תרגיל עוקץ עם תעודת כשרות • תחקיר

מוטי הולצברג וזלמן ברנשטיין, מגזין דרך המלך

חודש אלול זה הזמן להרבות בצדקה ולקנות לעצמינו עוד סנגור לימי הדין המשמשים ובאים.

דרך הצדקה המובחרת ביותר היא כמו שכותב הרמב"ם (משנה תורה הלכות מתנות עניים פרק י'): "עלה גדולה שאין למעלה ממנה – זה המחזיק בידי ישראל שמָךְ [שהפך לעני], ונותן לו  מתנה או  הלוואה, או עושה עמו שותפות, או ממציא לו מלאכה, כדי לחזק את ידו עד  שלא יצטרך לבריות ולא ישאול; ועל זה נאמר "והחזקת בו, גר ותושב וחי עמך" (ויקרא כה, לה), החזק בו שלא ייפול ויצטרך".

אמנם, נתינת הלוואה –  בשונה מתרומה – ניתנת בתקווה להחזר הכסף למלווה. אולם לצערנו הרב, רבים וטובים נפלו ונופלים בשל טוב ליבם, למלכודות, עוקצים והונאות של אנשים שונים ומשונים. כך יוצא, שהלוואות רבות, הופכות למענקים ותרומות למתחזים למסכנים.

בכתבה שלפניכם ריכזנו שלל עצות ודרכים, אזהרות והדרכות, איך לתת הלוואה בדרך הבטוחה ביותר, כיצד נדע למי לתת ולמי להימנע, מי יכול לקחת את כספינו ולהיעלם עם הרוח, ומה עושים בשביל לא להגיע לזה.

עוקץ עם תעודת כשרות

"לפני כמה שנים התגוררתי במרכז הארץ" מספר מאיר "ערב אחד נשמעו דפיקות על הדלת. בפתח עמדו שני יהודים בגיל העמידה וביקשו להיכנס. הם פרסו בפני קלסר עב כרס, שמלא במסמכים רפואיים ותמונות מכמירות לב שסיפרו את סיפורם של אשתו ובנו של אחד מהם, שחולים בשלל מחלות נוראיות.

אבל הדבר שהכי שכנע אותי לתרום להם, הייתה הסכמה נלהבת של אחד מרבני חב"ד הידועים.

בדיוק באותו היום קיבלתי סכום גדול מעבודה שעבדתי לפני שנים, והחלטתי לתת להם 'מעשר' בסכום של אלפיים חמש מאות ש"ח.

לאחר שיצאו מהבית והתניעו את רכבם שעמד מתחת לבניין, התעוררו בליבי ספיקות וצלצלתי לרב שהעניק להם את מכתב ההסכמה.

כשהרב שמע את הסכום שנתתי להם, זעק בכאב. 'מדובר בשרלטנים! למה נתת להם?!'. לשאלתי למה כתב להם מכתב הסכמה, ענה שמדובר במכתב שהוא כתב לפני זמן רב והוא אכן הוטעה ובדיעבד, מסתבר שהמכתב הוצא ממנו במרמה.

בעקבות כך, אותו נוכל נתפס ונענש גם על הונאת הרב, אבל מה שאני למדתי מהסיפור: לעולם לא להאמין בעיניים עצומות. אם אתה ממש לא מסוגל לעמוד בלחצים, ואתה מתכנן להוציא מכיסך סכום שמשפחתך צריכה, תטריח את עצמך בעוד דקה של בירור עם הרב הממליץ.

בתחקיר שערכנו, התברר שישנם רבנים, כמו לדוגמא הרב יוסף ישעיה ברוין המד"א וחבר הבד"ץ בשכונת קראון הייטס, שגם כאשר הוא נותן המלצה – הוא מתקף אותה לזמן מוגבל מראש.

פנינו אל הדיין הגה"ח הרב חיים קיז'נר, המכהן כבוד כמד"א דקהילת חב"ד בעמנואל וחבר ומרבני "מכון הלכה חב"ד", לשמוע את דעת ההלכה בסוגיות רגישות אלו, שבין אדם לחבירו.

הרב קיז'נר מודע לבעיה, ומספר: "פנה אליי בעל ארגון חסד ידוע ושאל אותי, האם מותר להגזים ולנפח את כמות הנעזרים בארגון על מנת שישמע שהארגון שלהם פעיל ואקטיבי.

עניתי לו שקיימת בזה בעיה של גניבת דעת ועליו להיצמד לאמת. אותו אחד לא הסתפק במה ששמע ממני, ושאל כמה רבנים בבני ברק שגם ענו לו את מה שעניתי, ובעקבות זאת הם נאלצו לשנות את הפרסומות שלהם".

איך עלינו להביט על הדילמה שבין הרצון לקיים מצוות גמילות חסדים, לבין הדאגה לשלומנו וביטחון פרנסת משפחתנו?

"מצד מצוות אהבת ישראל, אנו מצווים לעזור איש לרעהו ולתמוך זה בזה", פותח הרב קיז'נר, "אחת מצורות התמיכה השכיחות והנצרכות היא הגמ"ח. במשך כל השנים יהודים החזיקו זה את זה, על ידי הלוואות ועזרה הדדית. אמנם, על מנת שלא לגרום מכשול, קבעה ההלכה שיש לערוך הלוואה בצורה בטוחה, או על ידי עדים או לכתוב בשטר.

ההלכה לא חששה דווקא מנוכלים וגנבים, כי גם אנשים ישרי דרך עלולים לשכוח מהלוואה שלקחו או שאינם בטוחים בסכום המדויק וזה כבר מתכון בטוח לבעיות" הוא נאנח ומשלים "לכן ההלכה קובעת, שתמיד צריך לכתוב שטר, לא משנה למי מלווים ולא משנה מה הסכום".

כוס 'משקה' ששינתה את ההיסטוריה

במקרה שישנו אדם שלקח הלוואות ולא החזיר, האם מותר לפרסם זאת לכולם?

"מצד איסור לשון הרע, אסור לפרסם את אותו אדם. בפרט שיכול להיות שמדובר באדם שבאמת אין לו כרגע כסף ואינו יכול להחזיר, אך הוא יודע שבעוד תקופת מה, יכנס לו סכום גדול וכך יוכל לכסות את חובותיו. במקרה כזה (והיו מקרים כאלה) אם תפרסם את המידע, תוכל להביא אותו למצב לא פשוט בכלל.

ובכלל, בעניין לשון הרע, ידוע הסיפור עם הט"ז, שהיה רב בעיירה מסוימת, שסבל מכאבי שיניים, פעם אחת, כשרצה להרגיע את כאביו המתגברים, הלך לבית המרזח וביקש כוס וודקה, על מנת לגרגר. לט"ז לא היה כסף לשלם ובעל המרזח כתב את החוב בפנקס החובות.

לאחר כמה ימים, הבחינו אנשים מהקהילה, ששמו של הרב, מופיע בפנקס בית המרזח. משכך, סילקו אותו ממשרתו. 'הייתכן שנעסיק רב שתיין?!' אמרו לעצמם.

בסופו של דבר הט"ז קיבל משרת רבנות בעיר מפורסמת והתפרסם בכל העולם.

אמנם" מסייג הרב קיז'נר את דבריו "אם רואים שמדובר במשהו שיטתי שחוזר על עצמו, צריך לפנות לרב הקהילה, והוא יבדוק את הנושא בצורה יסודית מחד ודיסקרטית מאידך, שלא יפגע בלווה ואם הוא יראה צורך והיתר הלכתי לפרסם אותו, הוא כבר ידע לעשות זאת".

על פי ההלכה, האם ישנם צעדים שאפשר לנקוט נגד אדם שלא פורע את חובו?

"על פי תורה, הלווה מקבל גב מההלכה; יש איסור שהמלווה יַרְאֶה את עצמו ללווה, אם ללווה אין כסף לשלם לו. זאת אומרת, שישנו מצב, שאכן הלווה אינו יכול לפרוע את ההלוואה, לפחות זמנית ואין עליו עונש אלא אדרבה, התורה מגוננת עליו מפני לחץ מיותר של המלווה, שבעצם לא יעזור.

אבל, בשביל להגדיר מישהו כאחד שאין לו יכולת לפרוע, צריך בדיקה מעמיקה של המצב שלו, וזו בדיקה שצריכה להיערך על ידי מי שבקיא בהלכות המסוימות הללו".

שופטים ושוטרים תתן לך

אם מדובר במישהו שממש מפיל אנשים בפח, באופן שיטתי, האם מותר לפנות למשטרה?

"אם מדובר באדם רגיל, שנקלע למצוקה וסחרחורת כלכלית, אסור לפנות למשטרה, אלא צריך לראות איך לעזור לו שלא להגיע למצבים כאלה בשנית.

אך אם באמת המלווה איננו מתכוון להחזיר את חובו והוא עושה זאת במזיד, יש לוודא שאכן לא יחזור שוב על מעשים כאלה ולהתייעץ עם רב האם יש לפנות למשטרה. יתרה מזאת, אם מדובר בסכנה מידית וודאי שיש לפנות למשטרה מיד ואין להשתהות" מורה הרב קיז'נר.

כחסידי חב"ד האמונים על מצוות אהבת ישראל וקבלת הזולת בסבר פנים יפות, היכן עובר הגבול שבין החשדנות והרצון לעזור ולתמוך?

"מסופר בגמרא על רב יוסף, שהגיע לביתו יהודי להתארח, ומשום מה הוא קצת חשד בו. לאחר שאותו יהודי עלה לעליית הגג לישון, הוא לקח לו את הסולם. אכן, באישון ליל, שלף אותו יהודי מעליית הגג חפצי ערך וכסף שהיו שם וניסה להימלט מהבית, אך אבוי, בחשכה ששררה, לא הבחין בחסרונו של הסולם ומעד ארצה ונפצע.

שואלים המפרשים, כיצד רב יוסף חשד באותו אדם, לכאורה בלי בסיס? הרי זה ההיפך של מה שכתוב בפרקי אבות 'הווי דן את כל האדם לכף זכות'?!

ישנם הרבה תירוצים מעניינים, אך הצד השווה שבכולם, שאמנם צריך לאהוב ולקבל כל יהודי, וזה אכן מה שעשה רב יוסף, כאשר נתן לו את האפשרות ללון בביתו. אך אין זה סותר שגם צריך לחשוד ולנהוג בו במשנה זהירות.

כך בנוגע לאנשים, שאיננו בטוחים בעברם ובנקיות כפיהם, אל לנו לתת להם חופשיות גדולה מדי ולבטוח בהם, אלא לכבד ולחשוד, על מנת שלא נגיע לתקלות ולא רק בענייני כספים ודי למבין" מוסיף הרב.

תרומה בתוספת ריבית

"היה זה יום שלישי חורפי", מספר יוסי, "ארגנתי באותו הזמן את 'מבצע חנוכה' בישיבה, בירושלים, ונסעתי במונית לבית מלון גדול בעיר, על מנת לאסוף תרומה נכבדה מיהודי ששימש כרב המקום.

בנסיעה, נהג המונית החל לשתף אותי בחייו האישיים. לדבריו, הוא חוזר בתשובה (למרות שעל ראשו לא נחה כיפה/כובע) ואשתו נלחמת בו עד חורמה ולוקחת את כל הכנסותיו והוא מצדו רוצה להכניס את ילדיו לחינוך חרדי והיא לא נותנת לו. וכעת הוא ממש חייב עזרה כלכלית כי אחרת היא תיטול ממנו את ילדיו שלא יזכו לחינוך יהודי, ר"ל.

הסברתי כי איני בן לאבא עשיר  או משהו כזה ומטרת נסיעתי לבית המלון היוקרתי, היא לאסוף תרומה עבור חלוקת חנוכיות. הנהג הקשיב ואמר שהוא מוכן לחכות לי ולהחזיר אותי לישיבה.

השבתי לו שתכננתי לחזור בתחבורה ציבורית, אך הוא גילה רוחב לב והבטיח לקחת ממני מחיר של נסיעה באוטובוס, עבור הנסיעה.

כשיצאתי את המלון, הוא כמובן חיכה שם והחל לתחקר אותי על גובה התרומה שקיבלתי. לאחר ששמע את הסכום ביקש ממני אותה כהלוואה והבטיח שיחזיר לי בתוך שבוע בתוספת 25 אחוזים. כאשר ראה שאני עומד בסירובי, השתנה סבר פניו והוא הפך ברגע מנחמד ואדיב לכעוס וקצר רוח ועוד לפני שהגענו בחזרה לישיבה ביקש ממני לרדת כי 'קיבל קריאה דחופה'.

כשנרגעתי מהסיפור ושחזרתי את מה שהיה קלטתי שלא היה רשום במונית את שם הנהג וסימני זיהוי.

לאחר כמה שבועות התפרסם שישנו נהג מונית בירושלים שעוקץ אנשים ומוציא כספים במרמה. אני, ב"ה, ניצלתי, אך מי יודע כמה לא הצליחו לעמוד בפני תחנוניו וישראל הרי 'רחמנים בני רחמנים'".

על זהות וזיהוי

ד"ר ר' חנוך מיודובניק, פסיכיאטר ומנהל את מחלקת בריאות הנפש בבית הרפואה סורוקה בבאר שבע, מנסה לעשות לנו קצת סדר בתחום;

נחזור ללווה מתחילת הכתבה, שלווה כסף מכמה אנשים ונעלם. האם אפשר לזהות את האנשים האלה מבעוד מועד ולהיזהר מהם? הרי לא ניתן לסגור את מוסד הגמ"חים הנצרך כל כך?

ר' חנוך צוחק: "אם היה כל כך קל לזהות את הנוכל הבא, אנשים לא היו נופלים ברשתו ולא היינו שומעים כמות גדולה כזאת של סיפורים קורעי לב, על אברכים שהפסידו סכומים עתק בהלוואות וגמח"ים.

המציאות מראה שלא רק אנשים טיפשים ותמימים נופלים בפח אלא גם כאלו המתוחכמים וכאלה שחושבים שלא ניתן 'לעבוד' עליהם. מה שמראה כמה קשה באמת לתת סימנים בעוקצים למיניהם.

בערבון מוגבל

בכל זאת, האם ישנם התנהגויות שיכולות להעיד על אדם שאסור לתת בו אמון?

"שאלתי ידיד שהיה עד לפרשת עוקץ גדולה שהתרחשה באחד מריכוזי אנ"ש, אלו דברים חריגים הוא ראה בנוכל?

הידיד ענה לי שאכן, התנהגותו הייתה אגרסיבית ולא מתאימה לסביבה החסידית שבה היה חי. לא פעם הוא שמע אותו מדבר בתוקפנות כלפי אדם מסוים או קבוצה כלשהיא. ובכלל, הוא הוסיף, הרבה פעמים האווירה סביבו לא הייתה נעימה ונוחה.

קשה לי לשים את האצבע דווקא על ההתנהגות שעליה הוא דיבר, כאחת שאמורה להדליק נורות אדומות, אבל ברור לי שכל אחד צריך להשתמש באינטואיציה שניחן בה, ואם הוא חש שהאדם שמולו משדר חוסר אמינות, עליו לשמור ממנו מרחק ולהגביל את האמון שנותן בו".

מה הכוונה שהאדם משדר "חוסר אמינות"?

"כשאדם משקר למשל, זה משדר חוסר אמינות מובהק. אם הוא משקר על מישהו אחר, הוא גם יכול לשקר עליך ו'לסדר' אותך ועליך לקחת אותו בערבון מוגבל".

איך, למרות כל הסיפורים וההזהרות, עדיין שומעים חדשות לבקרים, על מקרים של הלוואות שלא חזרו ונוכלים שמצליחים למשוך אחריהם טובים ורבים?

ד"ר מיודובניק נאנח: "אנשים כאלה מצוידים בקסם אישי בלתי נדלה. הם מצליחים להקסים את סביבתם ולטעת בהם תחושה שאפשר לסמוך עליהם והם הכי אמינים שיש.

אני חייב להודות" הוא מתוודה "שאפילו אני, שמתעסק זה שנים רבות בתחום הנפש והקרימינולוגיה, מתקשה לזהות נוכלים כאלה מראש וקל וחומר שאנשים רגילים לא יכולים לסמוך על עצמן בתחום.

יש דפוס פעולה כלשהוא שחוזר על עצמו במקרים כאלה: הם לוקחים הלוואה בסכום נמוך ומחזירים וכך כמה פעמים, עד שהם יוצרים אמון אצל המלווה. אחרי שהאמון ישנו, הם לוקחים הלוואה גדולה בהרבה מהסכומים שלקחו עד כה ואז נעלמים".

"כשהייתי בשנת הקבוצה", מספר חיים, "הוריי העבירו לי סכום גדול של מאות דולרים עם חסיד חב"ד שהגיע לרבי. כשפגשתי אותו וביקשתי את הכסף, ראיתי שהוא מתחמק וחשבתי שאולי הוא עייף מדי ללכת איתי למקום שהתאכסן.

לאחר שהמשיך להתחמק, לחצתי אותו אל הקיר, מטאפורית כמובן, והוא הודה שהוציא את הכסף ואין לו את זה כבר. הייתי בחור צעיר וויתרתי בליבי על הכסף. לאחר כמה שנים, שהייתי עד לדיון על עקיצות ונוכלים, הבנתי שנפלתי קרבן לאחד כזה".

אישיות אנטי סוציאלית-חברתית

בחזרה לדמותו של הנוכל. עד כמה הוא מסוכן ועד כמה יש לחשוש ממנו? האם לא מדובר בסך הכול ביהודי מסכן שרוצה להאכיל את ילדיו הרכים?

ד"ר מיודובניק: "סגנון האדם שגונב בשביל צרכים מינימאליים –  ועדיין אינו מסוכן באמת לסביבתו, כמעט ולא קיים. אפשר לומר כמעט בביטחון מלא, שהיום מי שעושה את הדברים האלה, לא יבחל בדרכים מסוכנות ומאוד לא נעימות לבצע את זממו.

יתרה מזאת, האנשים האלה סובלים ממה שנקרא 'אישיות אנטי סוציאלית-חברתית'. הם אינם מפחדים מענישה ואין בליבם רחמים על הזולת, והם יכולים לעקוץ גם אנשים חסרי יכולת כלכלית, שיכולים להגיע לפת לחם ממש. הם אינם מכירים את המושג 'נקיפות מצפון' והם יכולים לעשות הכול בשביל המטרה הנאלחת".

נעבור כעת ברשותך, לאנשים שאינם מלווים כספים, אבל בכל זאת מעוררים בנו אי נוחות. כמו למשל תימהוניים שמסתובבים בבית הכנסת ומחלקים סוכריות לילדים, שותים פעמים רבות לשוכרה ובכלל אינם מתחשבים בכללי הנורמה הנהוגים. מהו היחס המתאים כלפיהם?

אינני רוצה לקבוע שכל היהודים ש'מסתובבים' בקהילות אנ"ש הם חשודים. אבל זו בהחלט פרצה הקוראת לגנב. במקרים שרואים התנהגויות מוזרות כמו משיכה ל'טיפה המרה' ועוד, חובה לערב את רב הקהילה, על מנת שיכנס לעובי הקורה ויטפל בזה כראוי.

ישנה עוד עניין שיש לשים עליו את הדעת, הוא שליחת ילדים ל'מקווה' לבד. זהו דבר מסוכן וחסר אחריות לחלוטין. עד שהילד נראה מפותח ומבוגר, יחסית, אסור לשלוח אותו לבדו, ושלא יגידו אחר כך, 'ידינו לא שפכו את הדם'!" מתרה בחומרה ד"ר מיודובניק.

"להמחשת העניין, אתן דוגמה מסיפור ששמעתי מיהודי חשוב. בעירו שהה יהודי עם מוזרויות, ואחד מבני הקהילה ראה צורך לעזור לו מאוד, ואירח אותו בביתו למרות שההתנהגות לא תמיד הייתה מתאימה, הסיבה היחידה שגרמה לו להפסיק את האירוח שלו הייתה מכיוון שבני הבית לא אהבו כ"כ שהוא מגיע לבדוק את חדר השינה מפעם לפעם… זו דוגמה ברורה למצב שבו היה עליהם הרבה קודם לכן לשמור על הגבולות".

הלוואה בטוחה

ר' אמנון גת, עורך דין ידוע המתגורר בכפר חב"ד נענה לקריאתנו לעזור לקוראים, שאולי קצת נבהלו מהסיפורים שעלו כאן.

איך אפשר בכל זאת לקיים מצוות גמ"ח ולהישאר בחיים?

"דבר ראשון, יש להכיר בכך, שנתינת הלוואה היא סוג של סיכון. במילים אחרות, אתה לוקח כסף נזיל שהיה ברשותך ונותן אותו לאדם אחר, על סמך הבטחה שלו שיחזיר אותו לאחר פרק זמן. יתר על כן, הכסף ניתן לאדם שאינו נמצא במצב כלכלי שפיר, שאם לא כן, לא היה נצרך להלוות.

אז איך בכל זאת נותנים הלוואה וישנים בשקט בלילה?" הוא שואל רטורית ומיד עונה.

"אמרה חכמה אומרת: "אל תלווה סכום – שאתה לא מסוגל לתת במתנה". הווי אומר, שצריך לקחת בחשבון שהכסף לא יחזור. ואם בכל זאת מאוד חשוב שהכסף יחזור, כי מדובר בסכום גדול, יש לקחת מהלווה 'בטוחות'.

זה יכול להיות רכב או דירה שנמצאת בבעלות הלווה. כמובן שיש לבדוק שאין עליהם שעבודים קודמים. בטוחות אחרות יכולות להיות קופות גמל ופנסיה, שניתן לשעבד להלוואה.

עוד דבר שיכול להבטיח את החזר ההלוואה הוא לקיחת ערבים.

בנוגע לערבים, אז במקרה שישנם כמה ערבים להלוואה, אזי כל אחד מהם אחראי לכל הסכום והמלווה יכול להחליט, מסיבות שונות, שאת כל הכסף הוא תובע מערב אחד והערב יצטרך 'לשבור את הראש ולהוציא את הסכום מהאחרים".

חברות בעמותה

אם כבר דיברנו על ערבים, מה המחויבות שלי לערבות שנתתי להלוואה? לשיק ערבות שנתתי לחבר?

"שיק הוא שטר הלוואה לכל דבר. הווי אומר שניתן לפדות את השיק בבנק ואם אין לו כיסוי בבנק, או שבעליו מבטל אותו, ניתן להגיע אתו להוצאה לפועל והם יטפלו בזה.

בנוגע לערבות אני אומר את מה שאמרתי לגביי הלוואה. אל תיתן ערבות לסכום, שאתה לא מסוגל להחזיר בעצמך.

חבל מאוד שאנשים לא מבינים מספיק את חומרת עניין הערבות. זו התחייבות לכל דבר, שיש סיכוי סביר שיצטרכו לממש אותה ואם הסכום יהיה גדול מדי, הערב יגיע למצבים קשים מאוד" מזהיר העורך דין.

"ישנה דרך שהערב יכול לבטח את עצמו. הוא יכול לכתוב בשטר ההלוואה, שהוא ערב עד לסכום מסוים, למרות שההלוואה גבוהה בהרבה" הוא מציע למי שבכל זאת מרגיש לא נעים לסרב לנתינת ערבות לחבר.

ביקשו ממני להיות חבר בעמותה. מה הסיכונים שאני נוטל על עצמי כאשר אני מסכים לחתום על זה?

"צריך לדעת שחברות בעמותה משמעתה אחריות אמתית על כל הנעשה בעמותה. במקרה שיתגלו אי סדרים ובעיות חוקיות, כל חברי העמותה יצטרכו לתת את הדין על כך, היכן היו והאם ידעו מזה וכו'.

לכן, אם מבקשים ממך לחתום על חברות בעמותה, עליך לוודאות שמדובר באנשים אמינים וישרים שלא יעשו 'פוילישטיקע'ס' שיסבכו את חברי העמותה בעתיד, חלילה".

לעזור באמת

ר' ברוך משקובסקי, עובד סוציאלי ומנהל קש"ת (קהילה, שיקום, תמיכה) חרדים בעיריית ירושלים בדימוס, עונה לשאלותינו ומשתף מניסיונו.

איך נדע להבחין בין בקשת עזרה לגיטימית לבין ניצול משאבים מיותר?

"הכרתי משפחה שהאבא היה אברך כולל, אבל רק בתואר ולא למעשה. זאת אומרת, שהדבר היחיד שהוא עשה בכולל זה שתיית קפה והפיכת דפים…

להנהלת הכולל לא היה נעים לזרוק אותו והוא נשאר שם. המשפחה סבלה מחרפת רעב אמתית והסביבה אספה בשבילם כספים רבים, אך הם לא הצליחו לצאת ממעגל העוני.

לא תמיד העזרה האמתית היא הלוואה ותרומות כספיות. פעמים רבות, הדרך לעזור למשפחה עוברת דרך מחלקת הרווחה שמנוסה בכגון דא.

הבעיה היא", הוא נאנח, "שבציבור החרדי יש פחד לערב את גורמי הרווחה ולכן הבעיות לא נפתרות על ידי עוד ועוד כספים, כי יש צורך אמתי להתערבות עמוקה.

התערבות עמוקה בדרך כלל מטפלת במקור הבעיה. מחפשת עבודה לבעל, מלמדת את האימא התנהלות נכונה מהי. וחבל מאוד שאין מודעות לעניין ומשפחות רבות ממשיכות לסבול ולא יוצאות ממעגל העוני" מקונן.

כמקרה קלאסי לעזרה שאיננה חיובית הוא מספר לנו מקרה טרי טרי: "לפני כמה ימים פנה אליי ברחוב ברנש וביקש ממני 10 שקל לקניית ארוחה. לקחתי אותו לקיוסק הקרוב וביקשתי ממנו שיבחר לעצמו כריך. הלה התחמק וברח מיד.

דברים כאלה חוזרים על עצמם בווריאציות שונות כל הזמן ויש להיזהר מדברים כאלה, למרות שלכאורה לא מדובר בסכומי עתק, אבל הכסף הולך לחומרים מסוכנים ולאלכוהול וחבל שבמקום לעזור לו אנו נדרדר אותו עוד ועוד.

בכלל, בציבור החרדי ישנה תמימות גדולה, שמנוצלת פעמים רבות למטרות שליליות.

אשתף בסיפור שחוויתי מקרוב. בשכונה שאני מתגורר בה, היה אדם שנהג לפרוץ לבתים בליל שבת. היו כמה בני משפחה בשכונה, שהחליטו לשים לזה קץ, ארבו לו ותפסו אותו 'על חם'. כמובן שמיד הזעיקו את המשטרה שתבוא לעצרו. הלה לא התבלבל ונזף בהם על כל שהם מחללים שבת וגם גורמים 'חילול השם'…

אנחנו מחפשים נוסחת קסם להינצל מעקיצות ומרמות. מה יש לך להוסיף בנושא הטעון הזה?

"דבר ראשון לעולם אל תלווה למי שאתה לא מכיר. זה כלל ברזל שאין להפר לעולם. אם בכל זאת מגיע אליך מישהו שאינך מכיר ומבקש הלוואה/תרומה/עזרה, בקש ממנו שמות של מכרים שימליצו עליו. אל תתפתו לתרום סכום משמעותי למישהו שאתם לא מכירים את האמינות שלו.

ישנם אנשים שיודעים לפרוט על הנקודות הרגישות של כולנו. בפיהם סיפורים מסמרי שיער, שזורים בטרגדיות נוגעות ללב.

קשה מאוד להבחין בחוסר אמינות, כי הם בהחלט יודעים את המלאכה, אחרת לא היו מתעסקים בזה בכלל" מחייך הרב משקובסקי במרירות.

"לצערי, כמו שכבר אמר ד"ר מיודובניק, אין לאנשים האלה קרניים או סימני זיהוי בולטים ולכן קשה מאוד להיזהר. מה גם שישנם הרבה שאכן צריכים את הכסף שהם מתרימים/לווים ואינם משקרים.

מה שכן חשוב לי להדגיש, יש לגלות ערנות ואחריות כאשר מגלים שמדובר בשקרן, ולא לשמור לעצמך את המידע.

דוגמא לחשיבות שיתוף המידע ניתן למצוא בסיפור הבא. היה יהודי שבנה לעצמו סיפור פנטסטי שהצליח לסחוט עשרות אלפי שקלים עד שגילו מי הוא באמת.

לאחר תקופה הוא נצפה בעיר אחרת, מסתובב בבתים ומוכר להם את סיפורו המצוץ מן האצבע. אישה אחת שראתה אותו נכנס לבניין שחברתה גרה שם, התקשרה לחברתה והזהירה אותה מפניו ובעלה של אותה אחת, עשתה מעשה והסתובב בבניין ושלח את אותו נוכל לנפשו.

זהו סיפור של אישה שלקחה אחריות ועצרה את מעשה הנוכלות של אותו איש" הוא מסיים ומאחל לכולנו שנזכה ש"איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" וב"אמת" הוא מוסיף בקריצה.

לקבלת מגזין "דרך המלך" חייגו: 058-7090770