הקשר המיוחד בין "הנזיר" ובנו לרבי מה"מ

מאת יוסף הרשקופ, בית משיח

איש מיוחד, פלאי, התהלך בירושלים של הדור הקודם, הלא הוא הרב דוד כהן זצ”ל. רק מעטים מכירים אותו בשמו זה, כאשר רבים בוודאי שמעו על אודותיו בזכות תוארו “הרב הנזיר”, בשל נדר הנזירות שקיבל עצמו, ועל פי זאת התנהג במשך השנים כולם.

הרב הנזיר היה מדמויות ההוד שסבבו בירושלים של מעלה. גאון בתורה ובמדע, תלמידו המובהק של הגרא”י קוק, רבה הראשי של ארץ ישראל.

הרב דוד הכהן נולד בשנת תרמ”ז בעיירה מישגאלה הסמוכה לוילנא. כבר בילדותו ניכרו כשרונותיו הברוכים;  בגיל תשע שנים נשלח לבית סבו בראדין, שם למד בחברתם של לומדים מבוגרים ממנו בשנים רבות. כשנה לאחר

איש מיוחד, פלאי, התהלך בירושלים של הדור הקודם, הלא הוא הרב דוד כהן זצ”ל. רק מעטים מכירים אותו בשמו זה, כאשר רבים בוודאי שמעו על אודותיו בזכות תוארו “הרב הנזיר”, בשל נדר הנזירות שקיבל עצמו, ועל פי זאת התנהג במשך השנים כולם.

הרב הנזיר היה מדמויות ההוד שסבבו בירושלים של מעלה. גאון בתורה ובמדע, תלמידו המובהק של הגרא”י קוק, רבה הראשי של ארץ ישראל.

הרב דוד הכהן נולד בשנת תרמ”ז בעיירה מישגאלה הסמוכה לוילנא. כבר בילדותו ניכרו כשרונותיו הברוכים;  בגיל תשע שנים נשלח לבית סבו בראדין, שם למד בחברתם של לומדים מבוגרים ממנו בשנים רבות. כשנה לאחר הכנסו למצוות, נתקבל ללימודים בישיבה המפורסמת בוולאז’ין שכונתה “אם הישיבות בליטא”. בגיל 16 שב לראדין, שם החל ללמוד תורה מפיו של ה”חפץ חיים”.

בתקופת לימודיו בישיבות ניכרה התמסרותו העצומה ללימוד התורה, ובין חפציו ומחברותיו נמצא רישום מדוקדק של סדרי הלימוד וחשבון נפש, באמצעות טבלאות ורישומים יומים שערך לעצמו. בזכרונותיו כתב הרב הנזיר את התיאור הבא, “לילות החורף הארוכים היו מוקדשים ללימודי בלי הרף, ובין אצבעותי נר דולק כסגולה למנוע שינה. ביום רגלי היחפות היו על כדורי שלג למנוע תרדמה”. תקופת לימודים זו נמשכה עד שנות העשרים המאוחרות לחייו.

הרב דוד הכהן היה בעל כשרונות גדולים ובעל רצון של ברזל. רוחו לא ידעה פשרות; הוא שאף לאמת המוחלטת, להבנה הגבוהה העמוקה והנסתרת ביותר. לשם כך היה מוכן למסור את כל ישותו. כבן למשפחת רבנים מדורי דורות, התגדל תחילה בתורה, אך עדיין לא שקטה נפשו, והמשיך ללמוד ולחקור ביסודיות את כל השיטות הפילוסופיות המקובלות בעולם. לשם כך למד שפות זרות ולמד את כתבי הפילוסופים הגדולים ממקורם. עם זאת, המשיך לעסוק ולשקוד בתורה ובמצוות כשהוא נזהר בקלה כבחמורה.

תקופה נוספת בחייו כללה את לימודיו באקדמיה היהודית לחכמת ישראל שהקים הברון דוד גינזבורג בפטרבורג, שם התמקדו הלימודים במחקר התלמוד והמדרשים. בין חבריו לספסל הלימודים שם, היה מי שנודע לימים כפרזידנט זלמן שז”ר. בהמשך פנה הרב כהן ללימודים באוניברסיטת פרייבורג בגרמניה שם עסק בעיקר בלימודי ספרות.

לפני צאתו ללימודים בגרמניה בא בקשרי שידוכין עם בת דודתו שרה, בתו של הרב חנוך העניך אטקין רבה של לוגא.

בתקופת המאסר של הרבי הריי”ץ נאלץ הרבי מלך המשיח לגלות אל מקום מסתור, המקום שנמצא היה ביתו של הרב אטקין, שם הסתתר הרבי תקופה ארוכה.

לימים, ביחידות עם הרב שאר ישוב כהן, פנה אליו הרבי ואמר “לסבכם הייתה מעלה…” הרב כהן סיפר שבדעתו היה באותו רגע, שהרבי יעלה בפניו איזו מעלה של לימוד וכד’, אך הרבי חייך ואמר “סבכם היה עני” ובשל עניותו נאלץ לעמול במלאכת כפיים ככורך ספרים, מה שהסיט ממנו את עיניהם הבוחנות של השלטון ואיפשר לו להעמיד את ביתו כמסתור לרבי מה”מ.

כשהרב שאר ישוב הכהן סיפר במשך השנים על קשריו ועל הקירובים אותם זכה לקבל מהרבי – ייחסם כהכרת הטוב שהייתה לרבי על השהות והמסתור בבית סבו. אף הרבנית צפיה גורן, בתו של הרב הנזיר, הייתה מספרת שהרבי כיבד אותה ואף קם בפניה כאשר נלוותה לבעלה בביקור, בשל היותה נכדת הרב מלוגא.

הרבי התעניין מדוע האב אינו אוכל בשר?!

את חתונתם קיוו הזוג לערוך כעבור שנה או שנתיים, אך בפועל פרצה מלחמת העולם הראשונה. רבי דוד הכהן ברח לשוויץ, שם פגש גם את מי שעתיד להיות רבו המובהק הרב אברהם יצחק הכהן קוק. במקביל, ברוסיה התחוללה המהפכה הקומוניסטית. בעקבות אירועים מדיניים אלו, דרכיהם של החתן והכלה נפרדו למשך 12 שנים, עד לאחר עלייתם לארץ הקודש, בה הקימו את ביתם.

בשנים ההן קבע ר’ דוד את מושבו בבית מדרשו של הרב קוק, שם שקד על תלמודו יומם ולילה. סיגופים ותעניות שקיבל על עצמו היו לחם חוקו, וביותר היה מרבה בתעניות דיבור.

ר’ דוד שאף להתעלות יותר ויותר, ואז קיבל על עצמו נזירות ופרישות. מאז הוא לא שתה יין ולא גזז את שערות ראשו, שהפכו ברבות השנים לאחד מסימני ההיכר שלו. בין השאר נמנע גם מאכילת בשר וסיגל לעצמו את הצמחונות כדרך בחייו.

בהיות בנו הרב שאר ישוב ע”ה ביחידות אצל הרבי בשנת תשכ”ה, דיבר עמו הרבי על כך שאיננו אוכל בשר. הרבי אמר לו: מילא אתה מקיים את “מעשה אבותיכם בידכם”, אך אביכם הרי מקובל גדול כיצד הוא מרשה לעצמו להימנע מבירור הניצוצות באכילת בשר? הרב שאר ישוב סיפר שברגע הראשון בא במבוכה, אך אחר כך התעשת ושאל את הרבי האם יש לו את הספר “שדי חמד”, שם, במערכת אכילה כותב על אחד מתלמידי האר”י “שזה כמה שנים נהג בעצמו פרישות שלא לאכול בשר כלל וחלילה ללגלג עליו ואשרי חלקו”. בתשובתו של הרבי כפי שמצוטטת בספר ה’יחידות’, הגיב הרבי שהדבר שייך ליחידי סגולה.

הקרבה המיוחדת של בנו, הרב שאר ישוב כהן ע”ה, לחב”ד ואל הרבי מלך המשיח, החלה כבר בצעירותו כאשר השתתף בשיעור יומי בגמרא שנמסר על ידי הרב זוין ע”ה. אך מסתבר שהקשר החב”די הינו עמוק, וותיק עוד יותר.

וכך כותב הרב הנזיר על אביו: “..ביחוד חיבב את ‘קונטרס ההתפעלות’ להרב האמצעי, והיה עובד עבודת הקודש זו תפילה, לפי דרכו בהתפעלות השכל ודמעות גיל מתגלגלות מעיניו. אחרי שנים, כשנפגשתי עם אבא, בשובו הביתה בין הזמנים, אמר שהביא לי מתנה טובה, והוציא משק הטלית ותפילין שלו את ‘קונטרס ההתפעלות’ ויגש לי, ואני לא הבנתי אז את ערך המתנה. כעבור שנים רבות, בהיותי במכללה גרמנית, נמשך ליבי אחר חכמת הקבלה, פניתי לאבא במכתב בשאלות בעניני הספירות, הכוחות והבחינות, וישלח לי על ידי הדואר את ה”תניא” ו”קונטרס ההתפעלות”.

ההשפעה החב”דית אכן נתנה אותותיה ברב הנזיר, כפי שהגדיר זאת בהספד שנשא זלמן שז”ר לזכרו ידידו: “ופרשה גדולה ונשגבה לעצמה היא הלולאה שחיברה את משנת הרוא”ה – הרב קוק – ואת תורת ההיגיון השמעי של הרד”ך (הרב דוד כהן – הנזיר), אל משנת האדמו”ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא, ובעיקר אל קונטרס ההתפעלות של רבי דובער האדמו”ר האמצעי, ולכל תורת חב”ד. הרב קוק ידע על זאת, ותלמידו הרד”ך, הבקי ושומע בכל גנזי תורתו, הפליא בהבלטתו זאת והוסיף לבאר זאת בהערצה רבה בספרו קול הנבואה”.

גם בספרו ‘קול הנבואה’, לא הביא הנזיר מתורת החסידות הכללית אלא רק מתורת חב”ד ובפרט מתורתו של אדמו”ר האמצעי, בשל הקרבה הרעיונית אותה חש לתורת חב”ד.

קשר עמוק וקרוב

הקשר העמוק לתורת חב”ד, לא נשאר ברובד הרעיוני תיאורטי בלבד, אלא בא לידי ביטוי בחילופי מכתבים עם הרבי, מהם ניכרת הערצתו לרבי, ויחסו המיוחד של הרבי לרב הנזיר.

ביום ו’ בתשרי תשכ”א, פונה אליו הרבי במכתב בתואר נדיר “הרה”ח אי”א נו”נ בעל מדות ובעל השם מוה”ר דוד שי’ הכהן”…

מספר חודשים לאחר מכן, בא’ דחנוכה, משגר אליו הרבי מכתב נוסף כמענה למכתבו אל הרבי, וכתודה על משלוח תדפיס מספריו אל הרבי. הרבי כותב “ארשה לעצמי לבוא באיזה הערות בשולי הגיליון, ובפרט שבידעי השפעתו בחוגו ובסביבתו, ובאם נכונות הן – הרי גם חשיבות מיוחדת להן. וכבר נאמר ואת והב בסופה”.

במכתבו החוזר של הרב הנזיר אל הרבי, המצורף לספרו “חכמת הקודש” אותו שלח אל הרבי, ניתן ללמוד על יחס הכבוד של הרב הנזיר אל הרבי.

ב”ה, ירושלים עשרה בטבת תשכ”א

לכבוד המאור הגדול לרבבות אלפי ישראל מוהרמ”מ שניאורסון שליט”א

שלום וברכה מעיר הקודש

בתודה על מכתב כ”ק, מנר ראשון דחנוכה, ועל ההערות הנכבדות למערכת מוסר הקודש, המאלפות ומשלימות, אם כי מגלות קצת הבדל בהשקפות על ערך היחיד והכלל בישראל ובארץ ישראל.

להשלמת הדברים על מדרגת הנבואה ועל חסרון רוח הקודש, שוודאי הכוונה לתחיית רוח הקודש בכלל ישראל בארץ ישראל. ולזה הנני מוסיף לשלוח לכ”ק תדפיס “מערכת חכמת הקודש”.

ביראת הכבוד ובברכה מעיר הקודש.

עבד לעבדי ה’ ומצפה לישועה ולגאולה שלימה.

דוד כהן

הקשר בינו לבין הרבי נמשך גם דרך בנו, הרב שאר ישוב הכהן, כאשר הרבי משגר דרכו פרישות שלום, ומתעניין בשלום הרב הנזיר. כך למשל במכתב ששיגר לרב שאר ישוב בר”ח כסלו תשכ”ט, כותב הרבי “קבלתי המברק למען אביו הרה”ג הרה”ח וכו’ שליט”א, והזכרתיו על הציון, ובוודאי לא ימנע הטוב לבשר הטוב בזה.

“בהזדמנות זו אביע תקוותי אשר באם הופיעו לאור ממאמרי וחיבורי אביו שליט”א בטח יורה מר לעושי רצונו לשלחם לספריה אשר על ידי, ואת”ל הרי זה שייך לתוכן המברק כיוון שהספרי’ היא לתועלת הרבים וזכות הרבים בזה. ותודה מראש. בהוקרה בכבוד ובברכה לבשורות טובות”.

‘הנזיר’ חזר על בקשתו כמה פעמים “להזכירו בפני הרבי”

ביום כ”ח במנחם אב תשל”ב השיב הרב דוד הכהן את נשמתו לבוראה והוא בן שמונים וחמש שנה. על פי בקשתו, הושר באותה שעה של יציאת הנשמה, שיר כיסופים לבניין בית המקדש “יבנה המקדש”. מנוחתו כבוד ב’חלקת הנביאים’ במרומי הר הזיתים.

ככלות ה’שבעה’, שלח הרב אברהם רוזנבום, מי שסייע ביד הנזיר בסידור ועריכת כתביו, מכתב לרבי מה”מ. מכתב זה הוא כתגובה למכתב ששיגר הרבי, בו ביקש לעדכנו לגבי מאמריו וכתביו של הרב הנזיר.

“ב”ה, ירושלים עיה”ק תובב”א אור ליום ה’ פ’ כי תצא ז’ אלול תשל”ב.

כבוד הו”ק אדמו”ר מליובאוויטש שליט”א

שלום וברכה.

כמזכירו ואיש סודו של הרה”ג מוה”ר שאר ישוב כהן שליט”א, שקם משבעה על פטירת אביו הגדול הגה”ק הרב דוד כהן זצ”ל, הנני בזה להודיע על ההתפתחות מאז שלח המברק פ”נ ועד היום.

המברק נשלח לפי בקשת הרב המנוח זצ”ל, שחזר על בקשה זו כמה פעמים בזה אחר זה “להזכירו בפני הרבי” ולבסוף הוסיף “הרבי מליובאוויטש”. זה היה אחרי ששכב כשלושה שבועות בביה”ח שערי צדק שם הוכנס אחרי שנפל בביתו, כנראה בגלל סחרחורת והיה זקוק לטיפול רפואי. מצבו הוטב וכבר דברו על הוצאתו מביה”ח, אך באופן פתאומי הורע המצב…

בליל ג’ פרשת שופטים כ”ח מנ”א תשל”ב בשעה 3 לפנות בוקר, ממש בעלות עמוד השחר, באותה שעה בה היה רגיל לקום מידי יום, החזיר נשמתו לבוראו כשסביבו עמדו בנו, בחורי ואברכי הישיבה והגר”ש גורן שליט”א אמר ווידוי. כל זה אירע בשבוע האחרון ובס”ה היה בביה”ח ל”ב יום. בן שמונים וחמש היה בפטירתו.

כחצי שעה אחר פטירתו, נלקח לישיבת מרכז הרב בבית הרב הישן, שם היה ר”מ יובל שנים מאז עליתו ירושלימה בשנת תרפ”ב. הלוויתו התקיימה למחרת, ביום שלישי בשעה 3 אחה”צ ונטמן בהר הזיתים ליד קברו של הגראי”ה קוק זצ”ל.

אחרי ה’שבעה’ התאספו תלמידיו לאסיפה מיוחדת בקשר עם כתביו שהשאיר אחריו בהלכה באגדה ובמחשבה היהודית. הוקמה וועדה להוצאת כתביו, מתכננים על הקמת מוסד בבית המנוח.

[בנו] הרב כהן מתפלל כל התפילות בבית מדרשו אשר בביתו ומתכוון לומר שיעוריו בהלכה (הלכ’ אבלות) ובמחשבה (אמונה ודעות, כוזרי, ע”פ כתביו הרבים של הרב המנוח על ספרים אלו) בבית מדרשו של המנוח בפני חברי המכון והמדרשה.

ולקראת השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני בזה בשמו בבקשת פקידה לברכה ולהצלחה לשנה טובה שנת גאולה וישועה בכל מילי דמיטב ובמיוחד בהמשכת הפצת תורה ודעת ועבודה.

אליהו יוסף שאר ישוב בן שרה

זוג’ נעמי נחמה בת רבקה

בתם אלירז בת נעמי נחמה

בקשתו זו של הנזיר להזכירו לברכה ולישועה בפני הרבי, מצטרפת להוראתו לילדיו, כפי שסיפר הרב שאר ישוב כהן לרב יהודה לייב שילדקרויט שליח הרבי בחיפה, “לפני הסתלקותו ציווה אבא הרב הנזיר זצ”ל אותי, וכן ציווה על אחותי, ‘עד עתה כשהייתם צריכים לשאול, שאלתם אותי; לאחר מאה ועשרים כשיתעורר ספק כיצד לנהוג, תשאלו את הרבי מליובאוויטש”. את תוכן דברים אלו סיפר הרב שאר ישוב לרבי בהיותו ביחידות בתקופה שלאחר פטירת אביו.

הרב שאר–ישוב ממשיך במסורת

בבית מופלא זה בצל אביו הגדול גדל והתחנך מי שנודע לימים כרבה הראשי של חיפה וחבר מועצת הרבנות הראשית, הרב שאר ישוב הכהן.

את אהדתו לרבי ולחב”ד תרגם בכל תחנות חייו בעמדות ההשפעה שנמסרו בידיו. כך גם עולה מתוך מכתבי הברכה שנשלחו אליו מכל מוסדות חב”ד שבירושלים עם התמנותו לתפקיד סגן ראש העיר אחר כהונותו כחבר מועצה מן המניין.

תחת נייר המכתבים של צעירי אגודת חב”ד ירושלים, כותב הרב בלוי “מע”כ ידידנו הרה”ג ר’ שאר ישוב שליט”א הכהן. נעים לנו להביע את ברכותנו הלבביות להתמנותו כסגן ראש עירנו עיר הקודש. כפולה שמחתנו ביודענו את כבודו כידיד נאמן לחסידות חב”ד שזכה פעמים מספר להערכתו של הוד כ”ק אדמו”ר שליט”א גאון ישראל וקדושו…”

בין שלל תפקידיו אותם מילא בנאמנות עד ימיו האחרונים, בלט המפעל הייחודי “מכון הרי פישל לדרישת התלמוד ומשפט התורה”. מכון זה נוסד בשנת תרצ”ב במימונו של הנדיב ישראל אהרון פישל הנודע בכינוי “הרי פישל”. בהמשך הקים הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ”ל, את ‘מכון משפט התורה’ וכך נוצר שמו המלא של המכון כפי שמתנוסס לתפארה עד היום בספרים הרבים וכתבי יד של ראשונים שיצאו לאור והוהדרו על ידי המכון ורבניו ועל ידי מאות רבנים ודיינים שהוכשרו במסגרת המכון.

מכון זה הוא העומד בבסיס מכתבו של הרבי להרב שאר ישוב, על כך שבאותה תקופה משרד המשפטים הקים ועדה של משפטנים שהוטל עליהם “להציע סדרת חוקים אשר תחליף את החוק האזרחי, בשטח דיני חוזים, מקח וממכר, שכירות וכדומה, הקיימים כעת באה”ק ת”ו משרידי המשטרים הקודמים…”. הרבי הציע שאנשי ‘מכון משפט התורה’ העוסקים ממילא בתחום, יוציאו מתוך ‘חושן משפט’ את דיני התורה וההלכה, ויציעו זאת כחלופה של הממשלה לאותם חוקים בריטיים שדינם היה לעבור מן העולם.

התמיכה הסמויה והגלויה של הרבי

ל”מכון הרי פישל לדרישת התלמוד ומשפט התורה” שבראשותו של הרב שאר ישוב, קמו בשלב מסוים מתנגדים בין ראשי הישיבות באותה תקופה, והדבר הובא לידיעת הרבי. הרבי מה”מ שמלכתחילה עודד ותמך במכון ובפעולותיו, לא חסך מזמנו, וביחידות ארוכה שאת רשמיה כותב הרב שאר ישוב למזכירו, באה דאגתו של הרבי לידי ביטוי:

“ד’ אדר תשל”ב.. אצל האדמו”ר מליובאוויטש שליט”א הייתי לשיחה ממושכת ולבבית מאז רק ביום ראשון זה – הוא בכל ליבו ודעתו הרחבה תומך בנו.

“דיבר הרבה על הצורך להציל את העולם היהודי על ידי הכשרת רבנים אמיתיים ומוכשרים והביע את תקוותו שגם ראשי הישיבות שהתנגדו לנו, ישמחו לשלוח אלינו את תלמידיהם. שהרי הם מתנגדים ללמד הוראה ורבנות בישיבותיהם, ואנו למעשה רק כולל המקבל יוצאי הישיבות. ולמה יתנגדו?

“אחרי שהסברתי לו כל פרטי העניין, הציע שנשנה את שם המוסד כגון במקום “מדרשה” ל”ישיבה גבוהה לתורה” או “מתיבתא” “בית מדרש” וכדומה.

“למעשה נפרדנו בשל השעה המאוחרת, והבטיח לחשוב על השם.

כמובן הבטיח שאם אודיע לו שהמוסד שלנו הסכים לשינוי זה (בלי שום שינוי במטרת המוסד וכו’ ואף לא וועדות ושינויים בתכנית הלימודים) הוא יודיע לאנ”ש בארץ עמדתו ושיפעלו למעננו ולמען השלום.

“עזבתי את הפגישה מלא שמחה”.

בהמשך מוסיף הרב שאר ישוב ומספר: “אמש חלה התפתחות. הרב חדקוב נאמנו של הרבי טלפן לביתי ומסר שהיות והרבי קיבל ידיעות שהמתנגדים החליטו להמשיך במלחמה עמנו (וזאת בניגוד לרושם שהיה לו, שגם הם מבקשים מוצא של כבוד) וזאת .. שיחתנו בליל יום שני, הרי שכל ההצעה שהציע בדבר שינוי השם נופלת ואין לה מקום.

“שאלתי: ובכן מה הצעתו? לזאת לא היה בידי הרב חדקוב תשובה. ביקשתיו לשאול מה עצתו ומה דעתו של הרבי שליט”א לאור מצב חדש זה. ועל כך אני מצפה לתשובה עוד היום בערב בעז”ה. בערב אתקשר בעז”ה עם האדמו”ר”.

הפגישה עם הרבי נמשכה שלוש שעות וחצי

כאמור, בצעירותו הגיע הרב שאר ישוב לשיעור יומי בבית הרב זוין שפתח לו צוהר והטעימו מהמתיקות החב”דית והקשר אל הרבי מה”מ.

עיסוקו כנשיא מכון הרי פישל לצד היותו מבכירי עסקני הדת באה”ק אילצהו להעביר חלק ניכר מזמנו בנסיעות לחו”ל בכלל ולארה”ב בפרט. ההיכרות עם הרב זוין, כמו גם זכות אביו וסבו, הביאו אותו אל הקודש פנימה. הפגישה עם הרבי הותירה בו רושם בל יימחה, ומאז קבע לעצמו חוק להשתדל להיכנס אל הרבי בכל פעם בה הגיע לניו יורק. בין אותם פעמים זכה גם לשליחויות שונות שעברו דרכו, כמו המסר לחג החנוכה שפורסם על ידי צא”ח בכ”ג כסלו תשל”א תחת הכותרת “דברי כ”ק אדמו”ר שליט”א שביקש מהרב שאר–ישוב כהן למוסרם לחסידי חב”ד באה”ק”.

רבות סופר על קשר מיוחד זה, הן מפי הרב עצמו והן מכותבי קורות חייו. אך בשורות שלפנינו נפנה בעיקר אל הרשמים כפי שתוארו על ידי הרב כהן עצמו בהתכתבותו עם מזכירו ואיש אמונו הרב אברהם רוזנבום ע”ה.

כך מכתבו של הרב רוזנבום בי”ח חשוון תשכ”ג אל הרב שאר ישוב ששהה אותה עת בלונדון. אל המכתב הדן בעניני המכון, מצורף מכתב מהרבי שמוען לרב שאר ישוב (המכתב הגיע ע”י צא”ח לידי הרב רוזנבום). בתשובתו מלונדון כותב הרב שאר ישוב על משלוח מכתבו של הרבי שליט”א “שמחתי לקבל את מכתב האדמו”ר מליובאוויטש שאולי אבקרו בעז”ה. מקווה אני שהספרים יגיעו לארה”ב לפני צאתי”.

אנו מוצאים את מכתבו החוזר של הרב רוזנבום לרש”י בו כותב כמה ימים מאוחר יותר “יצויין שהספר הראשון שיכנס לארה”ב הוא עבור האדמו”ר מליובאוויטש”…

מספר שבועות מאוחר יותר כותב הרב למזכירו “ממש קשה לתאר.. תיאור קצר על השבוע האחרון פגישה עם הרבי מליובאוויטש שנמשכה שלוש שעות וחצי, מ–10:00 עד 1:30 אחה”צ – נידונו כל השאלות האקטואליות והרוחניות המוסריות בעולמנו הגדול ובעולמנו הקטן. אגב, הרבי קיבלני בשעות שאינו מקבל אדם בימי החנוכה, והרגשתי ידידות נפלאה מצדו, ממש כדבר איש אל אחיו או אל רעהו. הפרטים לכשנתראה בעז”ה”.

את ביקורו אצל הרבי יחד עם מר שז”ר, היה הרב שאר ישוב מרבה לתאר בראיונות עמו כאשר נתבקש לספר על קשריו עם הרבי. היה זה בעת הביקור המפורסם בפורים תשל”א, כאשר הרב שאר ישוב הצטרף לפמלייתו של שז”ר. בהגיעם ל–770, שאל שז”ר את הרבי “איר קענט דעם יונגערמאן?” (המכירים אתם את האברך הזה?) כשהוא מצביע לכיוונו של הרב שאר ישוב. הרבי הסתכל עליו והשיב “וואס הייסט? מיר זיינען אלטע גוטע פריינד” (מה זאת אומרת? הרי אנחנו ידידים וותיקים וטובים).

גם בשנים שלאחר מכן, הרבה הרב שאר ישוב להתייעץ עם הרבי. כך למשל בשנת תשמ”ג, הוא פונה במכתב אל הרבי: “לכבוד רב האי גאון רבן של כל בני הגולה מאיר עיני חכמים בהוראותיו לאמיתה של תורה כקש”ת האדמו”ר מליובאוויטש שליט”א ניו יורק

הומעכ”ק האדמו”ר שליט”א הנני לפנות למע”כ הדר”ג ולבקשו להשיבני חוות דעתו הגדולה דעת תורה…”

אל מסכת הקירובים שזכה במהלך השנים נוספו קירובים מיוחדים בעת חלוקות הדולרים כשהרבי מקבלו במאור פנים ומשוחח עמו בארוכה בנושאים שונים.

הרב שניאור–זלמן ליברוב שהיה אחראי על מערכת הערות התמימים, מספר שבאחד הקבצים העיר מאן דהו על נושא מסויים. באותו שבוע ביקר הרב שאר ישוב אצל הרבי. כשהגיע אותו קובץ לרבי, כתב הרבי ליד הערה זו “בארוכה בשיחת הרב שאר ישוב הכהן”.

לפני שנה, ביום ג’ באלול תשע”ו, השיב הרב שאר ישוב הכהן את נשמתו לבוראה והוא בן פ”ט שנים. בהלוויתו נראתה נציגות נכבדה של שלוחי אד”ש ואנ”ש שנעזרו בו במשך השנים. הוא נטמן סמוך לאביו ב’חלקת הנביאים’ שבהר הזיתים.

מקורות: אתר ישיבת מרכז הרב; ארכיון משפחת רוזנבום; נזיר אחיו א; נזיר דוד; הרב אלחנן ניר – שבעה רקיעים בהוצאת ישיבת שיח יצחק; התקשרות, ארכיון ירושלים.