גולשים ליהדות בחופי סרי לנקה

נתן אברהם, בית משיח

שני איים – שני בתי חב”ד

סרילנקה משתרעת על אי גדול הנמצא מדרום להודו, סמוך לקצהו הדרומי, ומכונה ‘הדמעה של הודו’ בשל צורתו הגיאוגרפית. האי מוקף בחופים טרופיים מרהיבים ובמרכזו שרשרת הרים, עתיקות ומטעי תה רבים. שניים מהחופים היותר יפים ומתוירים בסרילנקה הם: ארוגם–ביי והיקדואה. החופים הללו מפורסמים בין היתר בשל תנאי הגלישה הטובים שיש שם בחופים. חובבי גלישה מכל העולם פוקדים את האיים הללו מדי שנה.

ארוגם ביי – ממוקמת ברשימת עשרת האתרים הטובים ביותר ברחבי תבל לגולשים. מלבד זאת, המקום עצמו מהווה אתר נפלא למי שמחפש שלווה. זו הנקודה המתוירת ביותר בחוף המזרחי בזכות חופיה המדהימים והנופים עוצרי הנשימה.

מדי שנה פוקדים את שני החופים הללו, אלפי יהודים מארץ ישראל ומרחבי העולם כולו.

בשנתיים האחרונות פועל בשני החופים הללו בית חב”ד תוסס ומלא פעילות, בנוסף על בית חב”ד הראשון בבירת המדינה קולומבו. “בחצי השנה הראשונה של השנה, אנו פועלים בהיקדואה, וכשעונת המטיילים מסתיימת, אנחנו מדרימים עם המטיילים לעוד חצי שנת פעילות בארוגם ביי. בין לבין אנו מגיעים לעשרה ימי ביקור בארץ הקודש”, מספר לבית משיח השליח באיים אלו הרב רוני ארד, שיחד עם רעייתו הצליחו בתוך שלוש שנים לבנות אימפריה של שליחות.

בהיקדואה שכרו השלוחים ושיפצו בניין רחב ידיים בן שלוש קומות במקום מרכזי באי והפכו אותו למגדלור יהודי חסידי. אין מטייל שמגיע לאי שלא בא בשעריו ונחשף לפעילות המתקיימת בו. המבנה כולל בית כנסת, שבעה חדרי אירוח, אולם התכנסויות, מסעדה בכשרות מהודרת, וכן דירה המשמשת את השלוחים והתמימים שבאים לסייע.

בארוגם ביי פועלים השלוחים במבנה הנמצא למרגלות החוף ובו חמשה חדרי אירוח ומסעדה כשרה. בימים אלו שוכרים השלוחים עוד שלושה חדרים בכדי להרחיב את הפעילות החב”דית במקום.

ככה מייסדים פתאום בתי חב”ד…

למרות ההיצף של יהודים באיים אלו – עד לפני שנתיים לא הייתה בהם כל פעילות יהודית קבועה. בית חב”ד המרכזי במדינה היה שולח בחגי ישראל ומועדיו תמימים שהיו עורכים במקום ליל סדר או תפילות בימים הנוראים. מאז בואה של משפחת ארד – הרב רוני, רעייתו נעמי וילדיהם מנחם מענדל, שלום דוב בער ולוי יצחק, הפכה הפעילות החב”דית באיים הללו לקבועה, ההולכת וגדלה. רבים הניחו במקום תפילין לראשונה בחייהם, התקשרו לרבי והתקרבו לדרך התורה.

“במשך זמן רב חיפשנו מקום לצאת אליו לשליחות”, מספר הרב ארד על ימי הבראשית. “תחילה חשבנו לצאת להודו, אך כל הבירורים על מקומות חדשים הזקוקים לשלוחים, העלו חרס. קיבלנו גם הצעות שליחות במרכז אמריקה, אך גם הן לא היו מתאימות. החיפושים נמשכו כשנתיים.

“באחד הימים הגעתי לביקור בישיבה ברמת אביב, שם פגשתי חבר ששמע שאני מחפש שליחות, יהונתן בראון שמו”.

בראון סיפר כי בביקור בבית הוריו במעלה אדומים, פגש בבית הכנסת החב”די את השליח בבירת סרילנקה הרב שניאור מיידנצ’יק ושמע ממנו שמחפשים שלוחים נוספים למדינה. בתחילה חשבו הוא ורעייתו לקבל על עצמם את האתגר אך תשובת הרבי הותירה אותם בארץ.

“כששמע ממני שאנחנו מחפשים מקום לשליחות – הציע לי אפוא לבדוק שליחות בסרילנקה. דיברתי עם השליח הראשון למדינה הרב מנדי קרומבי, והוא נרתם לפתיחת בית חב"ד נוסף, לצד פעילות בית חב"ד בקולמבו על ידי הרב שניאור מיינצ'יק".

הרב קרומבי הציע למשפחת ארד לפעול בשני האיים. בשונה משלוחים הפועלים בבתי חב”ד עונתיים הפועלים ששה חודשים בשנה, הרי שהפעילות באיים הללו תופסת את כל השנה, חצי שנה בכל אי. הרב ארד הבין שמוטלת עליו שליחות כפולה – לייסד שני בתי חב”ד עם כל המשתמע.

הרב ארד ורעייתו הפכו בהצעה מכל הכיוונים, ולבסוף החליטו לשאול את הצעתו של הרבי מלך המשיח. המענה היה באגרות קודש כרך י”ט עמוד שלה והוא לא הותיר אצלם ספק: “ויהי רצון שיבשר טוב בכל הענינים שכותב – בטוב הנראה והנגלה, וכפתגם כ”ק מו”ח אדמו”ר הידוע, שכשנותן הקב”ה לעמו בני ישראל גשמיות, ביכולתם להראות ומראים בפועל איך שמהפכים את הגשמיות לרוחניות.

“בודאי נתקבל המברק שלי בהנוגע להבנינים והזריזות שבדבר, ובלשון רבנו הזקן באגה”ק סי’ א”ך טוב, זריזות נפלאה, והרי בתור מרא דאתרא גם בזה מרות שלו ובודאי ינצלו ככל הדרוש למילוי רצון רבותינו נשיאינו, לבנות בתים בגשמיות וברוחניות גם יחד”.

כמה חודשים לאחר מכן ארזה משפחת ארד את מטלטליה ויצאה לשליחות.

קשיי הבראשית לא פסחו אף עליהם, אך בהמשך התהליך הצליחו לייסד בתי חב”ד לתפארת, תחילה בהיקדואה ולאחר מכן בארוגם ביי. בשני המקומות השקיעו השלוחים הון רב מתוך רצון שהבית ישמש כל יהודי בגשמיות וברוחניות.

“הגענו בתחילה לבית חב”ד המרכזי בבירה קולמבו. משפחת מיידנציק אירחה את משפחתנו בחום רב, ואני יחד עם הרב מיידנציק יצאנו לחופים בכדי להכשירם לשליחות. משום מה החלטתי להגיע קודם להיקדואה ולחפש אחר מקום מתאים לשכן בו את פעילות בית חב”ד, כדי שיהיה לנו לאן להגיע בראשית השנה הבאה, ורק לאחר מכן להגיע לארוגם ביי, ולהתחיל בה פעילות.

הצלה ראשונה

“מכיוון שמעולם לא הייתי בסרילנקה ולא הכרתי את הוויית המקום הצטרף אלי השליח בבירת המדינה הרב מיידנצ’יק. זה היה בעיצומו של הקיץ ומעלות החום טיפסו גבוה, ויותר מכך הלחות. בגסט–האוס שהתארחנו בו לא היה מזגן והזיעה הייתה בלתי אפשרית.

“לפני התפילה יצאנו אל אחד החופים לטבילה, וכשחזרנו נעמדנו לתפילה. בעוד הרב מיידנצ’יק שקוע בתפילתו, החל הסלולארי שלו לצלצל פעם ועוד פעם. מכיוון שהצלצולים לא פסקו, לקחתי יוזמה ועניתי במקומו.

“מבעד לאפרכסת הזדהתה אישה שסיפרה שבנה נמצא כעת בטיול בארוגם ביי, והיא חוששת למצבו הנפשי ולחייו. היא שאלה אם נוכל לסייע לו? נדהמתי מההשגחה הפרטית. סיפרתי לה שרק לפני שתיים–עשרה שעות הגענו לפה והזדהיתי כמי שעומד לפתוח במקום בית חב”ד. היא נתנה לנו מספר טלפון של מטייל שהיה עמו, אך לא הצלחנו ליצור איתו קשר. לבסוף מצאנו אותו ברחוב במצב נפשי ירוד לפי התיאור שאמו נתנה”.

צמד השלוחים הצליח לשכנע אותו לעזוב את הגסט–האוס בו התארח ולעבור לחדר שלהם. המטרה הייתה לשמור עליו ולסייע לו במידת האפשר. הם פתחו במסע שכנוע לגרום לו לשנות את תוכניתו לטוס לנפאל, ובמקום זאת לשוב לבית הוריו בארץ ישראל.

“סיפורו של הבחור הזה היה עצוב. הוא היה מפקד צוות בסיירת מובחרת בצבא, ובמסגרת שירותו חווה טראומה קשה. הוא טופל בכדורים נפשיים לא מתאימים שהרעו את מצבו והצריכו אותו לעבור שיקום נפשי ממושך.

“במשך יממה הבחור הזה היה צמוד אלינו, ולאחר שמצאנו מקום מתאים עבור הפעילות – הרב מיידנצ’יק חזר למקום שליחותו ואני ואותו צעיר עלינו על טיסה בחזרה לארץ ישראל. שבוע אחר–כך כבר הייתה כל המשפחה על טיסה להכין עוד נקודה בגלובוס להתגלות. כך נוכחתי כבר מהרגע הראשון בצורך של בית חב”ד גדול ופעיל בשני האיים. ראיתי בכך זכות, שההכנות עצמן לוו בהצלת נפש מישראל”.

הצלה שניה

צעירים ישראלים רבים ויהודים מכל העולם מבקרים בחופים הללו, ועד היום לא זכו לבית יהודי–חסידי חם. בנוסף על תיירות הגולשים הענפה, ישנם מטיילים רבים שמגיעים לחופים הללו בכדי לנוח ולמצוא שלווה, ביניהם טיפוסים שמגדירים את עצמם כ”רוחניים”.

בפיו של הרב ארד סיפורים מרתקים המבטאים את עוצמת השפעת פעילותו. הנה אחד מהם:

“אין יום שלא נכנסים לבית חב”ד עשרות ישראלים, חלקם אף משתכנים בחדרי האירוח שלנו.

“בשנה הראשונה בה יצאנו לשליחות בבית חב”ד בהיקדואה, הגיעו זוג ישראלים שהיו בתהליך חיפוש עמוק אחר מהות לחיים. הם הגיעו אלינו לאחר מסע ארוך בהודו, שם נחשפו לחומרים מסוכנים, והיו בטוחים שזה יעזור להם להרגעת הנפש. הם הגיעו ביום רביעי, והייתה לנו שיחה ארוכה על אמונה ומהות החיים. חלפו כמה ימים ולא היה עוד קשר. בשבת הם נמנעו להשתתף בשיעורים ובתפילות.

“במוצאי–שבת מגיעים ישראלים רבים כדי לסעוד במסעדה, ואני נמצא שם כדי לפגוש ולהתעניין. לפתע נכנסה אחת הגננות שסייעה לנו בשליחות, וסיפרה כי בכניסה לחדר הזוג הנ”ל, יושבת האשה וממררת בבכי, וכאשר ניגשה לשאול לפשר בכייה, ביקשה האשה לקרוא לי. ניגשתי אליה לשמוע את אשר בפיה, והיא שיתפה אותי במידע מצמרר. לדבריה בימים האחרונים ניהלה עם בן זוגה שיחות פילוסופיות על החיים, והם הגיעו למסקנה שכל העולם הזה הוא שקר בתכלית הווייתו. בעקבות זאת הוא הודיע לה באותו יום כי אינו רואה טעם בלחיות, והוא מתכוון לקפד חלילה את פתיל חייו.

“האישה חשבה שהוא מתלוצץ אך בשלב מסוים הוא יצא מהחדר ונעלמו עקבותיו, זה כבר שעה ארוכה שאיננה יודעת היכן הוא. כששמעתי את דבריה, לא איבדתי רגע דל. יצאתי בריצה מבית חב”ד; ידעתי שכל דקה שעוברת קריטית עבורנו.

“בהשגחה פרטית, בכניסה לבית חב”ד עמד ה’טוק טוק’ של אחד מעובדי בית חב”ד, עליתי ביעף וביקשתי שייקחני מיד לפסי רכבת. זמן מה נסענו לאורך הפסים כשלפתע הבחנתי בדמות אדם יושבת על הפסים. התקרבתי והבחנתי בו. כשראה אותי, כלל לא הראה פנים מופתעות, הוא הגיב באדישות מוחלטת. הסיטואציה ההזויה הזו התרחשה ארבעה חודשים בלבד אחרי צאתי לשליחות. לא ידעתי מה ואיך לעשות, פשוט חיבקתי אותו ארוכות וביקשתי ממנו להקשיב.

“בכל פעם שרכבת התקרבה, התרחקנו מהפסים וכשהיא חלפה על פנינו שבנו. במשך כשעה רצופה הקשבתי לכל תסכוליו ומכאוביו. לבסוף אמרתי לו שיש לו הרבה אומץ שהוא נובר בקשייו ומבקש להם מזור. דיברנו ארוכות וכל השיחה נסבה על התכונות החיוביות הרבות שיש לו, שלמגינת לב הביאו אותו להחלטה לא נכונה. תוך כדי השיחה התרחקנו מהפסים וצעדנו בחוף לאור ירח. כשהגענו סוף סוף לבית חב”ד, פתחנו ספר תניא ולמדנו איך יהודי מתמודד עם קושי.

“אותו בחור, קיבוצניק מאחד מקיבוצי הצפון, בחר באותו הלילה בחיים. הוא נשאר אצלנו בבית חב”ד עוד שבועיים ומדי יום למדנו יחד חסידות. הוא קיבל על עצמו להניח תפילין מדי בוקר, וכשחזר עם בת זוגו להודו, השאלתי לו תפילין אותן החזיר לי בחלוף תקופה, לא לפני שקנה זוג חדש משל עצמו.

“מהודו הוא שלח לבית חב”ד מכתב מרגש לאות תודה והוקרה שהצלנו את חייו הפיזיים והרוחניים. לפני שעזב אותנו, הוא כתב לרבי וקיבל תשובה מרגשת העוסקת בבחירה חופשית של יהודי”.

השגחה פרטית מופלאה בערב שמחת תורה

הרב ארד מתאר את המציאות היום יומית בבית חב”ד ככזו המלווה בברכותיו הקדושות של הרבי בכל צעד ושעל. “בכל שנה, לקראת סוף השנה, אנו אמורים לעבור לבית חב”ד השני בארוגם ביי, אך בכל שנה יש לנו התלבטות מחודשת – האם לעבור לפני שמחת תורה או אחריה.

“כשבחוף מתחיל לרדת גשם, זה פוגם ביכולת הגלישה על הגלים, ולכן הגולשים עוברים לחוף בו השמש זורחת. בשנה הראשונה לשליחותנו התפשטה שמועה שהגלים בחוף השני טובים יותר, ומרבית התיירים בחרו להקדים את עזיבתם לשם.

“בראש השנה הגיעו לבית חב”ד כמאתיים וחמישים מטיילים, אך ככל שהימים חלפו, התמעטו האנשים. ביום הכיפורים היו הרבה פחות, ובחג הראשון של סוכות בקושי הצלחנו ללקט מניין. היות שכך, הציעו התמימים השלוחים שהיו איתנו, שניסע לעיר הבירה קולומבו לשמחת תורה, שם ניתן יהיה לחוש את האווירה החסידית של היום הזה ביתר שאת. אך אני לעומתם הייתי עקשן – אפילו אם יהיה יהודי אחד באי, הרי שהדבר שווה שנחגוג כאן בעבורו”.

אחד התמימים השלוחים שהיה עמנו, שלא ‘זרם’ עם ההחלטה להישאר, ביקש לקבל את עצתו וברכתו של הרבי, ובשבת חול המועד פתח את אחד מכרכי ה’אגרות קודש’ בבית חב”ד. כשפתח את הספר, הבחין בפתק שהיה בפנים פתוח. סקרנותו הייתה רבה. המילים שקפצו לו בכותרת למעלה היו ‘ליל הושענה רבה’, ובמכתב כתוב שהיות שקשה ללקט יהודים לשמחת תורה, הם מבקשים אפוא את ברכת הרבי לעזוב את השליחות באי ולנסוע לקולומבו.

“פתאום הסתבר שגם זוג השלוחים שהיו בשליחות באי כמה שנים קודם לכן, טרם בואנו, חוו בדיוק אותה התלבטות, והנה הפתק שכתבו נמצא לפנינו. ההשגחה הפרטית הזו הדהימה את אותו בחור שהבין שאצבע אלוקים היא.

“מפעימה לא פחות היא התשובה שהתקבלה, בכרך ח’ עמוד שו: …ובהנוגע לשאלתו אודות שאינו מוצא סיפוק ואינו רואה מקום לגדולות בשבילו באה”ק ת”ו עתה וגם בעתיד ובמילא שוב הועמדה השאלה ע”ד העתקה משם.

הנה לדעתי אדרבה כפי שרואה אני המצב באה”ק ת”ו בהנוגע לעבודת חב”ד וכן לאחר הדבור עם מר שז”ר שי’ כאן, הנה אדרבה יש מקום להתפתחות גדולה ביותר, וכמו תמיד שמדין ומואב במחלוקת יש לבני ישראל להשתמש בזה לחזק מעמדם ומצבם, וה”ה בדקות בבני ישראל גופא. ובלבד שיעמדו על המשמר לנצל כל הזדמנות כגון זו בדרכי נועם ובדרכי שלום.

“אותו בחור ביקש לשתף אותנו בהשגחה הפרטית המופלאה עם הפתק, ויותר מכך עם התשובה הברורה שקיבל מהרבי שלא לעזוב את המקום. לא אשכח את ההתרגשות הגדולה שאחזה בו. מובן לאחר מכן שכולם ניאותו להישאר.

“לאחר כמה דקות, ואל הסוכה נכנס צעיר ישראלי שסיפר שהוא עומד בראש קבוצה של נערים ישראלים שהגיעו זה עתה מארץ ישראל. הוא סיפר שהגיעו לפי ההמלצות לארוגם ביי. הנערים היו מבתים מסורתיים והייתה חשובה להם אווירת החג אך לא ידעו שיש במקום בית חב”ד.

“המדריך סיפר שנודע לו על קיומו של בית חב”ד בהשגחה פרטית: כאשר הגיעו למלון, הם ראו בחזית הבניין אופנוע של אחד מעובדי בית חב”ד ועליו הסטיקר ‘ברוך הבא מלך המשיח’. הם התענינו אצלו לפשר הסטיקר הזה, והוא שכיוון אותם אלינו.

“צירוף המקרים הללו היה המחשה מדהימה להשגחה העליונה – התלבטות, מענה מהרבי, ומיד בואם של הצעירים שחיפשו אותנו שעות ארוכות. כמובן שאותו חג שמחת תורה היה בהתרגשות ובשמחה אחרים לגמרי…”

לגעת בנשמה דרך ה’תניא’

מי שמכיר את הרב ארד יודע שהוא איש של אנשים, כזה שישקיע שעות בשיחת רעים לבבית ‘אחד על אחד’. הוא ימשיך במנהגו זה גם בימים לחוצים, כאשר על כתפיו רובץ הניהול הכבד של בית חב”ד.

במהלך השבוע מתקיימים בבתי חב”ד כמה שיעורי תורה וחסידות קבועים, אך עיקר ערוץ השיעורים, הוא החברותות. “אנחנו אמונים על דרכה של תורת החסידות ותורתו של הרבי לרתום כל דבר ועניין לקדושה.

“אחד המאפיינים הבולטים של מקום שליחותנו, היא הגלישה על הגלים. חשבתי זמן רב איך אני יוצק קדושה באטרקציה הזו. במרוצת הימים קשרנו קשר טוב עם בחור ישראלי בשם דור דמארי, יהודי מארץ ישראל עם לב חי ליהדות ומפורסם כמומחה גלישה. הלה מגיע כמה פעמים בשנה לאיים שלנו בסרילנקה בראש קבוצה של צעירים מהארץ לכמה ימים של לימוד גלישה. בדרך כלל הוא מגיע עם חבר’ה שלא התנסו בזה בעבר, והוא מעביר להם שיעורים בתחום ומלמד אותם. בניתי אפוא מערך שיעור יפה שקושר מושגים ביהדות בגלישת גלים, ובכול פעם אנו מקיימים בבית חב”ד שיעור משולב על גלישה והתובנות שניתן להסיק מכך על נפש האדם לפי תורת החסידות”.

מעניין לשמוע דוגמאות איך אתה מייצר קשר בין יהדות למקצוע הגלישה?

“דור מדבר איתם רבות על הצורך לזהות את הגלים כדי לבחור את התגובה המתאימה. המשפט שהוא חוזר עליו הוא ‘להגיב נכון לסיטואציה על ידי שמבינים אותה נכון ומסתכלים עליה בצורה נכונה’. אני מחדד להם את הנקודה הזו, ומדבר איתם על כך שלא כל מה שהעיניים הגשמיות שלנו רואות זה האמת, אלא האמת היא מציאות אלוקית פנימית יותר שעל–ידי שאנו מבינים אותה, אזי יודעים להגיב אליה בצורה נכונה.

“בים יש כל מיני סוגי גולשים בעלי אופי שונה והסתכלות אחרת, ועליהם לגלוש בהרמוניה. אני מדבר איתם ארוכות על השוני בין אדם לרעהו, לא רק בידיעה אלא גם בעבודה אותה נדרש לבצע. לכל אחד שליחות אחרת שונה בעולם, וכשמבינים זאת ישנה הרמוניה”.

בשלוש השנים האחרונות ישנם צעירים רבים שהתקרבו לדרך התורה וקיבלו על עצמם התחזקות וקיום מצוות, בהם אף כמה ששבו בתשובה שלמה בזכות הפעילות של השלוחים. “ישנו בחור שהגיע אלינו בתחילת שליחותנו; הוא גדל בבית דתי לאומי אך פרק עול. בביקורו הראשון בבית חב”ד, הגיע מלווה בחבר ילדות שהמשיך לשמור מצוות. מהר מאוד נרקם בינינו קשר טוב, והוא נשאר לסייע לנו בבית חב”ד.

“הוא היה אתנו בבית חב”ד בהיקדואה לאורך העונה, ולאחר מכן המשיך לארוגם ביי, כשבכל התקופה הזו אנו לומדים חברותא בספר התניא. הוא התקרב עוד ועוד והפך להיות חלק אינטגרלי מבית חב”ד. הוא נמצא אתנו כבר שלוש שנים. בביקור האחרון שלנו בארץ ישראל אצל הוריו, סיפר את הקוקו שלו, הלביש ציצית וכיפה, מהלכים שלא היו קלים בעבורו.

“ישנו בחור נוסף שהגיע מרקע שונה לחלוטין; הוא גדל בבית לא–דתי באחד ממושבי השרון. הוא ‘חיפש את עצמו’ כמה שנים טובות. למד שיטות טיפול שונות וקרא ספרי פילוסופיה רבים. ביום בהיר אחד נכנס לבית חב”ד עם חבר ונוצר קשר טוב. לאחר כמה ביקורים, הוא טס לטיול בהודו שנמשך חצי שנה ואחריו החליט לחזור לסרילנקה והגיע לבית חב”ד. הקושי העיקרי שלו ביהדות היה, שאנו טוענים שהיהדות היא האמת היחידה ואין בלתה, לטענתו, יש עוד דרכים ח”ו.

“בחרתי שלא להיכנס עמו לפלפולים והסברים ורק חזרתי על כך שיהדות היא האמת, והלוואי יזכה להכיר ולהרגיש בזה. כך חלף זמן רב במהלכו למדנו רבות. הוא מאוד התקרב ליהדות, קיבל על עצמו מצוות והחלטות טובות, אך עדיין היה קשה לו לקבל את הנקודה הזו.

“ערב אחד ישבנו ולמדנו את המאמר ‘אנא נסיב מלכא’. כשסיימנו ללמוד את המאמר, הוא ישב כמה דקות בהלם. לא אשכח איך אמר לי ‘כעת אני מבין למה אני נוטל ידיים ומניח תפילין’. הבחור הזה לומד כעת ברמת אביב”.

ילדי השליחות – שלוחים בעצמם

יש לכם שלושה בנים ב”ה. איך מסתדרים עם חינוכם בסיבה שבה אין להם תלמוד תורה, מסגרת לימוד חסידית שלא לדבר על סביבה חסידית?

“ראשית, בכל שנה אנחנו דואגים להטיס אלינו גננות שמלמדות את הילדים. יש קבוצת ווטסאפ של שליחות מכל העולם עם תכנים והפעלות לילדים, וגם זה מאוד מסייע. אנחנו לא חושבים שהם רוכשים פחות ידע מילד אחר בגילם שלומד בגן בארץ.

“דבר נוסף וחשוב, זכינו שהילדים שלנו מאוד חברותיים ומסייעים מאוד בשליחות. רק בשבת האחרונה, במהלך הסעודה, קם הבן הגדול וסיפר לכל המטיילים על יציאת מצרים עד שלב קבלת התורה בהר סיני. המטיילים כולם ישבו חצי שעה בדומיה. הילדים מרגישים שהם בשליחות.

“לפני כמה ימים פגשנו בזוג שטייל בסרילנקה בשנה האחרונה. בשלב מסוים האישה שאלה את בננו הגדול מענדי, איפה היה מעדיף לחיות – בסרילנקה או בארץ ישראל? סקרן אותי מאוד מה תהיה תשובתו; בסך–הכול ילד בן ארבע. תשובתו הפתיעה אותי. הוא ענה שהכי טוב בשליחות של הרבי… זו תודעה של שליח צעיר”.

כיצד אתם משלבים ומבצעים הלכה למעשה את הוראתו של הרבי להפיץ את בשורת הגאולה?

“אני מסתכל על זה בשני רבדים. יש את פרסום משיח ברבד המקיף; אנחנו מכריזים ‘יחי אדוננו’, יש כמובן שלטים שמבשרים על ביאת משיח ואנשים שואלים ומתעניינים ומקבלים תשובות ומתחברים.

“יש את הרובד הפנימי יותר, וזה הדרך להפוך את הכישורים והכישרונות לקדושה. בעברי, עוד לפני ההתקרבות לדרך התורה, ניהלתי שתי מסעדות, והנה כעת אני רותם את הכישורים והניסיון שלי לקדושה. אני מצליח לגרום מדי יום לכשבעים יהודים לסעוד מזון כשר למהדרין.

“כשהרבי אומר ‘עשו כל אשר ביכולתכם’, להבנתי זה אומר שלכל אחד ישנה יכולת משלו ואותה עליו לרתום להפצת המעיינות. על היהודי לקחת כל כשרון שניחן בו, כל ידע בכל תחום, ולהפוך אותו לקדושה ולגאולה. אני מדבר על זה הרבה עם מטיילים. לא צריך להמציא את הגלגל, כי לכל אחד יש את היכולות איתם נולד.

“לפני כמה שבועות, בטרם יצאנו לביקור בארץ ישראל, כתבה אחת המטיילות לרבי והתשובה הייתה שעליה לרתום את כשרונותיה להפצת המעיינות. היא עובדת כמדריכת גלישה, והצענו לה להכניס אלוקות בתחום הזה, להיות מדריכה רק של בנות, לגלוש בחוף נפרד. היא התלהבה מאוד מהנקודה הזו, וכעת כתבה לנו אימייל שחדלה להדריך בנים, ונכנסה לעבוד כמדריכת גלישה בבית הספר דתי לבנות בסיכון לנשירה. זה סוג של גאולה אישית – שתביא את הגאולה הכללית.