תחקיר: שדה מוקשים או שליחות חיים?

במילאנו שבאיטליה, נפטר גביר אדיר שלו עסקים חובקי עולם, גביר שתמך רבות במוסדות חב"ד בראשות הרב גרשון מענדל גרליק.

חוץ מעסקים וכסף, היו לו גם כמה וכמה בנים, אנשי עסקים ממולחים שנכנסו בקלות לנעליו הגדולות. מתברר שתורה וגדולה התאחדו להם ואחד מבניו שהיה אמור לשהות במהלכה של שנת האבילות (רח"ל) ביפן הרחוקה, רצה בכל מאודו לעלות ג' פעמים ביום לפני העמוד ולומר קדיש וכו' כמקובל. לשם כן, הוא היה מוכן להביא לשם בחורי ישיבה מלווים בצוות רמ"ים ומשפיעים, לממן את אנשי הצוות וכל ההוצאות למשך שנה שלימה, העיקר שיזכה לכבד את אביו בחיים שלאחר חייו.

הוא עמד בקשר עם הרב לוי גרליק שחשב שזה יוכל להיות מוסד חדש לרגל שנת השמונים, ר' לוי הזדרז לשאול את הרבי לדעתו הקדושה בקשר להצעה (הקורצת, יש לומר).

תשובתו הק' של הרבי לא איחרה מלבוא. תוכנה היה שהרבי שואל מי ייקח אחריות על הבחורים במקום שכזה?…

ר' לוי גרליק רצה לענות לרבי שיש משפיעים ואנשי צוות וכו' אך אביו, הרב גרשון מענדל אמר לו שכשהרבי שואל, סימן שהשאלה חזקה והיא היא התשובה בעצמה.

המסר, ללא ספק, ברור וחד. האחריות לשלוח בחורים (אפילו במסגרת של ישיבה) לעיר מרוחקת וזרה, היא גדולה והרת גורל.

פנינו לכמה משפיעים בישיבות גדולות, המתעסקים עם בחורים שנמצאים בגיל של ההתלבטות להיכן לנסוע לאחר שנת ה'קבוצה', בית חב"ד או ישיבה, 770 או מכון סמיכה. שאלנו, הקשינו, השווינו, ביקשנו טיפים ועצות וניסינו להבין באמת מהי דעתו הק' של הרבי, היכן הרבי היה רוצה למצוא את הבחורים המבוגרים שלו. מוסרים שיעורי תורה בבית חב"ד בהודו או לומדים ב-770 בשקידה. מקרבים יהודים לאביהם שבשמים במקסיקו או מארגנים מבצע יו"ד שבט בישיבה קטנה בארה"ק.

התשובות היו מגוונות (אתם יכולים לתאר לעצמכם), אבל הלך הרוח היה זהה. הרבה כובד ראש והרבה תפילות צריך כאן, כי בנפשם (של הנערים) הדבר.

שליחות-שליחות, גזירה שווה?!

עוד מימיו של הרבי הקודם יצאו בחורים בחודשי הקיץ ל'מרכז שליחות' לערי השדה, תופעה שהתפתחה עד מאוד בשנים הבאות והתרחבה. מה ההבדל בעצם בין 'מרכז שליחות' לבין השליחות שעושים היום בחורים בבתי חב"ד שונים ברחבי העולם?

הרב יוסף יצחק גורביץ', משפיע בישיבת תו"ת מגדל העמק נחרץ: "הקשר בין מרכז שליחות לשליחות שבחורים עושים, הוא אולי אופי הפעילות, השליחות. אבל במהות הוא שונה לחלוטין".

"ל'מרכז' היו יוצאים בזמן הפנוי", מחדד הרב גורביץ' את ההבדלים. "בזמן שאין לימודים בישיבה והיו מנצלים את 'בין הזמנים' לפעול על יהודים וכו'.אבל כאן מדובר על זמן הישיבה שבו על הבחור להיות מונח בלימוד ולא במבצעים".

"בכלל, נדיר שבחור צעיר, היישר אחרי קבוצה, יצא לבית חב"ד ויחזור חסידי ויר"ש כמו שנסע".

הרב גורביץ' מפרט "לבחור כה צעיר אין את הכלים להתמודד מול הסכנות שמציב לו העולם  הזה".

יכול להיות מקרה יוצא דופן שאתם תמליצו לבחור כן לצאת לשליחות?

"ישנם אמנם בחורים בודדים שקשה להם ללמוד בישיבה והם מבזבזים את הזמן" מסייג,"והם מספיק חזקים לעמוד בניסיונות והם מתאימים לצאת לשליחות בבית חב"ד, אבל, שוב, מדוברבבודדים ממש. ככלל, אין הדבר מומלץ".

ברשות ההנהלה בלבד

אל הדברים הנחרצים בגנותה של התופעה מצטרף משפיע נוסף (החפץ בעילום שמו). "ישנה תופעה שבחורים אומרים שהמשפיע שלהן התיר להם לצאת לשליחות, הם שכחו מקיומה של ההנהלה, יש להם משפיע והם חושבים שזה מספיק!" הוא מקונן.

"ישנה התבטאות של הרבי שההנהלה היא הממוצע בין הרבי לבחור" מצטט המשפיע. "ומכיוון שכך, על הבחור להתייעץ עם ההנהלה של הישיבה ממנה הגיע, האם מתאים לו לצאת לשליחות ואם כן באיזה תנאים וכיצד יוכלו לעקוב אחרי מצבו הרוחני כאשר הוא שוהה בבית חב"ד, ללא הגנה אמיתית של אנשי צוות וכו'."

בבית חב"ד יש שליח. הוא אמור לדאוג שהבחור לא יתדרדר חלילה…

"השליח, מטבע הדברים" עונה לנו המשפיע."עסוק מאוד ואין בידו להשגיח על הבחור כדבעי. ועוד, הרי השליח בעצמו שכח קצת מהי אוירה של ישיבה ו'תומכי תמימים' ולעיתים הוא מונח מאוד בעולם הזה ואין חושיו מחודדים ועדינים מספיק לקלוט מה מתאים ל'חסידישער בחור' ומה לא.."

ישנה התייחסות מיוחדת של הרבי לעניין זה?

"לפני ג' תמוז זה לא היה קיים. זו עובדה" הוא טוען בחריפות. "הבחורים היו יוצאים למרכז שליחות לחודש-חודשיים בבין הזמנים וגם זה באישור ההנהלה."

"היום מדובר על תופעה נרחבת בהרבה" הוא מצר. "בחורים יוצאים בהמוניהם לבתי חב"ד במקומות נידחים, נחשפים לדברים קשים, וכל התמימות שלהן הולכת לבלתי שוב. אפילו אם הבחור יחזור מהשליחות חסיד כשהיה (בחיצוניות עכ"פ), הרי ברור שמשהו בו נפגם ונסדק".

המשפיע משתף אותנו בסיפור שהיה עד לו. "פגשתי בחור חסידי מאוד שחזר משליחות בבית חב"ד למטיילים ונדהמתי לשמוע ביטויים רחוביים כמו "סבבה ופיצוץ"…

"השפה הזולה היא סימפטום למשהו עמוק בהרבה שהתרחש בבחור" מסביר.

אתם אומרים דברים חריפים ביותר, אתם מכירים באופן אישי בחורים שהתדרדרו ממש בעקבות שליחות בבית חב"ד?

"בוודאי! ולא אחד ולא שניים…" המשפיע אומר בעצב.

מה תאמרו לבחור שקשה לו ללמוד בישיבה?

"קשה להיות יהודי, אין מה לעשות" הוא חורץ בהומור שחור. "מקומו של בחור הוא בישיבה גם אם ספק גדול כמה באמת הוא מנצל את הזמן ללימוד בשקידה והתמדה. לפחות הוא נמצא במעטפת ששומרת עליו ומגנה מפני הרחוב הקר והמנוכר".

קירוב רק ב'עזרת הגברים'

אמנם, יש מהמשפיעים שאינם נחרצים כל כך בנושא ובשילוב פיקוח מתאים הם מסכימים לבחורים לצאת לשליחות בבתי חב"ד.

אחד מהם הוא הרב מאיר וילשאנסקי, ר"מ בישיבת חב"ד בצפת שמציב תנאים ברורים מאוד לבחור שרוצה לצאת לשליחות.

"ענינו של בחור צריך להיות לימודתורה, לכן מקומו הטבעי צריך להיות בתחום הלימודי, וגם בחור שיוצא לשליחות צריך להיות בשליחות בתחום הלימודי, כגון ישיבות שעוזרים ומסייעים לבחורים צעירים בלימודו לא בשליחות שאינה בתחום הלימודי. למעט מבצעים בימי שישי וכדו'.

לאידך, בחורים שזקוקים למעט הרפיה מהמתח הלימודי, או שמסיבות אחרות המצב האישי של הבחור כעת לא מאפשר לו להשקיע את כולו בלימוד, לאחר התייעצות עם ה"עשה לך רב" וכמובן לאחר כתיבה ומענה של הרבי, יכול לצאת לשליחות בבתי חב"ד אלו".

"עם זאת" הרב וילשאנסקי מוסיף וגודר "ברור ופשוט שעל הבחור לקרב רק בעזרת גברים ולא מעבר לכך" הוא ­פוסק נחרצות.

"הפעילות של הבחור צריכה להתבטא במישור הרוחני, התפקיד של הבחור צריך להיות בתחום שלו. ללמד את ילדי השלוחים או למסור שיעורי תורה למבקרי בית חב"ד".

בחור יכול לצאת לבית חב"ד לבדו? או עם עוד קבוצה של בחורים?

"ממש לא!" הוא נזעק. "חייב שיהיה מעליו שליח נשוי שיפקח בשבע עיניים על מצבו הרוחני וידאג לו כאביו ממש. אחרת זו סכנת נפשות אמתית!".

"אי אפשר לסמוך על בחורים שישגיחו זה על זה. חייבים מבוגר אחראי שייתן את הטון וינווט את המקום באופן רציני". הרב וילשאנסקי לא משאיר מקום לוויכוח.

לאחר התנאים וההגבלות שהציבו בבירור המשפיעים ירדנו אל השטח ולראות איך הדברים קורים. כיצד מתמודדים  השלוחים, שהבחורים תחת אחריותם הבלעדית, עם הסכנות הטמונות בדבר.

כללים ברורים!

ראשית קפצנו למרבלה שבספרד, שם פגשנו את הרב יחזקאל גולדשטיין ששיתף אותנו בצעדי הבטיחות שבה הוא נוקט.

"תחילה אנו עורכים שיחה שבה מובהרים הכללים שלנו" והוא מפרט: "מדוברבכללים שעוזרים לבחור לשמור על צורתו הרוחנית ולהישמר מהסכנות".

"הבחורים גם ישנים אצלנו בבית וישנם שעות שינה וקימה ברורות מאוד, המקלות על הפיקוח ההדוק" הוא מוסיף.

ואין זה נוסח ספרד בלבד, כך נוהג גם השליח הרב יוסף יצחק קופצ'יק שבבוליביה. "יש לנו ממש תקנון ומכתב מסודר שכל בחור שמגיע עובר עליו וצריך לחתום שהוא יעמוד בכללים שלנו שנוגעים בכל הנושאים החשובים, כמו קשר אך ורק עם בנים הבאים בשערי הבית חב"ד, שימוש מבוקר באינטרנט וכו'".

הרב קופצ'יק לא מסתפק רק בזה, שימו לב קוראים יקרים: "זאת ועוד, אנחנו עומדים בקשר רציף עם המשפיע של הבחור ובודקים את ההשפעה של המקום עליו. ובכלל עצם זה שיש 'משפיע' זה כבר מראה שמדובר בבחור שאפשר לעבוד אתו".

אתם  נשמעים נחרצים ובטוחים, אבל בפועל מה כבר אפשר לעשות לבחור שלא עומד בכללים שלכם?

"לצערנו היה מקרה שנאלצנו להחזיר ארצה בחור שלא עמד בכללים שלנו וחשף את עצמו לסכנות מיותרות" משתף אותנו הרב קופצי'ק.

חובת ההורים

מפה לשם הגענו לפושקר שבהודו, שם חידד השליח הרב שמשון גולדשטיין את חשיבות הפיקוח והמעקב גם מצד ההורים: "ההורים חייבים להיות בקשר עם השליח ולוודא את שלומו הרוחני והגשמי. הסנכרון הזה בריא לילד שיודע שיש מי ששם עליו עין".

ההורים צריכים להיות בקשר ממש עם השליח בעצמו, אי אפשר לסמוך על הבחור המבוגר?

"ההורים צריכים לשמוע מהשליח מה סדר היום של הבחור" הוא אומר חד וחלק."צריכים לשמוע האם הוא פותח ספר יהודי במשך היום או שהוא כל הזמן עסוק בקבלת פניהם של המבקרים ומוחו ריק ומהר להתמלאות בקלות במרעיןבישין כמו שנאמר "הבור ריק אין בו מים וכו'" וידוע דרשת רז"ל בזה".

ברוך אומר ועושה. הרב גולדשטיין דואג שהבחורים יהיו גדושים בעשיה ובלימוד סביב השעון. "הבחורים שמגיעים אליי יודעים שיש להם תפקיד מאוד ברור, מתשע בבוקר עד שלוש אחר הצהריים הם יושבים ולומדים עם הילדים שלי, מה שיוצא שבעצם רוב היום הם עסוקים בלימוד תורה" הוא מרגיע את ההורים שמתעניינים.

מי צריך את זה?

אם כך, שאלנו  את השלוחים, למה בכלל להיכנס לזה? למה לשלוח בחור למקום סכנה? לא עדיף שיתכבד ויישב ב-770 כל ימי בחרותו ומקסימום יאציל מרוחו החסידית על בחור צעיר באחת הישיבות הקטנות החבדיו"ת?

"בחורים חסידיים יכולים להתעצם מאוד בשליחות ולקבל הרבה דברים טובים", אומר השליח הרב יוסף יצחק קופצ'יק, ומוסיף הסתייגות: "כמובן רק בחורים בוגרים שעברו קבוצה ועוד קצת שאיתנים בדעתם ובדרכם".

אף השליח הרב חיים ברוד שבמקסיקוטוען לתרומתה הרבה של השליחות בימינו:"לפני שנים אולי הייתה יכול להיות שאלה אם זה עושה לבחור טוב או לא, אבל  היום, לאחר הרבה שנים, והרבה בתי חב"ד, והרבה תמימים שעברו בהם, הרי שרואים בבירור את ההשפעה הברוכה שיש לבחור מהשליחות שלו".

שווה לכל נפש?

לכל בחור הייתם ממליצים להגיע לבית חב"ד? אנחנו שואלים נוכח המעלות הנפלאות שבשליחות.

"אני מחפש בחורים שהם כבר שנתיים אחרי קבוצה" משתף הרב קופצ'יק, "בחורים בוגרים ויציבים שיכולים לתת ולהשפיע ואין חשש שיפלו בעצמם, בחורים חסידיים שיושבים ולומדים, אחרת השליחות שלהם תהיה הרבה פחות מועילה ופעילה".

"בפירוש לא כל בחור מתאים", מחרה אחריו הרב שמשון גולדשטיין, "השליח צריך לדעת לברור את המתאימים שלא יזיקו לעצמם ולבתי חב"ד".

לרב יחזקאל גולדשטיין יש משנה סדורה בנושא, "בחור שמגיע לבית חב"ד גם בשביל לטייל, לעשות כסף ולראות עולם עדיף שיוותר על זה מראש".

"אבל בחורים שיש להם סטנדרטים גבוהים של 'חסידישקייט' ויר"ש, יכולים להיתרם ולקבל הרבה מהשליחות. וכמובן שכל זה הוא אחריות מאוד גדולה על השליח לפקח ולשים עין בשביל שלא יצא שכרו בהפסדו". הוא מסיים בהערת אזהרה לעמיתיו השלוחים.

הדברים ברורים ומחוורים. הסכנות מוחשיות ומובנות לכל בר דעת. על המבוגרים שבתמונה (הורים, משפיעים ושלוחים) לתת את הדעת כיצד למנוע אותם ולמנף את השליחות לכלי שבונה את הבחור ומעצים אותו וחלילה לא להיפך.

והעיקר שנזכה לקיים את השליחות היחידה שעוד נותרה ולהביא את משיח צדקנו בפועל ממש. למטה מעשרה טפחים. אמן.

*

קול הנערים

בהמשך למה ששמענו פנינו לכאלו שהיו בעצמם בתור בחורים בשליחות בבתי חב"ד וביקשנו לשמוע, מכלי ראשון על ההתמודדויות ועל הקשיים ואולי אפילו על הפתרונות, באם ישנם.

אחד מהם, חשף בפנינו תופעות קשות ביותר. חומרים מסוכנים שהוצעו לבחורים, שפה לא נקייה וזולה שנשמעת בכל פינה ואינטרנט שמצוי בנגישות ליד בית חב"ד רבים.

"בחור שאינו חסידי מאוד וחדור ברוח המשלח, יכול להידרדר מאוד" הוא מזהיר.

השני חלק אתנו דווקא תובנות על דברים שעזרו לו לשמור על עצמו, כהגדרתו. "דבר ראשון" הוא פותח, אסור לבחור לצאת לבד לשליחות גם תחת שליח נשוי. הוא חייב חבר נוסף שיוכל לכוון אותו ולתמוך במקרה של נפילה חלילה".

"ועוד"' מוסיף ואומר, "על הבחור לשמור על סדר יום שמתאים לבחור, נגלה חסידות וכו', אחרת קומתו הרוחנית תיפגע ללא הכר" מתרה.

לדברים מצטרף עוד אחד מאלו שהיו  בבתי חב"ד ומשתף אותנו במנהגו (המבורך, לדעתנו) של השליח שהיה מביא ארבעה בחורים לפחות, על מנת שישבו וילמדו באווירה ישיבתית, שאינה מתאפשרת במספר פחות של בחורים.

כשתהינו למה צריך ליצור אווירה של ישיבה ולא ללכת פשוט לישיבה שכבר קיימת, התרוממו הגבות של כמה מהיושבים בחדר.

קיבלנו הרצאה מפורטת על התועלת שמפיק בית חב"ד ומבקריו מהבחורים שפנויים להעניק ולהשפיע באופן פנימי ולתת את עצמם בלי עכבות.

הם ישבו וסיפרו לנו כל אותו הלילה (כמעט…) ניסים ונפלאות שחוללו בבתי חב"ד וכיצד בלעדיהם הם היו מזמן מתאדים מחוסר פעילות…

על דבר אחד הסכימו כולם, ההחלטה לצאת לשליחות צריכה להגיע תוך התייעצות עם כמה וכמה גורמים המכירים את נפש הבחור ואת המצב האמתי בבית חב"ד המסוים (כל מקום לגופו, הם מהנהנים בידענות), אחרת יצא שכרו בהפסדו והבחור עלול לצאת מכך בשן ועין, אם לא יותר.

מה שבטוח שהמדקדק בעת הזאת לא יפסיד והחובה מוטלת על ההורים והמשפיעים לפקוח עין על הנושא ולדאוג היטב לשלמותו של הבחור הצעיר.

דעת הרבי: יציאה לשליחות – בתיאום עם הנהלת הישיבה

עוד בימי הרבי הקודם יצאו בחורים במסגרת 'מרכז שליחות' לערי השדה ברחבי ארצות הברית לתקופת הקיץ (חודשיים ימים). הרבי דיבר על כך ועודד זאת רבות (לקו"ש חי"א, עמ' 325 ואילך). וכן ידוע הסיפור שהרבי סיפר שאשה זקנה ראתה שני בחורים שטליתם מתנפנפת והדבר גרם להם להתרגשות וכו'. שהיה הדבר בעת שהיו שם מטעם ה'מרכז שליחות'.

אמנם הרבי סייג את דבריו וכתב כמה פעמים שכל זה צריך להיעשות בהכוונת הנהלות הישיבות שיבחרו מי מתאים ולאיפה מתאים לשלוח.

כמו כן, ידוע מה שאמר הרבי לרב חדקוב ע"ה שישנם מקומות שהצניעות שם אינה כדבעי ואין לשלוח לשם בחורים.

בשנות הלמ"דים, כשמוסד השליחות החל לשגשג, נהוג היה שבחורים יוצאים לבתי חב"ד בעולם לתקופות ארוכות יותר מאשר לפני זה. וכל זה היה בדרך כלל תחת שליח שהיה קיים במקום.

ישנו מעשה בשני בחורים שנסעו לשליחות לימים הנוראים בגפם ועשו כמה טעויות שגבלו בחילול שבת ויו"ט. הרבי כתב להם מכתב חריף ובתוכו נאמר שהיציאה לשליחות צריכה להיות בתיאום עם ההנהלות ושיהיה מישהו שעומד על גבם וכו'.

*

תגובת השלוחים: גם שליחות, גם חיים

כתבה בת ארבעה עמודים הוקדשה לנושא כבד משקל: בחורים היוצאים לשליחות בחו"ל אחרי שנת הקבוצה. ואולם, ניתן לומר כי בכללות הכתבה היתה חד צדדית: נגד היציאה לשליחות, והמלצה חמה על שליחות בישיבות. גם מי שדיבר אודות התרומה וחשיבות השליחות הביע הסתייגויות.

נפתח בפן האישי: באופן טבעי, כשליחים שתלויים רבות בבחורים, כאבנו מאוד. אנו הנפגעים הראשונים מכך! מי ילמד את ילדינו? מי יסייע לנו בתפעול בית חב"ד, אם לא בחורים שליחים?

מי שלא טעם טעם שליחות, אינו יודע עד כמה העבודה מסיבית, וכי קשה (עד בלתי אפשרי) לעשותה לבד. על אף הרצון הטוב והכוחות הניתנים מהרבי מלך המשיח שליט"א, איננו יכולים לתפעל בעצמנו בית חב"ד שפעיל משעות הבוקר ועד לשעות הקטנות של הלילה. הבחורים הם שנותנים יד וכתף, מקבלים את הבאים בשערי בית חב"ד בחיוך ובכוס קפה ויושבים עימם לחברותא. הם הרוח החיה.

אבל זה כמובן לא אמור לשכנע לשלוח בחורים, אם זה על 'חשבון' מצבם הרוחני…

אלא שהענין העיקרי לא הודגש בכתבה והוא: היתרון הגדול שכן מקבלים הבחורים בבואם לשליחות וכפי שאפשר לראות בפועל, שרוב הבחורים שהיו בשליחות רק התחזקו, וזה המבחן העיקרי ששווה יותר מכל תחקיר. הרבה שלוחים מעידים שהבחורים התעלו רוחנית, הן בעבודה עם עצמם – הפעילות עם המטיילים מחזקת את תחושת ה'אשרינו'. פתאום הבחור רואה בעיניו כי לעולם הצבעוני אך הריק מתוכן אין מה להציע, והחינוך והערכים עליהם גדלנו, הם הטובים בעולם!  לפתע הבחור רואה כמה שווה כל פיסת מידע וכל שורת תניא ששמע בחצי אוזן – עבור המטיילים שלא מכירים דבר. כל שורת חסידות שלמד – היא עולם ומלואו.

ובפרט בעבודה עם הזולת – לפני השליחות, הם לא ידעו איך לגשת ליהודי ואיך לפתוח אתו בשיחה, ובוודאי שלא חלמו להקים בית של שליחות, והנה, כיום רבים מהם משרתים בעצמם בצבא הרבי מלך המשיח. גם אלו שלא הצליחו להקים בית חב"ד במובן הרשמי, הרי שבמקום עבודתם הם פועלים עם עמיתיהם.
ניתן לומר בפה מלא, שבעשור האחרון, רובם המובהק של האברכים הצעירים ש'קפצו למים העמוקים' ופתחו בתי חב"ד – שייך לאותם תמימים שזכו לטעום טעמה של שליחות לפני החתונה.

ומה לגבי החשיפה והסכנות? ידועה התשובה המפורסמת של הרבי לרב קארף ממיאמי, ששאל האם אפשר להביא בחורים למקום שהוא ערות-הארץ וכו': אם זה לא מתאים להם, זה לא מתאים לך. ואם כן, הדיבור אודות חשיפה וסכנות שייך גם לגבי אברכים, ואכמ"ל. על אחת כמה וכמה בזמננו, שגם בחור הנתון בכותלי הישיבה ובפרט לאחר 'קבוצה' יכול להיחשף לכל העולם כולו מבלי לצאת מהחדר. אדרבא, דווקא בשליחות הוא מקבל את החוזק האמתי בבחינת 'יודע את עולמו ומכוון למרוד בו' כנראה במוחש.

עם זאת, יש לחלק כמובן בין בית חב"ד קיים, עם משפחת שלוחים ופיקוח וכו', לבין שליחות שהיא באופן שאין מעל הבחור אף עול – שמתאימה רק ליחידי סגולה.

אנו, כשלוחים, המחזיקים על עצמנו אחריות רבה וכבדת משקל כל כך, מבררים רבות לפני שמביאים את הבחור, במהלך השליחות אנו עוקבים לראות שמתממשים הכללים והתקנון בעשה טוב ובסור מרע, ושומרים על קשר קבוע עם ההורים או המשפיע הרוחני של התמים.

נוסיף ונאמר בגילוי לב:

אנחנו, שב"ה זכינו והקמנו בפועל ממש בתי חב"ד לא היינו עושים זאת אם לא היתה רוח השליחות בוערת בין קירות המוסדות בהם חונכנו, אם לא היינו יונקים את זה עם חלב אימנו, ואם זה לא היה מוחדר לנו בעצמות. חונכנו לכך שזוהי זכות עצומה וכי בכוחנו לקיים את רצונו הקדוש של הרבי שליט"א בצורה הכי מוחלטת שקיימת, 24/7. לשם כך אנו מוכנים למסור את חיינו וחיי משפחותינו לשליחות, למרות כל הקשיים.

והיום? האם התמימים המתחנכים במוסדות שלנו מקבלים את אותה הרוח? האם הם יונקים את אותה האש? האם לא יכולה לפעמים להתגנב מחשבה לליבו של תמים ש'לאו דווקא'. הוא יכול להיות חסידי ככל יכולתו ולהישאר במסגרת הקהילה ובהשפעה 'פנימה'?

ונסיים ב'מעשה הוא העיקר':

מובן ופשוט, כי כחסידים עלינו לציית לדברי הרבנים והמשפיעים, אך עם זאת אנו סבורים כי לא די במתן ביקורת, אלא נדרשת הוראה והכוונה. במשך שנים ארוכות אנו משוועים למישהו שירים את הכפפה ויקים גוף בר-סמכא שיציב את הכללים ויעניק תמיכה, גוף כזה שניתן יהיה לפנות אליו כדי לברר על בחורים, להתייעץ כשהם כבר אצלנו על אתגרים שמתעוררים, ואף ייתן מענה לבחורים אחרי קבוצה. ארגון זה עדין לא קיים, ואדרבה: גוף כזה כי יוקם, יזכה לשיתוף פעולה מלא מצד השליחים.

בברכה לגאולה האמתית והשלימה,

הרב אברמי מאירי – פדרו, גואטמלה

הרב אהרון כהן – ניו זילנד

הרב אורן רז – צ'יאפס, מקסיקו

הרב אליהו חביב – אתיופיה

הרב בצלאל קופצ'יק – פונה, הודו

הרב דוד כפלין – קוזומל, מקסיקו

הרב דוד עטר – חואן דל סור, ניקרגואה

הרב דודו לידר – מלבורן, אוסטרליה

הרב חזי נפרסטק – מנאלי, הודו

הרב חיים ברוד – פלאיה דל כרמן, מקסיקו

הרב יואל כפלין – קאסול, הודו

הרב יוסי בן שמעון – איסלה מוחרס, מקסיקו

הרב יוסף יצחק לוי – מנילה, פיליפינים

הרב מוטי גרומך – האמפי, הודו

הרב ניר דוננפלד – סבו, פיליפינים

הרב שימי גולדשטיין – פושקר, הודו

הרב שולם קליימן – מיאמי, ארה"ב

הרב שלום פלג – קוזומל, מקסיקו

הרב שמואל יזהר – ורנסי, הודו

הרב שמואל נוטיק – קניה, אפריקה

ושלוחים נוספים.