בית משיח חושף: ההתכתבות הסודית על מאסר אדמו"ר הריי"צ

מגזין בית משיח

סיפור המאסר והגאולה של אדמו"ר הריי"צ ידוע ומפורסם ותועד בהרחבה, וכל אשר בשם חסיד חב"ד יכונה יודע מן הסתם את עיקרי פרשת המאסר והגאולה של קיץ תרפ"ז. אולם לא כולם יודעים כי בקיץ תרפ"ז עסק הרבי הריי"צ בפרשייה נוספת – מאבק בניסיון לבטל את ה'אסיפה דתית כללית' שראשי הקהילה בלנינגרד ביקשו לקיים.

פרשת התנגדותו של הרבי הריי"צ לאסיפה, נמשכה יותר משנה, אך הגיע לשיא רתיחתה בדיוק בערב המאסר, בליל ט"ו סיוון. כפי שהרבי בעצמו כותב בתיאור רגעי המאסר: (ב"אגרות–קודש" שלו, חלק א ע' תרלו): "כאמור הנני מנגד אל הועידה אשר קהלת ליענינגראד חשבה לקרא, ובימים ההם ערכתי מכתב גלוי אל יושבי מדינתינו . . ובו ביום גמרתי לפרסם את המכתב הנ"ל, אמנם בהיותי באמצע עבודתי לקבל אנשים, אשר הייתי מקבלם ביום א', ג', וה', ע"כ הנחתי המכתב על השולחן, טרם מסרתיו אל המעתיק להעתיקו, בהעתקות רבות כפי הדרוש, והיו רק מועתק איזה אכסימפליארין [=עותקים], וכתב ידי הי' מונח על השלחן, ומשכתי עבודתי בקבלת אנשים הלאה עד חצי שעה השתים עשרה לילה . . ועוד טרם כליתי לאכול בג' רביעי שעה הראשונה אחר חצות לילה באו – לא עתה – חברי הגפא"ו לעשות חיפוש בביתי".

בפרק שלפנינו חושף 'בית משיח' מסמכים פנימיים וסודיים מארכיון הג'וינט, מהם עולה כי ראשי הג'וינט קישרו בין שתי הפרשיות, וטענו כי כל פרשת המאסר היא תוצאה מפרשת האסיפה הדתית הכללית.

מסמכים מרתקים אלה מופיעים בארכיון הג'וינט (שעבר דיגיטציה ועלה על האינטרנט הודות למענק מד"ר ג'ורג'ט בנט וד"ר ליאונרד פולונסקי). כל המסמכים בתרגום מאנגלית.

הרב שניאורסאהן נלכד לתוך המצב

ביום י"ד תמוז תרפ"ז ד"ר סיירוס אדלר (פילדלפיה) שולח מכתב למר יעקב ביליקוף, חבר הנהלת המגבית היהודית המאוחדת ובו דן במצבו של אדמו"ר הריי"צ ובקשתו לתמיכה כספית עבור הפצת היהדות:

קיבלתי מכתבך מיום י"א תמוז והמצורף אליו – המסמכים שקיבלת מהרב שניאורסאהן – ואני מודה לך עבורם. הם היוו קריאה מעניינת ביותר. דוקטור רוזן אמר לי בטלפון לפני כמה ימים כי הוא ישלח אליי מסמכים מהרב שניאורסאהן, אך עד כה לא קיבלתי אותם.

בוודאי קראת בעיתונים לאחרונה כי הרב שניאורסאהן נעצר. הג'וינט קיבל מברק מהרב [אברהם יצחק הכהן] קוק, מירושלים, הדוחק בנו לסייע לשחרורו, ואכן עשינו זאת מיד והוא חופשי כעת. עם זאת, עובדה זו לבדה מראה כי לא ניתן לדחוף חזק מדי את העבודה התרבותית היהודית ברוסיה, כמובן.

באמת, הרב שניאורסאהן נלכד לתוך המצב על ידי כמה מחבריו היהודים. הציונים, שתמיד מעוניינים באסיפות, התעקשו לעשות אסיפה בלנינגרד. הוא די התנגד לזה אך בסוף נענה. כמובן, אסיפה זו משכה את תשומת הלב של הממשלה, אשר ככל הנראה לצורך הפגנת כח, מצאה לנכון לעשות משהו.

כמובן, הלוואי ויכולנו לשלוח כספים נוספים אליהם, אבל איך לכל הרוחות זה יכול להיעשות, בהתחשב עם המצב הכלכלי הנוכחי של הג'וינט – אני לא יודע… אדבר על כך עם דוקטור רוזן כשתהיה לי הזדמנות לדבר איתו…

[נראה, כי המידע שהיה בידיו של ד"ר אדלר מפילדלפיה, היה מבולבל. לצד הטלת האחריות על הציונים, הוא הבין – בטעות – שהרבי הריי"צ נענה בחיוב לאסיפה, ומשום כך הניח – גם בטעות – שהממשלה עצרה את הרבי כיוון שהיא מתנגדת לאסיפה.

אולם ממכתבו הארוך של הרב אליהו חיים אלטהויז אודות פרשייה זו (שנדפס בגיליון 'התמים', ועוד), וכן ממכתביו הברורים של הרבי הריי"צ, עולה כי הרבי התנגד נחרצות לאסיפה, מייד כאשר הרעיון עלה על סדר היום. וכאשר ראשי הקהילה הפיצו שקרים וטענו כי הרבי בעד האסיפה, פרסם הרבי מכתב ברור כי הוא מתנגד נחרצות לקיום האסיפה.

לאידך, הממשלה דווקא ראתה בעין יפה את קיום האסיפה, לאחר שמארגני האסיפה שיתפו אותם בתוכנית האמיתית של האסיפה, שמטרתה להפוך את הקהילות היהודיות לליברליות, בלי קורטוב של יהדות. כיוון זה כמובן תאם את דרכה של הממשלה. בתיאוריו הציוריים של ר' אליהו חיים אלטהויז, הוא מספר על עשרות רבנים שנקראו בימים ההם למשרדי הבולשת, ונשאלו אם בכוונתם לנסוע לאסיפה בלנינגרד. מי שהשיב בחיוב, קיבל מיד את ברכת הדרך, ואילו מי שניסה להתחמק בטענה שאין לו כסף לנסיעה – החלו החוקרים לשכנעו כמה חשוב להשתתף באסיפה, ואף הציעו לשלם לו את הוצאות הדרך…

במכתבים הבאים, ידיעותיהם של אנשי הג'וינט היו מבוססים יותר, ואכן הם כותבים שהרבי הריי"צ התנגד נחרצות לאסיפה, ואילו הציונים עשו יד אחת עם הבולשת, ופעלו להביא למאסרו של הרבי הריי"צ].

האם הציונים גרמו למאסרו של הרבי הריי"ץ?

בי"ט אלול תרפ"ז מר יוסף היימן (ג'וינט) כותב מכתב ארוך לד"ר סיירוס אדלר (פילדלפיה) המפרט מסיבת עיתונאים עם ד"ר יוסף רוזן (ג'וינט – רוסיה), שבו רוב הדברים לא אמורים להתפרסם … מכתב זה דן גם במעצר של אדמו"ר הריי"צ ומעורבות הציונים בגרימת מאסר זה:

חשבתי שזה יעניין אותך לשמוע משהו ממה שהתרחש בכנס הצהריים של נציגי העיתונות באידיש. היו שנים עשר נציגי עיתונים באידיש, לרבות מר דוד מוזסון, עורך הג'ואיש טריביון, שהתיישב עם ד"ר רוזן.

ד"ר רוזן דיבר באופן הכי גלוי לאנשים הללו, ואני חושב שעשה רושם מצוין עליהם. כמובן, הוא ציין כי דבריו אינם לציטוט, וכי בהכרח, רוב דבריו אמורים להישאר בין ארבעת הקירות של חדר הישיבות עצמו…

ד"ר רוזן המשיך לדבר על מצבו של הרבי מליובאוויטש, הרב שניאורסאהן, ועל חילוקי הדעות המצערים בקהילה היהודית שגרמו את מעצרו של הרב שניאורסאהן. הוא הצביע על כך שבמידה רבה זה היה בשל הבדלים חריפים כלפי האסיפה הדתית המוצעת, בין חסידי הרב שניאורסאהן מחד גיסא ובין תומכי האסיפה מאידך גיסא. הבדלים אלה, לדבריו, נתנו מקום למנהיגים מסוימים, שבמקרה הם ציונים, למקם את הרב במצב שבו הממשלה צריכה לעצור אותו…

ד"ר רוזן, לסיכום, ביקש מהנוכחים להסתכל על דבריו כסודי. מסתמא תשים לב לכך שאני סימנתי מכתב זה כסודי וחשבתי שעדיף לשלוח אותו לבית ולא למשרד שלך.

"הדו"ח סנסציוני" עם "הסיבה האמיתית"

כמה ימים לאחר אסיפה זו, בכ"ד אלול תרפ"ז סוכנות הידיעות היהודית (JTA) פרסמה "דו"ח סנסציוני" על מעצרו ושחרור של אדמו"ר הריי"צ בצטטו "חוגים יודעי דבר במוסקבה" המקשרים בין המעצר ואסיפת הרבנים:

דו"חות שהתקבלו כאן ממוסקבה כוללים גילויים בנוגע למעצרו ושחרורו של הרב שניאורסאהן, המנהיג הדתי היהודי הרוסי המפורסם, הידוע כהרבי מליובאוויטש, וראש חסידות חב"ד, אשר יש לה חסידים רבים ברחבי קהילות יהודיות בעולם.

הרב שניאורסאהן נעצר על ידי השלטונות הסובייטיים באמצע יוני והובא למוסקבה, שם גזרו עליו גלות לקוסטרומה. גזר דין הגלות בוטל אז. אחרי שבילה חודש בכלא הוא שוחרר באמצע יולי וקיבל אישור לעזוב את רוסיה, וממשלת לטביה התירה לו להתיישב לצמיתות בריגה.

מאסרו של הרב שניאורסאהן, הזוכה להערכה גבוהה על ידי יהודי רוסיה ומי שמעולם לא הפריע לשלטונות הסובייטיים במהלך כל שנות השלטון הסובייטי, נתן מקום לניחושים רבים באשר לסיבת מעצרו וההחלטה הפתאומית לשחררו. בחוגי חסידות חב"ד, מעצרו ושחרורו נתפסים כאירוע דומה לזה שפקד סבא רבא שלו שנעצר בתקופת שלטונו של ניקולאי הראשון ושחרורו עדיין נחשב נס במסורת החסידית.

הדו"ח המקורי בדבר מעצרו של הרב ציין כי האישום שהוגש נגדו קשור לפעילויות גיוס כספים לצורך תחזוקת הישיבה שלו, אשר כבר קיימת במשך זמן והשלטונות הסובייטיים לא נקטו שום פעולה נגדה.

ובכן, חוגים יודעי דבר במוסקבה, לפי הדיווחים שהתקבלו כאן, מקשרים את מעצרו של הרב שניאורסאהן לסכסוך רציני בתוך יהדות רוסיה ומניחים את האחריות למהלך האירועים על מנהיגים יהודים מסוימים. המחלוקת סביב הוועידה המוצעת של הקהילות היהודית בברית המועצות, שאמורה להתקיים בלנינגרד ב–21 באוקטובר, עם אישור של הממשלה הסובייטית, שהוא הראשון מסוגו שיתקיים מאז קום המשטר הסובייטי.

הרשות לארגן אסיפה זו הוענקה על ידי הממשלה לאחר הגשת תזכיר בשאלה זו על ידי מנהיגי הקהילה היהודית בלנינגרד. נאמר כי למרות שישנה הסכמה פה אחד כי כמה צעדים נחוצים לאיחוד הפעילות הדתית היהודית ברוסיה הסובייטית וכן הצורך להרחיב את פעולותיהם ככל האפשר, ולמרות שסדר היום של הוועידה אושרה על ידי הממשלה, הרב שניאורסאהן וקבוצת רבנים הקשורים אליו הביעו את התנגדותם החזקה לאסיפה זו בעת הנוכחית. הם טענו כי לאור התנאים השוררים זה יהיה בלתי אפשרי לבחור גוף מייצג באמת של יהדות רוסיה וכי מדוע הוועדה, שעשויה לנבוע מכנס זה לא יהיה לה הכוח להמשיך את העבודה ולא תהיה להם הסמכות הדתית הנדרשת.

גישה זו של הרבי מליובאוויטש גרמה תרעומת בקרב יוזמי הכנס בלנינגרד. ובכדי להסיר את התנגדותו הוחלט להבאיש את ריחו בעיני השלטונות הסובייטיים, פעולה אשר הביאה למעצרו.

טענה זו נגד יוזמי הכנס בלנינגרד לא ניתן לאמת מסיבות ברורות. שחרורו של הרב שניאורסאהן נגרם על ידי השתדלות מחבריו, ההדים של האירוע בחו"ל והערבות של הקהילה היהודית במוסקבה על נאמנותה המוחלטת של הרב. נאמר כי מיכאל קלינין, נשיא הרפובליקה הסובייטית, התעניין בעצמו במשפט זה.

התפתחות זו טשטשה את גורלו של כנס הקהילות בלנינגרד. אין ידע ברור באשר לשאלה האם היא תתכנס או לא. הדיווחים מוסיפים כי הטינה כלפי הפעולה של יוזמי הכנס היא כה חזקה בקרב הציבור הדתי כי אפילו הקהילות שתכננו במקור לשלוח נציגים החליטו להחרים את הוועידה.

על פי התכנית המקורית 110 קהילות ברחבי ברית המועצות היו אמורים לשלוח 179 נציגים. סדר היום כולל שאלות הנוגעות להקמת מקוואות, הקמת ישיבה ותחזוקה לרבנים ואנשי כנסת. הכנס היה גם אמור לשקול את שאלת ה'חדרים', בתי הספר הדתיים היהודיים; הדפסת ספרי קודש, הבעיה של שמירת שבת. זה היה גם אמור לשקול תוכנית ליצור איחוד קהילות ברוסיה הסובייטית.