בית משיח חושף: הסיפור המלא של סערת העירוב בקראון הייטס

התיאור הזה איננו תיאור דמיוני, הוא מתרחש במציאות, אך מעולם לא בשבת קודש, אלא בימי החגים בלבד, בהם אנו מותרים בטלטול. בשבתות לעומת זאת, אף עגלת תינוק לא נראית ברחבת הכניסה לעזרת הנשים, ושלטים מזכירים למתפללים לבדוק את הכיסים לפני היציאה לרחוב כדי שלא להיכשל באיסור טלטול, וזאת מכיון שבשכונה לא מותקן עירוב.

השאלה שנשאלת מעצמה היא כמובן: מדוע אין בקראון הייטס עירוב? במשך עשרות שנים השאלה הזאת היתה בגדר שאלה רטורית, אך לאחרונה היא הפכה להיות שאלה מעשית מאוד, כאשר קהילת "כל ישראל" בשכונה הסמוכה – פרוספקט פארק, החליטה להקים עירוב שיקיף את האזור כולו, כולל גם את רחובות שכונת קראון הייטס. עם פרסום הידיעות הוציאו רבני השכונה חברי הבד"צ מכתב בו הם קובעים כי העירוב המדובר אין לו כל תוקף הלכתי.

אלא שבכך לא תמה הפרשיה. לקראת שבת הקודמת פורסמה הודעה כי הקמת העירוב הושלמה, ורב הקהילה הנ"ל, הרב אלקנה שוורץ, נתן את ההכשר לעירוב. לא חלפו שעות ספורות וכבר פירסם הרב שוורץ הבהרה לפיה לאחר שנודע לו כי רבני השכונה מתנגדים להקמת העירוב – הוא חוזר בו מהכשרות שנתן לכך. הרב שוורץ הדגיש כי הוא אינו בקי בסוגייה של הקמת עירוב, ורק המליץ על מומחה בתחום, אלא שהמומחה נותר בעילום שם…

לחלק מתושבי השכונה, בעיקר צעירים בעלי משפחות עם תינוקות, הרעיון להקמת העירוב היה נראה חיובי מאוד, וכי מדוע לא יזכו הם בעירוב כפי הנהוג בקהילות רבות בארץ ישראל ובעולם? מסתבר שהדברים רחוקים מלהיות פשוטים כלל ועיקר, וכל הנושא של בניית עירוב הוא סבוך מאוד מבחינה הלכתית, גם כאשר מדובר בשכונות קטנות יותר בערים פחות סואנות, על אחת וכמה וכמה כאשר מדובר על שכונת קראון הייטס, והרבה יותר מכך – כאשר מדובר בשכונתו של נשיא הדור.

רבני השכונה: אין אפשרות להקמת עירוב בשכונה

במסגרת סקירה זו לא ניכנס כמובן לכל פרטי ההלכות הסבוכות, אך ננסה בקצרה לתאר על קצה המזלג מעט מהסוגיות ההלכתיות השונות שבהן יש להתחשב כאשר דנים בנוגע להקמת עירוב סביבת שכונת קראון הייטס.

כאמור, עם פרסום הכוונה להקים עירוב, פרסמו רבני השכונה חברי הבד"צ הרב אהרן יעקב שוויי והרב יוסף ישעי' ברוין מכתב חריף בנושא, בו הם כותבים:

בנוגע לשאלת רבים בנוגע ל"סערת העירוב" בשכונה: מבלי להיכנס לענינים ההלכתיים ([כאן מופיעה שורת נושאים הלכתיים מסובכים] גדר רשות הרבים, חשבון שישים ריבוא, ארומ"מ, סרטיא ופלטיא, אופן צורת הפתח, אופני המחיצות, דלתות ננעלות, שכירות רשות ושיתופי מבואות בזמנינו ועוד כיוצא בזה) והטעמים והנימוקים בקשר לתיקון עירובין בעיירות גדולות של ימינו, ובמיוחד כאן באתרא דרב, בשכונת המלך – הנה:

א. לכל לראש פשוט וברור כלשון הרב: "על הרבנים היודעים תנאי המקום – להחליט מה מכריע במקום פלוני – לעשות או לא". ב. הסברא והנסיון לסדר "עירוב" ללא הסכמת רבני המקום – גובלים בהריסת הדת רחמנא ליצלן. ג. למעשה: בשבת אסור בהחלט לטלטל ברחובות השכונה, ו"עירוב" זה כמאן דליתא.

בתחקיר שערך 'בית משיח', התברר כי היוזמה החלה לקרום עור וגידים כאשר קבוצת צעירים טענו שהם מרגישים 'מוגבלים' ו'כבולים' עקב האיסור לטלטל בשבת, החלו לדחוף את רעיון הקמת ה'עירוב' בשכונה.

בתחילה שלחו נציג מטעמם לרבני השכונה בבקשה לבחון את האפשרות להקים עירוב בשכונה. לאחר בירור מעמיק ומתוך מכלול ההיבטים – המבוססים על בעיות הלכתיות, נימוקים מטא–הלכתיים, ובירור דעתו של הרבי בנידון – הגיעו חברי הבד"צ למסקנה שלפי מצב הדברים אין אפשרות להקים את העירוב בקראון הייטס.

כאשר הבינו שרבני השכונה אוסרים את הקמת העירוב, החליטו 'לצפצף' על הרבנים, ולהקים עירוב ללא אישור רבני השכונה. כנראה שגם הם הבינו שאם יפרסמו שהם סומכים על רב שמתגורר מחוץ לשכונה, הם יעשו צחוק מעצמם – לכן לקחו רב בית כנסת משכונה סמוכה, ושיכנעו אותו להקים את העירוב 'לטובת השכונה', וכך רקחו את סערת העירוב בקראון הייטס.

אחד מרבני השכונה התבטא בחריפות ואמר כי בצעד זה הם מתנהגים כמו הרפורמים והקונסרבטיבים, שאינם מרגישים מחוייבים לפסק ההלכה והמסורה העוברת מדור לדור ויוצרים הלכות וכללים חדשים.

עם פרסום הידיעות על הקמת העירוב, פנו חברי הבד"צ – הרב שוויי והרב ברוין – אל הרב אלקנה שוורץ, וסיפרו לו דברים כהווייתם, איך נוצל על ידי קבוצת תושבים שאינם סרים למרות רבני השכונה. בשיחת טלפון עם הרב ברוין, הבהיר הרב שווארץ כי אינו מכיר את הלכות עירובין, ובסך הכל המליץ על מומחה עלום שם (מלייקווד), וכעת ששמע את כל הפרטים, הוא חוזר בו מה'הכשר' שלו. מכיוון שהיה זה סמוך לשבת, הוא אמר שעד שיוציא מכתב רשמי בנושא, הוא מאשר להקליט את שיחתו והתנצלותו לפני הבד"צ על שערבו את שמו בסוגיא, ומודיע כי אין לדעתו כל משמעות לתושבי השכונה.

כאמור, הקמת עירוב הוא נושא מסובך ביותר, כאשר גם רבנים מורי הוראה היושבים על מדין עשרות שנים משתדלים להימנע מלפסוק בו, ורק מספר מצומצם של רבנים נחשבים למומחים בתחום. בדרשה שנשא ראש הכולל בשכונה, הרב יוסף הלוי העלר, הסביר לאברכי הכולל כי בדורנו ישנם רק רבנים ספורים בעולם כולו הבקיאים בהלכות עירובין, והוא דימה את העיסוק בסוגיה לניתוח לב פתוח, שכמובן אין מקום לרופא רגיל לנסות בכך את כוחו אלא רק רופאים שהוכשרו במשך תקופה ארוכה ביותר לעסוק בתחום הספציפי הזה. אלא שלדברי הרב העלר, הקמת עירוב מסובכת אפילו יותר מאשר ניתוח לב.

אילו מישהו היה פותח בשכונה חנות לממכר בשר, ואומר שיש לו הכשר של רב בית כנסת שמצהיר שאין לו מושג בהכשרים, אבל הלה אומר שסמך ידיו על מומחה שאינו מוכן לומר את שמו… האם מישהו היה מעז לאכול בשר 'כשר' שכזה? זו לא שאלה של כשרות טובה, או פחות טובה – זהו בשר ללא כשרות כלל. כך גם בנוגע ל'עירוב' המדובר – אמר הרב העלר – אין כאן שאלה אם העירוב הוא טוב או לא, אלא אין כאן עירוב כלל!

למעשה, מעיון במכתב הבד"צ, בציטוטים מדברי הרבי וכן מהמובא בפוסקים בנוגע לכך שרק הרבנים היודעים תנאי המקום יכולים להכריע האם לעשות או לא לעשות עירוב – עולה כי הבעיה איננה רק שאלה של חילול שבת, אלא הרבה יותר מכך: הריסת הדת רחמנא ליצלן.

להמחשת העניין: נתאר לעצמנו שפותחים בקראון הייטס חנות בה מוכרים בשר עוף עם חלב ביחד. כאשר שואלים את המוכר כיצד הינך מעז למכור טרפות בקהילה יהודית, הוא מיתמם ואומר: יש לי רב – הרב שלי הוא רבי יוסי הגלילי, שמובא בגמרא שסבר שאיסור בשר וחלב הוא רק בבשר בהמה ולא בבשר עוף. אז נכון, רבי יוסי הגלילי פסק כך, וכך אפילו נהגו בעירו ובזמנו, אבל הרבנים מורי ההוראה שבכל שאר היישובים, וכן כלל הרבנים בכל הדורות שאחר–כך, פסקו אחרת, וממילא מי שינסה לנהוג כך מחוץ לעירו ולזמנו של רבי יוסי הגלילי – הרי הוא הורס את הדת.

על דרך זה בהלכות עירובין, שעל פי המובא בפוסקים – וכן קבע הרבי ברורות, הסמכות היחידה בזה היא של רבני המקום – כל ניסיון לייבא רבנים מחוץ למקום, אפילו יהיו רבנים גדולים כרבי יוסי הגלילי, הרי זה הירוס הדת.

הרבי: על רבני המקום להחליט

כחסידי חב"ד, השאלה הגדולה היא כמובן מהי דעתו הקדושה של הרבי בנוגע להקמת עירוב. במספר מקרים שונים נדרש הרבי לסוגיה, ומהמענות השונים ניתן לראות עד כמה הדברים אינם פשוטים, וכן את ההדגשה שהדברים חייבים להיעשות על ידי רב מומחה בתחום, ובהסכמת רבני המקום.

כך למשל במכתב לרב פנחס ווברמן ממיאמי שנכתב בתאריך ג' תמוז תשכ"ב, כותב הרבי:

"…לכתבו על דבר עירוב בעיר, כיון שהלכות רבות בזה – הרי מבלי השתתפות רב בקי בהל'[כות] אלו ביחוד אין לעשות בזה" (המכתב נדפס באגרות קודש חכ"ב אג' ח'תנז).

במכתב מפורט יותר שנשלח לרב גבריאל ציננער מבורו פארק בימי אלול תשמ"ב מביא הרבי את שני הצדדים בנוגע להקמת עירוב, כאשר מחד מדובר במצווה גדולה, ומאידך ענין שיש להימנע ממנו, ולמסקנה מדגיש כי ההחלטה בשאלה כבדת המשקל היא בידי "הרבנים היודעים תנאי המקום":

בנוגע לעירובין, ידועים ב' הקצוות: א) מצוה לחזור כו' ומברך עליו, ולאידך – אפילו בדור צדיק כפשוט – צריך להיות שיור שלא תשתכח כו', ובדורנו זה על אחת כמה וכמה.

– ולכן, לפי עניות דעתי, על הרבנים היודעים תנאי המקום – להחליט מה מכריע במקום פלוני – לעשות או לא.

פשוט – שבמקום שישנו – צריך להיות השתדלות וכו' שיהי' כדין, ואשרי חלקם דמזכי הרבים, ואלמלי שמרו שבת א' כו' –

אבל פנייה וקריאה בזה מצידי, הרי צריכה להיות בהקדמה (על פי הנזכר לעיל) שבאם העירוב נעשה על–פי וגם ברצון חכמים וכו' [=שיחליטו שהתועלת בעשייתו רבה על הנזק והמכשול כנ"ל] – (דאין מדינה זו כפולין לפנים וכו' [= במידת היראת–שמים, לא מבחינת הרבנים ולא מבחינת הציבור, ולכן אין ללמוד ממה שעשו אז עירוב בורשה וכדומה]) [וכיוון שהמצב אינו כך בשלימות, לכן] ומכמה טעמים [יש] חשש שעל–ידי–זה יצא שכרו כו' [–בהפסדו]. וקל להבין.

אין לפרסם אודות העירוב

כבר בשנת תשי"ד כתב הרבי בקשר לעירוב בניו–יורק, שמצד אחד "יישר חילי' של המתעסקים בזכות הרבים הכי גדולה זו", אך מצד שני הבהיר "אבל יש לעשותו מבלי כל פרסום ועל ידי זה יסורו כמה חששות" (לקוטי שיחות חלק כ"א, עמוד 384).

במכתב הנ"ל לא מפרט הרבי מהן החששות בגינן הוא מורה לעשות את העירוב ללא פרסום. שיטתו של הרבי מובאת בהרחבה יותר, במכתב מתאריך א' דראש חודש אדר תשי"ח לרב יוסף דוד מוסקוביץ שחיבר קונטרס "תיקון עירובין" בנוגע לדרך שבה ניתן להקים עירוב במנהטן, וכתב לרבי שעשו בפועל כהצעתו:

"…ברור לדעתי מוחלטת ותקיפה – שאין להדפיס, וגם לא לפרסם באופן אחר, שגמר הענין ותיקן העירוב (על כל פנים לפי דעתו).

ומה שכתב בסיומו דהקונטרס תועלת הפרסום – בכדי להציל אף אלו דלאיסורא מכווני וכש"ס (נזיר כג, א), בודאי גם כבוד תורתו משער כמה מאלו המזידים – לומדים או אפילו רק יודעים על דבר ספרים וקונטרסים כאלו, מה שאין כן בהנוגע לשומרי תורה ומצוות, שעליהם דוקא אמרו חכמינו ז"ל דמורי היתרא לנפשייהו (באם רק ימצא איזה יסוד ואמתלא שיהי') שעלול פרסום הדבר להביא אותם עד לפרצות כו'. ולאחרי הפרסום יהי' הענין בגדר לא יוכל לתיקון, אפילו אם ירצה.

– האזהרה רבה שבפתיחת הקונטרס [שהוא לא מתיר לטלטל במנהטן וכתב את הקונטרס לצורך פלפול אך לא הלכה למעשה] – כבר ראו במוחש, שאין זה מועיל בדבר הנדפס ומתפרסם, כיון שבעוונותינו הרבים רווחת השיטה דבהיתרא ניחא. ובפרט במדינה זו, אשר ה"רע–בנים" עומדים על משמרתם – משמרת לעומת ה' ולעומת תורתו – לפרוץ חומת הדת והיהדות" (נדפס באגרות קודש חט"ז אג' ו'פד).

אם ניתן להקים על פי דין – לעשות בסודיות גמורה

את ההתייחסות המפורטת ביותר לנושא העירוב ניתן למצוא במכתב שנמצא בארכיונו של המזכיר הרב ניסן מינדל ע"ה, שהוכן בחול המועד פסח תשכ"ד אל אחד מרבני ניו יורק (חשוב לציין כי המדובר בטיוטא של מכתב, ויתכן שלאחר מכן נערכו בו שינויים) המכתב בתרגום חופשי ללשון הקודש:

לכבוד הרב …

ניו יורק, נ.י.

בוודאי הנך זוכר שהבעתי את דעתי בעבר, לפני מספר שנים, כאשר נושא זה עלה על הפרק, ודעתי לא השתנתה מאז. למרות זאת, מאחר ואיני יודע אם הנך מודע לדעתי בזה, אחזור שוב על הנקודות המרכזיות בנושא זה.

ראשית, באופן עקרוני דעתי שבמקום בו ניתן להקים עירוב על–פי ההלכה, אזי יש להקים עירוב. דעתי זו מבוססת על רבים מהפוסקים, כולל דעתו של אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו.

שנית, יש צורך בשימת לב מיוחדת למצב שמירת וקיום המצוות בזמננו ולהתייחסות האנשים לכך, שיש לזה השפעה על השאלה האמורה. הנני מתחשב בזהירות הנצרכת להקמת עירוב בנסיבות הטובות ביותר, ובפרט במצב ובמקום הנוכחי, נגד האפשרות שהעירוב ייפסל. בעבר, כאשר היה קשר קרוב בין הקהילה היהודית ("עמך") לרב או לבית הדין, אזי כאשר העירוב נפסל והמצב חזר להיות כמו שהיה קודם בניית העירוב, שאסור לטלטל בשבת, יכלו הם לתקשר בקלות עם "עמך" ולא היה נגרם כל נזק. לעומת זאת בימינו אלה המצב שונה, למרבה הצער. בו בעת שהקמת עירוב תתפרסם בקלות, לא רק על ידי כלי התקשורת אלא גם מפה לאוזן, אבל במקרה שהעירוב נפסל באופן זמני, המידע על כך יגיע רק לאלו שיצרו קשר עם הרשויות הרבניות, או אלו שמגיעים לבית הכנסת באופן קבוע, אבל רבים אחרים לא יידעו על השינוי במצב העירוב. יתירה מזו, יתכן שרבים מאלו שיתחילו להתרגל לטלטל בשבת בעקבות הקמת העירוב לא יסכימו בקלות להפסיק לנהוג כך, אפילו אם יידעו שהעירוב נפסל, ובמיוחד הדברים אומרים בנוגע ליחס הצעירים ליהדות בארצנו.

לאור האמור לעיל, זהו מכורח המציאות שאם יבנו עירוב – אם ישנה אפשרות הלכתית לכך – זה צריך להיעשות בסודיות גמורה. הוי אומר שמטרת הקמת העירוב לא תהיה בכדי לאפשר ליהודי לקחת את טליתו לבית הכנסת בשבת, אלא רק בכדי להציל מאיסור את אלו המטלטלים בלאו-הכי בשבת.

שלישית, וגם זו היא נקודה מרכזית לפי דעתי. הנקודה שהבעתי בסעיף הראשון – שיש להקים עירוב בכל מקום שישנה אפשרות הלכתית לכך – מבוססת על העיקרון המרכזי דלעיל. למרות זאת, אין בכך כדי לקבוע את דינו של מקום מסויים (כגון מנהטן) לענין השאלה האם ניתן להקים בו עירוב על פי ההלכה. זהו נושא שנתון להחלטת הרבנים שחקרו את הנושא לפרטיובהתאם להלכות עירובין.

רביעית, במקרה ויוחלט שישנו צורך להקים עירוב מבלי לפרסם על כך (כאמור לעיל), השאלה שיש לשאול היא: האם יש לפסוק לפי השיטות המקילות של חלק מהפוסקים בנוגע לאפשרות הקמת עירוב במקום זה, וזאת בכדי להציל מאיסור את אלו המטלטלים (וכאמור, אין מטרת העירוב על מנת לאפשר לאלו השומרים שבת לטלטל בשבת). אבל לדעתי זה לא יהיה נכון, וזאת משתי סיבות: א. על רב או דמות הלכתית מוטל החיוב להקפיד בכל פרט על המובא בשולחן ערוך. ב. בלתי נמנע שדבר הקמת העירוב יתפרסם למעגל אנשים מצומצם, והתוצאה היא שבודדים יתפתו לקבל את זה, בפרט במדינה זו שבה ישנה גישה חזקה למצוא היתרים ולעשות את ההלכה ל"נוחה יותר". לפיכך דעתי היא, לא רק שיש צורך לעשות עירוב בסודיות גמורה אלא גם שהדבר צריך להיעשות רק במקום שבו ניתן לעשותו לגמרי לפי ההלכה.

הנני מנצל הזדמנות זו לאחל לך ולמשפחתך את איחוליי להמשך חג פסח כשר ושמח,

בברכה, [מפני קדושת המועד לא נחתם מכתב זה]

'מפורסמת דעתי': בדורנו, זו תקלה איומה

גם במענה מפורט שנשלח לרבני העיר מלבורן שבאוסטרליה בנוגע לבקשתם (בשנת תשמ"ב) לבנות עירוב לבני הקהילה – שלל הרבי את הרעיון ונימק זאת בכך שכאשר מתרגלים אנשים לטלטל ואז העירוב נפסל, נגרם חילול שבת בקנה מידה נרחב:

"מפורסמת דעתי שבדורנו זה איש או ארגון שמתחשבים אתו העושה עירוב ויודע שסוף סוף יתפרסם הדבר – הרי זה תקלה איומה, כי אי אפשר שלא יארע שבת קודש אחד והעירוב פסול – ועל פי טבע שיתרגלו פעמים אחדים בהוצאה בשבת קודש לא תועיל כל הכרזה והודעה שהעירוב נפסל ואסור וכו' שיפסיקו להוציא, ואין לעשות עירוב אלא בסודיות" (נדפס בקונטרס צדי"ק למלך ח"ז ע' 226).

דברים דומים שמעו הרב יצחק הכהן הענדל ע"ה, רב קהילת חב"ד במונטריאול והרב עזריאל זעליג שארפשטיין ע"ה מסינסינטי מפי הרבי בנדון:

כדאי להשתמט מזה, מכמה טעמים:

בארצות–הברית רגילים לעבור דירה לעיתים קרובות, ואף מאזור אחד למשנהו – התושבים לא ישימו–לב לכך שבמקום מגוריהם החדש אין עירוב, וינהגו כהרגלם להוציא בשבת ח"ו.

כיוון שהעיירות מחולקות לאזורים שונים – לא יבחינו דרי האזור המותר בגבולות העירוב, שעד כאן העירוב ותו–לא, וימשיכו בטלטול והוצאה מאזור לאזור ח"ו.

כאשר מתקינים את העירוב, ניתן לדאוג לכך שהמשגיח על העירוב והממונה עליו יהיו ברי–סמכא. אבל במשך הזמן – עלול הדבר להשתנות, ויפול העניין בידי מי שאינו בר–סמכא ח"ו (כפי עדותו של הרב שלום–דובער חייקין, רב קהילת חב"ד–ליובאוויטש בקליבלנד, ששמע מהם. נדפס בגיליון 'התקשרות' 665).

כך גם כאשר הרב שמואל פסח בוגומילסקי, שליח הרבי ורבה של שכונת אייויהיל בעיר מייפלווד שבניו–ג'רסי,  שאל את הרבי בשנת תש"מ אם להשתדל בהקמת עירוב בשכונתו, ענהו הרבי: "כעצת אגודת הרבנים". כאשר התקשר לאגודת הרבנים, השיבו לו שהרב משה פיינשטיין אוסר להקים עירוב בשכונה בתוך עיר גדולה.

אין אחר דברי המלך כלום

למרות שבנוגע להקמת עירוב בשכונות אחרות לא תמיד שלל זאת הרבי באופן מוחלט, הרי שכאשר מדובר בשכונת קראון הייטס – הדברים ברורים:

בני משפחת הרב צבי הירש חיטריק ע"ה מספרים, שכאשר כיהן הרב חיטריק כחבר ועד הקהל בשכונת קראון הייטס, נכנס ליחידות והציע לרבי שיבנה עירוב כאן בשכונה, והרבי שלל את זה בתוקף.

במכתב שפירסם חבר המזכירות הרב יהודה לייב גרונר הוא מעיד כי "הרבי התנגד בכל התוקף לעשיית עירוב בשכונתנו. כמה פעמים הרבי אמר שאין רשות לאף אחד לעשות כאן עירוב".

ואנו אין לנו אלא דברי בן עמרם, ולאחר שהרבי שלל את הרעיון באופן ברור, ובהמשך לכך רבני השכונה חברי הבד"צ פסקו שאין להקים עירוב בקראון הייטס, הרי לנו ההלכה הפסוקה שלאורה נלך.

*

האם שדירת איסטערן פארקוויי היא רשות הרבים גמורה?