכה להדרכה מפורטת וליווי רוחני צמוד בנוגע לעבודת ה', והרבי הקדיש זמן רב לענות על שאלותיו במכתבים וביחידויות, ואף הגיה את עלי ההגהה שרשם לעצמו ממה ששמע מהרבי בעת היחידות.
לאחר נישואיו עם מרת חנה רבקה, בתו של הרה"ח הרב מרדכי דוב שי' אלטיין, נכנס ללמוד בכולל האברכים שתחת הנהלת מזכירות הרבי. באמצע שנת הלימודים קיבל הצעה לעבור לכהן כמשפיע בישיבת תומכי תמימים מונטריאול, ולאחר אישורו של הרבי, עקר לשם יחד עם זוגתו והתמנה כמשפיע, כשהוא מקפיד לדווח לרבי על התקדמותם הרוחנית של תלמידיו ומושפעיו.
ההכנה ממשיכה את הגילוי
הראיון איתכם יתפרסם בגיליון שיוצא לאור בשבת לפני יו"ד שבט. אנ"ש והתמימים משתדלים להתכונן לקראת מה שמכונה בפי חסידים "ראש השנה להתקשרות" – על ידי לימוד מאמרי 'באתי לגני' המתאימים לשנה זו, על ידי תנופה מחודשת בלימוד שיחותיו ומאמריו של הרבי וחיזוק בקיום הוראותיו.
מה הקווים הכלליים שצריכים להנחות אברך חסידי כאשר הוא מביט קדימה, לעבר יו"ד–י"א שבט, ומבקש להגיע בהכנה המתאימה?
לפני שאדבר על מהות ההכנה – ברצוני לדבר על חשיבות ההכנה. תורת החסידות מרוממת מאוד את מעלת ההכנה, ועד שבמידה מסויימת אפשר לומר שכאשר יש הכנה מתאימה, מקבלים את האורות שמאירים ביום המיועד, וכשאין הכנה מתאימה, מפסידים את האור.
בחג השבועות תשט"ז הזכיר הרבי את סיפורו של הרבי הריי"צ אודות ה'תורה' הראשונה שאמר הבעל–שם–טוב למגיד ממעזריטש, ואשר ב'תורה' זו הוא 'לקח' אותו להיות תלמידו. זו גם הייתה ה'תורה' הראשונה ששמע אדמו"ר הזקן מהמגיד ממעזריטש, ואותה 'תורה' אמר לבנו האדמו"ר האמצעי כאשר חינך אותו להיות איש כללי. מה הייתה אותה 'תורה' מיוחדת?
על הפסוק "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם" – הסביר הבעל שם טוב, שהדרך להגיע ל"מועדי ה'", היא ה"הכנה" שקודם המועד.
והוסיף הרבי ואמר, שמכאן מענה לאלו המתאוננים, שהם לומדים ומתפללים, ואפילו מתפללים בדביקות – ובכל זאת זה לא 'תופס' אותם – שזהו מפני שחסר אצלם עניין ההכנה!
מהי מהותו של יום?
כדי שההכנה תהיה כדבעי – אומר הרב גורארי' – צריכים לדעת ולהגדיר את מהותו של היום שאליו מתכוננים. צריכים להרגיש את היוקר והחשיבות של היום אליו מתכוננים, שלכן שווה להשקיע בהכנה ליום הזה. אם לא מבינים את גודל מעלת היום, מדוע שישקיעו בהכנה?…
איך באמת מגדירים את המהות והמעלה של ימי יו"ד–י"א שבט?
כאשר רוצים להיות מקושרים לרבי – ראשית דבר צריכים לדעת מה עניינו של הרבי בנוגע אלינו, ומה עניין הקשר של הרבי והחסידים?
אדמו"ר הזקן מבאר באגרת הקודש סימן כ"ז, שעניינו של הרבי הוא להשפיע אמונה, אהבה ויראה. זה החיים של הרבי, זה מה שמקבלים מהרבי, ובזה מתקשרים לרבי. כמובן שזה עניינו של הרבי בכל ימות השנה, אך ביום ההילולא יו"ד שבט זה מאיר יותר.
כאשר אני הייתי בחור בתומכי תמימים, בשנות היו"דים, הרבי הניח דגש במיוחד על יו"ד שבט, יום ההילולא של הרבי הריי"צ. בין החסידים הניחו כמובן דגש גם על י"א שבט, היום בו קיבל הרבי את הנשיאות באמירת המאמר וכו'. אבל הרבי דיבר רק על יו"ד שבט, ועל ההתקשרות לרבי הריי"צ גם לאחר ההסתלקות.
[רק בשנים האחרונות החל הרבי לדבר על מעלת יום י"א שבט, שבו החל דור השביעי, ועד שהדברים נאמרו בצורה הכי ברורה בשיחת כ"ב שבט תשנ"ב: "יום עשירי לחודש אחד עשר (יו"ד שבט ת"ש יו"ד) – הוא סיום התקופה של עבודת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בחיים חיותו בעלמא דין; ואילו היום שלמחרתו – יום אחד עשר לחודש אחד עשר (היום הראשון בשלימותו לאחרי ההסתלקות), ובמיוחד בשנת עשתי עשר (תשי"א) – בו התחיל ההמשך והחידוש של תקופה חדשה ו"נתלו המאורות" של דור השביעי"].
אבל מכיוון ששיחותיו של הרבי בקשר ליו"ד שבט מתמקדים בעיקר בעניין ההתקשרות של חסיד לרבי לאחר יו"ד שבט – הרי זה אותו נושא של י"א שבט, יום קבלת הנשיאות של הרבי, שהנושא העיקרי שבו הוא אותו נושא בדיוק: ההתקשרות לרבי.
לכן, כאשר חסיד מביט קדימה, ורואה שמתקרבים ליו"ד–י"א שבט – עליו לחוש ולהרגיש שהנה מתקרב היום בו יוכל לקבל מהרבי השפעה באמונת ה', באהבת ה' וביראת ה'. זהו זמן ועת רצון, הדלת פתוחה ויכולים לקבל!
ומכיוון שכולנו רחוקים מאוד מהשלימות בעניינים נעלים אלו, שהם ממהות תורת החסידות – הרי כאשר אנו יודעים שיש יום מסוגל שבו ניתן להתקדם באהבת ה' וכו', אנו אמורים להשתוקק לקראת הגילוי הזה ולהתכונן בהתאם.
הבעייה היא, שכדי להשתוקק לגילויים הללו – אנחנו צריכים להרגיש שזה חסר לנו… כאשר מרגישים שזה חסר, הרי פועלים בכיוון. אבל אם לא מרגישים שחסר…
למדתי לאחרונה מאמר שם מוסבר שמידת הרחמים שלמעלה פותחת את הדלת ומאפשרת לאור האלוקי להאיר על היהודי למטה. אבל כדי לעורר את מידת הרחמים שלמעלה, צריכים לעורר את מידת הרחמים למטה, היינו שירגיש שחסר לו! מי שלא מרגיש שחסר לו, הוא לא מבקש כלום…
ולכן, חלק מההכנה ליו"ד שבט, היא להתבונן ולהבין שחסר לנו. אנחנו תמיד מתלוננים על מה שחסר לנו בגשמיות, אבל עלינו להתבונן במצב הרוחני שלנו, ולהבין שחסר לנו ברוחניות. כאשר מבינים שחסר, ויודעים שביום מסויים יכולים לקבל את העניינים החסרים לנו – או אז עושים כל מאמץ כדי להיות מוכנים לאותו היום הנכסף בו ישלימו לנו את החסר, ומשתמשים בעצות של הרבי – להגיש דו"ח לעשה לך רב על ההתקדמות בהכנות הרוחניות, בכל עשרה ימים עד יו"ד שבט.
עובדי ה' עם הרהורי תשובה
אתם מדברים על חסידים שמשתוקקים לקבל מהרבי אהבת ה' ויראת ה'. אבל יש חסידים שעוד לא הגיעו לדרגות האלה… מה תאמר אליהם?
באגרת הקודש הנ"ל, לקראת סוף הביאור, מוסיף אדמו"ר הזקן משפט מעניין מאוד, שהצדיק מאיר לא רק לתלמידיו שראו אותו ולמדו ממנו ישירות, אלא גם ל"תלמידיו שנעשו עובדי ה' על ידי תורתו ועבודתו, והארה זו שעליהם מלמעלה מכנסת בלבם הרהורי תשובה ומעשים טובים". וקל וחומר בדורנו שהרבי הוא נשיא דורנו וממשיך להנהיג אותנו כמקודם.
– רואים כאן שתי נקודות חשובות: א. כל מי שנעשה "עובד ה'" על ידי תורתו ועבודתו של הרבי – הרי הוא מקושר לרבי, והרבי מאיר בו. ב. מצד שני, לא מדובר כאן על עובדי ה' בסדר גודל של ר' איצ'ה דער מתמיד – שהרי מיד אחר–כך הוא ממשיך ואומר שההארה שהרבי מאיר להם מכניסה בלבם הרהורי תשובה…
העניין הוא כפי שמבואר בתניא פרק ט"ו, ש"עובד ה'", הוא מי שעושה יותר מרגילותו. כך שכל מי שלומד את שיחותיו ומאמריו של הרבי, ובעקבות הלימוד מוסיף בעבודת ה', אפילו משהו, יותר מרגילותו – בכך הוא נעשה מקושר לרבי.
לכן, גם מי שעדיין לא הגיע למדרגות של תשוקה לאהבת ה' ויראת ה' – עליו לדעת שההשפעה של הרבי גורמת לו להיות "עובד ה'" במשמעות של הוספה ועלייה תמידית בעבודת ה'. ואכן, כאשר הרבי מדבר על ההכנות לקראת יו"ד שבט – הרבי תובע להוסיף על הרגילות: הוספה בתורה, עבודת התפילה וגמילות חסדים. וכנ"ל – לדווח על כך לעשה לך רב, בכל עשרה ימים. כך הרבי קבע!
בקשר ללשון השגור אצל הרבי, שתמיד צריכים 'להוסיף' – במסגרת עבודתי עם התלמידים הייתי שולח לרבי דוחות מפורטים, עם פרטי–פרטים אודות מצבם הרוחני של התלמידים – מה שהם שואלים ומה שהשבתי להם – כאשר שאלתי ביחידות האם הרבי שבע רצון מעבודתי?
השיב לי הרבי: ״יע, איך בין צופרידן; אבער איך וויל נאך [ואמר בשחוק קל:] איך האב אזא מאדנע טבע אז אלעמאל וויל איך נאך. און איך האלט אז די טבע דארף מען ניט וועלן בייטן״ [= כן, אני מרוצה; אבל אני רוצה עוד… [ואמר בשחוק קל:] יש לי כזה טבע 'משונה' שתמיד אני רוצה עוד. ואני סבור שאת הטבע הזה לא צריכים לרצות לשנות]…
קירובים מיוחדים מהרבי
כשהרב גורארי' מתחיל לספר על ביטויים מיוחדים שזכה לשמוע ביחידות, אני מבקש ממנו לשתף את הקוראים בפנינים נוספים מהקירובים שזכה לקבל במהלך השנים.
הרב גורארי' לא ממהר לספר, ואף מבהיר שקיבל את הקירובים בזכות אביו שנחשב לאחד מחשובי החסידים והמקושרים לרבותינו נשיאינו. בסופו של דבר הוא ניאות לשתף בכמה עובדות שיש בהם משום לימוד דרך והוראה בעבודת ה' לרבים:
בשנים הראשונות לנשיאות החל הרבי לחלק דמי חנוכה לתמימים שלומדים חסידות. אני הייתי אז ילד לפני בר מצווה, אך הרבי קרא לאבי ושאל אם הוא לומד איתי חסידות, כיוון שברצונו לתת לי דמי חנוכה. אבי שאל מה אפשר ללמוד עם ילד צעיר, והרבי אמר שבדרך כלל היו לומדים את המאמרים מלקוטי תורה שיותר קלים, כמו 'אדם כי יקריב מכם'.
[אני מספר את זה כי חשוב לדעת שאפשר וצריך ללמוד חסידות גם עם ילדים לפני בר מצווה, כי זה מה שמסייע להם שלא ליפול ברשתו של היצר הרע. ועוד נקודה חשובה: יש כאלה שמתחילים ללמוד עם ילדים מאמרים כמו קונטרס ומעיין וכדומה, העוסקים בתיקון המידות, שזה קרוב יותר לעולמם של הילדים. אבל הרבי הזכיר דווקא את המאמר 'אדם כי יקריב מכם" בו מדובר על עניינים רוחניים גבוהים, מעל כסא הכבוד – כי גם זה חלק מהחינוך של ילד, שיש דברים שהוא לא מבין…].
כשנכנסתי ליחידות לקראת יום ההולדת, היו שנים בהן הרבי הוסיף משהו מיוחד. כך למשל בכניסה לגיל 12, אמר הרבי שבגיל י"ב שנים נעשים "מופלא סמוך לאיש", שיש לזה ביטויים הלכתיים בכמה עניינים, ולכן עליי לכבד את זה ולהתנהג בהתאם.
כעבור שנה, ביחידות לקראת הבר–מצווה, זה היה בשבוע פרשת שמות, הרבי אמר:
אדמו"ר הזקן אומר שצריכים לחיות עם הזמן, היינו שבכל שבוע צריכים ללמוד את פרשת השבוע. הפרשה של השבוע היא פרשת שמות, ובתחילת הפרשה על הפסוק "אלה שמות בני ישראל" נאמר במדרש שלא שינו את שמם ואת לבושם – ראובן ושמעון נחתו ראובן ושמעון סלקו. וצריכים להבין: מפני מה נוקט המדרש דווקא בשמות של ראובן ושמות, ולא בשמות השבטים האחרים? אלא, מוסבר בחסידות שהפירוש של 'ראובן' הוא ראייה בגדלות של הקב"ה, ו'שמעון' פירושו – הבנה באלוקות. וזה מרמז המדרש, שבכל מקום ובכל זמן שיהודי נמצא – עליו להיות 'ראובן' ו'שמעון'. וגם כאשר נמצאים במצרים, לשון מיצר וגבול – לא משנים את השמות. ולכן כל יהודי, לא יתחשב במקום והסביבה בה הוא נמצא, וצריך לדעת שאסור לו לשנות את שמו. ולא יאמר לעצמו: למה נפקא–מינא אם אשנה את שמי, למרות שאהיה ירא–שמים.
ולכן, סיים הרבי בהוראה מעשית אליי: למרות שאתה נמצא באמריקה ולומד לימודי חול – גם אתה אל תתחשב במקום והסביבה, ותהיה ירא שמים וחסיד.
מאוחר יותר, בהיותי בחור, מלבד היחידויות זכיתי גם לקבל מענות ומכתבים מהרבי, ובכמה מהם כתב לי הרבי על חשיבות שמירת הסדרים, וכמה שזה עוזר לכל העניינים האחרים. כך למשל באחד המכתבים כתב לי הרבי בנוגע לשמירת הסדרים – ש"באברך בן ישיבה בכלל ותלמיד ישיבת תומכי תמימים בפרט – זהו הצנור והכלי לכל עניניו, הן באופן דהעלאה ממטה למעלה, והן באופן דהמשכה מלמעלה למטה".
גם אחרי החתונה זכיתי להוראות רבות מהרבי, ואשתף אותך במה שלדעתי הוא גם הוראה לרבים:
א. מכיוון שהאשה לא למדה ב'תומכי תמימים' יכולים להיות פערים בינה לבין בעלה שלמד ב'תומכי תמימים', והבעל מבקש להעלות את הרמה הרוחנית של האשה. הרבי הבהיר לי, שלא צריכים לתבוע מהאשה דברים שלא התרגלה אליהם. ואם מבקשים ממנה להתקדם בתחום מסויים ולוותר על משהו, צריכים לבוא לקראתה בתחום אחר. שהיא לא תרגיש שחסר לה.
ב. פעם אמר לי הרבי, שכאשר מבקשים להכניס לבית 'חומרות' – לא להתחיל בחומרות כאלה שמכבידים על מישהו אחר…
כאשר מרגישים שחסר – הרבי מאיר ומראה דרך
אתה מספר על ההוראות שזכית לקבל ישירות מהרבי, ואני שואל את עצמי: האם גם היום ניתן לקבל תשובות מהרבי עם אותה תחושה אישית, שהרבי מדבר אליך ישירות?
בהחלט כן! אני ראיתי בחור שהגיע לדבר איתי על שאלות שהיו לו בעבודת ה', ובאותו יום כאשר למד באגרות קודש – נפתח הספר בהשגחה פרטית מופלאה במכתב מהרבי בדיוק על השאלה שהציקה לו.
אך כפי שאמרתי מקודם – הכל תלוי בהכנה: כאשר חסיד מרגיש שחסר לו בעבודת ה', הרבי ימלא את חסרונו ויתן לו את התחושה הברורה שהרבי שומע אותו. הוא ישב ללמוד מאמר, ופתאום יראה שם מענה מדוייק למה שחסר לו. אבל אם הוא לא מרגיש שחסר לו, הרי גם אם ילמד את המאמר, הוא יעבור על זה בלי לשים לב שהרבי בעצם מדבר אליו…
אם מישהו רציני – הרבי מראה לו שהוא מרגיש אותו ואת לבטיו, ומראה לו את הדרך.
לכן, חסידים צריכים לכתוב הכל לרבי, לכתוב כל מה שמרגישים שחסר בעבודת ה'. ואז, כאשר לומדים את שיחותיו ומכתביו של הרבי בנושא, ומקבלים לציית להוראותיו של הרבי – פתאום זוכים לראות את דעתו של הרבי בנושא, ומרגישים בתחושה ברורה שהרבי פשוט עונה לנו באופן אישי, כאן ועכשיו.
וזהו תנאי מוכרח: אם רוצים לקבל הוראות מהרבי, ולהרגיש שהרבי פשוט מוליך אותנו צעד אחר צעד – צריכים להיות רציניים ולבצע את כל מה שהרבי אומר.
אמנם לפעמים נופלים, אבל כאשר יש את הרצון 'לצאת מהבוץ', הרי הרבי דואג שנפתח מכתב שמיועד לחסיד שירד קצת מהדרך והרבי מנחה אותו כיצד לחזור לדרך המלך.
הנקודה היא, שצריכים לפעול בעצמנו, שהרצון של הרבי יהיה הנקודה הכי עיקרית וחשובה בחיינו, שזה יהיה הציר סביבו סובבים כל מעשינו ועבודתינו.
השמחה הגדולה בתשי"א
זכית להסתובב ליד הרבי עוד לפני קבלת הנשיאות. שמעתי שבתפילות היית יושב על אותו ספסל עם הרבי, ובימות החול היית נכנס פעמים רבות לחדרו של הרבי שקירב אותך בחיבה מיוחדת. מה זכור לך מיו"ד שבט תשי"א?
הייתי אז ילד צעיר, בן עשר, כך שאינני זוכר מאז את פרטי העניינים. מה גם שאת כל הפרטים אפשר לקרוא היום ביומנים… מה שכן חקוק אצלי, זו השמחה הגדולה של החסידים כאשר הרבי החל לומר את המאמר. אחרי שנה שלימה של מתח וחרדה, בה הרבי סירב לקבל את הנשיאות – סוף סוף יש לנו רבי!
אבל הנקודה העיקרית, שעליה בהחלט כדאי וצריך להרחיב את הדיבור – היא החתימה של החסידים על כתב ההתקשרות. אני זוכר חסידים שהיו מקושרים בלב ונפש לרבי הריי"צ, והיה להם קשה מאוד להעביר ולמסור את הנפש רוח נשמה שלהם אל הרבי. אבל הם עשו את זה, וחתמו בלב שלם על כתב ההתקשרות.
החתימה על כתב ההתקשרות לא הייתה עניין של מה בכך. זה צעד רציני ביותר. כאשר חסיד חותם על כתב התקשרות, הוא מתחייב לשמוע בכל הוראותיו והדרכותיו של הרבי, ומבקש מהרבי לקחת אחריות על החיים שלו בגשמיות ובעיקר ברוחניות.
לאחר שחסיד חתם על כתב התקשרות, והרבי הסכים לקבל את זה – ידע החסיד כי מכאן ואילך עליו לגלות לרבי את כל תעלומות לבבו. את הכל סיפרו לרבי. והרבי לא רק שומע, אלא אם היו צריכים תיקון הרבי היה אומר: תעשה כך וכך, והשאר על הכתפיים שלו. אם תדאג לקיים את ההוראות שקיבלת – הרבי כבר ידאג לשאר.
קבלת המלכות – מחייב!
מאז קיץ תנש"א הסכים הרבי לקבל את מכתבי קבלת המלכות, בהם חסידים קיבלו על עצמם את מלכותו של הרבי כמלך המשיח. מה זה מחייב?
כאשר חותמים על קבלת המלכות, זה דומה לכתב התקשרות, אך הרבה יותר מזה. קח למשל את נוסח קבלת המלכות מד' אייר תנש"א, עליו הגיב הרבי במענה חיובי מיוחד: "כל הנאספים כאן מקבלים עליהם מלכותו של כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח, לפעול במסירות נפש בכל רצונו וכל מה שידרש מאתנו מתוך שמחה וטוב לבב". תקרא היטב כל מילה, ותבין שמדובר כאן בהתחייבות מאוד רצינית, שכוללת ביטול מוחלט לרבי, עד כדי מסירות נפש!
בתורת החסידות מבואר בהרחבה מהותו של מלך המשיח והפלאתו ורוממותו על כל הצדיקים – וכאשר חותמים על קבלת מלכותו, הרי הביטול צריך להיות מוחלט.במקביל לחובה הגדולה שאנו מקבלים על עצמנו בחתימה על כתב קבלת המלכות – הרי בכך שהרבי הסכים לקבל את זה, יש לנו זכות גדולה, ועלינו להתבונן בכך ולהתפעל מכך שאותה נשמה גבוהה, יחידה הכללית, שקיימת מתחילת הבריאה – יורדת ממרום כבודה ומתעניינת בנו, ומוכנה לקבל אותנו ולהדריך אותנו.
ההתבוננות הזאת מעוררת אהבה עצומה לרבי מלך המשיח, ותשוקה לקיים את כל הוראותיו מתוך אהבה ותענוג. על דרך המבואר בתניא, שכאשר יתבונן האדם שהרי הוא כשפל אנשים המוטל באשפה, והמלך מגיע ומוציאו מהאשפה ומחבקו ומובילו להיכל מלכותו, הרי תתעורר בלבו אהבה עזה למלך.
עלינו לזכור תמיד שהרבי חושב עלינו, על כל חסיד וחסיד. וכפי שהרבי כותב ב'היום יום' (כ"ט אייר) ש"דבר ודאי, אשר בכל עת ובכל מקום קדוש היותם, נושאים רינה ותפילה בעד המקושרים אליהם ואל פקודתם ושומרים פקודיהם, ובפרט בעד תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, להוושע בגשמיות וברוחניות".
על דרך זה כתב לי הרבי במכתב משנת תשט"ז "כיון שזוכה ולומד בישיבת תומכי תמימים, אשר מייסדי' ומנהלי' – הם כ"ק מו"ח אדמו"ר וכ"ק אביו מוהרש"ב – מעוררים רחמים–רבים על כל התלמידים, הרי אם ילמוד ביגיעה האמורה יצליח ביותר וביותר".
צריכים לדעת שהחיבה של הרבי לבחורים – היא בלתי גבולית. הרבי עוזר לכל בחור רציני שרוצה להתקשר אליו ולמלאת רצונו!
גם ילדים קטנים שייכים
סיפרת מקודם על הקירובים שזכית לקבל מהרבי בהיותך ילד, והוראת הרבי שתלמד חסידות. עד כמה ילדים קטנים שייכים לכל הנושא הזה של התקשרות לרבי?
אצל הרבי רואים לאורך השנים חיבה מיוחדת לילדים, ועד שהרבי הקדיש שיחות מיוחדות לילדים. אין ספק שעניין ההתקשרות שייך גם לילדים.
אלא, שעל דרך המבואר בתניא, בחינוך קטן, שצריכים לחנך את הילד במצוות אהבה – היינו לא להדגיש את הגיהנום שמקבלים על העבירות, אלא את האהבה של הקב"ה אלינו, והזכות הגדולה שלנו שאנו יכולים להביא לידי פועל את רצונו של הקב"ה. וכנ"ל, שההתבוננות בכך שהקב"ה ירד ממרום כבודו ומחכה לפעולה הקטנה שלנו, זה עצמו מעורר אהבה עצומה.
כך גם בעניין ההתקשרות לרבי, צריכים להסביר לילדים את הגדלות של הרבי, שמלבד היותו נשיא הדור ונשמה כללית, הוא גם מלך המשיח שתיכף ומיד יביא את הגאולה השלימה. ומדגישים לילד, שאותו רבי גדול, מחכה וממתין למעשה הקטן שלו. ונוגע לו המעשה של הילד. אין לתאר את עוצמת האהבה שפורצת בלבו של הילד כאשר הוא מבין זאת.
ישנה שיחה מוגהת של הרבי, שאפשר לחנך ילד קודם בר מצווה לאהבת ה' בהתגלות הלב. על דרך זה ניתן לומר שאפשר לחנך ילד לאהוב את הרבי באהבה גשמית ניכרת בלב.
הכל חדור בצפייה למשיח
הרבי הורה שכל העניינים יהיו חדורים בנקודה כיצד זה מוביל לקבלת פני משיח. איך מחדירים את הנקודה הזאת בהכנות לקראת יו"ד–י"א שבט?
ראשית – במהלך ההכנות ליו"ד–י"א שבט עלינו לבחון את עצמנו תדיר: האם אנו מוכנים לרגע ההתגלות, כאשר נעבור לפני הרבי, כבקרת רועה עדרו, שלא נבוש ולא נכלם?…
ושנית – דיברנו מקודם על כך שחסידים צריכים להרגיש שיו"ד–י"א שבט הוא זמן מסוגל ביותר בו יכולים לקבל מהרבי השפעה באמונת ה', באהבת ה' וביראת ה'. ואתה הערת על כך שאני מדבר על דרגות גבוהות…
האמת היא, שחסיד ש'חי' עם ענייני משיח, וחדור בכל ענייניו בקבלת פני משיח צדקנו – אמור לדעת שאחת מפעולותיו העיקריות של המשיח, היא כלשון הפסוק "ומלתם את ערלת לבבכם", זאת אומרת שהלב ייפתח לעבודת ה' עם אהבה שלימה מתוך שמחה, והמוח ייפתח ללימוד התורה באופן של "לדעת את ה'".
מי שמאמין וחדור בנקודה הזאת, משתדל גם לחיות כבר כעת על דרך ימות המשיח, כמו שכתוב "טועמיה חיים זכו", והוא שואף כבר ברגעים האחרונים של הגלות – שתהיה לו אהבת ה' וידיעת ה'.
וכאשר חושבים על זה, מקבלים החלטות ומבקשים מהרבי שיעזור – הרבי בוודאי יעזור!
ויהי רצון שעצם ההחלטה הטובה בזה תקרב ותזרז את ההתגלות השלימה של מלכנו משיחנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו תיכף ומיד ממש!
תגיות: בית משיח, הרב יצחק מאיר גוראריה, י' שבט