"למעלה מ-80 שעות ברצף" • הכבאי החב"די מדבר

יוסי שבתאי, כל הזמן

השבוע האחרון היה ללא ספק השבוע של הכבאים, לוחמי האש. המלאכים באדום שביום יום נשכחים קמעא, עבדו לילות כימים מסביב לשעון בכדי להציל את חייהם ורכושם של האזרחים שאל עריהם הגיעה האש הגדולה. כמעט ללא רגע של מנוחה עמלו הכבאים למנוע מגל השריפות שפקד את ארצנו להתפשט, מעיר לעיר ומקריאה אחת לשנייה נעו הכבאים להציל חיים וגם רכוש, מבלי רגע דל של מנוחה.

לאחר שוך גלי הסערה, הושבנו לשיחה שניים מהכבאים שחירפו את נפשם בשבוע שעבר. באורח נדיר שניהם חרדים אשר כבר נמצאים מספר שנים בתפקידם וראו כבר כמעט את הכל, אולם במשך הריאיון עמם, הם הודו כי בגל השריפות הנוכחי הם הבינו עד כמה הם עוד לא ראו כלום. "ניסים ועוד ניסים", כך בערך נשמעים לוחמי האש מתבטאים לא פעם.

הימצאותם של השניים במערך הכבאות הארצי, הינה כשלעצמה חריגה במיוחד. בעבר נעשו ניסיונות לגייס כבאים חרדים למערך, אך אלו נכשלו באופן מוחץ. תחום הכבאות נחשב במשך שנים כעבודה המתאימה יותר לאלו שאינם חרדים. מסיבות כאלו ואחרות. אלא שלאחרונה, גדלה המודעות לתפקיד וחרדים החלו להתגייס לשירותי הכיבוי. חלקם במסגרות צה"ל וחלקם אף במסגרת המערך השגרתי.

הרב חיים פרל, מי שאמון על הקשר עם הציבור החרדי מטעם רשות הכבאות והצלה, אמר השבוע ל'כל ישראל' כי "בשנתיים האחרונות ישנה קבוצה של 60 מתנדבים חרדים שמשרתים בשרות אזרחי ברשות הכיבוי. יש מוקדנים, עוזרי כבאים, ובשנה האחרונה מונו כמה מהם לתפקיד רכזי בטיחות אש, פנינו כעת מכוונות להרחבת השורות". הרב פרל חשף כי כבר כיום ישנו חרדי בתפקיד סגן היועמ"ש של רשות הכיבוי, "יש גם רכז אגף לוגיסטיקה חרדי", הוא אומר ומבהיר: "נכון שהתפקידים המוצעים לרובם הם לא תפקידים בכירים, אבל הכל ייעשה".

לדברי פרל, בגל השריפות שפקד את המדינה בשבוע האחרון, הייתה מעורבות גבוהה של אנשי הכיבוי החרדים. "המתנדבים החרדים ברשות הכבאות וההצלה היו חלק אינטגרלי ומשמעותי במערך הלחימה הכולל משמרות מבצעיות בחפקי"ם השונים". שני הכבאים עמם שוחחנו, שניאור שיף ויניב תורג'מן מספרים אף הם כי מעורבותם של הכבאים החרדים הייתה גבוהה במיוחד, בוודאי ביחס לשריפה הגדולה שהתרחשה בכרמל לפני 5 שנים. "אני הייתי בעיקר בחיפה", מספר שניאור שיף ל'כל ישראל'. חברו, יניב חיים תורג'מן מוסיף: "גם אני הוצבתי בחיפה, שם היה מגה אירוע".

• לפני כניסתך לזירת האש וללהבות, מה בדיוק עובר לך בראש?

"לפני שאני נכנס לאש ולתופת, אני מתפלל לקב"ה שיחזיר אותנו בשלמות. כאן בעצם אני נכנס לדבר האמתי, אחרי שאני מתאמן על זה המון. כשאני מקבל קריאה על שריפה במוקד מסוים ואני מגיע לזירה, האדרנלין עובד על אוטומט ומשתדלים לעבוד לפי מה שלמדנו באימונים. אנחנו ממצים את עצמנו במאה אחוז. הדבר הראשון שאני חושב עליו זה מה אני עושה בכדי להציל נפש ואחר כך להציל רכוש. חשוב לי להבהיר: בתוך התופת, אין לנו זמן לחשוב. הכל זה עניין של שניות, ואנחנו עובדים לפי סדר מסוים ומצמצמים נזקים במהירות".

• כמה זמן היית בשטח הבוער?

"הייתי בהמון מקומות, זה אירוע רודף אירוע. חלקם אירועים קצרים וחלקם אירועים שאני מוצא את עצמי בתוך מערבולת שאני צריך לדעת להתמודד איתה. בסופו של דבר, האירועים כל כך מרובים ואני רואה שורה של בתים משני הצדדים שנשרפו כליל, ואני לא מבין איך זה קרה, ותוך כדי אנחנו מקבלים קריאה לעוד שריפה, כך שלתאר את הלהבות ואת הבתים שעלו באש זה בלתי אפשרי, זה עוצמה של חום ולהבות בצורה בלתי מובנת. תפקידנו הוא כשאנחנו נכנסים לסכנה שממנה כולם בורחים. זה היעוד שלנו, להיכנס לסכנה בכדי להציל חיים ולצאת ללא סכנה".

שיקול גורלי

• היה רגע שהרגשת שאתה נתון בסכנה מוחשית?

שניאור שיף אומר כי מקרים של סכנה מוחשית אירעו כמה פעמים במהלך הימים. "אם אנחנו לא נסתכן ונבחן את עצמנו כל שנייה, מה שיקרה זה שאנחנו ניפגע ואין בזה שום תועלת, במיוחד בימים הללו. לאחר שרכשנו ניסיון ולמידה ואימונים, אנו אמורים לקבל את ההחלטות בצורה נכונה בכל רגע. כמות הסכנות שאנחנו נמצאים בה היא רבה. למשל: כשאנחנו נכנסים ללהבות, אנחנו מצוידים בגליל אוויר שנמצא לנו על הגב. הגליל עצמו מספיק לממוצע של 25 דקות. אנחנו אמורים לבדוק שהגליל הזה לא יגמר, במידה והוא אוזל אנחנו חייבים לצאת מיד, וכאן אנחנו בדילמה מתי אנחנו צריכים לצאת, לפעמים נשאר עניין של דקות עד שיאזל האוויר מהגליל ואנחנו תוך כדי עסוקים בהצלת חיים של פלוני שנמצא בתוך בית מוקף להבות".

"במקרה כזה", מסביר שניאור. "אני מיד שולף כבאי שנמצא בטווח, בכדי שיטפל באדם שזקוק להצלה ובזמן הזה אני מיד רץ להחליף גליל אוויר וחוזר מיד ללהבות לאלתר. אם אני יישאר שם, גם לי וגם לאדם שזקוק להצלה, יקרה משהו. כך גם במקרה שאני חוזר לדירה הבוערת, אני לא יכול להבחין בדיוק מה קורה שם, האם הגג מבטון או מעץ, שזה הבדל גדול אם התקרה תקרוס או שתעלה באש. לוחמי אש נמצאים כל שנייה בהמון סכנות והמיומנות שלנו לנווט את הכל בצורה מהירה יחד עם המטרה שלנו להציל חיים, אנחנו קודם מצילים חיים אחר כך רכוש".

על סף קריסה גופנית

• ראינו לא מעט משלחות ממדינות מחו"ל, האם הכבאים היו בטרם קריסה?

"ראשית, כאשר יו"ר הארגון התבטא שהכבאים לפני קריסה, כוונתו הייתה שאנחנו לפני קריסה גופנית. עבדנו ימים כלילות. אני אישית עבדתי למעלה משמונים שעות ברציפות. העבודה רציפה ללא מנוחה. כך שאנחנו עבדנו על אדרנלין וכוחות שהקב"ה נתן לנו להתמודד. זה עבודה פיזית וקשה יחד עם הציוד שיש לנו על הגוף, לכן הקריסה הייתה בפן הגופני וכוונתו היית להבהיר שלוחמי האש עשו את המקסימום בכדי למגר את השרפות ולהציל חיים".

שניאור מבקש גם לציין שההיענות מצד האזרחים להבין מה מתחולל פה, "נמדד בקנה מידה עצום, והוכחה לכך היא שלא היו פגיעות בנפש. בתים שלמים נמחקו ועם כל זה האזרחים השכילו לברוח ולא לנסות להציל רכוש ולסכן את החיים שלהם. השניות של ההחלטה אלו שניות בודדות והאנשים הבינו שהדבר הראשון שצריך זה לברוח ולהציל את החיים שלהם".

בנוגע לחוסר הכבאים, מבקש שניאור להדגיש כי "בכל מערך כלשהו צריך לעשות הפקת לקחים. אחרי אסון הכרמל המשרד לביטחון פנים לקח את מערך הכבאות וטיפל בו בצורה מעולה יחד עם השקעה רבה של תקציבים. תמיד יש מקום לשיפור, כמות הלוחמים שהיית פה נתנה את המענה המקסימלי בצורה יוצאת דופן. נכנסנו למתכונת חירום ולא היה כבאי שנח, כולם התגייסו לצורך הצלת חיים, בכל מדינת ישראל שמו לב לשינוי הזה מאז אסון הכרמל".

• במהלך פעולות הכיבוי בשבוע שעבר, אתה נזכר בנס מיוחד שאירע מול עיניך?

"יש כמה סוגים של מקרים שאפשר לתאר אותם בצורה שיגידו שזה נס. אני אישית הייתי בחיפה השבוע בשריפה בדירה בת שלוש קומות מדורגת, ומעליה עוד 3 קומות. הדירה נשרפה כליל, הכל נהפך להיות אפר וגחלים. הנס הגדול הוא שהצלחנו להדוף את האש שלא תתפשט לעוד קומפלקסים. הלהבות שהיו שם, הם להבות שהשתוללו בחסות המזג האוויר ובצורה שהתמודדנו בהם זה היה ממש נס גלוי. אי אפשר לתאר את זה אחרת. הצלחנו להציל את כל הקומפלקסים מסביב בצורה לא טבעית. בסופו של דבר, יש לנו במערך הכיבוי את כל הציוד שיכול לתת לנו מענה בכל מיני תחומים והם עוזרים לנו בכל השטח המיוער והשטח הפתוח, אפשר לומר שבמהלך השבוע הזה כל לוחם אש נתקל באירועים שלא חווה מעולם, ראינו בכל הארץ דברים שלא דמיינו לראות".

"בתוך האש חשבתי על המשפחה"

שניאור שיף משמש כשלוש שנים ככבאי, "חוויתי את כל סוגי האירועים ותמיד אני לומד מהוותיקים יותר", הוא אומר. ידידו, יניב תורג'מן, משמש ככבאי מזה שנתיים וכאמור שניהם מהחלוצים מבין הציבור החרדי בתחום. כאשר את מתבקשים להמליץ מניסיונם כיצד להתמודד מול שריפה המתחילה להתפשט, ניכר כי השניים בקיאים היטב במלאכתם וחיש רגע הם שולפים שלל עצות ותובנות לאדם שביתו נשרף.

"שני הדברים הכי חשובים שצריך לעשות", פותח שניאור שיף. "הם לקחת את כל מי שנמצא בבית ולצאת מהבית במהירות האפשרית. התפשטות האש מהירה בהבזק של שניות. אנשים נוטים לחשוב שזה מתפשט כמו להבה של סיר על הגז. אולם זה לא עובד ככה. הלהבות פשוט נאחזות ומתפשטות במהירות. כך שדבר ראשון, זה לצאת החוצה עם כל מי שנמצא בבית ומיד להתקשר למערך הכבאות. התגובה כיום מהירה יותר מבעבר בין היתר בשל הפקת לקחים מאסון הכרמל".

שניאור מוסיף כי כאשר האדם נתקע בביתו בלי יכולת לצאת, "עליו מיד להיכנס לחדר, לסגור את הדלת ולשים סמרטוט רטוב מתחת לדלת בכדי שלא יכנס עשן. בשלב הבא עליו לקרוא לכוחות ההצלה במהירת האפשרית".

גם יניב חיים תורג'מן מסכים עם דבריו של ידידו. "אם לאותו אדם יש אפשרות והוא בפיקוח על עצמו", הוא אומר. "קודם כל שימהר לסגור את הברז של הגז ולצאת מהדירה כמה שיותר מהר יחד עם הנפשות הנוספות בבית. רצוי להשאיר את הדלת פתוחה בכדי שכוחות הכיבוי יוכלו להיכנס לדירה בקלות ולא יצטרכו לבזבז זמן יקר על פריצת הדלת".

• כאנשי משפחה, כיצד אתם מתמודדים עם המחשבות על המשפחה, כשאתם בתוך הזירה?

שניאור שיף: "לא פעם חוויתי את החוויה הזאת, אבל כל בוקר אנחנו מתפללים להקב"ה שיחזיר אותנו בשלום. רק השבוע כשיצאנו לחיפה, חשבתי על המשפחה שלי ועברה לי המחשבה שיכול להיות שאני לא יחזור בריא או חלילה כלל לא יחזור. אנחנו צריכים להיות חדורי מטרה ולהתפלל להקב"ה שכולנו נחזור בריאים ונציל חיים. לא סתם קוראים לנו לוחמי אש, זה בדיוק כמו צבא הגנה לישראל, יש לנו שיגרת אימונים וציוד בשביל להיות מקצוענים".

יניב חיים תורג'מן: "המחשבה הזאת מתחילה אצלי לפני כל אירוע, אולם לאחר קריאת השמע שאני עושה, אני מנטרל את המחשבות, ומנסה להיות הכי מקצועי שאפשר. האנשים שרואים אותי מגיע, סומכים עלי ואני מנסה להיות שליח טוב של הקב"ה כדי להציל אותם מאירועי תופת. אני משתדל להתעסק רק במחשבה של הצלת חיים. ברגע שאני פוגש ילדים בזירת האירוע, אני מתייחס אליהם באילו הם הילדים שלי ועושה את הכל בשביל להציל אותם".

• מה גרם לכם לבחור במקצוע 'כבאים'?

שניאור שיף: "התשוקה והרצון מאז שאני זוכר את עצמי כילד זה להציל חיים של מישהו אחר. יצא לי לא פעם להיתקל במקרים שכמקצוען יכולתי להציל חיים, חשבתי לעשות משהו מיוחד של הצלת חיים ובחרתי ללכת לכיוון של כבאות והצלה ומהיום הראשון שאני שם אני מרגיש את השליחות ואת ההשגחה העליונה במיוחד שכחסיד חב"ד אני מרגיש שאני עושה שליחות והרבי מליובאוויטש מכוון אותי מלמעלה".

יניב חיים תורג'מן: "שירתתי בצבא החל מגיל 18 ועד גיל 31 אז השתחררתי מהקבע בדרגת רב סרן. רוב שנותי הייתי קצין חימוש ביחידות המיוחדות, לאחר שהשתחררתי מהצבא, לקחתי פסק זמן מועט ומיד התגייסתי למערך שירות בתי הסוהר, במהלך השירות שלי בשב"ס הוציאו אותנו לקורס שנקרא 'כבאי מפעלים' הקורס נמשך במשך שישה שבועות, ומשם חשקתי במקצוע של כבאי. ואכן, לאחר שהשתחררתי מעבודתי בשב"ס מיד התגייסתי למערך לוחמי האש של כבאות והצלה, שם עברתי את כל הקורסים והמיונים הנדרשים".

• לסיום, איזה מסר תרצו להעביר לקוראים?

שניאור שיף: "כשיוצאים לעשות מנגל ביער, תמיד לקחת לתשומת הלב את האחריות, כאילו מדליקים את האש בחצר הפרטית. לפעמים אנשים מדליקים מנגל ואחר כך אין להם מים לכבות את האש והם מזניחים את האש וזה עלול ליצור להבה אחת גדולה שיכולה להתפשט".

יניב חיים תורג'מן: "ראשית, ברצוני להבהיר לקוראים שלוחמי האש בכל רחבי הארץ, עושים עבודת קודש. הם ממש בין הצללים ולא רואים את עבודתם. אומנם אנחנו לא מחפשים תהילה, אבל אני רוצה לנצל את הבמה המכובדת הזאת כדי להוציא החוצה במעט שאפשר, שעם ישראל ידע שאנחנו עושים הכל בשביל להציל חיים ומסכנים את חיינו בכדי להציל נפש ורכוש. חשוב להבהיר שאש זה לא משחק, היא יכולה להיות ידידותית ובאותה צורה יכולה להיות גם קטלנית. צריך לדעת שכל הנושא של טעינת מכשירים סלולריים וכל מיני מכשירים ניידים מאוד מסוכן. כל ניצוץ הכי קטן יכול להבעיר בית שלם בייחוד שאנחנו ישנים".

הם ייעצו, אנחנו רשמנו.