הרבי מלווה אותנו צעד אחרי צעד

למרות שחלפו שנים רבות מאז, אינני יכול לשכוח את האווירה המיוחדת ששררה בסעודת שבת שנערכה באולם בית הכנסת "אוהל דבורה". הרב שניאורסון ניצח על השירה האדירה שליוותה את סעודת השבת, ואחר–כך ישב עם בחורים נוספים ממכון הסמיכה, לשיחות נפש עם המטיילים, עד שעות הלילה המאוחרות. כבר אז, בלט הרב לידר בדומיננטיות שלו, ובשיחותיו עם המטיילים יכולתי לראות ניצוץ מיוחד משני הצדדים – ניצוץ של להט וחיות בצדו של הרב לידר, מול ניצוץ של רצון ותשוקה ללמוד עוד ועוד, מצידם של המטיילים

אבל באותם ימים, הרב לידר היה על תקן של תלמיד במכון הסמיכה, ולא חלם שיבוא יום והוא יחזור למלבורן לשליחות קבועה, עד ביאת המשיח. אם כי, כבר אז הרגיש כמה השליחות משפיעה עליו לטובה: "שיחות הנפש הארוכות עם המטיילים, שבהנחייתו של הרב שניאור שניאורסון נערכו תוך שמירה על הגבולות הנדרשים, היוו עבורי חוויה רוחנית מיוחדת. כדי ללמד אחרים, צריכים 'לחיות' את העניין, וכך הרווחתי חיבור פנימי מאוד לכל ענייני התורה והמצוות".

הרב שניאור שניאורסון, ששם לב לחיבור המיוחד של הרב לידר עם המטיילים, ביקשו בתום שנת הלימודים, להשאר לשנה נוספת ולהתמקד בלימוד ופעילות עם המטיילים. הוא נענה לאתגר, ויחד עם חבר בשם שלמה טויבנפליגל המשיך בפעילות.

לקראת סוף השנה קיבל מענה מהרבי לחזור לארץ ישראל, שם נישא לרעייתו מרת שרה, בתו של הרב פרופ’ יעקב פרידמן, כששניהם מקבלים על עצמם לצאת לשליחות לאחר החתונה. כשנה לאחר החתונה קיבל הרב לידר שלל הצעות לשליחות, וביניהם גם הצעה לחזור לאוסטרליה. את ההצעה קיבל משליח הרבי לאוסטרליה ורב קהילת חב”ד במלבורן, הרב יצחק דוד גרונר, יחד עם בנו הרב חיים צבי גרונר, שזכרו לטובה את פעילותו בתור בחור, ומכיוון שהרב שניאור שניאורסון עבר לשליחות ברמת–אביב, ביקשו את הרב לידר למלא את החלל החסר.

הרב לידר ואשתו כתבו לרבי על ההצעות השונות, וביקש ברכה והנחייה. המענה הברור שקיבל מהרבי באמצעות אגרות הקודש, היה ראשון בשרשרת של מכתבים מופלאים שהוא זוכה לקבל, עם הנחיות ברורות מהרבי. המענה היה באגרת הרבי אל הרב שניאור זלמן סרברנסקי, מנהל מוסדות חב"ד במלבורן, וכך כותב הרבי במכתב מכ"ט סיון תשי"ד:

בהנוגע לסיום מכתבו שצער אנ"ש ביותר גדול מזה שהם רואים שאפשר להצליח והחסרון שאין אנשים המתאימים לזה, הנה כיון שההשגחה העליונה הביאה דוקא אותו ל[אוסטרליא] ולא אחרים והראתה מופתים גלוים… הנה ברור הדבר שיש היכולת ביד אנ"ש הנמצאים ב[אוסטרליא] לעשות ככל הדרוש, ויה"ר מהשי"ת שיוציאו יכולת זו מהכח אל הפועל ושיהי' זה בהקדם ובנקל.

 הרבי מנחה: להביא תלמידים חדשים, וזה ימשיך את האמצעים

אינה דומה פעילות באוסטרליה הרחוקה בתור בחור, לשליחות קבועה של זוג נשוי ביבשת הרחוקה. מלבד המרחק מהמשפחה והסביבה הטבעית, נאלץ הזוג הצעיר להתמודד עם שליחות תובענית, שדורשת התמסרות של 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. בשלב מסויים הבין הרב לידר שהוא חייב סיוע של בחורים דוברי עברית, ומכיוון שבאותה שנה לא היו כאלה במכון הסמיכה, נוצר צורך להביא אותם בטיסה ישירה מניו–יורק, מהלך שכרוך בהוצאה של 5000 דולר…

הרב לידר, שבקושי התמודד עם ההוצאות השוטפות של בית חב"ד התלבט אם לעשות את הצעד הזה, ומהיכן יהיה לו כסף? בצר לו, כתב על כך לרבי. מענה הרבי, שהתקבל בחלק ח' עמוד קלד, הותיר אותו המום:

במכתב מכ"ט טבת תשי"ד, שמוען להנהלת ישיבת תומכי תמימים בלוד, כותב הרבי: בנוגע לתלמידים חדשים – כבר חוותי דעתי מכבר, שנצרך הדבר במאד מאד, ולפעמים תכופות בענינים כמו אלו כדאי להתחיל בהדבר שזה ממשיך אח"כ גם האמצעים ולאו דוקא בהיפך – לחכות בהתחלה עד שיהיו אמצעים.

לאור התשובה הברורה, הרב לידר צלצל מיד לסוכן נסיעות בארצות הברית, וביקשו להזמין בהקדם את כרטיסי הטיסה. השעה הייתה 4:30, ועדיין לא היה לו מושג כיצד ישלם את 5000 הדולרים הדרושים לנסיעה.

כעבור חצי שעה, בעיצומו של ביקור–בית בדירת מטיילים, קיבל טלפון מאחד מאנ”ש, שביקשו לסור אליו לפגישה. בתום יום פעילות הגיעה לפגישה, והלה מספר לו שהיום בשעה 4:45 סגר עסקה גדולה, ומשום מה באותו רגע נזכר שפעם הבטיח לתמוך בפעילות בית חב”ד, ומשום כך החליט לתת את המעשר כתרומה. הוא הושיט לרב לידר מעטפה, ולהפתעתו לא היה גבול כאשר ראה את הסכום הרשום על הצ’ק: 5000 דולר!

בעלי תשובה, שעושים בעלי תשובה

המטיילים הישראלים שמגיעים לאוסטרליה, שונים מהמטיילים במזרח הרחוק. הם לא מגיעים לטיול הרפתקאות של חודש–חודשיים – שבמהלכו אינם שוהים במקום אחד יותר מכמה ימים/שבועות – אלא לטיול רגוע, משולב בעבודה זמנית, שנמשך בדרך כלל בין שנה לשנתיים. עובדה זו יוצרת הזדמנות מיוחדת ליצירת קשר ארוך–טווח עם המטיילים, רובם צעירים עם ראש פתוח, לטוב ולמוטב, שמוכנים לשמוע הכל. ואכן, הביקורים בבית חב"ד נושאים אופי יותר רציני, וגם ההשתתפות בשיעורים עקבית, מה שמביא בדרך ממילא רבים מהמטיילים למסלול של חזרה בתשובה.

במהלך השנים זכה הרב לידר לקרב לאור התורה והיהדות עשרות צעירים, רבים מהם הפכו לחסידי חב"ד במלוא מובן המילה, וכמה מהם אף נהיו לשלוחים בעצמם ומקרבים דור שני של בעלי–תשובה…

כזה הוא סיפורם של יוני יצחק וקובי אוחנה, כפי שמספר לנו הרב לידר:

"יוני וקובי התגוררו בדירת מטיילים, והשתתפו בפעילות של בית חב"ד. בשלב מסויים החל יוני להתחזק בשמירת התורה ומצוות, והמגורים בדירת המטיילים הפריעו להתקדמותו הרוחנית. הצעתי לו לבוא לגור באחד מחדרי האירוח שבקומת הקרקע של בית חב"ד, והוא התלבט אם להתנתק מחבריו. מכיוון שאצלנו בבית חב"ד, אנחנו מדברים רבות עם המטיילים על כך שהרבי הוא נשיא הדור, שאפשר וצריך להתייעץ איתו ולקבל את הנחיותיו בחיים, החליט יוני לכתוב לרבי את לבטיו.

"את מכתבו הניח באגרות קודש כרך כא, והתשובה שקיבל הייתה ברורה כשמש: במכתב מאדר"ח אדר תשט"ו, כותב הרב ליהודי שהוצע לו להיות שמש בבית הכנסת, ולהתגורר בדירה שבבית הכנסת:

במענה על מכתבו מט' שבט – שנתעכב קצת דרך הילוכו – בו כותב שמציעים לו משרה נוספת… בבית הכנסת, ושואל אם לקחתה ולהסתדר שם גם בדירה.

הנה אף שבנוגע לכמה מאנ"ש שיחיו כתבתי ע"ד סידורם בכפר חב"ד, – מפני מצבו הפרטי והמיוחד נכונה ההסתדרות שכותב, שדירתו תהי' ב.. וישתדל בקבלת המשרה הנ"ל.

ויזכה לפתגם כ"ק אדמו"ר הצמח צדק שאמר לאחד, קרא לשמש ויזרח אור, קרא לשמש ויזרח אור, ופירש כ"ק מו"ח אדמו"ר, להאיר את בית הכנסת ובית המדרש, ע"י חיות והוספה בכלל הן בהתפלה והן בהשיעורים הנלמדים. והשי"ת יצליחו.

"לאחר תשובה ברורה כזאת, חזר יוני לדירת המטיילים והודיע לחבריו שהוא עוזב ועובר לגור בבית חב"ד. לפני צאתו פנה לחברו קובי אוחנה, שאף הוא היה בשלבי התקרבות מתקדמים, והציע לו להצטרף אליו למגורים בבית חב"ד. קובי, בחור מאוד שכלתני שלא התחבר כל כך לנושא התשובות באמצעות האגרות–קודש, סירב בתחילה לשמוע על הרעיון, אך אחר–כך אמר: 'בהזדמנות קרובה אגיע לבית חב"ד, וכשאהיה לבדי אשאל את הרבי, ואם אקבל את אותה תשובה שאתה קיבלת – אצטרף אליך…

"אני, שלא ידעתי על כל השיחה של יוני עם קובי, נכנסתי בבוקר שלמחרת לבית הכנסת של בית חב"ד, וראיתי את קובי יושב עם כרך אגרות–קודש פתוח, כשהוא חיוור כסיד. בתדהמה סיפר לי על מה שאירע אמש, והראה לי את התשובה שקיבל מהרבי דקה לפני שהגעתי. הייתה זו אותה איגרת בדיוק!

המענה המדהים של הרבי, האיץ את שלבי ההתקרבות של שניהם, לאחר שהרגישו כי הרבי מלווה אותם, וכיום שניהם חסידי חב"ד, ור' יוני אף עוסק בשליחות הרבי בניהול 'בית משיח' בנחלת–הר–חב"ד, שם הוא מקרב את הנוער הצעיר ליהדות וחסידות, עם חיות מיוחדת בענייני גאולה ומשיח בכלל, וכתיבה לרבי מלך המשיח בפרט.

תופעת המטיילים שחוזרים בתשובה בבית חב"ד, תפסה תאוצה בשנים האחרונות, לאחר הקמת הישיבה המיוחדת במסגרת בית חב"ד. לדברי הרב לידר, הוא שם לב שהרבה מטיילים התעוררו מאוד בבית חב"ד (וגם בבתי חב״ד במקומות אחרים) ואף תכננו שכאשר יחזרו לארץ ישראל ייכנסו ללמוד בישיבה, אך כאשר חזרו ארצה ונפגשו עם בני המשפחה והחברים, התקררו ולא הגיעו לישיבה. משום כך החליט לפתוח במקום ישיבה, בה יוכלו המטיילים ללמוד תקופה ארוכה, להתחזק כראוי בשמירת התורה והמצוות, תוך שילוב עם עבודות מזדמנות שבית חב״ד מסייע למצוא ורק אז יחזרו לארץ ישראל, כשהם בשלים בדרכם החדשה.

המטיילים חיים עם הרבי מלך המשיח

המענות הברורים שקיבל הרב לידר במהלך השנים, הלכו וחיזוק אצלו את ההכרה וההרגשה שהרבי חי וקיים, וכן את הלהט בבשורת הגאולה של הרבי מלך המשיח. בהתאם לשיחת הרבי בכינוס השלוחים תשנ"ב, שכל ענייני השליחות צריכים להיות חדורים בענייני גאולה ומשיח – משתדל הרב לידר לקשר כל פעילות לקבלת פני משיח.

זאת, כמובן, מלבד שיעורים ישירים בעניני גאולה ומשיח – שיעור יומי בכל בוקר ב'דבר מלכות' השבועי, כדי לחיות את המסרים של הרבי בשנים תנש"א ותשנ"ב, ושיעור שבועי על מושגים בגאולה, בכל שבת. בשיעורים אלו, שמתקיימים ב'ישיבה לבעלי תשובה' שנפתחה לאחרונה בבית חב"ד, לומדים הכל לעומק, ולאחרונה אף החלו ללמוד פרקים מתוך ספרו המצויין של הרב שלום בער וולף.

לצד הלימודים העיוניים, שרים המטיילים בהתלהבות "יחי אדוננו", ובכל שבת אחרי 'לכה דודי' יוצאים בריקוד חסידי סוחף מלווה בשירת 'יחי אדוננו', כמו ב–770. בכך מהווה בית חב"ד קרן אור של גאולה ביבשת האוסטרלית.

הרב לידר משתדל ומצליח לשלב בין 'אורות דתוהו' ל'כלים דתיקון', וכך גם אלו מאנ"ש והשלוחים הסוברים קצת אחרת – מכבדים ומוקירים את פעולותיו של הרב לידר, ועומדים עמו בקשרי ידידות קרובים במיוחד. 'בהתאם להנחיות שקיבלתי מהרבי', אומר הרב לידר, 'אני נזהר שלא לוותר על העקרונות, אך הכל נעשה בדרכי נועם, מתוך הבנה והכרה שדווקא אחדות החסידים תוביל אותנו לקראת משיח'.

למרות כל מאמציו, מספר הרב לידר, היו מקרה בודד של גביר גדול שלא אהב את הקאך המיוחד בענייני משיח, ובעקבות כך החליט להפסיק את תרומותיו. 'כמובן שהצטערתי על הפסקת הקשר', אומר הרב לידר, 'אבל לאידך – ברור שלא משנים עקרונות בשביל כסף'.

בהקשר לזה, מבקש הרב לידר לספר מעשה שאירע עם אחד הגבירים שלו, עם מסר חשוב לשלוחים:

"אחד הגבירים, מהתומכים הקבועים לפעילות בית חב"ד, ביקש ממני לבצע עבורו פעולה מסויימת שכרוכה בחשש הלכתי. התייעצתי על כך עם רב מורה הוראה, ולאחר שאמר שאסור לעשות זאת, התקשרתי לגביר ואמרתי שעם כל הרצון שלי לעזור לו – לא אוכל למלאת את בקשתו, מכיוון שהדבר לא עומד בקנה אחד עם ההלכה הצרופה.

"אותו גביר, שלא רגיל שמשיבים את פניו ריקם, כעס מאוד על תשובתי, וניתק קשר. כך חלפו כמה שבועות, כאשר ביום שישי, כתבתי על כך לרבי, וביקשתי את ברכתו שלא יצא מכך נזק לבית חב"ד ולקשר הרוחני והגשמי עם הגביר. בתשובת הרבי, התייחס הרבי לתחום עיסוקו של הגביר, וכתב שכל העסקים הללו צריכים להיעשות באופן המותר על פי שולחן ערוך.

"בלי לחשוב פעמיים התקשרתי לגביר, ולמרות שעד עתה לא ענה לטלפונים שלי, הפעם קיבל את השיחה. אמרתי לו: דע לך שמאוד כואב לי הנתק ממך, וכעת כתבתי על כך לרבי, וקיבלתי תשובה בקשר לעסק שלך, שהכל צריך להיות על פי שולחן ערוך.

"הוא הבין את העניין, ולמעשה לא רק שלא ניתק את הקשר, אלא שהסיפור הזה היה לנקודת מפנה ביחס שלו לבית חב"ד, שהלך והתחזק מאז. ברבות הימים נודע לי מהצד, שהוא מאוד העריך את העובדה שלא חששתי ועמדתי על עקרונות ההלכה. זה רק חיזק את ההערכה שלו כלפי חב"ד".

הרב לידר מספר אפיזודה מעניינת, בה המחיש למטיילים את עוצמתו של עידוד שירת 'יחי אדוננו' על ידי הרבי במשך שנה שלימה. היה זה כאשר בהתוועדות עם השליח לתאילנד, הרב יוסף חיים קנטור, שאלו אחד המטיילים כיצד החליט לנסוע לשליחות, והרב קנטור סיפר שהיה זה אחרי כ"ז אדר תשנ"ב, ולאחר ששאל את הרבי אם לצאת לשליחות בתאילנד, השיב הרבי לחיוב בנענוע ראש.

הרב לידר המחיש את העניין למטיילים כשאמר: תראו איך נענוע ראש אחד של הרבי שינה חיים של משפחה שלימה, והוציא אותם לשליחות, שברבות השנים שינו את חייהם של מאות אלפי מטיילים בתאילנד. כעת תחשבו כמה משמעות יש לעידודים שעודד הרבי את שירת 'יחי אדוננו' במשך שנה תמימה!

הרבי: כל בית פרטי צריך להיות בית חב"ד

כפי שהזכרתי בפתיחת הכתבה, תחילת הפעילות עם המטיילים הייתה במסגרת בית הכנסת "אוהל דבורה", השייך לקהילה קטנה במלבורן שתרמו את האולם לפעילות. אולם עם השנים הפעילות גדלה, ונוצר צורך לעבור למקום גדול יותר.

כאשר מצאו מבנה בן שני קומות ברחוב הראשי, עלה הרעיון שקומה אחת תשמש למגורים והשניה לפעילות. "לא הייתה זו החלטה קלה", מספר הרב לידר, "מכיוון שהפעילות עלולה לפגוע בפרטיות שלנו. אך לאחר שכתבנו לרבי, קיבלנו מענה במכתב ששיגר הרבי לנשי חב"ד בלונדון, בו מעורר הרבי על ההוראה שלמדים מהפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – בתוך כל אחד מישראל, ומסיק הרבי שכל בית פרטי צריך להיות בית חב"ד! לתשובה ברורה מזו לא יכולנו לצפות".

הרבי מברך בחלום מרגש

בשנים האחרונות עסוק הרב לידר בבניית בניין גדול לבית חב"ד, ובימים אלה הוא עומד לקראת סיום הבנייה. מתחילת הדרך ראה ניסים גלויים, וכפי שהוא מספר ל'בית משיח':

"לפני שש שנים קראתי מכתב מהרבי, בו מביע הרבי את שיטתו הידועה שיש לקנות מקום ולא לשכור. כאשר כינסתי את חברי הוועד ואמרתי שצריכים לקנות את בית חב"ד, הם הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהירח. המחירים במלבורן מאוד יקרים, ואם לוקחים בחשבון את הקשיים בהשגת אישורים לכל שלבי הבנייה עד לכניסה לפועל למבנה – הרי שהדבר הופך למשימה כמעט בלתי אפשרית.

כעבור זמן קצר הייתי צריך לנסוע לשדה תעופה, ולפני הנסיעה חטפתי תנומה קלה. לפתע חלמתי חלום מדהים, שעד היום אני מתרגש להזכר בו:

בחלומי, אני ובני הבכור מענדל צועדים, עם קבוצת מטיילים. לפתע אני רואה את הרבי צועד ברחוב מולנו, מצביע על המטיילים ואומר: הם השלוחים להביא את הגאולה לעולם, כיוון שהם מפוזרים בכל מקום בעולם. אחר–כך הרבי סימן לנו לבוא אחריו. לפתע מצאתי את עצמי יחד עם בני, נכנסים לחדר היחידות. הרבי סגר את הדלת, הניח את ידיו הקדושות על ראשי, והחל לברכני.

תוך כדי החלום חשבתי לעצמי: זו ההזדמנות שלך לבקש מהרבי ברכה עבור רכישת ובניין בית חב"ד. אך ברגע שאחר–כך חשבתי: הרבי יודע בדיוק מה עליו לברכני, ואין צורך בבקשות שלי.

לאחר שסיים לברכני, פנה הרבי לעבר בני, והחל לנגן 'צמאה לך נפשי' עם דמעות בעיניו הקדושות. לסיום נישק את בני כמה נשיקות.

זה היה החלום הכי עוצמתי בחיי, וכל כך רציתי שיימשך עוד ועוד… אלא שאז הסתיים החלום הנפלא כאשר הבחור הישראלי שהיה אמור לקחת אותי לשדה התעופה נקש בדלת והעיר אותי משנתי.

שרשרת של ניסים, מופתים והשגחות פרטיות

עודי תחת הרושם המופלא של החלום, סיפרתי אותו בהתרגשות לבחור שלקח אותי לשדה התעופה. תוך כדי שאני מספר לו, קיבלתי טלפון מאחד מחברי הקהילה, ששמע כי אני מחפשים לרכוש מבנה עבור בית חב"ד. 'יש לי שטח מצויין, ואני מוכן למכור אותו במחיר טוב. במקום 2 מיליון, רק 1.6 מיליון…'. ראיתי בדברים התגשמות ברורה של ברכות הרבי, ומיהרתי לחתום על חוזה רכישה.

עם חתימת החוזה הייתי צריך כמובן להשיג את הכסף, ומדובר בסכומים גדולים… התייעצתי בעניין עם הרב ישראל ברוד, והוא אמר לי: תחשוב מי הגביר הכי גדול שאתה מכיר, תתקשר אליו ותבקש לקבוע פגישה. כאשר תהיה בדרך לפגישה איתו, תתקשר אליי, ואומר לך מה עליך לבקש ממנו.

הגביר הכי גדול שהכרתי, היה איש עסקים ישראלי שפגשתי לפני כעשר שנים בהשגחה פרטית. היה זה כאשר התפללתי בבית כנסת מקומי, ואחד המתפללים סיפר לי שנמצא במקום גביר דובר עברית שהגיע להתפלל לכבוד היארצייט של אמו, וביקש ממני לומר כמה מילים בעברית בסיום התפילה. נעניתי לבקשתו, ואמרתי דבר תורה קצר משולב בסיפור על מופתים של הרבי באמצעות האגרות–קודש.

כעבור שעה קיבלתי טלפון מאותו איש עסקים. 'שמעתי את הסיפור על הרבי', אמר, 'וברצוני לדעת אם תוכל להגיע למשרדי כדי לסייע לי לכתוב לרבי בעניין מאוד חשוב'. השבתי בחיוב, ולאחר שהגעתי למשרדו, שאלתי על מה ברצונו לכתוב. 'מדובר בעניין סודי, ולכן לא אוכל לפרט. תכתוב רק שאני מבקש ברכה'. לקחתי את שמו ושם אמו, וביקשתי מהרבי ברכה עבורו. הכנסתי את המכתב לכרך אגרות קודש שהבאתי עמי, חלק ח', והתשובה שהתקבלה הייתה באגרת ב'רפט – מענה לרב מיכאל ליפסקר, שליח הרבי במרוקו:

מאשר הנני בזה קבלת מכתביו מג' וי"א כסלו, ובענין אלמליח שי' והעתון, הנה קבלתי מכתב ממנו עם העתקה מקטע העתון, וכותב אלי שסומך שאכחיש הדברים וכו'.

וכנראה, שלא הי' עסק לו עם כותבים בעתונים, אשר הם שחבלו באחרים פטורים וכו'.

וטובה העדר ההתעסקות עמהם אם רק אפשרי הדבר. ובנדון דידן, כיון שכבר עבר זמן נכון מהופעת המאמר, וכנראה לא שמו לב עליו, הרי השתיקה יפה מכו”כ טעמים.

הקראתי את הדברים לאיש שיחי, והלה – שאחר–כך התברר לי כאיש עסקים קר וממולח המנהלים עסקים בינלאומיים – עמד נדהם. בהתרגשות רבה לקח אותי לחדר השני, והקרין לפני את מהדורות החדשות האחרונות, בהם הוא מככב בעיצומה של פרשייה כלכלית סוערת… הוא לקח אותי לשותפים שלו, ואמר: אני לא אומר כלום, תשמעו מהרב לידר את תשובתו הברורה של הרבי.

אחר–כך סיפר, שהתקשורת מנהלת נגדו קמפיין, ותוכניתו הייתה לצאת בקמפיין נגדי, בעלות של מיליון דולר. רק שלפני שיצא לדרך, ביקש לקבל את ברכת הרבי, ולאור תשובת הרבי – הוא גונז כל הרעיון! כעבור כמה ימים שכך הקמפיין התקשורתי, והוא נוכח לדעת כמה הרוויח בשומעו לעצת הרבי. כמובן שבעקבות הדברים התהדק הקשר, והוא החל להתקרב לרבי.

אל הגביר הזה התקשרתי, סיפרתי לו על רכישת הבניין עבור בית חב"ד, וביקשתי לקבוע פגישה. הוא, כאילו לא שמע את בקשתי, אמר: יש לי משפט גדול בקרוב, ואני רוצה שתבקש עבורי ברכה מהרבי.

בדרך כלל אני משתדל להבהיר שכאשר מבקשים ברכה מהרבי, צריכים לעשות 'כלי' לברכה, באמצעות החלטה טובה. כך גם אמרתי לו, ואז הוא אמר: תכתוב לרבי, שאם אזכה במשפט, אתרום לבית חב"ד.

לא אהבתי את הסגנון הזה, של 'תן לי ואתן לך', ואמרתי לו: כשביקשתי ממך לקבל החלטה טובה, לא התכוונתי לעשות 'עסקים', אלא פשוט שתקבל על עצמך החלטה רוחנית. למשל: להתחיל להניח תפילין פעם בשבוע.

לרגע הוא השתתק. אחרי שתיקה ארוכה, אמר: תכתוב לרבי שאתחיל להניח תפילין בכל יום ראשון, וגם – שאם אזכה, אתרום לבית חב"ד.

לפני שכתבתי לרבי את בקשתו, חשבתי לעצמי: מאוד קל לבקש מהשני לקבל החלטה טובה, ומה עם החלטה טובה מצידי? נזכרתי במה שקראתי פעם ב'בית משיח', שגביר אחד אמר לרבי שכאשר הוא נותן צדקה, הוא לא מרגיש מאמץ מיוחד. אמר לו הרבי: כאשר זה מתחיל לכאוב לך, אז זוהי מצוות הצדקה שלך… משום כך קיבלתי על עצמי לעזור לחבר, שיש לו מוסד בארץ ישראל, בסכום גדול מאוד יחסית למושגים שלי. ממש 'למעלה ממדידה והגבלה'.

זה היה ביום שני בשבוע, וקיבלתי את תשובת הרבי בחלק ח"י עמ' רצז, שפתחה במילים 'מאשרים קבלת הפתקא דכת"ר מיום השני", ובהמשך המכתב מתייחס הרבי למאמר רז"ל "האומר סלע זה לצדקה וכו' הרי זה צדיק גמור", שהנמען ציין במכתבו לרבי, להסבר ה'דברי חיים' שאם הוא רגיל בכך, מתוךשלא לשמה יבוא ללשמה, ולכן צדיק גמור. הסברתי לגביר את משמעות הדברים, והוא ביקש שאגיע למשרדו למחרת.

למחרת התקשרתי, והוא לא היה זמין. כך גם מחרתיים, ביום רביעי. אין קול ואין עונה. ברביעי בלילה, בשעה 10:30 בלילה עמדתי לומר קריאת שמע, ומצאתי עצמי עומד ליד תמונתו של הרבי, בוכה ומתחנן לרבי שאראה את ברכותיו בגלוי.

לפתע נזכרתי בהחלטתי הטובה, שטרם יישמתי אותה. מיהרתי להתקשר לחברי בארץ ישראל, ומכיוון שלא היה זמין, השארתי לו הודעה שיחזור אלי בהקדם, כי ברצוני לסייע לו. בלבי החלטתי על סכום גדול מאוד שאעביר אליו.

לא חלפה דקה, והנה אני מקבל טלפון ממספר חסוי. הייתי בטוח שזה חברי מארץ ישראל, והרמתי את הטלפון. להפתעתי, על הקו היה אותו איש עסקים, שאמר לי: אני מנסה ללכת לישון, ולא מצליח. חשבתי שאולי זה בגלל שלא קידמתי את התרומה שהבטחתי לך. תבוא ביום ראשון לביתי, נניח תפילין ונדבר על הבניין.

ביום ראשון, בדרכי לפגישה איתו, התקשרתי לרב ישראל ברוד, שאמר לי: עליך לבקש ממנו סכום גדול. מכיוון שרכישת הבניין עלתה 1.6 מיליון, עליך לבקש לפחות 150 אלף דולר. הייתי המום. מעולם לא ביקשתי מאדם סכום כל כך גדול. אמרתי לרב ברוד, שלא זו בלבד שלא נראה לי שייתן את הסכום הזה, כיוון שלא הורגל בנתינת צדקה בסכומים כאלה – אני עוד חושש שהוא יזרוק אותי מכל המדרגות, ואף לא יניח תפילין.

הרב ברוד לא התפעל מנימוקיי. הוא חזר שוב על דבריו, שעליי לבקש את הסכום הגדול, וניתק את הטלפון.

הייתי במצוקה. לא יכולתי להתעכב יותר, כיוון שאותו איש עסקים מקפיד מאוד על זמני הפגישות שלו, אבל התקשרתי לאשתי, וביקשתי שתכתוב לרבי ותשאל מה עליי לעשות. בעומדי ליד דלת ביתו, התקשרתי לשאול את אשתי מה הייתה תשובת הרבי. לצערי, היא אמרה לי שמכתב המענה שקיבלה הוא באידיש, ומכיוון שאינה יודעת אידיש, היא לא יכולה לומר מה תשובת הרבי. 'אבל', הוספה בהטעמה, 'עליך לזכור שזה לא עניין אישי שלך. אתה שליח של הרבי! תאר לעצמך שהרבי נותן לך כעת יד, ונכנס איתך פנימה – האם היית מפחד?'. היא אמרה את המילים העוצמתיות הללו, וניתקה. דבריה נכנסו עמוק ללבי, הרגשתי שאכן הרבי איתי, ונכנסתי ב'ברייטקייט' גדול. חיבקתי את איש העסקים ולאחר שסיפרתי לו על רכישת השטח, ביקשתי שיתרום 150 אלף דולר. הוא הסכים מייד, ואחר–כך הניח תפילין.

כל זה היה ביום ראשון, י"ג ניסן. חודש אחר–כך, בליל פסח שני, בשעה 12:30, קמתי משנתי למשמע צלצול הטלפון. על הקו היה איש העסקים שבישר לי בשמחה: הברכה של הרבי התגשמה באופן בלתי–צפוי. אבל מחר יש לי משפט אחר, ואני רוצה לבקש את ברכת הרבי. למרות שאין זה יום ראשון, אבוא אליך, אניח תפילין ותכתוב לרבי.

כאשר הגיע אליי, שאלתי מה ההחלטה הטובה שלו. הוא אמר, שכיוון שראה שאני לחוץ עם התקציב של בית חב"ד, חשב על דרך מקורית לעזור לי: תוציא מגזין מטעם בית חב"ד, בעברית ובאנגלית, ואני מקבל על עצמי לעזור לך להשיג מודעות בתשלום מחברות גדולות במשק האוסטרלי, וגם אני כמובן אכניס מודעות, וכך תהיה לך הכנסה קבועה.

כתבתי את בקשת הברכה, והכנסתי את המכתב לכרך ג', עמוד שמ. התשובה כתובה באידיש, ואני מתרגם לו את הדברים ומתפעם מהתשובה הברורה וההתייחסות המדוייקת להחלטתו הטובה:

"בטח נפגש גם עם יהודים שהקב"ה עזר להם שיוכלו לתמוך כלכלית בהרחבה בעבודה של מרכז לעניני חינוך ומחנה ישראל . . בנתינת האפשרות למרכז לעניני חינוך ומחנה ישראל, לדוגמא, להוציא לאור להפיץ מה שיותר עניני דפוס בשפות שונות, נעשים שותף בעבודה ההצלה העצומה שהמנדב עצמו אין בכוח לעשותה, ומוכן שזכות זו עושה אותו ראוי יותר לקבל בקלות את ההשפעה הרוחנית לה הוא זקוק".

בעוד שנינו מתפעלים מהתשובה, אני שם לב שבאותו עמוד היה מונח דף–מכתב נוסף. לא זכרתי שאי–פעם קיבלתי תשובה במכתב הזה, ומתוך סקרנות פתחתי את המכתב. לתדהמתי, היה זה מכתבה של אשתי, כאשר ביקשה עבורי ברכה בדרכי אל איש העסקים, תשובה שכאמור הייתה באידיש והיא לא הבינה… כעת התברר שהרבי השיב פעמיים אותה תשובה!

הרבי: אבקש את אנ"ש שישתתפו בהוצאות המקווה

לאחר שרכשנו את השטח והתחלנו לעבוד על התוכניות, חשבנו לבנות במקום מקווה נשים, מכיוון שברדיוס של 3 ק"מ אין מקווה. אך לאחר שעשיתי חשבון שזה יעלה עוד 150 אלף דולר נוספים, קיבלתי רגליים קרות, והחלטתי לרדת מהרעיון.

כאשר דיווחתי על כך לרבי, קיבלתי את מענה הרבי באגרת שממוענת לועד לבניין מקווה, שביקשו מהרבי סיוע כספי, והרבי כותב להם שמפאת חשיבות בניית מקוואות, שעל ידי זה מקרבים קץ הגלות "אבקש את אנ"ש שי' שישתתפו בהוצאות המקוה באופן סמלי".

לאור תשובתו הברורה של הרבי, התקשרתי למחרת לארכיטקטית וביקשתי להחזיר את התוכניות של המקווה. היא, שידעה על מצבנו הכספי, התעניינה: 'הרי אמרת שאין לכם כסף'… לא יכולתי להסביר לה את כל העניין של אגרות קודש, אז אמרתי לה בקיצור שהייתי בקשר עם הרבי בניו–יורק, והוא השיב לי שישלח כסף עבור המקווה. היא קיבלה את הדברים כפשוטם, ואמרה שמאוד שמחה עבורנו.

באותו ערב השתתפתי בשמחת 'לחיים' בקהילה. כמשיח לפי תומי, סיפרתי על כך לאחד מאנ"ש. הוא התרגש מאוד למשמע הסיפור, תפס בידי ואמר: תשמע, תקרא את המקווה על שם קרובת משפחתי שנפטרה לאחרונה, וכל המקווה יהיה על חשבוני.

כאשר הראיתי לו את המכתב של הרבי באגרות קודש, עמדנו שנינו נדהמים: המכתב היה ממוען לאדם ששמו ותפקידו היו בדיוק כשם התורם ותפקידו!

מרפסת 770

לאחר שהחזרנו את תוכניות המקווה, הבאנו את הרב יוסף יצחק פייגלשטוק, מומחה בעל שם למקוואות, כדי שילווה את התהליך. כאשר ראה שהתוכנית למקם את בית הכנסת בקומה הראשונה, ומעליה לבנות שתי קומות של משרדים ודירות אירוח, הסב את תשומת לבי לכך שלא בונים לכתחילה חדרי שינה ושירותים מעל בית הכנסת. לא ידעתי מה לעשות, כיוון שכבר אישרנו את התוכנית, וכל שינוי עלול לעכב את כל הבנייה זמן רב.

כעבור כמה ימים קיבלתי אימייל מפתיע מהאחראי על אישורי הבנייה, בו הוא כותב שהייתה לו טעות באישור התוכניות, ויש צורך להסיג את הקומות העליונות לאחור, במרחק של 7.70 מטר מהחזית… בדיקה מהירה העלתה שלאחר הזזת הקומות העליונות בדיוק ב–7.70 מטר, נפתרה הבעייה שהטרידה אותנו כל כך. את השטח שהתפנה הפכנו למרפסת גדולה, שמפאת גודלה המדוייק קיבלה את הכינוי 'מרפסת 770'…

עיקר ההצלחה – מאנ"ש

שיחת הטלפון הבין–יבשתית עם הרב לידר הולכת ומתארכת, והסיפורים לא נגמרים… למרבה הצער, הסיפורים צריכים להכנס לתוך כתבה מוגבלת בעיתון, ואנחנו נאלצים להפסיק, כשאנחנו נזכרים באמרתו של הרבי הריי"צ, שלא מסיימים התוועדות, אלא רק עושים 'הפסקה' עד ההתוועדות הבאה…

הרב לידר ממהר לסגור קצוות אחרונות לקראת קמפיין ההתרמה הגדולה שהוא מתכנן בשבוע הבא, להשלמת הבניין. שלושה גבירים הבטיחו לתרום דולר על כל דולר שיצליח לגייס, עד לסכום כולל של 750 אלף דולר, והרב לידר עובד להשיג תרומות בסך 250 אלף דולר, כדי שיחד עם תרומות הגבירים יגיע לסכום של לפחות מיליון דולר הנדרשים לסיום בניית בית חב"ד.

לפני שהוא מנתק, הוא מספר לי שכאשר כתב לרבי על הקמפיין, נענה באגרות קודש במכתב שכתב הרבי לרב זווין בקשר לפעילות השלוחים ששלח הרבי בקיץ תשט"ז, לפני שישים שנה, שאף שצריכים לפעול במקומות שונים, הרי המקום העיקרי צריך להיות בכפר חב"ד ובלוד. בהתאם לכך, מתכוון הרב לידר להתמקד בקהילות אנ"ש.

ואני ממהר להעלות על הכתב את כל הסיפורים המרגשים ששמעתי בשיחת הטלפון הארוכה, בביטחון שסיפורים נפלאים אלו יעוררו את הקוראים להתקשרות לרבי, הן בלימוד תורתו וקיום הוראותיו, הן בהגברת הכתיבה לרבי בכל תחום בחיים, ובעיקר – בהגברת העיסוק בענייני גאולה ומשיח, מתוך אמונה וידיעה שהרבי חי וקיים, ואָט אָט מתגלה וגואלנו גאולת עולמים!