-
ג' תמוז מתקרב, ועמו התהיות והשאלות של הורים ומורים – מהי הדרך הנכונה לחנך את הילדים להתקשרות לרבי מלך המשיח ולהוראותיו הקדושות? האם דרך החינוך של הדור הקודם – רלוונטית גם לדור החדש, שלא זכה לראות את הרבי בעיניים גשמיות? • את השאלות הללו ועוד הפנינו אל הרב שלמה רייניץ, מנחה הקורס 'מנהיגות בחינוך' – שיטת חינוך במשנת חב"ד • לקריאה
חב"ד אינפו|כ״ח בסיון ה׳תשע״זג' תמוז מתקרב, ועמו התהיות והשאלות של הורים ומורים – מהי הדרך הנכונה לחנך את הילדים להתקשרות לרבי מלך המשיח ולהוראותיו הקדושות? האם דרך החינוך של הדור הקודם – רלוונטית גם לדור החדש, שלא זכה לראות את הרבי בעיניים גשמיות? וכיצד מחנכים להתקשרות באופן ש'גם כי יזקין לא יסור ממנה', כך שאש ההתקשרות והאהבה לא יכבו?
את השאלות הללו ועוד הפנינו אל איש החינוך החב"די הרב שלמה רייניץ, מנחה הקורס 'מנהיגות בחינוך' – שיטת חינוך במשנת חב"ד.
נפתח בשאלה שהיא הכותרת לראיון הזה: איך מחנכים להתקשרות בדור שלנו?
כדי לענות תשובה מדוייקת, ראוי להקדים ולהבהיר כי ההתקשרות לרבי הינה ערך. אנחנו רוצים לחנך את ילדנו ולהנחיל להם את הערך הכל כך חשוב ויסודי הזה. ולכן אם נחדד את השאלה, אזי היא תהיה: איך בכלל מחנכים לערך?
איך אני, כהורה, יכול להעביר לילדי את סולם הערכים שלדעתי הם החשובים ביותר לחיים טובים ומאושרים בגשמיות וברוחניות, וכיצד אני יכול להשפיע עליו באופן כזה, שהוא עצמו יגיע להכרה שהערכים הללו הם החשובים והיסודיים ביותר? מהם הכלים החינוכיים שיגרמו לילד להתחבר רגשית עם הערכים עליהם מחנכים אותו?
אפרט: כדי להצליח לחנך את הילד, עומדים לרשותנו שתי מערכות כלים חינוכיים. מערכה אחת, כוללת כלים שמשפיעים על הילד באופן חיצוני. והם: שכר ועונש, משמעת. אלו כלי חינוך שאומנם גורמים לילד לשנות את התנהגותו ולעשות דברים או להימנע מלעשות דברים בהתאם לערכים. אבל אין בכלים אלו, כדי לחבר אותו לערכים עליהם הוא מתחנך ולפיהם הוא מתנהג.
על ידי הפעלה נכונה של כלי השכר, העונש והמשמעת, הילד יעשה את מה שנצטווה עליו, אך הוא יעשה זאת מבלי להבין. הוא לא יפנים דבר ולא יבחר בערך מעצמו.
החינוך יגיע לשלמותו ולהצלחתו רק כאשר הילד יפנים את הערכים באופן פנימי ויעשה את הדברים מעצמו. לא יהיה צורך לבקש ממנו בהפעלת סמכות או שכר ועונש, אלא הוא ינהג כראוי, מכיוון שהוא חפץ בכך. שזו תהיה הבחירה שלו.
זאת הנחת יסוד חשובה מאוד בחינוך לעבודת ה': בתחילה צריך לחנך על ידי הכלים של המערכת הראשונה. כפי שהרבי מסביר ומדייק במאמר חז"ל 'מתוך שלא לשמה בא לשמה' – שאלו הם שני שלבים: בתחילה נפעל לחנך את הילד שינהג כראוי מתוך 'שלא לשמה', וכאשר השלב הזה יתבצע כראוי, ניתן להתקדם לשלב הבא 'בא לשמה'. זוהי למעשה שלימות החינוך, שהילד מעצמו יבחר בערך החשוב ויחפוץ בו. שיהיה ניכר על הילד שהוא מקיים את הדברים בחיות ותענוג 'כשלהבת העולה מאליה'.
אם אנחנו מדברים על ערך ההתקשרות – איך לחנך את ילדנו לכך שיתקשרו אל הרבי בעצמם, בפנימיות רצונם?
בשביל זה יש לנו את מערכת הכלים השניה, באמצעותם ניתן להשפיע על הפנימיות של הילד, שיתחבר באופן פנימי עם הערך עליו מדובר. במערכת הזאת, ישנם שני כלים מרכזיים: 1. בדיבור – דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. 2. במעשה – דוגמא חיה.
נזכיר 2 ציטוטים נפלאים מדברים שהרבי אומר בקשר לכלים אלו ".. אחד העניינים העיקריים, להיות דוגמא חי' בהנהגה היום יומית, המשפיעה יותר מדיבורים" (אג"ק כ"ב ע' תפב)
"ההשפעה הטובה ביותר על "תלמידים" והילדים בכלל, אינה כל–כך ע"י דיבורים, גם כאשר זה נאמר פעמים רבות, כבדוגמא חיה" (אג"ק י"ט ע' פח)
זאת אומרת, שמבין שני כלים אלו, הכלי הטוב ביותר שכח השפעתו גדול יותר –לטוב ולצד השני – זהו הכלי של ה'דוגמא החיה'.
בלשון העם קוראים לזה דוגמא אישית. שכדי להצליח לחנך את הילדים שבאמת יפנימו את הערכים עליהם מחנכים אותם, ההורים צריכים לוודא ולדרוש מעצמם לנהוג על פי אותם ערכים. שלא להיות 'נאה דורש ולא נאה מקיים'.
גם בזה נצטט מדברי הרבי, דברים המדברים בעד עצמם "לכל לראש האב והאם צריכים להיות דוגמא חיה, כי אם הם יאמרו לילד דבר אחד וההנהגה שלהם תהיה באופן אחר, זה לא יפעל על הילד, כי ילד אינו מבין שום 'קונצים', מבחינתו – אם האב "נאה דורש" והאם "נאה דורשת", אזי הם צריכים להיות גם "נאה מקיים", אבל אם חסר בקיום, איננו מקבל את הדרישה.
אמנם אחר כך, כאשר הוא כן "נאה דורש ונאה מקיים", אזי צריכים לוודא ולהבטיח שאצל האב והאם יהיו "דברים היוצאים מן הלב", על מנת שיהיו "נכנסים אל הלב" של הבן והבת, ויחדרו בהם וישפיעו עליהם שהנהגתם תהיה באופן של "לדבר בם", בדברי תורה" לא רק בבית הספר, אלא גם "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (שיחות קודש, תשכ"ח, חלק ב', עמוד 034).
זאת אומרת, הורה לא יכול לדרוש מהילד שלו דבר שהוא עצמו לא עומד בו ולא מקיים אותו. וכך הוא הדבר בהתקשרות; מי שרוצה להצליח לחנך את ילדיו להתקשרות אמתית לרבי, צריך לפעול בעצמו להיות 'דוגמא חיה' של התקשרות לרבי.
לפי זה, הורה צריך להיות ממש נקי ומושלם כדי שיצליח לחנך את הילדים שלו. האומנם?
שאלה טובה. לדעתי יש בדבר הזה של ה'דוגמא חיה' פספוס גדול מאוד ועיוות של הדברים. מכיוון שהתוצאה אליה אנחנו מכוונים היא החלק של הפנמת הערך ולא על המעשה הטכני, הרי גם הכלי שיביא אותנו לתוצאה, פועל סביב הפנימיות של הערך ולא סביב המעשה הטכני. בסיפור הזה של ה'דוגמא החיה', גם הדרישה מהילד וגם הדוגמא עבורו סובבים סביב הרובד הפנימי, החיבור של העושה עם הערך של המעשה.
המטרה היא שהילד יתחבר עם הערכים ויקיים את המעשה בחיות ובתענוג, כפי שנוהגים כאשר עושים מעשה מתוך בחירה והכרה בחשיבות ויוקר הערך. לכן, הכלי החזק ועוצמתי ביותר הוא 'דוגמא חיה', לא רק במשמעות של דוגמא אישית, אלא גם במשמעות של דוגמא עם חיות.
בריבוי שיחות ומכתבים, בהם הרבי מזכיר את ענין ה'דוגמא החיה' הרבי מדבר על חינוך להפנמת הערך על ידי הנהגה שיש בה ביטוי רגשות. של שמחה, חיות, תענוג, יראה או התלהבות וכדו'.
לדוגמא: "תפקיד ההורים לחנך את בניהם ובנותיהם כך שירגישו את היוקר והחשיבות של התורה, שתהיה להם חיות בלימוד התורה, כך שתהיה להם תשוקה ללמוד פסוק ועניין נוסף בתורה או לקיים מצווה נוספת, ושיעשו זאת בחיות ובהתלהבות כדבר חדש, כדרכו של ילד קטן שדבר חדש מעורר בו התעניינות רבה, חיות והתלהבות.
כדי שחינוך הבנים והבנות יהיה באופן מתאים, צריכים גם ההורים עצמם להתנהג בהתאם לכך. אין צורך לומר שהנהגתם האישית של ההורים לא תהיה בסתירה לדרך בה הם מחנכים את ילדיהם, כדי שלא תתעורר אצל הילד שאלה – כיצד זה שהוריו תובעים ממנו שענייני התורה יהיו עבורו "חדשים", בה בשעה שעבורם אין זה אלא בכדי לצאת ידי–חובה. אלא יתירה מזו – ההורים צריכים להראות דוגמה חיה מהנהגתם האישית" (התוועדויות ה'תשד"מ חלק ג' עמ' 1533).
איננו אנשים מושלמים, ואף אחד מאיתנו לא יכול לומר שהוא מקיים את כל הוראותיו של הרבי עד לפרטי פרטים. אבל כאשר אנחנו מקיימים הוראה של הרבי – בהתאם למעמד ומצב שלנו – את מה שאנחנו כן עושים, עלינו לעשות בחיות. שזה יהיה באופן מוחצן, שנהיה 'דוגמא חיה' – שהילד יראה עלינו שאנחנו מחשיבים ומייקרים את המעשה הזה, ועשייתו גורמת לנו תענוג פנימי. זה ישפיע עליו יותר ממה שנסביר לו ונאמר לו אפילו באופן של 'דברים היוצאים מן הלב' שאמנם נכנסים אל הלב, אבל ה'דוגמא חיה' משפיעה הרבה יותר חזק מהדיבורים כנ"ל.
שאלו פעם אחד מגדולי ישראל בארצות הברית, כיצד ייתכן שיהודים רבים מהדור השני שהיגר לארצות הברית הפכו למחללי שבת, והרי אבותיהם שמרו על השבת במסירות נפש ממש?! כיצד ייתכן שהדוגמא האישית לא עבדה? תשובתו הייתה, שאמנם דור ההורים שמר על שבת אך עשה זאת בעצבות, לא בשמחה. הם ביטאו ברגש את הקושי להיות יהודי, וזה מה שפעל על בניהם, הדוגמא החיה הייתה, ששבת זה משהו עצוב ולא שמח. הילדים שלא חפצו לחיות חיים קשים – וויתרו על השבת. ברגע שילדים רואים שלהוריהם יש חיות ותענוג בעשיית אותם הערכים עליהם הם מחנכים אותם, אזי זה ישפיע ויעבור אל הילדים באופן החזק והמשפיע ביותר בחינוך – 'דוגמא חיה'.
ולאחר כל זה, כעת אני רוצה לחזור לשאלה הראשונה איך מחנכים להתקשרות?
באמצעות שני הכלים הנ"ל. בכלי ה'דוגמא חיה' כבר הרחבנו. כעת, ננסה להרחיב קצת על הכלי השני 'דברים היוצאים מן הלב'.
בכדי שההורה יוכל לומר דברים בנושא ההתקשרות ולהסביר לילד מה היא התקשרות? למי מתקשרים? מדוע צריכים להתקשר? הוא צריך לשאול את עצמו את כל השאלות האלו ולוודא שתהיה לו תשובה. לפחות בחלק הבסיסי של הענין.
התשובות וההסברים יתנו להורה גם את היכולת להתקשר לרבי באמת, ביתר חיות ויותר בפנימיות, על דרך מה שמוסבר בחסידות על ההתקשרות וההתחברות לאלוקות לפי הפסוק 'דע את אלוקי אביך ועבדהו בלב שלם', שבכדי לעבוד את ה' בהתקשרות פנימית צריך להרחיב את הידיעות ולהתבונן בעניני אלוקות, ואז הלב ימשך גם כן.
כך גם בהתקשרות לרבי: בכדי להיות מקושר בפנימיות ובחיות, צריך המחנך לדעת ולהתבונן בענין ההתקשרות לרבי. כך תהיה לו חיות בענין והוא יהיה דוגמא חיה, וגם יוכל לדבר ב'דברים היוצאים מן הלב' ולהסביר לילד את החשיבות והיוקר הכי גדול שיש בהתקשרות לרבי.
למעשה, מה מסבירים ואיך מסבירים לילדים בנושא הזה?
צריך להבין שבהתקשרות ישנם שני רבדים. יש את הרובד העצמי שהוא העיקר והיסוד של הכל. ויש את הרובד הרגשי יותר. וצריך את שניהם, כיוון שהאחד מביא את השני.
בכדי שלא להאריך, אתמצת ואשתמש במכתב הידוע מג' תמוז תש"י, בו הרבי כותב שרבי כולל בתוכו המון מעלות גדולות ונפלאות כגאון, צדיק, מלומד בניסים, בעל מידות, בעל רוח הקודש ועוד ועוד. אבל העיקר, שהוא העיקר בעצם וחשוב ונוגע לנו ביותר שהוא הנשיא, הוא הראש של ישראל. ולכן, כל אחד ואחת צריכים להעמיק דעת ולתקוע את המחשבה בזה שהרבי הוא הנשיא והראש. שממנו ועל ידו אנו מקבלים את כל ההשפעות גם בגשמיות וגם ברוחניות. ועל ידי ההתקשרות אליו, קשורים ומיוחדים בשרש ושרש השרש עד למעלה מעלה כו'.
אלו בעצם שתי הנקודות העיקריות שצריך להתמקד בהם, הן בהבנה האישית והן בהסברה לילדים:
א. הדבר היסודי וה'עצם' הוא, שכל הגשמיות וכל הרוחניות של יהודי – הכל מגיע מהרבי, כי הוא הראש.
ב. אחרי שמובן שהרבי הוא הראש, וזה מה שמחבר אותנו אליו, אפשר גם לדבר על דברים שגורמים לרגש להתעורר יותר. אלו כל אותם המעלות הנפלאות שיש במעלות בני האדם, כמו בעל רוח הקודש וצדיק – שהרבי עושה מופתים. וגם סוג נוסף של מופתים, שהוא 'גאון' – שהרבי בעל גאונות עצומה בכל החכמות ממש. בכל חלקי התורה כפשוטו ממש ולהבדיל בכל חכמות העולם מעניני מדע, רפואה, טכנולוגיה, אסטרולוגיה, ובעצם אין נושא שהרבי לא מתמצא באופן שהוציא את האדם מכליו מרוב התפעלות. הצדיקות ועניני עבודת ה' של הרבי. 'בעל מידות' – היחס החם והאוהב שיש לרבי לכל באי עולם ממש. שהרבי 'איש המסירות נפש' ועוד ועוד.
השלב השני מקרב את הרגש, וזה חשוב מאוד לחיות והתענוג שלנו בהתקשרות לרבי ביחד עם ההבנה היסודית והעצמית שהרבי הוא הראש דרכו עוברת כל ההשפעה ורק על ידו כ'ממוצע המחבר' יהודי יכול להיות מחובר לה' באופן מושלם.
כאשר תדברו עם אנשים שהתקרבו לרבי, תשמעו כל מיני סיבות ש'תפסו' אותם. יש יהודים שהתפעלו מהגאונות של הרבי בתורה; יש שהתפעלו ממופת מסויים; שמעתי על יהודי שהתקרב לרבי דווקא לאחר ששמע שלרבי השכלה בתחום הנדסת הצוללות, זה מה שנגע בו. סיפור מעניין ששמעתי ממש לאחרונה על חסיד שהיה פעם מומחה בתנועות גוף, שהגיע אל הרבי בדיוק בזמן שחילק צדקה לילדים בכניסתו למכונית, והוא ראה ילד שניגש לקבל מטבע, אבל לא יכל לעבור את המכונית והרבי כמו 'העיף' אליו את המטבע בתנועת יד. הוא נדהם עד כמה הרבי דייק בתנועה הזו באופן מושלם, ולאחר שראה עוד כמה מראות של תנועות מדוייקות – הוא נכנס פנימה והפך לחסיד נלהב…
– אצל יהודים אלו, זו היתה התחנה הראשונה, התקשרות באמצעות הרגש, ואחר כך הם התקרבו וגילו את העיקר והיסוד שזהו התקשרות לרבי כ'ראש' כנ"ל.
איך עושים זאת? בדברים היוצאים מן הלב. זה צריך להיות חקוק אצל ההורה והמחנך בעצמו באופן אמיתי ואז זה יכנס אל הלב ויפעל את פעולתו באמת.
כדי להטמיע רגשות, מומלץ מאוד להשתמש בסיפורים. ישנם סיפורים בלי סוף שמראים איך הרבי מתפקד כ'ראש' בני ישראל, והרגיש יהודי בקצה העולם מבלי שהיהודי פנה אל הרבי ישירות. רואים שהרבי כנשיא דור דואג לכל יהודי ויהודי ומרגיש אותו. וכמובן שיש גם סיפורים ודיבורים המבטאים את התממשות נבואותיו של הרבי, צדקותו, חכמתו וגאונותו וכו'.
יש שוני בין חינוך ילדים להתקשרות לפני ג' תמוז לימינו?
במהות הדברים אין כל שוני וחילוק ח"ו. מה שכן השתנה, זה הצורך שלנו להעמיק יותר בשתי נקודות: א. האמונה שכל דבריו של הרבי הם דבר ה' ממש. וב. תחושת הביטול המוחלט לרבי. זה נותן תוספת כח להאמין בדבריו של הרבי, למרות שלא רואים אותו בעיניים גשמיות.
אם בחטא העגל עם ישראל היה מקושר למשה רבינו ומאמינים בדבריו בתכלית הביטול – לא היה מתרחש החטא. ואכן, שבט לוי שכן היו מקושרים, עמדו בניסיון ולא חטאו. רואים בשיחותיו של הרבי דברים מופלאים המבארים את הנקודה הזו של האמונה האיתנה בדברי הרבי מבלי להתפעל משום דבר ממש.
אצל הילדים – יותר ממבוגרים – יש צורך בראיה חושית. האם העובדה שלא רואים את הרבי בעיניים הגשמיות לא פוגעת בחינוך להתקשרות?
ראיה יכולה להיות בעיניים שכליות גם ולא רק גשמיות. כשאנו רוצים להמחיש דבר מה לילד אנו עושים זאת באמצעות המחשת הדברים בהסבר או בסיפור. גם השכל מבין שהאמת לא תלויה בראייה הגשמית. יהודי יכול להיות באמונה שלימה ובביטחון גמור בבורא גם כשהוא לא רואה אלוקות בעיניים גשמיות.
כך גם בהתקשרות: מסבירים וממחישים בסיפורים. היעדר הראיה הגשמית מכריחה אותנו להעמיק יותר בעצם העניין, לגייס את כל הכוחות הפנימיים שלנו ולהגיע להעמקה ולשלימות גבוהה יותר משהיה ניתן להיות בה בזמן שרואים את הרבי בעיני בשר.
האם יכול להיות מצב שילד יהיה 'מקושר', אך לא מתנהג כפי שמצופה ממקושר, או שהתקשרות אמיתית היא ערובה גם ליראת שמים?
בגלות, יכול להיות מצב שיהודי – לא רק ילד – מקושר לרבי והוא מאמין ובטל לרבי, וביחד עם זה הוא עדיין מתקשה לשמור על כל המצות בהידור. לכן עלינו כמחנכים לשים לב שלא ניפול בזה:
העובדה שאנחנו קשורים למעלה לא מורידה כהוא זה מהצורך לעשות להקב"ה דירה בתחתונים. עלינו לחנך על הקפדה על נטילת ידיים ליד המיטה, תפילה בחיות ומידות טובות. הדבר דומה לכך שאנחנו נקרב יהודי לתורה ומצוות, הוא יתחיל להניח תפילין, טהרת המשפחה ושמירת שבת אך את עסקיו ינהל במרמה, וזה לא בהכרח ממש יפריע לו.
גם בחינוך הילדים להתקשרות צריך לשים לב לפרטים הכי קטנים, וזה מה שמדהים לראות במכתביו של הרבי, מצד אחד דיבור על נושאים שברומו של העולם החינוכי, ומצד שני כתיבה על פרטים ופרטי פרטים בשמירת התורה והמצוות בהידור, בקדושה ובטהרה. לא רק שזה לא סותר ומפריע אלא זה קשור בזה. אתה מקושר לרבי? לא די שתאהב את הרבי. עליך לא להכניס ציורים של חיות טמאות לבית, עליך לקבוע בחדר הילדים קופת צדקה, לרשום לאות בספר התורה, להתפלל בחיות, ולהשפיע על ילדים אחרים וכו'.
לסיום, מה הנדבך הכי חשוב בחינוך להתקשרות?
להיות 'דוגמא חיה'. אחרי שאתה מחזק את החיות שלך בעצמך בעניין ההתקשרות לרבי, האמונה המוחלטת בדבריו, הציות והדיוק בקיום הוראותיו וכו', שהילד יראה עליך בשעת דיבורך או מעשיך בענין ההתקשרות לרבי את החיות והתענוג שיש לך בדבר הזה, באופן שתראה ותתבטא: בצליל הדיבור, בעיניים נוצצות, בפנים שמחות או רציניות.
תן לאמת שלך שתצא החוצה!
תגיות: הרב שלמה רייניץ, התקשרות, חינוך